הקוראן סורה 5 (תרגום רקנדורף)
הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)
נגלה במדינה ובו מאה ועשרים פסוקים
בשם אלה הרחמן והרחום
(ב) אתם המאמינים! אל תחללו את מנהגי ד'[5] ואת החדש חרם[6] ואת הזבחים ואת עטרותיהם[7]; ואל תענו את העולם אל החג למען הפיק רצון מד'.
(ג) ואל תסיתכם שנאת האנשים, אשר מנעוכם מלכת אל היכל חרם, לעבור על מצוות אל! עזרו איש את אחיו לעשות צדק ומשפט ולא לעשות עוול ואת הרע בעיני ד'! אל תיראו כי אם את אלוהים כי נורא הוא בייסרו.
(ד) אל תאכלו את הנבלה ואת הדם ואת החזיר ואת אשר לא נשחט בשם ד'[8], ואת החנוקה ואת השבורה ואת הנפולה ואת הנגוחה מקרני בהמה אחרת, ואת הטרפה, אם לא שחטתוה כמשפט טרם מותה ואת הזבוחה על הגל[9]. אל תחלקו ביניכם על פי הגורל[10]. אוי ביום ההוא לשבים מאחרי דתכם[11]! אל תיראו כי אם אותי.
(ה) היום הזה השלמתי לכם את אמונתכם, ואחון אתכם בתתי לכם את האיסלאם למען תאמינו בו; וכל העובר על דברי מחוסר ולא בזדון[12] לו אל סלח ורחום הוא[13].
(ו) ישאלוך, מה יאכל להם[14]; אמור: את כל הטוב לכם תאכלו ואת כל הציד אשר צדו לכם חיותיכם הלמודות לצוד ציד כמו הכלבים, והמיתוהו כאשר הורכם אל[15]. את כל אשר תצודינה לכם אכלו, ובאכלכם ממנו זכרו את ד' ויראוהו[16], כי הוא יודע לחשב.
(ז) היום הזה יאכל לכם כל הטוב לכם, גם מאכלי אנשי הכתב; וגם מאכליכם יאכלו להם[17]. גם תוכלו לקחת נשים חופשיות מאמינות בדתכם[18], וגם נשים חופשיות מאת האנשים אשר קבלו לפניכם את הכתב, אם תתנו להן את מהרן ותצניעו לכת עמהן, ואל תעשון למנאפות ושגלים. וכל המכחש באמונתו, שווא פעלו ויספה בעולם הבא[19].
(ח) אתם המאמינים! אם תקומו להתפלל רחצו את פניכם ואת ידיכם עד הזרוע, ושטפו במים את ראשיכם ואת רגליכם עד הארכובה; ואם נטמאתם בבואכם אל נשיכם, רחצו את כל בשרכם.
(ט) ואם תחלו או תהיו בדרך, או תסכו את רגליכם או נגשתם אל אשה ולא תמצאו מים, קחו חול דק ושימו ממנו על פניכם ועל רגליכם. לא יכביד אל את עולכם, כי אם יטהרכם וירחמכם למען תודו לו.
(י) זכרו את רחמי ד' ואת הברית אשר כרת לכם באמרכם: שמענו והקשבנו. יראו את ד' כי הוא יודע את כל חדרי הלב.
(יא) אתם המאמינים! דרשו את האמת בהעידכם לפני האלוהים; ולא תסיתכם שנאתם את איש לעשות עוול; אך צדק תרדפו; זאת תקריבכם אל מעגל היושר. אך את ד' תיראו, כי הוא יודע את פעלכם.
(יב) אלהים בשר למאמינים ולעושי טוב כפרת עוונותיהם ושכר גדול.
(יג) ולבוגדים ולמשקרים באותותיי בשר כי יהיו מחברת שאול תחתית.
(יד) אתם המאמינים! זכרו את אשר היטיב אתכם ד' בשלוח אויביכם את ידיהם בכם וישיבם אלוהים מעליכם; לכן יראוהו, ואך בו שימו את מבטחכם.
(טו) אלוהים כרת ברית לבני ישראל, ויבחר מהם שנים עשר נשיאים, ויאמר: עמכם אהיה, אם תתפללו ותחוננו דלים, ותאמינו בנביאי ותתמכו את ידיהם, ותלוו את אלוהים כסף בנשך[20], אז אכפר בעד חטאותיכם ואביאכם אל גנות ובתוכם נחלי מים; וכל השב מאחורי אל דרך פשעו, תעה מני דרך.
(טז) ויען כי הפרו את בריתם, לכן אררנום ונקשה את לבם, על אשר העתיקו את דברי ממקומם וישכחו את אשר הזהרתים[21]. ואתה אל תחדל מגלות את כחשיהם. רק מעט מהם, אשר לא אנשי מרמה הם; אמנם סלח ומחל להם, כי אל אוהב את עושי הטוב.
(יז) גם לאומרים: נוצרים אנחנו כרתנו ברית; אמנם גם הם שכחו קצת מאשר צוו[22]; לכן שתנו איבה ושנאה ביניהם עד יום התקומה[23]. אז יראם אלהים את אשר עשו.
(יח) אנשי הכתב! הנה בא שלוחנו אליכם, להורותכם בכתב הרבה מקומות אשר השמטתם[24]; גם ישמיט רבים ממנו[25]. עתה נגה אליכם אור וכתב יושר מאלוהיכם, בהם ינחה אלהים את האנשים, אשר חפצם בתורתו, על דרך השלום ויוציאם מאפלה לאור כרצונו, וידכם במעגל יושר.
(יט) אכן בוגדים הם האומרים: ישו בן מרים אלוהים הוא. אמור אליהם: מי יוכל לעצר באל, אם יאבה להכחיד את ישו בן מרים ואת אמו עם כל יושבי הארץ?
(כ) הלא לד' המלוכה על כל אשר בשמים ובארץ ועל כל אשר ביניהם? כל אשר חפץ עשה, כי הוא אדיר על כל.
(כא) היהודים והנוצרים אומרים: אנחנו בני אל וידידיו. אמור אליהם: מדוע מייסרכם אלהים על עוונותיכם? לא כי אך בשר אתם כשאר יצוריו! הוא יסלח לטוב בעיניו וייסר את הרע בעיניו. לד' המשרה על כל אשר בשמים ובארץ ועל כל אשר ביניהם, ואליו תשובו.
(כב) אנשי הכתב! הנה בא אליכם שלוחנו לעת ימים אחרי נביאים אחרים; למען לא תאמרו: לא בא אלינו מבשר ומזהיר עתה הנה בא מבשר ומזהיר; ואל אדיר על כל.
(כג) זכרו את אשר אמר משה אל עמו: עמי! זכור את הטובה אשר גמל לך ד' בהשימו עליך מלכים ונביאים, ויתן לך את אשר לא נתן לכל עמי הארץ.
(כד) ועתה עברו בארץ הקדושה, אשר הנחיל ד' אתכם. אל תשובו[26], פן תאבדו ותספו!
(כה) ויענו: משה! רפאים יושבים בה; לא נעבר עד הגרשם. אחרי הגרשם נבוא שמה.
(כו) ויאמרו שני אנשים יראי אלוהים המכירים את חסדי ד': עברו את שער העיר, ואחרי עברכם אותו, התשועה תהיה לכם בטחו בד', אם מאמינים אתם!-
(כז) ויענו[27]: משה! לא נעבור כל עת היותם שמה[28]; לך אתה ואדונך והלחמו; ואנחנו נישאר פה.
(כח) ויאמר משה: אדוני, אין לי המשרה כי אם על נפשי ועל נפש אחי; הבדל נא בינינו ובין העם הבוגד הזה!
(כט) ויען ד': החרמה להם הארץ ארבעים שנה; וכל העת הזאת יהיו תועים בארץ; אל תשים את לבך על העם הבוגד הזה!
(ל) ספר להם את מעשי שני בני אדם, כאשר היה באמת. בהקריבם את מנחתם וירצה אלוהים את קרבן האחד ואת קרבן האחד לא רצה; ויאמר קין: אהרגך! ויען הבל: אלוהים לא ישע כי אם אל קרבן הצדיקים.
(לא) ואם תשלח את ידך להרגני, אני לא אשלח את ידי להרגך, כי ירא אנכי את ד' אדון העולמים!
(לב) מי ייתן ותישא את עווני את עוונך, ותהיה מחברת שאול תחתית! זה חלק הרשעים.
(לג) אמנם קין הקשה את לבו ויהרג את אחיו; ויהי ממספר הבוגדים.
(לד) וישלח אלהים עורב אשר גרר את האדמה להורות את קין איך יכסה את נבלת אחיו[29]; ויאמר קין: אוי לי כי אין בי חכמת העורב הזה, למען אוכל כסות את נבלת אחי! ויהי ממספר השבים מדרך פשעם.
(לה) לכן צווינו את בני ישראל: איש כי יכה נפש אחת אם לא משילום[30] או על אשר השחית בארץ[31], יחשב לו כאילו המית את כל בני האדם[32]; ואיש כי יחיה נפש אחת כאילו חיה את כל בני האדם.
(לו) כבר באו אליהם שלוחינו במופתים גדולים[33]; ובכל זאת רובם ישחיתו בארץ. אמנם גמול הממרים את ד' ונביאו ומשחיתים בארץ יהיה: או יומתו, או ייתלו או תגדענה ידיהם ורגליהם[34] זאת הפך האחרת או יגורשו מן הארץ.
(לז) זה חלקם בעולם הזה, וגם בעולם הבא להם עונש גדול.
(לח) אך לשבים מפשעם טרם הכניעכם אותם[35], דעו כי אלהים סלח ורחום הוא.
(לט) אתם המאמינים! יראו את ד' ודבקו בו והלחמו לאמונתו למען תצליחו.
(מ) אמנם הבוגדים, גם אם יהיו להם כל אוצרות התבל ועל כל אלה כדי לפדות את נפשם ביום התקומה, לא ילקח מהם כופר; ולהם עונש גדול.
(מא) הם יבקשו להינצל מאש שאול תחתית; אך לא יצאו משם, ועד עולמי עד יישאו את עוונם.
(מב) לגנב ולגונבת תקוצו את ידיהם על חטאם. העונש המזהיר הזה מאלוהים הוא, כי הוא אדיר ויודע כל.
(מג) ואיש כי ינחם על פשעו ויעזבהו, ירצה מד', כי אל סלח ורחום הוא.
(מד) השלוח! אל תתעצב אל לבך על ממהרים לבגוד בך ועל האומרים: מאמינים אנחנו ולבם בל עמם, או על היהודים המקשיבים אל דברי שקר ואינם שומעים כי אם לקול האנשים אשר לא יבואו אליך[36]. הם[37] מעתיקים את דברי הכתב ממקומם, ואומרים: אם הספר הזה[38] יובא אליכם, קבלוהו; ואם לא, השמרו מפניו! אל תליץ לאל בעד האנשים אשר בלבו לנסותם; אלהים לא יטהר את לבם; יבושו בעולם הזה ויוסרו בעולם הבא.
(מה) אך על דברי שקר הם מקשיבים, ואוכלים את אשר לא ייאכל להם[39]. אם יבואו אליך[40], הוכח ביניהם, או הבדל מאתם; ואם תפרד מעליהם, לא יוכלו לך. ואם תוכיח ביניהם, אך בצדק תשפוט, כי אל אוהב את הצדיקים.
(מו) אמנם איך יועצו אתך, באשר להם התורה ומשפטי אל? הם ישובו מאחוריך[41], כי אינם מאמינים.
(מז) גילינו את התורה, קו הישר ואור החיים; בה שפטו הנביאים הישרים את היהודים; גם החכמים והסופרים שפטו כדבר אל אשר צוום, ויעידו עליו.
(מח) אל תירא מלפני האנשים כי אם מלפני, ואל תמכור את אותותי בלא הון, כי כל איש אשר לא ישפוט כדבר אל, ממספר הבוגדים הוא.
(מט) צווינו אותם לתת נפש תחת נפש, עין תחת עין, אף תחת אף, אוזן תחת אוזן, שן תחת שן, חבורה תחת חבורה, הכל בשילום; ובכפר יוכל לכפר בעדו. וכל איש אשר לא ישפוט כדבר אל, ממספר הבוגדים הוא.
(נ) ונדריך בעקבותיהם[42] את ישו בן מרים לקיים את התורה אשר בידיהם, ונתן לו את האיוואנגיליאום קו הישר ואור החיים ותשלום התורה אשר בידיהם, שביל אמונה וזכרון עולם.
(נא) אנשי האיוואנגיליאום ישפטו כדבר אל; וכל אשר לא ישפוט בו, ממספר הבוגדים הוא.
(נב) ונגלה לך את הקוראן באמת, לקיים את כתביהם אשר בידיהם, ונתנוך צופה עליהם. שפוט כדבר אל אשר גלה לך, ואל תשמע בקולם לסור מאחרי האמת אשר היתה לך למנה. לכל עם נתנו חוק ומנהג.
(נג) לו חפץ ד', שמכם לעם אחד; אמנם הוא יבחנכם באשר גלה לכם[43]. הפתלו איש עם אחיו בעשות טוב, כי כולכם תשובו אל אל; והוא יורכם את אשר הריבותם עליו[44].
(נד) ואתה שפוט ביניהם כדבר אל, ואל תשמע לקולם. השמר מפניהם, פן יסיתוך לשוב מאחרי ד' ומדברו אשר שלח לך. ואם יפנו אליך עורף, דע, כי אל ייסרם על עוונותיהם. אכן רב האנשים בוגדים המה.
(נה) היבקשו חכמה מאת הפתיות[45]? מי יורה דעת את עם משכיל יותר מאל?
(נו) אתם המאמינים! אל תכרתו ברית אהבה ליהודים ולנוצרים, כי רק איש את אחיו יעזרו[46]; ואיש מכם כי יתרועע להם, יהיה כמוהם; אמנם אל לא ינחה את הבוגדים.
(נז) תביט במהר רכי הלבב לבוא אליהם לאמור[47]: יראים אנחנו, פן יקראנו אסון; ואם ייתן ד' לכם את התשועה ויפליא לעשות לכם, אז ינחמו על אשר כחדו בקרב לבם.
(נח) אז יאמרו המאמינים[48]: האלה האנשים אשר נשבעו בד' להיות עמכם? שווא פעולתם ויחד ייספו.
(נט) אתם המאמינים! מי בכם ישקר באמונתו ישים ד' תחתיו עם אחר דבק בו ומוצא חן בעיניו, חונן את המאמינים ומייסר את הבוגדים ונלחם לאמונת אל, ולא יפחד משפתי הולכי רכיל. החסד הזה מאלהים, הוא יתנהו למי יחפוץ בו, כי אדיר הוא ויודע כל.
(ס) מגנכם ד' ושלוחו והמאמינים המתפללים וחונני דלים ומשתחווים לד'; כל הדבק בד' ובשלוחו ובמאמינים, מחברת ד' הוא, ובכל דרכיו ישכיל.
(סא) אתם המאמינים! אל תתרועעו לאנשים אשר קבלו לפניכם את הכתב, ולא לבוגדים הלועגים וחורקים שן לאמונתכם; יראו את ד', אם מאמינים אתם!
(סב) אל תארחו לחברה עם האנשים הלועגים לכם ומשחקים בקראכם אותם להתפלל כי גוי אובד עצות המה.
(סג) אמור אל אנשי הכתב: הלא נפרדים אתם ממנו על אשר אנחנו מאמינים באלוהים ובאשר גלה לנו ולאנשים אשר היו לפנינו, ויען רבכם כי חוטאים המה?
(סד) אמור אליהם: האוכל לבשר לכם רע מגמול ד'? האנשים אשר אררם אלוהים, ואשר חרה אפו בהם, שם לקופים ולחזירים[49]; והרודפים אחרי התעות הרעו לנפשם כי סרו מדרך הטוב.
(סה) אם יבואו אליכם, יאמרו: מאמינים אנחנו; אמנם לא האמינו בבואם ולא האמינו בצאתם; אכן אלוהים יודע את אשר מכחדים בקרב לבם.
(סו) תראה רבים מהם ממהרים לעשות עוול ולאכול את אשר נאסר להם; אמנם כל אשר עושים, הוא לרעתם.
(סז) כם חכמיהם וסופריהם לא יוכלו לעצור בהם מדבר מרמה ומאכול את האסור להם; אולי להם על פועלם!
(סח) היהודים אומרים: יד אל קפוצה[50]; אמנם ידיהם קפוצים, ארורים הם על אמרי פיהם! לא כי ידי אל פתוחות למען פזר למי יחפוץ בו.
(סט) החזון אשר נהיה לך מאת אדוניך[51] ירבה את פשעם ואת מעלם. איבה ושנאה שתנו ביניהם עד יום התקומה.
(ע) מדי בערם את אש המלחמה אלוהים יכבהו. בלבם להשחית בארץ; אמנם אל שונא לרשעים.
(עא) לו יאמינו אנשי הכתב וייראו את אלוהים, אז נכפר בעד חטאותיהם ונושיבם אל גנות מלאים כל טוב. אם יישמרו את התורה ואת האיוואנגיליאום ואת אשר גלה להם מאדוניהם, יאכלו מטוב השמים ומשמני הארץ; אכן יש בהם תמימי דרך, אך רובם עושי עוול המה.
(עב) השליח! הגד את כל אשר נגלה לך; ואם לא תעשה זאת, ולא תגיד את בשורתך[52], אלוהים יצילך מהאנשים, כי אל לא ינחה את עם הבוגד. אמור אליהם: אנשי הכתב! אין מאומה בידיכם בלתי אם תשמרו את התורה ואת האיוואנגיליאום ואת אשר גלה לכם מאת אלוהיכם. אמנם רובם יוסיפו למרות באל, ולחטוא אחרי דברך אליהם. אל תתעצב אל לבך על העם הבוגד הזה!
(עג) באמת, כל המאמינים אם יהודים אם שבא אם נוצרים; אם יאמינו באלוהים וביום האחרון ויעשו את הישר בעיני ד', לא תאנה אליהם רעה ופחד.
(עד) בכרתנו ברית לבני ישראל, שלחנו אליהם נביאים; ובבואם אליהם בדברים אשר לא ישרו בעיניהם, ענו בהם שקר ומקצתם הרגו.
(עה) הם דימו בנפשם כי יינקו מהעוון הזה; עוורים וחירשים היו. וגם אם היטיב ד' להם, עצמו את עיניהם והכבידו את אוזניהם; אמנם אל יודע את פועלם.
(עו) האומרים: ישו בנן מרים אלוהים הוא בוגדים המה. הלא דברי ישו: בני ישראל! עבדו את ד', אדוני ואדונכם! כל המדמה אל ליצור אין לו חלק בגן העדן, ושאול תחתית תהיה מושבו; ולרשעים אין עזר.
(עז) גם האומרים: אלוהים הוא השלישי מהשלושה בוגדים הם; כי אין אל מבלעדי אל; אם לא יחדלו מדבר כן, גדול יהיה עונשם.
(עח) הלא ישובו אל ד' ויכפרו את פניו? אל סלח ורחום הוא.
(עט) ישו בן מרים אך שלוח היה כשלוחים אשר היו לפניו; ואמו אך אשה היתה כשאר הנשים[53]; שניהם אכלו לחם[54]. הבט וראה את המופתים אשר נתנו להם, ואיך סרו מני דרך.
(פ) אמור אליהם: התעבדו מבלעדי אל יצור אשר לא יוכל להיטיב או להרע לכם? הלא אל שומע ויודע כל!
(פא) אמור אליהם: אנשי הכתב! אל נא תשיגו את גבולי אמונתכם נגד האמת; ואל תשמעו לקול האנשים אשר תעו והתעו אתכם[55]; הם תעו מני דרך.
(פב) בני ישראל הבוגדים כבר קללו מלשון דוד וישו בן מרים, על אשר מרו וחטאו ולא עצרו איש את אחיו מעשות רע; אוי להם על פועלם!
(פג) תראה בהשיתם את ידיהם עם הרשעים; אוי להם על אשר הכינה לה נפשם[56]. חרון אף ד' ייחר בהם, ועד עולמי עד יוותרו בעונשם.
(פד) לו האמינו באלוהים ובנביאים ובאשר גלה להם לא התרועעו אל הבוגדים; אך רובם חוטאים המה.
(פה) תמצא, כי היהודים ועובדי אלילים הם השונאים הגדולים מכל בני האדם למאמינים; גם תמצא, כי האנשים האומרים: נוצרים אנחנו טובים לך מכל בני האדם, על אשר להם כוהנים וכמרים[57], ויען לא גבה לבם[58].
(פו) אם ישמעו את אשר גלה לשליח, תראה את עיניהם יורדות מים[59] מששון על האמת הנודעת להם, ויאמרו: אדוננו! מאמינים אנחנו בך; כתבנו בספר המעידים בך!
(פז) ומדוע לא נאמין באלהים ובאמת אשר שלח אלינו; ולא נאבה כי יושיבנו אל בין תמימי דרך?
(פח) ועל דבריהם אלה יושיבם אלוהים בגנות ובתוכם נחלי מים, ועד עולמי עד ישבו בהם. זה גורל הצדיקים; והבוגדים אשר ענו שקר באותותינו יהיה מחברת שאול תחתית.
(פט) אתם המאמינים! אל תאסרו על נפשכם את הטוב אשר התיר ד' לכם, ואל תעברו על מצוותיו[60], כי שונא הוא לעוברים על מצוותיו.
(צ) אכלו את אשר ד' נתן לכם לאכלה, את הטוב ואת המותר לכם; ויראו את ד', אשר אתם מאמינים בו. אלוהים לא ייסרכם על אשר מיהרתם לבטא בשפתיכם; אמנם לא ינקה אתכם על אשר נשבעתם בפני בית דין. כפרתו תהיה[61]: לזון עשרה אביונים במזון אשר תכינו למשפחתכם; או להלבישם; או לפדות שבוי. כל אשר לא תשיג ידו, יצום שלושת ימים. זאת כפרת שבועותיכם אשר מיהרתם לבטא בלי דעת. לכן שמרו את שבועותיכם! - אל יראה לכן את אותותיו למען תודו לו.
(צא) אתם המאמינים! היין והשחוק והפסילים והחלוקה על פי גורל[62] תועבת ד' ומעשה שטן המה; חדלו מהם למען ייטב לכם! ביין ובשחוק השטן ישית איבה ושנאה ביניכם וימנעכם מזכור את ד' ומהתפלל אליו. הלא תחדלו מהם? שמעו לקול ד' ונביאו והשמרו! ואם תסורו ממנו, דעו כי על נביאכם היה להזהירכם.
(צב) המאמינים ועושי טוב לא יישאו חטא על התענגם בהם[63] מקדם[64], אם יראים עתה את האלוהים ומאמינים ועושים את הטוב בעיניו, וגם ייראו את אלוהים ויעשו טוב; כי אל אוהב את עושי הטוב.
(צג) אתם המאמינים! אלוהים ינסה אתכם בציד[65], אם תצודוהו בידיכם או ברמחיכם, למען יכיר אל את מכבדיו; וכל העובר על דברו, לו עונש גדול.
(צד) אתם המאמינים! אל תמיתו ציד בעלותכם אל החג; וכל איש אשר יזיד לצוד, ישלם כמספרו בהמות אחרות ככל אשר יושת עליו מפי שנים אנשים תמימי דרך מקרבכם; וזה יקרב קורבן אל הקאבא; או יתן מזון לדל או יצום למען כפר בעד חטאתו.
(צה) את אשר נהיה, כבר סלח אל, וכל המוסיף לחטוא נקום ינקם, כי אל אדיר ונוקם הוא.
(צו) ציד המים[66] מותר לכם, ויהיה לכם ולעוברי דרך לאכלה; אך ציד הארץ אסור לכם בעלותכם אל החג. יראו את ד' אשר אליו תשובו.
(צז) אלוהים נתו את הקאבא בית המקדש ומעון לבני האדם ויצוום על החדשים הידועים[67] ועל הזבחים עם עטרותיהם[68], למען תדעו, כי אל יודע את כל אשר בשמים ובארץ, ואין נסתר מנגד עיניו. דעו כי נורא אלוהים בהשיבו נקם; אכן גם סלח ורחום הוא.
(צח) על השליח להזהירכם; ואלוהים יודע את אשר תכחדו ואת אשר תעלימו.
(צט) אל נא ישוו בעיניך הטוב והרע, גם אם תועלת הרע תסיתך! יראו את ד' כל חכמי לב, למען ייטב לכם.
(ק) אתם המאמינים! אל תשאלו לדברים המדיבים את נפשכם בדעתכם אותם[69]! אמנם אם תשאלו להם אחרי הינתן לכם הקוראן[70], יגולו לכם, ואלהים ישא לפשעכם[71], כי סלח ורחום הוא. גם האנשים אשר היו לפניכם שאלו להם, ובכל זאת לא האמינו[72].
(קא) על בחירה, סאיבה, צוצילה חמי לא צווה אל דבר[73]; אך הבוגדים ידברו כזבים באל, ורובם בוערים המה.
(קב) ואם יאמר להם: לכו בתורת אל ונביאו! יענו: תורת אבותינו דיינו; אמנם הלא אבותיהם בוערים היו ותעו מני דרך?
(קג) אתם המאמינים~ השמרו לשלום נפשותיכם, ולא יוכלו התועים להרע לכם, באשר תלכו בדרך הטוב. אל ד' תשובו כולכם, והוא יגיד לכם את אשר עשיתם.
(קד) אתם המאמינים! איש מכם, כי יקרבו ימיו למות, ותגיע עתו לצוות לביתו, קחו שני עדים מקרבכם[74], ישרי לב; ואם תשיגכם המוות פתאום בהיותכם בדרך, תקחו גם אנשים אשר לא מקרבכם המה.
(קה) אחרי התפללכם הסגירום[75], אם לא תאמינו בתום לבבם, למען ישבעו באלוהים ויאמרו: לא נמכר את עדותנו בשוחד, גם לטובת איש קרוב ולמת; לא נכחד את עדות אל, פן נחטא לאלוהים.
(קו) ואם נודע כי עשו עוול, יקומו שני עדים אחרים קרובי המת, אשר הוכיחום על כחשם, וישבעו באלוהים לאמור: כנים דברינו מדברים האנשים האלה; אין אשמה בנו; ואם לא כדברנו הוא, נהיה ממספר הבוגדים.
(קז) גם נקל לעשות, כי יעידו בפניהם[76], אם לא ייראו פן ישבעו נגד שבועתם[77]. לכן יראו את ד' ושמעו בקולו, כי לא ינחה את עם בוגד.
(קח) ביום ההוא[78] יקבץ אלוהים את כל הנביאים ויאמר: דבר מה הושב לכם[79]? יענו: איננו יודעים; אמנם אתה יודע את כל נעלם.
(קט) אז יאמר אלוהים: ישו בן מרים~ זכור את הטובה אשר גמלתי אותך ואת אמך, אזרתיך ברוח הקודש, ומען תטיף לאנשים בעודך ילד ואחרי גדלך.
(קי) הוריתיך את הכתב ואת החכמה, את התורה ואת האיוואנגיליאום; ברצוני יצרת דמות עוף מחומר[80], ותפח בו רוח חיים ברצוני, ויהי לנפש חיה. עור ומצורע רפאת ברצוני, ותוציא משחת את המתים. מנעתי מבני ישראל לשלוח יד בך, בתתך להם מופתים גדולים; והבוגדים אמרו: אך שקר הוא!
(קיא) בצווי את תלמידיך, כי יאמינו בי ובשלוחי, ויענו: מאמינים אנחנו; העד בנו, אם שלמים אנחנו איתך.
(קיב) זכור את אשר אמרו התלמידים; ישו בן מרים! היוכל אדונך להוריד לנו שולחן מן השמים[81]? ויען: יראו את ד', אם מאמינים אתם!
(קיג) ויאמרו: האכילנו נא ממנו, למען ישקט לבבנו, ונדע כי אמת אתך; אז נעיד בך.
(קיד) ויען ישו בן מרים: ד' אלוהינו! שלח לנו שולחן מן השמים, למען יהיה לנו היום הזה יום מועד לגדול ולקטן ממנו ומופת מאתך. זוננו כי אתה הטוב והמטיב!
(קטו) ויאמר ד': לכן אוריד לכם שולחן מן השמים; וכל איש אשר לא יאמין בי אחרי כן, אייסרנו כאשר עוד לא יסרתי יצור תבל עד הנה.
(קטז) ואם ישאל אלוהים את ישו לאמור: ישו בן מרים! הדברת אל האנשים: עבדו אותי ואת אמי מבלעדי אל? יענה: חלילה לי מדבר כזב! לו דברתיו כי אז ידעתו; כי אתה יודע את כל אשר בקרבי, ואני אינני יודע את אשרבקרבך; כי אתה יודע את כל הנעלם.
(קיז) לא דברתי אליהם כי אם את אשר צוויתני לאמור: עבדו את ד', אדוני ואדונכם! ואעיד בם כל עת היותי עמהם; ועתה אחרי קחתך אותי מאתם, אתה שומרם, כי אתה תעיד בכל.
(קיח) אם תייסרם, עבדיך הם; ואם תסלח להם, אתה אדיר ויודע כל.
(קיט) ואלוהים יאמר: היום הזה איטיב לתמימים על תומם; יבואו אל גנות ובתוכם נחל מים, ועד עולמי עד ישבו שם. אל חפץ בהם, והם יחפצו בו. גדול יהיה הששון הזה!
(קכ) לד' המלוכה על כל אשר בשמים ובארץ ועל כל אשר בהם; הוא אדיר על כל.
הערות שוליים
[עריכה]- ^ שם החזון הזה נקרא מהשלחן אשר נתן אלהים לישו, הנזכר לקמן פסוק קט"ו.
- ^ עם אל.
- ^ את החזיר.
- ^ למכה.
- ^ בעליית הרגל, כמו שלא לעשות מלחמה ושלא לצוד ציד ודומיהם.
- ^ עיין לעיל חזון ב', פסוק קפ"ח.
- ^ הישמעאלים מקריבים זבחים לעת החג ומעטרים את קרני זבחיהם.
- ^ עיין לעיל חזון ב', פסוק קס"ו.
- ^ מנהג עובדי אלילים אשר במכה היה לזבוח לאליליהם על גל.
- ^ בעיני מחמד החלוקה על פי הגורל ניחוש הוא.
- ^ ביום הדין.
- ^ כלומר כל האוכל דבר אסור בשעת הדחק, אם אין לו מזון אחר.
- ^ זה אמר מחמד אל מאמיניו לפני מותו.
- ^ מה מותר להם לאכול.
- ^ אחרי שחטכם אותו כדין; אך אם הכלבים המיתוהו בצודם אותו, אסור לאכלו.
- ^ בברכת המזון
- ^ כלומר מותר למאמינים לאכול משחיטת יהודי ונוצרי, אם נשחט כהוגן; וגם יוכלו המאמינים להאכיל את היהודים והנוצרים.
- ^ מותר למאמינים להתחתן באנשי הכתב ולקחת את בנותיהם לנשים על תנאי שתעבורנה אל דת מחמד.
- ^ כלומר כל השב מאחרי דת מחמד, אחרי האמינו בו, אין לו חלק לעולם הבא ולא תחשבנה לו כל פעולותיו הטובות, אשר עשה כל ימי חייו.
- ^ בזה יכוון, כי יפזרו מהונם על מלחמת האמונה.
- ^ השמיטו מספרי קדשיהם את המקומות המורים על נבואת מחמד.
- ^ כלומר הנוצרים אינם שומרים כי אם את מנהגי אמונתם, אך לא את דרך מוסרה.
- ^ חלקנום לכיתות רבות.
- ^ המורים על נבואת מחמד.
- ^ אשר שמתם תחתיהם.
- ^ מצרימה.
- ^ יהושע וכלב.
- ^ בני ישראל
- ^ המדרש כתב כי קין לא ידע מה יעשה לנבלת אחיו, עד כי ראה עורב אשר גרר את האדמה לקבר את עורב אחר.
- ^ לגאול את דם אחיו.
- ^ על פי בית דין.
- ^ על אשר קין אמר אל ד': והיה כל מצאי יהרגני, על כרחך כל בני האדם גואלי דם נפש אחת המה.
- ^ אל היהודים.
- ^ יד השמאלית ורגל הימנית, או יד הימנית ורגל השמאלית.
- ^ כלומר טרם הלחמכם בהם.
- ^ חכמיהם.
- ^ החכמים.
- ^ תורת משה.
- ^ בזה יכוון את הנוצרים.
- ^ אם היהודים והנוצרים יביאו לפניך דברי ריבות על אמונתם, יש לאל ידך להוכיח ביניהם או להיפרד מאתם.
- ^ לא ישמעו את דברי משפטך.
- ^ של הנביאים.
- ^ כלומר בעבור זה נתן לכם ד' את התורה ואת האיוואנגיליאום טרם תתו את הקוראן, למען נסות אתכם התשמעו בקולו ותלכו בתורתו.
- ^ אמונת מי הטובה מכולן.
- ^ הישמעאלים קוראים את הזמן אשר כלה טרם מתן הקוראן: עת הפתיות.
- ^ כלומר שונאים הם לכם.
- ^ עניין המאמר הזה, כי האנשים אשר לא נכון לבם באמונתם, לא יהיו עמכם בעת רעתכם, כי אם ישיתו ידיהם עם אויביכם, ואם תעוז ידכם, יבושו.
- ^ בתת ד' להם את הישועה.
- ^ עיין לעיל חזון ב', ס'.
- ^ כלומר אלוהים לא יחן את כל בני האדם כי אם רק את בני ישראל.
- ^ הקוראן.
- ^ לא יאבו שמוע את דבריך.
- ^ לא היתה אם אלוהים, כי אם אם בן אדם.
- ^ כלומר לשניהם היו מקרי וטבעי שאר בני האדם. בזה יכוון את כת הקאלוריאנר אשר היתה בימיו בארץ ערב, והם הורו רבוע באלוהות: האב, האם, הבן ורוח הקודש.
- ^ החכמים והרבנים.
- ^ לחיי העולם הבא.
- ^ זה הנקרא בלשון אשכנז: מינכי והטעם כי שנאת מחמד ליהודים גדולה היתה מלנוצרים, על אשר רבים היו הנוצרים היוצאים לדתו מהיהודים.
- ^ היהודים מדמים בנפשם, כי הם סגולה מכל העמים, לכן לא יתערבו בגוים אחרים, מה שאין כן בנוצרים.
- ^ מחמד שלח מלאכים אל ארץ חבש הנקראת אביססיניען, אשר יושביה נוצרים הם מכת המונופיזיטן, למען הסב את עמה אחרי דתו. בבואם אל המלך, ויקרא לכל חכמי וכמרי עיר ממלכתו, למען יתורו את עצת המלאכים האלה. ויאמרו הכמרים אליהם: מה יחשב אדונכם מחמד על אדוננו ישו? ויענו המלאכים כדבר חמד אשר דבר חזון ד', ק"ס: באמת המשיח ישו בן מרים שליח ד' היה, דברו ורוחו אשר שם במרים. בשמוע המלך והכמרים את הדברים האלה, וישמחו עד מאוד, כי הם דימו בנפשם, כי מחמד נוצרי הוא ובלבו להמשיל את דת ישו בכל ארץ ערב, ויאמרו: ברוך ד' אשר נתן תשועה לדתינו גם בארץ ערב! וישלחו ביד המלאכים מנחה יקרה למחמד. אך בראותם אחרי כן, כי מחשבת מחמד לייסד אמונה חדשה וישובו מאחריו.
- ^ פה יכוון את כמרי הנוצרים אשר אוסרים על נפשם לגשת אל אשה ולאכול בשר.
- ^ על שבועת שווא בביטוי שפתיים.
- ^ עיין לעיל חזון ב', רי"ד, וחזון ה', ד'.
- ^ ביין ובשחוק.
- ^ טרם נתינת הקוראן.
- ^ בעלות אנשי מחמד אל החג, בא להם בדרך ציד לרוב, עד כי לא יכלו לשאת את רגליהם; ויאמר אליהם מחמד, כי אלוהים מנסה אותם הישמרו את מצוותו שלא לצוד לעת החג.
- ^ דגים.
- ^ עיין חזון ב', קצ"א.
- ^ עיין חזון ה', ב'.
- ^ את אשר יהיה באחרית הימים. המאמינים ביקשו ממחמד כי יגיד להם את העתידות.
- ^ אחרי האמינכם בו.
- ^ כי נסיתם את מחמד.
- ^ בזה יכוון את היהודים אשר להם הגיד משה את אשר יקרה אותם באחרית הימים, ובכל זאת מרו את פי ד'.
- ^ שמות פסילים בדמות גמל, אשר להם השתחוו אנשי מכה.
- ^ מאמינים בדת מחמד.
- ^ עניין המאמר הזה: איש מהמאמינים כי ימות בדרך ויקח לו שני עדים אשר לא מדת מחמד המה, אז יסגירו קרובי המת את העדים אחד אחד בהדר ויחקרום היטיב אם נכונה עדותם; ולפני חקרם יתפללו הקרובים אל אלוהים, למען יאיר את עיניהם, ולא יוכלו העדים לרמות אותם.
- ^ העדים בפני הקרובים.
- ^ כלומר אם העדים מובטחים, כי לא יוכלו הקרובים להזימם.
- ^ בתחיית המתים.
- ^ כלומר איך קבלו האנשים את דבריכם?
- ^ עיין לעיל חזון ב', מ"ב.
- ^ לא מצאתי בכל האיוואנגיליאום מאומה מספור הזה, ואולי יכוון בזה את הלחם, אשר עליו הנוצרים אומרים כי הוא גוף ישו. והנה יוחנן תלמיד ישו כתב באיוואנגיליאום שלו פרשה ו', מ"ט-נ"א, כי כן דברי ישו אל תלמידיו: אבותיכם אכלו מן במדבר, וימותו. זה הלחם הבא מן השמים; כל אוכלו לא ימות. אני לחם החיים הבא מן השמים; כל אוכל את הלחם הזה יחיה לנצח. הלחם אשר אני נותן, הוא בשרי אשר אני נותן בעבור חיי כל העולם. במאמר הזה כיוון ישו, כי כל אוכל את הלחם הנקרא: אבינדמהאל מובטח שיהיה בן העולם הבא.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).