הקוראן סורה 33 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

חזון הקושרים‏[1][עריכה]

נגלה במדינ"ה ובו שלושה ושבעים פסוקים בשם אלה הרחמן והרחום

(א) אתה הנביא! ירא את אלהים אל תלך בדרך הבוגדים והחנפים, כי אלהים יודע כל וחכם לב הוא!
(ב) לך אחרי אשר גלה לך אדונך, כי אלהים יודע את כל מעשיכם!
(ג) ובטח בד', כי אך לד' הישועה!
(ד) לא נתן אלהים שני לבבות בגוף האדם‏[2] ולא שם את נשיכם, אשר אתם נפרדים מהן, כאמותיכם‏[3]; גם לא שם את אמוניכם לבניכם. אתם מדברים זאת בפיכם; אך לאלהים דבר האמת, והוא מנחה בדרך הטובה.
(ה) קראו את אמוניכם בשם אבותיהם; כה ייטב בעיני ד'. ואם לא תדעו את אבותיהם‏[4], אחיכם וקרוביכם הם בדתכם‏[5]. שגגותיכם לא תחשבנה לכם עון, כי אם זדונות לבכם, כי אל סלח ורחום הוא.
(ו) הנביא קרוב למאמינים יותר מהם לנפשותיהם‏[6], ונשיו אמותיהם הנה‏[7]. האחים קרובים זה אל זה מהמאמינים והנלחמים למלחמת אל‏[8], ככתוב בספר אלהים‏[9], עשו צדק ומשפט איש אל אחיו ככתוב בספר הנודע.
(ז) בכרתנו ברית לנביאים: לך, לנח לאברהם, למשה ולישו בן מרים, ונכרת לכם ברית אהבה,
(ח) למען ישאל אלהים את הצדיקים על צדקם, ולמען הכיר לבוגדים עונש גדול.
(ט) אתם המאמינים! זכרו את הטובה אשר גמלכם ד' בקום עליכם חיל אויביכם ונשלח עליהם רוח סערה וחיל מלאכים אשר לא ראיתם‏[10] – כי אלהים ראה את מעשיכם‏[11]. –
(י) בבוא עליכם אויביכם ממעל וממטה לכם‏[12] ויחשכו מראיכם, ולבותיכם עלו עד גרוניכם‏[13], ותלינו על ד'.
(יא) זאת היתה מסה למאמינים; חיל ורעדה אחזתם.
(יב) החנפים ורכי הלבב אמרו: אלהים ושלוחו אך שוא בשרו אותנו!
(יג) יש מהם אמרו: אנשי יתרב‏[14]! לא זאת מנוחתכם; סורו מפה! וקצתם בקשו מהנביא לאמר: הוציאנו נא מזה! לבותינו אינם בטוחים; אמנם בטוחים היו, אך בלבם היה לנוס.
(יד) לו בא האויב אל העיר מכל פנה ושאל מהם ללכת אחריו, כי אז הואילו לו; אך לא ישבו בה כי אם מעט ימים‏[15] .
(טו) הם נשבעו מקדם באלהים, כי לא ישובו מאחריו; ואין להפיר את שבועת ד'.
(טז) אמור: מנוסתכם לא תועילכם; גם אם תמלטו מהמות‏[16] או מהחרב‏[17], לא תתענגו כי אם מעט ימים.
(יז) מי יעצר בד' אם בלבו להרע או להיטיב לכם? לא ימצאו עוזר ומושיע מבלעדי אל.
(יח) הן יכיר אלהים את המדיחים בקרבכם ואת האומרים אל אחיהם: בואו אלינו, למען ימעטו הנלחמים לו‏[18]!
(יט) אויבים הם לכם; אך בבוא עליהם פחד תראה בשאתם את עיניהם אליך ובקרצם את עיניהם מאימת מות; ובסור מעליהם הפחד יחרצו לך את לשונם החדה מתאות שלל‏[19]; בוגדים המה, ואלהים יפר את מעלליהם; זה נקל מאלהים.
(כ) הם מדמים בנפשם כי הקושרים‏[20] לא יבואו, ובבוא הקושרים יבקשו לשוב אל המדבר אל אחיהם הערביים‏[21], ושם ישאלו לכם‏[22]. אמנם גם אם היו אתכם, אך מעט מהם עזרוכם במלחמתכם.
(כא) אכן יש להם בשליח אל משל איש מקוה אל ד' ואל יום האחרון ומרבה להזכיר את ד'.
(כב) בראות הסאסינים את הקושרים אמרו: אלהים ושלוחו העידו זאת בנו‏[23]; כנים דברי אלהים ושלוחו! ובזאת ירבו להאמין ולדבוק בד'.
(כג) יש מהמאמינים שומרים את אשר העידו בו אלהים‏[24]; יש מהם כבר שלמו את נדריהם; יש מהם מחכים עוד לשלמם ולא יפרו את דברם.
(כד) לצדיקים ישלם ד' כצדקם, ואת החנפים או ייסר או ישוב וירחמם כרצונו, כי סלח ורחום הוא.
(כה) אלהים סכל את עצת הבוגדים, ואין בצע להם; ויגן בעד המאמינים בהלחמם, כי אדיר ועזוז הוא.
(כו) גם שלח אלהים לעזרתם‏[25] קצת אנשי הכתב‏[26] אשר יצאו ממבצרותיהם; אחרי כן שלח מורך בלבבם. את קצתם הרגתם ואת קצתם שביתם.
(כז) וינחילכם אלהים את ארצם ואת מושבותיהם ואת הונם, ויתן לכם ארץ אשר לא עברתם בה מקדם, כי הוא אדיר על כל.
(כח) אתה הנביא! אמור אל נשיך: אם אתן בוחרות בחיי העולם הזה ובתפארתו, קחינה את אשר חפצתן בו, ואשלחכן בכבוד.
(כט) ואם בלבכן ללכת אחרי אלהים ונביאו ולהשיג את מעון העולם הבא, אלהים הכין לעושות טוב מקרבכן שכר גדול‏[27] .
(ל) נשי הנביא! אל נא תחיינה כנשים אחרות! אם אתן יראות אלהים, אל תדברנה עזות, למען לא תחשק בכן נפש חולת אהבה‏[28]; והצניענה בדברכן!
(לא)נשי הנביא! אשה מכן כי תעשה זימה גלויה, תיענש כפלים‏[29]; נקל זה מאלהים.
(לב) ואשה מכן כי תלך בדרך אלהים ושלוחו ותעשה טוב, ניתן לה שכר כפליים ונזבדה זבד טוב.
(לג) שבנה בבתיכן, ואל תענדנה בפאר עת הפתיות‏[30]! התפללנה ותנינה צדקה ושמענה בקול אלהים ושלוחו, כי חפץ ד' להסיר כל תועבה מבית הנביא ולטהרכן!
(לד) זכורנה את אותות אל ואת חכמתו‏[31] הנקראים בבתיכן, כי הוא צופה ומביט אל כל!
(לה) למשלימים ולמשלימות, למאמינים ולמאמינות, לתמימים ולתמימות, לצדיקים ולצדיקות, למחכים ולמחכות, לסובלים ולסובלות, לענוים ולענוות, למפזרים ולמפזרות, למתענים ולמתענות, לצנועים ולצנועות, לזוכרי אלהים ולזוכרות, אלהים הכין כפרת עונותיהם ושכר גדול.
(לו) לא נאוה למאמין ולמאמינה בגזור אלהים ושלוחו אומר, לבחור בטוב ממנו‏[32]; כי כל הממרה את פי ד' ושלוחו, גדולה שגגתו.
(לז) באמרך אל האיש, אשר חנן אלהים אותו‏[33], וגם אתה חנות אותו: הא לך אשתך וירא את אלהים! ותכחד בלבך את אשר חפץ ד' לגלות, ותירא את בני האדם כאשר עליך לירא את אלהים. אחר כלות זייד את אשר זמם‏[34] נתנוה לך לאשה, למען הראות את המאמינים, כי אין חטא בקחתם את נשי אמוניהם לנשים, אחרי הואילם לעשות זאת‏[35]; כי דבר אלהים יקום‏[36] .
(לח) אין חטא בנביא בעשותו את אשר התיר אלהים לנביאים אשר היו לפניו, כי דבר אלהים אמת ונכון.
(לט) גם הם הביאו אותות מאת אלהים, ולא יראו כי אם אותו, כי הוא יודע לחשב.
(מ) מחמד איננו אבי איש אחד מכם‏[37] , כי אם שליח אל וחותם הנביאים‏[38]; ואלהים יודע כל.
(מא) אתם המאמינים! הרבו לזכור את ד' והללוהו בוקר וערב!
(מב) כי הוא מגן בעדכם, ומלאכיו מוציאים אתכם מאפילה לאור; חנון הוא למאמינים.
(מג) שלום יענה אותם ביום ראותם את פניו, ושכר גדול הכין להם.
(מד) אתה הנביא! אנחנו שלחנוך להעיד, לבשר טוב ולהזהיר.
(מה) למען תקרא את האנשים אל אלהים כרצונו, ותאיר להם את דרכם.
(מו) בשר את המאמינים רחמים גדולים מאת אלהים!
(מז) אל תשמע בקול הבוגדים והחנפים, אמנם חדל מהרע להם. בטח בד', כי אין לך משגב מבלעדו.
(מח) אתם המאמינים! אם תקחו נשים מאמינות, ובלבכם להפרד מעליהן טרם בואכם אליהן, אין לכם עת מועד‏[39] לשמרן בבתיכם; אמנם העניקו להן ושלחון בכבוד לנפשותיהן!
(מט) אתה הנביא! אנחנו הואלנו לך לשמור את נשיך אשר קנית לך במוהר, ואת שפחותיך אשר שבית במלחמה ואשר בהן חנן אלהים אותך, את בנות דודיך, את בנות דודותיך הן מאביך הן מאמך, אשר עזבו אתך את ארצן, ואת כל אשה מאמנת אשר הסגירה את נפשה אל הנביא והוא חפץ בה. המותר הזה יהיה לך על שאר המאמינים‏[40] .
(נ) הן ידענו את אשר צוינו אותם על נשיהם ועל שפחותיהם; אמנם אין בך חטא בעברך עליו, כי סלח ורחום אלהים.
(נא) שמור אתהן‏[41] או גרשן כטוב עיניך; גם תוכל לשוב לקחת את אשר גרשת מקדם, ולא יהיה בך חטא‏[42] . הן יקל ממך לרוות את עיניהן‏[43]למען לא תתעצבנה, ותתענגנה על אשר תתן להן. אלהים יודע את כל אשר בלבבכם, כי הוא יודע כל וטוב לכל.
(נב) אך לא תקח לך פילגשים עליהן, ואל תמיר את נשיך באחרות המוצאות חן בעיניך, זולתי את שפחותיך; ואלהים מביט אל כל.
(נג) אתם המאמינים! אל תבואו אל בתי הנביא לולי אם ייטב בעיניו או יקרא לכם לאכול לחם אתו; אך אם יקרא אתכם, בואו אליו. ואחרי אכלכם אתו לחם הרחקו מאתו ואל תתמהמהו בדברי ריק, כי זה ילאה את הנביא, והוא יבוש מהגידו לכם‏[44]; אך אלהים לא יבוש מהגיד לכם את האמת. ואם לכם לבקש דבר מנשי הנביא, דברו אליהן אחרי התכסותן בצעיף. זה טוב לנקיון לבכם ולנקיון לבותיהן. לא נאוה לכם להכעיס את שליח ד' ולשאת את נשיו אחרי מותו, כי ירע הדבר הזה בעיני ד'.
(נד) אם תגלו דבר או תכחדוהו, אלהים יודע כל.
(נה) אך אין חטא בהן‏[45] בדברן‏[46] אל אבותיהן או אל בניהן או אל אחיהן או אל בני אחיהן או אל בני אחיותיהן או אל נערותיהן או אל עבדיהן. אך תיראנה את ד', כי הוא יעיד על כל.
(נו) אלהים ומלאכיו מליצים על הנביא‏[47]; לכן אתם המאמינים! הליצו עליו ודרשו את שלומו‏[48] .
(נז) ואת מקללי אלהים ושלוחו אלהים יארר בעולם הזה ובעולם הבא, ועונש גדול הכין להם.
(נח) וכל מקללי המאמינים והמאמינות חנם ישאו את עון הולכי רכיל ואנשי חמס.
(נט) אתה הנביא! אמור אל נשיך ואל בנותיך ואל נשי המאמינים, כי תלבשנה מעיל בצאתן חוץ לבתיהן‏[49]; זה טוב להן, למען תוכרנה‏[50] ולא ימאסו אתהן האנשים. ואלהים סלח ורחום הוא.
(ס) ואם לא יחדלו החנפים, ורכי הלבב והמדיחים אשר בעיר מדינ"ה מהלחם בך, נסיתך בהם, ואך מעט ימים ילאוך עוד.
(סא) ארורים המה; אחזום והרגום באשר תמצאום!
(סב) כה יעץ ד' עליהם ועל הבוגדים אשר היו לפניהם; ואלהים לא יפר את עצתו.
(סג) ישאלוך על השעה האחרונה; אמור: אך אלהים יודע אותה! לא יגלה אותה לך; אולי קרובה לבוא.
(סד) אלהים ארר את הבוגדים ויכן להם את אש הגיהנם.
(סה) לעד ישבו בו, ואין להם עוזר ומושיע.
(סו) ביום, אשר פניהם יכמרו באש הגיהנם, יאמרו: לו הקשבנו בקול אלהים ושלוחו!
(סו) אדונינו! שמענו בקול שרינו ונגידינו; הם התעונו מהדרך הטובה.
(סח) יסרם נא כפלים, וקללם קללה נמרצת!
(סט) אתם המאמינים! אל תהיו כאנשים אשר הכעיסו את משה בדבותיהם‏[51]; אך אלהים נקהו מדבותיהם, כי עבד נאמן היה.
(ע) אתם המאמינים! יראו את ד' והתבוננו על אמרי פיכם!
(עא) אז יצליח את דרכיכם ויסלח על עונותיכם; מה רב טוב צפון להולכים בדרך אלהים ונביאו!
(עב) לו נתנו את דתנו לשמים ולארץ או להרים, כי אז מאנו לשאתה, ורעדה אחזתם; אך האנשים קבלוה, ובכל זאת חטאו ויהבלו‏[52] .
(עג) אלהים ייסר את החנפים ואת החנפות, את עובדי האלילים ואת עובדות האלילים; אך למאמינים ייטיב, כי סלח ורחום הוא.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה מענין הקושרים הנזכרים בו פסוק כ'.
  2. ^ קודם בוא מחמד הבנים האמונים נחשבו לערביים כבנים עצמיים לענין נחלה ועריות; ומחמד מפר פה את הדת הזאת באמרו: לא נתן אלהים שני לבבות בגוף האדם כלומר: אי אפשר לאהוב את בנו האמון כמו את בנו הטבעי. וטעם הפרת הדת הזאת מאת מחמד הוא: למחמד היה עבד חפשי ושמו זייד, ויקחהו לו לבן; ולו אשה יפה; ותחשק נפש מחמד בה, ויפתה את זייד לגרשה, למען קחתה לו לאשה. וילונו עליו המאמינים; לכן גלה את המאמר הזה.
  3. ^ מנהג הערביים היה בגרשם אשה, אשר בכל זאת חפצו לשמור בבתיהם לאמור אליה: היי לי כמו אמי! כלומר: אסור עלי לגעת בך כבאמי; ובזאת נאסרה האשה הגרושה עליו ועל כל קרוביו כאמותיהם.
  4. ^ אם אסופים הם או נשבו במלחמה.
  5. ^ היטיבו להם.
  6. ^ הוא אבי כל המאמינים.
  7. ^ אסור לבוא אליהן הן בחייו הן אחרי מותו, כאשר הראה לקמן פסוק נ"ג.
  8. ^ לענין נחלה וגילוי עריות.
  9. ^ בקורן.
  10. ^ אחרי נוס מחמד ממיכ"ה למדינ"ה אויביו צרו על העיר הזאת בחיל כבד. ויהי בלילה ותעלה רוח סערה ותהפוך את אהליהם ותולך חול דק אל פניהם וינוסו; ולדעת מחמד זה היה מעשה נס.
  11. ^ כי אתם מקוים אליו.
  12. ^ קצת האויבים ערכו את מערכתם על הגבעה ממזרח לעיר, וקצתם בשפלה ממערב לעיר.
  13. ^ צעקתם צעקה גדולה ומרה בראותכם את המון האויבים.
  14. ^ העיר מדינ"ה נקראה מקדם בשם יתרב.
  15. ^ כי אלהים הענישם על בגדם בו.
  16. ^ הטבעי.
  17. ^ ממות במלחמה.
  18. ^ למחמד.
  19. ^ כלומר החנפים בראותם כי גברה יד מחמד ילכו עמו למען חלק אתו שלל.
  20. ^ אויבי מחמד.
  21. ^ ימאנו לצאת בצבא מפחד מות.
  22. ^ יעמדו מרחוק ויראו יד מי תגבר.
  23. ^ כי אלהים ינסה אותנו הנדבק בו.
  24. ^ כי ידבקו בו.
  25. ^ לעזרת הבוגדים.
  26. ^ גם היהודים שתו את ידיהם עם אנשי מיכ"ה לצור על מדינ"ה.
  27. ^ אחרי הכות מחמד את אויביו, בקשו נשיו ממנו, כי יתן להן נזמים ושמלות מהשלל; ויאמר אליהן: אם טוב לכם כאשר היה עד הנה, שבנה אתי; ואם לא, לכנה בשלום! ותאמר אשתו אישא: לא אעזבך כל ימי חיי! וגם שאר נשיו הלכו בדרכה.
  28. ^ ערבי אחד, ושמו תפיל נשא את עינו אל אישא אשת מחמד.
  29. ^ על חטאה ועל החטיאה את שאר המאמינות.
  30. ^ אל תפרוצנה כאשר עשיתן קודם מתן הקוראן.
  31. ^ את הקורן.
  32. ^ בזה מכון את זיינב אשת זייד, אשר מאנה לעזוב את אישה ולקחת את מחמד; עיין הערה ב' על החזון הזה.
  33. ^ זה זייד, אשר היה אחד מהמאמינים הראשונים במחמד.
  34. ^ לגרש את אשתו.
  35. ^ כלומר אחרי הואל האמונים לגרש את נשיהם.
  36. ^ כלומר אלהים צוהו לקחת את אשת זייד.
  37. ^ איננו קרובכם; לכן יש לאל ידו לקחת את נשיכם.
  38. ^ כלומר האחרון והגדול מכל הנביאים.
  39. ^ עיין לעיל חזון ב', ר"ב"ד.
  40. ^ כי שאר המאמינים לא ירבו להם מארבע נשים; עיין חזון ד', ג'.
  41. ^ את נשיך.
  42. ^ בקחתך אתהן מבעליהן.
  43. ^ למלאות את חפציהן, בתתך להן את שארן, כסותן ועונתן.
  44. ^ מאמר רבותינו ז"ל במסכת דרך ארץ: כל מה שאומר לך בעל הבית, עשה, חוץ מצא.
  45. ^ בנשי מחמד.
  46. ^ בלי תת צעיף על פניהן.
  47. ^ כלומר מגנים בעדו.
  48. ^ מכאן חק לישמעאלים לאמור בהזכירם את שם נביאם מחמד: צלי אללה עליה וסלם כלומר: אלהים יגן בעדו וישם לו שלום.
  49. ^ נשי קדם בצאתן חוץ לבתיהן לובשות מעיל לבן המכסה את כל בשרן מכף רגליהן עד ממעל לראשיהן.
  50. ^ כי צנועות הן.
  51. ^ כמו אהרון ומרים, עיין במדבר י"ב, א'; או קורח ועדתו שחשדו את משה באשת איש, כאשר תמצא בסנהדרין ק"י, א': ויישמע משה ויפול על פניו "מה שמועה שמע? מלמד שחשדוהו באשת איש; כל אחד קנא לאשתו ממשה. גם תמצא במדרש תנחומא על מאמר הכתוב: ויראו כל העדה כי גוע אהרן, במדבר ב' כ"ט, כיון שירדו משה ואלעזר מן ההר, נתקבצו כל הקהל עליהם; אמרו להם: היאך מלאך המות יכול לפגוע באדם שעמד במלאך המות ועצרו, דכתיב: ויעמד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה? אם אתם מביאים אותו, מוטב; ואם לאו, נסקל אתכם! באותה שעה עמד משה בתפלה ואמר: ר"ב"ש"ע הוציאני מן החשד! מיד פתח ה"ק"ב"ה את המערה והראהו להם, שנאמר: ויראו כל העדה כי גוע אהרון.
  52. ^ ענין המאמר הזה הוא, כי טוב שלא לקבל את התורה מקבלה ולא הקימה.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).