הקוראן סורה 13 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

חזון הרעם‏[1][עריכה]

נגלה במיכ"ה ובו שלשה וארבעים פסוקים. בשׁם אלה הרחמן והרחמן

(א) א"ל"מ"ר‏[2] אלה אותות הכתב והאמת אשר נגלו לך מאת אדונך; אך רוב האנשים לא יאמינו.
(ב) אלהים רקע את השמים ויכינם בלי עמודים; אז ישב על כסאו וישם את השמש ואת הירח תחת משמרתו; לכל יצוריו נתן חק ידוע; כלם סרים למשמעתו; הוא מגלה את אותותיו למען תדעו כי תשובו אליו.
(ג) הוא מדד את הארץ וישם בקרבה הרים ונחלים, ומכל הדברים נתן בה שני מינים‏[3]; הוא מביא את הלילה אחרי היום; ובזה די אותות למתבוננים.
(ד) ובארץ גלילים נפרדים ומחוברים‏[4], כרמים, גנות ירק ותמרים; מהם קרובים זה לזה‏[5] ומהם נפרדים; גשם אחד ירום ובכל זאת נפרדים מיניהם למאכל. די אותות בזה למתבוננים.
(ה) ואל תתמה על מרי הבוגדים! הן תתמה על דברם: הנשוב ונחיה אחרי שובנו אל העפר?
(ו) האנשים הבוגדים באלהים ישאו שרשרות על צואריהם ויהיו רעי שאול תחתית; לעד ישבו שם.
(ז) הם יבחרו בהחישך את הרע מהחישך את הטוב, גם אם ראו את גמול הבוגדים; הן חנון אלהים לחוטאים, אך נורא הוא בהשיבו גמול.
(ח) הבוגדים יאמרו: לא נאמין עד יבוא אלינו מופת! אמנם אך מזהיר אתה‏[6], ולכל גוי נתנו מנהל.
(ט) אלהים יודע את פרי בטן כל אשה, בהצר רחמה ובהרחבו; לכל דבר נתן חק.
(י) הוא יודע את הנסתרות והנגלות; אדיר ונשגב הוא.
(יא) לאחת תחשב בעיניו, אם תכחדו את הגיון לבכם או תוציאוהו בשפתיכם; אם תמששו באפלה או תלכו לאור היום.
(יב) לכל אדם יש מלאכים הולכים לפניו חליפות וצבא; הם שומרים את ארחותיו כדבר אל. הן אלהים לא יסיר חסדו מעם, בלתי ימיר זה את נפשו‏[7]; ואם יגור אומר להרע לעם, אין לזה עוזר ומושיע מבלעדי אל.
(יג) הוא מראה אתכם את הברק לפחדכם ולתקותכם‏[8], ומכביד את העננים בגשם.
(יד) הרעם מספר את כבודו, ואת המלאכים תכסה פלצות; הוא משלח את ברקיו ומשבר בהם את מי יחפץ; ובכל זאת האנשים מריבים עליו, גם אם הוא אדיר על כל.
(טו) לו דומיה תהלה; ועובדי האלילים המתפללים לאחרים זולתו, לא יענו. כאיש אשר פירש את כפו למים ומתחנן להם למען יבאו אל פיו, אך הם לא יבאו —; כן תפלת הבוגדים אך שוא היא.
(טז) לאלהים תכרע כל ברך בשמים ובארץ אם ברצון אם אין‏[9]; גם צללי בוקר וערב משתחוים לפניו‏[10].
(יז) אמור: מי אדון השמים והארץ? הלא ד'? התנוסו לעזרה אל אלהים אחרים מבלעדו אשר לא ייטיבו ולא ירעו לכם? הישוו העורים אל הפקחים או החשך אל האור? הבראו האלילים בריאה כבריאתו? — אלהים ברא כל, יחיד וכביר הוא!
(יח) הוא מוריד את המים מן השמים, ומישר את ארחות הנחלים, ומעלה את הקצף על פני המים; מהמתכות יעלה גם כן קצף, בהצרפם באש לעשות מהן חליות או כלי בית; כן יורכם אלהים להבחין בין האמת והשקר; הקצף ילך לו, והמתכת המועילה את בני האדם תשאר בארץ; כן ממשל לכם אלהים משלים למען הורותכם. השומעים בקול אלהיהם ינחלו טוב, והממרים את פיו רעה תבוא אליהם, גם אם יהיו להם כל אוצרות התבל וכמספרם לפדות את נפשם; הן יחשב אלהים עמהם; הגהינם יהי מושבם, ומה רע המושב הזה!
(יט) הישוו יודעי האמת אשר שולחה לך מאת אדונך אל העורים? אך חכמי לב יבינו זאת.
(כ) המחזיקים בעדות אל, ולא יפרו את בריתו.
(כא) הקושרים את אשר צוה אלהים לקשרם‏[11], ויראים את אלהיהם ואת יום החשבון‏[12],
(כב) והמצפים לראות את פני אדוניהם, ומתפללים, ומפזרים מאשר נתנו להם הן בגלוי הן בסתר, ומתקנים את מעשיהם הרעים בטובים, להם יהיה המעון הטוב,
(כג) גן העדן; יבואו שמה עם אבותיהם ונשיהם ובניהם המישרים ארחותיהם; והמלאכים יבאו לקראתם בכל שער ושער לאמר:
(כד) שלום עליכם על אשר חכיתם! מה נעים חלקכם במושב הטוב!
(כה) אולם המכחשים בעדות אל ומפירים את בריתו ומפרידים את אשר צוה אלהים לקשר ומשחיתים בארץ, מארה תבוא עליהם ורע יהיה מושבם.
(כו) אלהים פותח את ידו וקופצה כטוב בעיניו; הם ששו בחיי העולם הזה, ומה הבל חיי העולם הזה נגד העולם הבא!
(כז) הבוגדים אומרים: אם לא יראו לו מופתים מאת אדוניו, לא נאמין בו; אמר: אלהים משגה את אשר יחפץ בו ומנחה את השבים אליו,
(כח) מאת המאמינים ומשקיטים את לבם בזכרון אלוה. הלא ישקיט זכרון אלוה את לבות בני האדם? — אכן המאמינים ועושי טוב אשריהם! נעים יהיה מבואם‏[13]!
(כט) הן שלחנוך אל עם, אשר קדמוהו עמים אחרים, למען תקרא לפניהם את אשר הורינוך; אך הם יכחשו ברחמן. אמור: הוא אדוני; אין אל מבלעדו! בו בטחתי ואליו אשוב.
(ל) גם אם ינטשו הרים ממקומם ותבקע הארץ או ידברו המתים, לא יאמינו; כי הכל יצא מפי ד'. הלא ידעו המאמינים, כי לו חפץ ד', נחה את כל בני האדם?
(לא) לא תשוב הרעה מרדוף את הבוגדים ומלון בתוך בתיהם עד בוא דבר אל, ואלהים לא ימיר את דברו.
(לב) גם לשלוחים אשר היו לפניך לעגו, גם אם היטבתי להם; אחרי כן יסרתים, ומה היה אחריתם!
(לג) מי הושם על כל נפש ועל מעלליהם? (הלא אלהים‏[14]?) ובכל זאת ידמו לו אלהי נכר. אמור: קראו את שמם! התורו את ד' דברים אשר לא ידע בארץ, או בשקר דברתם זאת‏[15]? הן ידעו הבוגדים את כחשם‏[16], על תעותם מדרך הטוב; וכל איש אשר אלהים ישגהו, אין לו מנהל!
(לד) יוסרו בעולם הזה; אך מוסרם בעולם הבא רב ממנו, ואין להם עוזר מבלעדי אל.
(לה) בגן העדן מושב הצדיקים; בו נוזלים נחלי מים, פריו נאמן וצלו נחמד; זה חלק יראי ד', ואחרית הבוגדים אש הגיהנם.
(לו) האנשים אשר נתנו להם את הכתב ישישו באשר גלינו לך; אך רבים מקרבם קשרו קשר להריב בו. אמור: אני האמרתי לעבד את ד', ולבלתי עבוד אחר זולתתו; אליו אשוע ואליו אשוב!
(לז) הן שלחנו אליך את המדע בלשון ערבית; ואם תשמע בקולם אחרי היות לך החכמה, אין לך עוזר ומושיע מבלעדי אל.
(לח) הן שלחנו לפניך נביאים, ונתן להם נשים ובנים‏[17], ולא היה בידם לעשות מופתים זולתי ברצון אל; לכל גוי נתנו כתב.
(לט) אלהים ימחה ויקים כטוב בעיניו‏[18], כי אצלו אם הכתב‏[19].
(מ) אם נראך את ענשם או נמיתך, עליך להזהיר ועלינו לחשב‏[20].
(מא) הלא ראו כי בא אלהים אל ארצם ויצר את גבולם‏[21]? אלהים שופט אמת; לא יפר איש את דברו, כי הוא ממהר לחשב.
(מב) גם האנשים אשר היו לפניהם התנכלו; אך חכמת אלהים עולה על על נכליהם; הוא יודע את פועל כל נפש. הן יבינו הבוגדים למי הוכן מושב גן העדן!
(מג) הבוגדים יאמרו: לא שלחך אלהים; אמור: ד' וכל יודעי הכתב עדים ביני וביניכם!

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה מענין הרעם הנזכר בפסוק י"ד.
  2. ^ אלה ראשי תיבות: אמר לי מחמד רבי.
  3. ^ זכר ונקבה.
  4. ^ ארץ רחבת ידים ואיי הים.
  5. ^ במינם.
  6. ^ כלומר לא על נבוא לעשות מופתים כי אם להזהיר את בני האדם.
  7. ^ לשוב מאחרי ד'.
  8. ^ פחד פן ימיתכם, ותקוה כי ירוה את הארץ.
  9. ^ כל יצורי התבל עושים את רצון קונם בדעתם ושלא בדעתם.
  10. ^ בנטותם ארצה.
  11. ^ את בני האדם באמונה האמתית.
  12. ^ תחית המתים.
  13. ^ בגן העדן.
  14. ^ שתי המלות האלה לא נמצאו בקורן; אך אני הוספתים למען השלים את ענין המאמר. המחבר.
  15. ^ כלומר ידעתם היטב כי הבל המה.
  16. ^ בבוא עליהם יום אידם.
  17. ^ היהודים והנוצרים הוכיחו את מחמד על תאותו אל הנשים.
  18. ^ יעביר את הדתות הישנות ויקים תחתיהן דת חדשה.
  19. ^ מקור הדעת והחכמה.
  20. ^ אין לך לדעת אם ניסר את הבוגדים בעודך חי או אין; עליך להזהירם ועלינו ליסרם.
  21. ^ פה מכון את אנשי מיכ"ה, אשר מחמד שם שמות בארצם.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).