ביאור:בבלי עירובין דף סז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

'שכח אחד מן החיצונה ולא עירב - ודאי פנימית מותרת', דאחדא דשא ומשתמשא [שיסגרו בני הפנימית הדלת בין החצירות וישתמשו בחצרם], וחיצונה אסורה ^[1].

אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרבא: וכי שכח אחד מן הפנימית ולא עירב, אמאי שתיהן אסורות? לבטיל בר פנימית לבני פנימית, ותיתי חיצונה ותשתרי בהדייהו!

^[2] כמאן ^[3]? - כרבי אליעזר, דאמר: אינו צריך לבטל רשות לכל אחד ואחד; כי קאמינא - לרבנן, דאמרי: צריך לבטל לכל אחד ואחד ^[4].

רב חסדא ורב ששת כי פגעי בהדי הדדי, רב חסדא מרתען שיפוותיה ממתנייתא דרב ששת ^[5], ורב ששת מרתע כוליה גופיה מפלפוליה דרב חסדא ^[6];

בעא מיניה רב חסדא מרב ששת: שני בתים משני צידי רשות הרבים, ובאו נכרים והקיפום מחיצה ^[7] בשבת – מהו ^[8]? אליבא דמאן דאמר אין ביטול רשות מחצר לחצר ^[9] - לא תיבעי לך: השתא דאי בעו לערובי מאתמול - מצו מערבי, אמרת: אין ביטול רשות מחצר לחצר, הכא, דאי בעו לערובי מאתמול - לא מצו מערבי, לא כל שכן ^[10]? כי תיבעי לך - אליבא דמאן דאמר יש ביטול רשות מחצר לחצר ^[11]: ^[12] התם ^[13], דאי בעו לערובי מאתמול מצו מערבי ^[14] - בטולי נמי מצי מבטל, אבל הכא, דלא מצו מערבי מאתמול ^[15] - בטולי נמי לא מצי מבטל? או דילמא לא שנא ^[16]?

אמר ליה: אין מבטלין ^[17].

^[18] ^[19]מת נכרי בשבת מהו ^[20]? אליבא דמאן דאמר ^[21] שוכרין ^[22] - לא תיבעי לך: השתא תרתי עבדינן ^[23], חדא מיבעיא? אלא כי תיבעי לך - אליבא דמאן דאמר אין שוכרין: תרתי הוא דלא עבדינן, הא חדא – עבדינן? או דילמא לא שנא?

אמר ליה: אני אומר מבטלין ^[24], והמנונא אמר: אין מבטלין ^[25].

אמר רב יהודה אמר שמואל: נכרי שיש לו פתח ארבעה על ארבעה פתוח לבקעה, אפילו מכניס ומוציא גמלים וקרונות כל היום כולו דרך מבוי - אין אוסר על בני מבוי; מאי טעמא? בפיתחא דמיחד ליה, בההוא ניחא ליה ^[26].

איבעיא להו: פתוח לקרפף מהו?

אמר רב נחמן בר אמי משמיה דאולפנא ^[27]:

(עירובין סז ב)

אפילו פתוח לקרפף ^[28].

רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: נכרי, בית סאתים ^[29] – אוסר ^[30], ^[31] יותר מבית סאתים - ^[32]אינו אוסר; וישראל ^[33], ^[34] בית סאתים ^[35] - אינו אוסר ^[36], ^[37] יותר מבית סאתים ^[38] – אוסר ^[39].

בעא מיניה רבא בר חקלאי מרב הונא ^[40]: פתוח לקרפף מהו?

אמר ליה: הרי אמרו 'בית סאתים - אוסר, יותר מבית סאתים - אינו אוסר'.

אמר עולא אמר רבי יוחנן: קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, ואפילו כור ואפילו כוריים - הזורק לתוכו ^[41] חייב ^[42].

מאי טעמא?

מחיצה היא, אלא שמחוסרת דיורין ^[43].

מתיב רב הונא בר חיננא: 'סלע שבים ^[44], גבוה עשרה ורוחב ארבעה - אין מטלטלין לא מן תוכו לים ^[45], ולא מן הים לתוכו; פחות מכאן ^[46]מטלטלין ^[47];

עד כמה ^[48]? - עד בית סאתים ^[49].' ^[50]

אהייא?: אילימא אסיפא ^[51] - בית סאתים, טפי לא? והא מכרמלית לכרמלית קא מטלטל ^[52]! אלא לאו ארישא, והכי קאמר: 'סלע שבים, גבוה עשרה ורוחב ארבעה - אין מטלטלין לא מתוכו לים ולא מן הים לתוכו; ועד כמה - עד בית סאתים; הא יתר מבית סאתים – מטלטלין ^[53]; אלמא - כרמלית היא, תיובתא דרבי יוחנן!

אמר רבא: מאן דלא ידע תרוצי מתנייתא, תיובתא מותיב ליה לרבי יוחנן? - לעולם ארישא ^[54], והכי קאמר ^[55]: הא בתוכו – מטלטלין ^[56], ועד כמה - עד בית סאתים ^[57].

רב אשי אמר: לעולם ארישא ^[58], ^[59] הן אמרו והן אמרו ^[60]: הן אמרו: קרפף יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות ^[61], והן אמרו: אין מטלטלין מרשות היחיד לכרמלית; בית סאתים דשרי לטלטולי בכוליה - אסרי רבנן לטלטולי, לא מן הים לתוכו ולא מתוכו לים; מאי טעמא? רשות היחיד גמורה היא; יתר מבית סאתים דאסור לטלטולי בכוליה - שרו רבנן לטלטולי מתוכו לים ומן הים לתוכו; מאי טעמא? - דלמא אמרי רשות היחיד גמורה היא, ואתי לטלטולי בכוליה ^[62].

ומאי שנא ^[63]?

תוכו – שכיח ^[64], מתוכו לים ומן הים לתוכו - לא שכיח ^[65].

ההוא ינוקא דאשתפיך חמימיה ^[66], אמר להו רבה: נייתו ליה חמימי מגו ביתאי ^[67].

אמר ליה אביי: והא לא ערבינן!?

אמר ליה: נסמוך אשיתוף ^[68].

אמר ליה: הא לא שתפינן!?

נימרו ליה לנכרי ליתי ליה.

אמר אביי: בעי לאותביה למר ולא שבקן רב יוסף, דאמר רב יוסף אמר רב כהנא: כי הוינן בי רב יהודה, הוה אמר לן: בדאורייתא - מותבינן תיובתא והדר עבדינן מעשה ^[69], ^[70] בדרבנן ^[71] - עבדינן מעשה ^[72] והדר מותבינן תיובתא ^[73].

לבתר הכי אמר ליה: מאי בעית לאותביה למר?

אמר ליה: הזאה ^[74] שבות, ואמירה לנכרי שבות,

הערות

^ שכח אחד מן החיצונה ולא עירב - בהא מודי שמואל דמבטלי בני חיצונה לבני פנימית אותו רשות שבא להן לתוכן על ידי הרגל עירובן, משום דאמר לה: "לתקוני שתפתיך ולא לעוותי" - והכי מפרש לה בסוף פירקין; והא דבעינן ביטול - אליבא דרבי עקיבא אמרה רבא למילתיה, דאי לרבנן - בלאו ביטול נמי אמרה לה פנימית הכי, ועקרה לה לעירוב משום דמעוותי בה, אבל רבי עקיבא אמר דבעיא לבטולי בשילהי פירקין, וכי שכח בן פנימית - ליכא למימר הכי דליבטל לבני פנימית ותיחוד דשא ותשמש, דלא מצי למימר "לתקוני שתפתיך ולא לעוותי" - שהרי תחילת העיוות על ידי בן פנימי בא
^ רבא קא מהדר ליה לרב הונא:
^ קאמרת למילתך
^ בשילהי 'עושין פסין' אוקימנא הכי
^ שהיו משניות סדורות לו, וירא רב חסדא שלא יקשה ממשנה על משנה, ויאמר לו לתרצן
^ חריף וסבר היה ביותר, ועמוק בשאילותיו
^ סתמו רשות הרבים מכאן ומכאן, ונשאר לפני שני הבתים כעין חצר שהבתים פתוחות לה
^ מהו שיבטל זה רשותו לזה, ויהא מותר להוציא מביתו לכאן?: דהא קיימא לן בפירקא תניינא (עירובין כ א): 'כל מחיצות הנעשות בשבת, בין בשוגג בין במזיד - שמה מחיצה', וכל שכן הכא דנכרים עבדוה
^ ואוקימנא טעמא משום דאין אוסרין ואין מבטלין, ואף על גב דאי בעו לעירובי הוו מערבי - אלמא תרתי בעינן: אוסרין ומערבין
^ דכל שכן דהכא לא הא ולא הא, דלא הוו אוסרין זה על זה אתמול, ולא תורת עירוב היתה לכאן
^ ואף על גב דאין אוסרין- מאי?
^ מי אמרינן:
^ הוא
^ ואף על גב דתרתי ליכא - חדא מיהא איכא
^ דאפילו חדא ליכא
^ או דילמא: מדאהא לא קפיד - אהא נמי לא קפיד
^ דחדא מיהא בעינן
^ הא נמי בעא מיניה:
^ שני ישראלים ונכרי הדרים בחצר, ולא שכרו ולא עירבו, ו
^ מהו לבטל זה לזה
^ לעיל בפירקין
עמוד ב
היכא דאתי נכרי בשבת
^ הימנו ואחר כך מבטלין
^ שכירות וביטול
^ ולא דמיא לההיא דלעיל: דהכא, אי בעי מיגר וערובי מאתמול - מצי עבדי
^ כיון דאי בעו ערובי מאתמול לא מצי עבדי בלא שכירות - אין ביטול אלא במקום עירוב
^ משום דאיכא אוירא טפי ממבוי
^ ששמע מרבו ורבו מרבו
^ ניחא ליה ביה טפי: דאיכא אוירא טפי ממבוי, ואינו אוסר על בני מבוי
^ אם היה לו פתח לקרפף בית סאתים ופתח למבוי
^ עדיין אוסר על בני מבוי: דאוירא דקרפף לא נפיש
^ אבל אם
^ נפיש אוירא, ובההיא ניחא ליה ו
^ ישראל, שיש לו פתח לקרפף ופתח למבוי ושכח ולא עירב במבוי
^ אם קרפף
^ שראוי להשתמש בו
^ על בני מבוי; ואף על גב דלגבי נכרי חשיב זוטרא, לגבי ישראל נפיש: דהא בשבת ליכא הוצאת משואות יתירין, וסגי בהכי, ונפיש אוירא ממבוי
^ אבל
^ דכרמלית הוא, כגון שלא הוקף לדירה
^ כיון דאסיר ליה לאישתמושי לא ניחא ליה ביה - ואוסר על בני מבוי
^ אנכרי קאי, ואמילתיה דרב יהודה
^ מרשות הרבים
^ חטאת
^ ואף על גב דלענין איסור טלטול שויוה רבנן כרמלית: שאסרו לטלטל בתוכו אלא בארבע, מדאורייתא רשות היחיד גמורה היא, דמחיצה היא, אלא שמחוסרת דיורין, ומשום הכי אסרי רבנן לטלטולי
^ ים - כרמלית הוא
^ אפילו בארבע אמות, משום דכל גבוה עשרה ורוחב ארבעה הוי רשות היחיד
^ שאינו גבוה עשרה - כרמלית היא, כים, ו
^ מזה לזה תוך ארבע אמות
^ יהא רחב סלע
^ אבל טפי - לא
^ ולקמיה מפרש אהייא קאי:
^ אפחות מעשרה
^ תרוייהו כרמלית נינהו, לא שנא רחב ולא שנא קצר
^ הא יותר מבית סאתים - בטל תורת רשות היחיד מיניה, והוי כרמלית אפילו לקולא, ואף על גב דגבוה עשרה
^ ולאו אמתוכו לים קאי אלא אדיוקא קאי
^ והכי קא דייק
^ דהא רשות היחיד היא
^ אבל טפי – לא, דשויוה רבנן ככרמלית לענין טלטול משום דמחוסר דירה ומיחלף ברשות הרבים; מיהו לענין מתוכו לים - רשות היחיד היא
^ ולאו אדיוקא קאי, ואפילו לענין מתוכו לים נמי כרמלית שויוה, ושרי; מיהו לרבי יוחנן לא תיקשי: דודאי לענין חיובא מדאורייתא רשות היחיד היא
^ ומאי טעמא שרו רבנן לטלטולי מניה לכרמלית? משום דאיסור טלטול מרשות היחיד לכרמלית מדרבנן הוא
^ דהם אמרו זאת והם אמרו עוד איסור אחר, וראו שאין שניהם עומדים כאן, וביטלו זה מפני זה, וכדמפרש
^ דשויוה כרמלית לענין טלטול משום דמיחלף ברשות הרבים, ומיהו אסור לטלטל מרשות הרבים לתוכו ומתוכו לרשות הרבים כדרבי יוחנן, דמדאורייתא רשות היחיד היא
^ משום דלא ליתי לטלטולי מרשות היחיד לרשות הרבים; ובהאי רשות היחיד שהיא ביותר מבית סאתים - לא גזור; מאי טעמא בית סאתים דשרי לטלטולי בכוליה, כי אסרינן ליה לטלטולי מיניה לכרמלית - לא אתיא מיניה חורבה, אבל טפי מבית סאתים - אי אסרת מתוכו לים תוך ארבע אמות - אתי למימר 'רשות היחיד גמורה היא אפילו מדרבנן' ומטלטלי בכולה! - ומיעקרא אידך תקנתא דרבנן, ובטלו הא מקמי הא
^ דאלים הך תקנתא טפי מהך? השתא נמי קא מטלטלי מרשות היחיד לכרמלית
^ וכי שרי ליה לטלטולי בגווה - חזו ליה עלמא ומיחלף ברשות הרבים
^ ולא גזרו רבנן במלתא דלא שכיחא, ואף על גב דבשאר רשות היחיד לכרמלית גזור רבנן - הנהו שכיחן, אבל הני תרתי כחדא [ביחד]: יותר מבית סאתים, ומתוכו לכרמלית - לא שכיח
^ שהיו רוצין למולו והחמו לו חמין מבערב ונשפכו היום
^ מביתיה דרבה; והתינוק היה בבית אחר באותה חצר
^ דמבוי דתנן במתניתין (עירובין פ"ו מ"ח דף עג,א) אם נשתתפו במבוי מותר כאן וכאן במבוי ובחצירות - אף על פי שלא עירבו
^ באיסור של תורה וחכם מורה בו היתר ויש בתלמידים שיודע להשיב - ישיב קודם מעשה, שלא נעבור על דברי תורה
^ אבל
^ כגון עירובי חצירות
^ שבקינן לחכם לעשות כהוראתו
^ ליה ללמוד אם יפה הורה
^ על הטמא אינה אסורה בשבת אלא משום

[1] שכח אחד מן החיצונה ולא עירב - בהא מודי שמואל דמבטלי בני חיצונה לבני פנימית אותו רשות שבא להן לתוכן על ידי הרגל עירובן, משום דאמר לה: "לתקוני שתפתיך ולא לעוותי" - והכי מפרש לה בסוף פירקין; והא דבעינן ביטול - אליבא דרבי עקיבא אמרה רבא למילתיה, דאי לרבנן - בלאו ביטול נמי אמרה לה פנימית הכי, ועקרה לה לעירוב משום דמעוותי בה, אבל רבי עקיבא אמר דבעיא לבטולי בשילהי פירקין, וכי שכח בן פנימית - ליכא למימר הכי דליבטל לבני פנימית ותיחוד דשא ותשמש, דלא מצי למימר "לתקוני שתפתיך ולא לעוותי" - שהרי תחילת העיוות על ידי בן פנימי בא

[2] רבא קא מהדר ליה לרב הונא:

[3] קאמרת למילתך

[4] בשילהי 'עושין פסין' אוקימנא הכי

[5] שהיו משניות סדורות לו, וירא רב חסדא שלא יקשה ממשנה על משנה, ויאמר לו לתרצן

[6] חריף וסבר היה ביותר, ועמוק בשאילותיו

[7] סתמו רשות הרבים מכאן ומכאן, ונשאר לפני שני הבתים כעין חצר שהבתים פתוחות לה

[8] מהו שיבטל זה רשותו לזה, ויהא מותר להוציא מביתו לכאן?: דהא קיימא לן בפירקא תניינא (עירובין כ א): 'כל מחיצות הנעשות בשבת, בין בשוגג בין במזיד - שמה מחיצה', וכל שכן הכא דנכרים עבדוה

[9] ואוקימנא טעמא משום דאין אוסרין ואין מבטלין, ואף על גב דאי בעו לעירובי הוו מערבי - אלמא תרתי בעינן: אוסרין ומערבין

[10] דכל שכן דהכא לא הא ולא הא, דלא הוו אוסרין זה על זה אתמול, ולא תורת עירוב היתה לכאן

[11] ואף על גב דאין אוסרין- מאי?

[12] מי אמרינן:

[13] הוא

[14] ואף על גב דתרתי ליכא - חדא מיהא איכא

[15] דאפילו חדא ליכא

[16] או דילמא: מדאהא לא קפיד - אהא נמי לא קפיד

[17] דחדא מיהא בעינן

[18] הא נמי בעא מיניה:

[19] שני ישראלים ונכרי הדרים בחצר, ולא שכרו ולא עירבו, ו

[20] מהו לבטל זה לזה

[21] לעיל בפירקין
עמוד ב
היכא דאתי נכרי בשבת

[22] הימנו ואחר כך מבטלין

[23] שכירות וביטול

[24] ולא דמיא לההיא דלעיל: דהכא, אי בעי מיגר וערובי מאתמול - מצי עבדי

[25] כיון דאי בעו ערובי מאתמול לא מצי עבדי בלא שכירות - אין ביטול אלא במקום עירוב

[26] משום דאיכא אוירא טפי ממבוי

[27] ששמע מרבו ורבו מרבו

[28] ניחא ליה ביה טפי: דאיכא אוירא טפי ממבוי, ואינו אוסר על בני מבוי

[29] אם היה לו פתח לקרפף בית סאתים ופתח למבוי

[30] עדיין אוסר על בני מבוי: דאוירא דקרפף לא נפיש

[31] אבל אם

[32] נפיש אוירא, ובההיא ניחא ליה ו

[33] ישראל, שיש לו פתח לקרפף ופתח למבוי ושכח ולא עירב במבוי

[34] אם קרפף

[35] שראוי להשתמש בו

[36] על בני מבוי; ואף על גב דלגבי נכרי חשיב זוטרא, לגבי ישראל נפיש: דהא בשבת ליכא הוצאת משואות יתירין, וסגי בהכי, ונפיש אוירא ממבוי

[37] אבל

[38] דכרמלית הוא, כגון שלא הוקף לדירה

[39] כיון דאסיר ליה לאישתמושי לא ניחא ליה ביה - ואוסר על בני מבוי

[40] אנכרי קאי, ואמילתיה דרב יהודה

[41] מרשות הרבים

[42] חטאת

[43] ואף על גב דלענין איסור טלטול שויוה רבנן כרמלית: שאסרו לטלטל בתוכו אלא בארבע, מדאורייתא רשות היחיד גמורה היא, דמחיצה היא, אלא שמחוסרת דיורין, ומשום הכי אסרי רבנן לטלטולי

[44] ים - כרמלית הוא

[45] אפילו בארבע אמות, משום דכל גבוה עשרה ורוחב ארבעה הוי רשות היחיד

[46] שאינו גבוה עשרה - כרמלית היא, כים, ו

[47] מזה לזה תוך ארבע אמות

[48] יהא רחב סלע

[49] אבל טפי - לא

[50] ולקמיה מפרש אהייא קאי:

[51] אפחות מעשרה

[52] תרוייהו כרמלית נינהו, לא שנא רחב ולא שנא קצר

[53] הא יותר מבית סאתים - בטל תורת רשות היחיד מיניה, והוי כרמלית אפילו לקולא, ואף על גב דגבוה עשרה

[54] ולאו אמתוכו לים קאי אלא אדיוקא קאי

[55] והכי קא דייק

[56] דהא רשות היחיד היא

[57] אבל טפי – לא, דשויוה רבנן ככרמלית לענין טלטול משום דמחוסר דירה ומיחלף ברשות הרבים; מיהו לענין מתוכו לים - רשות היחיד היא

[58] ולאו אדיוקא קאי, ואפילו לענין מתוכו לים נמי כרמלית שויוה, ושרי; מיהו לרבי יוחנן לא תיקשי: דודאי לענין חיובא מדאורייתא רשות היחיד היא

[59] ומאי טעמא שרו רבנן לטלטולי מניה לכרמלית? משום דאיסור טלטול מרשות היחיד לכרמלית מדרבנן הוא

[60] דהם אמרו זאת והם אמרו עוד איסור אחר, וראו שאין שניהם עומדים כאן, וביטלו זה מפני זה, וכדמפרש

[61] דשויוה כרמלית לענין טלטול משום דמיחלף ברשות הרבים, ומיהו אסור לטלטל מרשות הרבים לתוכו ומתוכו לרשות הרבים כדרבי יוחנן, דמדאורייתא רשות היחיד היא

[62] משום דלא ליתי לטלטולי מרשות היחיד לרשות הרבים; ובהאי רשות היחיד שהיא ביותר מבית סאתים - לא גזור; מאי טעמא בית סאתים דשרי לטלטולי בכוליה, כי אסרינן ליה לטלטולי מיניה לכרמלית - לא אתיא מיניה חורבה, אבל טפי מבית סאתים - אי אסרת מתוכו לים תוך ארבע אמות - אתי למימר 'רשות היחיד גמורה היא אפילו מדרבנן' ומטלטלי בכולה! - ומיעקרא אידך תקנתא דרבנן, ובטלו הא מקמי הא

[63] דאלים הך תקנתא טפי מהך? השתא נמי קא מטלטלי מרשות היחיד לכרמלית

[64] וכי שרי ליה לטלטולי בגווה - חזו ליה עלמא ומיחלף ברשות הרבים

[65] ולא גזרו רבנן במלתא דלא שכיחא, ואף על גב דבשאר רשות היחיד לכרמלית גזור רבנן - הנהו שכיחן, אבל הני תרתי כחדא [ביחד]: יותר מבית סאתים, ומתוכו לכרמלית - לא שכיח

[66] שהיו רוצין למולו והחמו לו חמין מבערב ונשפכו היום

[67] מביתיה דרבה; והתינוק היה בבית אחר באותה חצר

[68] דמבוי דתנן במתניתין (עירובין פ"ו מ"ח דף עג,א) אם נשתתפו במבוי מותר כאן וכאן במבוי ובחצירות - אף על פי שלא עירבו

[69] באיסור של תורה וחכם מורה בו היתר ויש בתלמידים שיודע להשיב - ישיב קודם מעשה, שלא נעבור על דברי תורה

[70] אבל

[71] כגון עירובי חצירות

[72] שבקינן לחכם לעשות כהוראתו

[73] ליה ללמוד אם יפה הורה

[74] על הטמא אינה אסורה בשבת אלא משום

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]