הקוראן סורה 24 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

חזון האור‏[1][עריכה]

נגלה במיכ"ה ובו שלשה וששים פסוקים בשׁם אלה הרחמן והרחום

(א) הנה שלחנו את החזון הזה, ונשים בו חקים, ונשלח בו אותות מובנים למען תזכרו.
(ב) לקדש ולקדשה בקורת מאה תהיה לכל אחד מהם; אל תרפו ידיכם ממשפט אלהים, אם מאמינים אתם באלהים וביום האחרון; וקצת מאמינים יעידו על ענשם‏[2].
(ג) קדש לא ישא אשה אחרת כי אם קדשה או עובדת אלילים; וקדשה לא תשא איש אחר כי אם קדש או עובד אלילים. חרם זאת למאמינים‏[3]
(ד) וכל המעיד באשה טובת מעללים כי נאפה, ולא יביא ארבעה עדים, לו תהיה בקורת שמונים; ואל תקבלו עוד את עדותו, כי רשע הוא!
(ה) אך לשבים מפשעם ולעושי טוב אלהים סלח ורחום בוא.
(ו) ואשר יעידו בנשיהם כי נאפו, ואין להם עד זולתם, יעיד ארבעה פעמים באלהים‏[4], כי כנים דבריו.
(ז) ובפעם החמשית ישא את מארת ד' עליו, אם שקר דבר.
(ח) אמנם האשה תנקה מעונה, אם תעיד ארבע פעמים באלהים, כי שקר דבריו.
(ט) ובפעם החמשית תשא את מארת ד' עליה, אם כנים דבריו.
(י) לולי חנן אל אתכם ורחמכם, (כי חנון הוא וחכם לב) כי אז אבדה הארץ.
(יא) אל תתעצבו על הולכי רכיל אשר בקרבכם! לא לרעתכם כי אם לטובתכם המה‏[5]. כל אחד מהם ישא עונו כדי רשעתו, והאיש אשר הסית אותם‏[6], לו עונש גדול.
(יב) הלא חשבו טוב בלבם המאמינים והמאמינות בשמעם זאת, ויאמרו: אך שקר גלוי זה!
(יג) ההביאו‏[7] ארבעה עדים על אמתת דבריהם? – באשר לא הביאו עדים, אך אנשי כזב הם בעיני אלהים.
(יד) לולי חנן אל אתכם ורחמכם בעולם הזה ובעולם הבא, כי אז יסרכם בעונש גדול על דבת לשונכם, בהוציא פיכם את אשר לא ידעתם מאומה בו ובמאסכם בטוב בעיני ד'‏[8].
(טו) מדוע לא אמרתם בשמעכם זאת: לא נכון לנו לדבר על זאת! חלילה לנו; אך דבה גדולה זאת!
(טז) אלהים מזהירכם, למען לא תעשו עוד כדבר הזה, אם מאמינים אתם.
(יז) אלהים יורה אתכם את אותותיו, כי הוא יודע כל וחכם לב.
(יח) ולאנשים המבקשים להוציא דבה על המאמינים, עונש גדול.
(יט) בעולם הזה ובעולם הבא, כי אלהים יודע את אשר אינכם יודעים.
(כ) לולי חנן אל אתכם ורחמכם (כי חנון ורחום הוא) כי אז כבר בא גמולכם.
(כא) אתם המאמינים! אל נא תלכו בעקבות השטן, כי כל ההולך בעקבות השטן יהגה און ויעשה את הרע בעיני ד'. לולי חנן ד' אתכם ורחמכם, לא נקה אחד מכם לעולם; אמנם הוא ינקה את אשר יחפץ, כי הוא שומע ויודע כל.
(כב) אל נא ישבעו העשירים והנכבדים בכם לבלתי תת מאומה לקרובים ולדלים ולעוזבים את אחיהם בעבור מלחמת אל; לא כי אם יסלחו להם ויחנום‏[9]. הלא תבקשו כי אלהים יסלח לכם ויחנכם? הלא חנון ורחום הוא?
(כג) העונים שקר בנשים מאמינות טובות מעללים אך לא שומרות את דרכן‏[10], מארה תבוא עליהם בעולם הזה ובעולם הבא; ולהם עונש גדול.
(כד) ביום ההוא לשונותיהם, ידיהם ורגליהם תעדנה על מעשי ידיהם‏[11].
(כה) ביום ההוא ישיב להם ד' את גמולם באמת, וידעו כי אלהי אמת הוא.
(כו) הוא יקשור נשים רעות עם אנשים רעים ואנשים רעים עם נשים רעות; נשים טובות עם אנשים טובים, ואנשים טובים עם נשים טובות ואלה תנוקינה מדבת הולכי רכיל. אלהים יכפר בעדן ויריק עליהן את ברכתו
(כז) אתם המאמינים! אל תבואו אל בית, אשר לא לכם הוא, בלתי דרוש לשלום יושביו! זה טוב לכם, כי תזכרוהו.
(כח) ואם לא תמצאו שם איש, אל תבואו בו, בלתי אם יושביו יואילו לכם. ואם יאמרו אליכם: צאו! אז תצאו‏[12]; זאת נאוה לכם, ואלהים יודע את מעשיכם.
(כט) לא תשאו חטא בבואכם אל בית לא נושב, אשר בו תמצאו מנוח‏[13]; ואלהים יודע את אשר תגלו ואת אשר תכחדו.
(ל) אמור אל המאמינים, כי יעלימו את עיניהם וישמרו מערותם‏[14]; זאת נאוה להם, ואלהים מביט אל פעלם.
(לא) ואמור אל המאמינות, כי תעלמנה את עיניהן ותשמרנה מערותן, אל תגלינה אותה כי אם לעת הצורך; גם תכסינה את חיקן בצעיף. אל תגלינה את ערותן כי אם בפני בעליהן או הוריהן או הורי בעליהן או בניהן או בני בעליהן או אחיהן או בני אחיהן או בני אחיותיהן או נערותיהן או עבדיהן או קנין כספיהן‏[15], או אנשים אשר ברגליהן ולא יחשקו לאשה‏[16], או טפיהן אשר לא יביטו אל ערות אשה. גם לא תעכסנה ברגליהן למען הראות את ערותן. אתם המאמינים! שובו נא כלכם אל אלהיכם למען תצליחו!
(לב) השיאו את בחוריכם ואת עבדיכם ואת אמהותיכם, אם טובי מעללים הם; ואם עניים הם, אלהים ישפיע הון עליהם ברב חסדו; כי טוב הוא ויודע כל.
(לג) והאנשים אשר אין להם מוהר לקחת אשה, ישמרו מזנות, עד ישפיע אלהים הון עליהם ברב חסדו; ולעבדיכם המבקשים כתב לצאת בו חפשי‏[17], תנוהו אם ידעתום תמימי דרך; והעניקו להם מהונכם, אשר בו חנן אל אתכם. ואל תסיתו את אמהותיכם לזנות, למען השיג מחמדי התבל, אם בלבן ללכת בדרך הטובה‏[18]. ואם תוסתנה ביד חזקה, אלהים יחון אתהן וירחמן אחרי הוסתן.
(לד) הן שלחנו אליכם אותות מובנים כאותות אשר היו מקדם‏[19]; טובה עצתי לתמימי דרך.
(לה) אלהים הוא מאור השמים והארץ. אורו נמשל כשיפוע בחומה אשר בו מנורה, והמנורה בכלי זכוכית, והזכוכית תהל אור ככוכב נוגה‏[20]. פרי עץ מבורך, הזית, יוקד בה; איננו צומח לא במזרח ולא במערב‏[21]. שמנו מפיק אור, גם אם לא תגע בו האש; נרו יהל על כל הנרות, ואלהים ינחה באורו את הישר בעיניו. כך ממשל אלהים משלים לבני האדם, כי הוא יודע כל.
(לו) בבתים, אשר בהם שכן אלהים את שמו, שם יהללוהו בני האדם בוקר וערב‏[22].
(לז) לא ממכר ולא קנין ימנעם מהזכיר את שם ד', מהתפלל ומתת צדקה, כי יראים את היום אשר בו ירגז לבם ומראה עינם‏[23].
(לח) ואלהים ישלם להם את פעלם, ויוסיף את הונם ברחמיו, כי הוא יריק את ברכתו על הישרים בעיניו עד בלי די.
(לט) ומעללי הבוגדים כאד בערבה‏[24]; הצמא יחשבהו למים, ובקרבו אליו לא ימצא מאומה. אך אלהים אתו, אשר ישיב לו את גמולו, כי הוא יודע לחשב.
(מ) או כערפל בים; גליו יעברו על גליו, וענן כבד יכסם בצל צלמות, עד כי לא יאחז איש מאומה בידו בהוציאו אותה. האיש, אשר לא יאירהו אלהים, אין לו אור.
(מא) האינך רואה, כי כל היצורים אשר בשמים ובארץ מהללים את ד', גם בעלי הכנפים בפרשם את אברותיהם? כל יצור יודע את תפלתו ואת שיר תודתו, ואלהים יודע את מעשיהם.
(מב) לד' מלוכת השמים והארץ, והכל אליו ישוב.
(מג) האינך רואה בהניע אלהים את העננים, אז יצברם ויעשם לאגודה אחת? אז תראה בהריקם את גשמם מקרבם, אשר יפול בחזקה מן השמים עם הברד; אלהים ייסר בו את מי יחפוץ, וישיבהו ממי יחפוץ; עוד מעט וברק הברק יעור את מראה העין.
(מד) אלהים מעביר את הליל ואת היום; גם בזה אות למתבוננים. אלהים ברא את כל היקום ממים‏[25]; יש מהם הולכים על גחונם, יש מהם על שתי רגלים ויש מהם על ארבע. אלהים בורא את אשר חפץ, כי הוא אדיר על כל.
(מה) הן שלחנו אותות מובנים; ואלהים ינחה את הישרים בעיניו בדרך הטובה.
(מו) יאמרו: מאמינים אנחנו באלהים ובשלוחו, ונשמע בקולם; אחרי בן יקשו את ערפם ולא יאמינו.
(מז) ובהקראם אל אלהים ושלוחו, למען ישפוט ביניהם, קצתם יפנו עורף.
(מח) לו אמת אתם, כי אז יכנעו מפניו.
(מט) החלי בקרב לבם? או אינם יודעים? או היוראים, פן אלהים ושלוחו יעשו להם עול? לא כן, כי חוטאים המה!
(נ) אך המאמינים, בהקראם אל אלהים ושלוחו, למען ישפוט ביניהם, יאמרו: שמענו ונשמע בקולך! אז יצליחו.
(נא) כל השומע בקול אלהים ושלוחו, וירא את אלהים ומכבדו, יצליח.
(נב) הם נשבעים באלהים לצאת אתך בצבא בצוך אותם; אמור: אל תשבעו! שמוע טוב מהשבע, ואלהים יודע את מעשיכם!
(נג) שמעו בקול אלהים ושלוחו! ואם תשובו מאחריו, עליו לעשות כאשר צווה, ועליכם לשאת את עונכם. אם תשמעו בקולו, הוא ינחכם; לא על הנביא כי אם להזהירכם.
(נד) אלהים הבטיח את המאמינים ועושי טוב להנחילם את הארץ תחת הבוגדים, כאשר הנחיל את המאמינים אשר היו לפניהם, ולהקים את אמונתם אשר בחרו בה ולהושיבם בטח אחרי החרדם; אך יעבדוני, ולא ידמו אלי אלהי נכר; וכל הבוגד חוטא על נפשו.
(נה) התפללו ועשו צדקה ולכו אחרי השלוח, למען תרוחמו!
(נו) אתם המאמינים! עבדיכם, קנין כספכם, ובחוריכם, אשר עוד לא גדלו, יבואו לדרוש את שלומכם שלש פעמים ביום‏[26]: לפני תפלת השחר, ובצהרים אחרי הפשיטכם את בגדיכם‏[27] ואחרי תפלת הערב; שלושת המועדים האלה לכם המה‏[28]. אך לא תשאו חטא, לא אתם ולא הם, בבואם זולתי המועדים האלה לשרתכם זה אחר זה. כן יורכם אלהים את אותותיו, כי הוא יודע כל וחכם לב.
(נז) וגם אחרי הגיע טפיכם אל עת דודים ידרשו לשלומכם כאשר עשו האנשים אשר היו לפניהם. כן יורכם אלהים את אותותיו, כי הוא יודע כל וחכם לב.
(נח) נשיכם הזקנות, אשר לא תלדנה עוד בנים, לא תשאנה חטא בפשטן את בגדיהן‏[29], אך לא תגלינה את ערותן; ואם תצניענה לכת, טוב להן, כי אלהים שומע ויודע כל.
(נט) אין חטא לעור לפסח ולמנוגע וגם לכם, באכלכם אתם בבתיכם‏[30] או בבתי אבותיכם או בבתי אמותיכם או בבתי אחיכם או בבתי אחיותיכם או דודותיכם (הן מאביכם הן מאמכם) או בבתים, אשר מפתחותיהם הפקדו לכם, או בבתי ריעיכם. אין חטא בכם, אם תאכלו בהם לבדכם או יחד‏[31].
(ס) ואם תבואו אל בית, אמרו שלום איש את אחיו‏[32], וברכו איש את אחיו בשם ד'! כן יורכם אלהים את אותותיו למען תשכילו.
(סא) אלה הם המאמינים: המאמינים באלהים ובשלוחו, ואשר לא יצאו מאתו, עד שאלם את רצונו, בהתקבצם אליו; והשואלים אותך בבקשם לצאת מאתך, אלה מאמינים בד' ובשלוחו. ואם ישאלו את רצונך למען צאת אל עסקיהם, הואיל למי תחפוץ, וכפר בעדם את פני אלהיך‏[33], כי חנון ורחום הוא!
(סב) אל תדמו את קריאת השליח אל קריאת איש כמוכם אל אחיו! הן מכיר אלהים את הפונים את ערפם אל קריאתו, ומבקשים עזר מבלעדו. הממרים את פיו ישמרו, פן ינסם אלהים או ייסרם בעונש גדול.
(סג) כל אשר בשמים ובארץ לד' הוא; הוא יודע את מעשיכם. ביום ההוא ישובו אליו, והוא יורם את אשר עשו, כי הוא יודע כל.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה מענין האור, אשר מדמה אליו את הקב"ה פסוק ל"א.
  2. ^ המלקות תהיה בפני שנים עדים מאמינים.
  3. ^ להנשא לקדש או לזונה.
  4. ^ ישבע ארבעה פעמים באלהים, כי ראה אותה בשעת הטמאה; ואחרי השבעו יאמר: מארת ד' עלי, אם שקר נשבעתי!
  5. ^ מחמד, בצאתו למלחמה על אויביו, לקח אתו את אישא בת אבו בכר. ויהי בדרך, ותרד אישא לעת ערב מעל גמלה, ותצא מחוץ למחנה למען הסך את רגליה; ומחמד ידע. ותט מן הדרך ותתע, ולא יכלה עוד להגיע אל המחנה. ויהי אחרי רוצה אנה ואנה, ויפלו עליה חבלי שנה מיגיעתה, ותרדם. ויהי בבוקר ויעבר אצלה אחד מהמאמינים, ושמו ספאן אבן אלמואטל, ויושיבה על גמלו וישיבה אל מחמד. ועבד אללה אבן עבא, שונא למחמד, הוציא דבר במחנה, כי ספאן הסית את אישא להרחק אתו מן המחנה, למען עשות דבר רע. ועל המעשה הזה גלה מחמד את המאמרים האלה למען נחם את אשתו ולדבר על לבה.
  6. ^ מוסב על עבד אללה.
  7. ^ עבד אללה והשומעים לקולו.
  8. ^ לדבר טוב באחיו.
  9. ^ אבו בכר אבי אישא נשבע, כי לא ינחיל מאומה את דודו מסתח אשר גם כן היה ממספר מוציאי הדבה.
  10. ^ אשר לא תצניענה לכת, גם אם לא תעשינה דבר רע.
  11. ^ מאמר חכמינו ז"ל: אף איבריו של אדם מעידים בו, שנאמר: ואתם עדי נאם ד'; עיין חגיגה ט"ז, תענית י"א.
  12. ^ מאמר חכמינו ז"ל במסכת דרך ארץ: כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה, חוץ מצא.
  13. ^ כמו הבתים אשר במדברות המופקרים לכל, ונקראים: קרוואן סריי.
  14. ^ מהסתכל בה או ממשמש בה.
  15. ^ עבדיהן, כי העבדים לא נחשבו לבני אדם בעיני בני קדם.
  16. ^ הסריסים.
  17. ^ שטר שחרור.
  18. ^ בזה יכון את עבד אללה הנזכר לעיל, אשר הפקיר את אמהותיו לכל האנשים למען קחת לו את אתננן.
  19. ^ בתורה ובאיוואגגיליאום.
  20. ^ במאמר הזה יכון, כי מעשי אלהים ונפלאותיו נראים לכל, והוא איננו נראה.
  21. ^ ארץ מולדת הזית הוא סביבות מקמות החמים הנקראים: הייסי צאני.
  22. ^ מכאן אסור לישמאלים להתפלל תפלת קבע כי אם בבית התפלה.
  23. ^ בראותם את יסורי הרשעים בגיהנם.
  24. ^ במדבריות עולה אד מן הארץ לעת הצהרים ובזרוח השמש עליו עוברי הדרכים מדמים בנפשם כי נחל מים הוא.
  25. ^ מטיפת זרע.
  26. ^ זה דרך כבוד.
  27. ^ חק לבני קדם לישן את שנת הצהרים כחום היום.
  28. ^ להתפלל, ולא יפריעוכם מתפלתכם.
  29. ^ בפני אנשים; כי לא תסיתנה עוד.
  30. ^ לפני בוא מחמד חרפה היתה לישמעאלים לאכל לחם עם איש, אשר מום בבשרו, על שלחן אחד.
  31. ^ עם איש אשר מום בבשרו.
  32. ^ חק לישמעאלים בפגעם באיש אחד, לאמר אליו: שלום עליכם! וזה עונה: עליכם השלום.
  33. ^ למען יסלח להם את עונם על בחרם ללכת אחרי עסקיהם משמוע בקולך.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).