ביאור:בבלי עירובין דף לח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע? אמר להן: לכשיבקע.

משנה:

רבי אליעזר אומר: יום טוב הסמוך לשבת, בין מלפניה ובין מלאחריה, מערב אדם שני עירובין [1], ואומר: "עירובי בראשון למזרח ובשני למערב" [2], "בראשון למערב ובשני למזרח", "עירובי בראשון ובשני כבני עירי", "עירובי בשני ובראשון כבני עירי" [3];

וחכמים אומרים: או מערב לרוח אחת [4] או אינו מערב כל עיקר [5], או מערב לשני ימים [6] או אינו מערב כל עיקר; כיצד יעשה? מוליכו [7] בראשון [8] ומחשיך עליו [9], ונוטלו ובא לו [10]; [11] בשני, מחשיך עליו ואוכלו ובא לו, ונמצא משתכר בהליכתו [12] ומשתכר בעירובו [13];

נאכל בראשון - עירובו לראשון ואין עירובו לשני.

אמר להם רבי אליעזר: מודים אתם לי שהן שתי קדושות [14].

גמרא:

לרוח אחת [15] מאי ניהו? - לשני ימים [16]; לשני ימים [17] מאי ניהו? - לרוח אחת [18], היינו קמייתא!?

הכי קאמרי ליה רבנן לרבי אליעזר: אי אתה מודה שאין מערבין ליום אחד, חציו לצפון וחציו לדרום [19]?

אמר להן: אבל [20];

כשם שאין מערבין ליום אחד חציו לדרום וחציו לצפון - כך אין מערבין לשני ימים יום אחד למזרח ויום אחד למערב [21].

ורבי אליעזר?

התם קדושה אחת, הכא שתי קדושות.

אמר להן רבי אליעזר: אי אתם מודים שאם עירב ברגליו ביום ראשון [22] - מערב ברגליו ביום שני [23]; נאכל עירובו ביום ראשון - אין יוצא עליו ביום שני?

אמרו לו: אבל!

[24] הא לאיי [25] שתי קדושות הן?

[26]

ורבנן?

ספוקי מספקא להו [27], והכא לחומרא [28] והכא לחומרא [29].

אמרו לו לרבי אליעזר: [30] אי אתה מודה שאין מערבין בתחילה מיום טוב לשבת [31]?

אמר להן: אבל!

הא לאיי קדושה אחת היא!

ורבי אליעזר?

התם משום הכנה [32].

תנו רבנן [תוספתא עירובין פ"ד מ"ב [ליברמן]]: 'עירב ברגליו ביום ראשון - מערב ברגליו ביום שני; נאכל עירובו ביום ראשון - אין יוצא עליו ביום שני [33], דברי רבי [גירסת התוספתא: דברי רבי מאיר]; רבי יהודה אומר:


עמוד ב

הרי זה חמר גמל [34]; רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומרים: עירב ברגליו בראשון - אין מערב ברגליו בשני [35]; נאכל עירובו ביום ראשון - יוצא עליו בשני.'

אמר רב: הלכה כארבעה זקנים הללו, ואליבא דרבי אליעזר, דאמר שתי קדושות הן; ואלו הן ארבעה זקנים: רבן שמעון בן גמליאל, ורבי ישמעאל ברבי יוחנן בן ברוקה, ורבי אלעזר ברבי שמעון ורבי יוסי בר יהודה סתימתאה; ואיכא דאמרי חד מינייהו רבי אלעזר [36] ומפיק רבי יוסי בר יהודה סתימתאה [37];

והא רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל בר רבי יוחנן בן ברוקה איפכא שמעינן להו [38]?

איפוך.

אי הכי היינו רבי?

אימא 'וכן אמר רבן שמעון בן גמליאל וכו [39]'.

וליחשוב נמי רבי [40]?

רבי תני לה ולא סבר לה [41].

רבנן [42] נמי תנו לה [43] ולא סברי לה?

רב גמרא גמיר לה [44].

כי נח נפשיה דרב הונא, עייל רב חסדא למירמא דרב אדרב: מי אמר רב הלכה כארבעה זקנים ואליבא דרבי אליעזר, דאמר שתי קדושות הן? והא איתמר 'שבת ויום טוב, רב אמר: נולדה בזה אסורה בזה'!?

אמר רבה: התם משום הכנה, דתניא: '(שמות טז ה) והיה ביום הששי והכינו[את אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום יום]: חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב, ואין יום טוב מכין לשבת ואין שבת מכינה ליום טוב.'

אמר ליה אביי: אלא הא דתנן 'כיצד הוא עושה מוליכו בראשון ומחשיך עליו ונוטלו ובא לו בשני מחשיך עליו ואוכלו ובא לו' - הא קא מכין מיום טוב לשבת?

אמר ליה רבה: מי סברת סוף היום קונה עירוב [45]? תחלת היום קונה עירוב, ושבת מכינה לעצמה.

אלא מעתה יערבו בלגין [46]?

בָעִינן סעודה הראויה מבעוד יום, וליכא.

אלא הא דתנן רבי אליעזר אומר: יום טוב הסמוך לשבת, בין מלפניה ובין מלאחריה, מערב אדם שני עירובין [47] - [48] הא בעינן סעודה הראויה מבעוד יום וליכא [49]?

מי סברת דמנח ליה בסוף אלפים אמה לכאן [50] ובסוף אלפים אמה לכאן? לא, דמנח ליה בסוף אלף אמה לכאן ובסוף אלף אמה לכאן [51].

אלא הא דאמר רב יהודה 'עירב ברגליו יום ראשון - מערב ברגליו יום שני; עירב בפת ביום ראשון - מערב בפת ביום שני [52]', הא קא מכין [53] מיום טוב לשבת? [54]

אמר ליה: מי סברת דאזיל ואמר מידי? דאזיל ושתיק ויתיב.

כמאן? - כרבי יוחנן בן נורי, דאמר 'חפצי הפקר קונין שביתה' [55].

אפילו תימא רבנן; עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי יוחנן בן נורי אלא בישן, דלא מצי אמר, אבל בניעור - דאי בעי למימר מצי אמר - אף על גב דלא אמר כמאן דאמר דמי.

אמר ליה רבה בר רב חנין לאביי: אי הוה שמיע ליה למר [56] הא דתניא: 'לא יהלך אדם [57] לסוף שדהו לידע מה היא צריכה [58]; כיוצא בו

הערות[עריכה]

  1. ^ אם היה צריך יום ראשון לילך לכאן, ויום שני לילך לכאן, יכול לערב למזרח ולמערב ערב יום טוב הראשון
  2. ^ ואומר: "עירובי של מזרח יקנה לי היום לצורך מחר, ועירובי של מערב יקנה לי בבין השמשות דלמחר לצורך יום שני"; דקסבר רבי אליעזר: שבת ויום טוב - לאו כחד יומא אריכא נינהו, אלא שתי קדושות, ולכל חד יומא אית ליה חדא שביתה, ובכל חדא מיקניא ליה שביתה לאיזה צד שירצה, ובין השמשות דקמא - לדידיה הוא דקני, ולא ליום שני
  3. ^ כלומר: ואם לא היה רוצה לילך אלא באחד מן הצדדין ביום ראשון, ובשני אין צריך לזוז מתחומו לא לכאן ולא לכאן, ואינו רוצה להפסיד לא אלפים של תחומו מכאן ולא אלפים של תחומו מכאן - יערב עירוב אחד לצד שהוא רוצה לילך בו ביום ראשון, ויאמר: עירובי זה יקנה לי לצורך מחר, ובשני הריני כבני עירי שלא עירבו, או אם היה צריך לילך בשני ולא בראשון יאמר: עירובי זה יקנה לי בין השמשות של מחר, ובראשון אהיה כבני עירי
  4. ^ לצורך שני ימים
  5. ^ אפילו לצד אחד, להיות באחד מן הימים כבני עירו
  6. ^ ובגמרא פריך: היינו 'לרוח אחת'
  7. ^ השליח
  8. ^ ערב יום טוב שלפני השבת
  9. ^ עד שיקנה העירוב
  10. ^ שמא יאבד, ושוב אין לו עירוב בשני, כדקתני: נאכל עירובו בראשון וכו'
  11. ^ וחוזר ומוליכו
  12. ^ כלומר: קנה לו הליכה ליום מחר
  13. ^ שאוכלו; וביום טוב אחר שבת דלא אפשר בהכי - מוליכו בראשון, וחוזר והולך שם בשני לראות אם קיים עירובו, ומחשיך עליו, ואם רצה - יאכלנו אחרי כן
  14. ^ דקאמריתו 'אין עירוב לשני': דאי קדושה אחת - הוה ליה כחד יומא אריכא, ויקנה בין השמשות של ראשון לשניהן, וכיון דשתי קדושות הן - יכול לערב נמי לשתי רוחות
  15. ^ דקתני מתניתין
  16. ^ פשיטא דלשני ימים קאמר, בניחותא
  17. ^ דקתני
  18. ^ פשיטא לי דלרוח אחת קאמר, ואם כן תרתי למה לי
  19. ^ דמערב לרוח אחת, או אינו מערב כל עיקר
  20. ^ אמת, כמו אבל שרה ומתרגם קושטא (בראשית יז יט)
  21. ^ לשני ימים נמי: או מערב כמו ליום אחד, או אינו מערב כל עיקר
  22. ^ שלא היה לו פת לשגר על ידי שליח ולערב, והלך הוא בעצמו וישב לסוף אלפים אמה עד שקדש עליו היום, וקנה שביתה, וחזר ולן בביתו
  23. ^ צריך לערב ברגליו אף בשני, ואינו יכול לצאת בשני חוץ לתחום על ידי קנייה הראשונה, או אם נאכל עירובו המערב בפת ונאכל עירובו ביום ראשון לאחר שקנה העירוב, אי אתם מודים לי שאינו יוצא עליו בשני על ידי אותה קנייה
  24. ^ רבי אליעזר קמהדר לה, וקאמר:
  25. ^ ודאי אף לדבריכם
  26. ^ ולא גרסינן 'לאיי אפנויי מופני' - דאינו דורש לא פסוק ולא גזירה שוה, דבכולי התלמוד 'הן' תרגום של 'לאיי'.
  27. ^ בשבת ויום טוב, אי קדושה אחת נינהו אי שתי קדושות
  28. ^ דאין יכול לערב לשני רוחות, דלמא חדא קדושה היא
  29. ^ דאי נאכל בראשון - דאין עירוב לשני, דלמא שתי קדושות הן
  30. ^ אם לא עירב בין השמשות של ערב יום טוב, והוצרך לצאת בשבת
  31. ^ אלמא קדושה אחת היא, והרי הוא כיום אחד: שאינו יכול לערב בחצי היום אם לא עירב בין השמשות
  32. ^ שמכין מיום טוב לשבת, ולא משום טעמא דחד יומא הוא
  33. ^ והרי הוא כבני עירו, דודאי שתי קדושות הן, ואין עליו חשש ספק
  34. ^ דלמא חדא קדושה היא וקנה עירוב לשני ימים, והפסיד אלפים שכנגד עירובו וכאן לא קנה כלום אלא אלפים שהיו לו בלא עירוב, ודלמא שתי קדושות הן ולא קנה עירובו אלא ליום אחד, ודינו להיות בשני כבני עירו ואין לו כאן אלא אלפים, וממה נפשך בהנך אלפים אמה משתרי
  35. ^ אין צריך לערב, דודאי קדושה אחת נינהו וכחדא יומא אריכא הוי
  36. ^ כל 'רבי אלעזר' סתם בתלמוד שהוא תנא - רבי אלעזר בן שמוע הוא
  37. ^ 'סתימתאה' קרי כל מי שראה רבי דבריו במקומות הרבה ושנאן במשנה סתם
  38. ^ לעיל
  39. ^ נאכל עירובו בראשון - אין יוצא עליו בשני
  40. ^ דשמעינן ליה לעיל בהדיא
  41. ^ ולדברי רבי אליעזר קאמר
  42. ^ הנך רבן שמעון ורבי ישמעאל
  43. ^ דקתני 'וכן', דלמא תנו לה
  44. ^ מרביה, דהנך ארבעה זקנים סבירא להו כרבי אליעזר, אבל רבי תני ולא סבר לה
  45. ^ של ערב שבת קונה עירוב, דהוי יום טוב מכין לשבת
  46. ^ לגין טבול יום, דתנן לעיל בפירקין (עירובין לו א) שמילאהו מן החבית של טבל, ואמר "הרי זה תרומת מעשר" - לכשתחשך דבריו קיימין, ואם אמר "עירבו לי בה" - לא אמר כלום, אלמא: סוף היום קונה עירוב, ואכתי טבל הוא
  47. ^ וקא סלקא דעתך: זה לסוף אלפים למזרח וזה לסוף אלפים למערב, וכי קנה לו יום ראשון למזרח, אי הוה בעי למיזל למערב העיר פסיעה אחת - לא מצי אזיל, דממקום עירובו יש לו אלפים אמה לכל רוח והרי מעירובו ועד עירו הוי אלפים; וכל עירו מיהא מצי אזיל דכולה לדידיה: כיון דלן בה - כארבע אמות דמיא ליה, אבל טפי - לא מצי אזיל ליה
  48. ^ והיכי קני ליה עירוב דבמערב בבין השמשות
  49. ^ והא אי הוה בעי למיזל ומיכליה מבעוד יום - לא מצי אזיל
  50. ^ דתו לית ליה לצד שכנגדו ביום ראשון כלום
  51. ^ דלא הוה צריך למיזל לא בראשון ולא בשני אלא שלשה אלפים, ונתן עירובו בסוף אלף לכל צד; הילכך: ביום ראשון אף על פי שקנה עירובו למזרח - יכול לילך אצל עירובו במערב, דהא ממקום עירובו שבמזרח עד עירוב שבמערב - אלפים הוא דהוו
  52. ^ לקמן מפרש: באותו פת
  53. ^ כשמערב ברגליו בשני
  54. ^ בשלמא מערב בשני בפת - תרצת דתחילת היום קונה עירוב, ועירוב דפת - שתיקה ממילא קני, אלא עירב ברגליו: סלקא דעתך דבעי למימר "שביתתי במקומי", ולא מצי לכוין תחילת היום, ובעי למימר מבעוד יום, ואישתכח דמכין באמירתו מיום טוב לשבת!?
  55. ^ לקמן ב'מי שהוציאוהו' קאמר דישן קונה שביתתו, ואף על גב דהוי כחפצי הפקר בעלמא, שאין אדם מקנה להם שביתה
  56. ^ לרבה, דמתרץ ואזיל כל הנך תירוצי, וקאמר דמשום דלא אמר מידי שרי ואף על גב דאזל התם מבעוד יום
  57. ^ בשבת
  58. ^ אחר השבת