ביאור:בבלי עירובין דף קב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עירובין:
ב
ג
ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
בשאינו ניטל באיגדו [1]: דמר [2] סבר: כיון דיש בראשו גלוסטרא תורת כלי עליו [3], ומר [4] סבר: כיון דאינו ניטל באיגדו – לא [5].
משנה:
נגר הנגרר [6] - נועלין בו במקדש אבל לא במדינה [7];
והמונח [8] - כאן וכאן אסור [9].
רבי יהודה אומר: המונח מותר במקדש והנגרר במדינה [10].
גמרא:
תנו רבנן: איזהו נגר הנגרר שנועלין במקדש אבל לא במדינה'?
כל שקשור ותלוי וראשו אחד מגיע לארץ;
רבי יהודה אומר: זה - אף במדינה מותר [11]! אלא איזהו 'נגר שנועלין במקדש אבל לא במדינה'? כל שאינו לא קשור ולא תלוי ושומטו ומניחו בקרן זוית.'
אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בנגרר [12].
אמר רבא: והוא שקשור בדלת [13].
איני! והא רבי טבלא איקלע למחוזא, וחזא לההוא דהוה תלי בעיברא דדשא, ולא אמר להו ולא מידי!
ההוא - ניטל באיגדו הוה [14].
רב אויא איקלע לנהרדעא, חזייה לההוא גברא דהוה קא קטיר בגמי; אמר: דין לא נטרוק [15]!
בעי רבי זירא: נקמז מהו [16]?
אמר רב יוסף: מאי תיבעי ליה? לא שמיע ליה הא דתניא [תוספתא עירובין פ"ח ה"יד [ליברמן]]: נשמט [17] – אסור, נקמז מותר, ורבי יהודה אמר: נקמז אף על פי שאינו נשמט - אסור, ואמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בנקמז!?
וטעמא מאי?
אמר אביי: משום דמיחזי כבונה.
בעא מיניה רב נחומי בר זכריה מאביי: עשה לו [18] בית יד [19] - מהו [20]?
אמר ליה: בוכנא [21] קאמרת [22].
איתמר: אמר רב נחומי בר אדא: עשה לו בית יד [23] – מותר.
ההוא שריתא [24] דהוה בי רבי פדת, דהוה מדלו לה בי עשרה [25] ושדו לה אדשא [26], ולא אמר להו ולא מידי! אמר: תורת כלי עליה [27].
ההיא אסיתא [28] דהות בי מר שמואל, דהוה מחזקת אדריבא [29]; שרא מר שמואל למישדייה אדשא, אמר: תורת כלי עליה.
שלח ליה רמי בר יחזקאל לרב עמרם: נימא לן מר מהלין מילי מעלייתא דאמרת לן משמיה דרב אסי בכיפי דארבא! [30]
שלח ליה: הכי אמר רב אסי: הני כיפי דארבא, בזמן שיש בהן טפח [31] - אי נמי אין בהן טפח ואין בין זה לזה שלשה [32] - למחר מביא מחצלת ופורס עליהן; מאי טעמא? - מוסיף על אהל עראי הוא, ושפיר דמי. [33]
הנהו דכרי [34] דהוו ליה לרב הונא, דביממא בעו טולא [35] ובליליא בעו אוירא [36]; אתא לקמיה דרב [37], אמר ליה: זיל כרוך בודייא ושייר בה טפח [38], למחר פשטה [39], ומוסיף על אהל עראי הוא, ושפיר דמי.
אמר רב משום רבי חייא: וילון [40] - מותר לנטותו ומותר לפורקו בשבת [41]; כילת חתנים מותר לפורקה ולנטותה בשבת. [42];
אמר רב ששת בריה דרב אידי: לא אמרן אלא שאין בגגה טפח, אבל יש בגגה טפח – אסור; וכי אין בגגה טפח לא אמרן אלא שאין בפחות משלשה סמוך לגג טפח [43], אבל יש בפחות משלשה סמוך לגג טפח [44] – [45]אסור [46]; וכי אין בפחות משלשה סמוך לגג טפח נמי לא אמרן אלא שאין
| בשיפועה טפח [47], אבל יש בשיפועה טפח - שיפועי אהלים כאהלים דמו [48]. [עיין תוספות קב,א ד"ה לא אמרו אלא שאין בשיפועה טפח]
ואמר רב שישא בריה דרב אידי: סיינא [49] שרי [50]. והתניא אסור? לא קשיא: הא דאית ביה טפח [51], הא דלית ביה טפח; אלא מעתה, שרביב בגלימיה טפח [52] הכי נמי דאסור!? אלא לא קשיא: הא דמיהדק הא דלא מיהדק [53]. משנה: מחזירין ציר התחתון [54] - במקדש, אבל לא במדינה [55]; והעליון כאן וכאן אסור [56]; רבי יהודה אומר: העליון במקדש והתחתון במדינה. גמרא: תנו רבנן [דומה לתוספתא עירובין פ"ח ה"יח [ליברמן]]: 'ציר דלת שידה תיבה ומגדל, במקדש מחזירין [57] במדינה דוחקין [58]; והעליון כאן וכאן לא יחזיר [59], גזרה שמא יתקע [60], ואם תקע חייב חטאת ואתחתונה במדינה קאי [דאי אעליון קאי, ובמקדש - הוה ליה שבות, דהך חזרה - גזירה משום שמא יתקע; ואמאי מיתסר במקדש דאמר והעליון כאן וכאן אסור, והא שבות במקדש לא גזרו?]</ref>; של בור ושל דות ושל יציע [61] לא יחזיר, ואם החזיר חייב חטאת.' משנה: מחזירין רטיה במקדש [62] אבל לא במדינה [63]; אם בתחילה [64] - כאן וכאן אסור [65]. גמרא: תנו רבנן: 'רטיה שפרשה [66] מעל גבי מכה [67] - מחזירין בשבת [68]; רבי יהודה אומר: [69] הוחלקה למטה - דוחקה למעלה; למעלה - דוחקה למטה, ומגלה מקצת הרטיה, ומקנח פי המכה, וחוזר ומגלה מקצת רטיה ומקנח פי המכה, ורטיה עצמה לא יקנח מפני שהוא ממרח [70], ואם מירח - חייב חטאת [71].' אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה. אמר רב חסדא: לא שנו [72] אלא שפירשה על גבי כלי [73], אבל פירשה על גבי קרקע - דברי הכל אסור [74]. אמר מר בר רב אשי: הוה קאימנא קמיה אבא: נפלה ליה אבי סדיא [75] וקא מהדר ליה; אמינא ליה: לא סבר לה מר להא דאמר רב חסדא 'מחלוקת שפירשה על גבי כלי אבל פירשה על גבי קרקע אסור' [76], ואמר שמואל הלכה כרבי יהודה!? אמר לי: לא שמיע לי [77], כלומר לא סבירא לי. משנה: קושרין נימא [78] במקדש, אבל לא במדינה [79]; ואם בתחילה [80] - כאן וכאן אסור. גמרא: ורמינהו [דומה לתוספתא עירובין פ"ח ה"יט [ליברמן]]: נימת כנור שנפסקה, לא היה קושרה אלא עונבה! לא קשיא, הא רבנן והא רבי אליעזר [81]; לרבי אליעזר דאמר מכשירי מצוה דוחין את השבת – קושרה; לרבנן דאמרי אין דוחין – עונבה. אי רבי אליעזר, אפילו לכתחילה נמי [82]! אלא לא קשיא: הא רבי יהודה והא רבנן [83]; ורבי יהודה [84] - אליבא דמאן? הערות[עריכה]
|