ביאור:בבלי עירובין דף צו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ואיבעית אימא: דכולי עלמא ^[1] לצאת ^[2] לא בעי כוונה ^[3], והכא - לעבור משום בל תוסיף קמיפלגי, דתנא קמא סבר לעבור משום בל תוסיף לא בעי כוונה ^[4], ורבן גמליאל סבר לעבור משום בל תוסיף בעי כוונה ^[5];

ואיבעית אימא: אי דסבירא לן דשבת זמן תפילין, דכולי עלמא לא לעבור בעי כוונה ולא לצאת בעי כוונה ^[6], והכא - בלעבור שלא בזמנו קמיפלגי: תנא קמא סבר לא בעי כוונה ^[7], ורבן גמליאל סבר לעבור שלא בזמנו בעי כוונה ^[8];

אי הכי, לרבי מאיר זוג אחד נמי לא ^[9]! ועוד: הישן בשמיני בסוכה ילקה ^[10]! ^[11]?

אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא ^[12].

ומאן ^[13]שמעת ליה ^[14] שבת זמן תפילין ^[15]?

רבי עקיבא, דתניא: '(שמות יג י) ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה ^[16] - ימים ולא לילות; מימים - ולא כל ימים: פרט לשבתות וימים טובים, דברי רבי יוסי הגלילי; רבי עקיבא אומר: לא נאמר חוקה זו אלא לענין פסח בלבד ^[17]' ^[18].

ואלא הא, דתנן ^[19] הפסח והמילה [ב]מצות עשה ^[20] - לימא דלא כרבי עקיבא, דאי רבי עקיבא, כיון דמוקי לה בפסח - לאו נמי איכא ^[21], כדרבי אבין אמר רבי אילעאי, דאמר רבי אבין אמר רבי אילעאי: כל מקום שנאמר 'השמר' 'פן' ו'אל' - אינו אלא בלא תעשה;

אפילו תימא רבי עקיבא: השמר דלאו = לאו, השמר דעשה = עשה ^[22].

וסבר רבי עקיבא שבת זמן תפילין הוא? והתניא [מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא בא פרשה יז ד"ה ושמרת את; מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יג פסוק ^[23] ושמרת]: 'רבי עקיבא אומר: יכול יניח אדם תפילין בשבתות וימים טובים? – תלמוד לומר: (שמות יג ט) והיה לך לאות על ידך [ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוצאך ה' ממצרים] מי שצריכין אות ^[24], יצאו אלו ^[25] שהן גופן ^[26] אות ^[27]'!?

אלא האי תנא הוא, דתניא: 'הניעור בלילה ^[28] - רצה חולץ רצה מניח ^[29], דברי רבי נתן; יונתן הקיטוני אומר: אין מניחין תפילין בלילה'; מדלילה לתנא קמא זמן תפילין ^[30] - שבת נמי זמן תפילין ^[31].

דילמא סבירא ליה לילה זמן תפילין הוא ^[32], שבת לאו זמן תפילין הוא ^[33], דהא שמעינן ליה לרבי עקיבא דאמר לילה זמן תפילין הוא שבת לאו זמן תפילין הוא?

אלא האי תנא הוא, דתניא: 'מיכל בת כושי ^[34] היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים ^[35], ואשתו של יונה ^[36] היתה עולה לרגל ולא מיחו בה חכמים'; מדלא מיחו בה חכמים - אלמא קסברי מצות עשה שלא הזמן גרמא היא ^[37]!

ודילמא סבר לה

עמוד ב

כרבי יוסי ^[38], דאמר [ספרא ויקרא - דבורא דנדבה פרשתא ב משנה ב] ’[רבי יוסי ורבי שמעון אומרים] נשים סומכות רשות' ^[39] - דאי לא תימא הכי, אשתו של יונה היתה עולה לרגל ולא מיחו בה? מי איכא למאן דאמר רגל לאו מצות עשה שהזמן גרמא הוא? אלא קסבר רשות - הכא נמי רשות!

אלא האי תנא היא, דתניא: המוצא תפילין מכניסן זוג זוג, אחד האיש ואחד האשה, אחד חדשות ואחד ישנות, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אוסר בחדשות ^[40] ומתיר בישנות; עד כאן לא פליגי אלא בחדשות וישנות, אבל באשה לא פליגי - שמע מינה מצות עשה שלא הזמן גרמא הוא, וכל מצות עשה שאין הזמן גרמא נשים חייבות!

ודילמא סבר לה כרבי יוסי, דאמר 'נשים סומכות רשות ^[41]'?

לא סלקא דעתא, דלא רבי מאיר סבר לה כרבי יוסי ולא רבי יהודה סבר לה כרבי יוסי:

לא רבי מאיר סבר לה כרבי יוסי, דתנן [ראש השנה פ"ד מ"ח]: 'אין מעכבין את התינוקות מלתקוע ^[42]' - הא נשים מעכבין ^[43], וסתם מתניתין רבי מאיר;

ולא רבי יהודה סבר לה כרבי יוסי, דתניא [ספרא ויקרא - דבורא דנדבה פרשתא ב משנה ב]: '(ויקרא א ב) דבר אל בני ישראל [ואמרת אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם] וסמך (ויקרא א ד: וסמך ידו על ראש העלה ונרצה לו לכפר עליו): בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות; רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: נשים סומכות רשות', וסתם סיפרא ^[44] מני? - רבי יהודה.

אמר רבי אלעזר: המוצא תכלת בשוק – לשונות ^[45] פסולות ^[46], חוטין כשרין; מאי שנא לשונות, דאמר אדעתא דגלימא צבעינהו ^[47]? חוטין נמי נימא אדעתא דגלימא טוינהו ^[48]!

בשזורים ^[49].

שזורים נמי, נימא אדעתא דשיפתא דגלימא עייפינהו ^[50]!

במופסקין, דכולי האי ודאי לא טרחי אינשי ^[51];

אמר רבא: וכי אדם טורח לעשות קמיע כמין תפילין ^[52], דתנן במה דברים אמורים בישנות אבל בחדשות פטור ^[53]?

אמר רבי זירא לאהבה בריה: פוק תני להו ^[54]: 'המוצא תכלת בשוק, לשונות פסולין חוטין מופסקין כשירין, לפי שאין אדם טורח'.

אמר רבא: ומשום דתני לה אהבה בריה דרבי זירא כיפי ^[55] תלא לה! והתנן במה דברים אמורים? בישנות, אבל בחדשות – פטור!

אלא אמר רבא: טרח ולא טרח - תנאי היא, דתניא: 'המוצא תפילין מכניסן זוג זוג, אחד האיש ואחד האשה

הערות[עריכה]

^ לענין
^ כולי עלמא לא פליגי
^ דידי חובתיה נפיק אף על גב דלא איכוון
^ לתנא קמא כי היכי דלענין מפיק נפיק, לענין בל תוסיף נמי עבר
^ ולרבן גמליאל אי לא מכווינן למצוה - לא עבר
^ דלכולי עלמא שבת זמן תפילין; לא לעבור ולא לצאת בעי כוונה, ואיכא בל תוסיף; אלא שבת לאו זמן תפילין הוא
^ דתנא קמא סבר שלא בזמנו נמי אפילו בלא כוונה מצוה היא, ותוספת עמה [ויש בל תוסיף]
^ שלא בזמנו ואינו מתכוין - אין כאן רמז מצוה, ואין כאן תוספת [ואין בל תוסיף]
^ דיש כאן תוספת: שמוסיף שבת על החול למצות תפילין
^ דמוסיף שמיני על השביעי, ואנן מיתב יתבינן בשמיני בספק שביעי לכתחלה
^ אלא שלא בזמנו בלא כוונה - לאו תוספת הוא, ולהכי שרינן: דאי שמיני הוא לא מכוינן למצות סוכה
^ בשבת זמן ולאו זמן תפילין הוא קא מיפלגי
^ תנא ד
^ דאמר
^ דמוקים מתניתין אליביה
^ בפרשת 'קדש לי' כתיב, והיא אחת מארבע פרשיות של תפילין
^ דאיירי בה לעיל מינה, והאי 'מימים ימימה' = משנה לשנה, דמתרגמינן 'מזמן לזמן'
^ אלמא מדלא דריש רבי עקיבא האי קרא בתפילין - שמע מינה דסבירא ליה לילה ושבת זמן תפילין, דלא קא ממעט להו קרא
^ בפרק קמא דכריתות [פ"א מ"א דף ב,א]
^ הפסח והמילה, אף על פי שיש בהן כרת, הואיל ואין בהן לאו - אלא מצות עשה הן - אין מביאין על שגגתן חטאת: שאין חטאת באה אלא על לאו דכרת, כדכתיב (ויקרא ה יז) אשר לא תעשינה [ולא ידע ואשם ונשא עונו – והגמרא דורשת ש'ונשא עונו' זה כרת]
^ דהא כתיב 'ושמרת', וכל שמירה = אזהרת לאו היא
^ פירוש 'השמר' = שלא תעשה כן, כגון השמר לך פן תכרות ברית (שמות לד יב) השמר לך פן תנקש (דברים יב ל) השמר בנגע הצרעת (דברים כד ח) שלא יקוץ בהרתו; השמר דעשה - כי האי ד'ושמרת את החוקה'
^ י
^ ימים שישראל צריכין להעמיד אות על עצמן להכיר שהם מחזיקים בתורתו של הקב"ה
^ שבתות וימים טובים
^ עצמן
^ בין הקב"ה לישראל דכתיב (שמות לא יג) כי אות היא ביני וביניכם
^ שאין לו לחוש שמא יפיח בתפיליו
^ ואינו כמוסיף על המצוה, דלילה זמן תפילין הוא, ורבנן - הוא דגזור, שמא יפיח כשהוא ישן
^ אלמא לא דריש 'מימים ימימה' למעוטי לילות, דמוקים לקרא בפסח
^ מההוא קרא גופיה ממעט שבת
^ דלא דריש 'מימים ימימה' לענין תפילין
^ ונפקא ליה מ'והיה לך לאות' (שמות יג ט) כדנפקא ליה לרבי עקיבא לעיל, דמוקי 'מימים ימימה' לפסח: דלא ממעט לילה מ'ימים', וקא ממעט שבת מ'והיה לך לאות'
^ בת שאול, כדכתיב (תהלים ז א) על דברי כוש בן ימיני, דהיינו שאול, כדאמרינן ב'אלו מגלחין' (מועד קטן דף טז,ב)
^ דהוי כתוספת על דברי תורה שפטרה נשים ממצות עשה שהזמן גרמא
^ בן אמיתי
^ אלמא מצות תפילין כל שעה, גם בלילה גם בשבת, דאי מפקת חד - הוי להו זמן קבוע
^ לקמן
^ ואף על גב דכתיב (ויקרא א ב) דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם וסמיך ליה (ויקרא א ד) וסמך ידו: [ודורשים שם בספרא] בני ישראל סומכים ולא בנות ישראל סומכות
^ לחלל עליהן שבת דילמא קמיע בעלמא נינהו
^ דאין כאן בל תוסיף, ומשום איסורא נמי ליכא, דקסבר תכשיט נינהו
^ אין בית דין מוזהרין למונען מלתקוע ביום טוב של ראש השנה, דבעו לחנוכינהו במצות
^ אף על גב דלא חלול יום טוב הוא, כדתנא דבי שמואל (ראש השנה דף כט,ב): יצאה תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה, מיהו נראות כמוסיפות
^ תורת כהנים
^ צמר סרוק וצבוע
^ שמא לא צבע לשם ציצית, ואנן - עשיה לשמן בעינן
^ לארוג מהן טלית ולא לעשות מהן ציצית
^ שזרנהו
^ שאין דרך לארגם
^ שכן דרך להסך שזורים בשפתו, שהוא גדיל, ונקרא בלע"ז צימוש"י, והחוטים נקראים אורי"ל
^ לחזור ולקשרם ולהסך אותן
^ ואפילו הכי חיישינן לה במתניתין
^ דילמא קמיע נינהו ולא מחללין שבתא עלייהו
^ להנך רבנן דבי מדרשא דקשי להו בדרבי אלעזר: צא ושנה להם שיש בידי ברייתא דמסייע ליה, ומפרשת טעמא בהדיא לפי שאין אדם טורח
^ מרגליות; לשון אחר: נזמים, וכן עיקר

[1] לענין

[2] כולי עלמא לא פליגי

[3] דידי חובתיה נפיק אף על גב דלא איכוון

[4] לתנא קמא כי היכי דלענין מפיק נפיק, לענין בל תוסיף נמי עבר

[5] ולרבן גמליאל אי לא מכווינן למצוה - לא עבר

[6] דלכולי עלמא שבת זמן תפילין; לא לעבור ולא לצאת בעי כוונה, ואיכא בל תוסיף; אלא שבת לאו זמן תפילין הוא

[7] דתנא קמא סבר שלא בזמנו נמי אפילו בלא כוונה מצוה היא, ותוספת עמה [ויש בל תוסיף]

[8] שלא בזמנו ואינו מתכוין - אין כאן רמז מצוה, ואין כאן תוספת [ואין בל תוסיף]

[9] דיש כאן תוספת: שמוסיף שבת על החול למצות תפילין

[10] דמוסיף שמיני על השביעי, ואנן מיתב יתבינן בשמיני בספק שביעי לכתחלה

[11] אלא שלא בזמנו בלא כוונה - לאו תוספת הוא, ולהכי שרינן: דאי שמיני הוא לא מכוינן למצות סוכה

[12] בשבת זמן ולאו זמן תפילין הוא קא מיפלגי

[13] תנא ד

[14] דאמר

[15] דמוקים מתניתין אליביה

[16] בפרשת 'קדש לי' כתיב, והיא אחת מארבע פרשיות של תפילין

[17] דאיירי בה לעיל מינה, והאי 'מימים ימימה' = משנה לשנה, דמתרגמינן 'מזמן לזמן'

[18] אלמא מדלא דריש רבי עקיבא האי קרא בתפילין - שמע מינה דסבירא ליה לילה ושבת זמן תפילין, דלא קא ממעט להו קרא

[19] בפרק קמא דכריתות [פ"א מ"א דף ב,א]

[20] הפסח והמילה, אף על פי שיש בהן כרת, הואיל ואין בהן לאו - אלא מצות עשה הן - אין מביאין על שגגתן חטאת: שאין חטאת באה אלא על לאו דכרת, כדכתיב (ויקרא ה יז) אשר לא תעשינה [ולא ידע ואשם ונשא עונו – והגמרא דורשת ש'ונשא עונו' זה כרת]

[21] דהא כתיב 'ושמרת', וכל שמירה = אזהרת לאו היא

[22] פירוש 'השמר' = שלא תעשה כן, כגון השמר לך פן תכרות ברית (שמות לד יב) השמר לך פן תנקש (דברים יב ל) השמר בנגע הצרעת (דברים כד ח) שלא יקוץ בהרתו; השמר דעשה - כי האי ד'ושמרת את החוקה'

[23] י

[24] ימים שישראל צריכין להעמיד אות על עצמן להכיר שהם מחזיקים בתורתו של הקב"ה

[25] שבתות וימים טובים

[26] עצמן

[27] בין הקב"ה לישראל דכתיב (שמות לא יג) כי אות היא ביני וביניכם

[28] שאין לו לחוש שמא יפיח בתפיליו

[29] ואינו כמוסיף על המצוה, דלילה זמן תפילין הוא, ורבנן - הוא דגזור, שמא יפיח כשהוא ישן

[30] אלמא לא דריש 'מימים ימימה' למעוטי לילות, דמוקים לקרא בפסח

[31] מההוא קרא גופיה ממעט שבת

[32] דלא דריש 'מימים ימימה' לענין תפילין

[33] ונפקא ליה מ'והיה לך לאות' (שמות יג ט) כדנפקא ליה לרבי עקיבא לעיל, דמוקי 'מימים ימימה' לפסח: דלא ממעט לילה מ'ימים', וקא ממעט שבת מ'והיה לך לאות'

[34] בת שאול, כדכתיב (תהלים ז א) על דברי כוש בן ימיני, דהיינו שאול, כדאמרינן ב'אלו מגלחין' (מועד קטן דף טז,ב)

[35] דהוי כתוספת על דברי תורה שפטרה נשים ממצות עשה שהזמן גרמא

[36] בן אמיתי

[37] אלמא מצות תפילין כל שעה, גם בלילה גם בשבת, דאי מפקת חד - הוי להו זמן קבוע

[38] לקמן

[39] ואף על גב דכתיב (ויקרא א ב) דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם וסמיך ליה (ויקרא א ד) וסמך ידו: [ודורשים שם בספרא] בני ישראל סומכים ולא בנות ישראל סומכות

[40] לחלל עליהן שבת דילמא קמיע בעלמא נינהו

[41] דאין כאן בל תוסיף, ומשום איסורא נמי ליכא, דקסבר תכשיט נינהו

[42] אין בית דין מוזהרין למונען מלתקוע ביום טוב של ראש השנה, דבעו לחנוכינהו במצות

[43] אף על גב דלא חלול יום טוב הוא, כדתנא דבי שמואל (ראש השנה דף כט,ב): יצאה תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה, מיהו נראות כמוסיפות

[44] תורת כהנים

[45] צמר סרוק וצבוע

[46] שמא לא צבע לשם ציצית, ואנן - עשיה לשמן בעינן

[47] לארוג מהן טלית ולא לעשות מהן ציצית

[48] שזרנהו

[49] שאין דרך לארגם

[50] שכן דרך להסך שזורים בשפתו, שהוא גדיל, ונקרא בלע"ז צימוש"י, והחוטים נקראים אורי"ל

[51] לחזור ולקשרם ולהסך אותן

[52] ואפילו הכי חיישינן לה במתניתין

[53] דילמא קמיע נינהו ולא מחללין שבתא עלייהו

[54] להנך רבנן דבי מדרשא דקשי להו בדרבי אלעזר: צא ושנה להם שיש בידי ברייתא דמסייע ליה, ומפרשת טעמא בהדיא לפי שאין אדם טורח

[55] מרגליות; לשון אחר: נזמים, וכן עיקר

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]