הקוראן סורה 16 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)

חזון הדבורים[1][עריכה]

נגלה במיכ"ה ובו מאה ושמונה ועשרים פסוקים. בשׁם אלה הרחמן והרחום

(א) הן בא דבר ד'; לכן אל תחישוהו[2]! חלילה לו את אשר תדמו אליו!
(ב) הוא ישלח את המלאכים בדבר קדשו למען שפך את רוחו על עבדו הישר בעיניו ולהזהיר; אין אל מבלעדי, לכן יראוני!
(ג) הוא ברא את השמים ואת הארץ באמת והוא עליון על כל אשר תדמו אליו.
(ד) הוא יצר את האדם מזרע; ובכל זאת יריבו ביום התקומה[3].
(ה) ואת הבהמה ברא בעבורכם להחמכם ולרוותכם ולאכלה לכם!
(ו) כבוד הנה לכם באספכם אתהן הביתה ובהוציאכם אתהן אל המרעה[4].
(ז) הן מוציאות את משאיכם אל ארצות[5], אשר לא תוכלו להגיע שמה כי אם בחרפכם את נפשכם; כי טוב ורחום אדונכם.
(ח) גם סוסים ופרדים וחמורים ברא למען תרכבו עליהם ותתענגו בהם; גם ברא יצורים אחרים אשר לא ידעתם.
(ט) ביד אל לנחותכם בדרך הטובה ולהשגותכם ממנה; לו חפץ, נחה את כלכם.
(י) הוא מוריד את הגשם מן השמים לסעד את לבכם, ולהשקות את העצים אשר תרעו תחתיהם.
(יא) הוא מצמיח לכם זרע דגן וזיתים ותמרים וענבים וכל עץ פרי; בזה אות למתבוננים.
(יב) הוא עשה את היום ואת הלילה בעבורכם; השמש והירח והכוכבים רצים בדברו; גם זה אות לחכמי לב.
(יג) וכל המינים הנפרדים בארץ ברא בעבורכם, ואות המה לזוכרים את חסדיו.
(יד) הוא המשילכם בים למען האכילכם את לחמו הטוב[6] ולמען הוציא לכם ממנו את פארכם[7] לעטר את בגדיכם; הבט נא אל האניה העוברת בלב הים למען העשירכם! כן ייטיב אלהים לכם, למען תודו לו.
(טו) הוא שם הרים גבנונים בארץ, למען לא תמוט, ונחלים ודרכים אשר תלכו בהם;
(טז) ואת הכוכבים שם להנחותכם בדרך.
(יז) הישוה הבורא אל אשר איננו בורא[8]? הלא תבינו?
(יח) אין לאל ידכם למנות את חסדי ד', כי סלח ורחום הוא.
(יט) אלהים יודע את אשר תכחדו ואת אשר תגלו.
(כ) והאלילים אשר הם עובדים לא בראו כי אם נבראו;
(כא) מתים הם, אין חיים בהם;
(כב) אינם יודעים מתי יקיצו.
(כג) אלהיכם יחיד הוא; וכל המכחשים בעולם הבא ערלי לב וגבהי רוח המה.
(כד) אין ריב כי אלהים יודע את אשר יגלו ואת אשר יכחדו.
(כה) הוא שונא לגבהי לבב.
(כו) ואם יאמר אליהם: מה זה גלה לכם ד'? יענו: משלים קדמונים[9].
(כז) הן ישאו את עונם ביום התקומה ואת קצת עון האנשים אשר תעו אחריהם בבלי דעת; הלא יכבד מהם המשא הזה?
(כח) גם האנשים אשר היו לפניהם התנכלו באלהים; אך אלהים ערה את בנינם עד היסוד[10], ויפל עליהם הגג ממעל להם.
(כט) פתאום בא אליהם יום אידם; וביום התקומה יכלימם אלהים לאמר: אנה אפוא אליליכם, אשר בעבורם הריבתם עמדי? אז יאמרו חכמי לב: עתה תבוא חרפה ורעה על הבוגדים!
(ל) האנשים אשר הומתו מהמלאכים[11] וחטאו על נפשותיהם יבקשו שלום ויאמרו: לא פעלנו עול; אך אלהים יודע את אשר עשיתם!
(לא) בואו בשער הגיהנם ושבו בו! מה קשה שם המושב לגבהי לב!
(לב) אז יאמר אל יראי ד': מה זה שלח אליכם אלהיכם? יענו: שמועה טובה. למישרי לכת ייטיב אלהים בעולם הזה; אך טוב ממנו מעון העולם הבא. מה נעים שם מושב תמימי דרך!
(לג) הם יבואו אל גן העדן, ובתוכו מעינות מים; בו ימצאו את שאהבה נפשם; כן ייטב אלהים ליראיו.
(לד) מלאכי המות יאמרו אל אנשי צדק: שלום עליכם! בואו אל גן העדן, שכר מעלליכם!
(לה) הלא יאמינו הבוגדים, כי יבאו אליהם מלאכי המות, או כי יבא דבר ד'? גם האנשים אשר היו לפניהם עשו כמעשיהם; לא השחיתם אלהים, כי אם הם השחיתו את נפשם!
(לו) עובדי האלילים אומרים: לו חפץ אלהים, לא עבדנו אלהי נכר זולתו, לא אנחנו ולא אבותינו, ולא קדשנו דבר אחר זולתו. כמו כן עשו האנשים אשר היו לפניהם; אמנם הלא על הנביא להורותם ולהזהירם[12]? רעה תבוא אליהם על מעלליהם, ובאמת יגיעם את אשר לעגו לו.
(לז) הן שלחנו נביאים אל כל העמים לאמר: עבדו את אלהים והסירו את תעותכם! מהם נחה אלהים ומהם זנח אל שגגתם. עברו בארץ וראו את אחרית המכחשים באלהים!
(לח) גם אם תאוה נפשך לנחותם, אלהים לא ינחה את אשר בלבו להשגות; לא יהיה להם עוזר.
(לט) הם נשבעו באלהים לאמר: לא יחיה אל את המתים; אכן יבא דבר אל, גם אם רב האנשים לא יבינו.
(מ) הן יודע להם את אשר הריבו בו; והבוגדים יכירו כי שקר עמם.
(מא) אם בלבנו להקים דבר, אין לנו כי אם לאמר: יהי! ויהי.
(מב) ולאנשים אשר עזבו את ארצם בעבור ד' אחרי הענותם[13] ננחיל טוב בעולם הזה; אך שכרם בעולם הבא טוב ממנו; לו יבינו!
(מג) למחכים לד' ולבוטחים בו[14].
(מד) לא שלחנו לפניך כי אם אנשים[15] אשר נראינו אליהם; שאלו את אנשי הכתב אם אינכם יודעים זאת!
(מה) ונשלחם באותות ובמופתים; ונשלח בידך זכרון למען הורות את בני האדם את אשר שלח אליהם[16], למען ישכילו.
(מו) הבטוחים הם האנשים המתנכלים בנביא, כי אלהים לא יבקע את הארץ תחתיהם, או ישיב להם את גמולם אשר לא שערו בנפשם?
(מז) או יאחזם בהיותם בדרך, והם לא יוכלו להשיב את ידו מעליהם?
(מח) או ייסרם אחת אחת? — אך חנון ורחום אלהיכם!
(מט) האינם רואים כי כל הדברים אשר ברא אלהים מפילים צללים מימינם ומשמאלם למען השתחוות לו ולהכנע מפניו[17]?
(נ) כל אשר בשמים ובארץ משתחוים לאלהים; גם חיתו שדי; גם המלאכים לא ירימו את לבם מעבדהו.
(נא) הם יראים את ד' אשר ממעל להם ויעשו את אשר ציום.
(נב) ואלהים דבר אליהם לאמר: אל תעבדו שני אלהים! אין אלהים כי אם אחד ואך אותו עבדו!
(נג) לו כל אשר בשמים ובארץ; בו תאמינו ולקולו תשמעו; התיראו אלהים אחרים זולתו?
(נד) כל הטוב אשר לכם מידו נתן לכם; ובצר לכם קראו אך אותו!
(נה) ובסור הרעה מעליכם קצתכם ידמו לאלהים אלהי נכר,
(נו) ויכחשו בטובה אשר נתן להם. התענגו! הן תדעו באחריתכם.
(נז) גם ישימו לאכל לאלילים הבערים מהמזון אשר נתנו להם; חי ד'! הוא יחשב עמכם על אשר זממתם.
(נח) הם יערכו לאלהים בנות[18], חלילה לו, ולהם את אשר תאוה נפשם[19].
(נט) אם תבשר לאחד מהם בת, יחשך תארו ויכאב מאד.
(ס) אז יתחבא מפני בני האדם על הרע אשר בושר לו, ויריב בלבו אם יחיה או יחפרה בארץ; הלא רע המשפט הזה?
(סא) האנשים המכחשים בעולם הבא, לרעים יחשבו, ואלהים הוא הטוב, עזוז וחכם לב.
(סב) לו ייסר אלהים את בני האדם על פשעיהם, אין כל חי בארץ; אמנם הוא יאחר את גמולם עד עת ידועה, ובבואה לא יאחרוה ולא יחישוה.
(סג) גם ידמו לאלהים את הרע בעיניהם[20], ולשונם תדבר כזב באמרם, כי טוב יבואם; לא כי אש הגיהנם מנת כוסם, ושם יחיו נפרדים מכל בני אדם.
(סד) חי ד'! הן שלחנו לפניך נביאים אל העמים; אך השטן הוקיר בעיניהם את מעלליהם; הוא עוזרם ביום הזה[21], אך נורא יהיה גמולם.
(סה) לא שלחנו אליך את הכתב כי אם למען הורותם את אשר הריבו בו, להנחות ולרחם את המאמינים.
(סו) אלהים מוריד את הגשם מן השמים למען החיות את הארץ אחרי מותה; זה האות[22] למתבוננים.
(סז) גם הבהמות תורינה אתכם; אנחנו משקים אתכם מאשר בבטנן בין פרשן ובין דמן, את החלב הצח, נחמד לשותיו.
(סח) ומפרי התמר והענב נוציא שכר ומזון; גם זה אות למתבוננים.
(סט) ואל הדבורה אמר אדונך: בני לך בתים בהרים ובעצים, מאשר יבנו בו בני האדם.
(ע) ואכלי מכל פרי ושמרי את הדרך אשר נחך אלהיך[23]! אז יצא מקרבה משקה[24] אשר מראהו יפרד[25]; גם בזה אות למתבוננים.
(עא) הוא יצרכם והוא ימיתכם; יש מכם אשר ישביע ימים עד כי לא ידעו את אשר ידעו[26]; כי אלהים יודע כל ואדיר הוא!
(עב) ואלהים בחר בקצתכם מקצתכם בהיטיבו להם; אך האנשים אשר בחר בהם להיטיב להם לא יעניקו מהונם לעבדיהם, באשר גם לאלה חלק בו[27]; היכחשו בחסד אל?
(עג) ואלהים נתן לכם נשים מעצמכם[28], ויוציאו לכם מקרבן בנים ונכדים, וישביעכם כל טוב; התאמינו בהבל ובחסד אל תבגדו?
(עד) הם עובדים זולתי אל את אשר לא ייטיב להם בשמים ובארץ ולא יעזרם.
(עה) אל נא תדמו יצור אל אלהים, כי אלהים יודע כל ואתם אינים יודעים מאומה!
(עו) הן ימשל לכם אלהים משל: עבד מסכן, אשר לא ימשל בכל; ואיש חפשי אשר ברכנוהו בכל טוב, ומפזר ממנו בסתר ובגלוי[29]; הישוו אלה? יהולל שם ד'! אך רבים לא יבינו.
(עז) עוד ימשל לכם אלהים משל: שני אנשים אשר האחד אלם, לא יצלח לכל, ואך לטרח הוא לאדוניו; בכל אשר ישלחהו, ישוב ריקם ולא יביא מאומה; הישוה זה אל מדבר טוב ואל ההולך בדרך הישרה?
(עח) לאלהים גלוים כל רזי השמים והארץ; הוא מקים את דברו ברגע ועוד מעט ממנו, כי הוא אדיר על כל.
(עט) אלהים הוציאכם מבטן אמכם, ואתם לא ידעתם מאומה; ויתן לכם אזנים לשמוע ועינים לראות ולב להבין, למען תתנו לו תודה.
(פ) הלא יראו את בעלי הכנפים דואים באברותיהם תחת השמים? לא יעצר איש בידם מבלעדי אל; גם זה אות לעם המאמין.
(פא) גם נתן לכם אלהים דברים אשר תחסו בצלם[30], ויברא לכם הרים למשגבכם וילבישכם בגדים להצילכם משרב וביום מלחמתכם; כן הרבה אל להיטיבכם למען תשלימו אתו.
(פג) ואם יסורו מאחריך, לא עליך כי אם להזהירם.
(פד) היום יכירו את טובת אל, ומחר ינכרוהו; אך רבם בוגדים המה.
(פה) יבוא היום, אשר נקים לכל גוי עד, ולא יהיה להם מליץ ולא ירוחמו.
(פו) והיה כי יראו הבוגדים את ענשם אשר אין תרופה לו, ולא יאחר לבוא,
(פז) וביום ראות עובדי האלילים את אליליהם, יאמרו: ד'! אלה אלילינו אשר עבדנו זולתך; אז יענו האלילים: אנשי כזב אתם[31]!
(פח) ביום ההוא יכנעו הבוגדים לפני האלהים ויענו לו שלום; ויבצר מהם את אשר יזמו.
(פט) שבר על שבר יבוא על הבוגדים והמתעים מדרך אל, יען כי השחיתו בארץ.
(צ) ביום ההוא נקים עד בכל הגוים, אשר יעיד בהם; ואותך נקים להעיד באנשים האלה[32], כי שלחנו בידך את הספר הזה מוסר השכל לכל הדברים, קו הישר ורחמים ובשורה טובה למשלימים עם אל.
(צא) הן מצוכם אלהים צדק וטוב לקרוביכם[33] כי נפשו שנאה חמס עול ומרמה; הוא יועצכם למען תזכרוהו.
(צב) החזיקו בברית אל, אשר כרתם לו, ואל תפרו את שבועותיכם אשר העידותם אלהים בהם, כי הוא יודע את פעלכם!
(צג) ואל תהיו כאשה אשר התירה את חוטיה[34] אחרי קשרה אותם, ואל תהתלו איש באחיו בשבועותיכם אם תגבר יד עם בעם[35]; כי מנסה אלהים אתכם, והוא יורכם ביום התקומה את אשר הריבותם עליו.
(צד) לכן אל תהתלו איש באחיו בשבועותיכם, פן תמוט רגלכם אחרי הכונה[36], ויקרכם רע על אשר שבתם מאחרי דרך ד', וענש גדול יהיה לכם.
(צו) אל תפרו את ברית אל במחיק קטון, כי טוב לכם באלהיכם אם מבינים אתם!
(צז) כל אשר לכם אצלכם, יכלה; וכל אשר לכם אצל אלהיכם, יקום לעולם; מה נעים שכר פעלת המחכים לאלהים!
(צח) כל עושה טוב, אם איש או אשה, (והוא מאמין) ננחילו טוב כל ימי חייו, ונעים יהיה שכר פעלתו.
(צט) ואם תקרא את הקורן, התפלל אל אלהיך, למען יצילך מיד השטן הנסקל[37]!
(ק) כי לא שליט הוא[38] במאמינים ובבוטחים באלהים,
(קא) אך ימשל בעבדיו ובמשתחוים לו.
(קב) ואם נסיר פסוק אחד מהקורן, ונשים אחר תחתיו — הן יודע אל את אשר יגלה — יאמרו אליך: אך מדבר כזבים אתה[39]! ורבם לא יבינו.
(קג) אמר: רוח הקודש שלחהו[40] מאת אדונך באמת, למען אמץ את לב המאמינים ולהנחות ולבשר טוב את המשלימים.
(קד) גם יודעים אנחנו, כי יאמרוף איש נכרי מורהו[41] ועוזרהו לחבר את הקורן בלשון זרה, והוא ידבר אלינו בלשון ערבית.
(קה) אכן כל המכחשים באותות אל, לא ינחם אלהים, ולהם ענש גדול.
(קו) הבוגדים עונים שקר באותות אל; אד הם הם אנשי כזב המה.
(קז) כל הבוגד באלהים אחרי האמינו בו, (אם לא בחזקה, ולבו שלם אתו) וכל ההולך בדרך הבוגדים מלבו, חרון אף ד' ירבץ בו, ולו ענש גדול.
(קח) יען כי בחר בחיי העולם הבא; ואלהים לא ינחה את הבוגדים.
(קט) חתם אלהים את לבם ואת אזנם את עינם, לא יבינו; אין ריב, כי יספו בעולם הבא.
(קי) אמנם לעוזבים את בתיהם אחרי הכנעם, ולנלחמים ומחכים לאל, להם אדונך סלח ורחום הוא.
(קיא) יבוא היום, אשר בו כל נפש תליץ בעד נפשה, ולכל נפש יושב גמולה; לא יעשה עול לכל איש.
(קיב) ואלהים ישים למשל את העיר הזאת[42], אשר היתה שלוה ושקטה ולא חסרה כל בכל מקום, ותכחש בטובת אל; לכן פקדה אלהים ברעב גדול ובחרב על רוע מעלליה.
(קיג) הן בא אליהם נביא מקרבם ויענו בו שקר; ויבואם מוסרם על מרים.
(קיד) אכלו את הטוב אשר נתן לכם אלהים לאכלה, ותנו תודה לאלהים על טובתו ועבדוהו!
(קטו) לא אסר עליכם אלהים כי אם את הנבלה ואת הדם ואת החזיר; וכל אוכל מהם בשגגה ובבלי דעת, לו אל סלח ורחום הוא.
(קטז) ואל תדברו בפיהם כזב לאמר: זה מותר וזה אסור למען ענות שקר באל; המדברים כזבים באל לא יצליחו.
(קיז) מעט ישתכרו; וענש גדול להם.
(קיח) ועל היהודים אסרנו את אשר כבר הודענו לך מקדם[43]; לא הרענו להם, אך הם השחיתו את נפשם.
(קיט) החוטאים מבלי דעת ושבים ומטיבים את דרכם, להם אדונך סלח ורחום הוא.
(קכ) אברהם איש תמים, דבק באלהיו ומאמין היה; לא עבד אלהי נכר.
(קכא) הוא הודה ד' בעד חסדיו, לכן אהבהו וינחהו בדרך הטובה.
(קכב) ונגמלהו טובה בעולם הזה, ובעולם הבא מושבו בין המאושרים.
(קכג) לכן גלינו לך: לך בדת אברהם המאמין אשר לא עבד אלהי נכר!
(קכד) השבת ניתן לאנשים אשר הריבו בו[44]; ואדונך יוכיח ביניהם ביום התקומה על אשר הריבו עליו.
(קכה) קרא את האנשים בחכמה ובעצה טובה אל דרך אדונך; ואם תריב עמם, דבר אליהם רכות; כי אדונך מכיר את התועים מדרכו ואת ההולכים בה.
(קכו) אם תשיבו נקם לצריכם, אל תנקמו כי אם כפי הרעה אשר עשו לכם.
(קכז) אך טוב לכם כי תשאו ותסבלו את הרעה אשר יגמלכום.
(קכח) לכן שא עונם מאהבת ד', ואל תתעצב אל לבך עליהם ועל נכליהם, כי אלהים הולך עם יראיו ועם תמימי דרך.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה מענין הדבורה הנזכרת לקמן פסוק ס"ט.
  2. ^ אל תכעיסוהו במעלליכם פן ימהר ליסר אתכם.
  3. ^ אנשי מיכ"ה הביאו אל מחמד רגל אדם יבשה ויאמרו אליו; היוכל ד' להחיות את הרגל היבשה הזאת, באשר כל בשרה עפש ויהי לעפר? ויען: אם ד' יכול לברא את התבל מאין, גם יוכל להחיות את הרגל הזאת. ועיין סנהדרין צ"א, א'.
  4. ^ כל הון הערבים בימים ההם היה במקנה; וכפי מספר מקנה איש הללו את עושרו.
  5. ^ אל מדברות, אשר אי אפשר לעברם בלי גמלים; לכן קוראים הערבים את הגמל: אנית המדבר.
  6. ^ דגים.
  7. ^ את הפנינים.
  8. ^ כוכבים ומזלות ואלילים.
  9. ^ היהודים והנוצרים אמרו אל מחמד, כי אין כל חדש בדבריו, רק מעלה גרה את דברי התורה והעוואנגעליאום.
  10. ^ פה מכון את אנשי דור הפלגה.
  11. ^ אנשי עאד, תמוד וכו'.
  12. ^ גם אם הקב"ה ידע מקדם כי לא ישמעו, בכל זאת שלח אליהם נביאים.
  13. ^ מאויבי מחמד.
  14. ^ הפסוק הזה הוא המשך הפסוק הקודם.
  15. ^ ולא בני אלהים; בזה מכון את הנוצרים.
  16. ^ את הקורן.
  17. ^ עיין לעיל חזון י"ג, ט"ז.
  18. ^ הערבים אמרו כי השדים בנות אלהים המה.
  19. ^ הערבים התעצבו על לבם בהולד להם בת; אך בהולד בן ששו.
  20. ^ בנות.
  21. ^ בחיי העולם הזה.
  22. ^ לתחית המתים.
  23. ^ לעשות דבש.
  24. ^ נופת צופים.
  25. ^ דבש ודונג.
  26. ^ יזקנו כל כך, כי לא יזכרו עוד את אשר היה כימי ילדותם.
  27. ^ כלומר גם אם נתן להם ד' רכוש לרב, למען ייטיבו בו, אינם מפזרים ממנו לעבדיהם.
  28. ^ מצלעכם.
  29. ^ בעבד מסכן יבין את האלילים, ובאיש חפשי את הק"ב"ה.
  30. ^ עצים.
  31. ^ לא מאהבה עבדתם אותנו כי אם להכעיס את הק"ב"ה.
  32. ^ באנשי מיכ"ה.
  33. ^ כלומר לאנשי דתכם.
  34. ^ זו פענעלאפע אשת אוליססעס אשר למען התעות את חושקיה ארגה ביום, ותתיר את החוטים בלילה.
  35. ^ כלומר אם עם רפה ידים נשבע לעם חזק ממנו להיות לו לעבדים, לא יפר את בריתו בהחליפו כח.
  36. ^ באמונה.
  37. ^ עיין לעיל חזון ג', ל"א. לדעת הישמעאלים השטן אורב ליראי ד' בהתפללם וטורדם בכונתם, לכן חק הישמעאלים לומר קודם תפלתם: אנוסה לעזרה אל ד' למען יצילני מהשטן הנסקל.
  38. ^ השטן.
  39. ^ אויבי מחמד הוכיחוהו, כי הרבה פעמים דבריו סותרים זה את זה.
  40. ^ אויבי מחמד אמרו עליו, כי חכם יהודי ושמו עבד אללה אבן שלאם עוזרהו לחבר את הקורן.
  41. ^ את מחמד.
  42. ^ מיכ"ה, אשר היו בה שבע שני רעב בימי מחמד.
  43. ^ עיין לעיל חזון ה' א'.
  44. ^ היהודים הוכיחו את מחמד, על אשר שם את יום הששי ליום מנוחה; ויענם: מתחלה יום הששי קדש היה, יען כי בו נברא האדם; גם מדברי הכתוב: וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, מוכח כי יום הששי המבחר מכל הימים, כי הוא היה תכלית הבריאה. במאמר הכתוב, בראשית ב', נ', צריך לומר תחת: ויברך אלהים את יום השביעי, את יום הששי. והנה משה בקש לעשות את יום הששי יום מנוחה; אך היהודים הריבו בו, וינח להם משה את רצונם.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).