ביאור:בבלי עירובין דף כח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

'אכל פוטיתא ^[1] - לוקה ארבע ^[2], נמלה ^[3] - לוקה חמש ^[4], צירעה ^[5] - לוקה שש ^[6]' - ואם איתא ^[7], פוטיתא נמי לילקי משום 'השרץ השורץ על הארץ’[ויקרא יא פסוקים מא,מב,מג]!? ^[8]

אלא אמר רבינא: עופות איכא בינייהו: למאן דאמר פרי מפרי וגידולי קרקע - הני נמי גידולי קרקע נינהו; למאן דאמר ולד ולדות הארץ - הני עופות מן הרקק נבראו;

מאן דמרבי עופות מאי טעמיה? ומאן דממעיט עופות מאי טעמיה?

מאן דמרבי עופות - קסבר כללא בתרא דוקא ^[9], ^[10] פרט וכלל, נעשה כלל [אחרון] מוסף על הפרט, ואיתרבו להו כל מילי, ואהני כללא קמא למעוטי כל דלא דמי ליה משני צדדין ^[11];

ומאן דממעט עופות קסבר ^[12] כללא קמא דווקא: כלל ופרט, ואין בכלל אלא מה שבפרט ^[13]: הני – אִין, מידי אחרינא – לא; ואהני כללא בתרא ^[14] לרבויי כל דדמי ליה משלשה צדדין ^[15].

אמר רב יהודה משמיה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: מערבין בפעפועין ^[16] ובחלגלוגות ^[17] ובגודגדניות ^[18], אבל לא בחזיז ^[19] ולא בכפניות ^[20].

ובגודגדניות מי מערבין? והתניא: 'גודגדניות - מרובי בנים יאכלו, חשוכי בנים לא יאכלו ^[21], ואם הוקשו לזרע ^[22] - אף מרובי בנים לא יאכלו ^[23]'!?

תרגמא ^[24] אשֶׁלא הוקשו לזרע, ומרובי בנים ^[25];

ואיבעית אימא: לעולם לחשוכי בנים, דהא חזו למרובי בנים.

מי לא תנן מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה - אלמא אף על גב דלא חזי להאי - חזי להאי? הכא נמי: אף על גב דלא חזי להאי - חזי להאי;

ואיבעית אימא: כי קאמר רב 'בהנדקוקי מדאי ^[26]'.

ובחזיז לא? והאמר רב יהודה אמר רב: 'כשות ^[27] וחזיז - מערבין בהן ומברכין עליהן בורא פרי האדמה'?

לא קשיא: הא מקמי דאתא רב לבבל, הא לבתר דאתא רב לבבל ^[28].

ובבל הויא רובא דעלמא? והתניא [תוספתא שביעית פ"ב מ"ח ומ"ט [ליברמן]]: הפול והשעורה והתילתן שזרען לירק ^[29] - בטלה דעתו אצל כל אדם, לפיכך זרען – חייב ^[30], וירקן – פטור ^[31]; השחליים ^[32] והגרגיר ^[33] שזרען לירק - מתעשרין ירק וזרע; זרען לזרע מתעשרין זרע וירק!?

כי קאמר רב ^[34] -

עמוד ב

בדגנונייתא ^[35].

זרע גרגיר למאי חזי?

אמר רבי יוחנן: שכן ראשונים שלא היה להן פלפלין - שוחקין אותו ומטבילין בו את הצלי.

רבי זירא, כי הוה חליש מגרסיה, הוה אזיל ויתיב אפיתחא דרב יהודה בר אמי, אמר: כי נפקי ועיילי רבנן - איקום מקמייהו ואקבל בהו אגרא.

נפק, אתא ינוקא דבי רב, אמר ליה: מאי אגמרך רבך?

אמר ליה: כשות - בורא פרי האדמה; חזיז - שהכל נהיה בדברו.

אמר ליה: אדרבה איפכא מיסתברא: האי מארעא קא מרבי, והאי מאוירא קא מרבי ^[36]!?

והלכתא כינוקא דבי רב; מאי טעמא? - האי ^[37] גמר פירי ^[38], והאי לאו גמר פירי; ומאי דקאמרת 'האי מארעא קא רבי, והאי מאוירא קא רבי' - לא היא: כשות נמי מארעא קא רבי, דהא קא חזינן דקטלינן לה להיזמתא ^[39] ומייתא כשותא ^[40].

ובכפניות אין מערבין? והתניא [תוספתא עוקצין פ"ג מ"י ומי"א [צוקרמאנדל]]: 'קור ^[41] ניקח בכסף מעשר ^[42] ואין מטמא טומאת אוכלין ^[43], וכפניות נקחות בכסף מעשר ומטמאות טומאת אוכלים; רבי יהודה אומר: קור הרי הוא כעץ לכל דבריו, אלא שניקח בכסף מעשר ^[44], וכפניות הרי הן כפרי לכל דבריהם אלא שפטורות מן המעשר ^[45]'!?

התם ^[46] – בדניסחני ^[47].

אי הכי - בהא לימא רבי יהודה פטורות מן המעשר? והתניא ^[48] : 'אמר רבי יהודה: לא הוזכרו פגי ^[49] ביתיוני ^[50] אלא לענין מעשר בלבד; פגי ביתיוני ואהיני ^[51] דטובינא חייבין במעשר ^[52]'! אלא לעולם לאו בניסחני, ולענין טומאת אוכלין – שאני, כדאמר רבי יוחנן: 'הואיל וראוי למתקן על ידי האור' - הכא נמי הואיל ויכול למתקן על ידי האור ^[53].

והיכא אתמר דרבי יוחנן?

אהא, דתניא [תוספתא חולין פ"א מ"כד [צוקרמאנדל]]: שקדים המרים, קטנים חייבין ^[54] גדולים פטורין ^[55]; מתוקים - גדולים חייבין, קטנים פטורין ^[56]; רבי שמעון ברבי יוסי אומר משום אביו: זה וזה ^[57] לפטור ^[58]' ואמרי לה: זה וזה לחיוב'; אמר רבי אילעא: הורה רבי חנינא בציפורי כדברי האומר זה וזה לפטור.

ולמאן דאמר זה וזה לחיוב - למאי חזי?

אמר רבי יוחנן: הואיל וראוי למתקן על ידי האור.

אמר מר: רבי יהודה אומר: קור - הרי הוא כעץ לכל דבריו, אלא שניקח בכסף מעשר - היינו תנא קמא?

אמר אביי: שלקו ^[59] וטגנו ^[60] איכא בינייהו ^[61].

מתקיף לה רבא: מי איכא למאן דאמר שלקו וטגנו לא? והתניא [תוספתא טהרות פ"ב מ"ז [צוקרמאנדל]]: העור והשיליא אין מטמאין טומאת אוכלין; עור ששלקו ושיליא שחישב עליה מטמאין טומאת אוכלין ^[62]!?

אלא אמר רבא: איכא בינייהו ברכה ^[63], דאתמר: קור: רב יהודה אמר: בורא פרי האדמה, ושמואל אמר: שהכל נהיה בדברו:

רב יהודה אמר בורא פרי האדמה - אוכלא הוא;

ושמואל אמר שהכל נהיה בדברו - כיון שסופו להקשות לא מברכינן עילויה בורא פרי האדמה.

אמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא! כוותיך מסתברא, דהא צנון שסופו להקשות ומברכינן עליה בורא פרי האדמה, ולא היא: צנון נטעי אינשי אדעתא דפוגלא ^[64]; דיקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא

ואף על גב דקלסיה שמואל לרב יהודה הלכתא כוותיה דשמואל.

גופא אמר רב יהודה אמר רב: כשות וחזיז מערבין בהן ומברכין עליהם בורא פרי האדמה.

כשות בכמה ^[65]?

כדאמר רב יחיאל: כמלא היד - הכא נמי כמלא היד.

חזיז בכמה?

אמר רבה בר טוביה בר יצחק אמר רב: כמלא אוזילתא דאיכרי ^[66].

אמר רב חלקיה בר טוביה: מערבין בקליא ^[67].

בקליא סלקא דעתא? אלא בירקא דקליא;

וכמה?

אמר רב יחיאל: כמלא היד.

רבי ירמיה נפק לקירייתא ^[68]; בעו מיניה: מהו לערב בפולין לחין?

לא הוה בידיה.

כי אתא לבי מדרשא - אמרו ליה: הכי אמר רבי ינאי: מערבין בפולין לחין.

וכמה?

אמר רב יחיאל: כמלא היד.

אמר רב המנונא: מערבין בתרדין חיין.

איני! והאמר רב חסדא: סילקא חייא קטיל גברא חייא?

הערות

^ שרץ המים שאין בו כזית, ואפילו הכי - כיון דברִיָּה היא - אכילה היא
^ מלקיות: בשרץ המים כתיב בתורת כהנים (ויקרא יא מג) אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם - הרי כאן שנים, וכלל בהן בין שרץ הארץ בין שרץ המים, ומשום מבשרם לא תאכלו (ויקרא יא ח) ומשום וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת ... לא תאכלו [ויקרא יא,פסוקים י,יא]
^ שהוא שרץ הארץ
^ תרתי הא דאמרן, וכל הולך על גחון לכל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום (ויקרא יא מב) - הרי שלש, וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל (ויקרא יא מא) - הרי ארבע, ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ (ויקרא יא מד) - הרי חמש, כולן בפרשת 'ויהי ביום השמיני'
^ שהיא שרץ העוף
^ ולקי בכל הני חמשה; מוסף עליו וכל שרץ העוף ~~שקץ הוא לא יאכל~~ טמא הוא לא יאכלו במשנה תורה (דברים יד יט); והאי דכתיב ב'קדושים תהיו' ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש (ויקרא כ כה) - לא חשיב ליה, דבבהמה וחיה ועוף גדולים משתעי, ולא בשרצים, דלא כתיב בהו שרץ; לשון שרץ = דבר שהוא נד בארץ ואינו נראה אלא על ידי שירוצו וריחושו מפני קוטנו
^ דדגים - גידולי קרקע נינהו
^ 'לילקי משום שרץ הארץ' גרס, ולא גרס 'לילקי חמש' - דשבע בעי למילקי: חמש דשרץ הארץ, ושתים דשרץ המים.
^ כל היכא דאיכא כלל ופרט וכלל - כללא בתרא עיקר, ובתריה אזלינן
^ והוה ליה
^ וכללא קמא - דאתי למעוטי, ולמימר דנדרשיה בכלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט, ולא נרבי מידי - לא אזלינן בתריה; ומיהו אהני פורתא למימר: דכי מרבי כללא בתרא - לא כל מילי מרבי, אלא 'כעין הפרט' = מאי דדמי ליה משני צדדין: דהוי פרי מפרי וגידולי קרקע, ומיתרבי נמי עופות בהאי דינא, ולמעוטי דגים דלא דמו ליה אלא בחד צד: בפרי מפרי
^ כל היכא דאיכא כלל ופרט -
^ וממעטי כל מילי ואפילו מאי דדמי ליה בפרטא
^ והדר כתב כללא בתרא - לאפוקי ממיעוטא דכללא קמא במקצת
^ ולאתויי מיהא מידי דדמי לפרטא בכל שלשה צדדין, דהוי פרי מפרי, וגידולי קרקע, וולד ולדות הארץ
^ ירקות שקורין 'קקולי' בלשון ארמי, יוטלי"ש בלעז [אולי מין סלק]
^ פולפי"ר בלעז [צמח הקרוי רגלה]
^ אליינדר"א בלעז [כוסבר]
^ שחת של תבואה כשהוא ירק, וגוזזין ואוכלין אותו
^ תמרים רעות שלא בישלו כל צרכן
^ גודגדניות ממעיטין את הזרע
^ ואם הוקשו הקלחין כעץ, שכבר צמח בהן זרעו
^ קשין הקלחין לכל אדם
^ להא דאמר רב 'מערבין'
^ וזה המערב בהן יש לו בנים, דהשתא חזו ליה
^ גודגדניות שבמדי יפות הן
^ הומלי"ן
^ בבבל אוכלין חזיז, וכי אתא רב לבבל וחזא דאכלי להו אמר: מערבין, ומעיקרא אמר דאין מערבין
^ לאכול בירקן
^ במעשר, ואף על פי שלא זרען מתחילה לכך
^ דלאו מידי הוא
^ קרישו"ן
^ אורוג"א [מן החרדל] - נאכל בין זרע ובין ירק
^ דמערבין בהן
^ בחזיז שגדל בגינה, דכולי עלמא אכלי להו
^ כשות גדל בהיזמי, ואין לו שורש בקרקע, אלא מהיזמי צמח
^ כשות
^ ונקרא פרי
^ שקוצצין ההיזמי
^ אלמא: אי לא ינקא מארעא - לא רביא
^ קור = דבר רך הנוסף על הדקל בכל שנה, וקודם שיגיעו ימות הגשמים ויתקשה ויעשה עץ - קרי ליה 'קור', וטוב למאכל הוא
^ דפרי מפרי, וגדולי קרקע הוא
^ ואפילו חישב עליו להאכילו: דלאו אוכל הוא
^ לקמן פריך: היינו תנא קמא!?
^ דלא נגמרה מלאכתן; ולתנא קמא חייבות, דלכל מילי פירות נינהו, ומדקתני מטמאות טומאת אוכלים - אלמא אוכל נינהו
^ דקתני מטמאות
^ דקלים זכרים שעושין כפניות, ואינם נעשים תמרים לעולם, וכפניות הוא גמר פירן, ולוקטים אותן בניסן; והנהו - אוכלא נינהו, וכי קאמר רב - בדקלים נקיבות, שכפניות שלהן נעשים תמרים, הלכך אכתי לא גמר פירי הוא
^ בתוספתא דשביעית (פ"ז מ"יד [ליברמן]) היא, ומייתי בגמרא דפסחים בפרק 'מקום שנהגו': אוכלים בתאנים עד שיכלו פגי ביתוני, רבי יהודה אומר כו'
^ תאנים הן שלא נתבשלו
^ מקום
^ הן כפניות
^ והנך דטובינא - כולם זכרים הן, ומשום הכי חייבין במעשר: דגמר פירא הוא, וכל שכן דגמר פירא הוא לשאר מילי
^ אף על פי שעכשיו בקטנותן מרין הן; אבל לענין עירוב - בָעינן מידי דחזי בההיא שעתא, והני הא לא מתקינהו, ולענין מעשר - משום דלא גמר פירא הוא
^ משום שהוא גמר פרי שלהן, שכשגדלין נעשין מרים
^ ממעשר, דלאו אוכל נינהו
^ דלא נגמרו
^ מרים, בין גדולים ובין קטנים
^ גדולים - דלא אוכלא, קטנים - דלא פירא
^ מבושל הרבה
^ בשמן, פרי"ט בלע"ז
^ לרבי יהודה אפילו שלקו וטיגנו אינו טמא, ותנא קמא: אם שלקו וטיגנו – מטמא, דלא אמרי 'הרי הוא כעץ'
^ עור ששלקו מטמא - אבל במחשבה גרידתא לא; ושיליא - אפילו במחשבה גרידתא; וכיון דמהניא שליקה לעור - כל שכן לקור, דחזי לאכילה מעיקרא
^ לתנא קמא - בורא פרי האדמה; לרבי יהודה – שהכל, דסופו להקשות
^ לאוכלו כשהוא רך
^ בכמה הויא לה מזון שתי סעודות, דאמרינן לקמן (עירובין פ ב) מזון שתי סעודות לעירוב
^ ווי"ל בלעז, אגודות ירק, שכורכין האיכרים
^ קלח של עשב, וקשה כעץ
^ כפרים, לראות בתבואתו

[1] שרץ המים שאין בו כזית, ואפילו הכי - כיון דברִיָּה היא - אכילה היא

[2] מלקיות: בשרץ המים כתיב בתורת כהנים (ויקרא יא מג) אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם - הרי כאן שנים, וכלל בהן בין שרץ הארץ בין שרץ המים, ומשום מבשרם לא תאכלו (ויקרא יא ח) ומשום וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת ... לא תאכלו [ויקרא יא,פסוקים י,יא]

[3] שהוא שרץ הארץ

[4] תרתי הא דאמרן, וכל הולך על גחון לכל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום (ויקרא יא מב) - הרי שלש, וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל (ויקרא יא מא) - הרי ארבע, ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ (ויקרא יא מד) - הרי חמש, כולן בפרשת 'ויהי ביום השמיני'

[5] שהיא שרץ העוף

[6] ולקי בכל הני חמשה; מוסף עליו וכל שרץ העוף ~~שקץ הוא לא יאכל~~ טמא הוא לא יאכלו במשנה תורה (דברים יד יט); והאי דכתיב ב'קדושים תהיו' ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש (ויקרא כ כה) - לא חשיב ליה, דבבהמה וחיה ועוף גדולים משתעי, ולא בשרצים, דלא כתיב בהו שרץ; לשון שרץ = דבר שהוא נד בארץ ואינו נראה אלא על ידי שירוצו וריחושו מפני קוטנו

[7] דדגים - גידולי קרקע נינהו

[8] 'לילקי משום שרץ הארץ' גרס, ולא גרס 'לילקי חמש' - דשבע בעי למילקי: חמש דשרץ הארץ, ושתים דשרץ המים.

[9] כל היכא דאיכא כלל ופרט וכלל - כללא בתרא עיקר, ובתריה אזלינן

[10] והוה ליה

[11] וכללא קמא - דאתי למעוטי, ולמימר דנדרשיה בכלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט, ולא נרבי מידי - לא אזלינן בתריה; ומיהו אהני פורתא למימר: דכי מרבי כללא בתרא - לא כל מילי מרבי, אלא 'כעין הפרט' = מאי דדמי ליה משני צדדין: דהוי פרי מפרי וגידולי קרקע, ומיתרבי נמי עופות בהאי דינא, ולמעוטי דגים דלא דמו ליה אלא בחד צד: בפרי מפרי

[12] כל היכא דאיכא כלל ופרט -

[13] וממעטי כל מילי ואפילו מאי דדמי ליה בפרטא

[14] והדר כתב כללא בתרא - לאפוקי ממיעוטא דכללא קמא במקצת

[15] ולאתויי מיהא מידי דדמי לפרטא בכל שלשה צדדין, דהוי פרי מפרי, וגידולי קרקע, וולד ולדות הארץ

[16] ירקות שקורין 'קקולי' בלשון ארמי, יוטלי"ש בלעז [אולי מין סלק]

[17] פולפי"ר בלעז [צמח הקרוי רגלה]

[18] אליינדר"א בלעז [כוסבר]

[19] שחת של תבואה כשהוא ירק, וגוזזין ואוכלין אותו

[20] תמרים רעות שלא בישלו כל צרכן

[21] גודגדניות ממעיטין את הזרע

[22] ואם הוקשו הקלחין כעץ, שכבר צמח בהן זרעו

[23] קשין הקלחין לכל אדם

[24] להא דאמר רב 'מערבין'

[25] וזה המערב בהן יש לו בנים, דהשתא חזו ליה

[26] גודגדניות שבמדי יפות הן

[27] הומלי"ן

[28] בבבל אוכלין חזיז, וכי אתא רב לבבל וחזא דאכלי להו אמר: מערבין, ומעיקרא אמר דאין מערבין

[29] לאכול בירקן

[30] במעשר, ואף על פי שלא זרען מתחילה לכך

[31] דלאו מידי הוא

[32] קרישו"ן

[33] אורוג"א [מן החרדל] - נאכל בין זרע ובין ירק

[34] דמערבין בהן

[35] בחזיז שגדל בגינה, דכולי עלמא אכלי להו

[36] כשות גדל בהיזמי, ואין לו שורש בקרקע, אלא מהיזמי צמח

[37] כשות

[38] ונקרא פרי

[39] שקוצצין ההיזמי

[40] אלמא: אי לא ינקא מארעא - לא רביא

[41] קור = דבר רך הנוסף על הדקל בכל שנה, וקודם שיגיעו ימות הגשמים ויתקשה ויעשה עץ - קרי ליה 'קור', וטוב למאכל הוא

[42] דפרי מפרי, וגדולי קרקע הוא

[43] ואפילו חישב עליו להאכילו: דלאו אוכל הוא

[44] לקמן פריך: היינו תנא קמא!?

[45] דלא נגמרה מלאכתן; ולתנא קמא חייבות, דלכל מילי פירות נינהו, ומדקתני מטמאות טומאת אוכלים - אלמא אוכל נינהו

[46] דקתני מטמאות

[47] דקלים זכרים שעושין כפניות, ואינם נעשים תמרים לעולם, וכפניות הוא גמר פירן, ולוקטים אותן בניסן; והנהו - אוכלא נינהו, וכי קאמר רב - בדקלים נקיבות, שכפניות שלהן נעשים תמרים, הלכך אכתי לא גמר פירי הוא

[48] בתוספתא דשביעית (פ"ז מ"יד [ליברמן]) היא, ומייתי בגמרא דפסחים בפרק 'מקום שנהגו': אוכלים בתאנים עד שיכלו פגי ביתוני, רבי יהודה אומר כו'

[49] תאנים הן שלא נתבשלו

[50] מקום

[51] הן כפניות

[52] והנך דטובינא - כולם זכרים הן, ומשום הכי חייבין במעשר: דגמר פירא הוא, וכל שכן דגמר פירא הוא לשאר מילי

[53] אף על פי שעכשיו בקטנותן מרין הן; אבל לענין עירוב - בָעינן מידי דחזי בההיא שעתא, והני הא לא מתקינהו, ולענין מעשר - משום דלא גמר פירא הוא

[54] משום שהוא גמר פרי שלהן, שכשגדלין נעשין מרים

[55] ממעשר, דלאו אוכל נינהו

[56] דלא נגמרו

[57] מרים, בין גדולים ובין קטנים

[58] גדולים - דלא אוכלא, קטנים - דלא פירא

[59] מבושל הרבה

[60] בשמן, פרי"ט בלע"ז

[61] לרבי יהודה אפילו שלקו וטיגנו אינו טמא, ותנא קמא: אם שלקו וטיגנו – מטמא, דלא אמרי 'הרי הוא כעץ'

[62] עור ששלקו מטמא - אבל במחשבה גרידתא לא; ושיליא - אפילו במחשבה גרידתא; וכיון דמהניא שליקה לעור - כל שכן לקור, דחזי לאכילה מעיקרא

[63] לתנא קמא - בורא פרי האדמה; לרבי יהודה – שהכל, דסופו להקשות

[64] לאוכלו כשהוא רך

[65] בכמה הויא לה מזון שתי סעודות, דאמרינן לקמן (עירובין פ ב) מזון שתי סעודות לעירוב

[66] ווי"ל בלעז, אגודות ירק, שכורכין האיכרים

[67] קלח של עשב, וקשה כעץ

[68] כפרים, לראות בתבואתו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]