הקוראן סורה 39 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

חזון הצבאות‏[1][עריכה]

נגלה במיכ"ה ובו חמשה ושבעים פסוקים

בשם אלה הרחמן והרחום

(א) הספר הזה שולח מאת אלהים עזוז וחכם לב.
(ב) שלחנו אליך את הספר באמת; לכן עבוד את ד' ודבוק באמונתו!
(ג) הלא לאלהים האמונה הטובה?
(ד) ואת המבקשים עזר מאחרים מבלעדו באמרם: איננו עובדים אותם רק למען יקריבונו אל אלהים‏[2]! ישפוט אלהים ויוכיח ביניהם על אשר הריבו עליו.
(ה) אלהים לא ינחה את אנשדי כזב ואת הבוגדים בו.
(ו) לו חפץ אלהים בן, הלא יבחר את אשר יחפוץ מיצוריו? חלילה לו! יחיד ואדיר הוא.
(ז) הוא ברא את השמים ואת הארץ באמת; הוא מביא את הלילה אחר היום, ואת היום אחר הלילה; בדברו השמש והירח שבים במרוצתם; האיננו עזוז ורחום?
(ח) הוא בראכם מנפש אחת, וממנה הוציא את האשה; וישלח לכם שמונה מהבהמה‏[3] איש ואשתו; הוא יצרכם בבטן אמכם יצור מיצור, ויוציאכם משלוש חשיכות‏[4]. כן הוא; ד' הוא אדונכם; לו המלוכה; אין אל מבלעדו; ובכל זאת אתם שבים מאחריו?
(ט) אם תבגדו באלהים, גם יהיה עשיר מבלעדיכם; אך לא ישא את מרי עבדיו; ואם תודו לו, ירצכם. נפש כבדת עון לא תוכל שאת את עון נפש אחרת; אל אדונכם תשובו, והוא יגיד לכם את אשר עשיתם,
(י) כי הוא יודע את חדרי הלב.
(יא) בבוא שואה על אדם יקרא אל אלהיו וישוב אליו; ואם ייטיב לו ד', ישכח כי קרא אליו מקדם וידמה לו אלהי נכר למען התעות מדרכו. אמור: התענג על מריך! עוד מעט ותארח לחברת הגיהנם!
(יב) הישוה העובד את ד' בשכבו בלילה ובקומו בבוקר והמאין בעולם הבא ומקוה אל רחמי אדוניו אל הבוגד? הישוו הנבונים אל הבוערים? אך חכמי לב יבינו זאת.
(יג) אמור: עבדי המאמינים! יראו את ד'! כל מטיבי לכת בארץ ינחלו טוב; הנה ארץ ד' רחבת ידים! הוא יתן שכר עד בלי די למחכים לו.
(יד) אני האמרתי לעבוד את ד' ולדבוק באמונתו, והבטחתיו להיות הראשון מהמשלימים.
(טו) יראתי פן יגיעני עונש היום הגדול בהכעיסי את אדוני.
(טז) אני אעבוד את ד' באמונת אמת.
(יז) ואתם עבדו את אשר תחפצו מבלעדו!
(יח) הלא זה אבדן גדול בהשחיתם את נפשם ואת נפש משפחתם על כחשם ביום התקומה? גג אש יהיה ממעל לראשיהם, ויריעת אש מתחת לרגליהם; בזה יפחיד אלהים את עבדיו; לכן עבדי יראוני!
(יט) ולסרים מאחרי התעות מעבדהו ושבים אל ד' תן בשורה טובה! ובשר טוב את עבדי השומעים בקולי וההולכים בדרך הטובה. את אלה ינחה אלהים, כי חכמי לב המה.
(כ) התוכל להציל מאש הגיהנם את אשר נחרץ עליו הדבר ליסרו?
(כא) ליראי ד' תהיינה עליות על עליות נחמדות ותחתיהן נחלי מים; כה יעץ ד', והוא לא יפר את דברו.
(כב) האינך רואה כי אלהים מוריד מים מן השמים למען השקות את הארץ ולהוציא זרעים אשר מראיהם שונים? אז יבלו הזרעים ויצהיבו את מראיהם ויהיו לעפר דק. אכן בזה אות לעם המתבונן.
(כג) הישוה האיש, אשר לו נתן אלהים רוחב לב להבין את האיסלאם, וההולך בדרך אדוניו אל הבוגד והבער? אוי למקשים את לבם לבלתי הבין את זכרון ד'! בשגגה גדולה המה.[כד) אלהים שלח בשורה טובה, ספר כספר אשר גלה מקדם; יצפד עור יראי ד' בשמעם אותו‏[5]; אז ירחבו עורותיהם ולבותהם בזכרון ד'. זה נתיב ד', בו ינחה את מי יחפוץ; וכל איש, אשר יתעהו אל, אין לו מנהל.
(כה) מי יציל את פניו מעונש יום התקומה? אז יאמר לחוטאים: הא לכם גמול מעשיכם!
(כו) גם האנשים, אשר היו לפניהם, ענו שקר בשלוחיהם, ויבוא אליהם ענשם בלי דעתם.
(כז) ואלהים השביעם חרפה בעולם הזה; אך עונש העולם הבא גדול ממנה. לו יבינו זאת!
(כח) הן משלנו משלים בקוראן הזה לבני האדם, למען יתבוננו.
(כט) הקוראן הזה נכתב בלשון ערבית; אין בו עקש; למען יראו את אלהים.
(ל) אלהים ממשל לכם את המשל הזה: שני אנשים, אשר לאחד יש עוזרים הרבה מריבים איש את אחיו; והאחר בוטח אך באיש אחד‏[6]; הישוו זה לזה? יהולל שם ד'! אך רבם לא יבינו.
(לא) אתה תמות וגם הם ימותו;
(לב) וביום התקומה תוכחו נוכח פני אדונכם.
(לג) ומי רע ממדבר כזבים באלהים ומכחש באמת הבאה? הלא הוכן הגיהנם לבוגדים?
(לד) אך הבא באמת ומאמין בה‏[7], ירא אלהים הוא.
(לה) אלהים ימלא את כל משאלותיהם; כן ישלם גמול לישרי דרך.
(לו) אלהים יכפר להם את הרע אשר עשו, ויתן להם שכר טוב על פעלם.
(לז) הלא מגן אלהים לעבדיו? הם‏[8] יפחידוך באלילים אשר הם עובדים מבלעדי אל; אכן כל איש אשר יתעהו אל, אין לו מנהל.
(לח) וכל איש, אשר ינהלהו אל, אין לו מתעה; הלא עזוז ונוקם אלהים?
(לט) ואם תשאלם: מי ברא את השמים ואת הארץ? יענו: אלהים. אמור: העוד ראיתם בפקדני אלהים בצרה, כי אליליכם, אשר אתם עובדים מבלעדו, הצילוני? או בהיטיבו לי ברב רחמיו, היוכלו להשיב מאתי את רחמיו? בד' שמתי מבטחי, ולו יחכו כל המחכים.
(מ) עמי! עשו כטוב בעיניכם ואני אעשה כטוב בעיני; הן תדעו באחריתכם.
(מא) על מי מאתנו חרפה ומארה תבואנה!
(מב) אנחנו שלחנו אליך את הספר הזה באמת, למען הזהיר בו את בני האדם. כל ההולך אחריו מיטיב לנפשו, וכל השוגה לבדו ישא; לא נתנוך צופה להם. כל ההולך אחריו מיטיב לנפשו, וכל השוגה לבדו ישא; לא נתנוך צופה להם.
(מג) אלהים משיב אליו את נפשות בני בני האדם אחרי מותם, וגם בעודם חיים הוא מחזיר אתהן אליו בעת שנתם. הוא שומר אצלו את נפשות המועדים למות, ומשיבן עד העת הידועה אל הכתובים לחיים; גם בזה אות למתבוננים.
(מד) העוד יבקשו עזר מאחר זולתי אל? אמור: האלילים אך קצרי יד המה, ואין בהם תבונה.
(מה) לד' הישועה; לו מלכות השמים והארץ, ואליו תשובו.
(מו) בהזכר שם אלהים האחד יפוג לב המכחשים בעולם הבא; ובהזכר שם האלילים מבלעדי אל ישישו.
(מז) אמור: ד'! בורא השמים והארץ! יודע הנסתרות והנגלות! הוכיח נא בין עבדיך על אשר הם מריבים עליו!
(מח) גם אם יהיה לבוגדים כל אשר בארץ ועוד כמוהו, לא יוכלו לפדות את נפשם מעונש יום התקומה; ואלהים יראם את אשר לא דמו בנפשם.
(מט) הוא יראה את גמול פעלם, ויקים להם את אשר לעגו לו.
(נ) האדם בצר לו יקראנו, ואחרי הטיבנו לו ברחמינו יאמר: זה פרי חכמתי! הן זאת מסה; אך רוב האנשים לא יבינוה.
(נא) גם האנשים, אשר היו לפניהם, אמרו זאת; אך לא היטיבו להם מעלליהם,
(נב) כי אם נשאו את עונם; גם הבוגדים האלה יקצרו את פרי מעלליהם, לא ישיבו מאתם את גמול אלהים.
(נג) הלא ידעו, כי אלהים מפזר את טובו למי יחפץ, וקופץ את ידו ממי יחפוץ? גם בזה אות למאמינים.
(נד) אמור: אתם עבדי! גם אם חטאתם על נפשותיכם, אל תאבדו את תקותכם אל רחמי ד'! אלהים יכפר לכם את עונותיכם, כי חנון ורחום הוא!
(נה) שובו אל אדונכם והשלימו אתו, טרם בוא גמולכם אשר אין תרופה לו!
(נו) שמרו את החקים הטובים השלוחים אליכם מאת אדונכם, טרם בוא גמולכם פתאם בלי דעתכם!
(נז) אז תאמר כל נפש מכם: אוי לי כי עברתי על חקי ד', ואלעג להם!
(נח) או תאמר: לו נחני אלהים, כי אז הייתי ממספר היראים.
(נט) ובראותה את גמולה תאמר: לו אשוב ארצה, למען איטיב את דרכי!
(ס) ואלהים יעננה: הן באו אליך אותותינו, ותעני בהם שקר, ותתנשאי ותבגדי בי!
(סא) ביום התקומה תראה בלבוש קדרות פני המכחשים באלהים; הלא יהיה הגיהנם מושב גבהי לבב?
(סב) ואת יראי אלהים יציל ד' במושבותיהם הטובים; ופחד ושואה לא יבואו אליהם.
(סג) אלהים בורא כל, ושם את עיניו על כל; בידו מפתחות השמים והארץ, וכל הבוגדים באותותיו יספו יחד.
(סד) אמור: אתם הבוערים! התצווני לעבוד אלהים מבלעדי אל?
(סה) הן גולה לך ולנביאים אשר היו לפניך, כי שוא תהיה פעולתך בעבדך אלהים אחרים, ותספה.
(סו) אך את אלהים תעבוד, ולו תן תודה!
(סז) האנשים אינם מכירים את אלהים; הוא יאסף ביום התקומה את כל הארץ כמלא חפנים, ויגל את השמים ביד ימינו‏[9]. יהולל שמו! חלילה לו את אשר מדמים אליו!
(סח) ביום התקע בשופר כל היקום אשר בשמים ובארץ יפלו מתים ארצה זולתי את אשר יציל אלהים‏[10]; אז ישוב ויתקע בשופר, וכלם יתעוררו ויפקחו את עיניהם.
(סט) הארץ תאור באור אדונה, וספר המעללים יפתח; אז יבואו הנביאים והעדים‏[11] למען העיד; ואלהים ישפוט בצדק ולא יעשה עול לכל איש.
(ע) לכל נפש יושב פרי מעלליה, כי הוא יודע את כל פועל.
(עא) הבוגדים יושלכו לצבאות אל הגיהנם; בבואם שמה שעריו יפתחו, ושומריו יאמרו אליהם: הלא באו אליכם שלוחים מקרבכם, אשר קראו אליכם את אותות אדונכם, ויזהירוכם על בוא היום הזה? יענו: כן הוא! אז יקים אלהים את דברו ביסרו את הבוגדים,
(עב) ויאמר: בואו אל שערי הגיהנם, ולעד תשבו בהם! מה רע יהיה מושב גבהי לבב!
(עג) ויראי ד' יובלו לצבאות אל גן העדן; בבואם שמה שעריו יפתחו, ושומריו יאמרו: שלום עליכם! היטבתם את דרכיכם; לכן בואו הנה ושבו פה עדי עד!
(עד) והצדיקים יענו: תהלה לאל המקים את דברו וינחילנו את הארץ הטובה את גן העדן, אשר בו נשב כאות נפשנו! מה נעים שכר עושי טוב!
(עה) אז תראה את המלאכים בהקיפם את כסא הכבוד ובהשמיעם את תהלת אדונם; הוא ישפוט בצדק ביניהם והם יענו: תהלה לאל אדון העולמים!

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה מענין הצבאות הנזכרים בו פסוק ע"א, ע"ג.
  2. ^ פה מכון את הנוצרים האומרים, כי אינם עובדים את קדושיהם, כי אם מתחננים אליהם למען יליצו בעדם אל אלהים.
  3. ^ עיין לעיל חזון ו', ק"מ"ז–ק"מ"ח.
  4. ^ מאבר התשמיש, מבטן ומרחם אמכם.
  5. ^ כלומר חיל ורעדה יאחזם.
  6. ^ במשל הזה מכון את ה"ק"ב"ה ואת האלילים.
  7. ^ בזה מכון מחמד את עצמו.
  8. ^ עובדי האלילים.
  9. ^ עיין לעיל חזון כ"א, ק"ג.
  10. ^ המלאכים.
  11. ^ אשר מסרו את נפשם על קדושת השם; גם בלשון יונית נקראו: marturex

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).