הקוראן סורה 113 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)

חזון השחר[1][עריכה]

נגלה במיכ"ה או במדינ"ה ובו חמשה פסוקים

בשם אלה הרחמן והרחום

(א) אמור: אנוסה לעזרה אל אלהי השחר,
(ב) כי יצילני מכל הרע אשר ברא,
(ג) מרעת הירח בהתקדרו[2],
(ד) מרעת הקושרים קשרי קסמים[3],
(ה) ומרעת המקנא בקנאו בי[4]!

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה מענין השחר הנזכר בו פסוק א'.
  2. ^ הערביים דמו בנפשם, כי הירח בהתחדשו מזיק את בריאת הגוף.
  3. ^ יהודי אחד קוסם קסמים היה בארץ ערב, ושמו לבייר, וזה אסר בכשפיו את מחמד על מקום אחד, עד כי הצילו גבריאל.
  4. ^ זה השטן.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).