ביאור:בבלי עירובין דף סח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עירובין:
ב
ג
ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מה הזאה שבות ואינה דוחה את השבת [1] - אף אמירה לנכרי שבות ואינה דוחה את השבת!
אמר ליה: ולא שני לך בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה, דהא מר לא אמר לנכרי "זיל אחים"!
אמר ליה רבה בר רב חנן לאביי: מבואה דאית ביה תרי גברי רברבי כרבנן [2] - לא ליהוי ביה לא עירוב ולא שיתוף!?
אמר ליה: מאי נעביד? מר [3] - לאו אורחיה [4], אנא טרידנא בגירסאי, אינהו [5] לא משגחי, ואי אקני להו פיתא [6] בסלא [7] - כיון דאי בעו לה מינאי ולא אפשר ליתבה נהלייהו - בטיל שיתוף [8], דתניא: אחד מבני מבוי שביקש יין ושמן [9] ולא נתנו לו - בטל השיתוף!
ונקני להו מר רביעתא דחלא [10] בחביתא [11]? [12]
תניא: 'אין משתתפין באוצר [13]'.
והא תניא משתתפין?
אמר רב אושעיא: לא קשיא: הא בית שמאי הא בית הלל, דתנן [אהלות פ"ז מ"ה]: 'המת בבית ולו פתחים הרבה - כולן [14] טמאין [15]; נפתח אחד מהן [16] - הוא טמא [17] וכולן טהורין; חישב להוציאו באחד מהן או בחלון שיש בו ארבעה על ארבעה [18] - מציל על כל הפתחים כולן; בית שמאי אומרים: והוא שחישב עד שלא ימות המת [19], ובית הלל אומרים: אף משימות המת [20].
ההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה; אמר להו רבא: נישיילה לאימיה; אי צריכא [21] - נחים ליה נכרי אגב אימיה [22].
אמר ליה רב משרשיא לרבא: אימיה קא אכלה תמרי [23]!
אמר ליה: אימור תונבא [24] בעלמא הוא דנקט לה [25].
ההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה; אמר להו רבא: פנו לי מאני מבי גברי לבי נשי, ואיזיל ואיתיב התם ואיבטיל להו הא חצר [26].
אמר ליה רבינא לרבא: והאמר שמואל 'אין ביטול רשות מחצר לחצר'!?
אמר ליה: אנא - כרבי יוחנן סבירא לי, דאמר יש ביטול מחצר לחצר.
ואי לא סבר לה מר כשמואל,
ניתיב מר בדוכתיה וניבטיל להו לדידהו וניהדרו אינהו וניבטלו ליה למר [27], דהא אמר רב: מבטלין וחוזרין ומבטלין [28]!?
אנא, בהא - כשמואל סבירא לי, דאמר אין מבטלין וחוזרין ומבטלין.
ולאו חד טעמא הוא?: מאי טעמא אין מבטלין וחוזרין ומבטלין? לאו משום דכיון דבטליה לרשותיה - אסתלק ליה מהכא לגמרי, והוה ליה כבן חצר אחרת, ואין ביטול רשות מחצר לחצר - מר נמי לא ניבטיל [29]!?
התם [30] היינו טעמא: כי היכי דלא ליהוי מלתא דרבנן כחוכא [31] ואטלולא [32].
גופא: רב אמר מבטלין וחוזרין ומבטלין, ושמואל אמר אין מבטלין וחוזרין ומבטלין.
לימא רב ושמואל - בפלוגתא דרבנן ורבי אליעזר קא מיפלגי, דרב דאמר כרבנן [33] ושמואל דאמר כרבי אליעזר [34]?
אמר לך רב: אנא דאמרי אפילו לרבי אליעזר; עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם 'המבטל רשות חצירו - רשות ביתו ביטל' משום דבבית בלא חצר לא דיירי אינשי, אבל לענין איסתלוקי [35] מי אמר?
ושמואל אמר: אנא דאמרי אפילו כרבנן; עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא מאי דבטיל בטיל ודלא בטיל לא בטיל, אבל מאי דבטיל מיהא איסתלק לגמרי [36]!
אמר רב אחא בר חנא אמר רב ששת: כתנאי: 'מי שנתן רשותו [37] והוציא [38], בין בשוגג בין במזיד – אוסר [39], דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: במזיד – אוסר, בשוגג אינו אוסר'; מאי לאו בהא קמיפלגי: דמר [40] סבר 'מבטלין וחוזרין ומבטלין' [41], ומר סבר 'אין מבטלין וחוזרין ומבטלין'?
אמר רב אחא בר תחליפא משמיה דרבא: לא! דכולי עלמא אין מבטלין וחוזרין ומבטלין [42], והכא - בקנסו שוגג אטו מזיד קא מיפלגי: מר [43] סבר קנסו שוגג אטו מזיד [44], ומר סבר לא קנסו שוגג אטו מזיד.
רב אשי אמר: רב ושמואל בפלוגתא דרבי אליעזר ורבנן קא מיפלגי.
אמר רבן גמליאל: מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו:
צדוקי מאן דכר שמיה [45]?
חסורי מיחסרא והכי קתני: צדוקי הרי הוא כנכרי [46]; ורבן גמליאל אומר: צדוקי אינו כנכרי; ואמר רבן גמליאל: מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים ואמר לנו אבא "מהרו והוציאו את הכלים למבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם".
והתניא [47]: 'הדר עם נכרי, צדוקי וביתוסי - הרי אלו אוסרין עליו; רבן גמליאל אומר: צדוקי וביתוסי אינן אוסרין; ומעשה בצדוקי אחד שהיה דר עם רבן גמליאל במבוי בירושלים ואמר להם רבן גמליאל לבניו: "בני! מהרו והוציאו מה שאתם מוציאין [48] והכניסו מה שאתם מכניסין עד שלא יוציא התועב הזה [49] ויאסר עליכם, שהרי ביטל רשותו לכם" - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר בלשון אחרת: "מהרו ועשו צורכיכם במבוי [50] עד שלא תחשך ויאסר עליכם!"' [51]
אמר מר: הוציאו מה שאתם מוציאין והכניסו מה שאתם מכניסין עד שלא יוציא התועב הזה ויאסר עליכם, למימרא דכי מפקי אינהו והדר מפיק איהו לא אסר?
הערות
[עריכה]- ^ ואפילו במקום מצוה, כגון לשחוט פסחו, כדתנן בפסחים בפרק 'אלו דברים' (סה,ב)
- ^ כגון אתה ורבה דדייריתו ביה
- ^ רבה
- ^ אין כבודו לחזר על בני המבוי ולגבות השיתוף
- ^ שאר בני מבוי
- ^ משלי
- ^ בדיבורא, דליכא טרחא, ויהו כולן זוכין בו לשם שיתוף
- ^ אם אחד מהן היה צריך לאכול מן השיתוף, והיה שואלו ממני - אין יכולת בידי לוותר משלי בכל שבת, לכך נמצא שאין בלבי להיות בו חלק גמור, ובטל השיתוף
- ^ משל שיתוף
- ^ חומץ
- ^ באחת מחביותיך, דמידי דלית ביה קפידא הוא
- ^ ועיקר שיתוף ביין, כדאמר בהאי פירקא
עמוד ב, ויניח החבית בחצר ויסמוך על רביעית שבה לשום שיתוף לצורך כל השנה כולה; שמניחין שיתוף בחצר;
- ^ בדבר האצור, כגון חבית של יין או פירות המכונסין - אין סומכין על מה שבתוכן, משום דאין ברירה איזהו של שיתוף, וכי מסתפק ממנו - איכא למימר אזל ליה שיתוף
- ^ כל הכלים הנתונין בעובי האסקופה
- ^ ואף על פי שאינם באהל המת, מפני שאין אנו יודעין באיזו פתח יוציאנו, ופתח שעתיד לצאת בו - מיטמא מיד; וטעמא ליכא, אלא הלכות טומאה הכי גמירי לה, ואפילו חלונות של טפח על טפח טמאין, דכיון דכולן סתומין - לא מוכחא מילתא בהי מפיק ליה
- ^ ודאי בההוא מפיק ליה
- ^ ודאי בההוא מפיק ליה
- ^ פחות מארבעה על ארבעה אינו חשוב להציל על השאר
- '^ דלא נחתא להו טומאה אשאר פתחים; אבל משימות המת - כבר נטמאו הכלים, ולא אמרינן 'הוברר הדבר דמעיקרא נמי דעתיה לאפוקי בהאי פיתחא', אלא נחתא להו טומאה, ואפילו כלים הבאין (לשאר פתחים) שם לאחר מחשבה - טמאים, דכיון דנחתא להו טומאה - תו לא סלקא מינייהו במחשבה, עד דעביד להו מעשה ממש: דפתח ליה להאי, ומהני לטהר את האחרים מכאן ולהבא, כדקתני לעיל: נפתח אחד מהן כו'
- ^ דאמרינן יש ברירה: דמאתמול דעתיה בהאי פיתחא, ולא נחתא טומאה לאחריני, ואפילו כלים דקודם מחשבה טהורין
- ^ לצורכה חמין
- ^ דקיימא לן: חיה אחר שבעה, אפילו אמרה "צריכה אני" - אין מחללין עליה את השבת, אבל עושין לה על ידי ארמאי
- ^ כלומר הא חזינן דאינה צריכה חמין לשתות, דהא צונן נמי אכלה
- ^ אשדור"דישין [טשטוש, בלבול חושים]
- ^ ואוכלת ואינה יודעת מה
- ^ בחצירו של רבא היו חמין, והתינוק נשפכו חמיו בחצר אחרת, ופתח ביניהן, ולא עירבו שתי חצירות יחד; ולרבא היו בביתו חדרים פנימיים שאינן פתוחין לחצר, והן לצניעות, והנשים יושבות שם, ובי גברי הוה פתוח לחצר; ותנן במתניתין 'המבטל רשות חצירו - אסור להוציא מביתו לחצר' - דהא לאו דידיה הוא, הלכך פינה כליו מבי גברי כדי שלא יבא להוציא משם לחצר, והלך וישב בחדרים הפנימיים, וביטול רשות חצרו לבני חצר האחרת, ויביאו חמין מחצירו לחצירן [בדפוס וילנא יש במקום זה שרטוט]
- ^ דמדקאמרת 'פנו לי מאני' - גלית אדעתך דמאחר שתבטל רשותך אין לך היום היתר בחצר, והיינו כשמואל דאמר לקמן: אין מבטלין וחוזרין ומבטלין, דאי לאו כשמואל סבירא לך - ליתיב מר אדוכתיה, ובטל להם רשות חצרך שעה אחת עד שיקחו החמין, ויחזרו הם ויבטלו לך אותו הרשות ויחזירו לך חצרך
- ^ שנים הדרין בחצר אחת ולא עירבו, מבטל זה רשותו לזה עד שיעשה צרכיו, ויחזור זה ויבטל לזה
- ^ דהא מחצר לחצר הוא
- ^ דאין חוזרין ומבטלין - טעמא לאו משום דהוי ליה כבן חצר אחרת,
- ^ שחוק
- ^ ליצנות
- ^ דאמרי במתניתין: ביתו אסור להכניס ולהוציא לו ולהם, דאמרי: המבטל רשות חצירו לא ביטל רשות ביתו, אלמא: לא מסתלק ליה לגמרי, ולא הוה ליה כבן חצר אחרת
- ^ דאמר בפרק 'עושין פסין' (עירובין כו ב) ביתו מותר להכניס ולהוציא להם, מאחר שביטל רשותו, דרשות ביתו נמי ביטל [וממילא אינו כבר בן החצר, ואינו יכול לקבל רשות על ידי ביטול]
- ^ לשוויה נפשיה כבן חצר אחרת, דלא לימצי למהדר וקבולי רשותיה
- ^ מן החצר שביטל בפירוש - ודאי איסתלק, והוה ליה כבן חצר אחרת
- ^ לבני חצר, מפני ששכח ולא עירב
- ^ ולאחר שביטל הוציא מביתו לחצר
- ^ על בני חצר, דהדר שקליה לרשותיה
- ^ רבי מאיר - דאמר אפילו בשוגג הדרא ליה רשותיה
- ^ לא מסולק הוא, וגבי ביטול נמי חוזרין ומבטלין, והדרא ליה
- ^ דאיסתלק ליה, ובדין הוא דבשוגג לא הדרא ליה
- ^ רבי מאיר
- ^ ובמזיד כולהו מודו דאף על גב דאיסתלק ליה, כיון דהדר - הדר, דהא לא זבניה, וכגון שלא החזיקו בני מבוי במבוי לאחר ביטול קודם חזרה
- ^ מי קאמר תנא קמא דבעי למיגר, דפליג רבן גמליאל ואמר דיכול לבטל
- ^ דאינו יכול לבטל בלא שכירות
- ^ בניחותא, דפליגי רבנן [רבי מאיר ורבי יהודה] בצדוקי
- ^ והוציאו את הכלים והחזיקו במבוי, ושוב לא יוכל לחזור מביטולו, וכשקדש היום עסקינן, דחזקה דמבעוד יום לא מוכחא
- ^ כליו במבוי, ויחזור ויטול את רשותו
- ^ מבעוד יום
- ^ קסבר רבי יהודה דלא פליג רבן גמליאל, אלא צדוקי כנכרי סבירא ליה, ואין יכול לבטל; ולקמן פריך: והתנן לרבי יהודה עד שלא יוציא, אלמא: לרבי יהודה אליבא דרבן גמליאל יכול הוא לבטל, ובהא הוא דפליג רבי יהודה, דקסבר: לאחר חזקה נמי יכול לחזור בו.