ביאור:בבלי עירובין דף צג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עירובין:
ב
ג
ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין [1] – כשירה [2], ואילו השוה פצימיה [3] – פסולה [4]!
אמר ליה אביי: לדידי כשירה [5], לדידך [6] - סילוק מחיצות היא [7].
אמר ליה רבה בר רב חנן לאביי: ולא מצינו מחיצה לאיסור? והתניא: 'בית שחציו מקורה [8] וחציו אינו מקורה; גפנים כאן [9] - מותר לזרוע כאן [10]' ואילו השוה את קרויו [11] אסור [12]!
אמר ליה: התם - סילוק מחיצות הוא [13].
שלח ליה רבא לאביי ביד רב שמעיה בר זעירא [14]: ולא מצינו מחיצה לאיסור? והתניא [תוספתא כלאים פ"ג ה"ב [ליברמן]]: 'יש במחיצות הכרם להקל ולהחמיר [15], כיצד? - כרם הנטוע עד עיקר מחיצה [16] - זורע מעיקר מחיצה ואילך, שאילו אין שם מחיצה - מרחיק ארבע אמות וזורע, וזה הוא מחיצות הכרם להקל; ולהחמיר כיצד? - היה משוך [17] מן הכותל אחת עשרה אמה [18] - לא יביא זרע לשם [19], שאילמלי אין מחיצה - מרחיק ארבע אמות וזורע, וזוהי מחיצות הכרם להחמיר.'
אמר ליה: וליטעמיך, אותבן ממתניתין [20], דתנן [כלאים פ"ד מ"א]: 'קרחת הכרם [21]: בית שמאי אומרים: עשרים וארבע אמות [22], ובית הלל אומרים: שש עשרה אמה; מחול הכרם [23]: בית שמאי אומרים: שש עשרה אמה, ובית הלל אומרים: שתים עשרה אמה; ואיזו היא 'קרחת הכרם'? - כרם שחרב אמצעיתו, אם אין שם שש עשרה אמה - לא יביא זרע לשם [24]; היו שם שש עשרה אמה - נותן לו כדי עבודתו [25] וזורע את המותר; אי זו היא 'מחול הכרם'? בין הכרם לגדר, שאם אין שם שתים עשרה אמה [26] - לא יביא זרע לשם; היו שם שתים עשרה אמה - נותן לו כדי עבודתו וזורע את המותר'; אלא התם, לאו היינו טעמא [27]: דכל ארבע אמות לגבי כרם = עבודת הכרם [28], לגבי גדר, כיון דלא מזדרען [29] - אפקורי מפקר להו [30], דביני ביני - אי איכא ארבע - חשיבן, ואי לא - לא חשיבן?
אמר רב יהודה: שלשה קרפיפות, זה בצד זה [31], ושנים החיצונים מגופפים והאמצעי אינו מגופף [32], ויחיד בזה ויחיד בזה [33] - נעשה כשיירא ונותנין להן כל צורכן [34];
ודאי אמצעי מגופף ושנים החיצונים אינן מגופפין [35] ויחיד בזה ויחיד זה ויחיד בזה, אין נותנין להם אלא בית שש [סאין] [36];
[37] איבעיא להו: אחד בזה ואחד בזה ושנים באמצעי [38] מהו? אי להכא נפקי - תלתא הוו, ואי להכא נפקי - תלתא הוו [39]? או דילמא חד להכא נפיק וחד להכא נפיק [40]?
ואם תימצי לומר חד להכא נפיק וחד להכא נפיק, שנים בזה ושנים בזה ואחד באמצעי [41] מהו?: הכא ודאי אי להכא נפיק תלתא הוו ואי להכא נפיק תלתא הוו [42]? או דילמא אימר להכא נפיק ואימר להכא נפיק [43]?
והלכתא: בעיין [44] – לקולא [45].
אמר רב חסדא:
גידוד חמשה ומחיצה חמשה [46] - אין מצטרפין עד שיהא או כולו בגידוד או כולו במחיצה.
מיתיבי: שתי חצירות, זו למעלה מזו, ועליונה גבוהה מן התחתונה עשרה טפחים, או שיש בה גידוד חמשה ומחיצה חמשה - מערבין שנים ואין מערבין אחד; פחות מכאן - מערבין אחד ואין מערבין שנים!?
| אמר רבא: מודה רב חסדא בתחתונה, הואיל ורואה פני עשרה [47]; |
אי הכי - תחתונה תערב שנים ולא תערב אחד [48], עליונה לא תערב לא אחד ולא שנים [49]?
אמר רבה בר עולא: כגון שהיתה עליונה מגופפת עד עשר אמות [50];
אי הכי - אימא סיפא: פחות מכאן מערבין אחד ואין מערבין שנים [51];: אי בעיא חד תערב [52], אי בעיא תרי תערב?
אמר רבה בריה דרבא: כגון שנפרצה התחתונה במלואה לעליונה [53];
אי הכי, תחתונה - חד תערב [54], תרי לא תערב [55], עליונה - אי בעיא תרי תערב אי בעיא חד תערב!?
אין הכי נמי, וכי קתני פחות מכאן מערבין אחד ואין מערבין שנים – אתחתונה.
דרש מרימר: גידוד חמשה ומחיצה חמשה – מצטרפין.
אשכחיה רבינא לרב אחא בריה דרבא, אמר ליה: תני מר מידי במחיצה?
אמר ליה: לא.
והלכתא: גידוד חמשה ומחיצה חמשה מצטרפין.
בעי רב הושעיא: דיורין הבאין בשבת [56], מהו שיאסרו [57]?
אמר רב חסדא: תא שמע [משנתנו]: חצר גדולה שנפרצה לקטנה [58], הגדולה מותרת והקטנה אסורה, מפני שהיא כפתחה של גדולה; אמר רבה: אימר מבעוד יום נפרצה.
אמר ליה אביי: לא תימא מר 'אימר', אלא ודאי מבעוד יום נפרצה [59], דהא מר הוא דאמר: בעי מיניה מרב הונא ובעי מיניה מרב יהודה: עירב דרך הפתח [60] ונסתם הפתח [61], עירב דרך חלון ונסתם החלון – מהו [62]? ואמר לי: שבת, כיון שהותרה – הותרה!
אתמר: כותל שבין שתי חצירות שנפל [63]: רב אמר: אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות [64], ושמואל אמר:
הערות[עריכה]
- ^ שתי דפנות שיש לה כהלכתה לאורכה ועשויה כמבוי ובדופן שלישית ורביעית קבועין עמודים לקרני הזויות ויש להם טפח
- ^ דתנן (תוספתא סוכה פ"א ה"יג, דף ו,א) שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח
- ^ שבנה שתי מחיצות בתוכה אצל מחיצות הראשונות, ונמצאו פצימיה עומדין בין שתי המחיצות מכאן ובין שתי מחיצות מכאן, ובתוך האכסדרה אינן נראין
- ^ דאין לה אלא שתי מחיצות
- ^ דפליגי עלך בהא מילתא לקמן בפירקין: דאפילו אין לה שום מחיצה - אמרינן 'פי תקרה יורד וסותם', דסתם אכסדרה תחובין קורות למעלה מעמוד לעמוד שעליהן נותנים את התקרה, והנך קורות - יש להם פה, דהיינו חודה, שאינה עגולה אלא מרובעת
- ^ נמי דאמרת פסולה אין כאן מחיצה לאיסור
- ^ דהכא - היינו טעמא: שסילק מכאן את הפצימין ואת מחיצות הראשונות על ידי מחיצות הללו, והעמידה על אלו לבדן
- ^ מכוסה בגג חלק, כעין תקרת עלייה
- ^ תחת הקירוי
- ^ חוץ לקירוי מיד, ואין צריך להרחיק, דפי תקרה יורד וסותם, והוי מחיצה מבדלת ביניהם
- ^ שקירה כל הבית
- ^ אלא אם כן הרחיק
- ^ שהשלמה זו סילק פי תקרה ואין כאן מבדיל
- ^ ציוהו להשיב לאביי תשובה זו
- ^ פעמים שהמחיצה מתרת לענין כלאים ופעמים שהיא אוסרת
- ^ כלומר: עד יסוד מחיצה סמוך ודבוק למחיצה
- ^ כרם רחוק
- ^ וכל שכן פחות
- ^ בין כרם לגדר, וטעמא מפרש לקמן
- ^ דאלימא לאקשויי טפי מברייתא
- ^ לקמן מפרשא
- ^ צריך שיהא בה להתירה: להרחיק ארבע אמות ולזרוע, ואם פחות - אסור לזרוע בה אפילו טפח
- ^ סביב, כעין מחולות
- ^ לפי שיש כרם מכאן ומכאן, וצריך להרחיק וליתן ארבע אמות לכרם לכל צד לעבודתו, כמלא בקר וכליו: שהיו חורשין בשוורין; ואם נשארו שמונה אמות באמצע, שאם באת לחלקו לכאן ולכאן יש ארבע אמות לכל חלק - חשיבי ולא בטילי, ולא אתי כרם דהאי גיסא ומבטל פלגא וכרם מהאי גיסא ומבטל פלגא
- ^ ארבע אמות לכל צד
- ^ לקמן מפרש טעמא
- ^ דתיהוי מחיצה משויא ליה להאי מחול כי כרם
- ^ וכיון דצריך לו - הוי כרם עצמו
- ^ משום דמקלקל ליה לכותל אבנים שהמחרישה מעלה עפר תיחוח והכותל נופל כשאין תחתיו קרקע חזקה, והכי תנן בבבא בתרא (פ"ב מ"א, דף יט,א) מרחיקין את הזרע כו'
- ^ לגבי גדר, ולא מצטרפי להדי האי דפייש לאחשובי דלא ליבטיל לגבי כרם
- ^ כגון שהיו מהלכין בדרך והקיפו שלשה קרפיפות לדירה במחיצה של שְׁתִי, כגון של קנים, או של עֵרב, כגון חבלים, שלא התירו בו ליחיד אלא בית סאתים, כדמפרש בפרק קמא (דף טז,ב) דשיירא מותרת להקיף כל צרכן בקנים ובחבלים לדירה, אבל יחיד - יותר מבית סאתים – לא, אלא אם כן עשה שתי וערב מחיצה קיימת
- ^ שהחיצונים רחבים מן האמצעי והוא פרוץ לשניהם במלואו וגיפופיהן עודפין עליו
- ^ ויחיד בזה
- ^ דאמרינן: דיורי גדולים בקטן, ונמצאו שלשתן באמצעי - האמצעי מצרפן, ומותר אמצעי זה כל שהוא גדול היקף במחיצה של שתי או של ערב, וכגון שעירבו
- ^ שהוא רחב מהן והן פתוחין לו במלואו ולדידיה לא הוי מילואו
- ^ אלא בית סאתים לכל קרפף, שהרי אין שלשה דיורין באחד: דדיורי אמצעי בחיצונים, וזיל להכי - תרי הוא דאיכא, ובאמצעי ליכא אלא חד; ואם אחד מהן יותר מבית סאתים - הוא אסור; ואם אמצעי יותר מבית סאתים - כולן אסורין, שהרי הן פרוצין לרשות האסורה
- ^ שנים הוו כיחיד עד דהוי שיירא, דהיינו שלשה;
- ^ אמצעי מגופף ולא חיצונים, ושני אנשים באמצעי ויחיד בזה ויחיד בזה
- ^ והנך דאמצעי, הואיל ושניהם שולטין לכאן ולכאן - שדי תרוייהו להכא ותרוייהו להכא, ולישתרו שני קרפיפות החיצונים היקף בכל צרכן
- ^ או דילמא כולי האי לא מקילינן דנישדינהו להכא ולהכא, והכי נמי לא אמרינן דנירמינהו תרוייהו לחד ולמישרי מיהא חד מן החיצונים בכל צורכו, דמסתמא הכי ניחא ליה טפי דליהוי חד להכא וחד להכא, דלא ניהוי אלא תרי בכל חד, דרווח להו לתשמישתייהו, מלמהוי תלתא בחד ובאינך לא ניהוי אלא חד
- ^ והוא שליט על החיצונים
- ^ ושדיא להכא ולהכא, או שדיא מיהא לחד מינייהו ונישתרי חד מן החיצונים בכל צרכי היקף
- ^ ולא ידעינן להי מנייהו, הילכך אפילו חד נמי לא יהבינן ליה כל צרכו
- ^ שאלותינו אלו
- ^ להקל
- ^ חצר שקרקעיתה גבוה חמשה טפחים, והוסיפו על אותו גובה מחיצה חמשה
- ^ דלגבה הויא מחיצה; |align = "right"|אבל לגבי עליונה - לאו מחיצה היא, שאינו רואה את פני עשרה למחיצתה; ואי הויא כוליה בגידוד - שפיר טפי, משום דמשתמשא להדיא עד סוף הגידוד ורואה גובהה יותר על חברתה עשרה, ומינכרא מחיצתה
- ^ כלומר: לעצמה תיערב דיוריה, ולא עם עליונה, שהרי מחיצה ביניהם
- ^ אבל עליונה אפילו לעצמה אסורה, שהתחתונה אוסרתה: שאין כאן מחיצה; ולא חד נמי תערב עם תחתונה, שהרי אין כאן פתח, דלגבי תחתונה הכל סתום
- ^ מחיצה עשרה על הגידוד עד עשר אמות אמצעיות, שהניחוה כעין פתח ולא הניחו שם המחיצה עשרה אלא מחיצה חמשה והגידוד חמשה; הלכך שתיהן מערבות לעצמן ואין זו אוסרת על זו: דלגבי תחתונה - כולה סתומה היא, ולגבי עליונה [מחיצה] ופתחא היא; ומיהו כי הדדי לא מצו מערבי משום דלגבי תחתונה הכל סתום
- ^ ועל כרחך האי פחות מכאן - אמחיצת חמשה שבעשר האמות קאי, דהא בכל ההיקף - מחיצה עשרה איכא
- ^ דהא פתח גמור הוא אצל שתיהן
- ^ שאין ברחבה אלא עשר אמות, הלכך אסרה עליונה עליה ולא מערבה בהדה, כדתנן גדולה מותרת וקטנה אסורה
- ^ עם העליונה
- ^ בפני עצמה: דעליונה אוסרת אלא אם כן עירבה עמה
- ^ כגון כותל שבין שתי חצירות שנפל בשבת, דהיינו דיורייהו השתא כי הדדי
- ^ זה על זה
- ^ וסלקא דעתא שנפרצה בשבת
- ^ על כורחיך הכי תוקמא דהא את אמרת דיורין הבאין בשבת אין אוסרין
- ^ שתי חצירות שעירבו יחד על ידי פתח שביניהם
- ^ בשבת: שנפלה מפולת כנגדו
- ^ לטלטל מזו לזו דרך גובה הכותל וחורין וסדקין? מי אמרינן הואיל והותר למקצת שבת הותר לכולה או לא
- ^ שלא היה פתח ביניהם ולא עירבו בו יחד, ונפל
- ^ רב לית ליה 'הואיל והותרה - הותרה', וכחד חצר לא משוינן ליה, דקיימא לן חצר שלא עירבה - דברי הכל מטלטלין כלים ששבתו באוירא, דההיא כולה חדא רשותא היא; אבל הכא - שתי רשויות האסורות זו עם זו היו, ונמצאת כל אחת פרוצה במלואה למקום האסור לה; אף על גב דקיימא לן דחצירות רשות אחת הן - הכא בשעירבה כל אחת לעצמה עסקינן, ורב לטעמיה, דאמר: הלכה כרבי שמעון - והוא שלא עירבו, אבל עירבו - שתי רשויות הן