ביאור:בבלי עירובין דף לג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ונתכוין לשבות בעיקרו ^[1], ומאי 'למעלה' ומאי 'למטה' ^[2]? - דהדר זקיף ^[3].

והא אי בעי מייתי לה דרך עליו ^[4]?

כשרבים מכתפין עליו ^[5], וכדעולא, דאמר עולא: עמוד תשעה ברשות הרבים ^[6] ורבים מכתפין עליו וזרק ^[7] ונח על גביו – חייב ^[8]. ^[9]

מאי 'רבי' ומאי 'רבנן'?

דתניא: 'נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים - אֵין עירובו עירוב ^[10];

למטה מעשרה טפחים - עירובו עירוב;

ואסור ליטלו ^[11];

בתוך שלשה ^[12] - מותר ליטלו ^[13];

נתנו בכלכלה ותלאו באילן - אפילו למעלה מעשרה טפחים עירובו עירוב*, דברי רבי;

וחכמים אומרים: כל מקום שאסור ליטלו - אֵין עירובו עירוב';

^[14]

'וחכמים אומרים' אהייא? אילימא אסיפא ^[15] - לימא קסברי רבנן צדדין אסורין ^[16]? אלא ארישא ^[17]; האי אילן היכי דמי? אי דלית ביה ארבעה ^[18] - מקום פטור הוא ^[19]! ואי דאית ביה ארבעה ^[20], כי נתנו בכלכלה מאי הוי ^[21]?

אמר רבינא: רישא דאית ביה ארבעה ^[22], סיפא דלית ביה ארבעה ^[23] וכלכלה משלימתו לארבעה,

עמוד ב

ורבי סבר לה כרבי מאיר וסבר לה כרבי יהודה: סבר לה כרבי מאיר דאמר ^[24] חוקקין להשלים ^[25], וסבר לה כרבי יהודה דאמר בעינן עירוב על גבי מקום ארבעה ^[26] וליכא ^[27]!

מאי 'רבי יהודה'?

דתניא: 'רבי יהודה אומר: נעץ קורה ברשות הרבים והניח עירובו עליה: גבוה עשרה ורחבה ארבעה - עירובו עירוב ^[28], ואם לאו - אין עירובו עירוב ^[29]';

^[30] אדרבה ^[31]: הוא ועירובו במקום אחד ^[32]!?

אלא ^[33]הכי קאמר: גבוה עשרה ^[34] - צריך שיהא בראשה ארבעה ^[35]; ^[36] ^[37] אין גבוהה עשרה ^[38] [ו]אין צריך שיהא בראשה ארבעה ^[39];

כמאן ^[40]? - דלא כרבי יוסי ברבי יהודה, דתניא: 'רבי יוסי ברבי יהודה אומר: נעץ קנה ברשות הרבים והניח בראשו טרסקל ^[41] וזרק ^[42] ונח על גביו – חייב ^[43]' ^[44]!

אפילו תימא רבי יוסי ברבי יהודה: התם - הדרן מחיצתא ^[45], הכא לא הדרן מחיצתא ^[46].

^[47]

רבי ירמיה אמר: ^[48] שאני כלכלה, הואיל ^[49] ויכול לנטותה ^[50] ולהביאה לתוך עשרה ^[51].

יתיב רב פפא וקא אמר להא שמעתא; איתיביה רב בר שבא לרב פפא: ^[52] 'כיצד הוא עושה? - מוליכו ^[53] בראשון ^[54] ומחשיך עליו ^[55] ונוטלו ובא לו ^[56], ^[57] בשני ^[58] מחשיך עליו ואוכלו ^[59] ובא לו ^[60]',

הערות

^ הלכך: למטה מעשרה - עירובו עירוב, דמצי נפיק ליה חוץ לארבע אמותיו כמה דבעי, ולמשקליה ואייתוייה פחות מארבע אמות עד לתוך ארבע אמותיו, ואף על גב דמשוינן להו ניהליה רשות היחיד לגבי קניית עירוב להקל - לאו רשות היחיד גמורה היא שלא יוכל להביא מחוצה להן לתוכן, דהא לאו מחיצה איכא, ולא חילוק רשות איכא, ומאן קא משוי להו בית - עירוב הוא דמשוי ליה, וכי איכוון - לבית דהיתרא איכוון, ולא לשוויה בית דאיסורא; למעלה מעשרה אין עירובו עירוב, דהא כי נפיק ושקליה מייתי מרשות היחיד לרשות הרבים! ולקמן פריך: הא אי בעי מייתי ליה דרך עליו
^ בדבר הנוטה שוה הוא, ואי למעלה אית ביה - למטה לית ביה, ולא שייך ביה לשון 'מעלה' ו'מטה', אלא לשון 'גבוה' ו'נמוך', והכי איבעיא ליה למיתני: 'נתנו באילן גבוה עשרה - אין עירובו עירוב, אין גבוה עשרה - עירובו עירוב'! ומדתני 'מעלה' ו'מטה' - משמע דזקוף, ויכול להניח למעלה בגובהו, או למטה בשיפולו
^ בסוף נטייתו, ומשכחת ביה 'מעלה' ו'מטה' בזקיפתו, כגון דנטייתו כולה למטה מעשרה, דאי למעלה מעשרה - לא משכחת בזקיפתו 'מעלה' ו'מטה'
^ כי הוי חוץ לארבע אמות נמי, ולמעלה מעשרה, כיון דארבע אמותיו עולות עד לרקיע רשות היחיד - הרי יכול לעלות לאילן עד למעלה מעשרה וליטלו, דהא כל האילן מעשרה ולמעלה רשות היחיד, ומביאנו למקום שביתתו
^ על נטיית הנוף שחוץ לארבע אמותיו הנמוכה מעשרה, דהויא רשות הרבים כדעולא, וכי מייתי ליה למעלה מעשרה דרך אוירה של נטייה - עובר באויר רשות הרבים, וקיימא לן במושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך אויר רשות הרבים - אפילו למעלה מעשרה חייב, דתנן בפרק 'הזורק' (שבת פ"יא מ"ב, דף צו,א): היו שתיהן בדיוטא אחת - הזורק פטור המושיט חייב, שכך היתה עבודת הלוים
^ דוקא נקט תשעה, כדאמר ב'יציאות השבת' (שבת ח א) דפחות משלשה - ארעא סמיכתא היא, דדרסי לה רבים, משלשה עד תשעה - לא מדרס דרסי לה מפני גובהה, ולא כתופי מכתפי עלה מפני שנמוכה לכתף! הלכך לאו רשות הרבים היא אלא כרמלית; תשעה - חזיא לכתופי, והוי רשות הרבים, עשרה - רשות היחיד
^ מתחילת ארבע לסוף ארבע
^ דהויא לה עקירה והנחה מתחילת ארבע לסוף ארבע ברשות הרבים
^ אבל אין רבים מכתפין עליו - אף על גב דזרק ארבע אמות ברשות הרבים, כיון דלא הויא הנחה ברשות הרבים – פטור.
^ וכדאוקימנא מתניתין: בנתכוון לשבות בעיקרו, ונופו נוטה חוץ לארבע אמות והדר זקיף
^ אפילו האי דלמטה מעשרה אסור ליטלו למחר בשבת אם רצה לאוכלו, משום דמשתמש באילן - ואפילו הכי קני ליה עירוב בין השמשות, דכיון דשמוש אילן - שבות דרבנן הוא, לא גזרו עליו בין השמשות, ואי הוה בעי למשקליה ההיא שעתא מצי שקיל; כל איסור שבת ויום טוב דהוי מדרבנן קרי 'שבות'
^ הניח עירובו באילן למטה משלשה סמוך לקרקע
^ בשבת, דכל למטה משלשה אפילו באילן לא גזרו עליו, דהוי כארעא סמיכתא, והכי נמי תנן בפרק בתרא (עירובין פ"י מ"ח, דף צט,ב): היו שרשיו גבוהין מן הארץ שלשה - לא ישב עליהן
^ לקמן מפרש בשאין האילן רחב ארבע; 'ואסור ליטלו' לא גרסינן, דאי גרסינן - אמאי מתמה לקמן אדרבנן, ואמר: 'לימא קא סברי רבנן צדדין אסורין' - ואדרבי לא מתמה!? ומשום דקיימי רבנן עליה, ואמרין 'כל מקום שאסור ליטלו כו' - לפיכך נכתב בספרים, ואי גרסינן ליה - טעמא משום דקסבר צדדין אסורין.
^ דקאמר רבי: נתנו בכלכלה - עירובו עירוב, ואמרי ליה רבנן: הואיל וסוף סוף אסור ליטלו בשבת משום שימוש אילן - אין עירובו עירוב, דגזרו על השבות בין השמשות
^ כגון הכא, דאינו משתמש באילן עצמו אי הוה שקיל לעירובו אפילו בשבת - בכלכלה הוא דמשתמש, שהוא צידי אילן, ופלוגתא היא בפרק 'מי שהחשיך' (שבת קנד ב): איכא למאן דאמר אסור ואיכא למאן דאמר מותר, והשתא נימא מהכא צדדין אסורין, וניהוי ההוא דשרי כיחיד במקום רבים, ותיהוי הך מתניתא סייעתא למאי דפסקינן התם הלכתא צדדין אסורים
^ קיימי רבנן, דקאמר רבי 'נתנו באילן למטה מעשרה עירובו עירוב ואסור ליטלו', ואמרי ליה רבנן: אף על גב דהוא ועירובו ברשות הרבים, כיון דאסור ליטלו בשבת משום אילן - אסור ליטלו בין השמשות, שהוא ספק, ואין עירובו עירוב
^ רוחב
^ דכל פחות מרוחב ארבעה - קיימא לן ב'יציאות השבת' דלא הוי רשות בפני עצמו, ובטל אצל רשות הרבים ואצל רשות היחיד אם עומד ביניהן, כדאמרינן (שבת ו א): עומד אדם על האסקופה, נוטל מן העני ונותן לו, מבעל הבית ונותן לו - ואפילו איסורא דרבנן ליכא! והכא, כי נתנו למעלה מעשרה - לאו ברשות היחיד הוא, ואמאי אין עירובו עירוב? הרי יכול ליטלו לרשות הרבים
^ ומשום הכי קאסר ליה רישא
^ סיפא אמאי מהני ליה כלכלה? הא רשות היחיד הוא, ואסור
^ ומשום הכי: למעלה מעשרה - אין עירובו עירוב, דהוא ברשות הרבים ועירובו ברשות היחיד
^ ומשום הכי לאו רשות היחיד היא
^ דאמר גבי כיפה בפרק קמא (עירובין יא ב)
^ ומיהו רשות היחיד גמורה לא הוי כיון דאין בתחתיתו של אילן רחב ארבעה, אף על גב דבראשו רחב ארבעה דכלכלה משלימה לעשרה - לא הוי רשות היחיד אלא אם כן מתחיל להיות רחבו ארבעה מתוך שלשה הסמוכים לקרקע, דהכי אמרינן ב'הזורק' (שבת קא א) גבי בוצינייתא דמישן - והן ספינות ששוליהן חדים ואין בשוליהן רוחב ארבעה ולמעלה הן הולכות ומרחיבות הרבה ומחיצתן גבוהות עשרה - אין מטלטלין בהן אלא ארבע אמות, דלאו רשות היחיד נינהו, ואף על גב דגבוהים עשרה ורחבין ארבעה מלמעלה - הואיל ובשוליהן לא הוי ארבעה! והכא גבי אילן נמי טעמא משום הכי הוא, ותדע שזהו הטעם, מדקאמר לקמן: 'כמאן - דלא כרבי יוסי בר רבי יהודה וכו', וב'הזורק' נמי מותבינן עלה דההיא מהא דרבי יוסי
^ וכלכלה דנקט - משום דרבי סבר לה כרבי יהודה, דאמר: עירוב המונח למעלה מעשרה לא הוי עירוב - ואפילו נתכוין לשבות למעלה - אלא אם כן מונח על גבי מקום ארבעה, הלכך: אי לאו כלכלה - ליכא עירוב על גבי מקום ארבעה, אלא כלכלה משלימתו לארבעה
^ בלא כלכלה
^ אף על גב דרשות היחיד היא הך קורה, והוא נתכוון לשבות ברשות הרבים - הא אמרן 'הנותן את עירובו יש לו ארבע אמות', ו'רשות היחיד עולה עד לרקיע', וגבי אילן- הוא דלא הוי עירוב, כדאוקימנא בנופה נוטה חוץ לארבע אמות, אבל הכא דליכא נוף - שפיר דמי
^ קסלקא דעתיך דהכי קאמר: ואם לאו = דאינה גבוהה עשרה או שאינה רחבה ארבעה - אין עירובו עירוב
^ ולהכי מתמהינן: אינה גבוהה עשרה -
^ כל שכן דעירובו עירוב
^ דכשאינה גבוהה עשרה הויא כמאן דמנחה ברשות הרבים
^ האי 'ואם לאו' דקתני - לאו אגובהה קאי, אלא ארוחב קאי, ו
^ והניחה בראשה, דמידלייא מרשות הרבים
^ שיהא שם מקום חשוב; אם יש ברחבה ארבעה הוי מקום חשוב להנחת עירוב - עירובו עירוב; ומשום דהוא ברשות הרבים ועירובו ברשות היחיד - לא מיתסר, כדאמר: דהנותן את עירובו יש לו ארבע אמות; ואם לאו: דגבוהה עשרה ואינה רחבה ארבעה - אין עירובו עירוב: דכיון דגבוהה עשרה ואין העירוב מונח על גבי מקום ארבעה - הוה ליה כמונח באויר
^ ומדוקיא שמעינן:
^ הא
^ אפילו אינה רחבה ארבע - עירובו עירוב, דכיון דלמטה מעשרה - הויא לה כמאן דמנחה אארעא דמיא, דכל למטה מעשרה קלוטה כמה שהונחה דמיא
^ דאפילו פחות מארבעה - עירובו עירוב: דכל למטה מעשרה כמאן דמנחה אארעא היא
^ מתרץ רבינא לעיל: אף על גב דחוקקין להשלים ואיכא רוחב ארבעה - לא הוי רשות היחיד, משום דאין בעיקרו ארבעה
^ סל רחב ארבעה
^ מרשות הרבים
^ שהרי זרק מרשות הרבים לרשות היחיד
^ אלמא: אף על גב דקנה אינו רחב ארבעה - הוי רשות היחיד הואיל ועליונו ארבעה, דאמרינן: גוד אחית! והכי מפרש ב'הזורק'
^ הטרסקל סובבת את הקנה, שהרי תחוב באמצעיתו, וכי אמרינן גוד אחית מחיצות הטרסקל עד הקרקע - נמצא קנה מוקף מחיצות שחללו ארבעה, ותו ליכא למימר מידי
^ הכא לא הדרן מחיצות - דכלכלה אינה מקפת את עביו של אילן, וכי אמרינן גוד אחית - אכתי אית לן למימר חוקקין להשלים לאיצטרופי כלכלה בהדי אילן, ותרתי לא אמרינן
^ ואית דמפרשי: כמאן דלא כרבי יוסי - אנעץ קורה קאי, דקאמר רבי יהודה: קורה שאין ברחבה ארבע מלמעלה לא הוי רשות היחיד, ואמרינן: הא דלא כרבי יוסי דאמר טרסקל הוי רשות היחיד, ומוקמית לה בשאין רחב ארבעה; ולאו מילתא היא; חדא: דבהדיא מפורש ב'הזורק' ומותבינן מינה אדרב הונא דאיירי בבוצינייתא דמישן שרחבות למעלה וקצרות למטה, ואותבינן: ונימא גוד אחית מחיצתא, מי לא תניא רבי יוסי בר רבי יהודה כו', אלמא: טעמא משום גוד אחית הוא, ונמצא תחתונו של קנה מוקף מחיצות בחלל ארבעה, ואי כשאין טרסקל רחב ארבעה, כי אמרינן גוד אחית - מאי הוי!? ועוד: בכל דוכתא דאמר פחות מארבע לאו רשות הוא - אמאי לא אמרינן: כמאן - דלא כרבי יוסי ברבי יהודה, כדאמר הכא?
^ לעולם מתניתין דלעיל - רישא וסיפא ברוחב ארבע, ודקא קשיא לך 'כי נתנו בכלכלה מאי הוי' -
^ וארוכה היא
^ ולא יעקרנה מתלייתה
^ ויטה ראשה אחד עד שיהא לתוך עשר, ויטול את עירובו
^ מתניתין היא ביום טוב שלפני השבת ורצה לערב לשני הימים [עירובין פ"ג מ"ו]
^ ועל ידי שלוחו קאמר, דאי איהו גופיה - בלא פת נמי קני ליה שביתה, כיון דהתם יתיב וקדיש עליה יומא
^ בערב יום טוב לסוף אלפים
^ עד שיקנה לו העירוב
^ שאם יניחנו שם - שמא יאבד, ושוב אין לו עירוב ליום המחרת, כדקתני מתניתין [עירובין פ"ג מ"ו]: נאכל עירובו בראשון - עירובו לראשון ואין עירובו לשני
^ וחוזר ומוליכו
^ שהוא ערב שבת
^ ואוכלו שם אם ירצה: דלהביאו אי אפשר, דשבת הוא
^ ואם יום טוב אחר השבת הוא - על כרחו יניחנו שם ערב שבת, ולמחר ילך ויראה אם עדיין ישנו שם, ויחשיך עליו - יהא לו עירוב לשני, ואם אבד - ישב בביתו

[1] הלכך: למטה מעשרה - עירובו עירוב, דמצי נפיק ליה חוץ לארבע אמותיו כמה דבעי, ולמשקליה ואייתוייה פחות מארבע אמות עד לתוך ארבע אמותיו, ואף על גב דמשוינן להו ניהליה רשות היחיד לגבי קניית עירוב להקל - לאו רשות היחיד גמורה היא שלא יוכל להביא מחוצה להן לתוכן, דהא לאו מחיצה איכא, ולא חילוק רשות איכא, ומאן קא משוי להו בית - עירוב הוא דמשוי ליה, וכי איכוון - לבית דהיתרא איכוון, ולא לשוויה בית דאיסורא; למעלה מעשרה אין עירובו עירוב, דהא כי נפיק ושקליה מייתי מרשות היחיד לרשות הרבים! ולקמן פריך: הא אי בעי מייתי ליה דרך עליו

[2] בדבר הנוטה שוה הוא, ואי למעלה אית ביה - למטה לית ביה, ולא שייך ביה לשון 'מעלה' ו'מטה', אלא לשון 'גבוה' ו'נמוך', והכי איבעיא ליה למיתני: 'נתנו באילן גבוה עשרה - אין עירובו עירוב, אין גבוה עשרה - עירובו עירוב'! ומדתני 'מעלה' ו'מטה' - משמע דזקוף, ויכול להניח למעלה בגובהו, או למטה בשיפולו

[3] בסוף נטייתו, ומשכחת ביה 'מעלה' ו'מטה' בזקיפתו, כגון דנטייתו כולה למטה מעשרה, דאי למעלה מעשרה - לא משכחת בזקיפתו 'מעלה' ו'מטה'

[4] כי הוי חוץ לארבע אמות נמי, ולמעלה מעשרה, כיון דארבע אמותיו עולות עד לרקיע רשות היחיד - הרי יכול לעלות לאילן עד למעלה מעשרה וליטלו, דהא כל האילן מעשרה ולמעלה רשות היחיד, ומביאנו למקום שביתתו

[5] על נטיית הנוף שחוץ לארבע אמותיו הנמוכה מעשרה, דהויא רשות הרבים כדעולא, וכי מייתי ליה למעלה מעשרה דרך אוירה של נטייה - עובר באויר רשות הרבים, וקיימא לן במושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך אויר רשות הרבים - אפילו למעלה מעשרה חייב, דתנן בפרק 'הזורק' (שבת פ"יא מ"ב, דף צו,א): היו שתיהן בדיוטא אחת - הזורק פטור המושיט חייב, שכך היתה עבודת הלוים

[6] דוקא נקט תשעה, כדאמר ב'יציאות השבת' (שבת ח א) דפחות משלשה - ארעא סמיכתא היא, דדרסי לה רבים, משלשה עד תשעה - לא מדרס דרסי לה מפני גובהה, ולא כתופי מכתפי עלה מפני שנמוכה לכתף! הלכך לאו רשות הרבים היא אלא כרמלית; תשעה - חזיא לכתופי, והוי רשות הרבים, עשרה - רשות היחיד

[7] מתחילת ארבע לסוף ארבע

[8] דהויא לה עקירה והנחה מתחילת ארבע לסוף ארבע ברשות הרבים

[9] אבל אין רבים מכתפין עליו - אף על גב דזרק ארבע אמות ברשות הרבים, כיון דלא הויא הנחה ברשות הרבים – פטור.

[10] וכדאוקימנא מתניתין: בנתכוון לשבות בעיקרו, ונופו נוטה חוץ לארבע אמות והדר זקיף

[11] אפילו האי דלמטה מעשרה אסור ליטלו למחר בשבת אם רצה לאוכלו, משום דמשתמש באילן - ואפילו הכי קני ליה עירוב בין השמשות, דכיון דשמוש אילן - שבות דרבנן הוא, לא גזרו עליו בין השמשות, ואי הוה בעי למשקליה ההיא שעתא מצי שקיל; כל איסור שבת ויום טוב דהוי מדרבנן קרי 'שבות'

[12] הניח עירובו באילן למטה משלשה סמוך לקרקע

[13] בשבת, דכל למטה משלשה אפילו באילן לא גזרו עליו, דהוי כארעא סמיכתא, והכי נמי תנן בפרק בתרא (עירובין פ"י מ"ח, דף צט,ב): היו שרשיו גבוהין מן הארץ שלשה - לא ישב עליהן

[14] לקמן מפרש בשאין האילן רחב ארבע; 'ואסור ליטלו' לא גרסינן, דאי גרסינן - אמאי מתמה לקמן אדרבנן, ואמר: 'לימא קא סברי רבנן צדדין אסורין' - ואדרבי לא מתמה!? ומשום דקיימי רבנן עליה, ואמרין 'כל מקום שאסור ליטלו כו' - לפיכך נכתב בספרים, ואי גרסינן ליה - טעמא משום דקסבר צדדין אסורין.

[15] דקאמר רבי: נתנו בכלכלה - עירובו עירוב, ואמרי ליה רבנן: הואיל וסוף סוף אסור ליטלו בשבת משום שימוש אילן - אין עירובו עירוב, דגזרו על השבות בין השמשות

[16] כגון הכא, דאינו משתמש באילן עצמו אי הוה שקיל לעירובו אפילו בשבת - בכלכלה הוא דמשתמש, שהוא צידי אילן, ופלוגתא היא בפרק 'מי שהחשיך' (שבת קנד ב): איכא למאן דאמר אסור ואיכא למאן דאמר מותר, והשתא נימא מהכא צדדין אסורין, וניהוי ההוא דשרי כיחיד במקום רבים, ותיהוי הך מתניתא סייעתא למאי דפסקינן התם הלכתא צדדין אסורים

[17] קיימי רבנן, דקאמר רבי 'נתנו באילן למטה מעשרה עירובו עירוב ואסור ליטלו', ואמרי ליה רבנן: אף על גב דהוא ועירובו ברשות הרבים, כיון דאסור ליטלו בשבת משום אילן - אסור ליטלו בין השמשות, שהוא ספק, ואין עירובו עירוב

[18] רוחב

[19] דכל פחות מרוחב ארבעה - קיימא לן ב'יציאות השבת' דלא הוי רשות בפני עצמו, ובטל אצל רשות הרבים ואצל רשות היחיד אם עומד ביניהן, כדאמרינן (שבת ו א): עומד אדם על האסקופה, נוטל מן העני ונותן לו, מבעל הבית ונותן לו - ואפילו איסורא דרבנן ליכא! והכא, כי נתנו למעלה מעשרה - לאו ברשות היחיד הוא, ואמאי אין עירובו עירוב? הרי יכול ליטלו לרשות הרבים

[20] ומשום הכי קאסר ליה רישא

[21] סיפא אמאי מהני ליה כלכלה? הא רשות היחיד הוא, ואסור

[22] ומשום הכי: למעלה מעשרה - אין עירובו עירוב, דהוא ברשות הרבים ועירובו ברשות היחיד

[23] ומשום הכי לאו רשות היחיד היא

[24] דאמר גבי כיפה בפרק קמא (עירובין יא ב)

[25] ומיהו רשות היחיד גמורה לא הוי כיון דאין בתחתיתו של אילן רחב ארבעה, אף על גב דבראשו רחב ארבעה דכלכלה משלימה לעשרה - לא הוי רשות היחיד אלא אם כן מתחיל להיות רחבו ארבעה מתוך שלשה הסמוכים לקרקע, דהכי אמרינן ב'הזורק' (שבת קא א) גבי בוצינייתא דמישן - והן ספינות ששוליהן חדים ואין בשוליהן רוחב ארבעה ולמעלה הן הולכות ומרחיבות הרבה ומחיצתן גבוהות עשרה - אין מטלטלין בהן אלא ארבע אמות, דלאו רשות היחיד נינהו, ואף על גב דגבוהים עשרה ורחבין ארבעה מלמעלה - הואיל ובשוליהן לא הוי ארבעה! והכא גבי אילן נמי טעמא משום הכי הוא, ותדע שזהו הטעם, מדקאמר לקמן: 'כמאן - דלא כרבי יוסי בר רבי יהודה וכו', וב'הזורק' נמי מותבינן עלה דההיא מהא דרבי יוסי

[26] וכלכלה דנקט - משום דרבי סבר לה כרבי יהודה, דאמר: עירוב המונח למעלה מעשרה לא הוי עירוב - ואפילו נתכוין לשבות למעלה - אלא אם כן מונח על גבי מקום ארבעה, הלכך: אי לאו כלכלה - ליכא עירוב על גבי מקום ארבעה, אלא כלכלה משלימתו לארבעה

[27] בלא כלכלה

[28] אף על גב דרשות היחיד היא הך קורה, והוא נתכוון לשבות ברשות הרבים - הא אמרן 'הנותן את עירובו יש לו ארבע אמות', ו'רשות היחיד עולה עד לרקיע', וגבי אילן- הוא דלא הוי עירוב, כדאוקימנא בנופה נוטה חוץ לארבע אמות, אבל הכא דליכא נוף - שפיר דמי

[29] קסלקא דעתיך דהכי קאמר: ואם לאו = דאינה גבוהה עשרה או שאינה רחבה ארבעה - אין עירובו עירוב

[30] ולהכי מתמהינן: אינה גבוהה עשרה -

[31] כל שכן דעירובו עירוב

[32] דכשאינה גבוהה עשרה הויא כמאן דמנחה ברשות הרבים

[33] האי 'ואם לאו' דקתני - לאו אגובהה קאי, אלא ארוחב קאי, ו

[34] והניחה בראשה, דמידלייא מרשות הרבים

[35] שיהא שם מקום חשוב; אם יש ברחבה ארבעה הוי מקום חשוב להנחת עירוב - עירובו עירוב; ומשום דהוא ברשות הרבים ועירובו ברשות היחיד - לא מיתסר, כדאמר: דהנותן את עירובו יש לו ארבע אמות; ואם לאו: דגבוהה עשרה ואינה רחבה ארבעה - אין עירובו עירוב: דכיון דגבוהה עשרה ואין העירוב מונח על גבי מקום ארבעה - הוה ליה כמונח באויר

[36] ומדוקיא שמעינן:

[37] הא

[38] אפילו אינה רחבה ארבע - עירובו עירוב, דכיון דלמטה מעשרה - הויא לה כמאן דמנחה אארעא דמיא, דכל למטה מעשרה קלוטה כמה שהונחה דמיא

[39] דאפילו פחות מארבעה - עירובו עירוב: דכל למטה מעשרה כמאן דמנחה אארעא היא

[40] מתרץ רבינא לעיל: אף על גב דחוקקין להשלים ואיכא רוחב ארבעה - לא הוי רשות היחיד, משום דאין בעיקרו ארבעה

[41] סל רחב ארבעה

[42] מרשות הרבים

[43] שהרי זרק מרשות הרבים לרשות היחיד

[44] אלמא: אף על גב דקנה אינו רחב ארבעה - הוי רשות היחיד הואיל ועליונו ארבעה, דאמרינן: גוד אחית! והכי מפרש ב'הזורק'

[45] הטרסקל סובבת את הקנה, שהרי תחוב באמצעיתו, וכי אמרינן גוד אחית מחיצות הטרסקל עד הקרקע - נמצא קנה מוקף מחיצות שחללו ארבעה, ותו ליכא למימר מידי

[46] הכא לא הדרן מחיצות - דכלכלה אינה מקפת את עביו של אילן, וכי אמרינן גוד אחית - אכתי אית לן למימר חוקקין להשלים לאיצטרופי כלכלה בהדי אילן, ותרתי לא אמרינן

[47] ואית דמפרשי: כמאן דלא כרבי יוסי - אנעץ קורה קאי, דקאמר רבי יהודה: קורה שאין ברחבה ארבע מלמעלה לא הוי רשות היחיד, ואמרינן: הא דלא כרבי יוסי דאמר טרסקל הוי רשות היחיד, ומוקמית לה בשאין רחב ארבעה; ולאו מילתא היא; חדא: דבהדיא מפורש ב'הזורק' ומותבינן מינה אדרב הונא דאיירי בבוצינייתא דמישן שרחבות למעלה וקצרות למטה, ואותבינן: ונימא גוד אחית מחיצתא, מי לא תניא רבי יוסי בר רבי יהודה כו', אלמא: טעמא משום גוד אחית הוא, ונמצא תחתונו של קנה מוקף מחיצות בחלל ארבעה, ואי כשאין טרסקל רחב ארבעה, כי אמרינן גוד אחית - מאי הוי!? ועוד: בכל דוכתא דאמר פחות מארבע לאו רשות הוא - אמאי לא אמרינן: כמאן - דלא כרבי יוסי ברבי יהודה, כדאמר הכא?

[48] לעולם מתניתין דלעיל - רישא וסיפא ברוחב ארבע, ודקא קשיא לך 'כי נתנו בכלכלה מאי הוי' -

[49] וארוכה היא

[50] ולא יעקרנה מתלייתה

[51] ויטה ראשה אחד עד שיהא לתוך עשר, ויטול את עירובו

[52] מתניתין היא ביום טוב שלפני השבת ורצה לערב לשני הימים [עירובין פ"ג מ"ו]

[53] ועל ידי שלוחו קאמר, דאי איהו גופיה - בלא פת נמי קני ליה שביתה, כיון דהתם יתיב וקדיש עליה יומא

[54] בערב יום טוב לסוף אלפים

[55] עד שיקנה לו העירוב

[56] שאם יניחנו שם - שמא יאבד, ושוב אין לו עירוב ליום המחרת, כדקתני מתניתין [עירובין פ"ג מ"ו]: נאכל עירובו בראשון - עירובו לראשון ואין עירובו לשני

[57] וחוזר ומוליכו

[58] שהוא ערב שבת

[59] ואוכלו שם אם ירצה: דלהביאו אי אפשר, דשבת הוא

[60] ואם יום טוב אחר השבת הוא - על כרחו יניחנו שם ערב שבת, ולמחר ילך ויראה אם עדיין ישנו שם, ויחשיך עליו - יהא לו עירוב לשני, ואם אבד - ישב בביתו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]