הקוראן סורה 104 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

חזון הולך רכיל‏[1][עריכה]

נגלה במיכ"ה ובו תשעה פסוקים בשם אלה הרחמן והרחום.

(א) אוי לכל הולך רכיל ומגדף,
(ב) הצובר לו הון ושומרו!
(ג) הוא מדמה בנפשו, כי הונו יחיהו לנצח.
(ד) לא כן, כי אם יושלך באלחטמא‏[2]. ?
(ה) ומי יורך, מה אלחטמא?
(ו) אש אלהים בוערת,
(ז) הושמה על הבוגדים,
(ח) ותכבד עליהם כעמוד גבוה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון מענין הולך רכיל הנזכר בו פסוק א'.
  2. ^ המלה הזאת מורה בלשון ערבית: הנחטם" כלומר בארץ; וזה הגיהנם.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).