הקוראן סורה 100 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)

חזון הסוסים הקלים[1][עריכה]

נגלה במיכ"ה או במדינ"ה ובו אחד עשר פסוקים

בשם אלה הרחמן והרחום

(א) בסוסים הקלים,
(ב) המפיקים ניצוצי אש בדהרותיהם;
(ג) במעירים איש את אחיו בבוקר,
(ד) ומעפרים בעפר,
(ה) ודולקים בחיל אל מחנה האויבים,
(ו) נשבעתי, כי בן האדם בוגד באדוניו,
(ז) וביום ההוא יעיר בנפשו.
(ח) הוא שם את לבו אל מחמדי התבל;
(ט) האיננו יודע, כי יום אחד יקום מקברו,
(י) וכל אשר בלבו ייגלה?
(יא) אלהים ישקיף ביום ההוא על בני האדם.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה מענין הסוסים הקלים אשר בו מתחיל.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).