ביאור:בבלי עירובין דף כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

תרי גווני אילן? הכא נמי תרי גווני גדר!

בעא מיניה אביי מרבה: חצר שראשה נכנס לבין הפסין - מהו לטלטל מתוכה לבין הפסין ומבין הפסין לתוכה?

אמר ליה: מותר [1].

שתים מאי [2]?

אמר ליה: אסור [3]. [4]

אמר רב הונא: שתים אסורין - ואפילו עירבו [5]: גזירה שמא יאמרו 'עירוב מועיל לבין הפסין [6]' [7].

רבא אמר: עירבו מותר [8].

אמר ליה אביי לרבא: תניא דמסייע לך: חצר שראשה אחד נכנס לבין הפסין - מותר לטלטל מתוכה לבין הפסין ומבין הפסין לתוכה, אבל שתים אסור; במה דברים אמורים? - שלא עירבו, אבל עירבו – מותרין.

לימא תיהוי תיובתא דרב הונא?

אמר לך רב הונא: התם - דהדרן וערבן [9].

בעא מיניה אביי מרבה: יבשו מים בשבת – מהו [10]?

אמר ליה: כלום נעשית מחיצה אלא בשביל מים [11]? מים אין כאן - מחיצה אין כאן.

בעי רבין: יבשו מים בשבת [12] ובאו [13] בשבת [14] - מהו [15]?

אמר ליה אביי: יבשו בשבת לא תיבעי לך, דבעי מיניה דמר [16] ופשיט לי דאסיר; באו - נמי לא תיבעי לך [17], דהוה ליה מחיצה העשויה בשבת, [18] ותניא: כל מחיצה העשויה בשבת - בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון - שמה מחיצה.

ולאו איתמר עלה 'אמר רב נחמן: לא שנו [19] אלא לזרוק [20], אבל לטלטל – לא [21]'?

כי איתמר דרב נחמן - אמזיד איתמר [22].

אמר רבי אלעזר: הזורק [23] לבין פסי הביראות [24] – חייב [25].

פשיטא! אי לאו מחיצה [26] היא [27] - היכי משתרי ליה למלאות [28]?

לא, צריכא דעבד כעין פסי ביראות ברשות הרבים [29], וזרק לתוכה – חייב.

הא נמי פשיטא: אי לאו דבעלמא מחיצה היא - גבי בור היכי משתרי ליה לטלטלי?

לא, צריכא: אף על גב דקא בקעי בה רבים.

ומאי קא משמע לן - דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא? הא אמר רבי אלעזר חדא זימנא, דתנן: רבי יהודה אומר: אם היתה דרך רשות הרבים מפסקתן [30] - יסלקנה לצדדין [31]; וחכמים אומרים: אינו צריך; רבי יוחנן ורבי אלעזר, דאמרי תרווייהו: כאן הודיעך כחן של מחיצות [32]'!?

אי מהתם - הוה אמינא 'כאן - ולא סבירא ליה', קא משמע לן כאן וסבירא ליה.

ולימא הא ולא בעי הך?

חדא מכלל חבירתה איתמר.

מותר להקריב לבאר [ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה בפנים ושותה] [33]:

תנן התם [עירובין פ"י מ"ו]: 'לא יעמוד אדם ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד, ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים, אלא אם כן מכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה [34],


עמוד ב

וכן בגת [35]'; גבי אדם הא אמר דבעי ראשו ורובו, גבי פרה [36] מי בעינן לה ראשה ורובה או לא?

כל היכא דקא נקיט מנא [37] ולא נקיט לה [38] - לא תיבעי לך, דבעי ראשה ורובה מלגיו [39]; כי תבעי לך היכא דנקיט מנא ונקיט לה – מאי?

אמר ליה: תניתוה: ובלבד שתהא הפרה ראשה ורובה מבפנים ושותה; מאי? לאו דנקיט לה ונקיט מנא?

לא, דנקיט מנא ולא נקיט לה.

וכי נקיט מנא ולא נקיט לה - מי שרי [40]? והתניא: לא ימלא אדם מים ויתן בשבת לפני בהמתו [41], אבל ממלא הוא ושופך והיא שותה מאיליה! [42]

הא אתמר עלה 'אמר אביי: הכא - באבוס העומד ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים ורוחב ארבעה, וראשו אחד נכנס לבין הפסין: גזרה דילמא חזי ליה לאבוס דמקלקל, ואתי לתקוניה, ודרא ליה לדוולא בהדיה [ולוקח את הדלי אתו], וקא מפיק מרשות היחיד לרשות הרבים. [43]

וכי האי גוונא [44] מי מיחייב [45]? והאמר רב ספרא אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן: 'המפנה חפציו מזוית לזוית ונמלך עליהן והוציאן – פטור, שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך [46]' [47]?

אלא זמנין דמתקן ליה והדר מעייל ליה וקא מעייל [48] מרשות הרבים לרשות היחיד [49].

איכא דאמרי: גבי אדם - הא קאמרינן דסגי ליה בראשו ורובו; גבי פרה מי סגי לה בראשה ורובה או לא?

היכא דנקיט מנא ונקיט לה לא תיבעי לך דסגי לה בראשה ורובה [50], אלא כי תיבעי לך דנקיט מנא ולא נקיט לה [51] – מאי?

אמר ליה: תניתוה: ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה מבפנים ושותה; מאי לאו דנקיט מנא ולא נקיט לה!

לא דנקיט מנא ונקיט לה; והכי נמי מסתברא דאי נקיט מנא ולא נקיט לה - מי שרי? והתניא: לא ימלא אדם מים ויתן לפני בהמתו, אבל ממלא ושופך והיא שותה מאיליה!

הא - איתמר עלה 'אמר אביי: הכא באבוס העומד ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים ורוחב ארבעה וראשו נכנס לבין הפסין, דזמנין דחזי ליה לאבוס דמקלקל ואתי לתקוניה ודרי ליה לדוולא בהדיה, וקא מפיק מרשות היחיד לרשות הרבים.

וכי האי גוונא מי מיחייב? והאמר רב ספרא אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן: 'המפנה חפציו מזוית לזוית ונמלך עליהן והוציאן – פטור, שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך'! אלא זמנין דמתקן ליה והדר מעייל ליה וקא מעייל ליה מרשות הרבים לרשות היחיד.

תא שמע: 'גמל שראשו ורובו מבפנים - אובסין אותו מבפנים [52]' והא איבוס כמאן דנקיט מנא ונקיט לה דמיא [53], וקא בעינן ראשה ורובה [54]!?

אמר רב אחא בר רב הונא אמר רב ששת: שאני גמל, הואיל וצוארו ארוך.

תא שמע: בהמה שראשה ורובה בפנים - אובסין אותה מבפנים והא אבוס כמאן דנקיט מנא ונקיט לה, וקא בעינן ראשו ורובו!?

מאי 'בהמה' נמי דקתני? – גמל.

והתניא בהמה והתניא גמל?

מידי גבי הדדי תניא? [55]

תניא נמי הכי [56]: 'ר"א אוסר בגמל הואיל וצוארו ארוך [57]'.

אמר רבי יצחק בר אדא: לא הותרו פסי ביראות אלא לעולי רגלים בלבד.

והתניא לא הותרו פסי ביראות אלא לגבי בהמה 'בלבד?

מאי בהמה? - בהמת עולי רגלים, אבל אדם [58] - [59]

הערות[עריכה]

  1. ^ דהא ליכא דיורין בין הפסין דליסרו עלייהו: דליהוי 'מוציא מרשותו לרשות חבירו'
  2. ^ שתים זו אצל זו, ומחיצה ביניהן, ושתיהן ראשן בין הפסין
  3. ^ לטלטל מתוכן לבין הפסין
  4. ^ - כדמפרש טעמא רב הונא:
  5. ^ דרך הפתח שבמחיצה שביניהן, דהשתא חדא נינהו ולא אסרן אהדדי - אסורות לטלטל מתוכן לבין הפסין
  6. ^ לשתף חצירות יחד
  7. ^ שהרואה אותן מטלטלין מתוכן לבין הפסין - לא ידע דיש פתח ביניהן, וסבר: האי דלא אסרן אהדדי בתוך בין הפסין כשאר שתי חצירות הפתוחות למבוי אחד, שאסור להוציא למבוי אלא אם כן נשתתפו - הכי נמי משום דנתנו עירובן בין הפסין לשתף כשיתוף שאר מבוי, ואתו למשרי נמי להכניס ולהוציא מבין הפסין לחצירות כי ליכא פתח ביניהן ויהבי עירוב באחת החצירות דרך בין הפסין, וההוא - ודאי לא מהני: דכי תקינו רבנן שיתופי מבואות - במבוי סתום תקון, ואורכו יותר על רחבו, וזה - מפולש לארבעה צדדין
  8. ^ דכיון דעירבו דרך פתח שביניהן, וחד רשותא הוא - דלא אסרן אהדדי; להך גזירה לא חיישינן
  9. ^ שנפרצה ביניהן פירצה גדולה בסופה [קרוב לרשות הרבים לפי הריטב"א], שגלוי לכל שרשות אחת היא [בדפוס וילנא יש במקום זה שרטוט]
  10. ^ לטלטל בין הפסין?: מי אמרינן 'שבת, הואיל והותרה – הותרה'? או דילמא כיון דהיתר פסין אינו אלא משום מים, והרי יבשו – ואסור? - ואכל פסי ביראות קאי
  11. ^ כלומר: כלום הותרה מחיצה כזו אלא משום מים
  12. ^ וחזרו
  13. ^ גשמים
  14. ^ בו ביום
  15. ^ מי אמרינן: חזרו פסין להיתרן הראשון לטלטל בתוכן
  16. ^ מיניה דרבה, שהיה רבו
  17. ^ ובאו מים בשבת לא קמבעיא לי - דמותר
  18. ^ דהא קיימא לן
  19. ^ דשמה מחיצה
  20. ^ שהזורק מרשות הרבים לתוכה - חייב, דמדאורייתא ודאי מחיצה היא
  21. ^ דרבנן גזור עליה
  22. ^ וקנסא קנסוה [שלא לטלטל בתוכה]; אבל שוגג - מותר, והא דנעשית מאליה - כל שכן דמותר
  23. ^ מרשות הרבים
  24. ^ לבין הפסין של ביראות
  25. ^ חטאת, דרשות היחיד מעלייתא הוא
  26. ^ מדאורייתא
  27. ^ לשוויה מיהא רשות היחיד לזריקה
  28. ^ ולהוציא מרשות היחיד לרשות הרבים משום דוחק
  29. ^ ואין שם בור
  30. ^ שאין שם דרך אלא בין הפסין
  31. ^ דאתי דריסת רבים ומבטלי מחיצות
  32. ^ כאן הודיעוך חכמים כמה גדול כחן של מחיצות, דלא מיבטלי משום בקיעת רבים
  33. ^ פרישנא לה לכולה מתניתין בריש פירקין
  34. ^ דחיישינן שמא ימשך גופו למקום רגליו, ויוציא הכלי עמו
  35. ^ מפרש בפרק בתרא (עירובין צט ב) לענין מעשר: דכל כמה שהוא בגת - שותין בלא מעשר על הגת, אבל להוציא מן הגת - שתיית קבע הוא, ועל הגת - אפילו מוזגו בחמין דהויא לה קבע - לא חשיב ליה קבע התם
  36. ^ המשקה בהמתו ברשות היחיד, והיא עומדת ברשות הרבים
  37. ^ שהיא שותה בו
  38. ^ ולא נקיט לצוארה באפסר, שלא תוכל לעקם ראשה בחוץ
  39. ^ דודאי חיישינן שמא תעקם את ראשה, ותוליך את הכלי אחריה
  40. ^ וכי לא נקיט לה מי שרי לאחוז הכלי בפסי ביראות, ואף על גב דעשויין כתיקנן: שהפרה ראשה ורובה בפנים
  41. ^ ויאחוז הכלי בידו בעוד שהיא שותה
  42. ^ ולקמן בברייתא בשמעתין היא, גבי פסי ביראות, ועל כרחך בדלא נקיט לה הוא: דאי נקיט לה הוא ואפילו הכי אסור - למה הוצרכו ראשה ורובה בפנים?! אלא פשיטא בדלא נקיט לה, ומתניתין דשרי - בדנקיט לה, וקתני: 'ראשה ורובה מבפנים';
  43. ^ כלומר: כי בעינן ראשה ורובה - בדלא נקיט לה, וכי הוי ראשה ורובה – שרי; וברייתא דקתני 'לא ימלא ויתן הוא עצמו לבהמתו' - הא תרצה אביי לקמן דלאו בבהמה העומדת ברשות הרבים וראשה ורובה בין הפסין עסקינן, אלא בבהמה העומדת בבית, וחלונות פתוחות לה לרשות הרבים, ואיבוס מתוקן לה לפניה ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה - דהוי רשות היחיד, ונותן לה שָׁם תבן ומספוא מרשות היחיד, וראש האיבוס נכנס לבין הפסין, ואשמעינן דלא ימלא מן הבור ויגביה הדלי על ראש האיבוס וילך דרך רשות הרבים ויטלטל הדלי על האיבוס לפני בהמה; ואף על גב דקיימא לן 'עומד אדם ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד' ב'המוצא תפילין' (עירובין צח ב) - הכא אסור, דילמא כי בעי לאנוחי דלי על ראש האיבוס, חזי ליה לאיבוס דמקלקל בראשו שברשות הרבים, ומינשי, ודרי ליה לדווליה בהדיה, ואזיל לתקוניה, וקא מפיק מבין הפסין לרשות הרבים! הלכך לא יניחנו ויטלטלנו, אלא שופך על האיבוס והמים הולכין עד הבהמה מאליהן.
  44. ^ כי עקר מרשות היחיד אדעתא לאנוחיה ברשות היחיד, ואינשי ואפקיה לרשות הרבים
  45. ^ מדאורייתא, דליגזור רבנן בדלא אפקיה, משום דלא ליתי להכי
  46. ^ ובשבת - מלאכת מחשבת אסרה תורה: שנתכוין לכך אלא ששגג בשבת: כסבור שהיום חול, או מלאכה זו מותרת; אבל כי לא נתכוין - פטור מחטאת
  47. ^ וכיון דאי נמי אתי לידי כך ליכא חיובא דאורייתא - לא איבעי לן למיגזר היתירא משום הא
  48. ^ לדוולא
  49. ^ לאיבוס לבתר דתקניה, וקא עקר ליה מרשות הרבים אדעתא לאנוחי ברשות היחיד
  50. ^ דהא מתניתין היא בדנקיט מנא, דאי לאו דנקיט מנא קמיה - למה הצריכו ראשה ורובה בפנים?
  51. ^ אבל הא מספקא לן: דדילמא מתניתין בדנקיט לה הוא
  52. ^ מפרש בפרק 'מי שהחשיך' (שבת קנה ב) שתוחב לה מספוא הרבה על כרחה בבית הבליעה - יותר מכדי אכילתה, עד שנעשה כאיבוס במעיה - כשיוציא למדבר ומתיירא שלא תמצא מאכל
  53. ^ שאם אינו אוחז בצוארו - אינו יכול לתחוב
  54. ^ ותיפשוט בעיא קמייתא דלישנא קמא
  55. ^ דתנא בהמה לא תנא גמל, ומאי 'בהמה' – גמל.
  56. ^ 'איתמר נמי' - לא גרסינן
  57. ^ ואף על גב דרוב גופו מבפנים, אם יתקפנו ויעקר - צוארו יגיע עד רשות הרבים
  58. ^ אפילו עולי רגלים
  59. ^ לא הותר לדלות ולשתות, שיכול ליכנס לפנים ולשתות