ביאור:בבלי עירובין דף טו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עירובין:
ב
ג
ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
איתמר: לחי העומד מאליו [1]: אביי אמר הוי לחי, רבא אמר לא הוי לחי.
היכא דלא סמכינן עליה מאתמול [2] - כולי עלמא לא פליגי דלא הוי לחי; כי פליגי היכא דסמכינן עליה מאתמול:
אביי אמר: הוי לחי, דהא סמכינן עליה מאתמול!
רבא אמר: לא הוי לחי, כיון דמעיקרא לאו אדעתיה דהכי עבידי - לא הוי לחי.
קא סלקא דעתך כי היכי דפליגי בלחי פליגי נמי במחיצה;
תא שמע [סוכה פ"ב מ"ד]: העושה סוכתו בין האילנות, ואילנות דפנות לה – כשירה!
הכא במאי עסקינן? - שנטען מתחילה לכך.
אי הכי – פשיטא!
מהו דתימא ליגזור דילמא אתי לאישתמושי באילן [3] - קא משמע לן.
תא שמע: 'היה שם [4] אילן או גדר או חיצת הקנים [5] - נידון משום דיומד [6]';
הכא נמי במאי עסקינן? - שעשאן מתחילה לכך.
אי הכי מאי קא משמע לן?
קא משמע לן: חיצת הקנים - קנה קנה פחות משלשה טפחים, כדבעא מיניה אביי מרבה [7].
תא שמע [עירובין פ"י מ"ח]: אילן המסיך על הארץ [8], אם אין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים - מטלטלין תחתיו!
הכא נמי במאי עסקינן? - שנטעו מתחילה לכך.
אי הכי ליטלטל בכולו, אלמה אמר רב הונא בריה דרב יהושע: אין מטלטלין בו אלא בית סאתים? [9]
משום דהוי דירה שתשמישה לאויר [10], וכל דירה שתשמישה לאויר - אין מטלטלין בה אלא בית סאתים [11].
תא שמע: 'שבת [12] בתל [13] שהוא גבוה עשרה [14], והוא מארבע אמות ועד בית סאתים; וכן בְּנֶקַע [15] שהוא עמוק עשרה, והוא מארבע אמות ועד בית סאתים, וקמה קצורה ושיבולות מקיפות אותה [16] - [17] - [18] מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה [19]', וכי תימא 'הכא נמי שעשה מתחילה לכך', בשלמא קמה – לחיי, אלא תל ונקע מאי איכא למימר [20]?
אלא במחיצות כולי עלמא לא פליגי דהויא מחיצה, כי פליגי בלחי: אביי לטעמיה, דאמר: לחי משום מחיצה, ומחיצה העשויה מאליה הויא מחיצה; ורבא לטעמיה, דאמר: לחי משום היכר; אי עבידא בידים הויא היכר, ואי לא - לא הוי היכר.
תא שמע: אבני גדר היוצאות מן הגדר [21], מובדלות זו מזו פחות משלשה - אין צריך לחי אחר; שלשה - צריך לחי אחר!
הכא נמי שבנאן מתחילה לכך.
אי הכי - פשיטא!
מהו דתימא למיסר בניינא הוא דעבידא [22] - קא משמע לן.
תא שמע דתני רבי חייא: כותל שצידו אחד כנוס מחברו - בין שנראה מבחוץ ושוה מבפנים, ובין שנראה מבפנים ושוה מבחוץ - נדון משום לחי!
הכא נמי שעשאו מתחילה לכך.
אי הכי מאי קא משמע לן?
הא קא משמע לן: נראה מבחוץ ושוה מבפנים - נדון משום לחי.
תא שמע:
דרב הוה יתיב בההוא מבואה, הוה יתיב רב הונא קמיה; אמר ליה לשמעיה [השַׁמָּש שלו]: זיל אייתי לי כוזא דמיא; עד דאתא - נפל לחיא; אחוי ליה בידיה - קם אדוכתיה [נעמד השמָש במקום]; אמר ליה רב הונא: לא סבר לה מר לסמוך אדיקלא [23]? אמר: דמי האי מרבנן כמאן דלא פרשי אינשי שמעתא; מי סמכינן עליה מאתמול?
- טעמא דלא סמכינן, הא סמכינן הוי לחי [24]!
לימא אביי ורבא - בדלא סמכינן עליה פליגי [25], הא סמכינן עליה - הוה לחי!
[26] לא סלקא דעתך [27], דההוא ברקא [28] דהוה בי בר חבו [29], דהוו פליגי בה אביי ורבא כולי שנייהו [30].
משנה:
בכל עושין לחיין, אפילו בדבר שיש בו רוח חיים;
ורבי מאיר אוסר,
ומטמא משום גולל [32]
| המשך המשנה |
ורבי מאיר מטהר [33];
וכותבין עליו גיטי נשים;
ורבי יוסי הגלילי פוסל.
גמרא:
תניא: רבי מאיר אומר: כל דבר שיש בו רוח חיים - אין עושין אותו לא דופן לסוכה, ולא לחי למבוי, לא פסין לביראות, ולא גולל לקבר [34]; משום רבי יוסי הגלילי אמרו: אף אין כותבין עליו גיטי נשים';
מאי טעמא דרבי יוסי הגלילי?
דתניא: ’’ספר' (דברים כד א: כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו); אין לי אלא ספר [35], מניין לרבות כל דבר [36]?
תלמוד לומר: וכתב לה - מכל מקום;
אם כן מה תלמוד לומר 'ספר'?
לומר לך: מה ספר דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכֶל - אף כל דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל';
ורבנן?
מי כתיב 'בספר'? 'ספר' כתיב, לספירות דברים בעלמא הוא דאתא [37].
ורבנן, האי 'וכתב לה' מאי דרשי ביה [38]?
ההוא מבעי ליה 'בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף [39]'; סלקא דעתך אמינא 'הואיל ואיתקש יציאה להויה [40], מה הויה בכסף [41] - אף יציאה בכסף' - קא משמע לן.
ורבי יוסי הגלילי, האי סברא מנא ליה?
נפקא ליה מ'ספר כריתות' [42]: ספר כורתה, ואין דבר אחר כורתה.
ורבנן?
האי 'ספר כריתות' מיבעי ליה לדבר הכורת בינו לבינה [43], לכדתניא: "הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין", "על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם" - אין זה כריתות [44]; "כל שלשים יום" - הרי זה כריתות;
ורבי יוסי הגלילי?
נפקא ליה מכרת - כריתות;
ורבנן?
'כרת כריתות' לא דרשי.
משנה:
שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה כלי בהמה - מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא גדר גבוה עשרה טפחים ולא יהו פירצות יתרות על הבנין [45];
כל פירצה שהיא כעשר אמות – מותרת, מפני שהיא כפתח [46]; יתר מכאן אסור [47].
גמרא:
איתמר: פרוץ כעומד [48]:
רב פפא אמר מותר; רב הונא בריה דרב יהושע אמר אסור;
רב פפא אמר מותר, הכי אגמריה רחמנא למשה [49]: לא תפרוץ רובה;
רב הונא בריה דרב יהושע אמר אסור, הכי אגמריה רחמנא למשה: גדור רובה!
תנן: ולא יהו פירצות יתרות על הבנין - הא כבנין מותר [כרב פפא]!
לא תימא 'הא כבנין מותר', אלא אימא 'אם בנין יתר על הפירצה – מותר'.
אבל כבנין, מאי?: אסור? אי הכי - ליתני 'לא יהו פירצות כבנין'!?
קשיא.
תא שמע [סוכה פ"א מ"ח]: המקרה סוכתו בשפודין [50] או בארוכות המטה [51], אם יש ריוח ביניהן כמותן [52] – כשירה [53]'!
הכא במאי עסקינן? - כשנכנס ויוצא [54].
והא אפשר לצמצם [55]?
אמר רבי אמי: [56] במעדיף [57];
רבא אמר: אם היו [58] נתונין [59] ערב - נותנו שתי; שתי - נותנו ערב [60].
תא שמע [עירובין פ"א מ"ח]: 'שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה בגמלין, באוכפות,
הערות
[עריכה]- ^ שלא הוקבע שם לשם תיקון מבוי, דלא הזמינוהו לכך
- ^ שהיה שם לחי אחר, ונפל בשבת
- ^ ויעלה ויתלוש ביום טוב
- ^ בפסי ביראות תניא, בפרק שני
- ^ קנים מחוברים; חיצת = שהיו נטועים כסדר מחיצה
- ^ 'דיומד' -מפרש בפרק שני: דיו עמודין - עמוד אחד נראה כשנים: שעשאו כמרזב ונוטה אחד ממחיצותיו לדרום ואחד למערב, דכי עביד ארבעה דיומדין לארבע הפיאות - יש לכל מחיצה שתי אמות עומד, אמה מכאן ואמה מכאן [ראה שרטוט בגמרות]
- ^ בפרק שני
עמוד ב
- ^ נופו נוטה סמוך לארץ, ראש הנוף בפחות משלשה לקרקע, ועיקרו - במקום שמחובר לאילן, גבוה עשרה
- ^ אין מטלטלין בו אם היה היקפו יותר מבית סאתים - כחצר המשכן; ושיעור זה נתנו חכמים לכל היקף המתוקן ואינו מתוקן כל צרכו, כגון: למחיצה שאין בה שתי וערב בהאי פירקא (עירובין טז ב), ולהיקף שלא הוקף לדירה בפרק שני (עירובין כד א); והכא נמי: אי בעומד מאליו מוקמת לה שפיר כו' - הואיל ולאו להכי עבידא, יהבו ביה רבנן האי שיעורא.
- ^ לעולם שנטעו מתחילה לכך, והיקף לדירה הוא, אבל דירה זו אינה עשויה לצורך תוכה אלא לצורך אויר שחוצה לה: לדור שם שומרי השדות, ועשוייה להציל מן החמה
- ^ ואין מטלטלין בדירה זו אלא בית סאתים, כדתניא בפרק שני (עירובין כב א): כלל אמר רבי שמעון בן אלעזר: כל אויר שתשמישו לדירה, כגון דיר וסהר ומוקצה וחצר, ואפילו עשרה כורים - מותר, וכל דירה שתשמישה לאויר, כגון בורגנין שבשדות - בית סאתים מותר, יותר מבית סאתים אסור: דלאו דירה הוא, דעל כרחו הוא דר שם
- ^ קדש עליו היום
- ^ וקנה שם שביתתו
- ^ דאמרינן: גוד אסיק מחיצותיו כל סביבותיו, והרי הוא מוקף
- ^ אחד מנקיקי הסלעים
- ^ שהניח גבוליה סביב מלקצור, ושבלים גבוהין עשרה עסקינן
- ^ הואיל ושבת באויר מחיצותיו - נעשית ביתו, וכולו כארבע אמותיו הוא
- ^ הלכך
- ^ אבל אי הוה טפי מבית סאתים - אין מחיצותיו מועילות לו: שהיקף שאינו עשוי לדירה - אינו מועיל אלא לבית סאתים; להכי נקט 'מארבע אמות ואילך': דאם היה פחות מארבע אמות - מאי 'מהלך את כולו' איכא? ומחיצותיו מאי מהני? בלאו מחיצה נמי, מקום לכל אדם ארבע אמות! [בפרק 'מי שהוציאוהו' (עירובין מא ב)]
- ^ מימות עולם הן
- ^ זו למעלה מזו
- ^ שאם ירצה לעשות מחיצה מכותל זה לכותל שכנגדו - יתקשר באבנים הללו, שכן דרך הבנאין לעשות, ובְעִניָן אחר אינו יכול לדבק בנין חדש בבנין ישן
- ^ דקל היה עומד אצל פתח המבוי
- ^ אלמא: הלכה כאביי
- ^ ואביי, דשרי, קשיא ליה האי עובדא דרב לא סמך אדיקלא, ואנן קים לן הלכתא כאביי בלחי העומד מאליו
- ^ ומתרץ:
- ^ דוודאי בדסמכינן עליה פליגי, אבל לא סמכינן - דברי הכל אינו לחי, כההוא עובדא דדיקלא דרב
- ^ יציע
- ^ והיה עמוד הסומך את היציע עומד בראש מבוי אחר
- ^ אביי שרי למיסמך עליה, ורבא אסר, אלמא: בדסמכינן עליה פליגי
- ^ והלכתא כאביי בהא, דזו היא אחת מיע"ל קג"ם שהלכה כאביי.
- ^ אם עשאו גולל לקבר - מטמא לעולם באהל כמת עצמו, ואפילו ניטל משם, דתניא בפרק 'בהמה המקשה' (חולין עב א) וכל אשר יגע על פני השדה - לרבות גולל ודופק
- ^ וטעמא דרבי מאיר מפרש במסכת סוכה בכולהו, משום דקסבר: כל מחיצה העומדת ברוח חיים - אינה מחיצה
- ^ כלומר: אם עשאו גולל - אין שם גולל חל עליו לטמא; גולל - הוא כיסוי שנותנין דף על המת [במקומו של רש"י; בארץ ישראל גולל היה האבן הסוגר את מערת הקבורה; אף על פי שהוא אבן – מקבל טומאה]
- ^ 'ספר' משמע קלף, כדכתיב 'ואני כותב על הספר בדיו' (ירמיהו לו יח), והדר קרי ליה 'מגילה' כדכתיב (ירמיהו לו כז) אחרי שרף המלך את המגילה
- ^ שיכתוב הגט עליו
- ^ אי הוה כתיב 'וכתב לה כריתות בספר' - הוה משמע מגילה; אבל השתא דכתיב 'ספר', - האי 'ספר' = ספירות דברים הוא, והכי משמע: וכתב לה דברי כריתות; אבל לא קבע לו מקום לכותבו, וממילא משמע בכל מקום שירצה יכתבנו
- ^ כיון ד'ספר' - לאו קלף משמע, ממילא הא לא קבע ליה קלף, ובכל דבר משמע, ולמה ליה למיכתב 'וכתב' לרבות כל דבר? לכתוב 'ונתן לה ספר כריתות'
- ^ אם נתן לה כסף ואמר: התגרשי בו
- ^ ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר (דברים כד ב) - היינו קדושין
- ^ דגמרינן במסכת קידושין (ב,א) קיחה קיחה משדה עפרון
- ^ מדכתיב 'כריתות' סמוך ל'ספר'
- ^ שלא יטיל תנאי בגט שיקשרם יחד, אלא דברי הבדלה יהיו
- ^ דהא כל ימיה קשורה בו, שמחמתו היא נמנעת מלשתות יין, ותנאי זה תלוי והולך לעולם, ואין זה הבדלה, אבל מכאן ועד שלשים יום - הרי זה כריתות מיד, שהרי דברי הבדלה הן לסוף שלשים יום ומותרת מיד לאיש אחר
- ^ ואפילו הן פרצות קטנות פחותות מעשר
- ^ ושיהא בעומד רב עליהן
- ^ פרצה אחת אוסרת כל ההיקף, אפילו כולו עומד, כדמפרש בברייתא לקמן
- ^ כל ההיקף כולו עשוי כן
- ^ דאמר בריש פירקין (עירובין ד א): מחיצות והלכותיהן - הלכה למשה מסיני
- ^ שפודין וארוכות המטה - פסולין לסכך בהן, לפי שכלים הן ומקבלים טומאה, ותנן (סוכה פ"א מ"ד, דף יא,א): כל דבר המקבל טומאה אין מסככין בו
- ^ אשפונד"ש [מוטות המטה]
- ^ לסכך שם בסכך
- ^ אלמא: פרוץ כעומד מותר, דהא הכא פסול ככשר הוא, ושרי, וקשיא נמי הא לרב הונא
- ^ שיהא שפוד יכול ליכנס וליצא בריוח שבינתים; דהשתא הוי ריוח טפי משיעור שפוד, ואינו מצומצם
- ^ דקא סלקא דעתך דהאי דקא מתרץ 'בנכנס ויוצא' - הכי קמתרץ: דכל כמותן בנכנס ויוצא הוא, דאין דרך לצמצם; לכך פריך: והא אפשר לצמצם ולכוין שלא יהא לו ריוח יותר, ואנן כמותן תנן
- ^ מתניתין - בלא צמצם אלא
- ^ ריוח יותר משיעור שפודין, וכמותן דקתני - כשיעור שפודין בנכנס ויוצא
- ^ שפודין
- ^ לסכך כשר
- ^ דאפילו לא העדיף הריוח - איכא סכך כשר טפי, דכיון דנותנו ערב - אי אפשר לעמוד אלא אם כן ראשו אחד מונח על השפוד מכאן, וראשו אחד מונח על השפוד מכאן