ביאור:בבלי עירובין דף כב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

שמשכים ומעריב עליהן לבית המדרש ^[1];

רבה אמר: במי שמשחיר פניו עליהן כעורב;

רבא אמר: במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב ^[2], כי הא: דרב אדא בר מתנא הוה קאזיל לבי רב; אמרה ליה דביתהו ינוקי דידך מאי אעביד להו?

אמר לה: מי שלימו קורמי ^[3] באגמא [באחו, בשדה] ^[4]!

(דברים ז י) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו [לא יאחר לשנאו אל פניו ישלם לו] - אמר רבי יהושע בן לוי: אילמלא מקרא כתוב - אי אפשר לאומרו: כביכול ^[5] כאדם שנושא משוי על פניו ומבקש להשליכו ממנו, 'לא יאחר לשונאו' אמר רבי אילא: לשונאיו - הוא דלא יאחר, אבל יאחר לצדיקים גמורים,

והיינו דאמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב (דברים ז יא) [ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים] אשר אנכי מצוך היום לעשותם – 'היום לעשותם' - ולא למחר לעשותם ^[6], 'היום לעשותם', למחר לקבל שכרם.

אמר רבי חגי ואיתימא רבי שמואל בר נחמני: מאי דכתיב (שמות לד ו) [ויעבר ה' על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון] ארך אפים [ורב חסד ואמת]? 'ארך אף' מבעי ליה ^[7]!?

אלא ארך אפים לצדיקים, ארך אפים לרשעים ^[8].

רבי יהודה אומר: עד בית סאתים [אמרו לו: לא אמרו בית סאתים אלא לגנה ולקרפף, אבל אם היה דיר או סחר או מוקצה או חצר - אפילו בית חמשת כורין אפילו בית עשרה כורין מותר, ומותר להרחיק כל שהוא ובלבד שירבה בפסין]:

איבעיא להו: בור ופסין ^[9] קאמר? או דילמא בור ולא פסין קאמר ^[10]?: אדם נותן עיניו בבורו ^[11] ולא גזרינן דילמא אתי לטלטולי יותר מבית סאתים בקרפף? או דילמא אדם נותן עיניו במחיצתו ^[12] וגזרינן דילמא אתי לאיחלופי יותר מבית סאתים בקרפף?

תא שמע [תוספתא עירובין פ"א מ"יג [ליברמן]]:

'כמה הן מקורבין? - כדי ראשה ורובה של פרה; וכמה הן מרוחקין? - אפילו כור אפילו כוריים; רבי יהודה אומר: בית סאתים מותר, יתר מבית סאתים – אסור; אמרו לרבי יהודה: אי אתה מודה בדיר וסהר מוקצה וחצר - אפילו בית חמשת כורים ובית עשרת כורים שמותר? אמר להם: זו מחיצה ואלו פסין; רבי שמעון בן אלעזר אומר: בור - בית סאתים אבית סאתים מותר, ולא אמרו להרחיק ^[13] אלא כדי ראשה ורובה של פרה ^[14]';

הא מדקאמר רבי שמעון בן אלעזר בור ולא פסין - מכלל דרבי יהודה בור ופסין קאמר!

ולא היא: רבי יהודה - בור בלא פסין קאמר.

אי הכי - היינו דרבי שמעון בן אלעזר?

איכא בינייהו אריך וקטין ^[15].

כלל אמר רבי שמעון בן אלעזר: כל אויר ^[16] שתשמישו לדירה ^[17], כגון: דיר, וסהר, מוקצה, וחצר - אפילו בית חמשת כורים ובית עשרת כורים – מותר; וכל דירה ^[18] שתשמישה לאויר ^[19], כגון בורגנין שבשדות: בית סאתים מותר, יתר מבית סאתים אסור.

משנה:

רבי יהודה אומר: אם היה דרך רשות הרבים מפסקתן - יסלקנה לצדדין;

וחכמים אומרים: אינו צריך.

גמרא:

רבי יוחנן ורבי אלעזר, דאמרי תרווייהו: כאן הודיעך כוחן של מחיצות.

'כאן' - וסבירא ליה? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: 'ירושלים, אילמלא דלתותיה ננעלות בלילה - חייבין עליה משום רשות הרבים' ^[20]!?

אלא 'כאן' - ולא סבירא ליה.

ורמי דרבי יהודה אדרבי יהודה, ורמי דרבנן אדרבנן, דתניא [תוספתא עירובין פ"ז מ"יג [ליברמן]]: יתר על כן אמר רבי יהודה: מי שהיו לו שני בתים משני צידי רשות הרבים עושה לו לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן ונושא ונותן באמצע; אמרו לו: אין מערבין רשות הרבים בכך; קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה קשיא דרבנן אדרבנן!?

דרבי יהודה אדרבי יהודה לא קשיא: התם דאיכא שתי מחיצות מעלייתא, הכא ליכא שתי מחיצות מעלייתא; דרבנן אדרבנן [נמי] לא קשיא: הכא איכא שֵׁם ארבע מחיצות ^[21], התם ליכא שם ארבע מחיצות.

אמר רבי יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: ארץ ישראל אין חייבין עליה משום רשות הרבים!

יתיב רב דימי וקאמר לה להא שמעתא; אמר ליה אביי לרב דימי: מאי טעמא?

עמוד ב

אילימא משום דמקיף לה סולמא דצור ^[22] מהך גיסא ומחתנא דגדר ^[23] מהך גיסא ^[24] - בבל נמי מקיף לה פרת מהך גיסא ודיגלת [חדקל] מהאי גיסא!? דכולא עלמא נמי מקיף אוקיינוס? דילמא מעלות ומורדות קאמרת ^[25]?

אמר ליה: קרקפנא ^[26]! חזיתיה לרישך בי עמודי ^[27] כי אמר רבי יוחנן להא שמעתא.

איתמר נמי: כי אתא רבין אמר רבי יוחנן, ואמרי לה אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: מעלות ומורדות שבארץ ישראל - אין חייבין עליהן משום רשות הרבים, לפי שאינן כדגלי מדבר ^[28].

בעא מיניה רחבה מרבא: תל המתלקט עשרה מתוך ארבע, ורבים בוקעין בו - חייבין עליו משום רשות הרבים? או אין חייבין עליו?

אליבא דרבנן לא תיבעי לך; השתא: ומה התם דניחא תשמישתיה אמרי רבנן לא אתו רבים ומבטלי לה מחיצתא, הכא דלא ניחא תשמישתיה לא כל שכן! כי תיבעי לך אליבא דרבי יהודה, מאי?:

התם הוא - דניחא תשמישתיה, הכא הוא דלא ניחא תשמישתיה - לא אתו רבים ומבטלי מחיצתא? או דילמא לא שנא?

אמר ליה: חייבין.

ואפילו עולין לו בחבל? ^[29]

אמר ליה: אִין.

ואפילו במעלות בית מרון? ^[30]

אמר ליה: אִין.

איתיביה: חצר שהרבים נכנסין לה בזו ^[31] ויוצאין בזו - רשות הרבים לטומאה ורשות היחיד לשבת; מני?: אילימא רבנן, השתא: ומה התם דניחא תשמישתיה אמרי רבנן לא אתו רבים ומבטלי מחיצתא – הכא, דלא ניחא תשמישתיה ^[32] - לא כל שכן! אלא - לאו רבי יהודה היא ^[33]!

לא! לעולם רבנן, ורשות הרבים לטומאה איצטריכא ליה.

תא שמע: מבואות המפולשות בבורות בשיחין ובמערות = רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה.

בבורות? סלקא דעתך ^[34]?

אלא לבורות ^[35].

רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה – מני?: אילימא רבנן, השתא: ומה התם דניחא תשמישתיה אמרי לא אתו רבים ומבטלי לה, הכא דלא ניחא תשמישתיה לא כל שכן! אלא - לאו רבי יהודה היא!?

לא! לעולם רבנן, ורשות הרבים לטומאה איצטריכא ליה.

תא שמע: שבילי בית גילגול ^[36] וכיוצא בהן = רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה; ואיזהו שבילי בית גילגול? אמרי דבי רבי ינאי: כל שאין העבד יכול ליטול סאה של חיטין וירוץ לפני סרדיוט; מני?: אילימא רבנן, השתא: ומה התם דניחא תשמישתא אמרי רבנן לא אתו רבים ומבטלי לה מחיצתא, הכא, דלא ניחא תשמישתא לא כל שכן! אלא לאו רבי יהודה היא!

אמר ליה: שבילי בית גילגול קאמרת? יהושע אוהב ישראל היה, עמד ותיקן להם דרכים, וסרטיא - כל היכא דניחא תשמישתא - מסרה לרבים; כל היכא דלא ניחא תשמישתא - מסרה ליחיד ^[37].

משנה:

אחד בור הרבים ובאר הרבים ובאר היחיד - עושין להן פסין ^[38], אבל לבור היחיד עושין לו מחיצה גבוה עשרה טפחים - דברי רבי עקיבא;

רבי יהודה בן בבא אומר: אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד ^[39], ולשאר עושין חגורה ^[40] גבוה עשרה טפחים.

הערות

^ 'שחורות' לשון שחרית, 'כעורב' - לשון ערבית
^ כדכתיב (תהלים קמז ט) [נותן לבהמה לחמה] לבני עורב אשר יקראו, והקדוש ברוך הוא מזמן להן יתושים ונכנסין לתוך פיהן
^ ירקות, לישנא אחרינא: גמי לח
^ כי עקרת לההוא רכיכא דאית ביה, וטחני ליה, ועבדי ריפתא; באל"ף בי"ת דר' מכיר מצאתיו
^ אל פניו - של הקדוש ברוך הוא:
^ שלאחר מיתה לעתיד לבוא, אם בא לקיים מצות - אינו מועיל, דמי שטרח בערב שבת - יאכל בשבת, כדאמר במסכת עבודה זרה
^ אפים - משמע: פנים, בין שוחקות בין זעומות
^ אפים שוחקות מאריך ומאחר לצדיקים לעתיד לבא, ואפים זעומות מאריך לרשעים, ומאחר פורענותם לעולם הבא
^ רוחב הבור עם חלל היקף הפסין הרחוקין שתי אמות
^ או דילמא בור לחודיה שרי בבית סאתים, לבד הרחקת שתי אמות
^ ואם בא ללמוד מכאן היתר למקום אחר - מן הבור הוא למד, והרי אינו אלא בית סאתים, הלכך: אף על פי שהוקף יותר על כן - לא אתו למישרי קרפף יותר מבית סאתים דעלמא, שלא הוקף לדירה
^ ואם בא ללמוד מכאן היתר למקום אחר - מן המחיצה ילמוד, הלכך: אתי למישרי בעלמא יותר מבית סאתים, אי שרית הכא
^ ההיקף לבד בית סאתים של רוחב הבור
^ שתי אמות
^ מאה על חמישים, דהוו סאתים, כחצר המשכן; לרבי יהודה, אף על פי שאינו מרובע - מותר, ובלבד שלא יהא בין ארכו ורחבו יותר מבית סאתים; ולרבי שמעון בעינן מרובע, כדאמר בהדיא: בית סאתים על בית סאתים, דהוי שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים, כדאמר בהאי פירקין (עירובין כג א), קטין = קצר ברחבו
^ אף על פי שאינו מקורה
^ לדירת אדם לכניסה וליציאה תמיד
^ שהיא מכוסה בגג
^ והיא עשויה לשמירת אויר שחוצה לה
^ אלמא: אתו רבים ומבטלי מחיצה
^ שתי אמות היכר היקף דופן לכל רוח
^ סלע הר גבוה סביב לעלות בו לארץ ישראל, והוא גבוה עשרה טפחים
^ מורד חריץ עמוק עשרה טפחים ורחב ארבעה סביב ארץ ישראל
^ והוי לה מחיצה, ונהי דאסור לטלטולי מדרבנן - מיהו לאו רשות הרבים דאורייתא היא לאחיובי עליה
^ שאין חייבין עליהם משום רשות הרבים, דלא ניחא דריסה דידהו, ולא הוי רשות הרבים
^ בעל הגולגולת, כלומר: אדם חשוב
^ של בית מדרש של רבי יוחנן
^ דארץ חלקה היתה, שהענן משוה אותה
^ בעיא היא, ורחבה קאמר לה;
'^ מעלות בית מרון - זקופין מאד, ומעלה קצרה, ומהלכין בה בזה אחר זה ולא שנים יחד, כדאמרינן בראש השנה (יח,א): כבני מרון - כמעלות בית מרון'
^ דרך פתחים או פרצות של עשר
^ לרבים לדריסה: שהפתחין קצרין, וגידודין יש באסקופה, ופשיטא דלא מבטלה בקיעת רבים למחיצות
^ ואשמעינן דהיכא דלא ניחא תשמישתיה - מודי
^ היכי הוי מבוי בתוך הבור
^ שיש בור בראשו אחד, ובשפה אחת קצרה מהלכין שם עד שעוברין
^ מעלה גבוהה וזקופה היא בארץ ישראל
^ ובמעלות ומורדות דארץ ישראל מודינא לך דאין חייבין עליהן, וכי אמינא לך דחייבין - בשאר ארצות קאמינא
^ בור הרבים, אי פסקי מיא - מדכרי אהדדי; באר היחיד - נמי שרי, דהא לא פסקי מיא
^ דאיכא תרתי למעליותא
^ היקף של חבלים

[1] 'שחורות' לשון שחרית, 'כעורב' - לשון ערבית

[2] כדכתיב (תהלים קמז ט) [נותן לבהמה לחמה] לבני עורב אשר יקראו, והקדוש ברוך הוא מזמן להן יתושים ונכנסין לתוך פיהן

[3] ירקות, לישנא אחרינא: גמי לח

[4] כי עקרת לההוא רכיכא דאית ביה, וטחני ליה, ועבדי ריפתא; באל"ף בי"ת דר' מכיר מצאתיו

[5] אל פניו - של הקדוש ברוך הוא:

[6] שלאחר מיתה לעתיד לבוא, אם בא לקיים מצות - אינו מועיל, דמי שטרח בערב שבת - יאכל בשבת, כדאמר במסכת עבודה זרה

[7] אפים - משמע: פנים, בין שוחקות בין זעומות

[8] אפים שוחקות מאריך ומאחר לצדיקים לעתיד לבא, ואפים זעומות מאריך לרשעים, ומאחר פורענותם לעולם הבא

[9] רוחב הבור עם חלל היקף הפסין הרחוקין שתי אמות

[10] או דילמא בור לחודיה שרי בבית סאתים, לבד הרחקת שתי אמות

[11] ואם בא ללמוד מכאן היתר למקום אחר - מן הבור הוא למד, והרי אינו אלא בית סאתים, הלכך: אף על פי שהוקף יותר על כן - לא אתו למישרי קרפף יותר מבית סאתים דעלמא, שלא הוקף לדירה

[12] ואם בא ללמוד מכאן היתר למקום אחר - מן המחיצה ילמוד, הלכך: אתי למישרי בעלמא יותר מבית סאתים, אי שרית הכא

[13] ההיקף לבד בית סאתים של רוחב הבור

[14] שתי אמות

[15] מאה על חמישים, דהוו סאתים, כחצר המשכן; לרבי יהודה, אף על פי שאינו מרובע - מותר, ובלבד שלא יהא בין ארכו ורחבו יותר מבית סאתים; ולרבי שמעון בעינן מרובע, כדאמר בהדיא: בית סאתים על בית סאתים, דהוי שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים, כדאמר בהאי פירקין (עירובין כג א), קטין = קצר ברחבו

[16] אף על פי שאינו מקורה

[17] לדירת אדם לכניסה וליציאה תמיד

[18] שהיא מכוסה בגג

[19] והיא עשויה לשמירת אויר שחוצה לה

[20] אלמא: אתו רבים ומבטלי מחיצה

[21] שתי אמות היכר היקף דופן לכל רוח

[22] סלע הר גבוה סביב לעלות בו לארץ ישראל, והוא גבוה עשרה טפחים

[23] מורד חריץ עמוק עשרה טפחים ורחב ארבעה סביב ארץ ישראל

[24] והוי לה מחיצה, ונהי דאסור לטלטולי מדרבנן - מיהו לאו רשות הרבים דאורייתא היא לאחיובי עליה

[25] שאין חייבין עליהם משום רשות הרבים, דלא ניחא דריסה דידהו, ולא הוי רשות הרבים

[26] בעל הגולגולת, כלומר: אדם חשוב

[27] של בית מדרש של רבי יוחנן

[28] דארץ חלקה היתה, שהענן משוה אותה

[29] בעיא היא, ורחבה קאמר לה;

[30] '^ מעלות בית מרון - זקופין מאד, ומעלה קצרה, ומהלכין בה בזה אחר זה ולא שנים יחד, כדאמרינן בראש השנה (יח,א): כבני מרון - כמעלות בית מרון'

[31] דרך פתחים או פרצות של עשר

[32] לרבים לדריסה: שהפתחין קצרין, וגידודין יש באסקופה, ופשיטא דלא מבטלה בקיעת רבים למחיצות

[33] ואשמעינן דהיכא דלא ניחא תשמישתיה - מודי

[34] היכי הוי מבוי בתוך הבור

[35] שיש בור בראשו אחד, ובשפה אחת קצרה מהלכין שם עד שעוברין

[36] מעלה גבוהה וזקופה היא בארץ ישראל

[37] ובמעלות ומורדות דארץ ישראל מודינא לך דאין חייבין עליהן, וכי אמינא לך דחייבין - בשאר ארצות קאמינא

[38] בור הרבים, אי פסקי מיא - מדכרי אהדדי; באר היחיד - נמי שרי, דהא לא פסקי מיא

[39] דאיכא תרתי למעליותא

[40] היקף של חבלים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]