ביאור:בבלי עירובין דף עג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מקום פיתא ^[1];

ושמואל אמר: מקום לינה.

מיתיבי [תוספתא עירובין פ"ג מ"ט [ליברמן]]: 'הרועים, והקייצין ^[2], והבורגנין, ושומרי פירות, בזמן שדרכן ללין בעיר ^[3] - הרי הן כאנשי העיר ^[4]; בזמן שדרכן ללין בשדה ^[5] - יש להם אלפים לכל רוח ^[6]'!?

התם אנן סהדי דאי ממטו להו ריפתא התם - טפי ניחא להו ^[7].

אמר רב יוסף: לא שמיע לי הא שמעתא ^[8].

אמר ליה אביי: את אמרת ניהלן ^[9], ואהא אמרת ניהלן: האחין שהיו אוכלין על שלחן אביהן וישנים בבתיהן - צריכין עירוב לכל אחד ואחד, ואמרינן לך: שמע מינה מקום לינה גורם?! ואמרת לן עלה: אמר רב יהודה אמר רב: במקבלי פרס שנו.

תנו רבנן: 'מי שיש לו חמש נשים מקבלות פרס מבעליהן ^[10] וחמשה עבדים מקבלין פרס מרביהן: רבי יהודה בן בתירה מתיר בנשים ואוסר בעבדים ^[11]; רבי יהודה בן בבא מתיר בעבדים ואוסר בנשים.'

אמר רב: מאי טעמא דרבי יהודה בן בבא? - דכתיב (דניאל ב מט) [ודניאל בעא מן מלכא ומני על עבידתא די מדינת בבל לשדרך מישך ועבד נגו] ודניאל בתרע מלכא ^[12];

פשיטא בן אצל אביו – כדאמרן; אשה אצל בעלה ועבד אצל רבו - פלוגתא דרבי יהודה בן בתירה ורבי יהודה בן בבא; תלמיד אצל רבו ^[13] – מאי?

תא שמע, דרב בי רבי חייא ^[14] אמר: אין אנו צריכין לערב, שהרי אנו סומכין על שולחנו של רבי חייא!

ורבי חייא בי רבי אמר: אין אנו צריכין לערב, שהרי אנו סומכין על שולחנו של רבי!

בעא מיניה אביי מרבה: חמשה שגבו את עירובן, כשמוליכין את עירובן למקום אחר ^[15] - עירוב אחד לכולן? או צריכין עירוב לכל אחד ואחד? ^[16]

אמר ליה: עירוב אחד לכולן.

והא אחין ^[17] - דכי גבו דמו ^[18], וקתני צריכין עירוב לכל אחד ואחד?

הכא במאי עסקינן? - כגון דאיכא דיורין בהדייהו ^[19]: דמגו דהני אסרי ^[20] - הני נמי אסרי ^[21].

הכי נמי מסתברא, דקתני [במשנתנו] אימתי? - בזמן שמוליכין את עירובן במקום אחר, אבל אם היה עירובן בא אצלם - או שאין דיורין עמהן בחצר - אין צריכין לערב!

שמע מינה.

^[22]

בעא מיניה רב חייא בר אבין מרב ששת: בני בי רב דאכלי נהמא בבאגא ^[23] ואתו ובייתי ^[24] בבי רב ^[25], כי משחינן להו תחומא ^[26] - מבי רב משחינן להו? או מבאגא משחינן להו ^[27]?

אמר ליה: משחינן מבי רב.

והרי נותן את עירובו בתוך אלפים אמה, ואתי וביית בביתיה - דמשחינן ליה תחומא מעירוביה?

בההוא אנן סהדי ובהדא אנן סהדי: בההוא אנן סהדי דאי מיתדר ליה התם - ניחא ליה ^[28], ובהדא אנן סהדי דאי מייתו להו ריפתא לבי רב ניחא להו טפי.

בעי רמי בר חמא מרב חסדא: אב ובנו, הרב ותלמידו - כרבים דמו ^[29] או כיחידים דמו: צריכין עירוב ^[30] או אין צריכין עירוב? מבוי שלהן ניתר בלחי וקורה או אין ניתר בלחי וקורה ^[31]?

אמר ליה: תניתוה: אב ובנו, הרב ותלמידו, בזמן שאין עמהן דיורין - הרי הן כיחידים, ואין צריכין לערב ^[32], ^[33] ומבוי שלהן ניתר בלחי וקורה!

משנה:

חמש חצירות פתוחות זו לזו ופתוחות למבוי: עירבו בחצירות ^[34] ולא נשתתפו במבוי - מותרין בחצירות ואסורין במבוי ^[35]

(עירובין עג ב)

[המשך המשנה]

ואם נשתתפו במבוי - מותרין כאן וכאן ^[36];

עירבו בחצירות ונשתתפו במבוי, ושכח אחד מבני חצר ולא עירב ^[37] - מותרין כאן וכאן ^[38]; מבני מבוי ולא נשתתף - מותרין בחצירות ואסורין במבוי: שהמבוי לחצירות כחצר לבתים ^[39].

גמרא:

מני?

רבי מאיר היא, דאמר: בעינן עירוב ובעינן שיתוף.

אימא מציעתא: ואם נשתתפו במבוי - מותרין כאן וכאן - אתאן לרבנן, דאמרי בחדא סגיא!?

הא – לא קשיא: 'ואם נשתתפו נמי' קאמר ^[40].

אימא סיפא: עירבו בחצירות ונשתתפו במבוי, ושכח אחד מבני חצר ולא עירב - מותרים כאן וכאן; היכי דמי?: אי דלא בטיל - אמאי מותרים ^[41]? אלא פשיטא, דבטיל; אימא סיפא: שכח אחד מבני מבוי ולא נשתתפו ^[42] - מותרין בחצירות ואסורין במבוי ואי דבטיל - אמאי אסורין במבוי? וכי תימא קסבר רבי מאיר אין ביטול רשות במבוי, והא תניא ^[43]: שהרי ביטל לכם רשותו- דברי רבי מאיר! אלא פשיטא דלא בטיל; ומדסיפא דלא בטיל - רישא ^[44] נמי דלא בטיל ^[45]!

רישא ^[46] וסיפא ^[47] רבי מאיר, מציעתא ^[48] רבנן?

כולה רבי מאיר היא ^[49], וטעמא מאי אמר רבי מאיר בעינן עירוב ובעינן שיתוף? - שלא לשכח תורת עירוב מן התינוקות; והכא, כיון דרובה עירבו - לא משתכחא.

אמר רב יהודה: רב לא תני פתוחות זו לזו ^[50];

וכן אמר רב כהנא: רב לא תני פתוחות זו לזו.

איכא דאמרי: רב כהנא גופיה לא תני פתוחות זו לזו.

אמר ליה אביי לרב יוסף: מאי טעמא דלא תני פתוחות זו לזו?

קסבר: כל שיתוף שאין מכניסו ומוציאו דרך פתחים במבוי ^[51] - לאו שמיה שיתוף ^[52].

איתיביה: בעל הבית שהיה שותף לשכניו: לזה ביין ולזה ביין - אין צריכין לערב ^[53]!?

התם דאפקיה ועייליה ^[54]. ^[55]

איתיביה: 'כיצד משתתפין במבוי וכו' ^[56]?

התם נמי דאפקיה ועייליה.

מתקיף לה רבה בר חנן: אלא מעתה, הקנה לו פת בסלו – הכי נמי דלא הוי שיתוף? וכי תימא הכי נמי, והא אמר רב יהודה אמר רב: 'בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהן היום - הפת שעל שלחן סומכים עליה משום עירוב' ואמרי לה 'משום שיתוף', ואמר רבה: 'לא פליגי: כאן במסובין בבית, כאן במסובין בחצר ^[57]'!?

אלא טעמא דרב, דקא סבר: אין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהו בתים וחצירות פתוחים לתוכו.

גופא אמר רב: אין מבוי ניתר בלחי וקורה

הערות[עריכה]

^ שהוא אוכל שם
^ שומרי תאנים השטוחים בשדה ליבשן לקציעות
^ במקום שאוכלין, אף על פי שקדש עליהן היום בשדה
^ יש להן מן העיר אלפים לכל רוח, וכל העיר להן כארבע אמות
^ אף על פי שאוכלין בעיר
^ אין מודדין להן אלא מן השדה
^ הואיל וצריכין לשמור שהרי ישנים שם כל הלילה
^ דאמר רב 'מקום פיתא גורם'
^ רב יוסף חלה ושכח תלמודו, והיה אביי תלמידו מזכירו
^ וכל אחת יש לה דירה לבדה עמו בחצר
^ שאינן נמשכין אחריו
^ בכל מקום שהוא - חשיב ליה בתרע מלכא
^ דר עמו בחצר, ומקבל פרס הימנו
^ כשהיה מקבל פרס מבי רבי חייא
^ לחצר אחרת
^ אביי לא שמיע ליה ההיא מתניתא דתניא לעיל
עמוד ב
: חמשה שגבו את עירובן, אי נמי: שמיע ליה, ומיבעיא ליה הלכתא מאי, משום דאוקימנא לה בפלוגתא;
^ דמתניתין
^ דהא קתני אם אין עמהן דיורין - אין צריכין לערב
^ ומוליכין דמתניתין - אפילו בחצר שלהן קאמר: שמערבין עם דיורין שעמהן
^ והזקיקוהו לעירוב
^ איש על אחיו
'^ אבל שתי חצירות ופתח ביניהם, וגבו אלו עירובן לעצמן והותרה חצירן, ואלו לעצמן והותרה חצירן, או שדרין באחת מהן אב ובניו בלא דיורין אחרים, ובאו לערב זו עם זו - הואיל ואין אוסר עליהן וליכא מגו - אחד נעשה שליח לכולן; דיקא נמי דטעמא משום מגו, דקתני: או שאין עמהן כו' - הא יש עמהן - דאיכא מגו - צריכין, וטעמא דרישא משום דיורין הוא.
^ בית אושפיזא בבקעה
^ לנים
^ בית המדרש, ובתוך אלפים אמה הוא
^ אלפים לכל רוח
^ ולא מבי רב, דבתר פיתא אזלינן, או דילמא: מקום לינה גורם
^ הואיל והוא צריך ללכת מחר לאותה הרוח, אי הוה ליה הלילה הזה בית דירה ללון במקום עירוב - טפי הוה ניחא ליה
^ לענין שתי חצירות זו לפנים מזו, ודריסת הרגל הפנימית על החיצונה, ותנן במתניתין (עירובין עה א): אם היו של יחידים: שיחיד דר בפנימית, דהויא 'רגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה', ואם של רבים, ולא עירבה פנימית לעצמה - דהויא 'רגל האסורה במקומה' - אוסרת על החיצונה, אפילו עירבה חיצונה לעצמה
^ בשאין דיורין אחרים עמהן
^ דקיימא לן: אין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהו בתים וחצירות פתוחים לתוכו, ואם תימצי לומר הני כיחידים דמו - הכא מי חשבינן שתי חצירות אחת של אב ואחת של בן כחדא חצר, ולא מישתרי מבוי דידהו
^ לערב חצירות
^ ואף על גב דאין צריכין - מכל מקום פתוחות לו [למבוי]
^ אף מזו לזו
^ דאין סומכין על עירוב במקום שיתוף [בדפוס וילנא יש במקום זה שרטוט]
^ בגמרא מתרץ לה
^ בחצירו, להתיר חצירו, אבל בשיתוף היה לו חלק
^ השתא משמע דסומכין; ובגמרא מתרץ לה
^ כשם שאסור להוציא מן הבתים לחצר בלא עירוב - כך אסור להוציא מן החצר למבוי בלא שיתוף; ולא תימא דלא דמו: דבית וחצר זו רשות היחיד וזו רשות הרבים, אבל חצר ומבוי שניהן רשויות של רבים הן
^ ואקמייתא קאי: ואם נשתתפו אף במבוי קאמר
^ באותה חצר, הא רבי מאיר לית ליה סומכין על שיתוף
^ אחת מן החצירות לא נשתתפה עם חברתה במבוי
^ לעיל בפירקין גבי צדוקי
^ הא דקתני שכח אחד מבני חצר
^ וקתני מותרים, אלמא: סומכין על השיתוף
^ דקתני: 'עירבו בחצירות ולא נשתתפו במבוי - אסורין במבוי אלא אם כן נשתתפו נמי במבוי'
^ דקתני: 'מבני מבוי ולא נשתתף אסורין במבוי'
^ דקתני: מבני חצר ולא עירב כו'
^ ומציעתא אמאי סומכין בני אותה חצר על השיתוף? - משום דרובן עירבו
^ וכל עירבו בחצירות דמתניתין = עירבו כל חצר לעצמה קאמר; ומותרין בחצירות דקתני = מותרין בני חצר לעצמן קאמר
^ כל שיתוף שאין כל אחד ואחד מכניס חלקו דרך פתח חצירו למבוי, ודרך מבוי יוליכוהו לחצר שיהא מונח בו
^ שאם יכניסוהו דרך פתחים שמחצר לחצר - אין נראה כשיתוף מבוי; והכא נמי חייש רב דילמא מעיילי ליה דרך פתחים שביניהן
^ והא הכא דלקחו חבית בשותפות, ולא נכנסה אלא לאותה חצר לבדה
^ לחבית בכל החצירות, ומהן למבוי, ומשם לחצר שהונח שם; ולא לשם שיתוף
^ ושינויא דחיקא הוא, ולא הוי מסקנא הכי!
'^ תיובתא קא מותיב ממתניתין דפרק 'חלון' דלקמן (עירובין פ"ז מ"ו דף עט,ב), דקתני התם: כיצד משתתפין במבוי? - מניח את החבית ואומר: "הרי זה לכל בני מבוי", ומזכה להן כו'; והא הכא דחד מזכה מדידיה לכולהו, ולא נכנסה לחצרותיהן
^ מסובין בבית - סומכין משום עירוב החצר, כדאמר לקמן (עירובין פה ב): עירובי חצירות בבית שבחצר; מסובין בחצר - סומכין משום שיתוף, דשיתופי מבואות מותר להניחן בחצר שבמבוי, אבל משום עירוב לא, דבית בעינן: דעירוב משום דירה, וחצר לאו בר דירה הוא

[1] שהוא אוכל שם

[2] שומרי תאנים השטוחים בשדה ליבשן לקציעות

[3] במקום שאוכלין, אף על פי שקדש עליהן היום בשדה

[4] יש להן מן העיר אלפים לכל רוח, וכל העיר להן כארבע אמות

[5] אף על פי שאוכלין בעיר

[6] אין מודדין להן אלא מן השדה

[7] הואיל וצריכין לשמור שהרי ישנים שם כל הלילה

[8] דאמר רב 'מקום פיתא גורם'

[9] רב יוסף חלה ושכח תלמודו, והיה אביי תלמידו מזכירו

[10] וכל אחת יש לה דירה לבדה עמו בחצר

[11] שאינן נמשכין אחריו

[12] בכל מקום שהוא - חשיב ליה בתרע מלכא

[13] דר עמו בחצר, ומקבל פרס הימנו

[14] כשהיה מקבל פרס מבי רבי חייא

[15] לחצר אחרת

[16] אביי לא שמיע ליה ההיא מתניתא דתניא לעיל
עמוד ב
: חמשה שגבו את עירובן, אי נמי: שמיע ליה, ומיבעיא ליה הלכתא מאי, משום דאוקימנא לה בפלוגתא;

[17] דמתניתין

[18] דהא קתני אם אין עמהן דיורין - אין צריכין לערב

[19] ומוליכין דמתניתין - אפילו בחצר שלהן קאמר: שמערבין עם דיורין שעמהן

[20] והזקיקוהו לעירוב

[21] איש על אחיו

[22] '^ אבל שתי חצירות ופתח ביניהם, וגבו אלו עירובן לעצמן והותרה חצירן, ואלו לעצמן והותרה חצירן, או שדרין באחת מהן אב ובניו בלא דיורין אחרים, ובאו לערב זו עם זו - הואיל ואין אוסר עליהן וליכא מגו - אחד נעשה שליח לכולן; דיקא נמי דטעמא משום מגו, דקתני: או שאין עמהן כו' - הא יש עמהן - דאיכא מגו - צריכין, וטעמא דרישא משום דיורין הוא.

[23] בית אושפיזא בבקעה

[24] לנים

[25] בית המדרש, ובתוך אלפים אמה הוא

[26] אלפים לכל רוח

[27] ולא מבי רב, דבתר פיתא אזלינן, או דילמא: מקום לינה גורם

[28] הואיל והוא צריך ללכת מחר לאותה הרוח, אי הוה ליה הלילה הזה בית דירה ללון במקום עירוב - טפי הוה ניחא ליה

[29] לענין שתי חצירות זו לפנים מזו, ודריסת הרגל הפנימית על החיצונה, ותנן במתניתין (עירובין עה א): אם היו של יחידים: שיחיד דר בפנימית, דהויא 'רגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה', ואם של רבים, ולא עירבה פנימית לעצמה - דהויא 'רגל האסורה במקומה' - אוסרת על החיצונה, אפילו עירבה חיצונה לעצמה

[30] בשאין דיורין אחרים עמהן

[31] דקיימא לן: אין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהו בתים וחצירות פתוחים לתוכו, ואם תימצי לומר הני כיחידים דמו - הכא מי חשבינן שתי חצירות אחת של אב ואחת של בן כחדא חצר, ולא מישתרי מבוי דידהו

[32] לערב חצירות

[33] ואף על גב דאין צריכין - מכל מקום פתוחות לו [למבוי]

[34] אף מזו לזו

[35] דאין סומכין על עירוב במקום שיתוף [בדפוס וילנא יש במקום זה שרטוט]

[36] בגמרא מתרץ לה

[37] בחצירו, להתיר חצירו, אבל בשיתוף היה לו חלק

[38] השתא משמע דסומכין; ובגמרא מתרץ לה

[39] כשם שאסור להוציא מן הבתים לחצר בלא עירוב - כך אסור להוציא מן החצר למבוי בלא שיתוף; ולא תימא דלא דמו: דבית וחצר זו רשות היחיד וזו רשות הרבים, אבל חצר ומבוי שניהן רשויות של רבים הן

[40] ואקמייתא קאי: ואם נשתתפו אף במבוי קאמר

[41] באותה חצר, הא רבי מאיר לית ליה סומכין על שיתוף

[42] אחת מן החצירות לא נשתתפה עם חברתה במבוי

[43] לעיל בפירקין גבי צדוקי

[44] הא דקתני שכח אחד מבני חצר

[45] וקתני מותרים, אלמא: סומכין על השיתוף

[46] דקתני: 'עירבו בחצירות ולא נשתתפו במבוי - אסורין במבוי אלא אם כן נשתתפו נמי במבוי'

[47] דקתני: 'מבני מבוי ולא נשתתף אסורין במבוי'

[48] דקתני: מבני חצר ולא עירב כו'

[49] ומציעתא אמאי סומכין בני אותה חצר על השיתוף? - משום דרובן עירבו

[50] וכל עירבו בחצירות דמתניתין = עירבו כל חצר לעצמה קאמר; ומותרין בחצירות דקתני = מותרין בני חצר לעצמן קאמר

[51] כל שיתוף שאין כל אחד ואחד מכניס חלקו דרך פתח חצירו למבוי, ודרך מבוי יוליכוהו לחצר שיהא מונח בו

[52] שאם יכניסוהו דרך פתחים שמחצר לחצר - אין נראה כשיתוף מבוי; והכא נמי חייש רב דילמא מעיילי ליה דרך פתחים שביניהן

[53] והא הכא דלקחו חבית בשותפות, ולא נכנסה אלא לאותה חצר לבדה

[54] לחבית בכל החצירות, ומהן למבוי, ומשם לחצר שהונח שם; ולא לשם שיתוף

[55] ושינויא דחיקא הוא, ולא הוי מסקנא הכי!

[56] '^ תיובתא קא מותיב ממתניתין דפרק 'חלון' דלקמן (עירובין פ"ז מ"ו דף עט,ב), דקתני התם: כיצד משתתפין במבוי? - מניח את החבית ואומר: "הרי זה לכל בני מבוי", ומזכה להן כו'; והא הכא דחד מזכה מדידיה לכולהו, ולא נכנסה לחצרותיהן

[57] מסובין בבית - סומכין משום עירוב החצר, כדאמר לקמן (עירובין פה ב): עירובי חצירות בבית שבחצר; מסובין בחצר - סומכין משום שיתוף, דשיתופי מבואות מותר להניחן בחצר שבמבוי, אבל משום עירוב לא, דבית בעינן: דעירוב משום דירה, וחצר לאו בר דירה הוא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]