ביאור:בבלי עירובין דף כט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עירובין:
ב
ג
ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ההוא בבשיל ולא בשיל [1].
איכא דאמרי: אמר רב המנונא: אין מערבין בתרדין חיין, דאמר רב חסדא: סילקא חייא - קטיל גברא חייא!
והא קא חזינן דקא אכלי ולא מייתי?
התם [2] - בבשיל ולא בשיל.
אמר רב חסדא: תבשיל של תרדין יפה ללב וטוב לעינים, וכל שכן לבני מעיים.
אמר אביי: והוא דיתיב אבי תפי [3], ועביד "תוך תוך" [4].
אמר רבא: הריני כבן עזאי בשוקי טבריא [5]!
אמר ליה ההוא מרבנן לרבא: תפוחים בכמה?
אמר ליה: וכי מערבין בתפוחים?
ולא?: והתנן כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגוויה בחצי פרס [6], ובמזון שתי סעודות לעירוב, וכביצה לטמא טומאת אוכלים!
והאי מאי? תיובתא? אילימא משום דקתני כל האוכלין - והני בני אכילה נינהו? והאמר רבי יוחנן 'אין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בו חוץ'?
אלא משום דקתני ובמזון שתי סעודות לעירוב, וכביצה לטמא טומאת אוכלין [7], והני [8] נמי בני טמויי טומאת אוכלין נינהו.
וכמה?
אמר רב נחמן: תפוחים בקב.
מיתיבי: רבי שמעון בן אלעזר אומר: עוכלא [9] תבלין, וליטרא ירק, ועשרה אגוזין, וחמשה אפרסקין, ושני רמונים, ואתרוג אחד [10], ואמר גורסק בר דרי משמיה דרב מנשיא בר שגובלי משמיה דרב: וכן לעירוב [11].
והני נמי ליהוו כי אפרסקין [12]?
הני חשיבי והני לא חשיבי [13].
אמר רב יוסף: שרא ליה מריה [14] לרב מנשיא בר שגובלי; אנא אמריתא ניהליה [15] אמתניתין [16], והוא אמרה [17] אברייתא, דתנן [פאה פ"ח מ"ה]: אין פוחתין לעני בגורן [18] מחצי קב חטין וקב שעורין [19]; רבי מאיר אומר: חצי קב שעורין, וקב וחצי כוסמין, וקב גרוגרות, או מנה דבילה [20]; רבי עקיבא אומר: פרס [21]; וחצי לוג יין - רבי עקיבא אומר: רביעית; ורביעית שמן - רבי עקיבא אומר שמינית; ושאר כל הפירות, אמר אבא שאול: כדי שימכרם ויקח בהן מזון שתי סעודות, ואמר רב: וכן לעירוב.
ומאי אולמיה דהאי מהך [22]?
אילימא משום דקא תני בהך 'תבלין', ותבלין לאו בני אכילה נינהו - אטו הכא מי לא קתני 'חטין' ו'שעורין', ולאו בני אכילה נינהו [23]!
אלא משום דקתני חצי לוג יין [24], ואמר רב [25]: מערבין בשתי רביעיות של יין; מדבעינן כולי האי - שמע מינה כי אמר רב 'וכן לעירוב' - אהא מתניתין קאמר!
שמע מינה.
אמר מר: ובמזון שתי סעודות לעירוב; סבר רב יוסף למימר עד דאיכא סעודה מהאי וסעודה מהאי [26]; אמר ליה רבה: אפילו למחצה לשליש ולרביע.
גופא אמר רב: מערבין בשתי רביעיות של יין.
ומי בעינן כולי האי? והתניא [תוספתא עירובין פ"ו מ"ג [ליברמן]]: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: יין כדי לאכול בו [27], חומץ כדי לטבל בו [28], זיתים ובצלים כדי לאכול בהן שתי סעודות [29]'.
אמר מר: חומץ כדי לטבל בו; אמר רב גידל אמר רב: כדי לטבל בו מזון שתי סעודות של ירק [32].
איכא דאמרי: אמר רב גידל אמר רב: ירק הנאכל בשתי סעודות [33].
אמר מר: זיתים ובצלים כדי לאכול בהן מזון שתי סעודות;
ובבצלים מי מערבין? והתניא [תוספתא עירובין פ"ו מ"ד [ליברמן]]: 'אמר רבי שמעון בן אלעזר: פעם אחת שבת רבי מאיר בערדיסקא, ובא אדם אחד לפניו [34], אמר לו: "רבי! עירבתי בבצלים לטיבעין!" והושיבו רבי מאיר בארבע אמות שלו [35]'.
לא קשיא: הא בעלים הא באימהות [בפקעת], דתניא: אכל בצל והשכים ומת - אין אומרין ממה מת, ואמר שמואל: לא שנו אלא בעלים [36] אבל באימהות לית לן בה; ובעלין נמי לא אמרן אלא
דלא אבציל זירתא [37] אבל אבציל זירתא - לית לן בה.
אמר רב פפא: לא אמרן אלא דלא אישתי שיכרא, אבל אישתי שיכרא לית לן בה.
תנו רבנן: לא יאכל אדם בצל מפני נחש שבו [38]; ומעשה ברבי חנינא שאכל חצי בצל וחצי נחש שבו וחלה ונטה למות ובקשו חביריו רחמים עליו וחיה מפני שהשעה צריכה לו.
אמר רבי זירא אמר שמואל: שכר - מערבין בו, ופוסל את המקוה בשלשת לוגין [39].
מתקיף לה רב כהנא: פשיטא! וכי מה בין זה למי צבע [40], דתנן [מקואות פ"ז מ"ג]: רבי יוסי אומר: מי צבע פוסלין את המקוה בשלשת לוגין; אמרי: התם – 'מיא דצבעא' מיקרי [41], הכא 'שיכרא' איקרי.
ובכמה מערבין?
סבר רב אחא בריה דרב יוסף קמיה דרב יוסף למימר בתרין רבעי שכרא [42], כדתנן [שבת פ"ח מ"א]: המוציא יין [43] - כדי מזיגת הכוס [44]', ותני עלה כדי מזיגת כוס יפה'; מאי כוס יפה? - כוס של ברכה; ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית [45], כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית, וכדרבא, דאמר רבא: כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא - לאו חמרא הוא, וקתני סיפא [46]: ושאר כל המשקין [47] ברביעית [48], וכל השופכין ברביעית; מדהתם [49] על חד ארבע [50] - הכא נמי [51] על חד ארבע [52]!
ולא היא: התם הוא דבציר מהכי לא חשיב, אבל הכא לא דעבידי אינשי דשתו כסא [53] בצפרא וכסא בפניא וסמכי עילויהו.
תמרים בכמה?
אמר רב יוסף: תמרים - בקב.
אמר רב יוסף: מנא אמינא לה? – דתניא: אכל גרוגרות [54] ושילם תמרים - תבא עליו ברכה.
היכי דמי?: אילימא לפי דמים: דאכל מיניה בזוזא [55] וקא משלם ליה בזוזא [56] - מאי תבא עליו ברכה?: בזוזא אכל בזוזא קא משלם!?
אלא לאו - לפי מדה: דאכל מיניה גריוא דגרוגרות דשויא זוזא, וקא משלם ליה גריוא דתמרים דשוי ארבעה, וקתני תבא עליו ברכה - אלמא תמרים עדיפי [57]!
אמר ליה אביי: [58] לעולם [59] דאכל מיניה בזוזא וקא משלם בזוזא, ומאי תבא עליו ברכה? - דאכל מיניה מידי דלא קפיץ עליה זבינא וקא משלם ליה מידי דקפיץ עליה זבינא [60].
שתיתא [61] - אמר רב אחא בר פנחס: תרי שרגושי [62].
כיסאני [63]?
אמר אביי: תרי בוני [64] דפומבדיתא.
אמר אביי: אמרה לי אם: הני כסאני מעלו לליבא, ומבטלי מחשבתא [65].
ואמר אביי: אמרה לי אם: האי מאן דאית ליה חולשא דליבא - לייתי בישרא דאטמא ימינא דדיכרא, ולייתי כבויי דרעיתא דניסן [66]; ואי ליכא כבויי דרעיתא - לייתי סוגייני דערבתא [67] וניכבביה [68] וניכול ונשתי בתריה חמרא מרקא [69].
אמר רב יהודה אמר שמואל: כל שהוא ליפתן - כדי לאכול בו [70]; כל שאינו ליפתן כדי לאכול הימנו [71]; בשר חי [72] - כדי לאכול הימנו; בשר צלי [73]: רבה אמר כדי לאכול בו, ורב יוסף אמר כדי לאכול הימנו.
אמר רב יוסף: מנא אמינא לה? - דהני פרסאי אכלי טבהקי [74] בלא נהמא.
אמר ליה אביי: ופרסאי הוו רובא דעלמא? והתניא: בגדי עניים [75] לעניים; בגדי עשירים [76] לעשירים,
הערות[עריכה]
- ^ בשיל ולא בשיל קטיל גברא
- ^ כי קאמר רב המנונא אין מערבין
- ^ בכירה, מקום שפיתת הקדירה
- ^ שמבושל יפה ונצטמק כולו עד שנימוח, וכשהוא רותח דומה כמשמיע קול זה: "תוך תוך"
- ^ יומא בדיחא הוה ליה לרבא, ואמר להו לתלמידיו: השתא צילי דעתאי, והריני מזומן להשיב בחריפות לכל מי שישאלני כבן עזאי שהיה דורש בשוקי טבריא, ולא היה בימיו עוקר הרים כמותו, [והיה אומר: כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום, חוץ מן הקרח הזה [רבי עקיבא]]
- ^ אם אכל אוכלין טמאין - אף על גב שאין אוכל מטמא אדם במגע, אי אכיל מינייהו חצי פרס דהיינו שני ביצים - נפסל מלאכול בתרומה, כדתנן בפירקין דלקמן (עירובין פ"ח מ"ב, דף פב,ב): וחצי חציה לפסול את הגוויה, חציה - היינו פרס, לשון 'פרוסה', וחצי חציה - היינו חצי פרס
- ^ אלא משום דתני עירוב דומיא דטומאת אוכלין דמשמע: כל [סוג אוכל] שהוא מטמא טומאת אוכלין, [אם] יש לו מזון שתי סעודות - חזי לעירוב
- ^ ותפוחין
- ^ =שמינית שבליטרא, וליטרא הוא לוג
- ^ רבי שמעון בן אלעזר - במעשר עני שמחלקו לעניים הרבה על הגורן קאי, וקאמר: אין פוחתין לעני בגורן מהאי שיעור, דכתיב (דברים כו יב) ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה, ובציר מהכי לא הוי 'נתינה'
- ^ דחלק עני בגורן - נמי מזון שתי סעודות היא, כדאמר לקמן
- ^ ותיסגי בחמשה
- ^ ואמרינן לקמן: כל שהוא ליפתן - כדי לאכול בו, אלמא לאו ממש סעודות, דליהוי כולה סעודתא מההוא מינא בעינן, אלא כל מידי לפום חשיבותיה: אם לפתן שאדם רגיל ללפת בו את הפת - [שיעורו כדי ללפת בו את הפת] לשתי סעודות, ואם דבר הרגיל לבא בקינוח סעודה הוא - שיעורו בכדי שאדם רגיל להביא קינוח לשתי סעודות
- ^ ימחול לו אדונו, על דבר זה
- ^ להא דאמר רב 'וכן לעירוב'
- ^ כדמפרש ואזיל
- ^ והוא אגמריה לגורסק בר דרי
- ^ ממעשר עני: אם יש לו הרבה לחלק, ובאו עניים הרבה והוא מחלק לכל אחד - אל יפחות לו משיעור זה, ד'נתינה' בעינן, והתם קתני: היה לו דבר מועט - נותן לפניהם והן מחלקין ביניהן
- ^ ואם שעורין - קב, ואם כוסמין - קב ומחצה
- ^ לאחר שנדרסין בעיגול קרי להו 'דבילה', ושוב אינו מוכר במדה אלא במשקל
- ^ חצי מנה
- ^ דאיקפד רב יוסף ארב מנשיא, דאמר אברייתא?: במאי דאיירי מתניתין לא איירי ברייתא, ולא סתרן אהדדי - הני שיעורייהו בהכי והני שיעורייהו בהכי
- ^ וסבירא ליה לרב יוסף דאין מערבין בהן, הלכך וכן לעירוב לאו עלה אתמר
- ^ דהיינו שתי רביעיות
- ^ ושמעינן ליה לרב גבי עירוב נמי דקאמר הכי
- ^ שתי אוכלין מצטרפין לעירוב, אבל שלשה וארבעה דליכא סעודה מכל חד - לא
- ^ לשרות בו פת מזון שתי סעודות
- ^ בשר, מזון שתי סעודות
- ^ ללפת בהן את הפת דשתי סעודות
- ^ דקתני יין כדי לאכול בו- קאמר
- ^ דחשוב ללפת בו, אבל חמרא בעלמא - בעינן להיות בו שתיית שתי סעודות והיינו שתי רביעיות
- ^ שכל הסעודה מן הירק
- ^ בפת
- ^ בשבת מחוץ לתחום על ידי עירוב שעירב ממקומו לטיבעין, והיה ערדיסקא באלפים אמה שבין עירובו לטיבעין
- ^ ואסר לו לצאת ולזוז ממקומו מארבע אמותיו שהיה עומד בהן בשעת שאלה, דקסבר: לאו עירוב הוא, ונמצא יוצא חוץ לתחום בלא עירוב, ותנן לקמן בפרק 'מי שהוציאוהו' (עירובין פ"ד מ"א, דף מא,ב): אין לו אלא ארבע אמות
- ^ עלין לא חשיבי, ורעים לאכול
- ^ שלא גדלו זרת [יש להם ארס] בבצל
- ^ ארס שרף הבצל
- ^ כשאר מים שאובין
- ^ ופשיטא דפוסל
- ^ וסלקא דעתך אמינא אין עליו שם מים
- ^ תרי לוגין, דלוג = רובע קב
- ^ בשבת
- ^ כמו שנותנין יין חי בכוס כדי למוזגו במים
- ^ רובע לוג יין חי
- ^ ד'המוציא יין'
- ^ הוצאתן
- ^ דהיינו לוג
- ^ בהוצאת שבת
- ^ בעינן על חד דְיַיִּן - ארבע דשיכרא, דביין תני רובע רביעית ובשאר כל המשקין תני רביעית
- ^ גבי עירוב - בָעִינָן
- ^ ואמר רב לעיל: מערבין בשני רביעית יין, אלמא: בשיכרא תרי לוגי בעינן
- ^ של רביעית לוג
- ^ של תרומה בשוגג
- ^ בשוה זוז
- ^ תמרים היקרים מגרוגרת, ולא שילם לו לפי מדה אלא לפי דמים
- ^ ותנן לעיל גבי עני בגורן: קב גרוגרות, ואמר רב: 'וכן לעירוב', וכל שכן תמרים, דודאי סגי להו בהכי
- ^ מהא לא תשמע דתמרים עדיפי;
- ^ גרוגרות עדיפי, ולפי דמים משלם
- ^ לוקחים, ולענין עירוב בעינן טפי מקב
- ^ מאכל שעושין מקמח קלי שנתייבש בתנור, ונותנין דבש לתוך התבשיל
- ^ תרוודין
- ^ קליות
- ^ מדות
- ^ דאגה
- ^ צפיעי בקר
- ^ קיסמין של ערבה
- ^ יעשה מהן גחלת, ויצלה בהן אותו בשר
- ^ יין מזוג
- ^ כל שהוא לפתן - שיעורו כדי לאכול בו: ללפת בו את הפת מזון שתי סעודות
- ^ שיהו כל שתי הסעודות ממנו
- ^ אינו לפתן, ובָעִינָן כדי לאכול ממנו
- ^ פליגי ביה אי הוי ליפתן אי לא
- ^ חתיכות
- ^ שלש על שלש [אצבעות], מקבלין טומאה
- ^ שלשה על שלשה [טפחים] מקבלין טומאה אף