הקוראן סורה 26 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

חזון המשוררים‏[1][עריכה]

נגלה במיכ"ה ובו מאתים ושמונה ועשרים פסוקים בשם אלה הרחמן והרחום

(א) ט"ס"מ‏[2] אלה אותות הספר הגלוי.
(ב) אולי מתעצב אתה אל לבך על אשר אינם מאמינים בך.
(ג) לו חפצנו, שלחנו אליהם אות מן השמים, אשר הכניעו תחתיו את ערפיהם.
(ד) אך לא בא עוד אליהם זכרון חדש מאת אדונם, אשר לא מרדו בו.
(ה) הלא יביטו אל הארץ, אשר מקרבה הוצאנו כל עץ רענן למינהו?
(ו) גם זה אות; אך רובם לא יאמינו.
(ח) הן אדונך עזוז ורחום הוא.
(ט) בקרוא אדונך אל משה לאמר: לך אל העם הבוגד!
(י) אל עם פרעה, ושאלם הלא ייראוני!
(יא) ויאמר משה: אדוני! ירא אנכי פן יענו בי שקר.
(יב) נחר גרוני, ולשוני תדבר עלגים; שלח נא את אהרון!
(יג) גם חטאתי להם‏[3]; לכן יראתי פן יהרגוני.
(יד) ויאמר אלהים; בלעדי! לכו באותותינו, ואנחנו נהיה עמכם!
(טו) ויבואו אל פרעה ויאמרו: אנחנו שלוחי אדון העולמים;
(טז) שלח עמנו את בני ישראל!
(יז) ויאמר פרעה: הלא גדלתיך בעודך ילד, ותשב מספר שנים בביתנו?
(יח) ובכל זאת עשית עול‏[4] ותבגד בי!
(יט) ויאמר משה: אמנם עשיתי עול ואשגה מאד,
(כ) לכן נסתי מפניכם כי יראתי אתכם; ואדוני נתן לי חכמה וישימני לשלוחו.
(כא) הזאת הטובה אשר גמלתני, כי העבדת את בני ישראל בפרך?
(כב) ויאמר פרעה: ומי אדון העולמים!
(כג) ויען משה: אדון השמים והארץ, אם בלבכם להאמין.
(כד) ויאמר פרעה אל האנשים אשר אתו: השמעתם זאת?
(כה) ויאמר משה: הוא אדונכם ואדון אבותיכם הראשונים.
(כו) ויאמר פרעה אל עמו: השליח הזה, אשר שולח אליכם, אך משוגע הוא!
(כז) ויאמר משה: הוא אדון המזרח והמערב וכל אשר ביניהם, אם מבינים אתם.
(כח) ויאמר פרעה: אם תקרא אל אלהים אחרים מבלעדי, אשימך במשמר‏[5]!
(כט) ויען משה: ואם אתן לך מופת?
(ל) ויאמר פרעה: הביאהו, אם צדיק אתה!
(לא) וישלך משה את מטהו, ויהי לנחש גלוי.
(לב) ויוציא את ידו מחיקו, ותהי לבנה לעין הרואים.
(לג) ויאמר פרעה אל עמו: הן זה חובר חברים מחוכם!
(לד) בלבו לגרשכם מארצכם בכשפיו; מה תחשבו על זאת!
(לה) ויאמרו: שלח אותו ואת אחיו, והפקד פקידים בכל עריך,
(לו) למען יקהילו את כל חוברי חברים מחוכמים!
(לז) ויתקבצו כל המכשפים לעת מועד ביום החג‏[6].
(לח) ויאמר אליהם; האתם כלכם יחד? אולי נשמע לקול המכשפים, אם תגבר ידם‏[7]!
(לט) ובבוא המכשפים אל פרעה ויאמרו: היהיה לנו שכר אם תגבר ידנו?
(מ) ויאמר פרעה: טוב הדבר! אתם תהיו קרובים אל כסאי.
(מא) וישליכו את מיתריהם ואת מטיהם ויאמרו: חי פרעה! ידנו תעז.
(מב) וישלך משה את מטהו ויבלע את אשר השליכו.
(מג) וישתחוו המכשפים,
(מד) ויאמרו: מאמינים אנחנו באדון העולמים,
(מה) אדון משה ואהרון.
(מו) ויאמר פרעה: התאמינו בו, טרם אואיל לכם? אך גדול הוא מכם; הוא למדכם לקסם קסמים; הן תדעו באחריתכם!
(מז) בגדעי את ידיכם ואת רגליכם ואת הפך האחרת, ואתלכם יחד!
(מח) ויאמרו: לא תרע לנו, כי אנחנו שבים אל אלהינו!
(מט) אנחנו מוחילים לאלהים, כי יכפר לנו את חטאינו, על היותנו הראשונים אשר האמינו בו.
(נ) ונודיע את משה, כי יצא בלילה עם עבדי, למען לא ירדפום אויביהם.
(נא) וישלח פרעה אל כל עריו,
(נב) ויאמר: העם הזה אך מתי מעט הוא;
(נג) גם אם אויבינו הם,
(נד) אמנם גדולים ועצומים אנחנו מהם.
(נה) ונסיתם לעזוב את גניהם ואת מעינותיהם,
(נו) ואת אוצרותיהם ואת בתי חמדיהם,
(נז) למען הורישם את בני ישראל.
(נח) וירדפו אחריהם לעת צאת השמש.
(נט) ויהי בראות שני החילים איש את אחיו ויאמרו ריעי משה: הן ישיגונו!
(ס) ויאמר משה: לא כן, כי ד' עמי וינחני!
(סא) ונאמר אל משה: הך במטך את הים! ויבקע הים, ויהי כל חלק ממנו כהר עצום.
(סב) ונקריב את האחרים‏[8] ,
(סג) ונציל את משה ואת אשר אתו,
(סד) ונשקע בים את האחרים.
(סה) גם זה אות; אך רבם לא יאמינו.
(סו) ואדונך עזוז ורחום הוא.
(סז) ספר נא להם את מעשה אברהם!
(סח) באמרו אל אביו ואל עמו: מה זה אתם עובדים?
(סט) ויאמרו: אנחנו עובדי פסילים ומשתחוים להם בכל עת.
(ע) ויאמר: השומעים אתכם בקראכם אותם?
(עא) הייטיבו או ירעו לכם?
(עב) ויאמרו: גם אבותינו עשו זאת!
(עג) ויאמר: ההתבוננתם על אשר אתם עובדים,
(עד) אתם ואבותיכם הראשונים?
(עה) אליליכם שונאי המה; אך לא אדון העולמים,
(עו) בוראי ומנהלי,
(עז) מאכילני ומשקני,
(עח) בחלותי ירפאני;
(עט) הוא ימיתני וישוב ויחיני.
(פ) אליו קויתי כי יכפר לי על חטאי ביום הדין.
(פא) אדוני! תן לי חכמה, והושיבני בין הישרים!
(פב) תן לי לשון אמת בעמיתי!
(פג) והנחילני את הגן הנעים!
(פד) וכפר לאבי, כי היה ממספר התועים!
(פה) אל תכלימני ביום התקומה,
(פו) ביום אשר בו הון וזרע לא יועילו,
(פז) כי אם לב שלם באלהיו;
(פח) ביום הוגש גן העדן לצדיקים,
(פט) והגיהנם יראה לרשעים
(צ) אשר להם יאמר:
(צא) איה אפוא האלילים אשר עבדתם מבלעדי אל?
(צב) היושיעוכם או יושיעו את נפשם?
(צג) אז יושלכו בו הם ואליליהם
(צד) וכל עדת השטן.
(צה) אז יאמרו הרשעים‏[9] בהריבם יחד:
(צו) הי ד'! גדולה היתה שגגתנו!
(צז) בדמותנו אתכם לאדון העולמים!
(צח) אך הבוגדים הסיתנו,
(צט) ועתה אין לנו מליץ
(ק) ואין מי יגן בעדנו;
(קא) לו נוכל לשוב ארצה למען נאמין באלהים!
(קב) גם בזה‏[10] אות; אך רבם לא יאמינו.
(קג) ואדונך עזוז ורחום.
(קד) גם דור נח ענה שקר בשלוחו.
(קה) באמור אליהם אחיהם נח: הלא תיראו אלהים?
(קו) אני שליח נאמן אליכם.
(קז) יראו את ד', ושמעו בקולי:
(קח) לא אבקש מכם שכר, כי שכרי באדון העולמים.
(קט) לכן יראו את ד' ושמעו בקולי!
(קי) ויאמרו: הנאמין בך, באשר רק רקים ופוחזים הולכים אחריך?
(קיא) ויאמר: לא ידעתי את פעלם;
(קיב) אדוני יחשב עמהם על מחשבותיהם; לו תבינו!
(קיג) לא אגרש את המאמינים‏[11];
(קיד) אינני כי אם מזהיר גלוי.
(קטו) ויאמרו: נח! אם לא תחדל מהזהיר, נרגמך באבנים!
(קטז) ויאמר: ד'! עמי עונה בי שקר!
(קיז) שפוט נא ביני וביניהם, והציל אותי ואת המאמינים אשר אתי!
(קיח) ונציל אותו ואת אשר אתו בתבה המלאה;
(קיט) ואת האחרים טבענו בים.
(קכ) גם בזה אות; אך רבם לא יאמינו.
(קכא) ואדונך עזוז ורחום הוא.
(קכב) גם אנשי עאד ענו שקר בשלוחם.
(קכג) באמור אליהם הוד: הלא תיראו את ד'?
(קכד) שליח נאמן אנכי לכם.
(קכה) יראו את ד' ושמעו בקולו!
(קכו) לא אבקש מכם שכר, כי שכרי באדון העולמים.
(קכז) התשימו אות בכל גבעה למען צחק בו‏[12]?
(קכח) התבנו לכם מגדל למען חיות לעולם‏[13]?
(קכט) התכבידו את לבכם לעשות עול?
(קל) יראו את ד' ושמעו בקולו!
(קלא) יראו את אשר חלק לכם כל טוב אשר אתם יודעים:
(קלב) בהמות ובנים,
(קלג) גנות ומעינות מים!
(קלד) יראתי פן יקרכם עונש היום הנורא!
(קלה) ויאמרו אליו: שוה לנו אם תיעצנו אם אין;
(קלו) אינך מדבר כי אם משלים קדמונים;
(קלז) לא נוסר לעולם.
(קלח) ויענו בו שקר, ונשמידם. גם זה אות, אך רבם לא יאמינו.
(קלט) ואדונך עזוז ורחום הוא.
(קמ) גם אנשי תמוד ענו שקר בשלוחם.
(קמא) באמור אליהם אחיהם שלח: הלא תיראו אלהים?
(קמב) שליח נאמן אנכי לכם!
(קמג) יראו את ד' ושמעו בקולי!
(קמד) לא אשאל מכם שכר; שכרי באדון העולמים.
(קמה) התדמו בנפשכם, כי תתענגו לעולם על מחמדי התבל,
(קמו) על גנות ועינות מים,
(קמז) על זרע דגן ותמרים, אשר פרים מתוק לחככם?
(קמח) העוד תבנו מגדלים גבוהים בהרים?
(קמט) יראו את ד' ושמעו בקולי!
(קנ) אל נא תשמעו בקול הבוגדים
(קנא) המשחיתים בארץ ולא ייטיבו בה!
(קנב) ויאמרו אליו; אך משגע אתה!
(קנג) אינך כי אם בשר כמונו; הביא מופת, אם כנים דבריך!
(קנד) ויאמר: הגמלה הזאת תהיה לכם מופת; לה תהיה משקה ולכם יהיה משקכם ליום ידוע‏[14]!
(קנה) אל תרעו לה, פן יקרכם גמול היום הנורא!
(קנג) ויעקרוה; אמנם אחרי כן נחמו על רעתם,
(קנז) בבוא אליהם גמול. גם זה אות, אך רבם לא יאמינו.
(קנח) ואדונך עזוז ורחום הוא.
(קנט) גם עם לוט ענו שקר בשלוחם.
(קס) באמור אליהם אחיהם לוט: הלא תיראו את ד'!
(קסא) שליח נאמן אנכי לכם.
(קסב) יראו את ד' ושמעו בקולי!
(קסג) לא אבקש מכם שכר; שכרי באדון העולמים.
(קסד) התעשו זימה בזכרים?
(קסה) ותמאסו את נשיכם אשר ברא אלהים בעבורכם? אך עם בוגד אתם!
(קסו) ויענו: לוט! אם לא תחדל מהזהיר, נחרימך!
(קסו) ויען: בחלה נפשי במעשיכם!
(קסח) ד'! הציל אותי ואת ביתי ממעשיהם!
(קסט) ונציל אותו ואת כל משפחתו,
(קע) זולתי את אשתו הזקנה אשר אבדה.
(קעא) אז השמדנו את האחרים.
(קעב) ונמטר עליהם אבני אלגביש; וישמיד המטר את המוזהרים.
(קעג) גם זה אות; אך רבם לא יאמינו.
(קעד) ואדונך עזוז ורחום הוא.
(קעה) גם אנשי היערים‏[15] ענו שקר בשלוחם.
(קעו) באמור אליהם שעיב: הלא תיראו את ד'!
(קעז) שלוח נאמן אנכי לכם!
(קעח) יראו את ד' ושמעו בקולי!
(קעט) לא אבקש מכם שכר; שכרי בד' אדון העולמים.
(קפ) מדת צדק תהיה לכם, אל תכחשו בעמיתכם!
(קפא) מאזני צדק ומשפט תהיינה לכם.
(קפב) אל תגזלו את הון בני האדם, ואל תשחיתו בארץ!
(קפג) זכרו את אשר ברא אתכם ואת הדורות הראשונים!
(קפד) ויאמרו: הן משוגע אתה!
(קפה) אינך כי אם בשר כמונו, ולאיש כזב חשבונך!
(קפו) הפל נא עלינו את השמים, אם צדיק אתה!
(קפז) ויאמר: אדוני יודע את אשר אינכם יודעים!
(קפח) ויענו בו שקר; ויאחזם גמול יום הענן‏[16].
(קפט) גם בזאת אות; אך רבם לא יאמינו.
(קצ) ואדונך עזוז ורחום הוא.
(קצא) הקוראן הזה נגלה מאת אדון העולמים.
(קצב) בו שלח את רוח קדשו
(קצג) אל תוך לבך, למען תזהיר בו
(קצד) בלשון ערבית הנודעה.
(קצה) גם הכתבים הקדמונים זכרוהו.
(קצו) הלא זאת אות להם, כי חכמי בני ישראל זכרוהו?
(קצז) לו נתנוהו ביד איש אחר,
(קצח) והוא קראהו אליהם, גם אז לא האמינו.
(קצט) כן שמנו בלבות הבוגדים.
(ר) לא יאמינו בו, עד כי יראו את הגמול הנורא.
(רא) פתאום יבוא יום אידם בלי דעתם.
(רב) אז יאמרו: הלא נושע?
(רג) העוד יחישו את ענשו?
(רד) הלא ראית, כי הארכנו את אפנו ימים רבים?
(רה) אחרי כן בא אליהם את אשר הועד בהם.
(רו) כל מחמדיהם לא הועילום.
(רז) לא שחתנו עוד עיר בלתי אם הזהרנוה.
(רח) ונשלח אליה זכרון, ולא עשינו לה עול.
(רט) לא שלחנוהו ביד השרים‏[17],
(רי) כי לא מחשבותם מחשבותינו, גם לא יבינוהו.
(ריא) רחוקים הם משמוע את דברי.
(ריב) אל תקרא אל אלהים אחרים מבלעדי אל, פן תוסר!
(ריג) הזהיר את קרוביך‏[18]!
(ריד) ודבר רכות אל המאמינים אשר ילכו אחריך!
(רטו) ואם ימרו את פיך, אמור: נקי אנכי ממעשיכם!
(רטז) בטח באל עזוז ורחום!
(ריז) הוא רואה אותך בקומך
(ריח) להשתחוות עם המשתחוים,
(ריט) כי הוא שומע ויודע כל.
(רכ) האגיד לכם, אל מי ישולחו השדים?
(רכא) אל כל אנשי מרמה ועול;
(רכב) הם מגידים את אשר שמעו‏[19], ורבם מדברים שקר.
(רכג) והמשוררים‏[20] ילכו אחרי הבליהם.
(רכד) האינך רואה אותם משוטטים בכל גיא‏[21]?
(רכה) ומגידים את אשר אינם יודעים?
(רכו) אך המאמינים ועושי טוב והמרבים לזכור את ד',
(רכז) יעמדו על נפשם בקום עליהם הבוגדים,
(רכח) והבוגדים ידעו את המקום אשר יודחו שמה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה מענין המשוררים הנזכרים בו פסוק ר'כ'ג'.
  2. ^ לא נודע ענין האותיות האלה.
  3. ^ בהרגי את המצרי.
  4. ^ בהרגך את המצרי.
  5. ^ עיין לעיל חזון כ', ט'–פ"ב.
  6. ^ עיין שם ס"א.
  7. ^ אם משה ואהרון יגדלו מכם, נאמין באלהיהם.
  8. ^ את המצרים.
  9. ^ אל אליליהם.
  10. ^ בקורות אברהם.
  11. ^ מן התבה.
  12. ^ אלילים אשר אתם מצחקים בעבדכם איתם.
  13. ^ לעשות לכם שם, למען לא יסוף זכרם מלב דור האחרון; עיין בראשית י"א ד'.
  14. ^ לדעת הישמעאלים שתתה הגמלה הזאת את כל מי באר המקום הזה ביום אחד; לכן אמר שלח אל אנשי תמוד, כי הם והגמלה ישתו מי הבאר לחליפות יום אחר יום!!
  15. ^ אנשי מדין; עיין לעיל חזון ט"ו, ע"ח.
  16. ^ יום הדין.
  17. ^ היהודים אמרו, כי הקוראן מעשה שטן הוא.
  18. ^ את משפחת הקוריישים, הנכבדת מכל אנשי מיכ"ה.
  19. ^ השדים משמיעים את בני האדם את אשר שומעים מאחורי הפרגוד; עיין חגיגה ט"ז, א'.
  20. ^ הערביים אשר בימי מחמד אהבו מאד את המליצה ודברי שיר; ולעת התאסף עם רב לעלות לדגל אל הקאאבא אשר במיכ"ה, המשוררים השמיעו שם את שיריהם לעיני כל העם; והשירים, אשר עלו על האחרים בהתרוממות וביופי, נכתבו באותיות מוזהבות על לוחות ויוקעו על דלתות הקאאבא. והנה קצת המשוררים האלה תמכו את ידי מחמד ויפארוהו וירוממוהו בשיריהם, וקצתם חרפוהו וגדפוהו; ועל אלה מוסב המאמר הזה.
  21. ^ המשוררים בהגותם בלבם על שיריהם הלכו בדד בגיא, למען לא יטרדם איש

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).