הקוראן סורה 9 (תרגום רקנדורף)
הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)
נגלה במדינ"ה ובו מאה ושלשים פסוקים
(א) רחמים מאת אלהים ושלוחו לעובדי אלילים אשר כרתו לכם ברית[2] .
(ב)[3]עברו בארץ ארבעה חדשים[4], ודעו כי לא יסור כח אלהים[5]; אמנם אלהים יכלים את הבוגדים.
(ג) הן הגיעה שמועה מאת אלהים ושלוחו אל בני האדם, כי נקיים הם ביום החג מעובדי האלילים[6]. אם תיטיבו, טוב לכם; ואם תשובו ותמרו, דעו כי לא תוכלו לענוֹת את כח אל! בשר לבוגדים ענש גדול.
(ד) רק לעובדי אלילים, אשר עברו בבריתכם ולא יצררוכם ולא יעזרו את אויביכם, עליכם להקים את בריתכם עד עת מועד[7]; כי אל אוהב את תמימי דרך.
(ה) אמנם אחר כלות החדשים הקדושים הרגו את עובדי האלילים באשר תמצאום, אחזו וצררו אותם וארבו להם בכל הדרכים! ואם ייטיבו את דרכם ויתפללו ויחוננו דלים, הניחום, כי סלח ורחום אלהים.
(ו) ואם איש מעובדי אלילים ינוס אליך לעזרה[8], עזרהו, למען ישמע את דבר ד' והניחהו אל מחוז חפצו. כה תעשה לעם הבוגד.
(ז) ולא יעברו עובדי האלילים בברית אל ושלוחו כי אם במקדש חרם[9]; כל עת דבקם בכם דבקו בהם, כי אל אוהב את תמימי דרך.
(ח) אמנם איך יעברו בבריתכם באשר לא ישמרו לכם אחוה ורעות במשלם בכם? בשפתם יכחשו לכם ולבם בל עמם, כי רבם חוטאים המה.
(ט) בלא הון ימכרו את אותות אל, ויתעו את אחיהם מדרך הטוב; רק רע כל מעשיהם.
(י) לא ישמרו אחוה ורעות למאמינים כי בוגדים המה.
(יא) ואם ייטיבו את מעלליהם ויתפללו ויחוננו דלים, לאחיכם יחשבו באמונה; כן נראה את אותותינו לעם המאמין.
(יב) ואם ישקרו באמונתם אחרי עברם בבריתכם ויגדפו את דתכם, הלחמו בראשי המרי, כי אין אמן במו, למען יפחדו.
(יג) הלא תלחמו בעם בוגד באמונתו ואשר בלבבו לגרש את הנביא ולהמכם פתאום? התיראו מפניהם? הן טוב לכם ליראה את ד' אם מאמינים אתם.
(יד) הלחמו בהם, כי אלהים יתנם בידיכם ויכלימם; הוא יצילכם מידם וירפא את לבב העם המאמין.
(טו) הוא יסיר מעליכם את חמת לבבם וייטיב למי יחפץ בו, כי אלהיכם יודע כל וחכם לבב הוא.
(טז) התדמו בנפשכם כי אלהים יטשכם ולא ידע את הנלחמים לו ואת הדבקים בו ובשלוחו ואת אוהבי המאמינים בו? הן יודע אל את אשר אתם עושים!
(יז) לא נאוה לעובדי אלילים לבקר בהיכל ד' באשר יעידו בנפשם על מרים. שוא פעלת האנשים האלה; אל אש הגיהנם יבואו.
(יח) המאמינים באלהים וביום האחרון ומתפללים וחונני דלים ויראים אך את ד' לבדו, אלה יבקרו בהיכל ד'; את אלה ינחה בדרך הטוב.
(יט) התדמו בנפשכם, כי השקות את העלים אל החג ובקר בהיכל ד'[10], או האמן בד' ובשלוחו וביום האחרון והלחם לאמונת אל לאחת יחשבו[11]? לא ישוו בעיני אל, כי לא ינחה את הבוגדים!
(כ) המאמינים ועוזבי בתיהם ומשליכים את נפשם מנגד בעבור אמונת אל, יעלו מעלה מעלה אל אדוניהם, ואך אלה יצליחו.
(כא) להם מבשר אלהים חסד ורחמים וגנות מלאים כל טוב עד עולם.
(כב) לנצח ישבו בהם, כי שכר גדול באלהים.
(כג) אתם המאמינים! אל תשׂאו את פני אבותיכם ואחיכם וקרוביכם, אם יבחרו בשקר מבאמת! כל מתרועע להם ממספר הבוגדים הוא.
(כד) אמור: אם תבחרו באבותיכם, בבניכם, באחיכם, בנשיכם, בקרוביכם ובהונכם אשר רכשתם, ובמרכלתכם אשר יראתם כי אין קונה לה, ובבתי חמדכם מבאלהים ובמלחמת אמונתו: חכו עד יקים אל את דברו, כי לא ינחה את עם הבוגדים!
(כה) הן הושיעכם אל במלחמות רבות. במלחמת חונין[12] . ברום לבבכם על חילכם הגדול, לא עזר אתכם; ותצר לכם הארץ רחבת ידים[13] , ותנוסו ותפנו עורף.
(כו) וישרה אלהים את שכינתו על שלוחו ועל המאמינים בו, וישלח חילים[14] אשר לא ראיתם, וייסר את הבוגדים; זה חלק עוזבי אל.
(כז) אלהים ישע אל כל אשר יחפץ, כי סלח ורחום הוא.
(כח) אתם המאמינים! הבוגדים טמאים הם; לכן אל יקרבו עוד אל היכל החרם מיום כלות השנה הזאת והלאה[15]; ואם יצר לבכם פן תורשו[16] , דעו, כי אלהים יעשיר משפע ברכתו את הישר בעיניו, כי הוא יודע כל וחכם לב.
(כט) הרגו אלו אשר לא מאמינים באלהים ולא ביום האחרון ולא יאסרו את אשר אסר אלהים ושלוחו ובאנשי הכתב אשר לא ישפטו משפט צדק[17] עד יובילו לך שי ויכנעו מפניך.
(ל) היהודים אומרים; עזרא בן אלהים הוא[18]; והנוצרים אומרים כי משיחם בן אלהים הוא. מפיהם יוציאו את הדבה הזאת כאשר עשו הבּוגדים אשר היו לפניהם. הן ייסרם אל על כחשיהם!
(לא) הם עובדים את חכמיהם ואת כהניהם מבלעדי אל ושלוחו ישו בן מרים[19]; הלא צוו לעבד את ד' לבדו? חלילה לו את אשר ידמו אליו!
(לב) בלבם לכבות את נר אלהים[20]; אך אלהים ישוב ויעלה את נרו גם בהתקומם הבוגדים.
(לג) הוא שלח ביד נביאו קו הישר ותורת אמת אשר תהל אורה על כל האחרות[21] גם בהתקומם הבוגדים.
(לד) אתם המאמינים! רוב החכמים אוכלים את הון האנשים בלא הועיל[22] ומשיבים מאחרי דרך ד'; אכן ענש גדול יבוא על האנשים האוגרים זהב וכסף ולא יפזרו ממנו על דרך האמונה.
(לה) ביום הדין יחם הונם באש הגיהנם ויכוו בו על מצחיהם על צדיהם ועל גיויהם. הא לכם[23] את אשר אספתם לנפשכם! אכלו את אשר צברתם!
(לו) מספר החדשים שנים עשר הוא כדבר אל וככתבו ביום בראו את השמים ואת הארץ[24]; ארבעה מהם קדושים הם[25] לאמונת אל. אל תחטיאו בהם את נפשותיכם[26]; אך בבוגדים תוכלו להלחם בכל עת, יען כי גם המה יצררוכם תמיד, ודעו כי אלהים הולך עם יראיו.
(לז) העתק את החדשים עון גדול הוא, ובו יתעו הבוגדים[27]; בשנה הזאת יקדשו חדש אחד ובאחרת יחללוהו למען השלם את המספר[28]; ובזה מתירים את אשר אסר אל[29] . הן הועד בהם גמול מעשיהם ואלהים לא ינחה את הגוי הבוגד.
(לח) אתם המאמינים! מה היה לכם שחותם ארצה[30] בהאמר אליכם להלחם לאל[31]? התבחרו בחיי העולם הזה מבחיי העולם הבא? מה מך ערך חיי התבל מרכוש העולם הבא! –
(לט) אם תמאנו להלחם, יככם אל מכה גדולה וישים גוי אחר תחתכם אשר לא תוכלו לו; כי אל אדיר על כל.
(מ) אם לא תעזרוהו[32], אלהים יהיה בעזרו, כאשר כבר הצילו בגרש הבוגדים אותו והוא השני מהשנים[33] . בהיותם במערה, ויאמר[34]אל רעהו: אל יצר לך, כי ד' עמנו! וישך ד' בכבודו בעדו, ויתמך את ידו בחילים[35] אשר לא ראיתם ויסכל את דעת הבוגדים ויקם את דברו כי עזוז הוא וחכם לב.
(מא) צאו למלחמה קלים וכבדים[36] והשליכו מנגד את הונכם ואת נפשכם בעבור מלחמת אל; זה טוב לכם אם תבינו.
(מב) לו ראו תועלת ונקל עליהם[37] הדרך כי אז שמעו בקולך; אכן קשה מהם הדרך, ובכל זאת נשבעו באלהים: לו יכלנו, יצאנו אתכם[38] . כן ישחיתו את נפשם; אכן אל יודע כי מדברי כזב המה.
(מג) לו יסלח לך אלהים זאת[39]! מדוע שמעת בקולם טרם ידעת אם אמת או שקר אתם?
(מד) המאמינים באלהים וביום האחרון לא יעזבוך, אם עליהם להשים את נפשם ואת הונם בכפם; הן יודע אל את יראיו.
(מה) אכן המכחשים באלהים וביום האחרון יעזבוך, כי לבם לא נכון באמונתם והם פוסחים על שתי הסעפים.
(מו) לא אבו הלחם כי אז התאזרו; אך לא חפץ ד' בצאתם למלחמה, לכן הרך את לבבם ויאמר: שבו בבתיכם עם היושבים בבתיכם[40]!
(מז) וגם לו יצאו אתכם, היו עליכם לטרח וירוצו הנה והנה למען הסיתכם למרות את פי ד'; ויש אנשים מכם אשר הטו אזנם לדבריהם. הן יודע אל את החוטאים.
(מח) הן מקדם הסיתו בך וימרו את פיך עד בוא אליהם האמת ואמרת ד' הצרופה[41] גם בהתקוממם.
(מט) יש מהם אומרים: שלח אותי ואל תנסני[42]! אך הלא הם במסה בהיותם שלוים? – הגיהנם נחלת הבוגדים.
(נ) אם ייטב לך, יאבלו; ובצר לך יגילו ויאמרו: הן הצלנו את נפשותינו[43]! אז יפנו אליך ערף וישישו על אידך.
(נא) אמור: לא יקרנו מאומה בלתי אם ד' צוה; הוא מגננו ועליו יבטחו כל המאמינים.
(נב) אמור: הלא תחכו כי יבואכם אחד משני הדברים הטובים מכלם[44]; אנחנו מקוים, כי ייסרכם אלהים בענש גדול או מידו או מידנו; חכו! גם אנחנו מחכים.
(נג) אם תתנו[45] ברצון או נגד לבכם, לא ילקח מכם, כי עם בוגד אתם.
(נד) ולא מנע אל מהם לבלתי הלקח מהם כספם כי אם על אשר כחשו באל ובשלוחו, ולא התפללו כי אם בקרי ולא נתנו כי אם במרי.
(נה) ואל תתמה על הונם ועל זרעם[46]! בלב אל ליסרם בחיי העולם הזה ולהשחית את נפשותיהם על מרים.
(נו) הם נשבעים בד' כי לכם המה; אך לא לכם המה; רק מיראה אומרים זאת.
(נז) לו ימצאו מנוס או מערה או מחבוא, יחישו לבוא שמה.
(נח) יש מהם אשר ידברו בך דפי בתתך צדקה[47]; כל עת קחתם את חלקם יחרישו ואחרי כן ילינו.
(נט) לו קבלו ברצון את אשר נתן להם אלהים ושלוחו, ואמרו: דיינו מתת אל ושלוחו אשר נתן לנו ברחמיו, ולפניו נשפוך שיחנו!
(ס) הצדקה הוכנה לדלים לאביונים ולמקבציה[48] ולמטיבים את דרכם[49] ולאשר לא יוכלו לשלם את נשייהם[50] ולמלחמת אל ולעוברי דרך. זאת חקת אלהיכם, כי הוא יודע כל וחכם לב.
(סא) יש מהם דברו דפי בנביא לאמור: הוא מקשיב אל דברי שקר[51]; אמור: הוא מקשיב לטובתכם[52]; הוא מאמין באלהים ובמאמינים.
(סב) הוא מבשר רחמים למאמינים בו, וענש גדול למדברים דפי בשליח אל.
(סג) הם נשבעים בד' כי יבקשו למצא חן בעיניכם; מה טוב להם למצא חן בעיני ד' ושלוחו אם מאמינים הם!
(סד) הלא יבינו כי כל הממרה את פי ד' ושלוחו יהיה מאכלת אש הגיהנם ולעד ישב שם? אך חרפה גדולה זאת!
(סה) החנפים יראים פן יגלה להם חזון מוציא לאור את אשר בלבם; אמור: התלוצצו! הן יגלה אלהים את אשר תכחדו.
(סו) ואם תשאלם[53] , יאמרו: אנחנו מדברים ומשחקים[54]; אמור: התלעגו לאל, לאותותיו ולנביאיו?
(סז) ואל תכסו את פשעכם כי בגדתם אחרי אשר האמנתם! אם נסלח לקצתכם[55] , ניסר את קצתכם[56] כי בית מרי המה.
(סח) כלם חנפים וחנפות המה איש כאחיו; יצוו את הרע ויחרימו את הטוב ויקפצו את ידיהם מהאביון. הם שכחו את אלהים, לכן גם הוא ישכחם, כי החנפים בוגדים המה.
(סט) לחנפים ולחנפות ולבוגדים מבשר אלהים את אש הגיהנם, ולעד ישבו בו; זה גמולם. אלהים אררם ולהם ענש גדול.
(ע) כאנשים אשר היו לפניכם, עצומים מכם ומברכים בחיל וזרע ומתענגים על חלקם בעולם הזה, כן גם אתם ששים בחיי התבל ודברתם דפי כאשר הם דברו. שוא פעלתם בעולם הזה ובעולם הבא, ויספו יחד.
(עא) הלא הגד להם את אשר נהיה לאנשים אשר היו לפניהם, לדור נח, לאנשי עאד, תמוד[57], לדור אברהם, לאנשי מדין ולערים ההפוכות[58]? נביאיהם באו אליהם במופתים נגלים; אלהים לא אבה עשות להם עול, אמנם הם השחיתו את נפשם.
(עב) רק המאמינים והמאמינות קרובים זה לזה; הם יבחרו בטוב וימאסו ברע, יתפללו ויחוננו דלים וישמעו בקול ד' ונביאו. אלהים ירחמם, כי אדיר הוא וחכם לב.
(עג) אלהים הבטיח את המאמינים ואת המאמינות גנות ובתוכם נחלי מים, ועד עולמי עד ישבו שם. מה נעים מושב גן העדן! אך רצון אל נעים ממנו; מה גדול הששון הזה!
(עד) אתה הנביא! הלחם בבוגדים ובחנפים והכבד את ידך עליהם. התפתה יהי מושבם; מה קשה הדרך שמה!
(עה) הם נשבעים באלהים כי לא דברו מאומה[59]; אמנם דברו בו כזבים אחרי האמינם בו, ויחשבו מחשבות אשר לא הקימו[60], ולא הרפו את ידיהם עד ברכם אל ושלוחו ברחמיו[61]. אם ישובו מדרך פשעם, טוב להם; ואם ישובו וימרדו, ייסרם אל ענש גדול בעולם הזה ובעולם הבא, ואין להם עוזר ומושיע בארץ.
(עו) יש מהם עברו בברית ד' לאמר: אם יברכנו ברחמיו, נתן צדקה וניטיב את מעללינו.
(עז) ואחרי ברכם אלהים ברב רחמיו וירם לבם ויזרו אחור וימרו את פיו.
(עח) ויחנף אלהים את לבבם עד יום פגעם בו[62], על אשר לא שמרו את מוצא שפתם ויכזבו באלהים. הלא יבינו כי אל יודע את מחשבותיהם ואת אשר מדברים בסתר? הלא כל רז נגלה לו?
(עט) הלעגים לחונני דלים ולתומכי יד אביון כפי יכלתם, אלהים ילעג למו וייסרם ענש גדול.
(פ) שוה להם אם תתפלל בעדם שבעים פעמים, לא ירצם אלהים, יען כי בגדו בו ובשלוחו; ואלהים לא ינחה את עם הבוגדים.
(פא) הן ששו המפגרים מצאת בצבא[63] על מאנם ללכת אחרי השליח ולהשליך את נפשם ואת הונם מנגד בעבור מלחמת אל, ויאמרו: אל נא תצאו בצבא בחם השמש! אמר: אש הגיהנם חמה ממנו! לו ישכילו זאת!
(פב) הניחם ויצחקו; הן יורידו כנחל דמעות בבוא אליהם גמול פעלם!
(פג) והיה כי ישיבך אלהים בשלום אליהם, ויבקשו לצאת עמך בצבא, אמור אליהם: לא תצאו אתי בצבא ולא תלחמו עמי באויבי! אתם בחרתם לשבת בבתיכם בראשונה; שבו בבתיכם עם היושבים בבתיכם!
(פד) ואל תתפלל בעד אחד מהם במותו ואל תעמד על קברו[64] יען כי בגדו באלהים ובשלוחו וימותו במרים.
(פה) ואל תתמה על הונם וזרעם, כי בלב אל ליסרם בהם בעולם הזה ולהשחית את נפשם על אשר בגדו.
(פו) ואם ישלח אליהם חזון, למען יאמינו באלהים ויצאו בצבא עם נביאו, יתחננו אליך העשירים בהם לאמר: הניחנו בבתינו!
(פז) הם יחפצו לשבת בבתיהם; אמולה לבתם; לא ישכילו.
(פח) אך הנביא והמאמינים עמו יצאו בצבא עם הונם ונפשם; לכן יקצרו טוב ויצליחו.
(פט) אלהים הכין להם גנות ובתוכם מעינות מים; לעד ישבו בהם. מה גדול הששון הזה!
(צ) הן באו אנשים ערבים להתחנן אל הנביא למען יוכלו לשוב אל בתיהם המכחשים באלהים ובשלוחו; אמנם יוסרו בענש גדול הבוגדים האלה.
(צא) לא על הנחשלים והחולים והדלים, אשר אין להם די מחסורם, לצאת בצבא; אך יהיה נכון לבם באלהים ובשלוח. אין קצף על תמימי דרך[65] , כי אלהים סלח ורחום הוא.
(צב) גם לא ישאו חטא האנשים אשר באו אליך ויתחננו למען תאורם[66] , ותאמר אליהם: אין בידי לאזרכם. ותורדנה עיניהם דמעות בשובם מאתך, על אשר אין לאל ידם לעזרך.
(צג) הן יוסרו האנשים אשר יש לאל ידם לעזרך ויבחרו שבת בבתיהם; אלהים חתם את לבם; לא יבינו.
(צד) הם יבקשו לנקות את נפש בשובכם אליהם; אמור: אל תנקו את נפשכם! לא נאמין בכם; הן הודיענו אל את מעשיכם; הוא ושלוחו ראו את פעלכם; אז תובאו אל יודע הנסתרות והנגלות; הוא יודע את אשר עשיתם.
(צה) ישביעוכם באלהים בשובכם אליהם כי תחדלו מהם[67]; חדלו מהם, כי תועבה המה! הגהינם יהי מושבם; זה גמול מעלליהם.
(צו) הם ישביעוכם למען תרצום; אך גם אם תרצום, אלהים לא ירצה את עם הבוגד.
(צז) הערבים בית מרי ועדת חנפים המה; לכן לא יבינו את משפטי אל, אשר שלח אליהם ביד שלוחו; אמנם אלהים יודע כל וחכם לבב הוא.
(צח) יש ערבים אשר יובילו לך שי אך בחזקה, ויצפו ליום אידך; אך עליהם יבוא האיד, כי אלהים שומע כל וחכם לבב הוא.
(צט) אך יש ערבים המאמינים באלהים וביום האחרון ומבקשים לקרב את לבבם אל ד' ושלוחו ולהתרצות בעיניו. הלא זה קירוב הוא? אלהים ירצם ברחמיו, כי רחום וחנון הוא.
(ק) ואת ראשי ושרי העוזבים את בתיהם למען עזרך ואת ההולכים בדרכם הטובה רצה אל, והם יתענגו בו; להם הכין גנות ובתוכם נחלי מים, ועד עולמי עד ישבו שם. מה גדול הששון הזה!
(קא) גם בערבים אשר בקרבכם יש חנפים; גם קצת יושבי מדינ"ה חזקו את לבם. אתה לא תכירם, אך אנחנו מכירים אותם. ניסרם כפלים[68] , ורעה גדולה תבוא עליהם.
(קב) יש מהם התודו על פשעם ויחליפו את חטאם במעשה טוב[69]; אולי יסלח להם אלהים, כי חנון ורחום הוא.
(קג) קח את אשר פזרו לך מהונם, ובזאת תטהרם ותזכם; התפלל בעדם, כי תפלתך תשקיט את לבם, ואלהים שומע ויודע כל.
(קד) הלא ידעו כי חפץ ד' בתשובת ובצדקת עבדיו? הלא סלח ורחום הוא?
(קה) אמור: עשו כטוב בעיניכם! אלהים ושלוחו והמאמינים יראו את פעלכם. הן תובאו אל יודע הנסתרות והנגלות; הוא יגיד לכם את אשר עשיתם.
(קו) אחרים[70] מצפים לדבר אל אם ייסרם או יחנם, ואלהים יודע כל וחכם לבב הוא.
(קז) ואחרים הקימו היכל[71] לצרר ולמרות ולגרות מדון בין המאמינים, ומשגב לאויבי אל ושלוחו; ובכל זאת נשבעים לאמר: הן טוב עמנו! אך אלהים יעיר בם כי כחשו בו.
(קח) אל תקרב אל ההיכל הלז! פה בית מקדש אל, אשר יוסד מקדם על יראת ד'[72] ביום הבנותו; בו תבקר; בו יבקשו האנשים לטהר את נפשותיהם, כי אל אוהב את הטהורים.
(קט) הטוב האיש המיסד את היכלו על יראת ד' ורחמיו, או איש המיסד את היכלו על חול אשר המים ישטפוהו ויורידוהו אל שאול תחתית? לא ינחה אל את העם הבוגד.
(קי) כל עת היות ההיכל אשר בנו, על מכונו, ריב ומדון לא יכלו מפרד את לבותם; ואלהים יודע כל וחכם לב. (קיא) הן קנה אלהים את חיי ואת הון המאמינים בעד גן העדן בהלחמם את מלחמת ד'; אם יהרגו או יהרגו, יושב להם גמולם ככתוב בתורת משה ובעוואנגעליאום ובקורן, ומי נאמן בדברו כאל? שישו ברכושכם אשר רכשתם[73] כי ששון גדול יהיה לכם! (קיב) השבים מדרך פשעם ועובדים ומהללים את אלהים, הצמים וכורעים ומשתחוים, הבוחרים בטוב ומואסים ברע ושומרי פקודי אל, ינחלו את רחמיו. בשר זאת את המאמינים! (קיג) לא נאוה לנביא ולמאמינים להתפלל בעד עובדי אלילים גם אם קרובים להם, באשר נודע למו כי אלה מעדת הגיהנם המה. (קיד) לא התפלל אברהם בעד אביו[74] כי אם אחרי הבטיחו זה לשוב מדרך פשעו; אך בראותו כי זה בוגד באל חדל להתפלל בעדו; ואברהם טוב וחנון היה. (קטו) אלהים לא ישגה עם אחרי הנחותו אותו עד יבינם את אשר יחדלו ממנו[75] , כי אל יודע כל. (קטז) לד' מלוכת השמים והארץ; הוא מחיה וממית; ומבלעדו אין לכם עוזר ומושיע. (קיז) אלהים שעה אל הנביא ואל העוזבים את בתיהם למען עזרהו ולעמד לו בעת צרתו; כמעט נהפך לבב קצתם[76], אך אלהים חש לעזרתם ויחנם וירחמם. (קיח) וגם את שלשת רכי הלבב[77] , אשר הציקתם הארץ רחבת ידים[78] , ויפג לבם על ראותם כי אין משגב מבלעדי אל, חנן אלהים, למען ישובו אליו, כי טוב ורחום ד'. (קיט) אתם המאמינים! יראו את ד' והיו תמימים עמו!
(קכ) לא היה לאנשי מדינ"ה ולערבים היושבים סביבותיהם לשוב מאחרי הנביא ולבחר בנפשם מבנפשו[79]; זאת עשו על אשר מאנו לשאת צמא, טרח ורעב בעבור מלחמת אל. (קכא) לא צעדו צעד להרע לבוגדים, למען אלה לא ירעו להם, רק בהכתב עליהם מעשה טוב[80]; אמנם אל לא יעשק את שכר תמימי דרך. (קכב) כל אשר פזרו מהונם, אם קטן אם גדול, וכל עמליהם יחקו בספר; ואלהים יוסיף לשלם להם מאשר עשו. (קכג) לא על המאמינים לצאת כלם בצבא; קצת כל המערכה ישבו בבתיהם למען הורות את נפשם מאת עמם בדרך האמונה ולהזהיר את השבים מהמלחמה להשמר על נפשם. (קכד) אתם המאמינים! הלחמו בבוגדים אשר סביבותיכם! תכבד ירכם בהם, כי אלהים הולך עם יראיו. (קכה) ואם יגלה חזון, יאמרו אנשים מהם: מי בכם חוזק בזה באמונתו? אמנם המאמינים יחוזקו בו באמונתם ויגילו בו. (קכו) אך האנשים, אשר חלי בקרב לבם, יקשו את ערפם וימותו במרים. (קכז) הלא ידעו כי יבאו פעם אחת או פעמים בשנה[81]? אכן לא ישובו לבצרון ולא ייטיבו את דרכם. (קכח) ובהיגלות אליהם חזון יביטו איש באחיו לאמר: הלא יראכם איש[82]? ויסגו אחור. הן אלהים השיב אחור את לבותם, כי עם סכל המה. (קכט) הן בא אליכם נביא מקרבכם איש עזוז; צר לבו בהאשימכם את נפשכם, אך חנון ורחום הוא למאמינים.
(קל) ואם ישובו מאחריך, אמור: אלהים יריב ריבי, אין אל מבלעדו; עליו השלכתי את יהבי; הוא אדון הכסא הנורא.
(ב)[3]עברו בארץ ארבעה חדשים[4], ודעו כי לא יסור כח אלהים[5]; אמנם אלהים יכלים את הבוגדים.
(ג) הן הגיעה שמועה מאת אלהים ושלוחו אל בני האדם, כי נקיים הם ביום החג מעובדי האלילים[6]. אם תיטיבו, טוב לכם; ואם תשובו ותמרו, דעו כי לא תוכלו לענוֹת את כח אל! בשר לבוגדים ענש גדול.
(ד) רק לעובדי אלילים, אשר עברו בבריתכם ולא יצררוכם ולא יעזרו את אויביכם, עליכם להקים את בריתכם עד עת מועד[7]; כי אל אוהב את תמימי דרך.
(ה) אמנם אחר כלות החדשים הקדושים הרגו את עובדי האלילים באשר תמצאום, אחזו וצררו אותם וארבו להם בכל הדרכים! ואם ייטיבו את דרכם ויתפללו ויחוננו דלים, הניחום, כי סלח ורחום אלהים.
(ו) ואם איש מעובדי אלילים ינוס אליך לעזרה[8], עזרהו, למען ישמע את דבר ד' והניחהו אל מחוז חפצו. כה תעשה לעם הבוגד.
(ז) ולא יעברו עובדי האלילים בברית אל ושלוחו כי אם במקדש חרם[9]; כל עת דבקם בכם דבקו בהם, כי אל אוהב את תמימי דרך.
(ח) אמנם איך יעברו בבריתכם באשר לא ישמרו לכם אחוה ורעות במשלם בכם? בשפתם יכחשו לכם ולבם בל עמם, כי רבם חוטאים המה.
(ט) בלא הון ימכרו את אותות אל, ויתעו את אחיהם מדרך הטוב; רק רע כל מעשיהם.
(י) לא ישמרו אחוה ורעות למאמינים כי בוגדים המה.
(יא) ואם ייטיבו את מעלליהם ויתפללו ויחוננו דלים, לאחיכם יחשבו באמונה; כן נראה את אותותינו לעם המאמין.
(יב) ואם ישקרו באמונתם אחרי עברם בבריתכם ויגדפו את דתכם, הלחמו בראשי המרי, כי אין אמן במו, למען יפחדו.
(יג) הלא תלחמו בעם בוגד באמונתו ואשר בלבבו לגרש את הנביא ולהמכם פתאום? התיראו מפניהם? הן טוב לכם ליראה את ד' אם מאמינים אתם.
(יד) הלחמו בהם, כי אלהים יתנם בידיכם ויכלימם; הוא יצילכם מידם וירפא את לבב העם המאמין.
(טו) הוא יסיר מעליכם את חמת לבבם וייטיב למי יחפץ בו, כי אלהיכם יודע כל וחכם לבב הוא.
(טז) התדמו בנפשכם כי אלהים יטשכם ולא ידע את הנלחמים לו ואת הדבקים בו ובשלוחו ואת אוהבי המאמינים בו? הן יודע אל את אשר אתם עושים!
(יז) לא נאוה לעובדי אלילים לבקר בהיכל ד' באשר יעידו בנפשם על מרים. שוא פעלת האנשים האלה; אל אש הגיהנם יבואו.
(יח) המאמינים באלהים וביום האחרון ומתפללים וחונני דלים ויראים אך את ד' לבדו, אלה יבקרו בהיכל ד'; את אלה ינחה בדרך הטוב.
(יט) התדמו בנפשכם, כי השקות את העלים אל החג ובקר בהיכל ד'[10], או האמן בד' ובשלוחו וביום האחרון והלחם לאמונת אל לאחת יחשבו[11]? לא ישוו בעיני אל, כי לא ינחה את הבוגדים!
(כ) המאמינים ועוזבי בתיהם ומשליכים את נפשם מנגד בעבור אמונת אל, יעלו מעלה מעלה אל אדוניהם, ואך אלה יצליחו.
(כא) להם מבשר אלהים חסד ורחמים וגנות מלאים כל טוב עד עולם.
(כב) לנצח ישבו בהם, כי שכר גדול באלהים.
(כג) אתם המאמינים! אל תשׂאו את פני אבותיכם ואחיכם וקרוביכם, אם יבחרו בשקר מבאמת! כל מתרועע להם ממספר הבוגדים הוא.
(כד) אמור: אם תבחרו באבותיכם, בבניכם, באחיכם, בנשיכם, בקרוביכם ובהונכם אשר רכשתם, ובמרכלתכם אשר יראתם כי אין קונה לה, ובבתי חמדכם מבאלהים ובמלחמת אמונתו: חכו עד יקים אל את דברו, כי לא ינחה את עם הבוגדים!
(כה) הן הושיעכם אל במלחמות רבות. במלחמת חונין[12] . ברום לבבכם על חילכם הגדול, לא עזר אתכם; ותצר לכם הארץ רחבת ידים[13] , ותנוסו ותפנו עורף.
(כו) וישרה אלהים את שכינתו על שלוחו ועל המאמינים בו, וישלח חילים[14] אשר לא ראיתם, וייסר את הבוגדים; זה חלק עוזבי אל.
(כז) אלהים ישע אל כל אשר יחפץ, כי סלח ורחום הוא.
(כח) אתם המאמינים! הבוגדים טמאים הם; לכן אל יקרבו עוד אל היכל החרם מיום כלות השנה הזאת והלאה[15]; ואם יצר לבכם פן תורשו[16] , דעו, כי אלהים יעשיר משפע ברכתו את הישר בעיניו, כי הוא יודע כל וחכם לב.
(כט) הרגו אלו אשר לא מאמינים באלהים ולא ביום האחרון ולא יאסרו את אשר אסר אלהים ושלוחו ובאנשי הכתב אשר לא ישפטו משפט צדק[17] עד יובילו לך שי ויכנעו מפניך.
(ל) היהודים אומרים; עזרא בן אלהים הוא[18]; והנוצרים אומרים כי משיחם בן אלהים הוא. מפיהם יוציאו את הדבה הזאת כאשר עשו הבּוגדים אשר היו לפניהם. הן ייסרם אל על כחשיהם!
(לא) הם עובדים את חכמיהם ואת כהניהם מבלעדי אל ושלוחו ישו בן מרים[19]; הלא צוו לעבד את ד' לבדו? חלילה לו את אשר ידמו אליו!
(לב) בלבם לכבות את נר אלהים[20]; אך אלהים ישוב ויעלה את נרו גם בהתקומם הבוגדים.
(לג) הוא שלח ביד נביאו קו הישר ותורת אמת אשר תהל אורה על כל האחרות[21] גם בהתקומם הבוגדים.
(לד) אתם המאמינים! רוב החכמים אוכלים את הון האנשים בלא הועיל[22] ומשיבים מאחרי דרך ד'; אכן ענש גדול יבוא על האנשים האוגרים זהב וכסף ולא יפזרו ממנו על דרך האמונה.
(לה) ביום הדין יחם הונם באש הגיהנם ויכוו בו על מצחיהם על צדיהם ועל גיויהם. הא לכם[23] את אשר אספתם לנפשכם! אכלו את אשר צברתם!
(לו) מספר החדשים שנים עשר הוא כדבר אל וככתבו ביום בראו את השמים ואת הארץ[24]; ארבעה מהם קדושים הם[25] לאמונת אל. אל תחטיאו בהם את נפשותיכם[26]; אך בבוגדים תוכלו להלחם בכל עת, יען כי גם המה יצררוכם תמיד, ודעו כי אלהים הולך עם יראיו.
(לז) העתק את החדשים עון גדול הוא, ובו יתעו הבוגדים[27]; בשנה הזאת יקדשו חדש אחד ובאחרת יחללוהו למען השלם את המספר[28]; ובזה מתירים את אשר אסר אל[29] . הן הועד בהם גמול מעשיהם ואלהים לא ינחה את הגוי הבוגד.
(לח) אתם המאמינים! מה היה לכם שחותם ארצה[30] בהאמר אליכם להלחם לאל[31]? התבחרו בחיי העולם הזה מבחיי העולם הבא? מה מך ערך חיי התבל מרכוש העולם הבא! –
(לט) אם תמאנו להלחם, יככם אל מכה גדולה וישים גוי אחר תחתכם אשר לא תוכלו לו; כי אל אדיר על כל.
(מ) אם לא תעזרוהו[32], אלהים יהיה בעזרו, כאשר כבר הצילו בגרש הבוגדים אותו והוא השני מהשנים[33] . בהיותם במערה, ויאמר[34]אל רעהו: אל יצר לך, כי ד' עמנו! וישך ד' בכבודו בעדו, ויתמך את ידו בחילים[35] אשר לא ראיתם ויסכל את דעת הבוגדים ויקם את דברו כי עזוז הוא וחכם לב.
(מא) צאו למלחמה קלים וכבדים[36] והשליכו מנגד את הונכם ואת נפשכם בעבור מלחמת אל; זה טוב לכם אם תבינו.
(מב) לו ראו תועלת ונקל עליהם[37] הדרך כי אז שמעו בקולך; אכן קשה מהם הדרך, ובכל זאת נשבעו באלהים: לו יכלנו, יצאנו אתכם[38] . כן ישחיתו את נפשם; אכן אל יודע כי מדברי כזב המה.
(מג) לו יסלח לך אלהים זאת[39]! מדוע שמעת בקולם טרם ידעת אם אמת או שקר אתם?
(מד) המאמינים באלהים וביום האחרון לא יעזבוך, אם עליהם להשים את נפשם ואת הונם בכפם; הן יודע אל את יראיו.
(מה) אכן המכחשים באלהים וביום האחרון יעזבוך, כי לבם לא נכון באמונתם והם פוסחים על שתי הסעפים.
(מו) לא אבו הלחם כי אז התאזרו; אך לא חפץ ד' בצאתם למלחמה, לכן הרך את לבבם ויאמר: שבו בבתיכם עם היושבים בבתיכם[40]!
(מז) וגם לו יצאו אתכם, היו עליכם לטרח וירוצו הנה והנה למען הסיתכם למרות את פי ד'; ויש אנשים מכם אשר הטו אזנם לדבריהם. הן יודע אל את החוטאים.
(מח) הן מקדם הסיתו בך וימרו את פיך עד בוא אליהם האמת ואמרת ד' הצרופה[41] גם בהתקוממם.
(מט) יש מהם אומרים: שלח אותי ואל תנסני[42]! אך הלא הם במסה בהיותם שלוים? – הגיהנם נחלת הבוגדים.
(נ) אם ייטב לך, יאבלו; ובצר לך יגילו ויאמרו: הן הצלנו את נפשותינו[43]! אז יפנו אליך ערף וישישו על אידך.
(נא) אמור: לא יקרנו מאומה בלתי אם ד' צוה; הוא מגננו ועליו יבטחו כל המאמינים.
(נב) אמור: הלא תחכו כי יבואכם אחד משני הדברים הטובים מכלם[44]; אנחנו מקוים, כי ייסרכם אלהים בענש גדול או מידו או מידנו; חכו! גם אנחנו מחכים.
(נג) אם תתנו[45] ברצון או נגד לבכם, לא ילקח מכם, כי עם בוגד אתם.
(נד) ולא מנע אל מהם לבלתי הלקח מהם כספם כי אם על אשר כחשו באל ובשלוחו, ולא התפללו כי אם בקרי ולא נתנו כי אם במרי.
(נה) ואל תתמה על הונם ועל זרעם[46]! בלב אל ליסרם בחיי העולם הזה ולהשחית את נפשותיהם על מרים.
(נו) הם נשבעים בד' כי לכם המה; אך לא לכם המה; רק מיראה אומרים זאת.
(נז) לו ימצאו מנוס או מערה או מחבוא, יחישו לבוא שמה.
(נח) יש מהם אשר ידברו בך דפי בתתך צדקה[47]; כל עת קחתם את חלקם יחרישו ואחרי כן ילינו.
(נט) לו קבלו ברצון את אשר נתן להם אלהים ושלוחו, ואמרו: דיינו מתת אל ושלוחו אשר נתן לנו ברחמיו, ולפניו נשפוך שיחנו!
(ס) הצדקה הוכנה לדלים לאביונים ולמקבציה[48] ולמטיבים את דרכם[49] ולאשר לא יוכלו לשלם את נשייהם[50] ולמלחמת אל ולעוברי דרך. זאת חקת אלהיכם, כי הוא יודע כל וחכם לב.
(סא) יש מהם דברו דפי בנביא לאמור: הוא מקשיב אל דברי שקר[51]; אמור: הוא מקשיב לטובתכם[52]; הוא מאמין באלהים ובמאמינים.
(סב) הוא מבשר רחמים למאמינים בו, וענש גדול למדברים דפי בשליח אל.
(סג) הם נשבעים בד' כי יבקשו למצא חן בעיניכם; מה טוב להם למצא חן בעיני ד' ושלוחו אם מאמינים הם!
(סד) הלא יבינו כי כל הממרה את פי ד' ושלוחו יהיה מאכלת אש הגיהנם ולעד ישב שם? אך חרפה גדולה זאת!
(סה) החנפים יראים פן יגלה להם חזון מוציא לאור את אשר בלבם; אמור: התלוצצו! הן יגלה אלהים את אשר תכחדו.
(סו) ואם תשאלם[53] , יאמרו: אנחנו מדברים ומשחקים[54]; אמור: התלעגו לאל, לאותותיו ולנביאיו?
(סז) ואל תכסו את פשעכם כי בגדתם אחרי אשר האמנתם! אם נסלח לקצתכם[55] , ניסר את קצתכם[56] כי בית מרי המה.
(סח) כלם חנפים וחנפות המה איש כאחיו; יצוו את הרע ויחרימו את הטוב ויקפצו את ידיהם מהאביון. הם שכחו את אלהים, לכן גם הוא ישכחם, כי החנפים בוגדים המה.
(סט) לחנפים ולחנפות ולבוגדים מבשר אלהים את אש הגיהנם, ולעד ישבו בו; זה גמולם. אלהים אררם ולהם ענש גדול.
(ע) כאנשים אשר היו לפניכם, עצומים מכם ומברכים בחיל וזרע ומתענגים על חלקם בעולם הזה, כן גם אתם ששים בחיי התבל ודברתם דפי כאשר הם דברו. שוא פעלתם בעולם הזה ובעולם הבא, ויספו יחד.
(עא) הלא הגד להם את אשר נהיה לאנשים אשר היו לפניהם, לדור נח, לאנשי עאד, תמוד[57], לדור אברהם, לאנשי מדין ולערים ההפוכות[58]? נביאיהם באו אליהם במופתים נגלים; אלהים לא אבה עשות להם עול, אמנם הם השחיתו את נפשם.
(עב) רק המאמינים והמאמינות קרובים זה לזה; הם יבחרו בטוב וימאסו ברע, יתפללו ויחוננו דלים וישמעו בקול ד' ונביאו. אלהים ירחמם, כי אדיר הוא וחכם לב.
(עג) אלהים הבטיח את המאמינים ואת המאמינות גנות ובתוכם נחלי מים, ועד עולמי עד ישבו שם. מה נעים מושב גן העדן! אך רצון אל נעים ממנו; מה גדול הששון הזה!
(עד) אתה הנביא! הלחם בבוגדים ובחנפים והכבד את ידך עליהם. התפתה יהי מושבם; מה קשה הדרך שמה!
(עה) הם נשבעים באלהים כי לא דברו מאומה[59]; אמנם דברו בו כזבים אחרי האמינם בו, ויחשבו מחשבות אשר לא הקימו[60], ולא הרפו את ידיהם עד ברכם אל ושלוחו ברחמיו[61]. אם ישובו מדרך פשעם, טוב להם; ואם ישובו וימרדו, ייסרם אל ענש גדול בעולם הזה ובעולם הבא, ואין להם עוזר ומושיע בארץ.
(עו) יש מהם עברו בברית ד' לאמר: אם יברכנו ברחמיו, נתן צדקה וניטיב את מעללינו.
(עז) ואחרי ברכם אלהים ברב רחמיו וירם לבם ויזרו אחור וימרו את פיו.
(עח) ויחנף אלהים את לבבם עד יום פגעם בו[62], על אשר לא שמרו את מוצא שפתם ויכזבו באלהים. הלא יבינו כי אל יודע את מחשבותיהם ואת אשר מדברים בסתר? הלא כל רז נגלה לו?
(עט) הלעגים לחונני דלים ולתומכי יד אביון כפי יכלתם, אלהים ילעג למו וייסרם ענש גדול.
(פ) שוה להם אם תתפלל בעדם שבעים פעמים, לא ירצם אלהים, יען כי בגדו בו ובשלוחו; ואלהים לא ינחה את עם הבוגדים.
(פא) הן ששו המפגרים מצאת בצבא[63] על מאנם ללכת אחרי השליח ולהשליך את נפשם ואת הונם מנגד בעבור מלחמת אל, ויאמרו: אל נא תצאו בצבא בחם השמש! אמר: אש הגיהנם חמה ממנו! לו ישכילו זאת!
(פב) הניחם ויצחקו; הן יורידו כנחל דמעות בבוא אליהם גמול פעלם!
(פג) והיה כי ישיבך אלהים בשלום אליהם, ויבקשו לצאת עמך בצבא, אמור אליהם: לא תצאו אתי בצבא ולא תלחמו עמי באויבי! אתם בחרתם לשבת בבתיכם בראשונה; שבו בבתיכם עם היושבים בבתיכם!
(פד) ואל תתפלל בעד אחד מהם במותו ואל תעמד על קברו[64] יען כי בגדו באלהים ובשלוחו וימותו במרים.
(פה) ואל תתמה על הונם וזרעם, כי בלב אל ליסרם בהם בעולם הזה ולהשחית את נפשם על אשר בגדו.
(פו) ואם ישלח אליהם חזון, למען יאמינו באלהים ויצאו בצבא עם נביאו, יתחננו אליך העשירים בהם לאמר: הניחנו בבתינו!
(פז) הם יחפצו לשבת בבתיהם; אמולה לבתם; לא ישכילו.
(פח) אך הנביא והמאמינים עמו יצאו בצבא עם הונם ונפשם; לכן יקצרו טוב ויצליחו.
(פט) אלהים הכין להם גנות ובתוכם מעינות מים; לעד ישבו בהם. מה גדול הששון הזה!
(צ) הן באו אנשים ערבים להתחנן אל הנביא למען יוכלו לשוב אל בתיהם המכחשים באלהים ובשלוחו; אמנם יוסרו בענש גדול הבוגדים האלה.
(צא) לא על הנחשלים והחולים והדלים, אשר אין להם די מחסורם, לצאת בצבא; אך יהיה נכון לבם באלהים ובשלוח. אין קצף על תמימי דרך[65] , כי אלהים סלח ורחום הוא.
(צב) גם לא ישאו חטא האנשים אשר באו אליך ויתחננו למען תאורם[66] , ותאמר אליהם: אין בידי לאזרכם. ותורדנה עיניהם דמעות בשובם מאתך, על אשר אין לאל ידם לעזרך.
(צג) הן יוסרו האנשים אשר יש לאל ידם לעזרך ויבחרו שבת בבתיהם; אלהים חתם את לבם; לא יבינו.
(צד) הם יבקשו לנקות את נפש בשובכם אליהם; אמור: אל תנקו את נפשכם! לא נאמין בכם; הן הודיענו אל את מעשיכם; הוא ושלוחו ראו את פעלכם; אז תובאו אל יודע הנסתרות והנגלות; הוא יודע את אשר עשיתם.
(צה) ישביעוכם באלהים בשובכם אליהם כי תחדלו מהם[67]; חדלו מהם, כי תועבה המה! הגהינם יהי מושבם; זה גמול מעלליהם.
(צו) הם ישביעוכם למען תרצום; אך גם אם תרצום, אלהים לא ירצה את עם הבוגד.
(צז) הערבים בית מרי ועדת חנפים המה; לכן לא יבינו את משפטי אל, אשר שלח אליהם ביד שלוחו; אמנם אלהים יודע כל וחכם לבב הוא.
(צח) יש ערבים אשר יובילו לך שי אך בחזקה, ויצפו ליום אידך; אך עליהם יבוא האיד, כי אלהים שומע כל וחכם לבב הוא.
(צט) אך יש ערבים המאמינים באלהים וביום האחרון ומבקשים לקרב את לבבם אל ד' ושלוחו ולהתרצות בעיניו. הלא זה קירוב הוא? אלהים ירצם ברחמיו, כי רחום וחנון הוא.
(ק) ואת ראשי ושרי העוזבים את בתיהם למען עזרך ואת ההולכים בדרכם הטובה רצה אל, והם יתענגו בו; להם הכין גנות ובתוכם נחלי מים, ועד עולמי עד ישבו שם. מה גדול הששון הזה!
(קא) גם בערבים אשר בקרבכם יש חנפים; גם קצת יושבי מדינ"ה חזקו את לבם. אתה לא תכירם, אך אנחנו מכירים אותם. ניסרם כפלים[68] , ורעה גדולה תבוא עליהם.
(קב) יש מהם התודו על פשעם ויחליפו את חטאם במעשה טוב[69]; אולי יסלח להם אלהים, כי חנון ורחום הוא.
(קג) קח את אשר פזרו לך מהונם, ובזאת תטהרם ותזכם; התפלל בעדם, כי תפלתך תשקיט את לבם, ואלהים שומע ויודע כל.
(קד) הלא ידעו כי חפץ ד' בתשובת ובצדקת עבדיו? הלא סלח ורחום הוא?
(קה) אמור: עשו כטוב בעיניכם! אלהים ושלוחו והמאמינים יראו את פעלכם. הן תובאו אל יודע הנסתרות והנגלות; הוא יגיד לכם את אשר עשיתם.
(קו) אחרים[70] מצפים לדבר אל אם ייסרם או יחנם, ואלהים יודע כל וחכם לבב הוא.
(קז) ואחרים הקימו היכל[71] לצרר ולמרות ולגרות מדון בין המאמינים, ומשגב לאויבי אל ושלוחו; ובכל זאת נשבעים לאמר: הן טוב עמנו! אך אלהים יעיר בם כי כחשו בו.
(קח) אל תקרב אל ההיכל הלז! פה בית מקדש אל, אשר יוסד מקדם על יראת ד'[72] ביום הבנותו; בו תבקר; בו יבקשו האנשים לטהר את נפשותיהם, כי אל אוהב את הטהורים.
(קט) הטוב האיש המיסד את היכלו על יראת ד' ורחמיו, או איש המיסד את היכלו על חול אשר המים ישטפוהו ויורידוהו אל שאול תחתית? לא ינחה אל את העם הבוגד.
(קי) כל עת היות ההיכל אשר בנו, על מכונו, ריב ומדון לא יכלו מפרד את לבותם; ואלהים יודע כל וחכם לב. (קיא) הן קנה אלהים את חיי ואת הון המאמינים בעד גן העדן בהלחמם את מלחמת ד'; אם יהרגו או יהרגו, יושב להם גמולם ככתוב בתורת משה ובעוואנגעליאום ובקורן, ומי נאמן בדברו כאל? שישו ברכושכם אשר רכשתם[73] כי ששון גדול יהיה לכם! (קיב) השבים מדרך פשעם ועובדים ומהללים את אלהים, הצמים וכורעים ומשתחוים, הבוחרים בטוב ומואסים ברע ושומרי פקודי אל, ינחלו את רחמיו. בשר זאת את המאמינים! (קיג) לא נאוה לנביא ולמאמינים להתפלל בעד עובדי אלילים גם אם קרובים להם, באשר נודע למו כי אלה מעדת הגיהנם המה. (קיד) לא התפלל אברהם בעד אביו[74] כי אם אחרי הבטיחו זה לשוב מדרך פשעו; אך בראותו כי זה בוגד באל חדל להתפלל בעדו; ואברהם טוב וחנון היה. (קטו) אלהים לא ישגה עם אחרי הנחותו אותו עד יבינם את אשר יחדלו ממנו[75] , כי אל יודע כל. (קטז) לד' מלוכת השמים והארץ; הוא מחיה וממית; ומבלעדו אין לכם עוזר ומושיע. (קיז) אלהים שעה אל הנביא ואל העוזבים את בתיהם למען עזרהו ולעמד לו בעת צרתו; כמעט נהפך לבב קצתם[76], אך אלהים חש לעזרתם ויחנם וירחמם. (קיח) וגם את שלשת רכי הלבב[77] , אשר הציקתם הארץ רחבת ידים[78] , ויפג לבם על ראותם כי אין משגב מבלעדי אל, חנן אלהים, למען ישובו אליו, כי טוב ורחום ד'. (קיט) אתם המאמינים! יראו את ד' והיו תמימים עמו!
(קכ) לא היה לאנשי מדינ"ה ולערבים היושבים סביבותיהם לשוב מאחרי הנביא ולבחר בנפשם מבנפשו[79]; זאת עשו על אשר מאנו לשאת צמא, טרח ורעב בעבור מלחמת אל. (קכא) לא צעדו צעד להרע לבוגדים, למען אלה לא ירעו להם, רק בהכתב עליהם מעשה טוב[80]; אמנם אל לא יעשק את שכר תמימי דרך. (קכב) כל אשר פזרו מהונם, אם קטן אם גדול, וכל עמליהם יחקו בספר; ואלהים יוסיף לשלם להם מאשר עשו. (קכג) לא על המאמינים לצאת כלם בצבא; קצת כל המערכה ישבו בבתיהם למען הורות את נפשם מאת עמם בדרך האמונה ולהזהיר את השבים מהמלחמה להשמר על נפשם. (קכד) אתם המאמינים! הלחמו בבוגדים אשר סביבותיכם! תכבד ירכם בהם, כי אלהים הולך עם יראיו. (קכה) ואם יגלה חזון, יאמרו אנשים מהם: מי בכם חוזק בזה באמונתו? אמנם המאמינים יחוזקו בו באמונתם ויגילו בו. (קכו) אך האנשים, אשר חלי בקרב לבם, יקשו את ערפם וימותו במרים. (קכז) הלא ידעו כי יבאו פעם אחת או פעמים בשנה[81]? אכן לא ישובו לבצרון ולא ייטיבו את דרכם. (קכח) ובהיגלות אליהם חזון יביטו איש באחיו לאמר: הלא יראכם איש[82]? ויסגו אחור. הן אלהים השיב אחור את לבותם, כי עם סכל המה. (קכט) הן בא אליכם נביא מקרבכם איש עזוז; צר לבו בהאשימכם את נפשכם, אך חנון ורחום הוא למאמינים.
(קל) ואם ישובו מאחריך, אמור: אלהים יריב ריבי, אין אל מבלעדו; עליו השלכתי את יהבי; הוא אדון הכסא הנורא.
הערות שוליים
[עריכה]- ^ שם החזון הזה מענין השלום אשר בשר מחמד את אויביו, אם ישובו מאחר אליליהם ויחבקו את דתו. לא נודע הטעם, למה לא הושם בראש החזון הזה הפסוק: בשם אלה הרחמן והרחום, כבשאר חזיונות הקורן.
- ^ חבקו את דתכם
- ^ מחמד מדבר אל אויביו
- ^ כלומר בארבעה החדשים רמצאן, צולחגי, צולקדי, חרם אסור לישמעלים להלחם באויביהם
- ^ גם אם תנוחו בד' חדשים האלה, לא תשוב יד אל מיסרכם.
- ^ כלומר כי עובדי האלילים לא יפריעו עוד את המאמינים מלכת להתפלל אל הקאאבא
- ^ אם השלמתם אתם לזמן קצוב.
- ^ יצא לדתך.
- ^ שם ישבעו לך באלהים כי ידבקו בך
- ^ מכאן חק לישמעלים שלא להכניס איש אל בתי תפלתם, אשר לא מדת מחמד הוא.
- ^ אנשי מחמד תפשו במלחמה את אל אבאס דוד מחמד, ובהוכיח זה אותו על מריו אמר: הן אמת הוא כי לא האמנתי בך; אמנם שקדתי יום יום על דלתות הקאאבא, ואקדם את העלים להתפלל שם בלחם ובמים; ועליו אמר מחמד את הפסק הזה.
- ^ זאת היתה המלחמה השלישית אשר עשה מחמד עם עובדי האלילים אשר בארצו בשנה השמינית אחרי נוסו ממיכ"ה. מספר האויבים היה ארבעה אלפים, ואנשי מחמד כשנים עשר אלף; ובכל זאת יד האויבים גברה בראשונה, ואנשי מחמד הפכו את פניהם לנוס, לולי דבר מחמד על לבם.
- ^ לא היה להם ידים לנוס אנה ואנה, כי חונין יושב בעמק צר.
- ^ מלאכים.
- ^ מכאן חק לישמעלים שלא להניח איש אשר לא מדת מחמד הוא, לקרב אל העיר מיכ"ה בתוך מהלך יום אחד.
- ^ כי מיכ"ה עיר רכלת היתה.
- ^ המשחיתים את ספרי קדשיהם משנאתם על מחמד
- ^ חכמינו ז"ל השוו את עזרא למשה, כי זה נתן את התורה וזה קימה למען לא תשכח מפי זרע ישראל; אמנם כי עזרא בן אלהים הוא, לא מצאתי בשום מקום.
- ^ בזה יכון את הנוצרים המשתחוים לפסילי קדשיהם.
- ^ את הקורן.
- ^ על כל האמונות.
- ^ בזה יכון את כומרי הנוצרים אשר לקחו כסף מאנשי דתם בעד כפרת עונותיהם.
- ^ כה ידבר אלהים אליהם
- ^ ידוע במדרש כי באמר אלהים: יהי מארת ברקיע השמים בראשית א', י"ד, אמר הירח: למה זה ישבו שני מלכים על כסא אחד? הלא די אחד? ויאמר אלהים: טוב דברת! לכן השמש לבדו ימלוך ברקיע, ואתה תהיה לו למשנה; ויאסף הירח את נגהו וילבש קדרות. ויאמר אלהים: אל תתאבל ואל יצר לבך! בך ימנו היהודים את שנותיהם ואת חדשיהם; ועל זאת חק ליהודים למנות את שנותיהם בתקופת הירח סביב לשמש בהמשך זמן שנ"ה ימים, ואת חדשיהם בתקופת הירח סביב לארץ בהמשך זמן כ"ט ימים.
- ^ עיין לעיל פסוק ב'.
- ^ אל תעשו בהם מלחמה.
- ^ פה יכון את היהודים המוסיפים ז' חדשי עבור במחזור קטן.
- ^ להשוות את שנות הלבנה לשנות החמה העולים עליהם בי' ימים לשנה
- ^ יעשו מלאכה אם עליהם לשבת.
- ^ נמס לבבכם
- ^ בשנה התשיעית אחרי נוס מחמד ממיכ"ה עשה מלחמה את העראקליאוס קיסר יון אצל העיר תבוק אשר בין מדינ"ה ודמשק, וימאנו אנשיו להלחם, באשר היה לעת הקיץ בהכות שרב ושמש.
- ^ את מחמד.
- ^ באמר מחמד אל אנשי מיכ"ה כי נביא אלהים הוא, שלחו בלילה אנשים להרגהו; וינס משם אל מדינ"ה ולא הלך איש אתו זולתי אבו בכר חותנו; וברדוף אחריו אויביו התחבא במערה איזה ימים. והישמעאלים אומרים, כי אויביו בקשו לבא אל המערה, אך אלהים שלח עכביש אשר ארגה את קוריה על פי המערה הזאת, וישובו לדרכם.
- ^ מחמד.
- ^ מלאכים.
- ^ רגלים ופרשים.
- ^ רבים מאנשי מחמד נסו מהמערכה במלחמת תבוק ואחרי כן התנצלו אליו באמרם כי לא יכלו לשאת את טרח המלחמה ואת השרב הגדול.
- ^ מחמד שלח אנשים רבים רכי לבב מאת אנשיו, וגבריאל מוכיחו על זאת.
- ^ כי שלחת אותם.
- ^ עם נשיכם וטפיכם.
- ^ ליסרם על מרים.
- ^ למרות את פיך ולנוס מהמלחמה.
- ^ בפגרנו מצאת בצבא
- ^ את התשועה או חיי העולם הבא
- ^ מהונכם למלחמת אל.
- ^ כלומר אל יקשה בעיניך אם יש צדיק ורע לו, רשע וטוב לו! אין צדיק אשר אין בו חטא, ואין רשע אשר לא מצא בו דבר טוב; את הצדיק ייסר אלהים על חטאו בעולם הזה למען הנחילו את חיי העולם הבא בלי גרעון, ולרשע ישלם אלהים את גמול מעשיו הטובים בעולם הזה למען הורידו לבאר שחת. גם רבנו סעדיה הגאון בספר האמונות והדעות פרק ה' מסכים לדעה הזאת.
- ^ כי תמעל בכסף המוכן למלחמת אל.
- ^ פה מכון מחמד את עצמו
- ^ לעובדי אלילים העוזבים את ארצם ואת הונם והולכים אחרי מחמד.
- ^ אשר לוו למען התאזר למלחמת אל.
- ^ מאמין בתורת היהודים והנוצרים ובדברי אגדה.
- ^ מתורת היהודים והנוצרים אני מביא מופתים לאמתת נבואתכם.
- ^ מה מדברים איש אל אחיו.
- ^ איננו לועגים לך.
- ^ השבים מאחרי ממרך לבבם.
- ^ אשר יזידו בי.
- ^ עיין לעיל חזון ז', ס"ט–ע"ב.
- ^ סדום ועמורה
- ^ לא דברו דפי.
- ^ להמית את מחמד.
- ^ עד כי ראו כי יצליחו בתמכם את יד מחמד
- ^ בתחיית המתים.
- ^ אל מלחמת תבוק, עיין לעיל פסוק ל"ח.
- ^ אל תלוהו בקבורתו.
- ^ אשר חפצם להלחם מלחמת האמונה ואין לאל ידם.
- ^ רבים באו אל מחמד ובקשו לצאת אתו בצבא, והוא הכרח לשלחם על אשר לא היו לו כלי מלחמה לרב למען אזרם.
- ^ כי לא תיסרום על מאנם לצאת אתכם בצבא.
- ^ בעולם הזה ובעולם הבא.
- ^ בהתודם את עונם.
- ^ אשר מאנו לצאת בצבא ממרך לבבם ולא מזדון.
- ^ אבו עמר כומר נוצרי ושונא גדול למחמד הקים היכל חדש מכלל יופי בעיר קובה למען הסב את הערבים מלכת להתפלל אל הקאאבא; גם הוא הסית את הקיסר היוני העראקליאוס להלחם במחמד.
- ^ מאברהם ומישמעל; עיין לעיל חזון ב', קי"ט.
- ^ גן העדן.
- ^ לדעת רבותינו ז"ל אברהם אבינו הוכיח את אביו על עבדו אלהי נכר; ותרח הכיר את הבורא, אך לא שב מדרכו הרע מאהבת בצע, כי חוצב פסילים היה.
- ^ לא ייסר את האנשים על אשר חטאו קודם מתן הקורן.
- ^ לשוב מאחריו.
- ^ ואלה שמותם: כאאב אבן מלך, הלל אבן עמיא, מררא אבן רבי.
- ^ כלומר פחד כל כך במלחמה עד כי הארץ רעשה תחתיהם.
- ^ שלא לחרף את נפשם בעבור מחמד.
- ^ כלומר אם ישלם להם מחמד שכר פעלתם.
- ^ כלומר הרבה פעמים.
- ^ מבקשים להדחק בהקרא להם הקורן.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).