ביאור:בבלי עירובין דף סו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

יפה עשיתם ששכרתם.

תהו בה נהרדעי: ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבי יוחנן: 'שוכר - כמערב דמי'; מאי לאו: מה מערב מבעוד יום - אף שוכר מבעוד יום!?

לא [1]: מה מערב ואפילו בפחות משוה פרוטה - אף שוכר בפחות משוה פרוטה, ומה מערב - אפילו שכירו ולקיטו [2], אף שוכר - אפילו שכירו ולקיטו [3]; ומה מערב, חמשה ששרוין בחצר אחת - אחד מערב על ידי כולן [4], שוכר נמי, חמשה [5] ששרוין [6] בחצר אחת - אחד שוכר על ידי כולן [7].

תהי בה רבי אלעזר [8].

אמר רבי זירא: מאי תהייא דרבי אלעזר?

אמר רב ששת: גברא רבה כרבי זירא לא ידע מאי תהייא דרבי אלעזר? קא קשיא ליה דשמואל רביה, דאמר שמואל: 'כל מקום שאוסרין [9] ומערבין [10] – מבטלין [11], מערבין ואין אוסרין, אוסרין ואין מערבין – אין מבטלין' [כיצד?]: כל מקום שאוסרין ומערבין – מבטלין', כגון שתי חצירות זו לפנים מזו [12]; מערבין ואין אוסרין - אין מבטלין, כגון שתי חצירות [13] ופתח אחד ביניהן [14], אוסרין ואין מערבין - אין מבטלין [15]', לאתויי מאי? לאו לאתויי נכרי [16]? ואי דאתא [17] מאתמול - לוגר מאתמול [18]!

(עירובין סו ב)

אלא לאו דאתא בשבתא [19], וקתני: אוסרין ואין מערבין - אין מבטלין [והרי שלשת החכמים שכרו מהנכרי ואחרכך ביטלו]!

שמע מינה [שרבי אלעזר היתה לו שאלה טובה: הסתירה בין רבי יוחנן ושמואל].

אמר רב יוסף: לא שמיע לי הא שמעתא [20].

אמר ליה אביי: את אמרת ניהלן [21], ואהא אמרת ניהלן: דאמר שמואל: 'אין ביטול רשות מחצר לחצר, ואין ביטול רשות בחורבה [22]', ואמרת לן עלה: כי אמר שמואל אין ביטול רשות מחצר לחצר - לא אמרן אלא שתי חצירות ופתח אחד ביניהן, אבל זו לפנים מזו, מתוך שאוסרין זה על זה [23] – מבטלין [24].

אמר ליה: אנא אמינא משמיה דשמואל הכי [25]? והאמר שמואל: 'אין לנו בעירובין [26] אלא כלשון משנתנו: אנשי חצר ולא 'אנשי חצירות' [27]'? [28]

אמר ליה: כי אמרת לן 'אין לנו בעירובין אלא כלשון משנתנו' - אהא אמרת לן: שהמבוי לחצירות כחצר לבתים [29].

גופא אמר שמואל: אין ביטול רשות מחצר לחצר, ואין ביטול רשות בחורבה, ורבי יוחנן אמר: יש ביטול רשות מחצר לחצר, ויש ביטול רשות בחורבה.

וצריכא: דאי אשמעינן מחצר לחצר - בהא קאמר שמואל, משום דהא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד [ולכן אין ביטול], אבל חורבה, דתשמישתא חדא לתרווייהו [30] - אימא מודי ליה לרבי יוחנן [31]; וכי אתמר בהא - בהא קאמר רבי יוחנן, אבל בהך מודי ליה לשמואל - צריכא.

אמר אביי: הא דאמר שמואל אין ביטול רשות מחצר לחצר - לא אמרן אלא בשתי חצירות ופתח אחד ביניהן, אבל שתי חצירות זו לפנים מזו, מתוך שאוסרין [32] – מבטלין [33].

רבא אמר: אפילו שתי חצירות זו לפנים מזו - פעמים מבטלין, ופעמים אין מבטלין [34]; כיצד? נתנו עירובן בחיצונה [35], ושכח אחד, בין מן הפנימית ובין מן החיצונה, ולא עירב - שתיהן אסורות [36]; נתנו עירובן בפנימית [37], ושכח אחד מן הפנימית ולא עירב - שתיהן אסורות [38]; שכח אחד מן החיצונה ולא עירב - פנימית מותרת [39], וחיצונה אסורה.

'נתנו עירובן בחיצונה, ושכח אחד בין מן הפנימית ובין מן החיצונה ולא עירב - שתיהן אסורות': האי בר פנימית [40] למאן ניבטיל?: ליבטיל לבני פנימית [41]? - ליתא לעירובייהו גבייהו [42]?! ליבטיל [43] לבני חיצונה [44]? - אין בטול רשות מחצר לחצר [45]?! [46]

האי בר חיצונה למאן נבטיל?: ליבטיל לבני חיצונה - איכא פנימית דאסרה עלייהו [47]?! ליבטיל [48] לבני פנימית - אין ביטול רשות מחצר לחצר?!

'נתנו עירובן בפנימית ושכח אחד מן הפנימית ולא עירב - שתיהן אסורות' [ולא יועיל ביטול]: האי בר פנימית למאן נבטיל? ליבטיל לבני הפנימית - איכא חיצונה דאסרה עלייהו [49]!? ליבטיל לבני חיצונה - אין ביטול רשות מחצר לחצר [50];

הערות[עריכה]

  1. ^ דלקולא אקשינהו רבי יוחנן, ולא לחומרא, דכל בעירובין - להקל
  2. ^ דנכרי, אם ישראל הוא כדאמר לעיל (עירובין סד א): נותן עירובו ודיו
  3. ^ דנכרי, אם נכרי הוא, משכיר רשות אדוניו לדיורי החצר
  4. ^ כגון שתי חצירות ופתח ביניהן, ובאו לערב זו עם זו - אחד מוליך עירובה של זו לתוך של זו והוי שליח לחביריו, כדתניא בהאי פירקא
    עמוד ב
    : חמשה שגבו את עירובן כשהן מוליכין אותו למקום אחר - אחד מוליך על ידי כולן
  5. ^ ישראל
  6. ^ עם הנכרי
  7. ^ אחד מהן שוכר מן הנכרי בשביל כולן
  8. ^ בהא מילתא דאמרן לעיל ששכרו מן הנכרי ואחר כך ביטלו; ו'תהי' - לשון מריח, כמו 'בת תיהא' דמסכת עבודה זרה (סו,ב), כלומר: מעיין ומחשב לדעת טעמו של דבר
  9. ^ זה על זה בלא עירוב
  10. ^ ואם היו רוצין לערב יכולין לערב
  11. ^ אם שכחו ולא עירבו - מבטלין רשותן לאחד מהן, והוי כוליה חצר דידיה, ותהא מותרת לטלטל בכולה, ובלבד שלא יוציאו מן הבתים לחצר אלא מביתו של אותו יחיד בלבד
  12. ^ גירסת רש"י: לאתויי שתי חצירות זו לפנים מזו - דהיכא דלא עירבה פנימית לעצמה - אסרה אחיצונה; אפילו לרבנן, דפליגי עליה דרבי עקיבא - מודו דרגל האוסרת במקומה אוסרת שלא במקומה, כגון בחיצונה משום דריסת הרגל שיש לה עליה, ואם רצתה לערב עמה - מערבין, ואם שכחו ולא עירבו - מבטלין בני פנימית רשותן לבני חיצונה אותו דריסת הרגל שיש לה עליה
  13. ^ פתוחות למבוי או לרשות הרבים
  14. ^ מערבין אם רוצין, ואם לא עירבו זו עם זו - זו מותרת לעצמה וזו מותרת לעצמה
  15. ^ אם הוצרכו לטלטל מזו לזו, אין מבטלין רשות של זו לזו, דלא תקון רבנן ביטול רשות אלא היכא דאסרי עלייהו
  16. ^ שדר עם שני ישראלים בחצר, שאוסרין אותן שני ישראלים זה על זה, ואין יכולין לערב בשביל הנכרי, וקאמרינן דאין מבטלין
  17. ^ נכרי
  18. ^ אמאי קרי להו 'אוסרין ואין מערבין', הא מצו לעירובי ולמיגר
  19. ^ אלמא ביטול רשות לא תקון אלא היכא דחזו לערובי מאתמול
  20. ^ דשמואל, דאמר בשתי חצירות זו לפנים מזו שיוכל לבטל דריסת רגלם לחיצונה
  21. ^ רב יוסף חלה ושכח תלמודו, וקא מדכר ליה אביי תלמידו
  22. ^ בית מכאן ובית מכאן וחורבה ביניהן, ושני הבתים פתוחים לה, ואסור להשתמש בה אלא אם כן עירבו - אין מבטלין רשותן זה לזה להתיר את האחד להכניס ולהוציא מביתו לחורבה, דלא שרו רבנן ביטול רשות אלא בחצר שלפני הבית, דאקילו בה רבנן, דהוי עיקר תשמישתייהו התם
  23. ^ מתוך שאוסרין בני פנימית על בני חיצונה משום דריסת הרגל
  24. ^ מבטלין להם דריסת רגלם אם לא עירבו בני פנימית אפילו לעצמה, דהויא רגל האסורה במקומה ואוסרת שלא במקומה עד שתבטל
  25. ^ בתמיה
  26. ^ להוסיף היתר
  27. ^ ובמשנתנו (עירובין פ"ו מ"ג דף סט,ב) תנן: 'אנשי חצר 'ששכח אחד מהם כו' נתנו לו רשותן כו', אלמא: בחד חצר תנן ביטול, ולא בשתי חצרות
  28. ^ והאי סיומא ד'אנשי חצר ולא אנשי חצירות' - לאו שמואל קאמר לה, אלא רב יוסף קא דייק לה ממילתא דשמואל;
  29. ^ במתניתין דפירקין היא, וקא דייק שמואל בלישנא ד'חצירות' ו'בתים', ויליף מיניה לקמן דלא מיקרי מבוי להיות ניתר בלחי וקורה עד שיהיו בתים וחצירות פתוחין לתוכו: שתי חצירות למבוי ושני בתים לחצר
  30. ^ ואסרי אהדדי
  31. ^ ליבטלו
  32. ^ אם לא עירבה פנימית לעצמה, דהויא רגל האסורה במקומה - אפילו רבנן מודו דאוסרת שלא במקומה
  33. ^ דריסת רגלם לחיצונה, ומותרין בני חיצונה לעצמן
  34. ^ ואף על גב דאוסרין
  35. ^ כן דרך כשמערבין שתי חצירות יחד: אותו עירוב שעירבו חצר זה לעצמה להתיר דיורין שבתוכה - מוליכין לתוך חבירתה, ואין עושין עירוב אחר
  36. ^ ולא מהני להו ביטול וטעמא מפרש לקמן ואזיל
  37. ^ בני חיצונה מוליכין עירוב שביניהן המתירן לחצירן, ונתנוהו לתוך הפנימית
  38. ^ ואין ביטול מועיל
  39. ^ על ידי ביטול שביטלו להן אותן בני חיצונה שנתנו עירובן לתוכה, והרגילה עירובן [והנחת העירוב בפנימית יצרה רשות לחיצוניים להכנס לפנימית] להיחשב כדיורי פנימית, ואוסרין עליהם, משום דהויא רגל האסורה במקומה בשביל ההוא דשכח ולא עירב, ואוסרת שלא במקומה, הואיל והרגילה העירוב שם; ומודה שמואל בהא דמבטלין אותו הרגל שהרגילו עירובן לתוך הפנימית, ומשתריא פנימית לעצמה
  40. ^ ששכח ולא נתן בעירוב
  41. ^ רשות חצירו, דתיהוי פנימית מיהא שריא לעצמה, וחיצונה תיאסר מפני דריסת רגלו של זה שאסורה במקומה
  42. ^ ולכשיבדלו מן החיצונה - הרי הן בלא עירוב, וכולן אוסרין זה על זה
  43. ^ נמי דריסת רגלו
  44. ^ ורשותו לבני חיצונה, דאסתלק ליה לגמרי, והרי כולן מותרין
  45. ^ מבן חצר זו לבן חצר אחרת לשמואל, ואף על גב דאסר עלייהו
  46. ^ ואי קשיא: ליבטלו בני פנימית רשות חצירן לגבי האי דלא עירב, ויהא הוא רגל המותר במקומו, דהא יחיד הוא ואינו אוסר על חיצונה, ותשתרי חיצונה - לאו מילתא היא: דהא דכיון דבטלי רשותייהו לגביה - הוי להו אינהו רגל האסורה במקומה, כדתנן (פ"ו מ"ג): נתנו לו רשותן - הוא מותר והן אסורין, ואסרי החיצונה ואף על גב דעירבו בהדה - הא בטיל עירובייהו מכי איסתלקו להו מרשותא דפנימית, ונהי דאין להן רשות להוציא מבתיהן לחצר - מכל מקום דריסת הרגל יש להן בפנימית ובחיצונה; ואם תאמר: יבטלו אף דריסת רגלם לחיצונה? - אין ביטול רשות מחצר לחצר!
  47. ^ שהרי בטל העירוב בשביל זה, והוי לה פנימית רגל האסורה במקומה, דליתיה לעירובה לגבה
  48. ^ אף
  49. ^ שעירוב מרגילה לתוכה
  50. ^ כלומר: אין ביטול רשות מבן חצר זו לבן חצר אחרת; כיון דפנימית אסורה - חיצונה נמי אסורה מפני רגל האסורה במקומה שאוסרת עליה; ועוד: שאין עירובה אצלה