הקוראן סורה 35 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

חזון המלאכים‏[1][עריכה]

נגלה במיכ"ה ובו חמשה וארבעים פסוקים

בשם אלה הרחמן והרחום.

(א) יהולל שם ד' בורא השמים והארץ! הוא שם את המלאכים לשלוחיו, ויאזרם בשתים או שלש או ארבע כנפים; הוא שת לברואיו את אשר חפץ, והוא אדיר על הכל.
(ב) לא יעצר איש בעד רחמי ד' אשר בהם חנן את בני האדם; ובעצור אלהים בעד רחמיו, לא יפזרם איש מבלעדו; עזוז הוא וחכם לב.
(ג) בני אדם! זכרו את הטובה אשר גמלכם ד'! היש מבלעדי אל בורא, אשר ישפיע עליכם מטוב השמים והארץ? אין אל מבלעדו, ואתם סרים מאחריו?
(ד) אם יענו בך שקר, ולא גם, בנביאים אשר היו לפניך ענו שקר! – אך אל אלהים ישובו כל הדברים.
(ה) בני אדם! עדות ד' אמת; אליסיתוכם חיי העולם הזה ואל ישיאכם המדיח‏[2]!
(ו) כי השטן אויב לכם, לכן חשבוהו כאויב לכם! הוא קורא את ההולכים אחריו אל אש הגיהנום.
(ז) לבוגדים הוכן עונש גדול.
(ח) ולמאמינים ועושי טוב יכופר עונם, וגדול יהיה שכרם.
(ט) הישוה האיש העושה רע, ומדמה בנפשו כי טוב הוא, אל עושה טוב? אלהים יתעה את מי יחפוץ וינחה את מי יחפוץ; אל תתעצב אל לבך על כחשם בך! אלהים יודע את מעלליהם.
(י) אלהים שולח את הרוחות ומעלה את הנשיאים להשקות בהם ארץ עיפה ולהחיות את הארץ אחרי מותה; כן יהיה יום התקומה.
(יא) כל הרודף אחר הכבוד, כל הכבוד באלהים‏[3], כי כל הדברים ישובו אליו; כל דבר טוב עולה אליו, והוא מרומם את כל המעללים הטובים. ולכל חורשי רע הוכן עונש גדול, ומועצותיהם תופרנה.
(יב) אלהים יצרך מעפר, או מזרע, ויפרידכם לשני מינים. לא תהר ולא תלד אשה בלי דעתו; לא יוסיף איש על שנות חייו ולא יגרע מהם אשר לא כתוב בספר המקרים; זה נקל מאלהים.
(יג) שני הימים‏[4] לא ישוו זה לזה; האחד נעים, מתוק ונחמד לשותיו, והאחר מלוח ומר לשותיו; משניהם אתם אוכלים בשר לח ותוציאו חליותיכם להלבישכם בחן; גם תראה את האניות משוטטות עליהם להשביעכם מחסד אלהים, למען תתנו לו תודה.
(יד) הוא מביא את הלילה אחר היום ואת היום אחר הלילה; השמש והירח סרים למשמעתכם, לא יסבו בלכתם במרוצתם. מאת ד' היא זאת, כי לו המשרה. ואלהיכם, אשר אתם עובדים מבלעדו, לא ימשלו גם בחרצן התמר.
(טו) בקראכם אותם אינם שומעים את קולכם; וגם אם שומעים הם, לא יענוכם. ביום התקומה יכחשו כי עבדתם אותם. ואלהיך יגלה לך את כל הרזים, כי הוא יודעם.
(טו) בני אדם! עניים אתם נוכח פני ד', כי לו כל העושר והתפארת.
(יז) ברצותו יכחידכם וישים דור אחר תחתכם;
(יח) לא תכבד זאת מאלהים.
(יט) לא תשא נפש כבדת עון את עון נפש אחרת; ואם תתחנן נפש כבדת עון אל אחרת למען הקל מעליה, לא תקל מעליה גם אם אחים הם. ואתה הזהר את היוראים את אלהים בסתר ואת נותני צדקה, כי כל עושה טוב מיטיב לנפשו, וכי תשובו כלכם אל אלהים.
(כ) לא ישוה העור לפקח, לא חושך לאור ולא הצל המקיר אל רוח זלעפות,
(כא) לא החיים למתים‏[5]. אלהים יפקח את אזני מי יחפוץ, ואתה לא תשמיע את הבוגדים; אינך כי אם מזהיר.
(כב) אנחנו שלחנוך באמת לבשר ולהזהיר; אין עם אשר לא שלחנו אליו מזהיר.
(כג) אם יענו בך שקר, גם האנשים, אשר היו לפניהם, ענו שקר בנביאיהם, גם אם אלה באו באותות מובנים ובכתב אל ובספר מאיר.
(כד) אחרי כן אחזתי את הבוגדים; ואיך היתה נקמתי!
(כה) האינך רואה כי אלהים מוריד את המים מן השמים למען הוציא בהם כל פרי למינהו? גם בהרים שמנו גידים לבנים, אדומים ושחורים, שוני המראה‏[6]. גם בני אדם והחיות הרעות והטובות נפרדים למראיהם. לכן ייראו את ד' כל עבדיו וכל חכמי לב, כי עזוז ורחום הוא.
(כו) כל הקוראים את ספר אלהים ומתפללים ומפזרים מאשר נתנו להם בסתר ובגלוי, מקוים לרכוש אשר לא יחלוף‏[7].
(כז) אלהים יוסיף על שכרם ויברכם ברב חסדו, כי חנון ומיטיב הוא.
(כח) כל אשר גלינו לך בספר הזה, אמת ונכון הוא, ומקים את הספרים אשר לפניו; ואלהים צופה ומביט אל עבדיו.
(כט) וננחיל את ספרינו את עבדינו היקרים בעינינו. יש אנשים חוטאים לנפשותיהם; יש הולכים בדרך האמצע; ויש רודפים אחרי הטוב בעיני ד'. אלה יפיקו רצון מד'.
(ל) הם ינחלו את גן העדן; שמה יבואו ויענדו בצמידי זהב ופנינים וילבשו בגדי שש,
(לא) ויאמרו: תהלה לאל המסיר ממנו את יגוננו, כי חנון ומיטיב הוא!
(לב) הוא הובילנו ברב חסדו אל המעון הנכון עדי עד, אשר בו לא ניעף ולא ניגע.
(לג) ולבוגדים הוכנה אש הגיהנם; לא נקל מעליה את ענשם, והמות לא יגאלם; כן נשלם גמול לבוגדים.
(לד) שם יצעקו: אדוננו! העלנו נא מזה! ניטיבה את דרכינו ולא נעשה כמעשינו הראשונים! ואלהים יאמר: הלא הוספתי על שנותיכם למען תשובו אלי? הלא שלחתי אליכם מזהיר?
(לה) הא לכם גמולכם! ואין עוזר לרשעים.
(לו) לאלהים גלויים כל רזי השמים והארץ, כי הוא יודע את כל חדרי לב.
(לז) הוא שמכם בארץ תחת הדורות אשר היו לפניכם. כל החוטא לנפשו חוטא; לא יועיל המרי את הבוגדים, כי אם יוסיף להכעיס את אלהים וירבה את ענשם.
(לח) אמור: הראיתם את אליליכם, אשר אתם עובדים מבלעדי אל? הראוני נא את אשר בראו בארץ! היש להם חלק בבריאת השמים? היש להם כתב על אמתם? אכן הבוגדים מתעים איש את אחיו בדברי ריק,
(לט) אלהים עוצר בשמים ובארץ למען לא ימוטו; ואם ימוטו, לא יתמכם אחר מבלעדו, כי טוב וחנון הוא.
(מ) הם‏[8] נשבעו באלהים, כי ילכו בדרך ד' מכל העמים בבוא אליהם מזהיר; ועתה מקשים את ערפם,
(מא) ומתנשאים בארץ ומתמכרים לרע; אכן נכליהם אליהם ישובו, ומה להם ליחל בלתי אם גמול האנשים אשר היו לפניהם? לא תמצא, כי ימיר אל את דברו.
(מב) גם לא יחליף את דברו.
(מג) הלא יעברו בארץ למען ראות את אחרית האנשים אשר היו לפניהם? גדולים ועצומים היו מהם. כל דבר לא יפיר את עצת אל, לא בשמים ולא בארץ, כי הוא יודע כל ואדיר על כל.
(מד) לו יחפוץ ד' ליסר את בני האדם כפי פעלם, לא תשאר כל נפש חיה בארץ; לכן יאחר ליסרם עד יום מועד.
(מה) ובבוא המועד הזה אלהים יכיר את עבדיו.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה מהמלאכים הנזכרים בו פסוק א'.
  2. ^ השטן.
  3. ^ כלומר כל המבקש להתנשא בארץ יתנשא ביראת אלהים, כי היא ראשית כל החכמות.
  4. ^ מי מעין ומי הים; עיין לעיל חזון כ"ה, נ"ה.
  5. ^ בדברים המתנגדים האלה מכון את הבוגדים ואת המאמינים.
  6. ^ את המתכות.
  7. ^ חיי העולם הבא.
  8. ^ הערביים.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).