ביאור:בבלי עירובין דף ע
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עירובין:
ב
ג
ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ליגזר דילמא אתי לבטולי להו [1] - קא משמע לן.
ואין נוטלין רשות למה לי [2]?
לא [3], צריכא [4]: אף על גב דאמרי ליה [5] "קני על מנת להקנות" [6].
בעא מיניה אביי מרבה: חמשה ששרויין בחצר אחת, ושכח אחד מהן ולא עירב, כשהוא מבטל רשותו - צריך לבטל לכל אחד ואחד או לא?
אמר ליה: צריך לבטל לכל אחד ואחד.
בעא מיניה אביי מרבה: חמשה ששרויין בחצר אחת, ושכח אחד מהן ולא עירב, כשהוא מבטל רשותו - צריך לבטל לכל אחד ואחד או לא?
אמר ליה: צריך לבטל לכל אחד ואחד.
איתיביה: אחד שלא עירב [7] - נותן רשותו לאחד שעירב; שנים שעירבו נותנין רשותן לאחד שלא עירב [8]; ושנים שלא עירבו - נותנין רשותן לשנים [9] שעירבו או לאחד שלא עירב [10]; אבל לא אחד שעירב [11] נותן רשותו לאחד שלא עירב [12], ואין שנים שעירבו נותנין רשותן לשנים שלא עירבו, ואין שנים שלא עירבו נותנין רשותן לשנים שלא עירבו [13]'; קתני מיהת רישא אחד שלא עירב נותן רשותו לאחד שעירב, היכי דמי?: אי דליכא אחרינא בהדיה - בהדי מאן עירב? אלא פשיטא דאיכא אחרינא בהדיה, וקתני ’[אחד שלא עירב נותן רשותו] לאחד שעירב [ולא צריך לבטל לשניהם שעירבו]!
ורבה?
הכא במאי עסקינן? - דהוה ומית. [14]
[עיין תוספות ד"ה הכא במאי עסקינן דהוה ומית]
אי דהוה ומית - אימא סיפא: אבל אין אחד שעירב נותן רשותו לאחד שלא עירב, ואי דהוה ומית - אמאי לא? אלא פשיטא דאיתיה; ומדסיפא איתיה - רישא נמי איתיה!
מידי איריא? הא כדאיתא והא כדאיתא! תדע [15] דקתני סיפא דרישא [16]: ושנים שלא עירבו - נותנין רשותן לשנים שעירבו; לשנים – אִין, לאחד – לא [17]!
ואביי אמר: מאי לשנים? - לאחד משנים.
אי הכי - ליתני 'לאחד שעירב [18] או לאחד שלא עירב'?! [19]
קשיא.
אחד שלא עירב נותן רשותו לאחד שעירב [20];
לאביי – דאיתיה, וקא משמע לן דאין צריך לבטל רשות לכל אחד ואחד;
לרבה - דהוה ומית, ולא גזור זימנין דאיתיה [21].
ושנים שעירבו - נותנין רשותן לאחד שלא עירב – פשיטא [22]!?
מהו דתימא 'כיון דלא עירב – ליקנסיה' [23]? - קא משמע לן.
ושנים שלא עירבו נותנין רשותן לשנים שעירבו: לרבה תנא סיפא לגלויי רישא [24]; לאביי [25] - שנים שלא עירבו איצטריכא ליה: סלקא דעתא אמינא 'לגזר, דלמא אתי לבטולי להו'? - קא משמע לן.
או לאחד שלא עירב למה לי?
מהו דתימא 'הני מילי [26] היכא דמקצתן עירבו ומקצתן לא עירבו, אבל היכא דכולן לא עירבו - ליקנסינהו כדי שלא תשתכח תורת עירוב [27]'? - קא משמע לן.
אבל אין אחד שעירב נותן רשותו לאחד שלא עירב; לאביי תנא סיפא [28] לגלויי רישא [29]; לרבה, איידי דתנא רישא [30] - תנא נמי סיפא [31].
ואין שנים שעירבו נותנין רשותן לשנים שלא עירבו - הא תו למה לי [32]?
לא, צריכא דבטיל ליה חד מינייהו לחבריה; מהו דתימא לשתרי ליה? - קא משמע לן: כיון דבעידנא דבטיל לא הוו ליה שריותא בהא חצר – לא. [33]
ואין שנים שלא עירבו נותנין רשותן לשנים שלא עירבו - הא תו למה לי?
לא, צריכא דאמרי "קני על מנת להקנות" [34].
בעא מיניה רבא מרב נחמן: יורש [35] - מהו שיבטל [36] רשות?:
היכא דאי בעי לערובי מאתמול מצי מערב - בטולי נמי מצי מבטל [37], אבל האי - כיון דאי בעי לערובי מאתמול לא מצי מערב [38], לא מצי מבטל? או דלמא יורש כרעיה דאבוה הוא?
אמר ליה: אני אומר מבטל, והני דבי שמואל תנו 'אין מבטל'.
איתיביה: 'זה הכלל: כל שמותר למקצת שבת - הותר לכל השבת, וכל שנאסר למקצת שבת - נאסר לכל השבת, חוץ ממבטל רשות [39]:
כל שהותר למקצת שבת מותר לכל השבת - כגון [40] עירב דרך הפתח [41] ונסתם הפתח [42], עירב דרך חלון ונסתם חלון [43];
זה הכלל - לאתויי מבוי שניטלו קורותיו או לחייו [44];
כל שנאסר למקצת שבת נאסר לכל השבת כולה- כגון שני בתים בשני צידי רשות הרבים, והקיפום נכרים מחיצה בשבת [45];
'זה הכלל לאתויי מאי? - לאתויי מת נכרי בשבת [46], וקתני חוץ ממבטל רשות [47]' - [48] איהו אִין, יורש – לא!
אימא 'חוץ מתורת ביטול רשות' [49].
איתיביה: 'אחד מבני חצר שמת והניח רשותו לאחד מן השוק: מבעוד יום [50] – [51] אוסר [52], משחשיכה - אינו אוסר [53];
ואחד מן השוק [54] שמת והניח רשותו לאחד מבני חצר: מבעוד יום - אינו אוסר [55]; משחשיכה [56] – אוסר', [57] אמאי אוסר? ניבטיל!?
מאי 'אוסר' נמי דקתני? - עד שיבטל.
תא שמע: 'ישראל וגר שרויין במגורה אחת [58], ומת גר מבעוד יום [59]
הערות[עריכה]
- ^ דאי מבטלי אינהו ליחיד, אתו למימר נמי: יחיד מבטל לשנים
- ^ הא תנא ליה: 'היו שנים... - אוסרין זה על זה'
- ^ משנה יתירה
- ^ לאשמועינן
- ^ דאפילו אמרו ליה קמאי
- ^ והדר איהו ובטיל לחבריה – לא משתרי האי בתרא, דמהו דתימא שליחא שווינהו? - קא משמע לן: כיון דלא קנה איהו לאשתרויי, לא מצי לאקנויי
- ^ כגון שלשה דיורין בחצר, השנים עירבו והשלישי לא עירב
- ^ מבטל לאחד מן המערבין, ומותר, דהאי בהדי חבריה עירב; אלמא: אין צריך לבטל אלא לאחד, דכולהו הוו כחד
- ^ הדרים עמהן
- ^ או ליחיד שלישי הדר עמהן ולא עירב לא הוא ולא הן
- ^ עם אחד
- ^ ליחיד שלישי שדר עמהן ולא עירב, דכי בטיל ליה איהו רשותיה - אכתי איכא חבריה דאסר עליה
- ^ כדאמרינן לעיל: שנים אין נוטלין רשות
- ^ ועל כרחך דרבה - בשיירא שחנתה בבקעה והקיפוה חצר ונטו שם איש אהלו מוקי לה, דכי מת - אין ליורשיו שם כלום, דאי בחצר ממש - הא איכא יורשין, וכיון דאילו הוה אבוהון קיים הוה אסר - אינהו נמי אסרי.
- ^ מרישא דהוה ומית עסקינן: דאי איתיה - צריך להאי לבטוליה ליה
- ^ מרישא דמתניתא עד 'אבל כו' חדא בבא היא; הלכך סיפא דההיא - קרי ליה 'סיפא דרישא'
- ^ דצריך לבטל לכל אחד ואחד
- ^ כדתנא ברישא, ואנא ידענא דתרי נינהו: דאין עירוב בלא שנים
- ^ או לאחד שלא עירב- סיפא דההיא היא, דהכי תנא: לשנים שעירבו או לאחד שלא עירב;
- ^ השתא מפרש לה לכולה, אמאי אצטריך למיתנייהו לכולהו
- ^ כלומר: אי קשיא כיון דמית, פשיטא דמבטל ליה להאי דפייש, דהא קתני לה סיפא דאפילו שנים מבטלין ליחיד
- ^ פשיטא דהכא ליכא למגזר דלמא אתי יחיד לבטולי להו, דאי מבטל להו - שפיר דמי, דהא עירבו, וכיון דאורי ביחיד דמצי לבטולי - מה לי חד מה לי תרי
- ^ דמרישא לא נפקא לן, דרישא איירי דהאי דלא עירב בטיל להנך דעירבו
- ^ דבדהוה ומית עסקינן; רישא - דקתני לאחד שעירב, דאילו איתיה לאידך – בעי לבטולי ליה, כדקתני בהך סיפא
- ^ דמתרץ הך סיפא 'מאי לשנים - לאחד משנים' - למה לי דתנייה, הא תנא ליה רישא דיחיד מבטל לאחד משנים, מה לי חד מבטל מה לי תרין מבטלין?
- ^ דכל הני בטולין דלעיל
- ^ מן התינוקות הבאים אחרי כן
- ^ דלא איצטריך, דהא פשיטא דאיכא חד דלא בטיל ליה רשותיה, אלא להכי תנייה:
- ^ לאשמועינן דכולה מתניתא - בדאיתנהו לתרוייהו המערבין עסקינן, ואפילו הכי קתני רישא דרישא 'אחד שלא עירב נותן רשותו לאחד שעירב': דאין צריך לבטל רשותיה לכל אחד, ואיהו לא אסר אחבריה
- ^ 'אחד שלא עירב נותן רשותו לאחד שעירב'
- ^ תנא הך סיפא: דאיפכא - לא, ולעולם רישא בדהוה ומית, וסיפא בדאיתנהו
- ^ פשיטא דאסרי אהדדי
- ^ ולעיל פרישנא לה.
- ^ ממשנה יתירה נפקא לן, דאי לאו הכי לא איצטריך למיתנייה, ולעיל פרישנא לה
- ^ ששכח אביו ולא עירב, ומת בשבת, ולא ביטל רשותו
- ^ היורש
- ^ כלומר: אביו, שהיה אתמול ראוי לערב, היה יכול לבטל
- ^ דלא היה לו חלק בה
- ^ מפרש לה ואזיל
- ^ שתי חצירות ופתח אחד ביניהם
- ^ ועירבו על ידי אותו פתח
- ^ ובשבת נפלה כנגדו מפולת, ונסתם
- ^ מותרים להשתמש מזו לזו על ידי זריקה ודרך חורין קטנים: דאף על גב דאין עירוב בין שתי חצירות בלא פתח, כדתנן לקמן (עירובין עו א) בחלון שבין שתי חצירות, הכא: שבת, הואיל והותרה - הותרה
- ^ בשבת: אף על גב דאשתקול מחיצות דידיה - שרי, הואיל ואישתרי בין השמשות; ומרישא לא שמעינן לה: דהתם איתנהו למחיצות, אבל הכא לא; והכי אמרינן לה בשילהי פירקא קמא (עירובין יז ב)
- ^ דאסורין לבטל זה לזה כדי שישתמש בה אחד מהן, דהואיל ואי הוו בעו ערובי מאתמול לא מצו מערבי; אבל אי לא הוה התם אלא חד בית - שרי, דמחיצה הנעשית בשבת - מחיצה היא
- ^ זה הכלל דרישא נמי קאי אסיפא: לאתויי מת נכרי בשבת; דכיון דאי בעו לערובי מאתמול לא מצו מערבי – השתא נמי לא מבטלי; ומרישא דסיפא לא שמעינן לה אי לא אתיא ב'זה הכלל', דהתם לא מצו לערובי מאתמול כלל, אבל הכא מצו לערובי על ידי שכירות
- ^ ששכח ולא עירב; אף על פי שנאסר למקצת שבת - יש לו תקנה בשבת
- ^ ומדלא קתני 'חוץ משביטל רשות ויורש' - שמע מינה יורש לא
- ^ ויורש בכלל, דכרעיה דאבוה הוא, ותורת ביטול נוהגת בו
- ^ שעדיין לא קנה עירובו של ראשון
- ^ הרי זה מן השוק
- ^ ואף על פי שאינו דר כאן, כדתניא לקמן בהאי פירקא: מי שיש לו בית התבן ובית הבקר בחצר חבירו - אוסר עליו
- ^ שהרי הותר למקצת שבת
- ^ שהיה לו בית דירה בחצר זו
- ^ שהרי יערב זה עם שכניו
- ^ דאינו יכול לערב
- ^ ואי יורש מבטל רשות
- ^ מגורה - גורן הוא, וחלוק בחדרים, והיה לכל אחד פתחו בחצר, ואוסרין זה על זה
- ^ גר שמת ואין לו יורשין - המחזיק בנכסיו זכה בהן