תולדות תנאים ואמוראים/א/אביי (בר כייליל הכהן)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש



אביי (בר כייליל הכהן)[עריכה]

שם אביו נזכר פ"א בזבחים קיח: שאמר רב יוסף על אביי חד ברא הוה לכייליל, ופרש"י נראה כי אביו של אביי כייליל שמו, וע"פ קבלת רב שרירא גאון מובא בערוך ערך אביי שאביו היה אחי רבה בר נחמני, ואביי לא זכה לראות את אביו ואמו כקידושין לא: כשעברתו אמו מת אביו, וכשילדתו מתה אמו.

את שנת לידתו ידוע לנו בבירור ע"פ קבלת רש"ג באגרתו ח"ג פ"ג, שיאמר שנפטר אביי תרמ"ט לשטרות, ובר"ה יח. שאביי חי ששים שנה א"כ נולד תקפ"ט לשטרות, ובפטירת ר' יוחנן היה נער קטן כבן עשר שנים (כפי מה שבארנו שר"י נפטר תקצ"ט), ובפטירת רב יהודה היה יותר מעשרים (שרב יהודה נפטר תר"י לשטרות).

ורבה בר נחמנו דודו מילא את מקום אביו ומסרו למינקת אשה יקרה וחכמה שהיתה לו כאם, וקראה תמיד בשם "אמרה לי אם", ובאמת בכל כחה השתדלה שלא יחסר לו שום דבר וכאם רחמניה הביטה עליו שלא יארע לו שום דבר וילמוד תורה מתוך הרחבת הדעת וכעדות אביי עירובין סה. שאמר אי אמרה לי אם קריב כותחא לא תנאי, וברכות סב. שאמו מרביה ליה אמרא למיעל בהדיה לב"הכ כדי שלא ישאר יחידי, ובפסחים קי. כי הוה שתי חד כסא הוה מנקטא ליה אמו תרי כסא בתרי ידיה. וכשזכתה לגדלו אז מסרה לו כמה מני רפואות יקרות כשבת סו: קלג: קלד., עירובין כט:, כתובות ג., גיטין ע., וכן גם דברים השייכים להלכה ככתובות י: נ. שא"ל בר שית למקרא בר עשר למשנה בר יג' לתעניתא מע"ל, ובתינוקת בת י"ב, ובכתובות לט: א"ל כמיא חמימא על רישיה דקרחא, וכן מו"ק יח:, ובטבעת הילדים כיומא עח:, ובטבעת יין כמו"ק יב..

בדבר שמו האמיתי יש מחלוקת בין רבותינו, יען כי בכל הש"ס נקרא בשם אביי, אבל גם מצינו שקראו רבא חבירו תמיד בשם נחמני כשבת לג. אמר ידענא בנחמני, שם עד. ונדרים נד: שפיר קאמר נחמני, וכן הוא כתובות סה., סוף הוריות, ע"ז נח., וכן נקרא מדתמא דגמרא בגיטין לד: והלכתא כנחמני, ופסחים קיב: הזהרו בנחמני, ובגיטין מה. אי לאו דנחמני את. ודעת רשב"ם בפסחים קיב: והר"ן בנדרים נד: דנחמני היינו אביי וקרו ליה הכי משום שנתגדל בבית רבה בר נחמני, א"כ דעתם ששמו האמתי הוא אביי, ואך יען שנתגדל בבית דודו קראוהו נחמני.

ובערוך ערך אביי דעתו ששמו האמיתי היה נחמני ע"ש אבי רבה, ולא היה קורא לו כל שעתא נחמני בשם אביו אלא הוה קרי ליה אביי בלשון ארמית, א"כ דעתו ששם אחד הוא, וברש"י גיטין לד: וז"ל דע"ש שרבה בר נחמני גידל אביי בביתו ולמדו תורה שהיה יתום, השיאו את שם אביו נחמני, משמע שסובר כהרשב"ם, וביוחסין ערך אביי מביא כל הדעות ומביא שאביי הוא נוטריקון "אשר בך ירוחם יתום".

והרב החכם ר"י רייפמאן בספרו פשר דבר ירצה לומר כי אביי הוא שם סורי ונגזר מפעל ביא אשר יורה לשון הזאת על נחמה ואל"ף הוא הוספה בלשון זה, ובעברית נקרא נחמני, ודעתו כמעט אחד עם דעת הערוך. (ומה שמובא ברש"י סוף הוריות וז"ל וא"ד דבלשון גנאי קרי ליה נחמני, הוא מתלמיד טועה).

וכשנתגדל קצת לקחו רבה דודו תחת כנפיו כברכות מח: אביי ורבא [בר רב חנן] הוו יתבי קמיה דרבה ושאל להם למי מברכין אמרי ליה לרחמנא, ורחמנא היכא יתיב, ונפק אביי לברא אחוי כלפי שמיא, והשני אחוי לשמו טללא, ואמר להו תרוייבו רבין הויתו, ובפסחים קטו: אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזא דקא מדלו השלחן מקמיה א"ל עדיין לא אכלינן, א"ל פטרתן מלומר מה נשתנה.

ויען שגם רבה היה אז עוד בימי עלומיו, כאשר בארנו בערך רבה שהיה זקן מאביי אך לערך י"ז שנה, והיה אז רבה תלמידו דרב יהודה בפומבתידא, הביאו רבה לישיבת רבו להתחמם באורן של זקני הדור, כפסחים קה: שעולא איקלע לפומבדיתא א"ל רב יהודה לרב יצחק בריה זיל חזי היכי אבדיל לא אזל ושדר לאביי. ואביי מסר לו היכי אבדיל, ונוכל לידע בבירור כמה שני אביי היה אז, כידוע שר' יוחנן נפטר תקצ"ט כמבואר בערכו, ור"א נפטר בשנה אחת עם ר"י כמבואר באגרת דרש"ג ח"ג פ"ב, ועולא נפטר בחיי ר"א ככתובות קיא. וא"כ אף הם נאמר שהמעשה היה בשנה האחרונה לימי חיי עולא היה אז אביי אך כבן תשע או עשר, ובוצין בוצין מקיטפיה ידיע שגם אז היה ניכר שלגדולות נוצר ולכן מצינו סנהדרין ל. שהקשה לעולא. אבל בפטירת רב יהודה (שנפטר תר"י לשטרות) היה אביי למעלה מעשרים ולכן מצינו פסחים ו. מה:, שבועות לה. שהקשה לרב יהודה.

וכן מצינו שאמר בשם חייא בר רב כשבועות יז:, ובשם רב חננאל תלמידו דרב כקידושין עב., וכן מצינו שהקשה לרב חסדא כתענית יב., ובזבחים יד. א"ל אביי לאומרא דר"ח בעי מרב חסדא, כי בפטירת ר"ח (שנפטר תר"ך לשטרות) היה אביי כבר גדול הדור והיה אז לערך בן שלשים.

אמר לשמעתיה דרב גידל מגילה ג:. הקשה לרבה בר"ה ב"מ לד., וכן מצינו שאמר אביי הכי אמר רב ששת כקידושין טז., הכי אמר רב כהנא אמר רב ברכות יד: הקשה לר"כ ע"ז סז:, אבל רבותיו המובהקים היו רבה ורב יוסף אשר נהגו ישיבת פומבדיתא, ואביי ישב פניהם כל ימי חייהם. וקרא לרבה בשם "מר" בפניו ושלא בפניו. בפניו, כברכות סא: שא"ל לר שביק מר, ובשבת כה: ולימא מר, שם קכד. א"ל למר אליבא דר"נ וכו'. שם קכט. והא קעבד מר, שם קנד: קמשתמש מר בבע"ח, שם קנו. מר נמי קטיל, פסחים קכ: מינם קא נאים מר, ומגילה ז. השתא אמר מר, וב"מ ו: אי משום הא לא תסייעיה למר, ובסנהדרין מח: והא מר הא תורה וכו', וחולין מג: והא מר הא דאמר. ושלא בפניו כשבת כב. שאמר כל מידי דמר עביד כרב, ושם כג. מריש הוה מהדר מר, ושם לה. בעי מיניה דמר, ובעירובין מה. דשמיע לי מיניה דמר, ושם סח. מר לאו אורחיה, ושם פט. הכי אמר מא, ופסחים קא. כי הוינן בי מר, ובסוכה כו: שינתא דמר כרב, וביצה כח: הוה קאימנא קמיה דרה, ושם לו: תיתי לי דעברי אמדר, ובמגילה ז: כי נפקי מבי מר, ובגיטין נט: אלא אמר אביי לכדמר, וכן הוא ב"ק ז:, וב"מ קז: טעמה דרשב"ג כדמר. וב"ב ח: מריש הוה עביד מר. ושם סג: הנהו שטרי דנפקי מבי מר, ושם קע. כדמתרצה מר, ושבועות כח: ובמנחות לג: חזינא לאספלידי דבי מר.

ורבה השתדל להחכימו ולחדדו כברכות לג. שאמרו, ורבה לחדודי דאביי הוא דבעי, וברכות ל: אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזייה דקא בדח טובא אמר וגילו ברעדה כתיב, והיה מטייל קמיה בתמניה ביעי כסוכה נג: והיה חביב עליו כ"כ עד כששאלו כשבת קנג. כגון מר דסנו ליה כולהו פומבדיתאי מאן אחים הספידא. השיבו מיסתיא את ורבה בר רב חנן. (ולכן אמר אביי בכתובות קה: האי צורבא מרבנן דמרחמין לו בני מתא לא משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא ואמר זה לכבוד רבו שידע את גדולתו ובכל זאת היו לו שונאים הרבה).

ויען שנתגדל בביתו וחשבו כבן לכן מצינו שא"ל הלשון "אתה" כשבת קיז., עירובין מט:, מו"ק ב:, ב"ב קכה., שא"ל לדידך. ופסחים מז: והא את הוא דאמרת. ובעירובין מד: ואת לא תסברא, ומו"ק ב: ואת אמרת לן. ושם י: תניא דמסייע לך.

בעי מרבה כשבת כא. לה., עירובין יז. ע. עג., ביצה כב., מו"ק יט:, יבמות נב., כתובות מב., נזיר נ., גיטין ס., שבועות יז., זבחים לד., תמורה יא:.

א"ל אביי לרבה ברכות לג: לו: סא:, שבת כג: כה: מד: מו. קיז. קכג., עירובין לח: מד: מט: נ. סז: עא. פא. פו: פז. צב: צג. קד., פסחים מז: עד:, ביצה ב: ו: יח., ר"ה טו. כח., יומא מו., סוכה ז. יז: לו., מו"ק ב:, תענית ד., מגילה ז:, יבמות יח. כט: ל: לה. לח. נו. עט:, כתובות ו. יד. עב:, נדרים עג:, גיטין כד: כח. לז: מב., ב"ק כח: מג. סו:, ב"מ מ. סז., ב"ב ח. סב: סג. עט. קכה. קנג: קעב:, סנהדרין סט., ע"ז טו:, שבועות יא., זבחים עו: צג. קט:, ערכין כו:.

ורבו השני היה רב יוסף והיה עליו אימתא דרבו גדול כ"כ עד שאמרו קידושין לג. כי חזא אביי לאודניה דחמריה דרב יוסף דאתי הוה קרים מקמיה. וקראו מר גם שלא בפניו כעירובין ס. וקראו מר כפסחים נב. שא"ל ולנגדיה מר - ונשמתיה מר, וביצה ז. ולימא מר ורבה וכו', ומגילה כג. עד האידנא מ"ט לא פריש לן מר. ומו"ק כד. לא סבר לה מר, ומו"ק כח. מכרת דיומא מי נפיק מר, ושבועות יג. דוקא קאמר מר, קאי קמיה דרב יוסף שבת קיב: קמז:, ורב יוסף קראו דרדקא כשבת קמב:.

ויען שהיה כל ימיו לפניו לכן מצינו שא"ל אביי מאי חזית כברכות כה., יבמות מה., גיטין מה., ואת לא תסברא כברכות לח., שבת מה: קא., מנחות לב., אמרת לן כעירובין סא., ב"ק נו:, ב"מ ח: ומי מצית אמרת ערכין יא:, מי סברת כשבת קלח., מאי דעתך כפסחים מח:, מי דמי כיבמות נב: צא:, כתובות קט:, נדרים נה., ב"ב פב:, מנחות מו:, ולטעמך כשבת סב:, לא תפלוג כב"ק קיס. שפיר עבדת כברכות כה:, תרצת כפסחים מה:, והיה גדול כ"כ בעיני רבו עד שרב יוסף אמר לאביי זבחים סב. מר דגברא רבה הוא ידע מאי קאמינא, וכשבאו בני קקונאי לרב יוסף שישלח להן גברא דליערב להן שלח להם את אביי כעירובין ס., והיה שואל את אביי איך נהג רבה כשבת מ., וכתובות פא: הקשה לרב יוסף ושלחו לקמיה דרב מניומי בריה דרב נחומי והשיב כאביי.

וכן היה מקשה לרב יוסף משמועות אחרים כברכות כח. שהקשה לו מדברי ר' אבא. ובעירובין י. דאמר רמי בר אבא. וב"ב כג. והאמר רב מרי - רב זביד.

וכשחלה רב יוסף ושכח תלמודו היה אביי מזכירו תמיד, כדמצינו אמר רב יוסף לא שמיע לי א"ל אביי את אמריתא ניהלן כעירובין י. מא. סו: עג. פט:, נדרים מא., מכות ד., נדה לט. סג:.

בעי מרב יוסף מצינו אך בתמורה יא: יב., ונראה יען שרוב למידו היה מרב יוסף כשהיה כבר גדול הדור וגם כבר נהג ישיבתו הפרטית בחיי רב יוסף כב"ב כב. ולכן מצינו ששקיל וטרי עמו כמעט תמיד כתלמיד חבר, כדמצינו שהקשה לרב יוסף ברכות יד: לז:, שבת ח. יא: יב. יח. כ: כד. לו. לח: מב. מב: מט: נא: נג: נד. נז. נז: ס. סא. סב. פא. קו: קז: קח. קלא. קלד. קלז: קמה:, עירובין ז. יב. כה: כט: נח: סב: סד. עא: עג: עד. פ. פו., פסחים נ: עא., יומא ל: נג. נה. עז:, סוכה יט: כו. כט. מג:, ביצה ב: ה: ו: יח. כא: לב. לז., מגילה יח:, ר"ה יח:, תענית ד:, חגיגה ז: כה., מו"ק יב: כח., יבמות כא. נו. נט: פ. צה:, כתובות יא. יב: נ: נט. צא: קד., נדרים לא: עז. פג. פד:, נזיר מב:, סוטה ה: ו., גיטין ו: יז: כג. כח: כט. נט: סה: פח: פט., קידושין יב. כה: לט. לט: עב. עה., ב"ק כג: נז. ס. פח: צג. קיג: קטו. קיז:, ב"מ ח: טו. טז. כח. כט: סב., ב"ב יג: כג. נד: צה: קלה. קמג., סנהדרין יג: מז. נא: פו. צט: ק:, מכות כג., זבחים יד: יח: לב: סא: עה. עו., מנחות כ. כט: לה., חולין יט. לא: פב: קד: קכג:, ערכין יח:, נדה סג: עב..

וכן מצינו שאמר מתיב רב חייא בר יוסף כב"מ י..

בשם רב חמא בר עוקבא קידושין עב..

בשם רבב"ח זבחים לו:, חולין כט..

מרב שמואל בר יהודה ששאל ממנו גיטין טז:, מנחות מב:, וב"ב ח: הקשה לרב יוסף מרב שמואל ב"י.

חבריו הגדולים[עריכה]

הריש והראשון הוא רבא חברו מילדותו כדמוכח ברכות מח. אביי ורבא הוו יתבי קמיא דרבה ושאלם למי מברכין רבא אחוי לשמי סללא ואביי כלפי שמיא ואמר להו תרווייכו רבנן הויתו, ומזה אנו רואים שהיו חברים מקטנותם, אבל יען שלא מצינו שידבר רבא עם רבה או שיאמר בשמו, וגם להבין איך בא רבא בקטנותו לישב לפני רבה הלא אביו היה הריש במחוזא וחי גם בהיות רבא גדול בשנים כמבואר בערכו, לכן נראה יותר גרסת בה"ג שם שלא רבא ישב עם אביי, אך רבא בר רב חנן, ואותו מצינו באמת תמיד עם רבה, והוא היה חבירו דאביי בישבם לפני רבה, וזה שמצינו שבת קנג. שרבה אמר להם מיסתיא את ורבא בר רב חנן, ובכתובות יח: קרא לאביי תרדא, וכן שקלו וטרו יחד כברכות מא., שבת קמח. קמח:, עירובין יד: לח: מה. נב. סח. עה: צג., ביצה ל., כתובות ו: סב., שבועות יח., בכורות נד:, כריתות יח:, אבל רבא נראה כשלמד אביי לפני רבה אז ישב רבא לפני ר"נ במחוזא ובנהרדעא, ולכן מצינו תמיד אביי עם רבה אבל עם ר"נ מצינו אך עירובין ג: שאמר משמיה דר"נ, וב"ב קיג תנא רבה בר חנינא קמיה דר"נ - א"ל אביי דלמא בין נחלות קאמרת, ובכתובות נז. אמר לרב יוסף והאמר ר"נ, ולהיפוך רבא כמעט שר"נ היה רבו היחידי ועם רבה לא מצינו אותו כלל, ואך כשנפטר רבה אמרו ב"מ פו. שנפקו אביי ורבא לעסוקי ביה.

ומצינו אותו עם רבא בכל הש"ס, בלשון אביי ורבא דאמרי תרוייהו לערך שלשים פעמים, מתיב לרבא לערך עשרים פעמים, א"ל אביי לערך ע' פעמים כמבואר בערך רבא כל הציונים.

וכן כל הנחותי דהדור ההוא היו כמו חביריו.

כרב ספרא שקראי זל"ז מר כביצה לח:, חולין נא..

הקשו זל"ז כעירובין מה: קג:, יומא יא:, בכורות ד. וב"ב קסז. יתיב רב ספרא ורב אחא בר הונא ור"ה בר חיננא ויתיב אביי גבייהו - א"ל אביי הכי אמר רב, ובחולין קי: א"ל אביי לר"ס כי סלקת להתם בעי מינייהו, כי סליק - כי אתא וכו', ומ"ק כה. כשנפטר רב ספרא לא קרעו רבנן עליה אמרי לא גמרינן מיניה, א"ל אביי מי תניא הרב שמת? חכם שמת תניא, ועוד כל יומא שמעתתיה בפומין בי מדרשא.

וכן רב דימי שקיל וטרי עמו כברכות מד. נ., שבת סג: עב. קמה., עירובין ו. כד., פסחים לד. מד., יבמות עח., נזיר לז., ב"ק מג:, ב"מ נח:, ב"ב קע., סנהדרין כ: מד: ק., חולין צט. קלג: קלו. קלז:, בכורות יא: כב., תמורה ד. [יד: קראו אביי מר], כריתות כה:.

וכן רבין כשבת כ: שישבו יחד קמיה דרבן נחמיה אחוה דריש גלותא - א"ל רבין היינו כלך דתנן - רבין ואביי הוו קאזלא בפתקא - א"ל רבין היינו אידן דתנן וכו', וב"ב קכט. אמר לרבין אנחתת לן חדא ואתקפתת לן חדא, ובקידושין יב. א"ל אביי לרב דימי נימא את ורבין בפלוגתא, ובחולין קי. אמר אביי תכלא והיא היא, וברכות מז. יסופר שרבין ואביי הוו קאזלי באורחא קדמיה חמריה דרבין לדאביי ולא א"ל ניזיל מר, אמר מדסליק האי מרבנן ממערבא גם ליה דעתיה, כי מטו לפתחא דבי כנישתא א"ל ניעל מר, א"ל אביי ועד השתא לאו מר אנא? א"ל הכי אר"י וכו'.

וכן רב יצחק בר יוסף, שקראו אביי מר כברכות מב:, זבחים פא: וע"י נשא את חומה לאשה וא"ל חזי דאלך קסמכינא כיבמות סד: ונראה מה שנחלקו רב יוסף ור' יצחק ביצה ג. ואביי מקשה לו הוא ר"י בר יוסף, וכן ר"ז השני (כי ר"ז הראשון עלה לא"י עוד בחיי ר"ל ור"י שאז היה אביי ילד קטן ושוב לא ירד לבבל) כעירובין צב., זבחים ה., יתיב ר"ז ור' יצחק בר אבא ויתיב אביי גבייהו, ובנדה נ: אמר אביי גברא רבה כר"ז לא תחיבו עליה, וקראו אביי מר כעירובין נט:, ושקלו וטרו יחד כעירובין יד., פסחים צו., יומא פ:, ר"ה ו:, סוכה ב. לד., ביצה כז., חגיגה ו., מו"ק יד., כתובות ה. מ., (ובערכין יד: גרס רב זעירא והיא היא) מ:, נדרים יט., גיטין סג: עא., קידושין יא., ב"ק יד. עד:, ב"מ ה., סנהדרין נג:, מנחות כד:, חולין מה. קכו:, אותיב ר"ז לאביי שבת קח. והיו יחד כשהוצרכו לריש בפומבדיתא כסוף הוריות.

ומכולן קיבל תורת א"י, ולכן מצינו שאמר אביי הכי אמר ר' יוחנן כעירובין מה:, סנהדרין מב., חולין ט., משמיה דחזקיה פסחים לג:, בשם ר' אסי אר"י יבמות קא., א"ר מני נדה סא: (וזה ר' מני הראשון, כי השני אמר בשם אביי כמבואר לקמן).

שאר חבריו[עריכה]

ר' אבא ב' כחולין יד. צז: ובריש הוריות, וחולק עמו כמנחות פט: ועיין ערכו.

אביי בר אבין כעירובין סב..

רב אדא נרשאה כשבת קמ., כתובות ס..

רב אויא (תלמידו דרב יוסף) קראו אביי מר כברכות כח:, שבת סג..

רב אחא בר הונא, ישב אביי עמו כשבת קכד., ב"ק קטז:.

רב אחא בר יעקב עם אביי כחולין י:.

רב אחא בר רב עזא עם אביי כתמורה כא., אך שם צ"ל רבא בר עזא.

רב אחא בר תחליפא, בעירובין ק. אמר לאביי דשרא לך כרבה שרא לך.

רב אידי בר אבין, הקשה לאביי כתענית יג., ב"מ לה:, חולין צז:. שלח לאביי יבמות עו., גיטין פט., ב"ב לב:, ובמו"ק טז. א"ל אביי מידי שמיע לך בהא.

בר הידיא במו"ק יח: אביי מתקיף עליו.

ר' אילעא. מתקיף לאביי ואביי משב לו כמנחות כה. (אך ט"ס תיבת א"ל, ודברי ר' אילעאי קאי שם על הברייתא).

רב איקא בר אבין, בקידושין עב. אמר אביי לא תציתו ליה, ובע"ז סה. שהיה שופך חמרא לעכו"ם - אמר אביי דשפיר עביד.

רב חנא. אביי מתרץ לו קושייתו ב"מ קיג..

רב חיננא בר אבין. ישב אביי עמו כעירובין סב..

רב חנניא. א"ל אביי אי משום הא לא תסייעיה למר (רבה), ובחולין סט. בעי רב חנניא ואביי א"ל ותבעי לך.

רב טובי בר מתנא. מו"ק טז. ההוא טבחא דאתפקר נגדו אמנו עליה אביי ורבא ושמתוהו.

מר יהודה. בע"ז טז: אמר אביי אמר לי מר יהודה, דבי מר יוחני טחני ריחים בערודי, ובשבת נז: אמר רב יהודה משמיה דאביי (וצ"ל מר יהודה כגרסת דק"ס ויותר נראה שצ"ל משמיה דאבימי).

רב מנשיא בר גדא. א"ל אביי עני מרי מנחות יז. ובא לפני אביי לדין וא"ל מאן פלג לך ב"מ סט..

רב מתנה חבירו. כגיטין נט: שאמר לאביי הא דאמרת, ובשבת ב: הקשה לאביי ולטעמיך, וכן כתובות לה:.

רב נתן בר הושעיא. בגיטין יח. מתרץ לו לאביי קושייתו, ובנזיר מג: אמר אביי אשכחתינהו לחבריה דרב נתן בר הושעיא וכו'.

עולא בריה דרב עילאי. הקשה לו אביי ב"ק ז..

ר' עילא. במנחות פא. ר' עילא חלש עול לגביה אביי ורבנן, וגרסת שיטה מקובצת עולא בר אבא.

רב עמרם. שבת קכו: משיב לו אביי, ובכורות טז. מתרץ לו אביי קושייתו.

רב פפא בר שמואל. הקשה לו אביי ב"ק פד. ומשמע שם שהיה גדול מאביי.

רבא בר רב עזא. בתמורה כא. א"ל אביי ותיבעי לך.

רבה בר רב עולא. במנחות כא. א"ל אביי.

רב שיזבי. בחגיגה כד. איתיביה אביי.

רב שמואל בר יהודה, בגיטין טז:, מנחות מב: א"ל אביי אלא מעתה.

הלכותיו ומאמריו היקרים[עריכה]

לא על חנם אמרו חז"ל סוכה כח. הויות דאביי ורבא. כי כמעט אין אחד אשר אליו יתיחסו ב"כ הלכות כהלכות המרובים שלהם, וכפי שספר ומנה הרב בעל כנסת חקקי ישרון מצא אלף וקע"ז הלכות אביי וקושיותיו ופירוקיו ותירוציו, ונוכל לומר שרב ושמואל הניחו אבן פינה ליסוד הש"ס ואביי ורבא הקימו כתליו ואולמיו וכמעט שנגמר כל הבנין כולו על ידיהם, ודור רב אשי היתה מלאכתם אך לגמור ולייפות הבנין הנפלא הזה.

ואנחנו לרגל מלאכתנו למותר לנו להביא את כל מאמריו וקושיותיו ותירוציו המרובין שאינם שייכין לדברי ימי חייו. ואך הלכותיו המפורסמות נביאם כסדרן על הש"ס, ולשונותיו אשר השתמש תדיר בכל הש"ס.

הלכותיו המפורסמות[עריכה]

הזמנה מלתא היא, ברכות כג:.

דברים של חול מותר לאומרן בלה"ק (במקום שאינו נקי), שבת מ..

נתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר חייב, שבת עב:.

לחי העומד מאליו הוי לחי, עירובין טו:.

מים אחרונים חובה, עירובין יז:.

ניחא לאינש לקיומי מצוה בממונו, פסחים כה:.

הנאה הבאה לאדם בע"כ מותרת, פסחים כה:.

בע"ח למפרע הוא גובה, פסחים ל:.

אין לוקין על לאו שבכללות, פסחים מ:.

יש הקטרה בפחות מכזית, פסחים מד:.

ידים שאינן מוכיחות הויין ידים, נדרים ה:.

גלוי דעתא בגיטין לאו מילתא היא, גיטין לד..

המקדש במלוה אינה מקודשת. בהנאת מלוה מקודשת, קידושין ו:.

קידושין שלא נמסרו לביאה הוו קידושין, קידושין נא..

עד זומם למפרע הוא נפסל, ב"ק עג..

עדיו כחותמיו זכין לו, ב"מ יג..

יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש, ב"מ כא:.

נפחא קשה כמשאו, ב"מ פ..

מה לו לשקר במקום עדים לא אמרינן, ב"ב לא..

מומר אוכל נבלות להכעיס פסול, סנהדרין כח:.

אסתר קרקע עולם היתה, סנהדרין עד:.

כל מלתא דרחמנא אמר לא תעביד אי עביד מהני, תמורה ד:.

לשונותיו שהשתמש בהם[עריכה]

אלא מעתה, ברכות לז., שבת קמ., עירובין לז: לח:, ביצה ב:, ר"ה כח:, סוכה ב. ה:, סוטה ה: ו., גיטין כג. לז., ב"ק מב. מה: מו., ב"מ פט:, שביעית ה., חולין מ., תמורה כט., כריתות כז..

אמרה לי אם, שבת סו: קלג: קלד. קמ., עירובין כט: סה., יומא עח:, מו"ק יב. יח:, כתובות י: לט: נ., גיטין סז: ע:, ע"ז כח:.

אם תמצא לומר, פסחים כז., גיטין פב. פג., קידושין כ:, מנחות קד:, תמורה כז..

אמרו דבר אחד, שבת כו: כז: סה. קכח:, פסחים לב:, חגיגה ו., סוכה ז:, נדרים י., קידושין מח: סב:, ב"ק נט. צג:, ב"מ קיח:, ב"ב עח:, סנהדרין סד., זבחים מז..

אמרי אינשי עיין לקמן.

אף אנו נאמר, ברכות מה., שבת לו., סוכה לד..

אף אנן נמי תנינא, שבת לח:, עירובין כז., חגיגה כו., ר"ה כד., כתובות ט: פא., גיטין עא:, קידושין עא., ב"מ קי:, ב"ב כד., ע"ז ע:, שבועות יב., הוריות ב, נדה טז..

את אמרת ניהלן עיין לעיל.

גזירה, שבת יג. טז: קמט:, יומא לו., נדרים מג., ע"ז ו:, חולין קד:.

גמידי, ברכות כט. נט., ב"ב ג: קטו:.

דלמא לא היא, שבת יח. עז., עירובין פז., ביצה ז. כח. לב. לז:, סוכה לו., יבמות לו:, נדרים עג:.

הא דרב יהודה דשמואל היא, עירובין ז. פה., יבמות יח., כתובות יב:.

האי תנא דבר"י מפיק מאידך תנא דבר"י, שבת כז., קידושין לז:.

הדר ביה מהתיא, פסחים מ., גיטין ח:, נזיר סד:, ב"מ ו: יז:, ב"ב קלא. קלז., שבועות כה:.

היא היא, שבת יא:, ב"ב יב: מא:.

הכי קאמר, שבת לא: קז:, פסחים מו. נח. קי., ר"ה כא: כד., תענית טז., יבמות לח: נב., כתובות סה., נזיר סב., סוטה ה: יא., גיטין ל: עג:, ב"ק קב:, קיח., ב"מ יט. נב. קכ., ב"ב ד. יא. נט: קכח: קעג., סנהדרין עא: עה: עו:, זבחים פח., מנחות נמ. עד. פט:, חולין ג. קמ:, בכורות ד. יט. לא:, ערכין לב:, תמורה יא: כז..

הכל מודים, שבת סט., עירובין יא:, פסחים כד:, יבמות מט:, גיטין עו:, סנהדרין פו:, שבועות לב., חולין עה:, תמורה כו:.

הלכה מכלל דפליגי, שבת נז: קיג. קנו., עירובין יב. פא:, ביצה כד., סנהדרין ל:, ע"ז לב:.

הלכך, ברכות יד:, שבת נח., עירובין פח:, פסחים ד. קטז., ביצה טו: כ:, יומא עד: עה:, ר"ה טז., מגילה כו., קידושין עו:, ב"מ לט:, סנהדרין מב. סה..

הרי אמרו, שבת קכז., חולין קכח. קכט..

יגיד עליו ריעו, יבמות לא:, ב"מ לא:, ב"ב יט., ע"ז עו..

לא אמרן, ברכות ו:, שבת י., תענית ו:, קידושין לג., חולין נג:.

לא לימא אינש הכי, ברכות יט. ס:, כתובות ח:, סנהדרין קב..

לא קשיא, שבת ו:, פסחים נה:, יומא יד: מא: סט:, ר"ה לג., חגיגה ד. כב:, יבמות כב., גיטין כח., קידושין יח. נח:, ב"מ נט. ע:, ב"ב כט., שבועות יג. לה:, מכות יב., זבחים צד. ק., תמיד כח..

לא שנו, ברכות כג. כה:, עירובין יז: נ:, פסחים יד. כז. פח: קיט:, יומא פג: פו., סוכה כא: כב. לב. מא:, ביצה יא. טז., מגילה לא:, תענית ו:, כתובות קט., סנהדרין כט., שבועות מג., זבחים פא., מנחות קב:, בכורות נב..

לאו מלתא היא דאמרי, כתובות לג., ב"מ ז: יז:, ב"ב קלא..

לדידך קישא, עירובין מט:, מו"ק ב:.

לטעמיה דרב, כתובות עג:, קידושין ס., ב"מ לו..

לטעמיך, שבת ב: סב:, ביצה כז..

לייט עלה אביי, ברכות כט., שבת קכ:, פסחים קד., מו"ק יב:, תענית כט:, קידושין לג: עא:.

לעולם, ברכות כט., פסחים כד. כט. סז., קידושין סו:, זבחים כ., מנחות מט..

לעולם לא תיפוך, ברכות מט:, פסחים ה: מט., כתובות כד., גיטין מו:, קידושין כד..

וכן דרכו לפרש לשונות הקשות כמו מאי אחילו ברכות לב., מאי כובא ברכות מ:, מאי רוחות זעפא ברכות נט., מאי קבע שבת יד., מאי קרמית פסחים לה., מאי מוכני יומא לז., מאי עדנית ביצה לב., מאי לשון קנאה סוטה ב:, מאי דרדרא גיטין סז:, מאי קרצית גיטין פו:, מאי גרגותני ב"ק פה., מאי כפועל בטל ב"מ לא:, מאי רובע ב"מ נב., מאי מטה של טורביל זבחים קטז:, מאי בר חדיא חולין סג..

מדרישא רבנן עירובין טז:, יומא יז:, יבמות קג., זבחים קג..

מחלוקת, פסחים פט., ביצה יא. יג., כתובות נח., קידושין עו:, שבועות לב., זבחים לד..

מנא אמינא לה, שבת סו., יבמות סט: ע., בכורות ט., נדה לז:.

מריש הוה אמינא, ברכות ח., שבת כג., יומא כג., ב"ב ח:, חולין קה: קלג..

משמעות דורשין איכא בינייהו, ר"ה כ:, מו"ק ז:, יבמות צד:, ב"מ כז., סנהדרין עו:.

נקטינן, ברכות מה:, עירובין נח:, ביצה יז:, מו"ק יב. יג., תענית י., כתובות סה: קג. קיא., נדרים מא., נזיר נא:, סוטה לח., גיטין לב: מח: נו: נט:, קידושין לג., מכות יא:, חולין נג., ערכין יא:, תמורה כב:, נדה לז..

שכן עני וכו', שבת עד. עו: קכ:.

ש"מ, ברכות סג., שבת לה. סה. קלה: קמ., יומא יב. כה. לא. סח: עו., סוכה לג. לד., מו"ק ו., חגיגה כה:, כתובות יב., נדרים ח:, גיטין פב., ב"ק קי:, ב"מ עט:, ב"ב ג. כ: קיח., מכות כג., סנהדרין לז., מנחות צה., נדה נח:.

שתי לשונות הן, נדרים טז., שבועות כא., גיטין לב. עב..

שתי תשובות בדבר, שבת עז., חולין י:.

תיתי לי, שבת קיח:, ביצה לו:, מגילה כט..

תני, ברכות נט:, כתובות יב., נדרים כג:, סוטה ז:, גיטין י:, סנהדרין ו:, שבועות כט..

תניא דמדעייא לך, עירובין פו:, יומא עז:.

תרגמא אביי אליבא דרבא בערך רבא.

והנה מלבד גדולתו בתורה היה בקי גדול בעיבור השנה כברכות נט:, ובטבעיות החיות והעופות והדגים, כחולין סג. שאמר באות שבעופות קיפוף, באות שבשרצים קופדאי, ובחולין עט: אמר עבי קליה בר חמרא, צניף קליה בר סיסי, וב"ק פג. אמר מישט שייטי טובא, בחמשים אמה מליא, ובסוכה ח. האי צחנתא שריא משום דלא מרבה מינייהו דג טמא, ובפסחים ט: מצינו דבר נפלא שאמר בי"ג דשכיח ריפתא בכולהו בתי לא מצנעא (העכברים), בי"ד דלא שכיח ריפתא בכולהו בתי מצנעא, ורבא חייך עליו וכי חולדה נביאה היא? אבל האמת כדברי אביי כי חכמי הטבעים כתבו שטבע העכבר הוא שב"ז שרואה שיש בבית הרבה אוכל אז לא יצניע יען שהעכברים רשיעה נינהו ועינם צרה פן תבא עכבר אחר ויאכלנה, ויצניעו אך כשאכף עליהם פיהם ורואים שאין שום מאכל בחדר אז יצניעו. וזה שאמר אביי, ומה שלא השיב לרבא הוא יען שרבא הקשה עליו לאחר מותו וכדמשמע הלשון "אמר רבא" ולא אמרו "אמר לו רבא", ויען שהוא בעצמו עבד שדותיו וכאשר נבאר הלאה לכן ידע היטב טבעת הארץ והאלנות כב"ב כז: שאמר מיזל אזלי טובא אכחושי לא מכחשי אלא עד ט"ז אמה, וברכות מ: אמר מרבי רבו (הפטיראות) מארעא מינקי לא ינקי מארעא, ובנדרים מא: אמר ערסן בעין בשולא כבשרא דתורא. והיה בקי גדול בעייני השדים כברכות ו. שאמר אינהו נפישי מינן, ופסחים קיא: חזא קטב מרירי, ופסחים קיב: פ"א פגעה (אגרת בת מחלת), באביי והוא גזר עליה שלא תעבור ביישוב לעולם, והמעשה בב"ב נח. בהאמגושא דהוה חטיט שיכבי וכו'. וגם היה בקי גדול ברפואות וטבע האדם, כברכות מד:, שבת י: קמ., פסחים קיב:, כתובות עז:, נדרים ח:, גיטין סז: פו., וביבמות פ. אמר כל המטיל מים ואינו עושה כיפה זה סריס.

מקראיו הפרטים ופרנסתו[עריכה]

כשישב לפני רבה דודו אז שם לילות כימים להגות בתורה כעירובין סח: כששאלו רבה בר רב חנן למה לא יעשה עירוב במבואה השיב לו אנא טרידנא בגירסאי, ואח"כ כשהיה גדול הדור למד תורה מתוך הדחק ומתוך יסורין כשבת לג. פ"א חש אביי בהדרוקן אמר רבא ידענא בנחמני דמכפין נפשיה, ובמגילה ז. אמר על עצמו כפן עניא ולא ידע, וביומא פד. שהיה לו חולי שינים, ובחולין קלג. שאמרו שלא נשא את כפיו יען אנסיה ליה עדניה ופי' הרי"ף שהיה לו חולי מעיים, ובע"ז כח. שהיה חש בצפידנא, ועשה כמה מיני רפואות ולא הועיל לו עד שנתרפא ע"י ההוא טייעא. והיה עובד אדמתו בעצמו והיה לו היום להגות בתורה והלילה להשקות שדותיו כגיטין ס: כשבא אליו רב שימי בר אשי שילמוד עמו, השיב לו שאין לי פנאי ביום שצריך אני ללמוד בעצמי, ובלילה להשקות שדותי.

ולבסוף שלח ה' את ברכתו במעשי ידיו ותחת לעבוד בעצמו היו לו אריסים ככתובות ס: וגם אז היה משגיח עליהם כחולין קה. שהיה מסייר נכסיה בכל יום, פ"א פגע באריסיה נושא חבילה של עצים שגנב משדותיו ושאלו הני להיכא א"ל לבי מר, א"ל כבר קדמוך רבנן, וכן סחר ביין כדמשמע ברכות נו. בענין פתרון חלומות שבר הדיא פתר לאביי ורבא, וחלם להם שראו חביתא דתלי בדקלא ופרש"י הם היו משתכרים ביין, וכן הוא בגמרא שם שא"ל לאביי בסים חמרך ואתו כו"ע למזבן בשרא וחמרא מינך. וגם פועלים הרבה היו לו כברכות מה: אביי עני ליה בקלא כי היכי דלשמעו פועלים וליקומו.

וכשנתברך והרחיב ה' את גבולו התחיל להרביץ תורה גם בחיי רבו רב יוסף כב"ב כב. כשמת רב אדא בר אבא שרב יוסף אמר אנא ענישתיה, ואביי אמר אנא ענישתיה יען שאמר לרבנן אדמגרמיתו גרמי בי אביי תו אכלו בישרא שמינא בי רבא ופרש"י שהיה רגיל לומר לתלמידים עד שאתם הולכים אצל אביי ללמוד שלא לשובע וכו', וכן משמע שבת צט: שבא רב מרדכי לשאול מרב יוסף ואח"כ בא לשאול מאביי.

ואחרי פטירת רבו רב יוסף (בשנת תרלד לשטרות), והוצרכו לריש בפומבדיתא, היו שם ארבעה גדולי הדור אביי ורבא ר"ז ורבה בר מתנה ויען שכולם היו שוין בחכמה לכן לא ידעו למי למנות, עד שהסכימו ביניהם שכל מי שיאמר מלתא ולא מיפרך להוי רישא, ויסופר בסוף הוריות שכולהו איפרך לבר מאביי, אז קם חבירו רבא וא"ל "נחמני" פתח ואימא, ומני אז הראה את גדלו לא לבד בחריפות אך גם בבקיאותו הגדולה עד שהתפאר ואמר הריני כבן עזאי בשוקי טבריא קידושין כ. ופר"שי הנני משכח שאני דרשן ובקי (והולך לשיטתו בירושלמי מכות פ"ב ה"ו שאמר ת"ח צריך לפרסם את עצמו) ונתאפסו אליו תלמידים הרבה ככתובות קו. שאמרו כי הוו מיפטרי רבנן מבי אביי הוו פיישי מאתן רבנן וקרו נפשייהו יתמי דיתמי.

והוא ראה ושמח בחלקו ואמר אגרא דכלה דוחקא כברכות ו:, והתורה היתה משוש נפשו עד שאמר ברכות ו: שמצוה לרוץ אפילו בשבת, ולא היה לו פנאי אפילו לשיא את כפיו כחולין קלג. שאמרו אנסיה ליה עדניה (ופרש"י עתים שקבע לתלמידיו היו טורדין אותו מילשא את כפיו).

ותלמידיו היו חביבין עליו ביותר עד שאמר שבת קיח: תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתא עבידנא יומא טבא לרבנן (ופרש"י ריש ישיבה היה), ומו"ק טז. שההוא טבחא דאיתפקר ברב טובי בר מתנה ואימנו עליה אביי ורבא ושמתוהו. ועסק הרבה בגמ"ח כר"ה יח..

ושמו הגדול הלך למרחוק כאשר יסופר גיטין מה. שפ"א נאבדה חמורו בי כותאי - שלחו לו אי לאו דנחמני את (שמכירין אנו בך שחסיד אתה ולא תשקר, רש"י) לא הוה משדרנא לך. ובתענית כא: יסופר שהוי אתי ליה שלמא ממתיבתא דרקיע כל מעלי יומי דשבתא, ושמע שלהחסיד אבא אומנא הוי אתי ליה שלמא כל יומא, חלשא דעתיה דאביי (שסבר שלא הגיע עדיין למעלת חסיד) ושדר אביי זוגא דרבנן למבדקיה ומצא כי באמת מעשי אבא אומנא גדולים מאוד.

וקרוב מאוד לומר יען שראה שרבו רבה היה שנוי על בני מתא כשבת קנג. השתדל הוא ברוב חכמתו להיות אהוב לכל וגם להוכיחם בענות צדק כדי שיהיו דבריו נשמעין. וזה שאמרו ברכות יז. מרגלא בפומיה דאביי לעולם יהא אדם ערום ביראה מענה רך משיב חימה ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם ואפילו עם נכרי בשוק כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה ויהא מקובל על הבריות.

וכל דבריו באמת קיים כקידושין לג. שהיה יהיב ידיה לסבי, והיה דן את כל האדם לכך זכות, וידע שא"א לכל אדם להגות בתורה תמיד וזה שאמר ברכות לה: הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם כר' ישמעאל ועלתה בידם, וביבמות עו. אמר אטו כו"ע יעקב אבינו? וכגיטין ו: אמר אטו כל דלא ידע הא - לאו גברא רבה הוא? ושגור על לשונו לומר פוק חזי מאי עמא דבר כברכות מה:, עירובין יד:, ואמר מוטב שיהיו שוגגין וכו' כשבת קמח:, ובגיטין נט: אמר כל התורה כולה מפני דרכי שלום. והעולה על כולם דרשתו היקרה יומא פו. ואהבת את ה' שיהא שם שמים מתאהב על ידך (וכבר פרשתי בספרי בו"ל שכונתו לומר איך אפשר לצוות לאהוב דבר שא"א לראותו. ולכן אמר שכונת התורה שכל אחד מישראל צריך להיות ישר הולך בכל דרכיו ובכל מעשיו ואז כשאיש ההוא הולך ברחוב כ"א יאמר ראה האיש היקר הזה מבחר היצורים וע"י יתאהב היוצר, ולכן אמר יומא עב: כל ת"ח שאין תוכו כברו נקרא נתעב, יען שממנו ילמדו לשנא את היוצר ולעשות כל מיני תועבה בשם התורה וידמו כי כל נושאי התורה רמאים הן ואך מסוה הצדק ישימו על פניהם, ותוכם ניכר).

ולכן גילה ברוב חכמתו כל מיני רמאות כדי שנוכל להזהר מהן, ואמר סנהדרין עו: איזהו רשע ערום זה המשהה בתו בוגרת, וב"ב מו. אמר לרבא תא אחוי לך רמאי דפומבדיתא מאי עבדי, והראה להרמאים שידוע לו ערמתם כשבת יט. שאמר לההוא קצרא כבר קדמך רבנן, וכן ב"ב קסז. שאמר שאלו שיראה לו חתימת ידו א"ל כבר קדמך רבנן. ובסוכה נב. יסופר שפ"א שמע לההוא גברא דקאמר לההיא איתתא נקדים וניזול באורחא, והוא ברוב חכמתו הפרישן מהעבירה והם לא ידעו.

וכשרצה להוכיחם על עון חילול שבת דרש להם שבת קיט. לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו את השבת. וכשראה שיש בעירו אנשים אלמין רשעים יסופר שבת קו. ההוא בר קשא דפומבדיתא (ממונה למלך וישראל הוה, רש"י) דטרקיה נחש ולא הועיל לו שום רפואה א"ל אביי דלמא חיויא דרבנן נשבו דלית ליה רפואה, (וזה שרמז להם שלא יזלזלו בכבוד חכמים שנשיכתם נשיכת נחש).

ידיעתו בהויות העולם נוקב ויורד עד התהום, כיבמות סג: שאמר היכי דמי אשה רעה מקשטא ליה תכא ומקשטא ליה [פומא], ובכתובות סב: רוצה אשה בקב ותפלות מעשרה קבין ופרישות וביבמות קיח: דשומשמנא גברא כורסיה בי חרתא רמו לה, וביבמות מב: אשה בושה לבא לב"ד.

וכל אמרי אינשי היו שגורים על פיו כברכות יט. אל יפתח פיו לשטן, שם סג. באתר דאית גבר תמן לא תהוי גבר.

שבת לב. תפש תירוס אמתא בחד מחטרא להוי.

שבת קו: גמרא גמור זמירתא תהא.

פסחים כח. סדנא בסדני יתיב מדויל ידיה משתלים.

פסחים מט. וקרי ליה בר מחים תנורא.

סוכה נו: בוצינא טב מקרא - שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או דאימיה.

סוף סוכה אוי לרשע ואוי לשכנו.

סוכה נב. כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו.

מגילה ז: אי חקלאי מלכא ליהוי דקולה מצואריה לא נחית - כפין עניא ולא ידע - רווחא לכוסמא שכיח.

כתובות ח: רבים שתו לימא רבים ישתו לא לימא.

כתובות נג: שקילא טיבותך שדיא אחיזרי.

כתובות פא: אטו כיפי תלה לה?

גיטין מה. אי לאו עכברא חורא מנא ליה.

נדרים מא. אין עני אלא בדעה.

קידושין יח. נקיט מרגניתא בידיה יהיבנא ליה חספא.

שם פא. סקבא רשתא רגלא.

קידושין ה. סניגור יעשה קטיגור?

ב"מ עט: ביניתא אכרסה תקלה.

ב"ב טז: אידלי יומא אידלי קצירא.

שם קעד: בתר עניא אזיל עניותא.

חולין נח: שיתין מיני פרזלא תלי ליה לבקא בקורנסיה.

ערכין כו. סכינא חריפא מפסקא קראי.

הלכותיו בד"א כיומא יב. אירח ארעא למישבק אינש גולפא ומשכא לאוזפיזא. שם עד: מאן דאית ליה סעודא לא ליכלא אלא ביממא, וב"ב קסח. האי צורבא מרבנן דאזיל לקודשי אתתא ניזול ע"ה בהדיה.

תלמידיו ואומרי מאמריו[עריכה]

אבא בר מרתא בעי מאביי ביצה כב., ובגיטין לז. שהלך אביי אצלו שישיב הכסף לרבה.

רב אדא בר אבא כשנפטר אמר אביי שנענש מפני שבייש לו, ב"ב כב..

רב אדא בר מתנה, קרא לאביי מר ככתובות עז:, בעי מאביי שבת מח. צד., קידושין סד:, הקשה לאביי ב"מ יב., ב"ב פו..

רב אחא בר חנינא אמר אביי א"ר אסי יבמות קא. ונראה שצ"ל רב אחא ב"ח א"ר אבא בשם סה:.

רב אחא בר מניומי הקשה לאביי ב"ב קנט: קסח:, ע"ז ז:.

רב אשי א"ל אביי סוכה כו., וט"ס הוא וצ"ל רבא ונעשה מזה רב אשי.

בר הדיא עיין לקמן.

בר חבו, במגילה יח: אביי שרי לרבי בר חבו למיכתב תפלין ומזוזות שלא מן הכתב, וב"מ כט. אמר תפלין בי בר חבו משכח שכיחי.

בר מריון, אתא לקמיה דאביי ב"מ כד:.

רב דימי בר ליואי ברכות כז: אביי שרא ליה לכברויי סלי.

רב הונא בריה דרב אידי ר"ה כד: אמר מפירקיה דאביי שמיעא לי.

רב הונא בריה דרב יהושע תלמידו כפסחים קיא:.

רב הונא בר משה בר עצרי עם אביי ב"ב קעד:.

רב זביד, הקשה לאביי סוטה לב:, אמר משמו ברכות כה: מו:, ע"ז לה:.

חזקיה משמיה שבת לח:, וצ"ל ר' חזקיה.

ר' חייא בריה דר"ה (ובמגילה כב: גרס רב חייא בר אבין) אמר חזינא לאביי ורבא דמצלי אצלוי ברכות לד:.

רב חנינא בר מניומי שאל מאביי ב"ב קלא., מנחות ע..

רב טביומי משמיה נדרים כב., קידושין יד., ב"מ נד:.

רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא שאל מאביי שבת קיב..

רב יימר בר שלמיה אמר לדידי מפרשא לי מיניה דאביי ב"ב סג., שאל מאביי חולין קז:, (ומה שמסיים שם הא אמר הר בר רב אשי הוא טעות ובדק"ס ליתא תיבת "הא" והוא מסתמא דגמרא). אמר משמיה דאביי שבת סו: קנו., מו"ק ו:, סוטה ב:, סנהדרין ז: לה..

ר' יעקב בר אבא אתא לקמיה ב"מ כג:, הקשה מאביי עירובין סב:.

ר' יעקב בר אבוה שאל מאביי קידושין לא:.

ר' יעקב בר אידי משמיה דאביי מנחות יז. אך צ"ל בר אבא.

רב יעקב בריה דרב אחא בר יעקב בקידושין כט: שדרקיה אבוה לקמיה דאביי.

ר' ירמיה, באלפסי סוף עירובין מביא מירושלמי ביצה פ"ה ה"ב וז"ל ר' ירמיה מקיש על תרעא בשכתא א"ל אביי מאן שרא לך אבל גרסא שלנו א"ל [ר'] אבא, והאמת כן כי ר' ירמיה הלך בימי נעוריו לא"י ולא שב עוד ולא ידע את אביי כמבואר בערכו.

רב מנשיא בר גדא לעיל בחביריו.

ר' מנא מצינו ב"ב פ"ב ה"ח שר' מנא היה מהלך עם מוכי שחין א"ל אביי לא תהלך, וכבר בארנו בערכו שהיה באמת בבבל בזמן אביי ורבא לזמן קצר (ואין אנו צריכין לדברי הר"ר זכריה פרנקל ז"ל בספרו דרכי המשנה ערך אביי שהיה בא"י בזמן ר' מנא אמורא אחר בשם אביי).

רב מרדכי שייליה לאביי שבת צט:.

רב מרי ברה דבת שמואל משמיה דאביי ב"מ קי., ב"ב סא..

רב משרשיא בקידושין לג. אביי הוה רכיב חמרא - יתיב רב משרשיא ולא קם מקמיה א"ל ולאו רב מובהק אנא?

רב נחומי שאל מאביי ב"ב קלא..

רב נחומי בר זכריה בעי מאביי שבת קכז., עירובין קב., ב"ק כה:, אמר משמו ביצה טז..

עולה בר רב בעי מאביי מגילה כד:.

רב פפא היה תלמידו המובהק וכפי הנראה ישב עמו כל ימי מלוכת אביי ולכן מצינו בכל הש"ס ששקיל וטרי עמו, מקשה לו כברכות כ. מו:, שבת ב:, עירובין כו:, פסחים עח., חגיגה י:, ר"ה יז:, יומא כו., סוכה מו:, מגילה ח:, תענית ו: יז., יבמות צז., כתובות יג. גז: לה: סה:, נדרים ל: נא:, סוטה ג., קידושין עז:, ב"ב קו: קי: קיח. קכב. קכג. קלא., סנהדרין מב. עג: פט., שבועות כא. לב., זבחים פז., מנחות קה:, חולין ז: נח: פה: קיא., בכורות טו. כא: לו., ערכין כ: כא., תמורה לג:, כריתות ה..

ובפסחים קיא: מצינו אביי הוה אזיל ואזיל ר"פ מימיניה ור"ה בריה דר"י משמאליה, וביבמות קי. יסופר שבת חמוה דר"פ באתה למיחלץ לקמיה דאביי, ור"פ תפשו שני פעמים ששגג בהוראה, ואביי הקפיד ע"ז, ושאלו אביך היכא - אימך היכא א"ל במתא, יהיב בהו עיניה וכשכיבן ולכן קראו אביי בכתובות יז: יתמא.

מר קשישא בריה דר"ח א"ל לאביי מנחות קט:, אך גרסת שיטה מקובצת יותר נכון שגורס שאמר לרב אשי.

רבא בר שרשום עם אביי ב"ב לב:.

רבנאי משמיה דאביי ברכות לח:.

רב רחומי הקשה לאביי פסחים לט., ובנזיר יג. איתא בעי בן רחומי מאביי.

רב שימי בר אשי, בגיטין ס: ביקש מאביי שילמוד עמו, וביומא יז., קידושין מח: אשכח לאביי מסבר לבריה וכו'.

רב שמעה בר זעירא, בעירובין צג. רבא שלח ע"י לאביי ולא מצינו וכו'.

רב שמואל בר ביסנא בעי מאביי נדה מב..

רב שרביא שלח שאלה לאביי ב"ב קסו:, הקשה לו ב"מ סד., בכורות יט..

אשתו בניו ובנותיו ופטירתו[עריכה]

אשתו היא הנודעת לכל ביפיה בשם "חומה" היא היתה בת איסי בריה דרב יצחק בריה דרב יהודה, ונסבה רחבה דפומבדיתא ושכיב, ונסבה רב יצחק בריה דרב"בח ושכיב, ואביי שמע מרב יצחק בר יוסף שאמר משמיה דר' יוחנן שהלכה כרש"בג דאך בג' זימני הוי חזקה (לקראתה קטלנית) ולכן נסב אותה אביי ולא האריך ימים עמה כיבמות סד:.

אבל זה ברור לנו שלא היתה אשתו הראשונה כידוע שאביי ראה את רב יהודה כדלעיל, והוא ורב יצחק בריה דרב יהודה היו שם. והיא היתה נכדת רב יצחק, והיתה בימי עלומיה ואביי היה זקן, וכפי שנראה ראה חיים עמה זמן קצר, יען שגם אחרי פטירת אביי כשבאת לפני רבא לבקש מזונות היתה אז יפת תואר כמפורש כתובות סה..

ולכן האמת יורה דרכו שהיה לו אשה אחרת שנשא בימי נעוריו והיא ילדה לו בנים ובנות כדמשמע ברכות נו. שפתר לו בר הדיא שא"ל בניך ובנתך נפישין.

וכן מצינו רב ביבי בר אביי שידוע שהיה בנו שגם הוא היה כהן כעירובין כה:, וכן מצינו רב שימי בר אביי, אבל רב אחא בר אביי לא היה בנו כדמשמע ב"ק לט:, ובנדרים כג. דביתהו דאביי הוה לה ההיא ברתא הוא אמר לקריבאי והיא אמרה לקריבה, נראה שהיתה גם בת אביי וצ"ל "הוה להו" יען שזה היה בחיי רב יוסף רבו שבא לפניו להתיר נדרו. ובר"ה יח. אמרו רבה ואביי מדבית עלי קאתי (ועל משפחת עלי נגזר שלא יאריכו ימים) ואך יען שרבה ואביי עסקו בתורה ובגמ"ח לכן חיו ששים שנה, וביום שמת אמרו מו"ק כה: שנשוק כיפי דדגלת אהדדי שנעשה שנוי בעולם. ונפטר תרמט לשטרות אגדר"שג ח"ג פ"ג, ועל כסאו ישב רבא חברו, ואך העתיק ישיבתו מפומבדיתא למחוזא.