ביאור:בבלי עירובין דף כח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

'אכל פוטיתא [1] - לוקה ארבע [2], נמלה [3] - לוקה חמש [4], צירעה [5] - לוקה שש [6]' - ואם איתא [7], פוטיתא נמי לילקי משום 'השרץ השורץ על הארץ’[ויקרא יא פסוקים מא,מב,מג]!? [8]

אלא אמר רבינא: עופות איכא בינייהו: למאן דאמר פרי מפרי וגידולי קרקע - הני נמי גידולי קרקע נינהו; למאן דאמר ולד ולדות הארץ - הני עופות מן הרקק נבראו;

מאן דמרבי עופות מאי טעמיה? ומאן דממעיט עופות מאי טעמיה?

מאן דמרבי עופות - קסבר כללא בתרא דוקא [9], [10] פרט וכלל, נעשה כלל [אחרון] מוסף על הפרט, ואיתרבו להו כל מילי, ואהני כללא קמא למעוטי כל דלא דמי ליה משני צדדין [11];

ומאן דממעט עופות קסבר [12] כללא קמא דווקא: כלל ופרט, ואין בכלל אלא מה שבפרט [13]: הני – אִין, מידי אחרינא – לא; ואהני כללא בתרא [14] לרבויי כל דדמי ליה משלשה צדדין [15].

אמר רב יהודה משמיה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: מערבין בפעפועין [16] ובחלגלוגות [17] ובגודגדניות [18], אבל לא בחזיז [19] ולא בכפניות [20].

ובגודגדניות מי מערבין? והתניא: 'גודגדניות - מרובי בנים יאכלו, חשוכי בנים לא יאכלו [21], ואם הוקשו לזרע [22] - אף מרובי בנים לא יאכלו [23]'!?

תרגמא [24] אשֶׁלא הוקשו לזרע, ומרובי בנים [25];

ואיבעית אימא: לעולם לחשוכי בנים, דהא חזו למרובי בנים.

מי לא תנן מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה - אלמא אף על גב דלא חזי להאי - חזי להאי? הכא נמי: אף על גב דלא חזי להאי - חזי להאי;

ואיבעית אימא: כי קאמר רב 'בהנדקוקי מדאי [26]'.

ובחזיז לא? והאמר רב יהודה אמר רב: 'כשות [27] וחזיז - מערבין בהן ומברכין עליהן בורא פרי האדמה'?

לא קשיא: הא מקמי דאתא רב לבבל, הא לבתר דאתא רב לבבל [28].

ובבל הויא רובא דעלמא? והתניא [תוספתא שביעית פ"ב מ"ח ומ"ט [ליברמן]]: הפול והשעורה והתילתן שזרען לירק [29] - בטלה דעתו אצל כל אדם, לפיכך זרען – חייב [30], וירקן – פטור [31]; השחליים [32] והגרגיר [33] שזרען לירק - מתעשרין ירק וזרע; זרען לזרע מתעשרין זרע וירק!?

כי קאמר רב [34] -


עמוד ב

בדגנונייתא [35].

זרע גרגיר למאי חזי?

אמר רבי יוחנן: שכן ראשונים שלא היה להן פלפלין - שוחקין אותו ומטבילין בו את הצלי.

רבי זירא, כי הוה חליש מגרסיה, הוה אזיל ויתיב אפיתחא דרב יהודה בר אמי, אמר: כי נפקי ועיילי רבנן - איקום מקמייהו ואקבל בהו אגרא.

נפק, אתא ינוקא דבי רב, אמר ליה: מאי אגמרך רבך?

אמר ליה: כשות - בורא פרי האדמה; חזיז - שהכל נהיה בדברו.

אמר ליה: אדרבה איפכא מיסתברא: האי מארעא קא מרבי, והאי מאוירא קא מרבי [36]!?

והלכתא כינוקא דבי רב; מאי טעמא? - האי [37] גמר פירי [38], והאי לאו גמר פירי; ומאי דקאמרת 'האי מארעא קא רבי, והאי מאוירא קא רבי' - לא היא: כשות נמי מארעא קא רבי, דהא קא חזינן דקטלינן לה להיזמתא [39] ומייתא כשותא [40].

ובכפניות אין מערבין? והתניא [תוספתא עוקצין פ"ג מ"י ומי"א [צוקרמאנדל]]: 'קור [41] ניקח בכסף מעשר [42] ואין מטמא טומאת אוכלין [43], וכפניות נקחות בכסף מעשר ומטמאות טומאת אוכלים; רבי יהודה אומר: קור הרי הוא כעץ לכל דבריו, אלא שניקח בכסף מעשר [44], וכפניות הרי הן כפרי לכל דבריהם אלא שפטורות מן המעשר [45]'!?

התם [46] – בדניסחני [47].

אי הכי - בהא לימא רבי יהודה פטורות מן המעשר? והתניא [48] : 'אמר רבי יהודה: לא הוזכרו פגי [49] ביתיוני [50] אלא לענין מעשר בלבד; פגי ביתיוני ואהיני [51] דטובינא חייבין במעשר [52]'! אלא לעולם לאו בניסחני, ולענין טומאת אוכלין – שאני, כדאמר רבי יוחנן: 'הואיל וראוי למתקן על ידי האור' - הכא נמי הואיל ויכול למתקן על ידי האור [53].

והיכא אתמר דרבי יוחנן?

אהא, דתניא [תוספתא חולין פ"א מ"כד [צוקרמאנדל]]: שקדים המרים, קטנים חייבין [54] גדולים פטורין [55]; מתוקים - גדולים חייבין, קטנים פטורין [56]; רבי שמעון ברבי יוסי אומר משום אביו: זה וזה [57] לפטור [58]' ואמרי לה: זה וזה לחיוב'; אמר רבי אילעא: הורה רבי חנינא בציפורי כדברי האומר זה וזה לפטור.

ולמאן דאמר זה וזה לחיוב - למאי חזי?

אמר רבי יוחנן: הואיל וראוי למתקן על ידי האור.

אמר מר: רבי יהודה אומר: קור - הרי הוא כעץ לכל דבריו, אלא שניקח בכסף מעשר - היינו תנא קמא?

אמר אביי: שלקו [59] וטגנו [60] איכא בינייהו [61].

מתקיף לה רבא: מי איכא למאן דאמר שלקו וטגנו לא? והתניא [תוספתא טהרות פ"ב מ"ז [צוקרמאנדל]]: העור והשיליא אין מטמאין טומאת אוכלין; עור ששלקו ושיליא שחישב עליה מטמאין טומאת אוכלין [62]!?

אלא אמר רבא: איכא בינייהו ברכה [63], דאתמר: קור: רב יהודה אמר: בורא פרי האדמה, ושמואל אמר: שהכל נהיה בדברו:

רב יהודה אמר בורא פרי האדמה - אוכלא הוא;

ושמואל אמר שהכל נהיה בדברו - כיון שסופו להקשות לא מברכינן עילויה בורא פרי האדמה.

אמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא! כוותיך מסתברא, דהא צנון שסופו להקשות ומברכינן עליה בורא פרי האדמה, ולא היא: צנון נטעי אינשי אדעתא דפוגלא [64]; דיקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא

ואף על גב דקלסיה שמואל לרב יהודה הלכתא כוותיה דשמואל.

גופא אמר רב יהודה אמר רב: כשות וחזיז מערבין בהן ומברכין עליהם בורא פרי האדמה.

כשות בכמה [65]?

כדאמר רב יחיאל: כמלא היד - הכא נמי כמלא היד.

חזיז בכמה?

אמר רבה בר טוביה בר יצחק אמר רב: כמלא אוזילתא דאיכרי [66].

אמר רב חלקיה בר טוביה: מערבין בקליא [67].

בקליא סלקא דעתא? אלא בירקא דקליא;

וכמה?

אמר רב יחיאל: כמלא היד.

רבי ירמיה נפק לקירייתא [68]; בעו מיניה: מהו לערב בפולין לחין?

לא הוה בידיה.

כי אתא לבי מדרשא - אמרו ליה: הכי אמר רבי ינאי: מערבין בפולין לחין.

וכמה?

אמר רב יחיאל: כמלא היד.

אמר רב המנונא: מערבין בתרדין חיין.

איני! והאמר רב חסדא: סילקא חייא קטיל גברא חייא?

הערות[עריכה]

  1. ^ שרץ המים שאין בו כזית, ואפילו הכי - כיון דברִיָּה היא - אכילה היא
  2. ^ מלקיות: בשרץ המים כתיב בתורת כהנים (ויקרא יא מג) אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם - הרי כאן שנים, וכלל בהן בין שרץ הארץ בין שרץ המים, ומשום מבשרם לא תאכלו (ויקרא יא ח) ומשום וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת ... לא תאכלו [ויקרא יא,פסוקים י,יא]
  3. ^ שהוא שרץ הארץ
  4. ^ תרתי הא דאמרן, וכל הולך על גחון לכל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום (ויקרא יא מב) - הרי שלש, וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל (ויקרא יא מא) - הרי ארבע, ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ (ויקרא יא מד) - הרי חמש, כולן בפרשת 'ויהי ביום השמיני'
  5. ^ שהיא שרץ העוף
  6. ^ ולקי בכל הני חמשה; מוסף עליו וכל שרץ העוף שקץ הוא לא יאכל טמא הוא לא יאכלו במשנה תורה (דברים יד יט); והאי דכתיב ב'קדושים תהיו' ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש (ויקרא כ כה) - לא חשיב ליה, דבבהמה וחיה ועוף גדולים משתעי, ולא בשרצים, דלא כתיב בהו שרץ; לשון שרץ = דבר שהוא נד בארץ ואינו נראה אלא על ידי שירוצו וריחושו מפני קוטנו
  7. ^ דדגים - גידולי קרקע נינהו
  8. ^ 'לילקי משום שרץ הארץ' גרס, ולא גרס 'לילקי חמש' - דשבע בעי למילקי: חמש דשרץ הארץ, ושתים דשרץ המים.
  9. ^ כל היכא דאיכא כלל ופרט וכלל - כללא בתרא עיקר, ובתריה אזלינן
  10. ^ והוה ליה
  11. ^ וכללא קמא - דאתי למעוטי, ולמימר דנדרשיה בכלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט, ולא נרבי מידי - לא אזלינן בתריה; ומיהו אהני פורתא למימר: דכי מרבי כללא בתרא - לא כל מילי מרבי, אלא 'כעין הפרט' = מאי דדמי ליה משני צדדין: דהוי פרי מפרי וגידולי קרקע, ומיתרבי נמי עופות בהאי דינא, ולמעוטי דגים דלא דמו ליה אלא בחד צד: בפרי מפרי
  12. ^ כל היכא דאיכא כלל ופרט -
  13. ^ וממעטי כל מילי ואפילו מאי דדמי ליה בפרטא
  14. ^ והדר כתב כללא בתרא - לאפוקי ממיעוטא דכללא קמא במקצת
  15. ^ ולאתויי מיהא מידי דדמי לפרטא בכל שלשה צדדין, דהוי פרי מפרי, וגידולי קרקע, וולד ולדות הארץ
  16. ^ ירקות שקורין 'קקולי' בלשון ארמי, יוטלי"ש בלעז [אולי מין סלק]
  17. ^ פולפי"ר בלעז [צמח הקרוי רגלה]
  18. ^ אליינדר"א בלעז [כוסבר]
  19. ^ שחת של תבואה כשהוא ירק, וגוזזין ואוכלין אותו
  20. ^ תמרים רעות שלא בישלו כל צרכן
  21. ^ גודגדניות ממעיטין את הזרע
  22. ^ ואם הוקשו הקלחין כעץ, שכבר צמח בהן זרעו
  23. ^ קשין הקלחין לכל אדם
  24. ^ להא דאמר רב 'מערבין'
  25. ^ וזה המערב בהן יש לו בנים, דהשתא חזו ליה
  26. ^ גודגדניות שבמדי יפות הן
  27. ^ הומלי"ן
  28. ^ בבבל אוכלין חזיז, וכי אתא רב לבבל וחזא דאכלי להו אמר: מערבין, ומעיקרא אמר דאין מערבין
  29. ^ לאכול בירקן
  30. ^ במעשר, ואף על פי שלא זרען מתחילה לכך
  31. ^ דלאו מידי הוא
  32. ^ קרישו"ן
  33. ^ אורוג"א [מן החרדל] - נאכל בין זרע ובין ירק
  34. ^ דמערבין בהן
  35. ^ בחזיז שגדל בגינה, דכולי עלמא אכלי להו
  36. ^ כשות גדל בהיזמי, ואין לו שורש בקרקע, אלא מהיזמי צמח
  37. ^ כשות
  38. ^ ונקרא פרי
  39. ^ שקוצצין ההיזמי
  40. ^ אלמא: אי לא ינקא מארעא - לא רביא
  41. ^ קור = דבר רך הנוסף על הדקל בכל שנה, וקודם שיגיעו ימות הגשמים ויתקשה ויעשה עץ - קרי ליה 'קור', וטוב למאכל הוא
  42. ^ דפרי מפרי, וגדולי קרקע הוא
  43. ^ ואפילו חישב עליו להאכילו: דלאו אוכל הוא
  44. ^ לקמן פריך: היינו תנא קמא!?
  45. ^ דלא נגמרה מלאכתן; ולתנא קמא חייבות, דלכל מילי פירות נינהו, ומדקתני מטמאות טומאת אוכלים - אלמא אוכל נינהו
  46. ^ דקתני מטמאות
  47. ^ דקלים זכרים שעושין כפניות, ואינם נעשים תמרים לעולם, וכפניות הוא גמר פירן, ולוקטים אותן בניסן; והנהו - אוכלא נינהו, וכי קאמר רב - בדקלים נקיבות, שכפניות שלהן נעשים תמרים, הלכך אכתי לא גמר פירי הוא
  48. ^ בתוספתא דשביעית (פ"ז מ"יד [ליברמן]) היא, ומייתי בגמרא דפסחים בפרק 'מקום שנהגו': אוכלים בתאנים עד שיכלו פגי ביתוני, רבי יהודה אומר כו'
  49. ^ תאנים הן שלא נתבשלו
  50. ^ מקום
  51. ^ הן כפניות
  52. ^ והנך דטובינא - כולם זכרים הן, ומשום הכי חייבין במעשר: דגמר פירא הוא, וכל שכן דגמר פירא הוא לשאר מילי
  53. ^ אף על פי שעכשיו בקטנותן מרין הן; אבל לענין עירוב - בָעינן מידי דחזי בההיא שעתא, והני הא לא מתקינהו, ולענין מעשר - משום דלא גמר פירא הוא
  54. ^ משום שהוא גמר פרי שלהן, שכשגדלין נעשין מרים
  55. ^ ממעשר, דלאו אוכל נינהו
  56. ^ דלא נגמרו
  57. ^ מרים, בין גדולים ובין קטנים
  58. ^ גדולים - דלא אוכלא, קטנים - דלא פירא
  59. ^ מבושל הרבה
  60. ^ בשמן, פרי"ט בלע"ז
  61. ^ לרבי יהודה אפילו שלקו וטיגנו אינו טמא, ותנא קמא: אם שלקו וטיגנו – מטמא, דלא אמרי 'הרי הוא כעץ'
  62. ^ עור ששלקו מטמא - אבל במחשבה גרידתא לא; ושיליא - אפילו במחשבה גרידתא; וכיון דמהניא שליקה לעור - כל שכן לקור, דחזי לאכילה מעיקרא
  63. ^ לתנא קמא - בורא פרי האדמה; לרבי יהודה – שהכל, דסופו להקשות
  64. ^ לאוכלו כשהוא רך
  65. ^ בכמה הויא לה מזון שתי סעודות, דאמרינן לקמן (עירובין פ ב) מזון שתי סעודות לעירוב
  66. ^ ווי"ל בלעז, אגודות ירק, שכורכין האיכרים
  67. ^ קלח של עשב, וקשה כעץ
  68. ^ כפרים, לראות בתבואתו