ביאור:בבלי עירובין דף קה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אמר רבי יוחנן: [1] ושניהם מקרא אחד דרשו [2]: (דברי הימים ב כט טז) ויבאו הכהנים לפנימה בית ה' לטהר ויוציאו את כל הטומאה אשר מצאו בהיכל ה' [3] לחצר בית ה' [4] ויקבלו הלוים להוציא לנחל קדרון חוצה [5]; מר [6] סבר: מדאשתני בעזרה בלוים [7] טומאה בעזרה ליכא [8], ומר סבר: עד היכא דלא אפשר בלוים [9] - מפקי כהנים, השתא דאפשר בלוים - תו לא מטמאי כהנים [10].

תנו רבנן: הכל נכנסין בהיכל לבנות, לתקן, ולהוציא את הטומאה, ומצוה בכהנים; אם אין שם כהנים - נכנסין לוים; אין שם לוים - נכנסין ישראלים, ואידי ואידי טהורין – אִין, טמאין – לא.

אמר רב הונא: רב כהנא מסייע כהני [11], דתני רב כהנא: 'מתוך שנאמר (ויקרא כא כג) אך אל הפרוכת לא יבא [ואל המזבח לא יגש כי מום בו ולא יחלל את מקדשי כי אני ה' מקדשם] [12], יכול לא יהו כהנים בעלי מומין נכנסין בין האולם ולמזבח לעשות ריקועי פחים [13]? תלמוד לומר 'אך' – חלק [14]; מצוה בתמימים, אין שם תמימים - נכנסין בעלי מומין; מצוה בטהורין, אין שם טהורין - נכנסין טמאין', אידי ואידי כהנים – אִין, ישראלים – לא.

איבעיא להו: טמא ובעל מום [15] איזו מהן נכנס?

רב חייא בר אשי אמר רב: טמא נכנס, דהא אישתרי בעבודת ציבור [16]; רבי אלעזר אומר: בעל מום נכנס, דהא אישתרי באכילת קדשים [17].


רבי שמעון אומר [מקום שהתירו לך חכמים - משלך נתנו לך, שלא התירו לך אלא משום שבות]:

רבי שמעון היכא קאי התם קאי דתנן מי שהחשיך חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס ר' שמעון אומר אפי' חמש עשרה אמה יכנס לפי שאין המשוחות ממצעין את המדות מפני הטועים דקאמר תנא קמא לא יכנס ואמר ליה רבי שמעון יכנס: שלא התירו לך אלא משום שבות: היכא קאי התם קאי דקאמר תנא קמא קושרה ואמר ליה רבי שמעון עונבה עניבה דלא אתי לידי חיוב חטאת שרו ליה רבנן קשירה דאתי לידי חיוב חטאת לא שרו ליה רבנן.

המשוחות. מודדין התחומין ומציבין סימן כשהן מודדין מדתן:

מפני טועי המדה. שמא יטעו בה הלכך מקצרין אותה נמצא שעדיין התחום לא הגיע ומי שהחשיך לו חוץ לתחום כבר נכנס בתוך אלפים ט"ו אמות כדפרישית במי שהוציאוהו (לעיל דף נב.) ל"א מפני הטועין ששוכחין ויוצאין וחוזרין ונכנסין לפיכך מקצרין המודדין את התחום הסימן ומציבין בתוך התחום שאם יצא לא עביד איסורא:

יכנס. דמשלך נתנו לך שכבר הוא בתוך תחומו והכא אתא ר' שמעון למיתב טעמא למילתיה דלא תימא מיקל אני באיסור שבת אלא משלו נתתי לו והכא נקט לה משום פלוגתא דנימת כנור כדמפרש ואזיל:

קושרה. בנימת כנור שנפסקה ופליג רבי שמעון ואמר בברייתא עונבה ואמר הכא טעמא למילתא ופליג אתנא דלעיל ואמר לא הותרו במקדש אלא שבות ובתרתי מיפלגא מילתא דרבי שמעון רישא במחשיך חוץ לתחום וסיפא בנימת כנור והכי קאמר רבי שמעון לתנא קמא אע"פ שהקלתי במחשיך חוץ לתחום מחמיר אני בנימת כנור דהתם משלך נתנו לך אבל כאן לא התירו אלא שבות:

קשירה דאתיא לידי חיוב חטאת. במדינה גזרה שמא יקשור קשר של קיימא:

הדרן עלך המוצא תפילין וסליקא לה מסכת עירובין


הערות[עריכה]

  1. ^ לענין עיולי, כולי עלמא המכניס שרץ חייב, ולענין להוציא הנמצא בעזרה בשבת
  2. ^ בהאי קרא פליגי
  3. ^ עבודה זרה ותקרובתיה, שהן מטמאין באהל
  4. ^ עזרה
  5. ^ אבל כהנים אחרים לא מיטמאין אף על פי שהיו צריכים לאנשים הרבה - אלו מוציאין מן ההיכל לעזרה, ואילו משם ולחוץ - לוים הוא דמיטמאין, ולא כהנים
  6. ^ בן ננס
  7. ^ מדאשתני טומאת עזרה מכהנים ללוים שמע מינה היכא דאיתא בעזרה לא מפקינן ליה בעבירה אלא מהדרינן אהתירא ובשבת נמי לא דחינן שבות
  8. ^ כלומר: היכא דאיתא התם לא חמירא כולי האי
  9. ^ בהיכל לא עיילי לוים דאפילו כהנים אסירי למיעל אלא לעבודה, כדכתיב (ויקרא טז ב) ואל יבא בכל עת אל הקדש - זה היכל, מבית לפרוכת זה לפני ולפנים
  10. ^ שהרי אפשר בלוים, אבל לשהויי עד אורתא - לא
  11. ^ דאמר לקמן כהנים טמאין עדיפי מטהורי ישראלים
  12. ^ בבעלי מומין כתיב
  13. ^ טסין של זהב שמחפין בהן בית קדשי הקדשים מתוכו
  14. ^ כלומר: אכין ורקין מיעוטין, כל אתין וגמין – רבויין; חלק = מיעט, דלמלאכה שרי לעיולי
  15. ^ אי אפשר אלא באחד מהן
  16. ^ דכתיב (במדבר כח) במועדו - ואפילו בטומאה, אבל בעל מום לא הותר, דתניא בתורת כהנים [ספרא אמור פרשתא ג משנה ג]: מום בו את לחם אלהיו לא יגש להקריב (ויקרא כא כא); אין לי אלא תמידין שהן קרויין לחם - כענין שנאמר את קרבני לחמי לאשי, שאר קרבנות צבור מנין? תלמוד לומר שוב לחם קרא אחרינא: וכתיב בתריה (ויקרא כא כב) לחם אלהיו מקדשי הקדשים, וסמיך ליה אקרא קמא דנשתמע הכי: לא יגש להקריב לחם אלהיו
  17. ^ מהאי קרא (ויקרא כא כב): לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל