הקוראן סורה 22 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

חזון החג‏[1][עריכה]

נגלת במיכ"ה ובו שמונה ושבעים פסוקים.

בשם אלה הרחמן והרחום

(א) בני אדם! יראו את אלהיכם, כי רעש השעה האחרונה דבר נורא הוא!
(ב) ביום ההוא תראו כי כל אשה מינקת תשכח את יונקה, וכל אשה הרה תפיל את פרי בטנה, וכל בני האדם ינועו כשכורים ולא מיין, כי נורא יהיה מוסר ד'.
(ג) יש אדם‏[2] מריב באלהים בלי דעת והולך בעקבות השטן אשר מרד האלהים.
(ד) הלא כתוב, כי הוא‏[3] מדיח את כל האנשים ההולכים אחריו, וישליכם אל עונש שאול תחתית?
(ה) בני אדם! אם מריבים אתם היום התקומה, זכרו כי אנחנו בראנוכם מעפר, או מזרע, או מדם קפוא‏[4], או מבשר שלם או אינו שלם‏[5], למען נורכם את אותותינו. אם טוב בעינינו, נניח את פרי הבטן ברחם עד מועד הלידה; אז נוציאכם קטנים ונגדילכם; יש מכם ימותו נערים, ויש מכם ישבעו ימים עד כי לא ידעו את אשר היה בימי ילדותם. גם תראה את הארץ יבשה, אך בהמטירנו עליה מים תחליף כח ותרבה לעשות פרי לכל מין.
(ו) זה המופת כי אלהים אמת הוא וכי יחיה את המתים, וכי אדיר הוא על כל.
(ז) אין ריב כי תבוא שעת הדין, וכי אלהים יוציא את בני האדם מקבריהם.
(ח) יש איש המריבבאלהים בלי דעת‏[6]; אין לו מדריך ולא ספר גלוי.
(ט) בגאון לבב יפנה צוארו‏[7]למען התעות את בני האדם מדרך אלהים. חרפה תשיגהו בעולם הזה, וביום התקומה נטעימהו את עונש השריפה.
(י) אז נאמר אליו: זה גמולך אשר קדמו ידיך‏[8], ואלהים לא יעשה עול לעבדיו!
(יא) יש אנשים אשר עובדים את האלוהים על הגבול‏[9]. בהיטיב לו אלוהים ידבק בו, ואם ינסהו במקרה רע, יסור מאחוריו ויאבד את חלקו בעולם הזה ובעולם הבא. אך גדול האבדן הזה!
(יב) הם‏[10] עובדים מבלעדי אל את אשר לא ייטיב ולא ירע להם; מה גדולה שגגתם!
(יג) ואם עובדים את אשר רעתו קרובה מטובתו‏[11], אוי להם על עוזרם, אוי להם על בחירתם!
(יד) אלהים יביא את המאמינים ועושי טוב אל גנות ובתוכם נחלי מים; כי אלהים כל אשר חפץ עשה.
(טו) כל איש אשר ידמה בנפשו, כי אלהים לא יעזרהו‏[12] לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, יטה מיתר עד לשמים, ויתלה את עצמו בו; אז יגדעהו למען יראה אם ערמתו תפר את הרע בעיניו‏[13].
(טז) כן שלחנו אותות מובנים, ואלהים ינחה את הישר העיניו.
(יז) אלהים יבדיל ביום התקומה בין המאמינים ובין היהודים ושבא‏[14] ונוצרים ומגוס‏[15] ועובדי אלילים, כי אלהים יעיד על כל.
(יח) הלא תראה כי כל אשר בשמים ובארץ משתחווים לאלהים? השמש והירח, הכוכבים ההרים והעצים, בהמות יער ורב האנשים: אך גם על אנשים רבים יבוא עונש אלהים.
(יט) וכל איש אשר יבזהו אלהים, לא ינחל כבוד, כי אלהים כל אשר חפץ עשה.
(כ) שתי כתות‏[16] הן, מריבות על אלהיהן. לבוגדים אש הוכנו, ומים חמים יוצקו על ראשיהם.
(כא) עורם וכל אשר בקרבם יכוו בהם, בשבט ברזל יוכו.
(כב) ובכל עת אשר יבקשו לצאת משם ולהמלט מצוקתם נשיבם שמה לאמר: קחו את עונש השריפה!
(כג) ואלהים יביא את המאמינים ועושי טוב אל גנות ובתוכם נחלי מים; שם יענדם באצדעות זהב ובפנינים, ילבישם בגדי שש;
(כה) יען כי הלכו בדרך הטובה כדבר אלהים ויישרו את ארחותיהם.
(כה) ואת הבוגדים, אשר מנעו את בני האדם מהלחם במלחמת אל ומבקר בהיכל החרם‏[17] אשר שמנו לבית תפלה לבני האדם, לאזרח ולגר: ואת כל המחללים את מקדש אל, ננחיל עונש גדול.
(כו) הן הושבנו את אברהם במכון הבית‏[18] לאמור: אל תעבדו אחר זולתי, וטהר את ביתי בעבור המקיפים אותו והעומדים בו ומשתחוים בכריעת ברך!
(כז) והשמיע את בני האדם את החג, ויבואו אליך ברגליהם או על גמלים רזים, כי מדרך רחוקה יבואו.
(כח) ויעידו על טובתם‏[19] ויזכרו את שם ד' בימים הידועים‏[20] על מאכל הבהמה אשר נתן להם; אכלו ממנה, והאכילו גם את העני והאביון!
(כט) אז יחדלו מענות את נפשותיהם‏[21] וישלמו את נדריהם ויקיפו את הבית הישן.
(ל) כה תעשו: וכל המכבד את מקדשי אל, טוב לו האדוניו. את כל בהמה תאכלו זולתי את אשר אסרנו עליכם‏[22]. הרחקומאלהינכר, והשמרו מדבר זרות‏[23]!
(לא) היו תמימים עם אלהים, ואל תדמו לו אלהי נכר; כי כל מדמה לאלהים אלהי נכר נמשל כדבר הנופל משמים ארצה ועף השמים יאכלהו או הרוח תדפנו אל ארץ רחוקה‏[24].
(לב) כן הוא; וכל המכבד את חקי אלהים ממספר ישרי לבב הוא.
(לג) עד היום המועד לקרבן תועלת הן‏[25] לכם; וביום הקרבן שחטון בבית הישן‏[26]!
(לד) לכל עם נתנו להם לאכלה. ואלהיכם אלהים אחד, השלימו אתו! ובשר טוב את הנכנעים לפניו,
(לה) את המטים לבם לזכרון שם ד', והסובלים את הרעה הבאה עליהם, ומתפללים, ומפזרים מאשר נתנו להם!
(לו) ואת הגמלים שמנו לתועלת לכם, למען שמור בהם את חקי ד'‏[27], הזכירו עליהם את שם ד' בערככם אותם‏[28]; ובהמוט ארכובותיהם‏[29] אכלום, ותנו מהם לעניים הנכלמים‏[30] ולמבקשים. הן המשלנוכם בהם‏[31] למען תתנו לי תודה.
(לז) לא ירצה אלהים בבשרם ובדמם כי אם בצדקכם. הן נתנם בידכם, למען תהללוהו על אשר נחכם בדרך הטובה; ובשר את תמימי דרך,
(לח) כי אלהים ישמור את המאמינים, וכי שונא הוא לבוגדים.
(לט) אלהים הואיל למאמינים, כי ילחמו עם הבוגדים; ויש לאל ידו להושיעם.
(מ) גם יושיע את המגורשים מבתיהם והם לא עשו עול כי אם על אמרם: ד' הוא אלהינו; לולי המשיל אלהים יד האדם באדם, כח אז כבר נהרסו כל בתי הכמרים וכל בתי תפלות הנוצרים והיהודים והישמאלים אשר בהם יזכר תמיד שם ד'‏[32]. אך אלהים יושיע את החוסים בו, נורא ועזוז הוא.
(מא) הוא יציל את האנשים המתפללים וחונני דלים ובוחרים בטוב ומואסים ברע אחרי הושיבו אותם בארץ; ואחרית כל הדרים באלהים‏[33].
(מב) הן יענו בך‏[34] שקר; אמנם גם האנשים אשר היו לפניהם, דור נח, עאד, תמוד, דור אברהם, עם לוט ואנשי מדין ענו שקר בנביאיהם; גם במשה דברו כזבים. הארכתי את אפי לבוגדים; אולם אחרי כן אחזתים ואיך היתה מהפכתם!
(מג) כמה ערים שחתנו על חטאם, ותהיינה עם בתיהן למשואות נצח! כמה בארות הובשנו, וכמה ערי מבצר שמנו לשממה!
(מד) הלא יעברו בארץ, למען יהיה להם לב להבין ואזנים לשמוע? עיניהם לא עורות הנה, כי אם לבם אשר הקרבם.
(מה) הם מבקשים, כי תחיש להם את גמולם; אמנם לא ימיר אל את דברו, כי אלף שנותיהם כיום בעיני אלהיהם‏[35].
(מו) לכמה ערים הארכתי את אפי על חטאם! אחרי כן יסרתים; ואלי ישובו כל הדברים.
(מו) אמור: בני אדם! אך מזהיר גלוי אנכי לכם.
(מח) ולמאמינים ולעושי טוב יכופר עונם, ורב טוב צפון למו.
(מט) והמבקשים להפיר את אותותינו יהיו רעי הגיהנם.
(נ) לא שלחנו עוד לפניך שליח או נביא, אשר לא התעהו השטן בקראו לבני האשם את נבואתו‏[36]; אך אלהים יפיר את עצת השטן, ויקים את אותותיו, כי הוא יודע כל וחכם לבב הוא.
(נא) הוא ממשיל את השטן להתעות את הנביאים, למען נסות את רפי וכבדי לב; כח האמת מאת אדונך, ויאמינו בה וישקיטו את לבבם; ואלהים ינחה את המאמינים בדרך הטובה.
(נג) ולא יחדלו הבוגדים מהריב, עד תבוא פתאום השעה אחרונה, ויגיעם גמול היום הנורא.
(נד) ביום ההוא תהיה לד' המלוכה, והוא ישפוט ביניהם, ויביא את המאמינים ועושי טוב אל גנות נעימים.
(נה) ולבוגדים ומכחשים באותותינו יהיה עונש גדול.
(נו) ולעוזבים את ארצם בעבור מלחמת אל, ונהרגים בה או ימותו, יפזר אלהים רב טוב משפע חסדו, כי הוא הטוב מכל המשפיעים.
(נו) הוא יביאם אל המבוא אשר תאוה נפשם‏[37],, כי הוא יודע כל וחכם לב.
(נח) כן יהיה; וכל המשיב נקם לבוגדים כדי רשעתם אשר גמלהו‏[38]יעזרהואלהים, כי חנון ורחום הוא.
(נט) אלהים מביא את הלילה אחר היום, ואת היום אחר הלילה; הוא שומע ומביט אל כל.
(ס) אלהים הוא האמת, וכל אשר בני האדם עובדים מבלעדו, הבל הוא; ואלהים עליון ונשגב על כל.
(סא) האינך רואה, כחאלהים מוריד את המים מן השמים, למען הלבש את הארץ ירק? ואלהים טוב ויודע כל.
(סב) לו כל אשר בשמים ובארץ; עשיר ונחמד הוא.
(סג) האינך רואה כי אלהים נתן בידכם את כל אשר בארץ? גם באניה המשוטטת בלב הים המשילכם כדברו; הוא מונע את השמים למען לא יפלו על הארץ זולתי בדברו‏[39]; אך חנון ורחום הוא לבני האדם!
(סד) הוא החיה אתכם, הוא ימיתכם, אז ישוב ויחיה אתכם; אך הבוגד כל אדם‏[40]!
(סה) לכל עם שמנו חקים אשר ישמרו; אל תריב אתם‏[41] על חקיך! קרא אל אלהיך, כי אתה הולך בדרך הישרה!
(סו) ואם יריבו בך, אמור: אלהים יודע את אשר אתם עושים."
(סז) "אלהים ישפוט ביניכם ביום התקומה על אשר הריבותם בו."
(סח) האינך יודע כי אלהים יודע את כל אשר בשמים ובארץ? הכל כתוב בספר המקרים, וזה נקל מאלהים.
(סט) הם עובדים מבלעדי אל דברים אשר לא חלק להם ואין בהם תבונה; אך אין עוזר לרשעים.
(ע) ואם יקראו להם אותותינו המובנים, פני הבוגדים יעידו על מאסם בהם; עוד מעט ויתנפלו על הקוראים את הכתב. אמור: האבשרכם רע מזאת? אלהים בשר את הבוגדים את אש הגיהנם; מה קשה הדרך שמה!"
(עא) בני אדם! אמשל לכם משל; שמעוהו! האלילים אשר אתם עובדים מבלעדי אל, לא יוכלו לברוא גם זבוב, גם אם יתקבצו כלם; ובהסיר מהם זבוב דבר‏[42], לא יוכלו מנעהו. איך קצרה יד העובד והנעבד!
(עב) אינם מוקירים את אלהים כערבו; ואלהים עזוז וגבור הוא.
(עג) אלהים יבחר לו את שלוחיו מהמלאכים ובני האדם, והוא שומע ויודע כל.
(עד) הוא יודע את אשר בידיהם ואת אשר תחתיהם; אליו ישובו כל הדברים.
(עה) אתם המאמינים! כרעו והשתחוו! עבדו את אדונכם ועשו טוב למען תצליחו!
(עו) הלחמו את מלחמת אל כאשר יאתה לכם! הוא בחר בכם ויקל את עולכם באמונתכם, ויורכם בדת אברהם אביכם, ויקראכם בשם: משלימים."
(עז) הן מקדם בחר בכם וגם עתה, למען יעיד בכם השליח, ואתם תעידו בבני האדם.
(עח) התפללו ותנו צדקה, דבקו באלהים, כי הוא אדונכם; הוא הנעים מכל האדונים והמושיעים.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה ממנהגי עליית הרגל הנזכרים בו פסוק כ"ו-ל"ט.
  2. ^ זה האיש היה נוצר אבן אל חדת אשר כחש ביום התקומה ואמר כי הקורן מלא משלים קדמונים ודברי שקר.
  3. ^ השטן
  4. ^ עיין לקמן חזון צ"ז, ב'.
  5. ^ אחר ז' או ט' ירחי לידה.
  6. ^ זה האיש היה אבו יהל שונא גדול למחמד, ומת במלחמה על מקום בדר.
  7. ^ יסור מאחרי הדרך הטובה.
  8. ^ אשר קנית לך במעשי ידיך.
  9. ^ כלומר פוסחים על שתי הסעפים.
  10. ^ אנשי מיכ"ה.
  11. ^ את השטן.
  12. ^ את מחמד.
  13. ^ אם יד אלהים לא תוכל להשיגהו גם אחרי מיתתו.
  14. ^ עיין לעיל חזון ב",נ"ח.
  15. ^ אלה כהני הפרסים עובדי האש, ונקראים מאגיער.
  16. ^ מאמינים ובוגדים.
  17. ^ עיין לעיל חזון ב', קל"ז.
  18. ^ בהיכל הקאאבא.
  19. ^ יודו לד' על הצליחו את דרכם.
  20. ^ בעשרת הימים הראשונים לחודש צולחגי; עיין לעיל חזון ב' קצ"א.
  21. ^ בשעת עליית הרגל אסור לישמעלים לגלח את שער ראשם ולהקיף את פאת זקנם וכו'.
  22. ^ עיין לעיל חזון ה', ד'.
  23. ^ מהזכיר את שמות אלהי נכר.
  24. ^ כלומר יספה וימחה זכרו.
  25. ^ מותר להשתמש בבהמות, המועדות לקרבנות, עד יום שחיטתן.
  26. ^ בהיכל חרם.
  27. ^ לזבחם ביום חגכם.
  28. ^ לשחטם.
  29. ^ בהיותם מפרכסים.
  30. ^ לבקש מזון
  31. ^ בגמלים, כי תוכלו לאכלם; עיין לעיל חזון ו' קמ"ח.
  32. ^ כלומר האמונה לא תוכל להכון כי אם ביד חזקה.
  33. ^ אליו ישובו כלם.
  34. ^ הקב"ה מדבר אל מחמד.
  35. ^ עיין תהלים צ" ד'.
  36. ^ מחמד בהל על פיו לגדף את אלהים בקרו את הקורן; ובמאמר הזה מכסה את פשעו באמרו, כי השטן שם בפיו את הגידוף.
  37. ^ אל גן העדן.
  38. ^ נלחם בהם במלחמת האמונה.
  39. ^ בהשחתת העולם.
  40. ^ כי לא יתן לאלהים די תודה.
  41. ^ אל תתוכח עם היהודים והנוצרים.
  42. ^ מהזבחים אשר אתם מקריבים להם.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).