ביאור:בבלי בבא קמא דף נז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

[ספרי דברים פיסקא רכב] 'החזירה ^[1] למקום שיראנה ^[2] - אינו חייב לטפל בה; נגנבה או אבדה - חייב באחריותה' ^[3] מאי נגנבה או אבדה? לאו נגנבה מביתו ואבדה מביתו?

לא, ממקום שהחזירה.

והא קתני אינו חייב ליטפל בה?

אמר ליה: הכא במאי עסקינן - כגון שהחזירה בצהרים, ותרתי קתני, והכי קתני: החזירה שחרית ^[4] למקום שיראנה, ושכיח דעייל ונפיק וחזי לה - אינו חייב ליטפל בה; ^[5] החזירה בצהרים למקום שיראנה - דלא שכיח דעייל ונפיק ^[6], דלא חזי לה, ונגנבה או אבדה - חייב באחריותה.

איתיביה [הסיא של ספרי דברים פיסקא רכב]: 'לעולם 'הוא חייב עד שיחזירנה לרשותו ^[7]; מאי לעולם? לאו 'אפילו מביתו' ^[8], שמע מינה כשומר שכר דמי?

אמר ליה: מודינא לך בבעלי חיים ^[9], ^[10] דכיון דנקטי להו ניגרא ^[11] ברייתא ^[12] - בעי נטירותא יתירתא ^[13].

איתיביה רבה לרב יוסף: ’[דברים כב,א: לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם] השב [תשיבם לאחיך] ^[14] - אין לי אלא בביתו; לגינתו ולחורבתו מנין ^[15]? - תלמוד לומר: 'תשיבם' - מכל מקום'; מאי לגינתו ולחורבתו? אילימא לגינתו המשתמרת ולחורבתו המשתמרת - היינו ביתו! אלא פשיטא: לגינתו שאינה משתמרת ולחורבתו שאינה משתמרת; שמע מינה: כשומר חנם דמי!

אמר ליה: לעולם לגינתו המשתמרת ולחורבתו המשתמרת, ודקא קשיא לך היינו ביתו - הא קא משמע לן: דלא בעינן דעת בעלים, כדרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: הכל ^[16] צריכין דעת בעלים ^[17] חוץ מהשבת אבידה, שהרי ריבתה בו תורה השבות הרבה.

אמר ליה אביי לרב יוסף: ואת לא תסברא דשומר אבידה כשומר חנם דמי? והא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הטוען טענת גנב באבידה ^[18] - ^[19] משלם תשלומי כפל ^[20]' ^[21], ואי סלקא דעתא שומר שכר הוי - אמאי משלם תשלומי כפל? קרנא בעי שלומי ^[22]!?

אמר ליה: הכא במאי עסקינן - כגון שטוען טענת לסטים מזויין ^[23].

אמר ליה: ליסטים מזויין גזלן הוא ^[24].

אמר ליה: שאני אומר: לסטים מזויין - כיון דמיטמר מאינשי - גנב הוא ^[25]. ^[26]

איתיביה:

עמוד ב

^[27] לא! אם אמרת 'בשומר חנם שכן משלם תשלומי כפל - תאמר בשומר שכר שאינו משלם תשלומי כפל? ואי סלקא דעתא 'לסטים מזויין - גנב הוא' נמצא בשומר שכר משלם תשלומי כפל בטוען טענת לסטים מזויין!

אמר ליה: הכי קאמר: 'לא! אם אמרת בשומר חנם שכן משלם תשלומי כפל בכל טענותיו ^[28] תאמר בשומר שכר שאינו משלם תשלומי כפל ^[29] אלא בטוען טענת לסטים מזויין!'

איתיביה [דומה למכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כב פסוק יג]: ’[שמות כב,יג: וכי ישאל איש מעם ריעהו] ונשבר 'או מת [בעליו אין עימו שלם ישלם]; אין לי ^[30] אלא שבורה ומתה ^[31], גניבה ואבידה מנין? אמרת קל וחומר: ומה שומר שכר, שפטר בו שבורה ומתה ^[32], חייב בגניבה ואבידה ^[33] – שואל, שחייב בשבורה ומתה, אינו דין שחייב בגניבה ואבידה! וזהו קל וחומר שאין עליו תשובה ואי סלקא דעתא 'לסטים מזויין - גנב הוא' - אמאי אין עליו תשובה? איכא למפרך: מה לשומר שכר שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת לסטים מזויין ^[34]!? ^[35]

אמר ליה: קסבר האי תנא ^[36] 'קרנא בלא שבועה עדיפא מכפילא בשבועה' ^[37].

לימא מסייע ליה ^[38] [תוספתא מסכת בבא מציעא ^[39] פרק ג הלכה ב]: השוכר 'פרה מחבירו ונגנבה, ואמר הלה: "הריני משלם ואיני נשבע ^[40]", ואחר כך נמצא הגנב - משלם תשלומי כפל לשוכר ^[41]';

סברוה ^[42] כרבי יהודה ^[43], דאמר: שוכר כנושא שכר דמי; ^[44], ומדקתני ואמר "הריני משלם ואיני נשבע" - מכלל דאי בעי פטר ליה נפשיה בשבועה ^[45]; היכי דמי ^[46]? ^[47] כגון דקא טעין טענת לסטים מזויין ^[48], וקתני ואחר כך נמצא הגנב - ^[49] משלם תשלומי כפל לשוכר, שמע מינה לסטים מזויין - גנב הוא!

אמרי: מי סברת כרבי יהודה, דאמר: שוכר - כנושא שכר דמי? דלמא כרבי מאיר סבירא ליה, דאמר: שוכר - כשומר חנם דמי ^[50]?

איבעית אימא ^[51] כדמחליף רבה בר אבוה ותני ^[52] : שוכר - כיצד משלם? רבי מאיר אומר: כשומר שכר; רבי יהודה אומר: כשומר חנם.

רבי זירא אמר: ^[53] הכא במאי עסקינן? בטוען טענת לסטים מזויין ^[54]; ונמצא לסטים שאינו מזויין ^[55].

נפלה לגינה ונהנית - משלמת מה שנהנית:

אמר רב: ^[56] בנחבטה ^[57].

^[58] אבל אכלה - אפילו מה שנהנית אינה משלמת ^[59]? לימא רב לטעמיה, דאמר רב ^[60] היה לה שלא תאכל! ^[61]

אמרי: הכי? השתא: אימור דאמר רב התם 'היה לה שלא תאכל' היכא דאיתזקא היא, דמצי אמר ליה מריה דפירי "לא משלמנא! היה לה שלא תאכל"; לאזוקי היא אחריני דפטירה לשלומי - מי אמר? אלא

הערות

^ לאבידה
^ בעליה
^ שומר חנם פטור מגניבה ואבידה, ושומר שכר חייב [בפרק 'השואל' (בבא מציעא דף צד,ב)]
^ שכיח איניש בביתיה
^ אבל
^ בצהרים מצוי במלאכתו בשדה
^ של בעלים
^ אפילו הניחה מוצֵא בביתו וקתני 'חייב'
^ באבידת בעלי חיים, דחייב המוצא בגניבה ואבידה
^ ולאו משום שכר מצוה אלא משום דגניבה ואבידה דידהו פשיעותא היא:
^ 'נגרי' - פסיעות
^ כיון שראה שמלומדות הן לצאת
^ ואפילו הוי שומר חנם חייב; אבל שומר אבידה דמטלטלי - פטור מגניבה ואבידה
^ 'השב' - השבה מעלייתא משמע
^ דסגי ליה למוצא בהשבתו לגינתן דבעלים
^ גונב וגוזל או אחד מארבעה שומרין שהחזירו
^ צריך להודיעו לבעלים, ואם לא הודיעו - חייב המחזיר באחריותן
^ לפטור עצמו על ידי גנב: שטוען נגנבה הימנו האבידה שמצאתי
^ ונמצא שבידו הוא
^ כגנב עצמו, דדרשינן בפרק 'מרובה' (לקמן דף סג,ב) 'אם לא ימצא הגנב' (שמות כב ז): אם לא ימצא כמו שאמר, אלא הוא עצמו גנבו - וכתיב בתריה 'ישלם שנים' (שמות כב ח)
^ אי אמרת בשלמא שומר אבידה כשומר חנם דמי - משום הכי משלם כפל, דהוי בעי למפטר נפשיה בטענת גנב
^ מעיקרא כי טעין נגנבה הוה מחייב נפשיה לשלומי קרנא
^ 'גנב מזויין נטל הימנו בחזקה' דקא פטר נפשיה בטענת אונס
^ ובטענת אונס פטר נפשיה; וכפל - בטוען טענת גנב הוא, דכתב ביה רחמנא 'וגונב מבית האיש' (שמות כב ו)
^ ומשלם כפל
^ וכן הפוטר עצמו בטענת לסטים מזויין; ולענין חיוב: לא מיחייב שומר שכר עליה אם אמת אתו דהא אניס.
^ מתניתא היא [ולא ידענא היכא תניא]:
^ כלומר: כל טענות שעל ידי גנב, בין מזויין ובין שאינו מזויין; דהא שומר חנם פטור בגניבה ואבידה, הלכך כשנמצא שקרן - משלם כפל
^ בטענת גנב שאינו מזויין, אפילו נמצאת בידו, דהא מעיקרא לא הוה פטר נפשיה מקרנא
^ שיהא שואל חייב
^ שהן אונס
^ דכתיב ביה 'ומת או נשבר או נשבה' וכתיב בתריה 'שבועת ה' תהיה בין שניהם' (שמות כב ט-י)
^ דכתיב ביה 'אם גנב יגנב וגו' [שם פסוק יא]
^ תאמר בשואל שאין בו כפל לעולם
^ דהא מיחייב באונסין דכתיב 'ונשבר או מת' (שמות כב יג), וכי נמי טעין 'לסטים מזויין נטלו הימנו' הוה מיחייב נפשיה בקרנא, ומי שאינו בא לגנוב את הקרן - לא ישלם כפל.
^ ד'ונשבר או מת'
^ שואל עדיף, שמתחייב בשבורה ומתה בלא שום שבועת שקר, משומר שכר שפטור עליהן; ואף על פי שיש בשומר שכר כפל בטוען טענת לסטים מזויין - אין זה חומר, דכפל אינו בשומרין עד שישבע לשקר שנגנבה הימנו ואחר כך באו עדים! [בפרק 'מרובה' (לקמן דף סג,ב)] הלכך קנסא משום שבועה הוא דקנסיה רחמנא
^ דלסטים מזויין - גנב הוא
^ ליברמן
^ דאי בעינא משתבע דנגנבה - מפטרינא
^ דכיון דשילם נמצאת הגניבה שלו
^ רבנן דבעו לסייעיה לרב יוסף מהא
^ היא
^ [ב'השוכר את הפועלים' (בבא מציעא צג א)] ומחייב בגניבה
^ דנגנבה, כדקטעין
^ דמפטר? הא מיחייב בגניבה
^ אלא ודאי
^ "לסטים מזויין גנבה בחזקה"
^ אותו לסטים
^ ובגנב שאינו מזויין הוה פטר נפשיה מעיקרא
^ לעולם רבי יהודה היא, ובגנב שאינו מזויין,
^ ב'השוכר את הפועלים'
^ לעולם - כשומר שכר דמי; ואפילו הכי לא תסייעיה; דהאי דקתני כפל - בלסטים שאינו מזויין קאמר; וקתני רישא אינו נשבע - מכלל דאי בעי פטר נפשיה
^ הלכך אי בעי - איפטר
^ וכשנמצא הגנב נמצא שאינו מזויין, ובר כפל הוא
^ האי דקתני 'מה שנהנית משלמת'
^ כשחבטה על התבואה שיקעתן בקרקע והפסידם והיא נהנית שלא לקתה מקרקע
^ ופרכינן:
^ בתמיה
^ גבי הכניס פירותיו לחצר חבירו שלא ברשות [ב'שור שנגח את הפרה' (לעיל דף מז,ב)] דקתני 'הוזקה בהם בהמה של בעל הבית - חייב בעל הפירות' ואמר רב: כשהוחלקה בהן שנו, אבל אכלה והתריזה - פטור המכניס:
^ והכא נמי אמר בעל הבהמה: "בירידתה - אנוסה היא, שהרי נפלה; ובאכילתה - היה לה שלא תאכל, ומה אני יכול לעשות"!

[1] לאבידה

[2] בעליה

[3] שומר חנם פטור מגניבה ואבידה, ושומר שכר חייב [בפרק 'השואל' (בבא מציעא דף צד,ב)]

[4] שכיח איניש בביתיה

[5] אבל

[6] בצהרים מצוי במלאכתו בשדה

[7] של בעלים

[8] אפילו הניחה מוצֵא בביתו וקתני 'חייב'

[9] באבידת בעלי חיים, דחייב המוצא בגניבה ואבידה

[10] ולאו משום שכר מצוה אלא משום דגניבה ואבידה דידהו פשיעותא היא:

[11] 'נגרי' - פסיעות

[12] כיון שראה שמלומדות הן לצאת

[13] ואפילו הוי שומר חנם חייב; אבל שומר אבידה דמטלטלי - פטור מגניבה ואבידה

[14] 'השב' - השבה מעלייתא משמע

[15] דסגי ליה למוצא בהשבתו לגינתן דבעלים

[16] גונב וגוזל או אחד מארבעה שומרין שהחזירו

[17] צריך להודיעו לבעלים, ואם לא הודיעו - חייב המחזיר באחריותן

[18] לפטור עצמו על ידי גנב: שטוען נגנבה הימנו האבידה שמצאתי

[19] ונמצא שבידו הוא

[20] כגנב עצמו, דדרשינן בפרק 'מרובה' (לקמן דף סג,ב) 'אם לא ימצא הגנב' (שמות כב ז): אם לא ימצא כמו שאמר, אלא הוא עצמו גנבו - וכתיב בתריה 'ישלם שנים' (שמות כב ח)

[21] אי אמרת בשלמא שומר אבידה כשומר חנם דמי - משום הכי משלם כפל, דהוי בעי למפטר נפשיה בטענת גנב

[22] מעיקרא כי טעין נגנבה הוה מחייב נפשיה לשלומי קרנא

[23] 'גנב מזויין נטל הימנו בחזקה' דקא פטר נפשיה בטענת אונס

[24] ובטענת אונס פטר נפשיה; וכפל - בטוען טענת גנב הוא, דכתב ביה רחמנא 'וגונב מבית האיש' (שמות כב ו)

[25] ומשלם כפל

[26] וכן הפוטר עצמו בטענת לסטים מזויין; ולענין חיוב: לא מיחייב שומר שכר עליה אם אמת אתו דהא אניס.

[27] מתניתא היא [ולא ידענא היכא תניא]:

[28] כלומר: כל טענות שעל ידי גנב, בין מזויין ובין שאינו מזויין; דהא שומר חנם פטור בגניבה ואבידה, הלכך כשנמצא שקרן - משלם כפל

[29] בטענת גנב שאינו מזויין, אפילו נמצאת בידו, דהא מעיקרא לא הוה פטר נפשיה מקרנא

[30] שיהא שואל חייב

[31] שהן אונס

[32] דכתיב ביה 'ומת או נשבר או נשבה' וכתיב בתריה 'שבועת ה' תהיה בין שניהם' (שמות כב ט-י)

[33] דכתיב ביה 'אם גנב יגנב וגו' [שם פסוק יא]

[34] תאמר בשואל שאין בו כפל לעולם

[35] דהא מיחייב באונסין דכתיב 'ונשבר או מת' (שמות כב יג), וכי נמי טעין 'לסטים מזויין נטלו הימנו' הוה מיחייב נפשיה בקרנא, ומי שאינו בא לגנוב את הקרן - לא ישלם כפל.

[36] ד'ונשבר או מת'

[37] שואל עדיף, שמתחייב בשבורה ומתה בלא שום שבועת שקר, משומר שכר שפטור עליהן; ואף על פי שיש בשומר שכר כפל בטוען טענת לסטים מזויין - אין זה חומר, דכפל אינו בשומרין עד שישבע לשקר שנגנבה הימנו ואחר כך באו עדים! [בפרק 'מרובה' (לקמן דף סג,ב)] הלכך קנסא משום שבועה הוא דקנסיה רחמנא

[38] דלסטים מזויין - גנב הוא

[39] ליברמן

[40] דאי בעינא משתבע דנגנבה - מפטרינא

[41] דכיון דשילם נמצאת הגניבה שלו

[42] רבנן דבעו לסייעיה לרב יוסף מהא

[43] היא

[44] [ב'השוכר את הפועלים' (בבא מציעא צג א)] ומחייב בגניבה

[45] דנגנבה, כדקטעין

[46] דמפטר? הא מיחייב בגניבה

[47] אלא ודאי

[48] "לסטים מזויין גנבה בחזקה"

[49] אותו לסטים

[50] ובגנב שאינו מזויין הוה פטר נפשיה מעיקרא

[51] לעולם רבי יהודה היא, ובגנב שאינו מזויין,

[52] ב'השוכר את הפועלים'

[53] לעולם - כשומר שכר דמי; ואפילו הכי לא תסייעיה; דהאי דקתני כפל - בלסטים שאינו מזויין קאמר; וקתני רישא אינו נשבע - מכלל דאי בעי פטר נפשיה

[54] הלכך אי בעי - איפטר

[55] וכשנמצא הגנב נמצא שאינו מזויין, ובר כפל הוא

[56] האי דקתני 'מה שנהנית משלמת'

[57] כשחבטה על התבואה שיקעתן בקרקע והפסידם והיא נהנית שלא לקתה מקרקע

[58] ופרכינן:

[59] בתמיה

[60] גבי הכניס פירותיו לחצר חבירו שלא ברשות [ב'שור שנגח את הפרה' (לעיל דף מז,ב)] דקתני 'הוזקה בהם בהמה של בעל הבית - חייב בעל הפירות' ואמר רב: כשהוחלקה בהן שנו, אבל אכלה והתריזה - פטור המכניס:

[61] והכא נמי אמר בעל הבהמה: "בירידתה - אנוסה היא, שהרי נפלה; ובאכילתה - היה לה שלא תאכל, ומה אני יכול לעשות"!

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]