ביאור:בבלי עירובין דף יב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עירובין:
ב
ג
ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
לאובלין [1], ומצאו שיושב במבוי שאין לו אלא לחי אחד; אמר לו: בני! עשה לחי אחר! אמר לו: וכי לסותמו אני צריך? אמר ליה: יסתם ומה בכך?
אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על מבוי שהוא פחות מארבע אמות שאינו צריך כלום; על מה נחלקו? - על רחב מארבע אמות ועד עשר, שבית שמאי אומרים לחי וקורה, ובית הלל אומרים: או לחי או קורה';
קתני מיהת וכי לסותמו אני צריך: אי אמרת בשלמא לחיין וקורה - משום הכי אמר וכי לסותמו אני צריך, אלא אי אמרת לחיין בלא קורה - מאי לסותמו?
הכי קאמר: 'וכי לסותמו בלחיין אני צריך'!?
אמר מר: אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על מבוי שפחות מארבע אמות שאינו צריך כלום והא אנן תנן משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבא לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על מבוי שהוא פחות מארבע אמות שהוא ניתר או בלחי או בקורה!?
אמר רב אשי: הכי קאמר: אינו צריך לחי וקורה כבית שמאי, ולא לחיין כרבי אליעזר, אלא או לחי או קורה כבית הלל [2].
וכמה [3]?
אמר רב אחלי - ואיתימא רב יחיאל - עד ארבעה [4].
אמר רב ששת אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: מודים חכמים לרבי אליעזר בפסי חצר [5] [עיין תוספות];
ורב נחמן אמר: הלכה כרבי אליעזר בפסי חצר.
אמר רב נחמן בר יצחק: מאן מודים [6]? – רבי; הלכה - מכלל דפליגי [7]; מאן פליג עליה? – רבנן דתניא [8]: חצר ניתרת בפס אחד; רבי אומר: בשני פסין;
אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: חצר צריכה שני פסין.
אמר ליה רבי זירא לרבי אסי: מי אמר רבי יוחנן הכי? והא את הוא דאמרת משמיה דרבי יוחנן: פסי חצר צריכין שיהא בהן ארבעה, וכי תימא 'ארבעה מכאן וארבעה מכאן' - והתני רב אדא בר אבימי קמיה דרבי חנינא, ואמרי לה קמיה דרבי חנינא בר פפי: 'קטנה בעשר וגדולה באחת עשרה [9]'!?
כי סליק רבי זירא מימי [10] – פרשה: ברוח אחת בארבעה, משתי רוחות - משהו לכאן ומשהו לכאן; והדתני אדא בר אבימי - רבי היא, וסבר לה כרבי יוסי [11].
אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: חצר ניתרת בפס אחד.
אמר ליה אביי לרב יוסף: מי אמר שמואל הכי? והא אמר ליה שמואל לרב חנניה בר שילא: 'את לא תעביד עובדא אלא או ברוב דופן או בשני פסי'!?
אמר ליה: ואנא לא ידענא דעובדא הוה בדורה דרעותא: לשון ים הנכנס לחצר הוה [12], ואתא לקמיה דרב יהודה, ולא אצרכיה אלא פס אחד [13]!
אמר ליה: לשון ים קאמרת? קל הוא שהקלו חכמים במים [14]
כדבעא מיניה רבי טבלא מרב: מחיצה תלויה מהו שתתיר בחורבה?
אמר ליה: אין מחיצה תלויה מתרת אלא במים [15], קל הוא שהקלו חכמים במים. [16]
מכל מקום [17] קשיא!?
כי אתו רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע מבי רב – פירשוה [18]: [19] מרוח אחת – בארבעה [20], [21] משתי רוחות - [22] משהו לכאן ומשהו לכאן.
אמר רב פפא: אי קשיא לי - הא קשיא לי: דאמר ליה שמואל לרב חנניה בר שילא: 'את לא תעביד עובדא אלא או ברוב דופן או בשני פסין'; למה לי רוב דופן? בפס ארבעה סגי?! וכי תימא 'מאי ברוב דופן - בדופן שבעה, דבארבעה הוה ליה רוב דופן'- למה לי ארבעה? בשלשה ומשהו סגי [23], דהא אמר רב אחלי [24] - ואיתימא רב יחיאל: 'עד ארבעה' [25]!?
איבעית אימא: כאן בחצר [26] כאן במבוי [27];
ואיבעית אימא: דרב אחלי גופיה תנאי היא. [28]
תנו רבנן: 'לשון ים הנכנס לחצר [29] - אין ממלאין הימנו בשבת אלא אם כן יש לו מחיצה גבוה עשרה טפחים [30]; במה דברים אמורים? - שפירצתו ביותר מעשרה, אבל עשרה - אין צריך כלום [31]'; ממלא הוא דלא ממלאינן [32], הא טלטולי מטלטלינן [33] - והא נפרצה חצר במלואה למקום האסור לה? [34]
הכא במאי עסקינן? - דאית ליה גידודי [35].
אמר רב יהודה: מבוי שלא נשתתפו בו – [אם] הכשִירו [36] בלחי, הזורק לתוכו [37] חייב [38]; הכשירו בקורה - הזורק לתוכו פטור [39].
מתקיף לה רב ששת: טעמא דלא נשתתפו בו, הא נשתתפו בו אפילו הכשירו בקורה נמי חייב? וכי ככר זו עשה אותו רשות היחיד או רשות הרבים? והתניא: חצירות של רבים ומבואות שאינן מפולשין, בין עירבו ובין לא עירבו - הזורק לתוכן חייב [40]! אלא אי איתמר - הכי איתמר:
אמר רב יהודה: מבוי שאינו ראוי לשיתוף [41]: הכשירו בלחי - הזורק לתוכו חייב; הכשירו בקורה - הזורק לתוכו פטור;
אלמא קסבר לחי משום מחיצה [42] וקורה משום היכר;
וכן אמר רבה: לחי משום מחיצה, וקורה משום היכר;
ורבא אמר: אחד זה ואחד זה משום היכר.
איתיביה רבי יעקב בר אבא לרבא: הזורק למבוי, יש לו לחי – חייב, אין לו לחי – פטור [43]!?
הכי קאמר: אינו צריך אלא לחי [44] - הזורק לתוכו חייב [45]; לחי ודבר אחר [46] - הזורק לתוכו פטור [47].
איתיביה: 'יתר על כן [48] אמר רבי יהודה: מי שיש לו שני בתים בשני צידי רשות הרבים - עושה לחי מכאן ולחי מכאן, או קורה מכאן וקורה מכאן - ונושא ונותן באמצע;
אמרו לו: אין מערבין רשות הרבים בכך'!? [49]
התם קסבר רבי יהודה שתי מחיצות דאורייתא [50].
אמר רב יהודה אמר רב: מבוי שארכו כרחבו - אינו ניתר בלחי משהו [51].
אמר רב חייא בר אשי אמר רב: מבוי שארכו כרחבו - אינו ניתר בקורה טפח [52]; [53]
אמר רבי זירא [54]: כמה מכוונן שמעתא דסבי: כיון דארכו כרחבו - הוה ליה 'חצר' [כאן כאילו יש הגדרה חדשה של חצר – ולא היא, אלא כאן יש החמרה במבוי שצורתו צורת ריבוע, אולי משום שדומה לחצר], וחצר אינה ניתרת בלחי וקורה אלא בפס ארבעה; אמר רבי זירא: אי קשיא לי - הא קשיא לי: ליהוי האי לחי כפס משהו, ונשתרי?
אישתמיטתיה הא דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: פסי חצר צריכין שיהא בהן ארבעה.
אמר רב נחמן: נקטינן: איזהו מבוי שניתר בלחי וקורה? - כל שארכו יתר על רחבו ובתים וחצרות פתוחים לתוכו [55]; ואיזו היא חצר שאינה ניתרת בלחי וקורה אלא בפס ארבעה? - כל שמרובעת.
מרובעת אין, עגולה לא [56]?
הכי קאמר: אי ארכה יתר על רחבה - הוה ליה מבוי, ומבוי בלחי וקורה סגיא; ואי לא - הוה לה 'חצר' [57].
וכמה [58]?
סבר שמואל למימר עד דאיכא פי שנים ברחבה [59]; אמר ליה רב: הכי אמר חביבי [60]: אפילו משהו.
משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד כו':
הערות
[עריכה]- ^ מקום
- '^ והאי ’[אינו צריך] כלום דקאמר - אהנך תוספת דמוספי בית שמאי ורבי אליעזר אדבית הלל קאי
- ^ יהא פחות רוחבו מארבע אמות, ויהא צריך תיקון
- ^ טפחים, אפילו אינו רחב אלא אמה או חמשה או ארבעה טפחים - צריך לחי, אבל בפחות מארבעה - אינו צריך כלום
- ^ אם נפרצה למקום האסור לה - צריכה שיור משני צידיה
- ^ דקאמר רבי ירמיה
- ^ ומאי הלכתא דקאמר רב נחמן, דמשמע מכלל דפליגי אף בפסי חצר
- ^ בני מחלוקתו של רבי [בברייתא]
- ^ דליכא אלא שלשה מכאן ושלשה מכאן, וקתני 'גדולה מותרת'
- ^ עלה מן הים
- ^ דאמר: לחי רחב שלשה טפחים בעי, ורבי יוחנן- אליבא דרבנן קאמר, דפס דקאמרי רבנן - ארבעה טפחים הוא, ובשני רוחות סגי בשני 'משהו'יין
- ^ ופרצו הדופן במלואו
- ^ בראש הכותל, ומותר למלאות מן המים לפנים ממקום המחיצה, ולא אמרינן: קא ממלא מכרמלית לרשות היחיד
- ^ למלאות מהן על ידי תיקון כל שהוא
- ^ כגון גזוזטרא שהיא למעלה מן הים, בפרק 'כיצד משתתפין'
עמוד ב
- ^ אלמא: יש להקל במים [מה] שאין [כן] במקום אחר; להכי נקט 'חורבה' - דדרכה להיות שם מחיצות תלויות.
- ^ דשמואל אדשמואל
- ^ לדשמואל
- ^ האי דקאמר 'בפס אחד' - היינו
- ^ טפחים
- ^ והאי דקאמר 'שני פסים'
- ^ בקטנים כל דהו:
- ^ דאימעיט מארבעה, ותו לא בעי מידי
- ^ לעיל
- ^ דפחות מארבעה לא צריך כלום
- ^ חצר מרובע, או רחבו יותר מארכו, אף על גב דאימעיט מארבעה - לא סגי בהכי
- ^ ארכו יותר על רחבו
- ^ לקמן מפרש להו, וליכא למיקם עלה דמילתא, הילכך בעינן רוב הדופן עומד.
- ^ דרך פירצת הכותל, וכשלא נפרץ במלואו עסקינן, מדמפליג בעשרה ליותר מעשרה
- ^ אלא אם כן עשו מחיצה לגדור פירצת כותל החצר עד עשרה
- ^ שהרי יש שיור מכאן ומכאן
- ^ משום דמטלטל מכרמלית לרשות היחיד
- ^ בהאי חצר
- ^ 'במלואה' לאו דווקא, אלא: כל יותר מעשרה קרי ליה 'מלואה';
- ^ מה שנשאר מן הפרצה בגובה עשרה, אבל הים כיסהו
- ^ תיקנו
- ^ מרשות הרבים
- ^ דקסבר: לחי משום מחיצה
- ^ דקורה משום היכר, וקסבר: ארבעה מחיצות דאורייתא, בין לקולא בין לחומרא
- ^ חצירות של רבים שפתוחין בתים הרבה לחצר, ואוסרים בני הבתים זה על זה: שאין יכולין להוציא מן הבתים לחצר בלא עירוב, מפני שהבית רשות מיוחדת לו, וחצר רשות חבירו מושל בה, ונמצא מוציא מרשות לרשות, ורבנן גזור שלא להוציא מרשות היחיד לרשות היחיד: גזירה דילמא אתי לאפוקי מרשות היחיד לרשות הרבים; אבל בחצר - מותר לטלטל בה, כדאמרינן במסכת שבת בפרק 'רבי אליעזר אומר': אם לא הביא כלי כו' (קל,ב)
- ^ מפולש
- ^ וקסבר: שלשה מחיצות דאורייתא
- ^ אלמא: לחי משום מחיצה
- ^ שאינו מפולש
- ^ ואף על גב דלית ליה לחי, דשלש מחיצות דאורייתא
- ^ צורת הפתח, כתורת מפולש
- ^ ואף על גב דעבד לחי
- ^ לעיל מיניה איירי בבונה עלייה על גבי שני בתים, בפרק 'כל גגות' (עירובין צה א)
- ^ לחי מכאן כו' - אלמא: לחי משום מחיצה; ואפילו רבנן לא פליגי עליה אלא ברשות הרבים, אבל במבוי מפולש – לא!
- ^ שתי מחיצות - של שני בתים, לבד הלחיים, והלחיים דקא מצריך רבי יהודה - משום היכר בעלמא
- ^ אלא בפס ארבעה, כחצר
- ^ כשאר מבוי
- ^ ומר אמר חדא, ומר אמר חדא, ולא פליגי;
- ^ לסייען הוא בא
- ^ שתי חצירות פתוחות לתוכו, ובית פתוח לכל חצר, שכן היו דירותיהן: לפני כל בית היה חצר
- ^ בתמיה: משום דעגולה היא משתריא בלחי משהו
- ^ ובעיא פס; והאי 'מרובעת' - לאו למעוטי עגולה אתא, אלא למעוטי ארכה יתר על רחבה
- ^ יהא אורכה יותר, דנפקא לה מדין חצר ומשתריא בלחי משהו
- ^ הואיל וחצר היתה - לא נפקא מדינא עד דאיכא פי שנים
- ^ רבי חייא, שהוא אחי אביו ואמו של רב