ביאור:בבלי עירובין דף נב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אמר [1]: "תהא שביתתי בצינתא [2]"; אמר ליה אביי: מאי דעתיך [3]? רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה, ואמר רב חסדא 'מחלוקת במקום פלוני'? והא [4] רב נחמן [5] ותניא כוותיה [6]?

אמר ליה: הדרי בי.

אמר רמי בר חמא: הרי אמרו 'שָׁבַת [7] - יש לו ארבע אמות [8]', הנותן את עירובו יש לו ארבע אמות או לא?

אמר רבא: תא שמע: לא אמרו מערבין בפת אלא להקל על העשיר שלא יצא ויערב ברגליו ואי אמרת אֵין לו - האי 'להקל'? להחמיר הוא [9]!

אפילו הכי ניחא ליה כי היכי דלא נטרח וניפוק.

משנה:

מי שיצא [10] לילך בעיר [11] שמערבין בה [12] והחזירו חבירו - הוא מותר לילך [13] וכל בני העיר אסורין, דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר: כל שהוא יכול לערב ולא עירב - הרי זה חמר גמל [14].

גמרא:

מאי שנא איהו ומאי שנא אינהו?

אמר רב הונא: הכא במאי עסקינן? כגון שיש לו שני בתים וביניהן שני תחומי שבת: איהו, כיון דנפק ליה לאורחא - הוה ליה 'עני', והני - עשירי נינהו.

תניא נמי הכי [15]: מי שיש לו שני בתים וביניהן שני תחומי שבת, כיון שהחזיק בדרך - קנה עירוב [16], דברי רבי יהודה; יתר על כן אמר רבי יוסי ברבי יהודה: אפילו [17] מצאו חבירו [18] ואמר לו "לין פה, עת חמה הוא, עת צינה הוא" - למחר משכים והולך.

אמר רבה: לומר - כולי עלמא לא פליגי דצריך [19], כי פליגי להחזיק [20];

ורב יוסף אמר: להחזיק - דכולי עלמא לא פליגי דצריך, כי פליגי לומר [21]. [22]

כמאן אזלא הא דאמר עולא: 'מי שהחזיק בדרך והחזירו חבירו- הרי הוא מוחזר ומוחזק': אי מוחזר - למה מוחזק? ואי מוחזק - למה מוחזר [23]?

הכי קאמר: אף על פי שמוחזר – מוחזק;

כמאן [24]?

כרב יוסף, ואליבא דרבי יוסי ברבי יהודה [25]. [26]

רב יהודה בר אישתתא [27] אייתי ליה כלכלה דפירי לרב נתן בר אושעיא; כי הוה אזיל [28] שבקיה עד דנחית דרגא [29]; אמר ליה: "בית הכא [30]"; למחר קדים ואזיל;


עמוד ב

כמאן [31]? - כרב יוסף ואליבא דרבי יוסי בר יהודה [32]?

[33] לא, [34] כרבה ואליבא דרבי יהודה [35]. [36]

ר"מ אומר כל שיכול לערב [ולא עירב - הרי זה חמר גמל]:

הא תנינא חדא זימנא [37]: ’[נתגלגל חוץ לתחום, נשרף, מבעוד יום - אינו עירוב, משחשיכה - הרי זה עירוב;] ספק [מבעוד יום ספק משחשיכה], רבי מאיר ורבי יהודה אומרים: הרי זה חמר גמל' [38]!?

אמר רב ששת: לא תימא טעמא דרבי מאיר ספק עירב ספק לא עירב [39] - הוא דהוי חמר גמל, אבל [40]ודאי לא עירב [41] לא הוי חמר גמל, אלא אפילו ודאי לא עירב [42] הוי חמר גמל: דהא הכא ודאי לא עירב וקא הוי חמר גמל!

[43]

משנה:

מי שיצא חוץ לתחום [44] אפילו אמה אחת - לא יכנס.

רבי אליעזר אומר: שתים – יכנס [45], שלש לא יכנס.

גמרא:

אמר רבי חנינא: רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום - לא יכנס, דכתיב (ישעיהו נח יג) אם תשיב משבת רגלך [עשות חפציך ביום קדשי וקראת לשבת ענג לקדוש ידוד מכבד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר] – 'רגלך' כתיב'.

והתניא רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום - יכנס!?

הא מני? - אחרים היא, דתניא: 'אחרים אומרים: למקום שרובו הוא נזקר [46]'. [47]

איכא דאמרי: 'אמר רבי חנינא: רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום – יכנס, דכתיב (ישעיהו נח יג) אם תשיב משבת רגלך [עשות חפציך ביום קדשי וקראת לשבת ענג לקדוש ידוד מכבד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר] – 'רגלֶיך' קרינן.

והתניא לא יכנס?

הוא [48] דאמר כאחרים, דתניא: למקום שרובו הוא נזקר.

רבי אליעזר אומר: שתים יכנס שלש לא יכנס:

והתניא: רבי אליעזר אומר: אחת יכנס שתים לא יכנס!?

לא קשיא: הא [49] דעקר חדא וקם אתרתי [50], הא [51] דעקר תרתי [52] וקם אתלת.

והתניא רבי אליעזר אומר: אפילו אמה אחת לא יכנס!?

כי תניא ההיא – למודד [53], דתנן [עירובין פ"ה מ"ט]: 'ולמודד שאמרו נותנין לו אלפים אמה - אפילו סוף מדתו כלה במערה [54]'.

משנה:

מי שהחשיך [55] חוץ לתחום, אפילו אמה אחת - לא יכנס;

רבי שמעון אומר: אפילו חמש עשרה אמות יכנס [56], שאין המשוחות [57] ממצין את המדות [58] מפני הטועין.

גמרא:

תנא מפני טועי המדה [59]. [60]

הדרן עלך מי שהוציאוהו




עירובין פרק חמישי כיצד מעברין

משנה:

כיצד מעברין את הערים? [61]

בית נכנס בית יוצא, פגום נכנס פגום יוצא [62]; היו שם גדודיות [63] גבוהות עשרה טפחים,

הערות[עריכה]

  1. ^ והיה יושב ערב שבת בביתו, ואומר
  2. ^ מקום מסוים היה בין שני התחומין
  3. ^ דעשיר את, ואמרת שביתתי במקום פלוני
  4. ^ אמר
  5. ^ דלא שרי רבי יהודה אלא במקומי
  6. ^ לעיל
  7. ^ שקונה שביתה ברגליו
  8. ^ לקניית בית, לבד מאלפים לכל רוח
  9. ^ דמפסיד ארבע אמות
  10. ^ מעירו
  11. ^ אחרת
  12. ^ שסמוכה לעירו בתוך ארבעת אלפים
  13. ^ ואף על פי שלא אמר כלום, כדפירשתי לעיל, דכיון שיש לו לשם בית - ודאי לא עקר דעתו מהליכתו ונתכוון לקנות שביתה בסוף התחום, והוי כעני האומר "שביתתי במקום פלוני", וקנה, דהא עני הוא: דהחזיק בדרך
  14. ^ ולרבי מאיר ודאי עני הוא, ואי אמר - הוי קני, אבל השתא דיכול היה לערב ולומר "שביתתי במקום פלוני", ולא אמר - מספקא לן אי הוה דעתו לקנות שביתה בסוף התחום או בביתו, והרי זה חמר גמל שאין לו אלא אלפים שבין ביתו לסוף התחום, אבל אלפים שמעבר ביתו לצד השני - הפסיד, דשמא בסוף התחום קנה, ומסוף התחום נמי לא קנה אלפים לצד עיר האחרת - שמא לא קנה שביתה כאן כי אם בביתו
  15. ^ דכשיש לו שני בתים וביניהן שני תחומי שבת עסקינן
  16. ^ אף אם לא אמר "שביתתי בסוף התחום", וחזר
  17. ^ לא החזיק בדרך, אלא אמר לצאת
  18. ^ והחזירו חברו
  19. ^ שיאמר לו חברו "לין פה", כדקתני מתניתין בדרבי יהודה והחזירו חברו דהשתא ודאי משום צינה וחמה הוא דהדר ביה ודעתיה למקני שביתה בסוף התחום, ואף על פי שלא אמר, אבל אם חזר מעצמו - איכא למימר נמלך ולא קנה שביתה לשם, דאפילו גלוי דעתא ליכא, והרי הוא כבני עירו
  20. ^ והיינו יתר על כן: אפילו לא החזיק בדרך, אלא שאמר לו חברו "לין פה": ששמע ממנו שהיה רוצה לצאת ואמר לו "לין פה בביתך הלילה משום צינה"
  21. ^ "לין פה"
  22. ^ דלרבי יהודה, אם החזיק בדרך - אף על פי שלא אמר לו חברו "לין פה", אלא שחזר מעצמו - כמאן דאמר "שביתתי במקום פלוני" דמי, והחזירו חברו דקתני מתניתין לרבי יהודה - לאו דוקא, דהוא הדין לחזר מעצמו, אלא אורחא דמילתא נקט, אבל רבי יוסי ברבי יהודה תרוייהו בעי: חזקה ואמירה, (והכי קאמר: מצאו חברו שהתחיל לצאת, ואמר לו חברו "לין פה עמדי הלילה", וקסבר רב יוסף: רבי יוסי ברבי יהודה להחמיר, ולא תנן בברייתא יתר על כן" ו"אפילו אלא הכי תנן: רבי יוסי אומר: מצאו חברו כו') כך שמעתי, והרבה גמגומין יש, דקשיא ליה לרבי יוסי מאי יתר על כן ומאי אפילו, ויש מתרצין: דרבי יוסי לא בעי חזקה כולי האי כדרבי יהודה, אבל אמרי נואש הן, דפסיעה אחת חוץ לביתו הויא חזקה, ובציר מהכי ליכא חזקה, ועוד: רב יוסף אמר דבחזקה לא פליגי אלא בלומר, ואם כן - אף בחזקה פליגי. לישנא אחרינא ולא שמעתיו - אמר רבה: לומר "שביתתי בתוך התחום" - כולי עלמא לא פליגי דצריך זה החוזר לומר כן, וכי פליג רבי יוסי ואתא לאקולי - אחזקה פליג, דשמעיה לרבי יהודה דאמר החזיק, ואתא איהו למימר: אפילו מצאו חברו שהיה רוצה להחזיק, ולא הניחו - קנה עירוב, ובלבד שיאמר "שביתתי לשם": דהואיל והיה רוצה לצאת - חשבינן ליה כיוצא, והוי 'עני'; ורב יוסף אמר: להחזיק לא פליגי, דודאי חזקה בעינן, דאי לא החזיק - לא הוי 'עני'! כי פליגי 'לומר': דרבי יהודה בעי שיאמר "שביתתי לשם", וארישא דמתניתין קאי: דפריש בה ואמר "שביתתי בעיקרו", ולא איצטריך למיהדר ומיתנייא בסיפא, ואתא רבי יוסי למימר: אפילו לא אמר מידי - קני, הואיל והחזיק: דגלוי דעתא - קנייה היא. ואם תאמר: כיון דלרבי יהודה באומר "שביתתי במקום פלוני" קאמר, אמאי פליג רבי מאיר עליה ומשוי ליה חמר גמל? - רבי מאיר לית ליה חזקה כי האי גוונא, אלא בא בדרך ממש, אבל האי - כעשיר משוי ליה, וקסבר רבי מאיר: כל שהוא עשיר, והיה לו לערב בפת ולא עירב בפת אלא באמירה - הפסיד באמירתו אלפים שהיה לו לעבר הלז מביתו: שסילק עצמו מרוח זו, ובמקום שביתתו לא נשתכר, דלאו עירוב הוא, ואין לו אלא אלפים הללו; ונראין הדברים דרבי מאיר - אכֹל מי שהוא עשיר פליג, ובאומר "שביתתי במקום פלוני", מדקתני: 'כל שיש בידו לערב כו', דאי סלקא דעתך רבי מאיר - עני משוי ליה להאי, וטעמא משום דמספקא לן היכא ניחא ליה הוא הואיל ולא אמר - אם כן מאי 'כל', הא לא משכחת לה הך ספיקא אלא בהך לחודיה: שיצא וחזר, ו'הרי זה חמר גמל' מיבעי ליה.
  23. ^ 'מוחזר' משמע שלא קנה שביתה כלל, 'מוחזק' משמע דקנה
  24. ^ ללישנא קמא דפרשי דרב יוסף אליבא דרבי יוסי, תרתי בעי: אמירה ד"לין פה", וחזקה - הכי בעי ליה כמאן אזלא הא דעולא, דבעי תרתי: שהחזיק - היינו חזקה, והחזירו חברו - היינו "לין פה"
  25. ^ דבעי תרתי; והוא הדין לרבה אליבא דרבי יהודה, אלא חדא מינייהו נקט
  26. ^ וללישנא בתרא הכי פירושא: כמאן אזלא הא דעולא דלא בעי למימר "שביתתי במקום פלוני", דקאמר 'אף על פי שמוחזר' - דמשמע לגמרי? - כרב יוסף, ואליבא דרבי יוסי ברבי יהודה, דאמר לא בעינן 'לומר'; (הג"ה ואהך לישנא ליכא למימר כרבה ואליבא דרבי יהודה, דבין רבה ובין רב יוסף תרוייהו סבירא להו דרבי יהודה תרתי בעי.)
  27. ^ שם אדם
  28. ^ לביתיה, ובתוך ארבעת אלפים הוה
  29. ^ מעלה מן הכבש שהיה יורד מן העליה, דהוה ליה החזיק בדרך
  30. ^ לין פה
  31. ^ כמאן בעינן 'החזיק בדרך' ו"לין פה"? וללישנא אחרינא הכי גרסינן: כמאן דסגי ליה בהכי, ואף על גב דלא אמר "שביתתי במקום פלוני"
  32. ^ והכי פירושא: כמאן הוי - כרב יוסף ואליבא דרבי יוסי ברבי יהודה דלא בעי אלא להחזיק, והאי נמי - החזיק ולא אמר
  33. ^ ומשני:
  34. ^ דאמר עסקינן,
  35. ^ דבעי תרתי
  36. ^ והוא הדין נמי לרב יוסף ואליבא דרבי יהודה, אלא אליבא דרבה עדיפא ליה לאוקמי, משום דרבה ורב יוסף - הילכתא כרבה, לבר מתלת: שדה, ענין, ומחצה.
  37. ^ בפרק 'בכל מערבין' (עירובין פ"ג מ"ד דף לה,א)
  38. ^ אלמא: כל ספיקא - חמר גמל הוא, ומתניתין נמי ספיקא הוא; וללישנא בתרא הכי קשיא ליה: תנינא חדא זימנא לרבי מאיר דהיכא דעירב במקום שאינו עירוב הוה חמר גמל
  39. ^ לא תימא התם הוא, דספק עירב וקנה שם שביתה וספק לא עירב וקנה בביתו
  40. ^ היכא ד
  41. ^ כגון חוזר זה שהיה לו לערב בפת שקרוב לביתו היה
  42. ^ שלא אמר "שביתתי לשם" - נמי מחזקינן ליה בספק, משום גלויי דעתא
  43. ^ לא תימא לישנא אחרינא: שהיה לו לומר "שביתתי במקום פלוני" לא הוי חמר גמל, דאין כאן ספק אלא לגמרי נתכוון אביתו, ויהא כאנשי עירו. אלא אפילו ודאי לא עירב - וללישנא בתרא דפרשינן, דרבי מאיר - עשיר משוי ליה, ואפילו הכי הוי חמר גמל ולא כבני עירו - שמע מינה דאפילו במקום שאין ספק, כגון נתגלגל חוץ לתחום מבעוד יום, דודאי לאו עירוב הוא - אפילו הכי לרבי מאיר חמר גמל הוא: דסילק עצמו בכוונתו מאלפים של צד שני לביתו; וההיא סתמא דקתני התם מבעוד יום אינו עירוב, דמשמע והרי הוא כבני עירו - רבי יהודה היא; והא דלא עריב להו ותני בהדי סיפא, דקתני הרי זה חמר גמל - משום דרבי יהודה בסיפא מודה לרבי מאיר, אבל ברישא - כבני עירו שוי להו, ורישא - רבי יהודה היא.
  44. ^ במזיד, ומדעת, שלא לשם מצוה
  45. ^ משום הבלעת תחומין, כדאמרינן בפירקין (עירובין מה א): רבי אליעזר לטעמיה, דאמר: והוא באמצען [עירובין פ"ד מ"ה]
  46. ^ ורובו בתוך התחום הוא
  47. ^ 'נזקר' - כלומר: בתר רובו שדינן ליה, וכיון דלא הויא אלא רגלו אחת חוץ לתחום - עדיין רובו בתוך התחום, הילכך יכנס.
  48. ^ רבי חנינא
  49. ^ מתניתין
  50. ^ שיצא מן האחת ועומד בשניה, והכי קאמר: אם בשתים עומד - יכנס, וברייתא דקתני שתים לא יכנס -
  51. ^ וברייתא דקתני שתים לא יכנס
  52. ^ שיצא מכל השתים
  53. ^ למודד שחשכה לו, ואמר "שביתתי במקומי", ומודד אלפים פסיעות בינוניות אולי יכנס לתחום העיר, וכלו אלפים שלו אמה אחת חוץ לתחום - לא יכנס, שאפילו האלפים מוליכות אותו לתוכו - אינו מותר לצאת מאלפים
  54. ^ לא יהלך להלן מאלפים, דכיון שמדד אלפים לבד מקום שביתתו שהן ארבע - אינו יכול לעבור חוץ לאלפים
  55. ^ שהוא בא בדרך, וחשכה לו
  56. ^ לאו דווקא חמש עשרה אמה
  57. ^ מודדי התחומין לעיירות, ועושין סימן לתוך התחום
  58. ^ להציב הסימן בסוף אלפים, אלא כונסין אותן לתוך אלפים
  59. ^ שאין מכירין את הסימן, ופעמים הולכין להלן ממנו וחוזרין, ולאו אדעתייהו
  60. ^ לישנא אחרינא, ולא שמעתיו: דדוקא חמש עשרה נקט, וטועי המדה הן המשוחות הקובעין התחומין, ואמרינן לקמן ב'כיצד מעברין' (עירובין פ"ה מ"ד דף נז,ב): אין מודדין אלא בחבל של חמשים אמה, ארבעים חבלים יש לאלפים, וכל חבל וחבל מתמעט שני אחיזות, שזה תופס מכאן וזה תופס מכאן, והאחיזה טפח וחצי אצבע - הרי שמונים טפחים וארבעים אצבעות, העולין לעשרה טפחים, הרי תשעים טפחים שהן חמש עשרה אמות!
  61. ^ 'מעברין' - מפרש בגמרא לשון אשה עוברה, דתנן לקמן הנותן 'עירובו בעיבורה של עיר', אלמא יש עיבור לעיר, ומפרש השתא כיצד יש לה עיבור:
  62. ^ כלומר: כשבא לציין סימן תחום העיר, ובא למדוד אלפים חוצה לה, אם הוה מחיצתה שור איגר: שאינה חומה חלקה אלא בתים סמוכין ומחוברין ויש בית נכנס לתוך העיר יותר מחבירו, ונראית כניסתו פגומה מבחוץ, ויש בית בולט ויוצא לחוץ יותר מחבירו, או פגום נכנס או פגום יוצא, שהיתה עיר מוקפת חומה ויש מגדלין עגולין בולטין בחומה, פעמים שבולטין בפנים פעמים שבולטין בחוץ
  63. ^ שברי חומה של חרבות בתים, וישנן בתוך שבעים אמה ושירים לעיר, כדמפרש לקמן