הקוראן סורה 30 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

חזון הרומיים‏[1][עריכה]

נגלה במיכ"ה ובו ששים פסוקים

בשם אלה הרחמן והרחום

(א) הן ניגפו הרומיים‏[2]
(ב) בארץ הקרובה‏[3]; אמנם אחרי הנגפם – תעז ידם
(ג) בעוד מעט שנים כי לאלהים הראשונות והעתידות; וביום ההוא‏[4] ישישו המאמינים
(ד) על עזרת ד'‏[5] כי הוא יושיע את כל הישרים בעיניו; עזוז ורחום הוא.
(ה) אלהים בשר זאת, והוא לא ימיר את דברו; אך רב האנשים לא ידעו זאת.
(ו) הם מכירים אך את צוהר העולם הזה; ועל העולם הבא לא ישיתו את לבם.
(ז) הלא יתבוננו בקרב לבם כי אלהים ברא את השמים ואת הארץ ואת כל אשר ביניהם באמת, וישם להם חק? אך רב בני האדם יכחשו, כי יראו את פני אלהים.
(ח) הלא יעברו בארץ ויראו את אחרית האנשים אשר היו לפניהם? עצומים היו מהם ויעברו את הארץ וישבו בה ימים רבים; ויבואו אליהם שלוחינו באותות מובנים. אלהים לא עשה להם עול אך הם השחיתו את נפשם.
(ט) רעה היתה אחרית עושי עול על כחשם באותות אל וילעגו להם.
(י) אלהים בורא כל היקום וישוב ויחיה אותם; אז תשובו אליו.
(יא) וביום בוא שעת הדין הבוגדים יאבדו כל תקוה.
(יב) אליליהם לא יליצו עליהם; לכן יבגדו באליליהם.
(יג) ביום בוא שעת הדין יפרדו הבוגדים מעל המאמינים.
(יד) המאמינים ועושי טוב יתענגו בנאות דשא.
(טו) ואת הבוגדים ומכחשים באותותינו ובתשובתם אלינו נסגיר אל ענשם.
(טו) שבחו את ד' בשכבכם ובקומכם!
(יז) השמים והארץ מספרים את כבודו לעת ערב ובעת שנת הצהרים.
(יח) הוא מוציא את החיים מן המות ואת המות מהחיים; הוא מחיה את הארץ אחרי מותה; כן תשובו אליו‏[6].
(יט) זה לכם אחד מאותותיו: הוא יצרכם מעפר וישימכם לבני אדם כובשי הארץ.
(כ) גם זה אות: הוא יצר לכם נשים מעצמכם למען בוא אליהן, ויכריתכם להן ברית אהבה ורעות; גם זה אות לעם מתבונן.
(כא) גם זה אות: הוא ברא את השמים ואת הארץ, ויפריד את לשונותיכם ואת מראי פניכם; גם זה אות למתבוננים.
(כב) גם זה אות: שנתכם בלילה וביום‏[7] ותשוקתכם להתענג על טובו; גם זה אות לעם המקשיב.
(כג) גם זה אות: הוא מראה אתכם את הברק לפחדכם ולתקותכם, ומוריד את המים מן השמים להחיות בהם את הארץ אחרי מותה; גם זה אות לעם המתבונן.
(כד) גם זה אות: השמים והארץ נכונים בדברו; וביום קראו אתכם תצאו מן האדמה.
(כה) לו כל אשר בשמים ובארץ: והכל סר למשמעתו.
(כו) הוא בורא על היקום וישוב ויחיהו; זה נקל ממנו. לו המשלים הנשגבים‏[8] מכל אשר בשמים ובארץ; עזוז הוא וחכם לב.
(כז) הוא ממשל לכם משל מקרבכם; היש לקנין כספכם‏[9] חלק בהונכם אשר פזרנו לכם? הישוו לכם? היראים אתם אותם כיראתכם איש את אחיו? כן נודיע את אותותינו לעם המתבונן‏[10] .
(כח) הבוגדים אך בשרירות לכם הולכים, ואין בהם תבונה. מי ינחה את האיש אשר התעהו אל? אין להם עוזר.
(כט) שים פניך אל אמונת האמת! היא חק אל, אשר שם לבני האדם והוא לא ימיר את דברו; ואת אמונת אמת, אך רב האנשים לא יבינוה.
(ל) שעו אליו ויראוהו והתחננו אליו, ואל תערכו לו אלהי נכר!
(לא) אל תתרועעו אל מפרידי הדת ומחרחרי ריב וששים על שגגתם!
(לב) בבוא שואה אל בני האדם קוראים אל אלהים ושבים אליו; ואחרי תתו להם את רחמיו, קצתם ידמו לו אלהי נכר.
(לג) הם מכחשים באשר נתנו להם; התענגו על חיי העולם הזה! הן תדעו באחריתכם.
(לד) ההמשלנו אותם לדמות לנו אלהי נכר?
(לה) בתתנו רחמים לבני האדם ששים בהם ובבוא אליהם רעה על מעשי ידיהם יאבדו כל תקוה.
(לו) הלא יראו כי אלהים פותח את ידו ומפזר למי יחפוץ, וקופצה ממי יחפוץ! גם זה אות לעם המאמין.
(לו) תנו לקרוביכם לדלים ולעוברי דרך; זה טוב למבקשים את פני ד', אלה יצליחו.
(לח) כל אשר תלוו בנשך למען הרבות את הון האנשים‏[11] , לא תבוא ברכת ד' עליו; וכל הצדקה אשר תתנו למען בקש את פני ד' תשולם לכם כפלים.
(לט) אלהים ברא אתכם ויתן לכם כל טוב; הוא ימיתכם וישוב ויחיה אתכם. מי מאליליכם יכול לעשות זאת? יהולל שמו! חלילה לו את אשר ידמו אליו.
(מ) צוקה באה אליהם ביבשה ובים על מעשי ידיהם למען יטעמו קצת ענשם ולמען ישובו אל ד'.
(מא) אמור: עברו בארץ וראו את אחרית האנשים אשר עבדו לפניכם אלהי נכר!
(מב) שים את פניך אל אמונת אמת טרם בוא יום ד', אשר איש לא יאחרהו ואשר בו יפרדו הבוגדים מהמאמינים!
(מג) כל הבוגד לנפשו בוגד; וכל עושה טוב, היטיב לערוך את מטתו‏[12],
(מד) הן שלחנו נביאים אל עמיהם, ויבואו אליהם באותות מובנים; ונשב נקם לבוגדים, כי עלינו להושיע את המאמינים.
(מה) אלהים ישלם את פעלי המאמינים ועושי טוב ברב חסדו, ואת הבוגדים לא ירחם.
(מו) גם זה אות: הוא משלח את הרוחות לבשרכם טוב ולהטעימכם את חסדו, להוליך את האניות בדברו ולהשביעכם מטובו, למען תתנו לו תודה.
(מז) אלהים שולח את הרוחות ומעלה את הנשיאים וימתחם בשמים כרצונו; ובבקשו אותם תראה את הגשם היורד מתוכם; ומרוה את עבדיו הישרים בעיניו למען ישישו.
(מח) טרם רדתו אליהם התאבלו.
(מט) הבט נא אל עקבות רחמי אל בהחיותו את הארץ אחרי מותה! כן יחיה את המתים, כי הוא אדיר על כל.
(נ) ובשלחנו רוח זלעפות המצהיבה את זרע דגנם, ישובו מאחרים אלהים ויבגדו בו.
(נא) הן לא תשמיע את המתים ואת החרשים בקראך אותם כי יפנו אליך עורף.
(נב) גם אל תנחה את העורים למען השיבם משגגתם; אל תשמיע כי אם את המאמינים באותותינו המשלימים אתנו.
(נג) אלהים בראכם בהיותכם קצרי יד, ויחזקכם אחרי היותכם רפי ידים; ואחרי זקו אתכם יכשיל את כחכם‏[13] ויתן לכם שיבה; הוא בורא את כל אשר יחפוץ; הוא יודע כל ואמיץ כח.
(נד) ביום בוא שעת הדין ישבעו הבוגדים,
(נה) כי לא גרו כי אם שעה אחת בארץ‏[14], כי למודים הם לדבר כזב.
(נו) והאנשים אשר היה להם המדע והאמונה יאמרו אליהם: אתם אחרתם‏[15] עד יום התקומה ככתוב בספר ד'‏[16]; הנה זה יום התקומה, אך אינכם יודעים זאת!
(נז) ביום ההוא לא יועיל את הבוגדים בכסותם את פשעיהם, ואלהים לא ירצם.
(נח) משלנו משלים לרב לבני האדם בקוראן הזה; אך אם תבוא אליהם באותותינו, יאמרו הבוגדים: אך הבל וריק דבריכם!
(נט) כן חתם אלהים את לבות הבוערים.
(ס) חכה לאלהים, כי דברו אמת; ואל יכשילוך נמהרי לב.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה מרומיים הנזכרים בו פסוק א'.
  2. ^ היראקליוס קיסר יון עשה מלחמה את קוסרויס מלך פרס בשנה הששית לנבואת מחמד, ותגבר יד הפרסיים.
  3. ^ בארץ פרס.
  4. ^ ביום הנגף הפרסיים.
  5. ^ טעם שנאת מחמד על הפרסיים הוא, יען כי שלח אגרת אל מלכם למען יחבק את דת מחמד, והמלך קרע את האגרת בפני המלאכים.
  6. ^ זה מופת לתחיית המתים.
  7. ^ שנת הצהרים.
  8. ^ לא נוכל לערוך לאלהים כי אם הכוחות הנשגבות מכל כוחות הטבע.
  9. ^ לעבדיכם.
  10. ^ במשל הזה מכון את הק"ב'ה ואת האלילים.
  11. ^ את הונכם.
  12. ^ היטיב לנפשו.
  13. ^ לעת זקנותכם.
  14. ^ יראו, כי חיי החלד אך צל עובר המה.
  15. ^ לשוב מדרככם הרעה.
  16. ^ בספר המקרים.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).