ביאור:בבלי עירובין דף קג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אי אליבא דרבי אליעזר קאמר, אפילו לכתחילה נמי [1]! [רבי יהודה היה תלמיד רבי עקיבא, אך הרבה קבל מאביו שהיה תלמיד רבי אליעזר, ורבי יהודה לעיתים מוסר דברי רבי אליעזר!]

אלא לא קשיא: הא רבי שמעון, הא [2] רבנן [3], דתניא: בן לוי שנפסקה לו נימא בכנור - קושרה; רבי שמעון אומר: עונבה; רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף היא [4] אינה משמעת את הקול, אלא משלשל מלמטה וכורך מלמעלה או משלשל מלמעלה וכורך מלמטה [5];

ואיבעית אימא: הא והא רבנן [6], ולא קשיא: כאן באמצע [7], כאן מן הצד [8];

ואיבעית אימא: הא והא באמצע; מר סבר גזרינן, ומר סבר לא גזרינן [9].

משנה:

חותכין [10] יבלת [11] במקדש, אבל לא במדינה [12]; ואם בכלי - כאן וכאן אסור [13].

גמרא:

ורמינהו: '[14] הרכיבו [15] והבאתו [16] מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו - אין דוחין [17]; רבי אליעזר אומר: דוחין';

רבי אלעזר ורבי יוסי ברבי חנינא: חד אמר: הא והא בלחה ולא קשיא: כאן ביד כאן בכלי [18], וחד אמר: הא והא ביד ולא קשיא: הא [19] בלחה, הא [20] ביבישה [21].

ולמאן דאמר הא ביד הא בכלי, מאי טעמא לא אמר הא בלחה הא ביבישה?

אמר לך: יבישה - אפילו בכלי נמי שרי; מאי טעמא? - איפרוכי איפרכא;

ולמאן דאמר הא בלחה והא ביבישה, מאי טעמא לא אמר הא ביד הא בכלי?

אמר לך: בכלי - הא תנן אם בכלי כאן וכאן אסור [22]!

ואידך?

הא דקתני התם [23] - משום דקא בעי איפלוגי רבי אליעזר ורבנן [24];

ואידך?

[25] דומיא דהרכיבו והבאתו מחוץ לתחום קתני [26]דרבנן [27];

ואידך?

הרכיבו [28] - דלא כרבי נתן, דאמר החי נושא את עצמו [29]; הבאתו מחוץ לתחום כרבי עקיבא, דאמר תחומין דאורייתא [30].

מתיב רב יוסף [31]: אמר רבי אליעזר קל וחומר: ומה שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת, אלו שמשום שבות אינו דין שידחו את השבת [32]!

אלא אמר רב יוסף: הא והא ביד [33], [34] ושבות מקדש - במקדש התירו [35], שבות דמקדש במדינה - לא התירו [36].

יתיב אביי וקאמר להא שמעתא [37]; איתיביה רב ספרא לאביי: 'היה קורא בספר על האסקופה ונתגלגל הספר מידו - גוללו אצלו [38]' - והא הכא דשבות דמקדש במדינה הוא [39], ולא גזרינן דילמא נפיל ואתי לאיתויי [40]!

ולא אוקימנא [41] באסקופה כרמלית ורשות הרבים עוברת לפניה דכיון דאיגדו בידו אפילו שבות נמי ליכא [42]!

איתיביה [שבת פ"א מ"יא]: משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה [43], והא הכא דשבות דמקדש במדינה [44] ולא גזרינן שמא יחתה בגחלים!?

אישתיק.

כי אתא לקמיה דרב יוסף, אמר ליה: הכי אמר לי רב ספרא!

אמר ליה: מאי טעמא לא תשני ליה 'בני חבורה [45] זריזין הן [46]'?

ואביי [47] - [48] כהנים זריזין הן אמרינן [49], [50] בני חבורה זריזין הן לא אמרינן [51].

רבא אמר: רבי אליעזר היא, דאמר מכשירי מצוה דוחין את השבת, ומודה רבי אליעזר דכמה דאפשר לשנויי משנינן [52].


עמוד ב

מאי היא [53]?

דתניא: כהן שעלתה בו יבלת - חבירו חותכה לו בשיניו; בשיניו – אִין [54], בכלי – לא; [55] חבירו – אִין, איהו – לא [56]; מני [57]?: אילימא רבנן ובמקדש [58], כיון דאמרי רבנן בעלמא [59] [60] משום שבות, הכא [61] מה לי הוא מה לי חבירו [62]? אלא לאו רבי אליעזר, דאמר בעלמא [63]חייב חטאת, והכא [64]אף על גב [65] דמכשירי מצוה דוחין את השבת [66], כמה דאפשר לשנויי משנינן?

לא! לעולם רבנן [67], ואי עלתה בכריסו [68] הכי נמי; הכא במאי עסקינן? - כגון שעלתה לו נשיכה בגבו ובאצילי ידיו, דאיהו לא מצי שקיל לה;

ואי רבנן, נשקליה ניהליה ביד, ותפשוט דרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: מחלוקת ביד, אבל בכלי דברי הכל חייב! [69]

וליטעמיך לרבי אליעזר נמי לישקליה ניהליה ביד [70]!?

האי מאי? אי אמרת בשלמא רבי אליעזר - היינו דגזר יד אטו כלי [71], אלא אי אמרת רבנן היא [72] - [73] נשקליה ניהליה ביד?

ותו לא מידי [74].

משנה:

כהן שלקה באצבעו - כורך עליה גמי במקדש [75], אבל לא במדינה [76]; אם להוציא דם [77] - כאן וכאן אסור [78].

גמרא:

אמר רב יהודה בריה דרבי חייא: לא שנו אלא גמי, אבל צלצול קטן [79] הוי יתור בגדים [80];

ורבי יוחנן אמר: לא אמרו [81] יתור בגדים אלא במקום בגדים, אבל שלא במקום בגדים [82] - לא הוי יתור בגדים.

ותיפוק ליה [83] משום חציצה [84]?

בשמאל [85];

אי נמי בימין ושלא במקום עבודה [86].

ופליגא [87] דרבא, דאמר רבא אמר רב חסדא: במקום בגדים אפילו נימא אחת חוצצת [88], שלא במקום בגדים שלש על שלש חוצצות [89], פחות משלש על שלש אינן חוצצות [90];

אדרבי יוחנן ודאי פליגא [91], אדרב יהודה בריה דרבי חייא מי נימא פליגא [92]?

שאני צלצול קטן דחשיב.

לישנא אחרינא אמרי לה: אמר רב יהודה בריה דרבי חייא: לא שנו אלא גמי, אבל צלצול קטן – חוצץ [93];

ורבי יוחנן אמר: לא אמרו חציצה בפחות משלש על שלש אלא במקום בגדים, אבל שלא במקום בגדים -

הערות[עריכה]

  1. ^ כלומר כמאן סבירא ליה במכשירין? על כרחך כרבי אליעזר סבירא ליה, וכיון דכרבי אליעזר סבירא ליה - אמאי הוי לכתחילה אסור
  2. ^ מתניתין
  3. ^ דפליגי עליה דרבי שמעון, ואמרי: קושרה, דסבירא להו כרבי אליעזר בחדא: דמכשירי מצוה דוחין וכו', וכגון בשאי אפשר לעשות מאתמול, כדקתני 'שנפסקה לו נימא בכנורו'; ופליגי עליה בשאפשר לעשות מבעוד יום, הלכך בתחילה אסור; |align = "right"|ומעיקרא כי הוה מוקמינן לה כרבי יהודה, מאי טעמא לא שנינן הכי? - משום דלא שמעינן בהדיא דאית ליה האי סברא למפלג בין אפשר לאי אפשר, וכל כמה דלא אשכח תנא דאמר הכי בהדיא - מיבעיא לן 'סתמא דמתניתין מני'
  4. ^ אם היה עונבה או קושרה
  5. ^ שהרי יש יתדות מלמעלה ולמטה שראשי הנימין כרוכין בהן, וכשהוא רוצה - מגלגל היתד והנימא נארכת כעין שעושין למיני כלי זמר ארפ"א: דמאריך עד שיגיע ליתד שלמעלה וכורכה בו, והרי היא כבתחלה, ומגלגלין היתד עד שמתפשטת כהלכתה ומשמעת קולה; והואיל וקשירה נמי אב מלאכה היא, הא עדיפא שתשמיע את הקול, וטוב לנו לחלל את השבת בשלשולו לקיים השמעת קול שיר של לוים, מלחלל שבת בקשירה שהיא אב מלאכה, ולא נקיים בה שום מצוה, דלא מצי השמע קול; ולרבנן עדיפא למשרי קשירה, דהא משלשל נמי אב מלאכה הוא: דמתקן כלי כהלכתו, וכיון דשרי לכתחלה מחליף ואתי נמי להתיר נימין בכנור חדש לכתחלה, הלכך קשירה עדיפא
  6. ^ דמכשירין שאי אפשר מבעוד יום דוחין
  7. ^ והא דקתני מתניתין 'קושרה' - כשנפסקה באמצעית: שאילמלי עונבה לא תשמע קולה
  8. ^ והא דקתני 'עונבה' - כשנפסקה בראשיה, שאין צריכה שם חיזוק כל כך, וסגי ליה בעניבה
  9. ^ הא רבי שמעון והא רבנן, וברייתא דקתני לא היה קושרה - מדאורייתא שרי, דסבירא ליה לרבי שמעון מכשירין דמצוה דוחין היכא דלא אפשר להו מאתמול, ומשום גזירה הוא דגזר אמצע אטו מן הצד, אבל בעלמא דליכא למיגזר מידי - דחי
  10. ^ ביד
  11. ^ ורוא"ה, והוא מום לתמיד שדוחה את השבת, כדכתיב (ויקרא כב כב) [או שבור] או חרוץ או יבלת; יבלת דקרא קרינן 'יבלת', שאין שֵׁם דבר אלא כמו 'חיגרת', דומיא דשבור, ולא כתיב 'שבר'; ועורת נמי לא כתיב 'עיורון', אבל 'יבלת' דמתניתין הוא שם דבר של המום
  12. ^ ואף על גב דכי עביד נמי ביד - מתקן הוא, והוה ליה חותך מבעלי חיים, והוי תולדה דגוזז את הצמר - אפילו הכי, כיון דכלאחר יד קא עביד: שאין כן דרך לחותכה אלא בסכין - אין כאן אלא שבות
  13. ^ דאב מלאכה, הוי הואיל ואינו משנה מכמות שעושין בחול
  14. ^ בפסח הבא בשבת קאמר:
  15. ^ על כתיפו ברשות הרבים
  16. ^ או להביאו
  17. ^ קשיא סתמא אסתמא
  18. ^ הא דפסחים, בכלי, והכי נמי קאמר תנא דמתניתין, ורבי אליעזר - אפילו בכלי שרי, דסבירא ליה מכשירי מצוה דוחין שבת, כגון מלאכה שאפשר לעשותה מבעוד יום, כגון בִקּוּר המום מכשירי קרבן הוא, והקרבן דוחה השבת ובמכשירין פליגי
  19. ^ ודפסחים
  20. ^ מתניתין
  21. ^ ואפילו הכי בכלי אסור, משום דמתקן לה, וענין מלאכה קא עביד, ותרוייהו ביד
  22. ^ למה לי לאשמועינן בפסחים דאסור? הא כבר שמעינן לה הכא, ולמה ליה לתנא לסתמיה בתרי דוכתי
  23. ^ להכי הדר תניא התם:
  24. ^ משום פלוגתא דרבי אליעזר, דאשמועינן דאפילו בכלי שרי
  25. ^ להכי לא מוקמינן לההיא דפסחים בלחה ובכלי: דאם כן הוה ליה אב מלאכה, והתם הא דשבות הוא דאיירי
  26. ^ דלא מיתסר אלא מ
  27. ^ דחַי נושא עצמו, ותחומין נמי דרבנן, ואפילו הכי - הואיל ואפשר מאתמול - לא דחי
  28. ^ הרכיבו והבאתו גופה מלאכה גמורה היא
  29. ^ דלא סבירא ליה להאי תנא בפסחים כרבי נתן דאמר במסכת שבת בפרק 'המצניע' (דף צד,א) חי נושא את עצמו
  30. ^ ובתחומין סבר לה כרבי עקיבא דאמר במסכת סוטה בפרק 'כשם שהמים בודקין' (דף כז,ב) תחומין דאורייתא
  31. ^ התם גבי פלוגתייהו תנינן לה בפרק 'אלו דברים' (דומה למשנה פסחים פ"ו מ"ב, דף סה,ב)
  32. ^ אלמא תנא קמא - משום שבות קא אסר להו, ושמע מינה דלאו בכלי מתוקמא
  33. ^ ומיהו מתניתין – ביבישה לא מוקמינן לה, דאם כן - אפילו בכלי שרי
  34. ^ אלא בלחה וביד היינו טעמא דשרי: דשבות הוא
  35. ^ ובמקדש שתמידין וקרבנות צבור במקדש הם מבקרין אותן
  36. ^ ובפסחים היינו טעמא דאסור: דאף על גב דשבות הוא וצורך מקדש הוא - אפילו הכי, כיון דכל אחד ואחד מבקר פסחו ומתקנו בביתו ואחר כך מביאו למקדש - לא התירו לעבור על השבות במדינה
  37. ^ דרב יוסף
  38. ^ דכיון דאיגדו בידו, אף על גב דאיכא שבות, דילמא נפיל כוליה לרשות הרבים ואתי לאיתויי
  39. ^ ספר נמי 'שבות דמקדש' קרי ליה, שהרי קדש הוא
  40. ^ אלמא שבות דצורך מקדש הותר אף במדינה
  41. ^ גירסת רש"י: הא אוקימנא בריש פירקין
  42. ^ דאפילו שבות ליכא למגזר, דאי נמי נפיל כוליה, כי ממטי ליה לתוך הבית דרך האסקופה - אין כאן חיוב חטאת
  43. ^ לצלותו, והוא יצלה מעצמו, ובבשר דעלמא אמרינן אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום, גזירה שמא יחתה בגחלים [בפרק קמא דשבת מ"י, דף יט,ב]
  44. ^ דכל אחד צולה פסחו בביתו וקשרי ליה נמי במדינה
  45. ^ הנמנין על הפסח
  46. ^ דכל העוסקין בקדשים זריזין, וחכמים הלכך לא מחתי
  47. ^ דאישתיק
  48. ^ סבר
  49. ^ בכמה דוכתי: דכיון שנכנס לעבודה - בידוע שלמדוהו הלכות קדש
  50. ^ אבל
  51. ^ שאין לך אדם שאינו עושה פסח
  52. ^ רבא אמר: הא והא ביד, כדאמר דבכלי ליכא לאוקמי לפסחים משום מלאכה, והא והא בלחה: דאי ביבישה לא מיתסר בכלי; אלא מתניתין, דקתני שבות דאפשר לה מאתמול מידחי מקמי מכשירי מצוה - רבי אליעזר היא, דפליג נמי עלה דההוא דפסחים ואמר דוחין: דאפילו אב מלאכה מידחי מקמייהו, וכל שכן שבות; והא דקתני במתניתין דבכלי אסור - מודה רבי אליעזר דכמה דאפשר לשנויי משנינן ליה, ולא מחללינן שבתא, והיכא דלא אפשר - כגון גבי איזמל - דחינן אפילו אב מלאכה
  53. ^ מנא תימרא דמודי רבי אליעזר דכמה דאפשר לשנויי משנינן
  54. ^ דשבות הוא
  55. ^ ואפילו בשינים
  56. ^ דחבירו לא מתקן ליה שפיר, והכי אמר במסכת שבת בפרק 'המצניע': דפליגי רבי אליעזר ורבנן בנוטל צפורניו זו בזו או בשיניו, שרבי אליעזר מחייב חטאת, וחכמים אוסרין משום שבות; ואוקימנא התם דכי מחייב רבי אליעזר - בנוטל לעצמו, אבל לחבירו - דברי הכל פטור
  57. ^ הא דקאמר בכלי לא ובעצמו לא
  58. ^ דאמרי מכשירי מצוה לא דחו אב מלאכה, ואשמעינן דשבות דחו, כגון בשיניו בחבירו, וכגון שעלתה לו בשבת דלא אפשר ליה למשקליה מאתמול
  59. ^ לגבי דבר הרשות דנוטל לעצמו זו בזו, או בשיניו
  60. ^ אין כאן אלא
  61. ^ דקָשָרוּ בחבירו משום שבות דמקדש
  62. ^ לישתרי נמי לעצמו, דהא איהו גופיה נמי שבות הוא
  63. ^ דאמר בנוטל בשיניו לעצמו דעלמא, שלא למצוה ד
  64. ^ ומשום הכי הכא נמי: כיון דאפשר בחבירו דהוי שבות - לא שרינן ליה למידחי אב מלאכה ולמשקליה לנפשיה, ו
  65. ^ דאמר רבי אליעזר
  66. ^ דוחין אב מלאכה
  67. ^ דאי לרבי אליעזר - לא בעי שינוי, ואפילו לעצמו, ואפילו בכלי שרי; ודקשיא לרבנן כיון דנוטל לעצמו נמי שבות הוא - נישקליה איהו לנפשיה!?
  68. ^ מקום שאפשר לו ליטלה בידו או בשיניו
  69. ^ כלומר: אי אמרת בשלמא רבי אליעזר היא, ומשום שינוי מתוקמא שפיר, כמו שמתרץ לקמיה; אלא אי אמרת רבנן, וטעמא דבכלי לא משום דמכשירין לא דחו אב מלאכה, ורבנן אשבות הוא דמהדרי, נהי דאיהו גופיה משני ליה, דלא אפשר למשקליה, דבגבו הוא - חבירו מיהא לשמעינן דנוטלה ביד, דהא ידו נמי שבות היא! והכי שפיר למתני דשמעינן מיניה תרתי: חדא דמכשירין - שבות דחו, ולא אב מלאכה, כדמשמע לן השתא; ועוד שמעינן מינה: מדשרי ליה ביד ולא בכלי, דהכא הוא כדרבי אליעזר, דאמר התם בפרק 'המצניע' (שבת דף צד,ב): מחלוקת ביד, אבל בכלי - מודו רבנן דחייב חטאת, דחשבינן ליה תולדה דגוזז את הצמר: שהוא חותך מן המחובר לבעלי חיים; אבל השתא לא מצינו למיפשטיה מינה ולמידק, דהא בכלי - לא משום דאב מלאכה הוא, דהא ביד נמי שבות הוא ולא קשרי ליה!
  70. ^ נהי דטעמא משום שנוי הוה נשקליה ניהליה ביד, דהא איכא שנוי: דמודה רבי אליעזר בנוטל לחבירו שאינו אלא שבות
  71. ^ לגבי מכשירי מצוה שבות ואיסור דאורייתא - היתר משוי להו, וטעמא משום דאפשר לשנויי משנינן, כי היכי דמשנינן מאב מלאכה לשבות - משנינן נמי משבות החמורה לשבות הקלה, הלכך יד חמורה משינים, דאורחיה בהכי, ודומה לכלי, ואיכא למגזר בה טפי יד אטו כלי
  72. ^ וטעמייהו משום דאב מלאכה לא מידחי
  73. ^ למה להו לאהדורי אשבות כל דהו
  74. ^ ותו ליכא לאקשויי מידי
  75. ^ ואף על פי שהגמי מרפא את המכה, הואיל והשתא מיהא צורך עבודה היא: דלאו אורח ארעא שתראה מכתו עם העבודה - מכסה אותה בגמי
  76. ^ שמרפא בשבת, ורפואה בשבת - שבות היא, ואסור
  77. ^ שמהדקה בגמי כדי להוציא דמה
  78. ^ שאין זה צורך עבודה; ועוד: דהוה ליה חובל, ואב מלאכה לא משתרי לגבייהו
  79. ^ אזור קטן נאה, כמו 'היא חגרה בצלצול' דסוטה (דף ט,ב) ובלע"ז בנדי"ל
  80. ^ ותניא בשחיטת קדשים בפרק שני (זבחים דף יח,א): לבש שני מכנסים, שני אבנטים, חסר אחת או יותר אחת, או שהיתה לו רטיה על [מכת] בשרו תחת בגדו ועבד עבודה - עבודתו פסולה ויליף לה התם מקראי (ויקרא א ח): 'בני אהרן הכהנים': בכהונם, כלומר: בבגדי הדיוט הזקוקין להם; כהן הדיוט שלבש בגדי כהן גדול ועבד - עבודתו פסולה, דהיינו יתור בגדים
  81. ^ באותה משנה
  82. ^ כגון באצבע
  83. ^ בין גמי בין צלצול
  84. ^ משום דחייץ בין ידיו לעבודה, ואנן ולקח הכהן (ויקרא ד ה,כה,ל,לד; ויקרא יד פסוקים יב,יד,טו,כד,כה; במדבר פרק ה פסוקים יז,כה; במדבר ו,יט; במדבר יט פסוקים ד,ו; דברים כו,ד) וזָרק הכהן (ויקרא יז ו) בעינן, דמשמע בעצמו על ידו ולא על ידי אחרים
  85. ^ שאין עבודה כשרה בה, כדאמר בשחיטת חולין חולין כב,א]: כל מקום שנאמר אצבע או כהן אינו אלא ימין
  86. ^ כגון על גב האצבע
  87. ^ הא דרבי יוחנן דאמר שלא במקום בגדים לא הוי יתור בגדים, ואפילו בגד שלש על שלש [אצבעות] משמע דלא פסיל
  88. ^ ואף על גב דמשום יתור בגדים ליכא למימר, דהא לאו בגד הוא - חציצה מיהא הויא, דכתיב (ויקרא ו ג) ומכנסי בד ילבש על בשרו: שלא יהא דבר חוצץ
  89. ^ דכיון דבגד מקרי - הוי יתור בגדים; והאי דנקט בלשון חציצה - משום דרישא איירי בנימא אחת במקום בגדים, דלא מצי למתנייה יתור בגדים, דלאו בגד הוא
  90. ^ דאיידי דלא חשיב בגד - יתור בגדים אין כאן, דלאו בגד הוא! וחציצה נמי אין כאן, דשלא במקום בגדים הוא, ושלא במקום עבודה
  91. ^ הא דרבא, כדאמרן: שלא במקום בגדים רבי יוחנן לא חשיב יתור כלל, אפילו בבגד גדול
  92. ^ הא דרבא דאמר שלא במקום בגדים פחות משלש אין חוצצות, ואיהו אמר דצלצול קטן חייץ ואף על גב דלא הוי שלש על שלש
  93. ^ משום יתור בגדים