הקוראן סורה 18 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

חזון המערה‏[1][עריכה]

נגלה במיכ"ה ובו מאה ועשרה פסוקים בשם אלה הרחמן והרחום

(א) תהלה לאל אשר שלח אל עבדו את הכתב, אשר אין בו דבר נפתל!
(ב) הוא הקימו למען הזהיר על מוסרו הנורא הבא מאתו, ולבשר טוב את המאמינים ועושי טוב, כי רב טוב צפון להם‏[2], ועד עולמי עד ישבו בו.
(ג) ולהזהיר את האנשים האומרים: אלהים הוליד בן.
(ד) אין תבונה בהם ולא באבותיהם; דברי עזות יוצאים מפיהם, ואך כזב מדברים.
(ה) אולי בלבך להמית את נפשך מכעס, על אשר אינם מאמינים בתורה החדשה הזאת.
(ו) הן הלבשנו את הארץ פאר בעבורם, למען נסותם היעשו טוב.
(ז) אז‏[3] נשים את כל אשר עליה לעפר יבש.
(ח) ההתבוננת על עדת המערה‏[4] ועל אלרקים‏[5]? אותות גדולים היו!
(ט) בנוס הבחורים אל המערה ויאמרו: ד'! תן לנו רחמים מאתך, והטה לטוב את דברנו!
(י) ונכה על אזניהם מספר שנים‏[6]
(יא) אז העירונום, למען נדע מי משניהם‏[7] ייטיב לחשב את העת אשר גרו שם.
(יב) אנחנו נספר את קורותם באמת; הבחורים האלה האמינו באדונם, וננחה אותם. (יג ונחזק את רוחם בקומם בדין‏[8], ויאמרו: אלהינו הוא אלהי השמים והארץ; לא נעבוד אחר זולתו, פן נוציא כזב מפינו.
(יד) בני עמנו עובדים אלהים אחרים, אך אין לאל ידם להביא מופת על צדקם; ומי רע ממדבר כזבים באל?
(טו) ואם תבדלו מהם‏[9] ומהאלילים אשר הם עובדים זולתי אל, נוסו אל המערה, ואלהיכם ירחמכם ויוציא לאור צדקכם!
(טז) לו ראית‏[10] בנטות השמש את עריפיו ממערתם לימין בצאתו‏[11], ובבואו נטה לשמאל כל ימי היותם במערה! זה אחד מאותות אדונך; כל איש אשר ינחהו אלהים, הוא במעגל הטוב; וכל אשר ישגהו, אין לו עושר ומנהל.
(יז) גם בשנתם דמית בנפשך כי נעורים המה‏[12], ונפנם אז לימין ואז לשמאל‏[13]; וכלבם פשט את זרועיו על פי המערה‏[14], לו קרבת אליהם, כי אז חלחלה אחזתך ותנוס מפניהם.
(יח) ויהי בהעירנו אותם וישאלו איש את אחיו, ויאמר האחד: כמה ימי מגוריכם במקום הזה? ויענו: יום אחד או קצתו; ויאמר: אלהיכם יודע את ימי מגוריכם פה‏[15]; שלחו אחד מכם בכספכם אל העיר‏[16], למען יראה אם ימצא שם אוכל טוב ויביאהו למען סעוד את לבבכם; אך ישמר פן יסגיר את אחד מכם‏[17]!
(יט) כי בהכירם אתכם ירגמוכם באבנים או ישיבוכם אל דתם ותאבדו לנצח!
(כ) אכן אנחנו הודענו את קורותם, למען ידעו האנשים כי דבר אלהים אמת, וכי אין ריב בשעה האחרונה‏[18].
(כא) ויריבו אז האנשים איש את אחיו‏[19]; קצתם אמרו: בנו עליהם בית, כי אלהיהם יודע את אשר איתם‏[20]; והאנשים אשר גברה עצתם‏[21] אמרו: נקים עליהם היכל‏[22]!
(כב) יש‏[23] אומרים, כי הבחורים האלה שלושה היו וכלבם היה הרביעי; ויש אומרים, כי חמשה היו וכלבם הששי. כן מריבים בסוד הזה. יש אומרים כי שבעה היו וכלבם השמיני; אמור: אלהים יודע את מספרם, ורק מעט מכם ידעוהו!
(כג) אל תריב בהם כי אם כחזון אשר נגלה לך, ואל תשית עצה עמהם על הדבר הזה.
(כד) ואל תאמר בדבר: הנני עושה זאת מחר כי אם בהוסיפך על דבריך: ברצון ד'‏[24]; ואם תשכח לעשות זאת, זכור את אדונך ואמור: אולי ינחני אלהי להגיע אל האמת‏[25].
(כה) וישבו במערה הזאת שלש מאות שנה ועוד תשעה.
(כו) אמור: אלהים יודע את מספר הימים אשר גרו בה, כי לו גלויים השמיים והארץ! אך אליו שא את עיניך, ואך בקולו תשמע, כי אין עוזר מבלעדו, ולא ימתיק סוד עם איש בעצתו.
(כז) קרא את אשר נגלה מספר אדונך; אין תמורה לדברו, ואין משגב מבלעדו.
(כח) וחכה לד' עם קוראי שמו בוקר וערב ומבקשים את פניו, ואל תסיר את עינך מהם ברדפך אחרי חיי העולם הזה‏[26]! אל תשמע בקול איש אשר מחינו את זכרונו מקרב לבו‏[27]; כי אך בשרירות לבו הולך, ואך רע כל מזימתו.
(כט) אמור: האמת מאת אלהיכם היא; המאמין יאמין והבוגד יבגוד; לבוגדים הכנו את אש הגיהנום, אשר שלהבתה תסבם; ואם יצעקו לעזרה, יושעו במים אשר טעמם כנחשת שרוף, ויכמרו את פניהם; מה רע המשקה הזה ומה קשה מושבם!
(ל) אכן למאמינים ולעושי טוב לא נגרע את שכרם הטוב, פרי מעשיהם.
(לא) להם הוכנו גנות עדן, ובתוכם נחלי מים. אצעדות זהב תענדנה אותם, ובגדי שש מרוקמים זהב וכסף ילבשו, ועל מטות שן ישכבו. מה טוב גורלם ומה נעים משכבם!
(לב) שים נא אליהם למשל שני אנשים! לאחד מהם נתנו שני כרמים, ותמרים יקיפום סביב; וביניהם הצמחנו זרע דגן. כל אחד מהכרמים נתן פריו בעתו ולא חסר דבר.
(לג) ובקרבם נחלי מים. ויהי בעשותם פרי לרב ויאמר האחד אל רעהו: גדלתי ממך בהון וזרע!
(לד) וילך אל גנו ויאמר בזדון לבו: לא אפחד פן תקרב השעה האחרונה; ואם אשוב אל אדוני, אמצא תחת הגן הזה גן אחר טוב ממנו.
(לו) ויענהו רעהו: המכחש אתה באשר בראך מעפר ומזרע, וישימך לאיש?
(לז) ואני, הן אלהים אדוני; לא אדמה אליו אלהים אחר.
(לח) הלא תאמר בבואך אל גנך. אם יחפוץ ד'‏[28]? אך לאלהים עז; גם אם תראני נופל ממך בהון וזרע.
(לט) אולי ישית לי אלהים דבר טוב מגנך, וישלח עליו מן השמים את הארבה, אשר ישימהו לעפר יבש.
(מ) או יטבע את מימיו ארצה עד כי לא תוכל דלותם.
(מא) ויהי כן; ויבא הארבה וישחית את פריו. ויספק האיש את כפיו על אבדן הונו. ויהי בנפול הגפנים עם דליותיהם ארצה ויאמר: מי יתן ולא דמיתי לאלהי אלהי נכר‏[29]!
(מב) ולא היה לי עוזר מבלעדי אל; גם רב בניו לא הועילוהו‏[30].
(מג) בקורות כאלה‏[31] אין ישועתה כי אם באלהים; הוא הטוב מכל משלמי גמול ומכל המצליחים.
(מד) הביא אליהם את המשל הזה על חיי העולם הזה! הם כמים אשר הורדנו משמים ארצה, למען השקות בהם את יבולה, ובצמחו – פתאום יהיה כעלה נבל אשר הרוח ידפנו‏[32], כי אל אדיר על כל.
(מה) הון וזרע פאר חיי העולם הזה המה; אך מעשי צדקה טובים מהם כי שכרם גדול באלהיך, ורכושם טוב מאד.
(מו) ביום ההוא‏[33] נשים את ההרים למישור ואת הארץ לבקעה‏[34]; אז נקבץ את כל בני האדם, ולא יפקד איש מהם.
(מז) כולם יתיצבו במערכה מול אדונך אשר יאמר אליהם: הנה באתם אלי ערומים כאשר יצרתיכם; אך לא דמיתם בנפשכם כי נביאכם במשפט!
(מח) אז יפתח להם ספר מעלליהם; הן תראה את חרדת הבוגדים על כל הנמצא בו, ויאמרו: אוי לנו! מה לספר הזה? לא יחסר בו מאומה מכל מעללינו מקטון ועד גדול. כל אשר עשו ימצאו בו; ואדונך לא יעשה להם עול.
(מט) באמרנו אל המלאכים: השתחוו לאדם! וישתחוו; אך השטן מאן, כי היה ממספר השדים וימרה את פי אלהיו. התבקשו עזר ממנו ומדורו מבלעדי? הלא שונא גלוי הוא לכם? מה רעה תמורת הבוגדים‏[35]!
(נ) לא העידותים‏[36] בבראי את השמים ואת הארץ ובבראי אותם; גם לא בקשתי עזר מהמדיחים‏[37].
(נא) ביום ההוא יאמר אלהים‏[38]: קראו את אליליכם אשר בראתם מלבכם! אז יקראו ולא יענו, כי שמנו עמק עכור ביניהם‏[39].
(נב) הבוגדים ראו את אש הגיהנם וידעו כי יושלכו בה, ואין מפלט למו.
(נג) הן שמנו בקורן הזה משלים לרב לבני האדם; אך רבם יריבו בהם.
(נד) עתה אחרי בוא אליהם קו הישר, לא ימנעם דבר מהאמין ומכפר את פני אדוניהם טרם יגיעם מוסר אבותיהם או היום הנורא.
(נה) לא נשלח נביאים כי אם לבשר ולהזהיר; אך הבוגדים יתקוממו בהם בדברי שקר למען הפר את האמת וללעוג לאותותי ולדברי.
(נו) ומי רע מיודע אותות אל וסר מאחריהם ושוכח את מעשה ידי‏[40]? מסך שמנו על לבם והאטמנו את אזנם למען לא יבינו.
(נז) וגם אם תקראם אל הדרך הטובה, לא ישמעו לנצח.
(נח) ואלהיך חנון ורחום; לו חפץ ליסרם, כי אז החיש את ענשם; אמנם יצפה להם עד יום מועד‏[41], אשר בו אין להם עזר מבלעדו.
(נט) גם את הערים אשר שחתנו הזהרנו טרם בוא מועד גמולם.
(ס) באמר משה אל משרתו‏[42]: לא אחדל עד אמצא את אשד שני הימים‏[43], גם אם אנוד כל ימי שנותי.
(סא) ויהי בהגיעם אל האשד, וישכחו את דגם‏[44], אשר הלך לו אל הים.
(סב) ויהי בנסעם ממקומם ויאמר משה אל משרתו: הביא את לחמנו, כי עיפים ורעבים אנחנו מהדרך הזאת.
(סג) ויען: הנה שכחתי את הדג בהיותנו על הסלע הלז. לא נשני אותו כי אם השטן, ויוליכהו אל הים.
(סד) ויאמר משה: פה המקום אשר נבקשהו בו. וישובו לדרכם.
(סה) ויפגעו באחד מעבדינו‏[45], אשר אורנוהו רחמים וחכמה.
(סו) ויאמר משה אליו: האלך אחריך, למען תורני בחכמתך?
(סז) ויען: לא תוכל ללכת אתי ולסבול‏[46].
(סח) ואיך תשא את אשר לא תבין?
(סט) ויאמר משה: הן תראה כי אסבול ברצון ד'; לא אמרה את פיך!
(ע) ויען: אם בלבך ללכת אתי, אל תשאלני דבר, עד כי אבינהו אותך.
(עא) וילכו יחד עד בואם אל ספינה, ויקב בה האיש חור. ויאמר משה: הנקבת בה חור למען יספו האנשים אשר בה? הן עשית עול!
(עב) ויען: הלא אמרתי אליך, כי לא תוכל לסבול אתי?
(עג) ויאמר משה: אל נא תגער בי על שכחי את דברי, ואל תכביד עלי לשמוע בקולך!
(עד) ויסעו משם ויפגעו בעלם אחד; וימיתהו האיש. ויאמר משה: הן שפכת דם נקי, אשר לא עשה עול; דבר רע עשית!
(עה) ויען: הלא אמרתי אליך, כי לא תוכל להחריש בלכתך אתי?
(עו) ויאמר משה: אם אשאלך עוד על דבר, אל תתרועע עוד אתי; שא נא חטאתי אך הפעם!
(עז) וילכו לדרכם עד בואם אל עיר, ויבקשו מיושביה לחם; אך אלה מאנו לאסוף אותם הביתה. וימצאו שם חומה נוטה לפול; ויקימה האיש. ויאמר משה: לו תחפוץ תקח שכר על זאת‏[47].
(עח) ויאמר האיש: עתה נפרד איש מעל אחיו ואגיד לך את פתרון הדברים אשר לא יכלת שאת בראותך אותם.
(עט) הספינה היתה לאנשים דלים עושי מלאכה בים; ואשקעה בים יען כי הלך אחריהם מלך חמס גוזל אניות.
(פ) והעלם, אבותיו מאמינים היו, ונירא פן ישחיתם בתעותו ובכחשו;
(פא) לכן אותה נפשנו, כי יתן להם ד' תחתיו בן תם וצדיק וטוב ממנו.
(פב) והחומה היתה לשני בחורים יתומים בעיר הזאת; תחת החומה מטמון; ובאשר אביהם היה איש תם וישר, חפץ ד' כי ימצאו את המטמון ויוציאוהו לעת גדלם ברצון אלהיך. הן לא עשיתי מלבי; הא לך פתרון הדברים, אשר לא יכלת שאת! –
(פג) ישאלוך‏[48] על דולקרנין‏[49]; אמרו: אספר לכם דבר עליו!
(פד) הן חזקנו את ממלכתו בארץ; וניתן לו את כל אשר אותה נפשו.
(פה) ויהי בבואו אל ארץ מבוא השמש, ויראה בעיניו, כי השמש בא אל מעין נרפש; וימצא שם עם אחד.
(פו) ונאמר: דולקרנין! או יסר את העם הזה או היטיב לו!
(פז) ויאמר: את כל עושה עול ניסר; אז ישוב אל אדוניו אשר יוסיף ליסרו.
(פה) וכל המאמין ועושה טוב שכרו גדול מאד, וטובות נדבר אתו.
(פט) וילך לדרכו,
(צ) עד בואו אל מקום צאת השמש; ויראהו בצאתו על עם אשר לא נתנו לו דבר להסתר ממנו‏[50].
(צא) כן הוא, כי הכילונו בחכמתנו את כל האנשים אשר אתו.
(צב) וילך לדרכו,
(צג) וימצא בין שני הרים עם, אשר לא ידע לשונו.
(צד) ויאמרו אליו: דולקרנין! גוג ומגוג משחיתים את ארצנו; הננו לך לעבדים, אם תבנה דיק בינינו וביניהם!
(צה) ויאמר: החיל אשר בו עזרני אדוני, טוב מעבודתכם; תמכו את ידי, ואבנה דיק בינכם וביניהם.
(צו) הביאו אלי מטילי ברזל למען מלא את הרווח אשר בין ההרים; נפחו במפוחיכם עד אשר יקדח הברזל כאש; אחרי כן הביאו אלי נחשת שרופה למען אציקה עליו!
(צז) בזאת לא יוכלו‏[51] לעבור את הדיק ולא דקרהו.
(צח) ויאמר‏[52]: זה לכם רחמים מאדוני!
(צט) ובבוא דבר אדוני ישים את הדיק לעפר, ודבר אלהי אמת!
(ק) ביום ההוא‏[53] נעביר את בני האדם איש על אחיו כגלי הים‏[54]; אז נתקע בשופר ונאספם יחד.
(קא) אז נשים את הגהינם מושב לבוגדים,
(קב) אשר עצמו את עיניהם והאטימו את אזניהם משמוע את תוכחתי.
(קג) הידמו הבוגדים בנפשם, כי לא איסרם על נוסם לעזרה אל עבדי‏[55] מבלעדי? הן הכנו את הגהינם לבוגדים.
(קד) אמור: הנודיעכם את האנשים אשר יספו על מעלליהם, התועים מדרך הטובה בעולם הזה ומדמים בנפשם כי עושי טובה המה, ולא יאמינו באותות אלהיהם ולא ישובו אליו? הבל וריק פעלם, לא נחשבם ביום התקומה.
(קה) הגהינם יהי גמולם על כחשם בנו ועל לעגם לאותותי ולנביאי.
(קו) אך למאמינים ולעושי טוב גנות עדן למושב יהיו.
(קו) לעד ישבו ולא יצאו מהם.
(קח) אמור: לו יהיו כל מי הים דיו לכתוב בהם את דברי אלהי, הים יורק טרם הורק דבר אדוני, גם אם נוסיף עליו ים כמוהו.
(קט) אמנם גם אני בשר כמוכם; אך לי גלה, כי אלהיכם אחד. המקוה לראות את פני ד' יעשה טוב, ולא יעבוד אלהי נכר מבלעדי אל.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה מענין המערה הנזכרת בו פסוק ח'.
  2. ^ בעולם הבא.
  3. ^ בהשחתת העולם.
  4. ^ לעת רדיפת הנוצרים תחת ממשלת הקיסר הרומי דעציאוס התחבאו שבעה בחורים נוצרים במערה אצל העיר עפעזוס; ויפיל אלהים תרדמה עליהם, וישנו שם במערה עד מלוך הקיסר טהעאדאזיוס אשר הרים את קרן אמונת הנוצרים וישבית את עבודת הגילולים מארצו; וכלבם שכב על פי המערה כל עת היותם בה, ולא נתן איש ליכנס שם.
  5. ^ זה שם הכלב; ולדעת הישמעלים גם לכלב הזה חלק לעולם הבא.
  6. ^ כלומר הפלנו תרדמה עליהם משך זמן שו'ט שנים, כאשר תראה לקמן פסוק י"ח.
  7. ^ אם הם או שאר בני אדם.
  8. ^ לפני הקיסר דעציוס.
  9. ^ זאת אמרו איש אל אחיו.
  10. ^ גבריאל מדבר אל מחמד.
  11. ^ למען לא יטרדו משנתם.
  12. ^ כי ישנו ועיניהם פתוחות.
  13. ^ למען לא יצטערו בשכבם תמיד על צד אחד.
  14. ^ למנוע כל איש מליכנס שמה.
  15. ^ דוגמא לזה תמצא במעשה חוני המעגל, תענית, כ"ג, א'.
  16. ^ עפעזוס.
  17. ^ לעובדי אלילים.
  18. ^ כאשר החיה אלהים את הבחורים האלה מתרדמת מות, כן ישיב ויחיה את כל בני האדם בתחיית המתים.
  19. ^ בהוציא השליח כסף בעיר לקנות אוכל, ויראו האנשים כי המטבע כבר ישן נושן, וידמו בנפשם כי מצא אוצר, ויביאוהו אל הקיסר טהעאדאזיוס. ויהי אחרי ספר השליח את קורותיו, וישלח הקיסר אנשים אל המערה לראות האמת אתו. ויהי בבואם שמה ויפל אלהים תרדמת מות על הבחורים ולא הקיצו עוד. ויריבו האנשים איש את אחיו, מה לעשות למתים האלה; יש אמרו, כי רק נראים כמתים ולבנות עליהם בית; ויש אמרו כי ראוי לקברם בהיכל, כי קדושים המה.
  20. ^ אך לשקר הם עושים
  21. ^ הנוצרים המאמינים.
  22. ^ בימים ההם כל הקדושים נקברו בהיכלים.
  23. ^ מהנוצרים.
  24. ^ הנוצרים שאלו את מחמד כמה היו ימי מגורי הבחורים במערה ויענם: לא ידעתי; אמנם בחזון הלילה יגלה לי ד' את זאת. אך בלילה הראשון לא נגלה אליו ד', ויהי בדאי בעיני הנוצרים; לכן דבר אליו גבריאל את המאמר הזה. גם ליהודים חק לאמר: אם ירצה השם.
  25. ^ לדעת את מספר השנים.
  26. ^ אל תשא פני עשיר ואל תבזה את הדל
  27. ^ זה האיש עמיא אבן חלף, אשר יעץ את מחמד לגרש את העניים מחילו.
  28. ^ ישאר לי הגן.
  29. ^ זהב וכסף אינם חשובים בעיני יותר מד'.
  30. ^ בשני האנשים האלה מכון את הצדיקים ואת הרשעים.
  31. ^ אם יקרה אסון את אדם.
  32. ^ בזה יכון את המות הבא פתאום.
  33. ^ בתחיית המתים
  34. ^ עיין ישעיהו מ' ד'.
  35. ^ כי יבחרו בשטן מד'.
  36. ^ את השטן ואת השדים.
  37. ^ מהבוגדים.
  38. ^ אל עובדי האלילים.
  39. ^ בין עובדי האלילים ובין אליליהם, כי גם האלילים יובאו במשפט. רבותינו ז"ל אמרו: אין לך אומה ואומה שהיא לוקה ואין אלהיה לוקין עמה, שנאמר: ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים; עיין סכה כ"ט א'.
  40. ^ את מעשה ידי אלהים.
  41. ^ תחית המתים.
  42. ^ יהושע בן נון.
  43. ^ ים הגדול וים סוף. הסיפור הזה אך משל הוא. להורות על הנהגת העולם; גם במדרש ילקוט יש משל כזה על מאמר הכתוב: הראני נא את כבודך; והחכם הנוצרי געללערט הביאו במשלו: דאס שיקזאל.
  44. ^ אשר לקחו אתם צידה לדרך.
  45. ^ המלאך.
  46. ^ להחריש אל כל אשר אעשה.
  47. ^ מן האיש אשר לו החומה.
  48. ^ גבריאל מדבר אל מחמד.
  49. ^ המלה הזאת מורה בלשון ערבית: בעל הקרנים, ובזה יכון את אלעקסאנדרוס מוקדן; עיין דניאל ח'.
  50. ^ ערום ויחף.
  51. ^ גוג ומגוג.
  52. ^ אלעקסאנדער.
  53. ^ גבריאל מדבר אל מחמד.
  54. ^ איש על אחיו יפרצו.
  55. ^ אל כוכבים והזלות ושאר אלילים.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).