ביאור:בבלי עירובין דף עג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מקום פיתא [1];

ושמואל אמר: מקום לינה.

מיתיבי [תוספתא עירובין פ"ג מ"ט [ליברמן]]: 'הרועים, והקייצין [2], והבורגנין, ושומרי פירות, בזמן שדרכן ללין בעיר [3] - הרי הן כאנשי העיר [4]; בזמן שדרכן ללין בשדה [5] - יש להם אלפים לכל רוח [6]'!?

התם אנן סהדי דאי ממטו להו ריפתא התם - טפי ניחא להו [7].

אמר רב יוסף: לא שמיע לי הא שמעתא [8].

אמר ליה אביי: את אמרת ניהלן [9], ואהא אמרת ניהלן: האחין שהיו אוכלין על שלחן אביהן וישנים בבתיהן - צריכין עירוב לכל אחד ואחד, ואמרינן לך: שמע מינה מקום לינה גורם?! ואמרת לן עלה: אמר רב יהודה אמר רב: במקבלי פרס שנו.

תנו רבנן: 'מי שיש לו חמש נשים מקבלות פרס מבעליהן [10] וחמשה עבדים מקבלין פרס מרביהן: רבי יהודה בן בתירה מתיר בנשים ואוסר בעבדים [11]; רבי יהודה בן בבא מתיר בעבדים ואוסר בנשים.'

אמר רב: מאי טעמא דרבי יהודה בן בבא? - דכתיב (דניאל ב מט) [ודניאל בעא מן מלכא ומני על עבידתא די מדינת בבל לשדרך מישך ועבד נגו] ודניאל בתרע מלכא [12];

פשיטא בן אצל אביו – כדאמרן; אשה אצל בעלה ועבד אצל רבו - פלוגתא דרבי יהודה בן בתירה ורבי יהודה בן בבא; תלמיד אצל רבו [13] – מאי?

תא שמע, דרב בי רבי חייא [14] אמר: אין אנו צריכין לערב, שהרי אנו סומכין על שולחנו של רבי חייא!

ורבי חייא בי רבי אמר: אין אנו צריכין לערב, שהרי אנו סומכין על שולחנו של רבי!

בעא מיניה אביי מרבה: חמשה שגבו את עירובן, כשמוליכין את עירובן למקום אחר [15] - עירוב אחד לכולן? או צריכין עירוב לכל אחד ואחד? [16]

אמר ליה: עירוב אחד לכולן.

והא אחין [17] - דכי גבו דמו [18], וקתני צריכין עירוב לכל אחד ואחד?

הכא במאי עסקינן? - כגון דאיכא דיורין בהדייהו [19]: דמגו דהני אסרי [20] - הני נמי אסרי [21].

הכי נמי מסתברא, דקתני [במשנתנו] אימתי? - בזמן שמוליכין את עירובן במקום אחר, אבל אם היה עירובן בא אצלם - או שאין דיורין עמהן בחצר - אין צריכין לערב!

שמע מינה.

[22]

בעא מיניה רב חייא בר אבין מרב ששת: בני בי רב דאכלי נהמא בבאגא [23] ואתו ובייתי [24] בבי רב [25], כי משחינן להו תחומא [26] - מבי רב משחינן להו? או מבאגא משחינן להו [27]?

אמר ליה: משחינן מבי רב.

והרי נותן את עירובו בתוך אלפים אמה, ואתי וביית בביתיה - דמשחינן ליה תחומא מעירוביה?

בההוא אנן סהדי ובהדא אנן סהדי: בההוא אנן סהדי דאי מיתדר ליה התם - ניחא ליה [28], ובהדא אנן סהדי דאי מייתו להו ריפתא לבי רב ניחא להו טפי.

בעי רמי בר חמא מרב חסדא: אב ובנו, הרב ותלמידו - כרבים דמו [29] או כיחידים דמו: צריכין עירוב [30] או אין צריכין עירוב? מבוי שלהן ניתר בלחי וקורה או אין ניתר בלחי וקורה [31]?

אמר ליה: תניתוה: אב ובנו, הרב ותלמידו, בזמן שאין עמהן דיורין - הרי הן כיחידים, ואין צריכין לערב [32], [33] ומבוי שלהן ניתר בלחי וקורה!

משנה:

חמש חצירות פתוחות זו לזו ופתוחות למבוי: עירבו בחצירות [34] ולא נשתתפו במבוי - מותרין בחצירות ואסורין במבוי [35]

(עירובין עג ב)

[המשך המשנה]  

ואם נשתתפו במבוי - מותרין כאן וכאן [36];

עירבו בחצירות ונשתתפו במבוי, ושכח אחד מבני חצר ולא עירב [37] - מותרין כאן וכאן [38]; מבני מבוי ולא נשתתף - מותרין בחצירות ואסורין במבוי: שהמבוי לחצירות כחצר לבתים [39].

גמרא:

מני?

רבי מאיר היא, דאמר: בעינן עירוב ובעינן שיתוף.

אימא מציעתא: ואם נשתתפו במבוי - מותרין כאן וכאן - אתאן לרבנן, דאמרי בחדא סגיא!?

הא – לא קשיא: 'ואם נשתתפו נמי' קאמר [40].

אימא סיפא: עירבו בחצירות ונשתתפו במבוי, ושכח אחד מבני חצר ולא עירב - מותרים כאן וכאן; היכי דמי?: אי דלא בטיל - אמאי מותרים [41]? אלא פשיטא, דבטיל; אימא סיפא: שכח אחד מבני מבוי ולא נשתתפו [42] - מותרין בחצירות ואסורין במבוי ואי דבטיל - אמאי אסורין במבוי? וכי תימא קסבר רבי מאיר אין ביטול רשות במבוי, והא תניא [43]: שהרי ביטל לכם רשותו- דברי רבי מאיר! אלא פשיטא דלא בטיל; ומדסיפא דלא בטיל - רישא [44] נמי דלא בטיל [45]!

רישא [46] וסיפא [47] רבי מאיר, מציעתא [48] רבנן?

כולה רבי מאיר היא [49], וטעמא מאי אמר רבי מאיר בעינן עירוב ובעינן שיתוף? - שלא לשכח תורת עירוב מן התינוקות; והכא, כיון דרובה עירבו - לא משתכחא.

אמר רב יהודה: רב לא תני פתוחות זו לזו [50];

וכן אמר רב כהנא: רב לא תני פתוחות זו לזו.

איכא דאמרי: רב כהנא גופיה לא תני פתוחות זו לזו.

אמר ליה אביי לרב יוסף: מאי טעמא דלא תני פתוחות זו לזו?

קסבר: כל שיתוף שאין מכניסו ומוציאו דרך פתחים במבוי [51] - לאו שמיה שיתוף [52].

איתיביה: בעל הבית שהיה שותף לשכניו: לזה ביין ולזה ביין - אין צריכין לערב [53]!?

התם דאפקיה ועייליה [54]. [55]

איתיביה: 'כיצד משתתפין במבוי וכו' [56]?

התם נמי דאפקיה ועייליה.

מתקיף לה רבה בר חנן: אלא מעתה, הקנה לו פת בסלו – הכי נמי דלא הוי שיתוף? וכי תימא הכי נמי, והא אמר רב יהודה אמר רב: 'בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהן היום - הפת שעל שלחן סומכים עליה משום עירוב' ואמרי לה 'משום שיתוף', ואמר רבה: 'לא פליגי: כאן במסובין בבית, כאן במסובין בחצר [57]'!?

אלא טעמא דרב, דקא סבר: אין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהו בתים וחצירות פתוחים לתוכו.

גופא אמר רב: אין מבוי ניתר בלחי וקורה

הערות[עריכה]

  1. ^ שהוא אוכל שם
  2. ^ שומרי תאנים השטוחים בשדה ליבשן לקציעות
  3. ^ במקום שאוכלין, אף על פי שקדש עליהן היום בשדה
  4. ^ יש להן מן העיר אלפים לכל רוח, וכל העיר להן כארבע אמות
  5. ^ אף על פי שאוכלין בעיר
  6. ^ אין מודדין להן אלא מן השדה
  7. ^ הואיל וצריכין לשמור שהרי ישנים שם כל הלילה
  8. ^ דאמר רב 'מקום פיתא גורם'
  9. ^ רב יוסף חלה ושכח תלמודו, והיה אביי תלמידו מזכירו
  10. ^ וכל אחת יש לה דירה לבדה עמו בחצר
  11. ^ שאינן נמשכין אחריו
  12. ^ בכל מקום שהוא - חשיב ליה בתרע מלכא
  13. ^ דר עמו בחצר, ומקבל פרס הימנו
  14. ^ כשהיה מקבל פרס מבי רבי חייא
  15. ^ לחצר אחרת
  16. ^ אביי לא שמיע ליה ההיא מתניתא דתניא לעיל
    עמוד ב
    : חמשה שגבו את עירובן, אי נמי: שמיע ליה, ומיבעיא ליה הלכתא מאי, משום דאוקימנא לה בפלוגתא;
  17. ^ דמתניתין
  18. ^ דהא קתני אם אין עמהן דיורין - אין צריכין לערב
  19. ^ ומוליכין דמתניתין - אפילו בחצר שלהן קאמר: שמערבין עם דיורין שעמהן
  20. ^ והזקיקוהו לעירוב
  21. ^ איש על אחיו
  22. '^ אבל שתי חצירות ופתח ביניהם, וגבו אלו עירובן לעצמן והותרה חצירן, ואלו לעצמן והותרה חצירן, או שדרין באחת מהן אב ובניו בלא דיורין אחרים, ובאו לערב זו עם זו - הואיל ואין אוסר עליהן וליכא מגו - אחד נעשה שליח לכולן; דיקא נמי דטעמא משום מגו, דקתני: או שאין עמהן כו' - הא יש עמהן - דאיכא מגו - צריכין, וטעמא דרישא משום דיורין הוא.
  23. ^ בית אושפיזא בבקעה
  24. ^ לנים
  25. ^ בית המדרש, ובתוך אלפים אמה הוא
  26. ^ אלפים לכל רוח
  27. ^ ולא מבי רב, דבתר פיתא אזלינן, או דילמא: מקום לינה גורם
  28. ^ הואיל והוא צריך ללכת מחר לאותה הרוח, אי הוה ליה הלילה הזה בית דירה ללון במקום עירוב - טפי הוה ניחא ליה
  29. ^ לענין שתי חצירות זו לפנים מזו, ודריסת הרגל הפנימית על החיצונה, ותנן במתניתין (עירובין עה א): אם היו של יחידים: שיחיד דר בפנימית, דהויא 'רגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה', ואם של רבים, ולא עירבה פנימית לעצמה - דהויא 'רגל האסורה במקומה' - אוסרת על החיצונה, אפילו עירבה חיצונה לעצמה
  30. ^ בשאין דיורין אחרים עמהן
  31. ^ דקיימא לן: אין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהו בתים וחצירות פתוחים לתוכו, ואם תימצי לומר הני כיחידים דמו - הכא מי חשבינן שתי חצירות אחת של אב ואחת של בן כחדא חצר, ולא מישתרי מבוי דידהו
  32. ^ לערב חצירות
  33. ^ ואף על גב דאין צריכין - מכל מקום פתוחות לו [למבוי]
  34. ^ אף מזו לזו
  35. ^ דאין סומכין על עירוב במקום שיתוף [בדפוס וילנא יש במקום זה שרטוט]
  36. ^ בגמרא מתרץ לה
  37. ^ בחצירו, להתיר חצירו, אבל בשיתוף היה לו חלק
  38. ^ השתא משמע דסומכין; ובגמרא מתרץ לה
  39. ^ כשם שאסור להוציא מן הבתים לחצר בלא עירוב - כך אסור להוציא מן החצר למבוי בלא שיתוף; ולא תימא דלא דמו: דבית וחצר זו רשות היחיד וזו רשות הרבים, אבל חצר ומבוי שניהן רשויות של רבים הן
  40. ^ ואקמייתא קאי: ואם נשתתפו אף במבוי קאמר
  41. ^ באותה חצר, הא רבי מאיר לית ליה סומכין על שיתוף
  42. ^ אחת מן החצירות לא נשתתפה עם חברתה במבוי
  43. ^ לעיל בפירקין גבי צדוקי
  44. ^ הא דקתני שכח אחד מבני חצר
  45. ^ וקתני מותרים, אלמא: סומכין על השיתוף
  46. ^ דקתני: 'עירבו בחצירות ולא נשתתפו במבוי - אסורין במבוי אלא אם כן נשתתפו נמי במבוי'
  47. ^ דקתני: 'מבני מבוי ולא נשתתף אסורין במבוי'
  48. ^ דקתני: מבני חצר ולא עירב כו'
  49. ^ ומציעתא אמאי סומכין בני אותה חצר על השיתוף? - משום דרובן עירבו
  50. ^ וכל עירבו בחצירות דמתניתין = עירבו כל חצר לעצמה קאמר; ומותרין בחצירות דקתני = מותרין בני חצר לעצמן קאמר
  51. ^ כל שיתוף שאין כל אחד ואחד מכניס חלקו דרך פתח חצירו למבוי, ודרך מבוי יוליכוהו לחצר שיהא מונח בו
  52. ^ שאם יכניסוהו דרך פתחים שמחצר לחצר - אין נראה כשיתוף מבוי; והכא נמי חייש רב דילמא מעיילי ליה דרך פתחים שביניהן
  53. ^ והא הכא דלקחו חבית בשותפות, ולא נכנסה אלא לאותה חצר לבדה
  54. ^ לחבית בכל החצירות, ומהן למבוי, ומשם לחצר שהונח שם; ולא לשם שיתוף
  55. ^ ושינויא דחיקא הוא, ולא הוי מסקנא הכי!
  56. '^ תיובתא קא מותיב ממתניתין דפרק 'חלון' דלקמן (עירובין פ"ז מ"ו דף עט,ב), דקתני התם: כיצד משתתפין במבוי? - מניח את החבית ואומר: "הרי זה לכל בני מבוי", ומזכה להן כו'; והא הכא דחד מזכה מדידיה לכולהו, ולא נכנסה לחצרותיהן
  57. ^ מסובין בבית - סומכין משום עירוב החצר, כדאמר לקמן (עירובין פה ב): עירובי חצירות בבית שבחצר; מסובין בחצר - סומכין משום שיתוף, דשיתופי מבואות מותר להניחן בחצר שבמבוי, אבל משום עירוב לא, דבית בעינן: דעירוב משום דירה, וחצר לאו בר דירה הוא