ביאור:בבלי עירובין דף כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ההוא בבשיל ולא בשיל [1].

איכא דאמרי: אמר רב המנונא: אין מערבין בתרדין חיין, דאמר רב חסדא: סילקא חייא - קטיל גברא חייא!

והא קא חזינן דקא אכלי ולא מייתי?

התם [2] - בבשיל ולא בשיל.

אמר רב חסדא: תבשיל של תרדין יפה ללב וטוב לעינים, וכל שכן לבני מעיים.

אמר אביי: והוא דיתיב אבי תפי [3], ועביד "תוך תוך" [4].

אמר רבא: הריני כבן עזאי בשוקי טבריא [5]!

אמר ליה ההוא מרבנן לרבא: תפוחים בכמה?

אמר ליה: וכי מערבין בתפוחים?

ולא?: והתנן כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגוויה בחצי פרס [6], ובמזון שתי סעודות לעירוב, וכביצה לטמא טומאת אוכלים!

והאי מאי? תיובתא? אילימא משום דקתני כל האוכלין - והני בני אכילה נינהו? והאמר רבי יוחנן 'אין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בו חוץ'?

אלא משום דקתני ובמזון שתי סעודות לעירוב, וכביצה לטמא טומאת אוכלין [7], והני [8] נמי בני טמויי טומאת אוכלין נינהו.

וכמה?

אמר רב נחמן: תפוחים בקב.

מיתיבי: רבי שמעון בן אלעזר אומר: עוכלא [9] תבלין, וליטרא ירק, ועשרה אגוזין, וחמשה אפרסקין, ושני רמונים, ואתרוג אחד [10], ואמר גורסק בר דרי משמיה דרב מנשיא בר שגובלי משמיה דרב: וכן לעירוב [11].

והני נמי ליהוו כי אפרסקין [12]?

הני חשיבי והני לא חשיבי [13].

אמר רב יוסף: שרא ליה מריה [14] לרב מנשיא בר שגובלי; אנא אמריתא ניהליה [15] אמתניתין [16], והוא אמרה [17] אברייתא, דתנן [פאה פ"ח מ"ה]: אין פוחתין לעני בגורן [18] מחצי קב חטין וקב שעורין [19]; רבי מאיר אומר: חצי קב שעורין, וקב וחצי כוסמין, וקב גרוגרות, או מנה דבילה [20]; רבי עקיבא אומר: פרס [21]; וחצי לוג יין - רבי עקיבא אומר: רביעית; ורביעית שמן - רבי עקיבא אומר שמינית; ושאר כל הפירות, אמר אבא שאול: כדי שימכרם ויקח בהן מזון שתי סעודות, ואמר רב: וכן לעירוב.

ומאי אולמיה דהאי מהך [22]?

אילימא משום דקא תני בהך 'תבלין', ותבלין לאו בני אכילה נינהו - אטו הכא מי לא קתני 'חטין' ו'שעורין', ולאו בני אכילה נינהו [23]!

אלא משום דקתני חצי לוג יין [24], ואמר רב [25]: מערבין בשתי רביעיות של יין; מדבעינן כולי האי - שמע מינה כי אמר רב 'וכן לעירוב' - אהא מתניתין קאמר!

שמע מינה.

אמר מר: ובמזון שתי סעודות לעירוב; סבר רב יוסף למימר עד דאיכא סעודה מהאי וסעודה מהאי [26]; אמר ליה רבה: אפילו למחצה לשליש ולרביע.

גופא אמר רב: מערבין בשתי רביעיות של יין.

ומי בעינן כולי האי? והתניא [תוספתא עירובין פ"ו מ"ג [ליברמן]]: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: יין כדי לאכול בו [27], חומץ כדי לטבל בו [28], זיתים ובצלים כדי לאכול בהן שתי סעודות [29]'.

התם [30] בחמרא מבשלא [31].

אמר מר: חומץ כדי לטבל בו; אמר רב גידל אמר רב: כדי לטבל בו מזון שתי סעודות של ירק [32].

איכא דאמרי: אמר רב גידל אמר רב: ירק הנאכל בשתי סעודות [33].

אמר מר: זיתים ובצלים כדי לאכול בהן מזון שתי סעודות;

ובבצלים מי מערבין? והתניא [תוספתא עירובין פ"ו מ"ד [ליברמן]]: 'אמר רבי שמעון בן אלעזר: פעם אחת שבת רבי מאיר בערדיסקא, ובא אדם אחד לפניו [34], אמר לו: "רבי! עירבתי בבצלים לטיבעין!" והושיבו רבי מאיר בארבע אמות שלו [35]'.

לא קשיא: הא בעלים הא באימהות [בפקעת], דתניא: אכל בצל והשכים ומת - אין אומרין ממה מת, ואמר שמואל: לא שנו אלא בעלים [36] אבל באימהות לית לן בה; ובעלין נמי לא אמרן אלא


עמוד ב

דלא אבציל זירתא [37] אבל אבציל זירתא - לית לן בה.

אמר רב פפא: לא אמרן אלא דלא אישתי שיכרא, אבל אישתי שיכרא לית לן בה.

תנו רבנן: לא יאכל אדם בצל מפני נחש שבו [38]; ומעשה ברבי חנינא שאכל חצי בצל וחצי נחש שבו וחלה ונטה למות ובקשו חביריו רחמים עליו וחיה מפני שהשעה צריכה לו.

אמר רבי זירא אמר שמואל: שכר - מערבין בו, ופוסל את המקוה בשלשת לוגין [39].

מתקיף לה רב כהנא: פשיטא! וכי מה בין זה למי צבע [40], דתנן [מקואות פ"ז מ"ג]: רבי יוסי אומר: מי צבע פוסלין את המקוה בשלשת לוגין; אמרי: התם – 'מיא דצבעא' מיקרי [41], הכא 'שיכרא' איקרי.

ובכמה מערבין?

סבר רב אחא בריה דרב יוסף קמיה דרב יוסף למימר בתרין רבעי שכרא [42], כדתנן [שבת פ"ח מ"א]: המוציא יין [43] - כדי מזיגת הכוס [44]', ותני עלה כדי מזיגת כוס יפה'; מאי כוס יפה? - כוס של ברכה; ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית [45], כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית, וכדרבא, דאמר רבא: כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא - לאו חמרא הוא, וקתני סיפא [46]: ושאר כל המשקין [47] ברביעית [48], וכל השופכין ברביעית; מדהתם [49] על חד ארבע [50] - הכא נמי [51] על חד ארבע [52]!

ולא היא: התם הוא דבציר מהכי לא חשיב, אבל הכא לא דעבידי אינשי דשתו כסא [53] בצפרא וכסא בפניא וסמכי עילויהו.

תמרים בכמה?

אמר רב יוסף: תמרים - בקב.

אמר רב יוסף: מנא אמינא לה? – דתניא: אכל גרוגרות [54] ושילם תמרים - תבא עליו ברכה.

היכי דמי?: אילימא לפי דמים: דאכל מיניה בזוזא [55] וקא משלם ליה בזוזא [56] - מאי תבא עליו ברכה?: בזוזא אכל בזוזא קא משלם!?

אלא לאו - לפי מדה: דאכל מיניה גריוא דגרוגרות דשויא זוזא, וקא משלם ליה גריוא דתמרים דשוי ארבעה, וקתני תבא עליו ברכה - אלמא תמרים עדיפי [57]!

אמר ליה אביי: [58] לעולם [59] דאכל מיניה בזוזא וקא משלם בזוזא, ומאי תבא עליו ברכה? - דאכל מיניה מידי דלא קפיץ עליה זבינא וקא משלם ליה מידי דקפיץ עליה זבינא [60].

שתיתא [61] - אמר רב אחא בר פנחס: תרי שרגושי [62].

כיסאני [63]?

אמר אביי: תרי בוני [64] דפומבדיתא.

אמר אביי: אמרה לי אם: הני כסאני מעלו לליבא, ומבטלי מחשבתא [65].

ואמר אביי: אמרה לי אם: האי מאן דאית ליה חולשא דליבא - לייתי בישרא דאטמא ימינא דדיכרא, ולייתי כבויי דרעיתא דניסן [66]; ואי ליכא כבויי דרעיתא - לייתי סוגייני דערבתא [67] וניכבביה [68] וניכול ונשתי בתריה חמרא מרקא [69].

אמר רב יהודה אמר שמואל: כל שהוא ליפתן - כדי לאכול בו [70]; כל שאינו ליפתן כדי לאכול הימנו [71]; בשר חי [72] - כדי לאכול הימנו; בשר צלי [73]: רבה אמר כדי לאכול בו, ורב יוסף אמר כדי לאכול הימנו.

אמר רב יוסף: מנא אמינא לה? - דהני פרסאי אכלי טבהקי [74] בלא נהמא.

אמר ליה אביי: ופרסאי הוו רובא דעלמא? והתניא: בגדי עניים [75] לעניים; בגדי עשירים [76] לעשירים,

הערות[עריכה]

  1. ^ בשיל ולא בשיל קטיל גברא
  2. ^ כי קאמר רב המנונא אין מערבין
  3. ^ בכירה, מקום שפיתת הקדירה
  4. ^ שמבושל יפה ונצטמק כולו עד שנימוח, וכשהוא רותח דומה כמשמיע קול זה: "תוך תוך"
  5. ^ יומא בדיחא הוה ליה לרבא, ואמר להו לתלמידיו: השתא צילי דעתאי, והריני מזומן להשיב בחריפות לכל מי שישאלני כבן עזאי שהיה דורש בשוקי טבריא, ולא היה בימיו עוקר הרים כמותו, [והיה אומר: כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום, חוץ מן הקרח הזה [רבי עקיבא]]
  6. ^ אם אכל אוכלין טמאין - אף על גב שאין אוכל מטמא אדם במגע, אי אכיל מינייהו חצי פרס דהיינו שני ביצים - נפסל מלאכול בתרומה, כדתנן בפירקין דלקמן (עירובין פ"ח מ"ב, דף פב,ב): וחצי חציה לפסול את הגוויה, חציה - היינו פרס, לשון 'פרוסה', וחצי חציה - היינו חצי פרס
  7. ^ אלא משום דתני עירוב דומיא דטומאת אוכלין דמשמע: כל [סוג אוכל] שהוא מטמא טומאת אוכלין, [אם] יש לו מזון שתי סעודות - חזי לעירוב
  8. ^ ותפוחין
  9. ^ =שמינית שבליטרא, וליטרא הוא לוג
  10. ^ רבי שמעון בן אלעזר - במעשר עני שמחלקו לעניים הרבה על הגורן קאי, וקאמר: אין פוחתין לעני בגורן מהאי שיעור, דכתיב (דברים כו יב) ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה, ובציר מהכי לא הוי 'נתינה'
  11. ^ דחלק עני בגורן - נמי מזון שתי סעודות היא, כדאמר לקמן
  12. ^ ותיסגי בחמשה
  13. ^ ואמרינן לקמן: כל שהוא ליפתן - כדי לאכול בו, אלמא לאו ממש סעודות, דליהוי כולה סעודתא מההוא מינא בעינן, אלא כל מידי לפום חשיבותיה: אם לפתן שאדם רגיל ללפת בו את הפת - [שיעורו כדי ללפת בו את הפת] לשתי סעודות, ואם דבר הרגיל לבא בקינוח סעודה הוא - שיעורו בכדי שאדם רגיל להביא קינוח לשתי סעודות
  14. ^ ימחול לו אדונו, על דבר זה
  15. ^ להא דאמר רב 'וכן לעירוב'
  16. ^ כדמפרש ואזיל
  17. ^ והוא אגמריה לגורסק בר דרי
  18. ^ ממעשר עני: אם יש לו הרבה לחלק, ובאו עניים הרבה והוא מחלק לכל אחד - אל יפחות לו משיעור זה, ד'נתינה' בעינן, והתם קתני: היה לו דבר מועט - נותן לפניהם והן מחלקין ביניהן
  19. ^ ואם שעורין - קב, ואם כוסמין - קב ומחצה
  20. ^ לאחר שנדרסין בעיגול קרי להו 'דבילה', ושוב אינו מוכר במדה אלא במשקל
  21. ^ חצי מנה
  22. ^ דאיקפד רב יוסף ארב מנשיא, דאמר אברייתא?: במאי דאיירי מתניתין לא איירי ברייתא, ולא סתרן אהדדי - הני שיעורייהו בהכי והני שיעורייהו בהכי
  23. ^ וסבירא ליה לרב יוסף דאין מערבין בהן, הלכך וכן לעירוב לאו עלה אתמר
  24. ^ דהיינו שתי רביעיות
  25. ^ ושמעינן ליה לרב גבי עירוב נמי דקאמר הכי
  26. ^ שתי אוכלין מצטרפין לעירוב, אבל שלשה וארבעה דליכא סעודה מכל חד - לא
  27. ^ לשרות בו פת מזון שתי סעודות
  28. ^ בשר, מזון שתי סעודות
  29. ^ ללפת בהן את הפת דשתי סעודות
  30. ^ דקתני יין כדי לאכול בו- קאמר
  31. ^ דחשוב ללפת בו, אבל חמרא בעלמא - בעינן להיות בו שתיית שתי סעודות והיינו שתי רביעיות
  32. ^ שכל הסעודה מן הירק
  33. ^ בפת
  34. ^ בשבת מחוץ לתחום על ידי עירוב שעירב ממקומו לטיבעין, והיה ערדיסקא באלפים אמה שבין עירובו לטיבעין
  35. ^ ואסר לו לצאת ולזוז ממקומו מארבע אמותיו שהיה עומד בהן בשעת שאלה, דקסבר: לאו עירוב הוא, ונמצא יוצא חוץ לתחום בלא עירוב, ותנן לקמן בפרק 'מי שהוציאוהו' (עירובין פ"ד מ"א, דף מא,ב): אין לו אלא ארבע אמות
  36. ^ עלין לא חשיבי, ורעים לאכול
  37. ^ שלא גדלו זרת [יש להם ארס] בבצל
  38. ^ ארס שרף הבצל
  39. ^ כשאר מים שאובין
  40. ^ ופשיטא דפוסל
  41. ^ וסלקא דעתך אמינא אין עליו שם מים
  42. ^ תרי לוגין, דלוג = רובע קב
  43. ^ בשבת
  44. ^ כמו שנותנין יין חי בכוס כדי למוזגו במים
  45. ^ רובע לוג יין חי
  46. ^ ד'המוציא יין'
  47. ^ הוצאתן
  48. ^ דהיינו לוג
  49. ^ בהוצאת שבת
  50. ^ בעינן על חד דְיַיִּן - ארבע דשיכרא, דביין תני רובע רביעית ובשאר כל המשקין תני רביעית
  51. ^ גבי עירוב - בָעִינָן
  52. ^ ואמר רב לעיל: מערבין בשני רביעית יין, אלמא: בשיכרא תרי לוגי בעינן
  53. ^ של רביעית לוג
  54. ^ של תרומה בשוגג
  55. ^ בשוה זוז
  56. ^ תמרים היקרים מגרוגרת, ולא שילם לו לפי מדה אלא לפי דמים
  57. ^ ותנן לעיל גבי עני בגורן: קב גרוגרות, ואמר רב: 'וכן לעירוב', וכל שכן תמרים, דודאי סגי להו בהכי
  58. ^ מהא לא תשמע דתמרים עדיפי;
  59. ^ גרוגרות עדיפי, ולפי דמים משלם
  60. ^ לוקחים, ולענין עירוב בעינן טפי מקב
  61. ^ מאכל שעושין מקמח קלי שנתייבש בתנור, ונותנין דבש לתוך התבשיל
  62. ^ תרוודין
  63. ^ קליות
  64. ^ מדות
  65. ^ דאגה
  66. ^ צפיעי בקר
  67. ^ קיסמין של ערבה
  68. ^ יעשה מהן גחלת, ויצלה בהן אותו בשר
  69. ^ יין מזוג
  70. ^ כל שהוא לפתן - שיעורו כדי לאכול בו: ללפת בו את הפת מזון שתי סעודות
  71. ^ שיהו כל שתי הסעודות ממנו
  72. ^ אינו לפתן, ובָעִינָן כדי לאכול ממנו
  73. ^ פליגי ביה אי הוי ליפתן אי לא
  74. ^ חתיכות
  75. ^ שלש על שלש [אצבעות], מקבלין טומאה
  76. ^ שלשה על שלשה [טפחים] מקבלין טומאה אף