ביאור:בבלי עירובין דף נ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אמר רבה: [1] מאי טעמא דרב? - משום דלא מסיים אתריה [2];

ואיכא דאמרי אמר רבה: מאי טעמא דרב? - משום דקסבר כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו [3].

מאי בינייהו?

איכא בינייהו דאמר "ליקנו לי בארבע אמות מגו שמונה" [4]: מאן דאמר 'משום דלא מסיים אתריה' - הא לא מסיים אתריה; ומאן דאמר 'משום כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו' - האי - כארבע אמות דמי, דהכא "ארבע אמות" קאמר.

גופא אמר רבה: כל דבר שאינו בזה אחר זה - אפילו בבת אחת אינו.

איתיביה אביי לרבה: 'המרבה במעשרות [5] - פירותיו [6] מתוקנין [7], ומעשרותיו [8] מקולקלין [9]' [ההפך מהכתוב בתוספתא דמאי פ"ח מ"יג: המרבה במעשרות מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין] – אמאי [10]? לימא 'כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו' [11]!?

שאני מעשר דאיתיה לחצאין [12] דאי אמר "תקדוש פלגא" - פלגא דחיטתא קדשה [13].

והרי מעשר בהמה דליתיה לחצאין [14], [15] ואמר רבה: יצאו שנים בעשירי וקראן "עשירי" - עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה [16] [17]?

[18]

שאני מעשר בהמה דאיתיה בזה אחר זה בטעות [19], דתנן [בכורות פ"ח מ"ט]: קרא לתשיעי "עשירי" ולעשירי "תשיעי" ולאחד עשר "עשירי" - שלשתן מקודשין [20];

והרי תודה [21], דליתה בטעות [22] וליתה בזה אחר זה [23], ואיתמר: תודה שנשחטה על שמונים חלות [24]: חזקיה אמר: קדשו עלה ארבעים מתוך שמונים [25]; רבי יוחנן אמר: לא קדשו עלה ארבעים מתוך שמונים!?

הא - איתמר עלה: אמר רבי יהושע בן לוי: הכל מודים היכא דאמר "ליקדשו ארבעים מתוך שמונים" - דקדשי; "לא יקדשו ארבעים אלא אם כן קדשו שמונים" - כולי עלמא לא פליגי דלא קדשו; כי פליגי בסתמא: מר סבר לאחריות קא מכוין [26], ועל תנאי אייתינהו,


עמוד ב

ומר [27] סבר לקרבן גדול קא מכוין [28].

אמר אביי [29]: לא שנו אלא באילן שתחתיו י"ב אמה [30], אבל באילן שאין תחתיו י"ב אמה [31] - הרי מקצת ביתו ניכר [32].

מתקיף לה רב הונא בריה דרב יהושע: ממאי דבארבעי מציעתא קא מסיים? דלמא בארבעי דהאי גיסא ובארבעי דהאי גיסא קמסיים [33]?

אלא אמר רב הונא בריה דרב יהושע: לא שנו אלא באילן שתחתיו שמונה אמות [34], אבל באילן שתחתיו שבע אמות - הרי מקצת ביתו ניכר [35].

תניא כוותיה דרב, תניא כוותיה דשמואל:

תניא כוותיה דרב: 'מי שבא בדרך וחשכה לו, והיה מכיר אילן או גדר ואמר "שביתתי תחתיו" - לא אמר כלום; אבל אם אמר "שביתתי במקום פלוני" [36] - מהלך עד שמגיע לאותו מקום, הגיע לאותו מקום - מהלך את כולו וחוצה לו אלפים אמה; במה דברים אמורים [37]? - במקום המסויים, כגון ששבת בתל שהוא גבוה עשרה טפחים והוא מארבע אמות ועד בית סאתים, וכן בקעה שהיא עמוקה עשרה והיא מארבע אמות ועד בית סאתים [38]; אבל במקום שאין מסויים [39] - אין לו [40] אלא ארבע אמות [41]; היו שנים, אחד מכיר ואחד שאינו מכיר - זה שאינו מכיר מוסר שביתתו למכיר, והמכיר אומר "שביתתי במקום פלוני"; במה דברים אמורים [42]? - כשסיים ארבע אמות שקבע [43], אבל לא סיים ארבע אמות שקבע - לא יזוז ממקומו [44]' [45].

לימא תיהוי תיובתיה דשמואל?

אמר לך שמואל: הכא [46] במאי עסקינן? - כגון דאיכא ממקום רגליו ועד עיקרו תרי אלפי וארבע גרמידי [47], דאי מוקמית ליה באידך גיסא דאילן קם ליה לבר מתחומא [48]; [49] אי סיים ארבע אמות [50] - מצי אזיל [51], ואי לא [52] - לא מצי אזיל [53].

תניא כוותיה דשמואל: 'טעה ועירב לשתי רוחות [54], כמדומה הוא שמערבין לו לשתי רוחות [55], או שאמר לעבדיו "צאו וערבו לי" אחד עירב עליו לצפון ואחד עירב עליו לדרום - מהלך לצפון כעירובו לדרום ולדרום כעירובו לצפון [56]; ואם מיצעו עליו [57] את התחום [58] - לא יזוז ממקומו [59]' [60]'!

לימא תיהוי תיובתיה דרב [61]?

רב תנא הוא ופליג.

[62]

אמר "שביתתי בעיקרו" - מהלך ממקום רגליו ועד עיקרו אלפים אמה ומעיקרו לביתו אלפים אמה, נמצא מהלך משחשיכה ארבעת אלפים אמה:

הערות[עריכה]

  1. ^ בשלמא לשמואל ללישנא קמא מיסתברא מילתיה, דמכל מקום קנה שביתה תחת האילן, אבל אין אנו יודעין איזו ארבע אמות קנה - הלכך ידו על התחתונה ומפסיד מארבעת אלפים כשיעור תחתיו של אילן, בא למדוד מכאן מודדין לו מכאן;
  2. ^ וכיון דלא סיים - לא קני ליה מידי
  3. ^ דכיון דאם סיים ארבע צפוניות אינו יכול לחזור בו לברור ארבע דרומיות להיות לו שביתה כאן וכאן - כי אמר נמי כולהו כחדא, כגון הכא דאמר שביתתי תחתיו - לא אמרינן ליקנו
  4. ^ להכי נקט 'מגו תמני', דלקמן מוקמינן באילן שיש תחתיו שמונה אמות
  5. ^ אחד מחמש או משמונה
  6. ^ שסילק לצד אחר
  7. ^ חולין מתוקנין הן
  8. ^ המעשרות שנותן ללוי
  9. ^ שהרי טבל מעורב בהן: כשנתן קב השמיני - לא חל שם המעשר אלא על הראוי למעשר, והשאר טבל הוא, דמעשר בהדיא אמר רחמנא: שיעור אחד מעשרה, ולא דמי לתרומה שניטלת בעין יפה ובעין רעה ובבינונית, דבתרומה לא כתיב בה שיעור
  10. ^ פירותיו מתוקנין
  11. ^ דאילו הוה מפריש מעשר כהלכתו, והדר שקל תו, וקרייה עליה שם 'מעשר' על חולין שניתקנו כבר - לא חייל עליה שם מעשר! והשתא נמי: כי אפריש האי טופיינא עם מעשר - לא ליחול שם מעשר אפילו על הראוי למעשר, כי היכי דאמר גבי שביתה דלא קני ארבע מינייהו מגו תמני כי לא אמר "ארבע" בהדיא
  12. ^ דלהכי פירותיו מתוקנין, דעל כל גרגר וגרגר שבו חל השם עליו לפי חשבון הראוי למעשר, כגון הפריש אחד מחמשה - קדש כל גרגר חציו, אבל גבי שביתה ליכא למימר דשייכא בכל תחתיו של אילן, דארבע אמות כהדדי בעינן
  13. ^ והאי - כיון דאפריש כפלים וקרא עליה שם מעשר - כמאן דאמר "תיקדוש כל חיטתא לפלגא"
  14. ^ דאי אמר "חצי טלה זה חולין והחצי מעשר" - לא אמר כלום [שיועיל] ליקדש לחצאין, ד[אם תאמר משום] כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קודש אמר רחמנא (ויקרא כז לג) - יהיה כולו קדוש לשם מעשר
  15. ^ וליתיה נמי בזה אחר זה: שאם קרא לעשירי "עשירי" ולאחד עשר "עשירי" - אינו קדוש [האחד עשר, אלא רק העשירי קדוש], וכי קרא לשנים "עשירי" בבת אחת - אמרינן דחד מינייהו מעשר גמור
  16. ^ דחד מינייהו מעשר ואידך הוי אחד עשר שקראו "עשירי", ואילו הוה ידע ביה, כגון שטעה וקרא לעשירי "תשיעי" ולאחד עשר "עשירי" - קיימא לן דעשירי מעשר, ואחד עשר קרב שלמים [שהרי אמר שהוא קדוש]
  17. ^ אלמא: מדחל שם מעשר אחד מינייהו - שמע מינה אף על גב דלא קדיש אחד עשר, אם קרא לעשירי "עשירי" דהוי עשירי, וקרא לאחד עשר "עשירי" - אפילו הכי, כי קראן בבת אחת - קדיש חד מינייהו בעשירי
  18. ^ ומה בין שלמים למעשר? - שהשלמים טעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק, ונפדין במומן, ותמורתן קריבה, מה שאין כן במעשר; והשתא דקראן בבת אחת ולא ידע הי עשירי גמור והי אחד עשר שנקרא עשירי - בעו תרוייהו תנופת חזה ושוק וסמיכה! ולבי אומר דאינו מברך על התנופה ועל הסמיכה דלא ליהוי ברכה לבטלה, ונסכים - יביא נסכי קרבן אחד על תנאי, ויאמר: אם זה שלמים - יהיו על זה, ואם לאו - יהיו על חבירו.
  19. ^ כגון אם טעה בעשירי וקראו "תשיעי", ולאחד עשר "עשירי" - קדוש אחד עשר משום קריאת השם, וקרב שלמים
  20. ^ ובפרק בתרא דבכורות ילפינן מקראי; הלכך, כי קראן כאחד - לא מעכב אחד עשר על העשירי מלחול עליו שם גמור, דהא אחד עשר גופיה זימנין דקדוש בקריאת שם מעשר - כגון היכא דקרייה לעשירי שלפניו "תשיעי", והא דרבה - בפרק בתרא דבכורות
  21. ^ דלחמי תודה = ארבעים חלות, כדאמר במנחות (עז,א)
  22. ^ אם הפריש לחמי תודתו, וטעה וסבור שלא הפריש, וחזר וקרא שם על ארבעים חלות אחרות - לא קדשי, דהא טעה, ותנן: הקדש טעות - אינו הקדש, במסכת נזיר (פ"ה מ"א דף לא,א)
  23. ^ שאם הפריש ארבעים לתודתו ושחט הזבח עליהן, וחזר והפריש לה ארבעים אחרות - לא קדשי
  24. ^ בבת אחת; שחיטת התודה מקדשת הלחם, כדתניא במנחות (עח,ב): 'קרבנו על זבח (ויקרא ז יג) - מלמד שאין הלחם קדוש אלא על הזביחה'
  25. ^ הא "ארבעים" קאמר, וגבי שביתה נמי: הא אמרן דאי אמר "לקנו לי ארבע מתוך תמני" - קני
  26. ^ שאם יאבדו או יטמאו חציין - יפטור בחציין, והוה ליה כאומר "יקדשו ארבעים מתוך שמונים"
  27. ^ רבי יוחנן
  28. ^ והא לא אפשר, וארבעין מינייהו לא אמרינן דלקדשו, אבל גבי שביתה, כי אמר תחתיו - מאי אחריות איכא? ההוא ודאי לכולהו איכוון, ואין שביתה אלא בארבע, לא אמרינן לקנו ליה בארבע מינייהו
  29. ^ אדרב קאי
  30. ^ או יותר, דאיכא למימר ארבע דהאי גיסא או דהאי גיסא או מיצעי - הלכך לא מסיימי
  31. ^ גירסת רש"י: אבל באחת עשרה
  32. ^ יש לך לברור שיעור שביתה בתוך אחד עשר הללו, שעל כרחך מקצת ביתו בתוכם הוא, ומאי נינהו - ארבע מציעתא: דאי בדידהו אמר - שפיר, ואי בדהאי גיסא או בדהאי גיסא - הרי חצי אמה מאלו ומאלו בתוכם של אמצעיות, הלכך הוי סיומא לקנות בית, ומיהו [אם] בא למדוד מן הצפון - מודדין לו מן הדרום כו'
  33. ^ כלומר, מי הבדיל לך אמצעיות מתוך השאר? ומה בכך אם מקצת בית ניכר בהן? הרי יש לומר: דהאי גיסא בחר ליה, או דהאי גיסא בחר ליה ואינו יודע את אלו, וכיון דאיכא לספוקי בהני ובהני, ואין אלו נבלעות באלו - אין כאן סיום
  34. ^ דאיכא למימר דהאי גיסא בחר או דהאי גיסא - ולא הוי סיום
  35. ^ אבל שבע אמות על כרחך מקצת ביתו ניכר באותה אמה אמצעית, דאי אפשר שלא ביררה לו, ואי באמצע האילן בחר ליה ארבע אמות - הרי היא מהן, ואי מהאי גיסא [או מהאי גיסא] - הרי היא מהן, הלכך קנה שם בית, ומיהו בא למדוד כו'
  36. ^ כדמפרש ואזיל: שהיה אותו מקום מוקף מחיצות, וראוי להיות כולו כארבע אמות, הלכך לא צריך לסיומי ביה ארבע אמות, דכוליה כארבע אמות, ומהלך את כולו וחוצה לו אלפים אמה
  37. ^ דמהלך את כולו לבד מאלפים שחוצה לו
  38. ^ במקום המסויים - שמיוחד וחלוק משאר הבקעה, שיש לו מחיצות והוא מארבע אמות עד בית סאתים, דבציר מהאי מאי 'מהלך את כולו' איכא?: בלאו מחיצות נמי ארבע קני ליה לשביתה; ואם יותר מבית סאתים, הואיל ולא הוקף לדירה - לא מהניין ליה מחיצות לשוייה כארבע אמות
  39. ^ כלומר: שאינו כולו רשות אחת של ארבע אמות, כגון שאין לו מחיצות, או שישנו יותר משני סאתים
  40. ^ בתוכו
  41. ^ לבד מאלפים משם והלאה, ובעי לסיומי ביה הי מינייהו, כדמפרש ואזיל לקמן; וכי מסיים להו - קני להו, ומהלך משם והלאה אלפים אמה, ותוך מחיצות עולה לו מן המנין
  42. ^ דבמקום שאינו מסויים קני ליה מיהא ארבע אמות לשביתה, ואלפים מהן לכל רוח
  43. ^ שקבע בארבע בהן, [כגון] שהיה לו בהן סימן אילן או אבן, ואמר "באותן ארבע תהא שביתתי"
  44. ^ אפילו פסיעה אחת מארבע אמות של מקום רגליו, דאין לו שביתה לא כאן ולא כאן, דבמקום רגליו לא רצה לקנות, וכאן שרצה - לא סיים
  45. ^ והיינו כרב
  46. ^ דקתני לא יזוז
  47. ^ תרי אלפי לתחומא, וארבע לשביתה - כולן כלין ממקום רגליו ועד עיקרו, ועדיין נוף דאידך גיסא דאילן נוטה חוץ לכולן
  48. ^ שאם אתה נותן לו שביתה תחת הנוף שבעבר השני - נמצא מקום רגליו שהיה עומד שם בשעה שחשכה לו חוץ לתחומו, שהרי רחוק ממקום שביתתו יותר מאלפים וארבע אמות
  49. ^ הלכך:
  50. ^ בצד זה של אילן
  51. ^ שפיר
  52. ^ אבל לא סיים לו
  53. ^ יש לומר בעבר השני בחר, והרי הוא עכשיו חוץ לתחומו, ואין לו אלא ארבע אמות; וכי אמר שמואל דליקני שביתה תחת האילן אף על גב דלא סיים ומצי אזיל - כגון שכל תחתיו של אילן בתוך אלפים וארבע אמות, דכל ארבע דיהבת ליה לשביתה תחתיו - מטי תחומייהו עד מקום רגליו, הלכך שביתה קנה לו שם, אבל אינו יודע אם בצפונו או בדרומו, ולפיכך ידו על התחתונה: בא למדוד מצפונו של אילן לצד ביתו אלפים - מודדין לו מדרומו ומקצרין לו כל תחומו כל שיעור תחתיו של אילן, ולא יגיע לביתו; בא למדוד מן הדרום של אילן ולחזור לאחוריו ממקום רגליו כמדת תחתיו של אילן - מודדין לו מצפונו של אילן, וכלה התחום במקום רגליו
  54. ^ לדרום ולצפון
  55. ^ שמותר לעשות כן, ולילך שחרית כאן וערבית כאן, וכיון שנתכוין לשתיהן והאחת הוא דקנתה לו ואינו יודע איזו היא - נותנין עליו חומרי זו וחומרי זו
  56. ^ מהלך מביתו לצפון כשיעור תחום שמניח לו עירובו של דרום לצד צפון, ומהלך לדרום מביתו כשיעור תחום שמניח לו עירוב של צפון לצד דרום, כגון אם לא הוצרך ללכת אלא שלשת אלפים לכאן ושלשת אלפים לכאן, והניח עירוב בסוף אלף אמה לכאן ובסוף אלף אמה לכאן - דליהוי ליה ממקום עירובו אלפים - מותר לילך אלף אמה מביתו לכאן ולכאן, דמעירובו יש לו אלפים אמה לכל רוח; הלכך אלפים שיש לו לצפון מעירובו שבדרום כלות לו לסוף אלף לצפון ביתו, ואלפים שיש לו לדרום מעירובו שבצפון כלות לו לסוף אלף אמה לדרום ביתו
  57. ^ בשבילו
  58. ^ שהניח כל אחד עירוב לסוף אלפים דהשתא הוה ליה עירוב [עירו] באמצע שתי תחומין, תחום שלם מן המערב לביתו ותחום שלם מן המזרח, דנתכוונו לקנות מן העירוב אלפים והלאה
  59. ^ מביתו, ואפילו כבני עירו אינו - דהא לא נתכוון לקנות שביתה אלא במקום העירובין, ואינו יודע אי זה מהן קנה; זה = עירוב הדרום - מפסידו אלפים של צפון, וזה = עירוב הצפון - מפסידו אלפים של דרום
  60. ^ קתני מיהת מהלך לצפון כעירובו לדרום, אלמא: היכא דמספקא לן בהי ניחא ליה - אזלינן בתרוייהו לחומרא, ומיהו במאי דשבקו - שרי ליה למיזל ואף על גב דלא סיים בהי ניחא ליה, והיינו כשמואל, דאמר היכא דמספקא לן בהי ארבע אמות דאילן קנה שביתה - חומרי דתרוייהו יהבינן ליה
  61. ^ דאמר: היכא דלא סיים - לא יזוז ממקומו, דבמקום רגליו לא רצה לקנות, ותחת האילן הואיל ואיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי - לא קנה לא הני ולא הני; דהא הכא אמרינן אף על גב דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי - קנה באחד מן העירובין ומותר להלך במקום ששניהם נותנים לו; דאי לרב - אפילו לא מיצעו את התחום לא יזוז ממקומו, דבביתו לא רצה לקנות, ובשביתות העירובין לא סיים בהי ניחא ליה
  62. ^ וללשון ששמעתי קשיא לי: מאי דוחקיה למימר 'רב תנא הוא ופליג'?: מכדי פלוגתייהו דרב ושמואל במאי? - דרב סבר לא קנה לו מקום רגליו ולא תחת האילן, ולשמואל קנה או מקום רגליו או תחת האילן, ומותבינן לרב מהא דקתני דקנה או לצפון או לדרום, ומהלך כרגלי שניהן - [יש לומר] מי דמיא הא לדרב: הכא איכוין לתרוייהו, וגבי עבדים נמי - תרוייהו שליחותייהו עבוד, ובשתי שביתות אי אפשר - מיהו חדא מינייהו קניא, ומדלא ידיע הי קניא - נותנין חומרי שתיהן עליו, ואידך שרי ממה נפשך, אבל התם - במקומו לא רצה לקנות, ותחת האילן סבר רב דכיון דלא סיים לאו קנייה היא, הלכך אין לו שביתה כלל; ואם תאמר: היינו תיובתיה, אמאי לא קני התם תחת האילן או ארבע צפוניות או ארבע דרומיות, וליתיב עליה חומרי תרוייהו ואידך לישתרי ממה נפשך, אם כן - לשמואל נמי הויא תיובתיה, דהא מפרש בההוא לישנא דלשמואל אין לו מן האילן והלאה כלום, ואמאי?: ממה נפשך, מתחילת אילן לצד רגליו ליתיב ליה אלפים לצד ביתו!?