הקוראן סורה 7 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

חזון המחיצה‏[1][עריכה]

נגלה במיכ"ה ובו מאתים וחמש פסוקים‏[2]

בשם אלה הרחמן והרחום

א"ל"מ"צ‏[3]. כתב שולח לך‏[4]; אל ירך לבבך מפניו להזהיר בו: הוא זכרון למאמינים.

(ב) לכו אחרי אשר גלה לכם אלהיכם, ואל תשמעו לקול אחר זולתו. אהה! מה מעט מכם יזכרוהו!
(ג) כמה ערים שחתנו, ותבואם רעה ביום או בשכבם‏[5].
(ד) ולא הוציאו דבר בבוא עליהם גמולנו כי אם: אבל אנחנו אשמים!
(ד) את כל האנשים אשר שלחנו אליהם נביאים, וגם את הנביאים נביא במשפט.
(ה) אז נדבר אליהם בחכמתנו; לא נסתרו דרכיהם מנגד עיני.
(ו) והפלס ישקול במשפט‏[6]; אשרי האנשים אשר תכבדנה מאזניהם‏[7]!
(ז) והאנשים אשר תקלנה מאזניהם, השחיתו את נפשם על בגדם באותותינו.
(ח) מושבכם שמנו בארץ ונוציא לכם בה מזון לרב; אך מה מעט מכם יתנו לי תודה!
(ט) הן בראנוכם ויצרנוכם; ונאמר אל המלאכים: השתחוו לאדם! וישתחוו; אולם השטן מאן, ויהיה ממספר הבוגדים‏[8] .
(י) ויאמר אלהים: מה מנעך מהשתחוות כאשר צויתיך? ויען השטן: טוב אני ממנו, כי אותי בראת מאש‏[9] ואותו מחומר
(יא) ויאמר אלהים: צא מזה‏[10]! לא יהיה לך מאומה להתפאר בו; גש הלאה כי מאסתיך!
(יב) ויאמר השטן: המתן לי עד יום התקומה‏[11]!
(יג) ויען אלהים: גם לזה נשאתי פניך.
(יד) ויאמר השטן: יען כי גרשתני, אארב לאנשים בדרך הטוב‏[12] .
(טו) אאחזם מפנים ומאחור, מימינם ומשמאלם; אז תמצא כי רובם יבגדו בך.
(טז) ויאמר אלהים: צא מזה נבזה ונמאס! ואיש מהם כי ילך בדרכך, אורידכם יחד אל שאול תחתית!
(יז) ואתה אדם! שב אתה ואשתך בגן הזה, ואכלו מפריו ככל אות נפשכם; אך אל העץ הזה אל תקרבו פן תחטאו!
(יח) אמנם השטן לחש באזניהם כי יגלה להם את הנסתר, את ערותם‏[13] , ויאמר: לא צוה אתכם אלהים על העץ הזה כי אם מפחד פן תהיו מלאכים ותחיו לעולם.
(יט) וישבע להם לאמר: אכן טובה עצתי.
(כ) ויסיתם בערמתו. ויהי אחרי אכלם מן העץ ותיגלה להם ערותם, ויתפרו עלי הגן למען כסותה.
(כא) ויקרא אליהם אדוניהם: הלא צויתיכם לבלתי אכל מהעץ הזה? הלא אמרתי לכם, כי השטן שונא גלוי הוא לכם?
(כב) ויאמרו: אדוננו! האשמנו את נפשותינו; ואם לא תסלח לנו ותרחמנו, נאבד.
(כג) ויאמר אלהים: צאו מזה! איבה תהיה ביניכם ובארץ תגורו עת ימים‏[14]
(כג) בה תחיו, בה תמותו ומקרבה תצאו‏[15] .
(כד) בני אדם! שלחנו אליכם בגדים נאים לכסות את ערותכם; אמנם הלבוש היקר מכלם מעטה הצדקה הוא. זה אחד מאותות אל למען תזכרוהו.
(כה) בני אדם! אל ישיאכם השטן כאשר השיא את אבותיכם בהוציא אותם מגן העדן, ויסר מעליהם את בגדיהם‏[16] למען הראותם את ערותם. הוא יראכם הוא ורעיו, גם אם אתם לא תוכלו לראותם‏[17]. אכן שמנו את השטן עזר לבוגדים.
(כו) ואם יעשו עול, יאמרו: גם אבותינו עשו זאת, ואלהים צוהו. אך אתה אמר: אלהים לא יצוה עול; התגידו באל את אשר לא תדעו?
(כז) לא צוה אדוני כי אם את האמת; שימו את פניכם נגד כל בית תפלה‏[18] , והראיהו‏[19] את תם לבכם! כאשר בראכם כן תשובו אליו. את קצת האנשים נחה ואת קצתם התעה, יען כי נשענו בשטן מבלעדי אל, ודמו בנפשם כי בדרך הטוב המה.
(כח) בני אדם! הניחו שמלותיכם עליכם בבית התפלה‏[20]! אכלו ושתו‏[21] אך אל תזוללו, כי לא אוהב אל את הזוללים.
(כט) אמור: מי צוה לפשט את הבגדים לפני אל? הלא הוא נתנם לעבדיו? ומי מנע מכם את המזון? הדברים האלה נתנו למאמינים בעולם הזה וביום התקומה‏[22] כן הודענו את אותותינו לגוי מבין.
(ל) אלהי החרים את כל התועבות הן בגלוי הן בסתר, ואת כל חחמס ואת כל עול במשפט; ואל תערכו לאל את אשר לא המשילכם בו‏[23] , ואל תדברו באל את אשר לא ידעתם.
(לא) לכל גוי שמנו קץ; לא יאחרהו ולא יחישהו גם שעה אחת.
(לב) בני אדם! נביאים מקרבכם יבואו אליכם להראותכם את אותותי; כל הירא אלהים ועשה טוב לא יירא ולא יתאבל.
(לג) וכל המכחשים באותותי ושבים מאחריהם יהיו מרעי אש הגיהנם עד עולמי עד ישבו שם.
(לד) ומי רע ממדברים כזבים באל מכחשים באותותיו? הם יקחו חלקם ככתוב בספר המקרים, עד יבאו מלאכינו אליהם להמיתם ויאמרו אליהם: איה אפוא האלילים אשר עבדתם מבלעדי אל? אז יענו: סרו מעלינו. כן יענו בנפשם כי בגדו באל.
(לה) אז יאמר אליהם: לכו באור אשכם, אתם והאנשים והשדים אשר היו לפניכם! ובכל עת אשר יבא גוי אחד‏[24] , יקלל את אחותו‏[25] עד באם כלם. אז יאמרו האחרונים על הראשונים: אדונינו! אלה השיאונו; יסרם כפלים‏[26] מאש הגיהנם! אז יאמר אלהים: לכלם יושב גמול כפלים; אך אתם לא תבינו זאת.
(לו) אז יאמרו הראשונים אל האחרונים: לא טובים אתם ממנו! קחו את גמולכם על מעשי ידיכם!
(לז) למכחשים באותותינו ולסרים מאחרי לא יפתחו שערי השמים, ולא יבאו אל גן העדן עד בא גמל מתוך נקב המחט‏[27] . כן נשיב נמול על גאים.
(לח) גיהנם יהי מושבם ואשו תהיה כסותם; כן נשיב גמול על הרשעים.
(לט) אכן המאמינים ועשי טוב – לא נשית על נפש בלתי כפי יכלתה – יהיו רעי גן העדן, עד עולמי עד ישבו שם.
(מ) אז נסיר כל איבה מקרב לבם‏[28]; תחתיהם יזלו נחלי מים; אז יאמרו: תהלה לאל אשר נחנו! לולי נחנו, כי אז לא הלכנו בדרך הטוב. נביאי אלהינו הביאו אלינו את האמת. אז נקרא אליהם: זה גן העדן אשר נחלתם על מעשי ידיכם!
(מא) אז תקרא עדת גן העדן אל עדת הגיהנם: עתה ידענו, כי דבר אלהינו אמת: העוד לא תדעו, כי דבר אלהיכם אמת? יענו: כן הדבר. וכרוז יקרא אליהם: מארת ד' תבא על החוטאים!
(מב) הסרים מדרך אל ומעותים אותה ומכחשים בעולם הבא.
(מג) מסך ביניהם‏[29]; ועל המחיצה‏[30] אנשים אשר יכירום בסימניהם‏[31] , ויאמרו אל עדת גן העדן: שלום עליכם! לא יבא אליו‏[32] גם אם כלתה נפשם.
(מד) ובהשימם את עיניהם אל עדת הגיהנם יאמרו: אדונינו! נא אל תושיבנו בתוך עם הבוגדים!
(מה) אז יאמרו אנשי המחיצה אל האנשים אשר יכירו בסימניהם‏[33]: מה הועילו לכם הונכם וגאונכם?
(מו) האלה‏[34] האנשים אשר נשבעתם עליהם, כי לא יצילם אל ברב רחמיו? באו אל גן העדן‏[35]! אל תפחדו ואל תתאבלו לעולם.
(מז) ועדת הגיהנם תאמר אל עדת גן העדן: הציקו נא עלינו מעט מהמים או מהמשקים אשר נתן לכם אל! וזאת תענה: אל אסר זאת על הבוגדים בו.
(מח) על המהתלים ומשחקים באמונתם ורודפים אחרי חיי החלד לכן נשכחם‏[36] ביום הזה כאשר שכחו את יום בואו, ועל אשר שקרו באותותינו.
(מט) הן באנו אליהם בכתבנו, וניסדו בחכמה למען יהיה קו הישר ורחמים לעם המאמין.
(נ) היחכו ליום בוא דברו? ביום בואו יאמרו האנשים אשר שכחו מקדם‏[37]: עתה ידענו, כי נביאי אל הגידו לנו את האמת; הנמצא מליץ בעדנו? או הנשוב ארצה למען לא נעשה עוד את אשר עשינו‏[38] הם השחיתו את נפשם ויבצר מהם את אשר זממו.
(נא) הוא ד' אלהיכם אשר ברא את השמים ואת הארץ בששת ימים, ובשביעי ישב על כסאו. בו יחפה הלילה את היום, וחיש ינוס ממנו. הוא ברא את השמש ואת הירח ואת הככבים הסרים למשמעתו. הלא לו התבל והמשרה עליו? ברוך ד' אדון העולמים!
(נב) לכן הצניעו לקרא אל אלהיכם, והתחננו אליו בדממה, כי איננו אוהב את הרשעים‏[39] .
(נג) ואל תשחיתו את הארץ באשר נרפאה‏[40]; התפללו באימה ובתקוה, כי קרובים רחמי אל ליראיו.
(נד) הוא שולח את הרוחות לבשר את חסדו‏[41] , לקבץ את העבים ולהוריד גשמם על ארץ עיפה להוציא עץ כל פרי. כן יחיה את המתים למען תזכרוהו‏[42] .
(נה) ארץ טובה תעשה פרי לקמצים ברצון אדונה; וארץ מלחה אך מעט תוציא מקרבה‏[43]. כן נודיע את אותותינו לעם מכבדנו.
(נו) הן שלחנו את נח אל עמו לאמר: עמי! את ד' לבדו תעבד, כי אין לך אל זולתו! צר לי עליך בבואך גמול היום הנורא‏[44]!
(נז) ויאמרו אליו זקני עמו: הן שגה אתה מאד.
(נח) ויען: לא כן עמי, כי אם אדון העולמים שלחני.
(נט) אני מביא לכם שמועתי מאלהים; טובה עצתי, כי אני יודע מאת אל את אשר אתם אינכם יודעים.
(ס) התתמהו בבוא אליכם זכרון מאת אלהיכם ביד איש מקרבכם להזהירכם כי תיראו את ד' למען תרחמו?
(סא) ויענו בו שקר; אמנם אנחנו הצלנוהו מידם אותו ואת אשר אתו בתיבה‏[45] , ונצף את המשקרים באותותינו יען כי טחו עיניהם מראות.
(סב) ואל אנשי עאד‏[46] שלחנו את אחיהם הוד‏[47] לאמר: עמי! את ד' לבדו תעבד, כי אין לך אל זולתו; הלא תיראוהו?
(סג) ויאמרו אליו זקני עמו הבוגדים: סכל אתה בעינינו, ולאנשי כזב נחשבך.
(סד) ויען: עמי! אין סכלות בי, כי אם אדון העולמים שלחני.
(סה) אני מבשר מאת אלהי, ויועץ נאמן אנכי לכם.
(סו) התתמהו בבוא אליכם זכרון מאת אלהיכם ביד איש מקרבכם להזהירכם? התבוננו כי אלהים שמכם בארץ תחת דור נח, ויאורכם כח גדול‏[48]; זכרו את ד' למען תצליחו!
(סז) ויענו: הבאת אלינו למען נעבד את ד' לבדו ונעזב את אשר אבותינו עבדו? החישה עלינו את אשר הזהרתנו אם כנים דבריך!
(סח) ויאמר: חיש יבוא עליכם נקם וחרון אף ד'! התריבו עמדי על השמות אשר כניתם מבלעדי ד'‏[49]? חכו! גם אני עמכם מהמחכים.
(סט) ונצילהו ברחמינו, אותו ואת אנשי בריתו, ונכרת את זרע המכחשים באותותינו והבוגדים בנו.
(ע) ואל אנשי תמוד‏[50] שלחנו את אחיהם שלח לאמר: עמי! עבד את ה'; אין לך אל זולתו. הן בא אליכם אות מאת אלהיכם; הגמלה הזאת תהיה לכם מופת‏[51] .
(עא) הניחוה ותאכל בארץ אלהים; אל תרעו, לה, פן תגע בכם יד ד'!
(עב) זכרו את אשר שמכם אל בארץ תחת אנשי עאד, ויושיבכם על פני האדמה, למען תבנו טירות בבקעותיה ותחצבו בתים בהריה; לכן זכרו את אלהים ואל תשחיתו בארץ!
(עג) ויאמרו זקני עמו בגדל לבב אל רכי הלבב‏[52] ואל המאמינים בדבריו: המאמינים אתם, כי שלח שלח אליכם מאת אלהיכם? ויענו: מאמינים אנחנו באשר שלח לנו.
(עד) ויאמרו גבהי הלבב: איננו מאמינים באשר האמנתם.
(עה) ויעקרו את הגמלה ויעברו את פי אלהיהם באמרם: שלח! החישה עלינו את אשר הזהרתנו בו, אם שליח אל אתה!
(עו) ותאחזם הרעש; וימצאו נופלים על פניהם מתים.
(עז) ויעבר שלח על פניהם ויאמר: עמי! הן הבאתי לכם את דבר אלהי ואיעצכם; אך לא אהבתם את יועצי הטוב.
(עח) באמר לוט אל עמו‏[53]: התעשו זמה אשר לא תעשה לכל יצור תבל‏[54]?
(עט) התקרבו בזמה אל אנשים מלבד הנשים? אך בני בליעל אתם!
(פ) אך עמו לא השיבו דבר כי אם: גרשום‏[55] מתוך עירכם‏[56], כי טהורים הם בעיניהם!
(פא) ונצילהו אותו ואת משפחתו, זולתי את אשתו אשר נשארה‏[57] .
(פב) ונמטר עליהם גפרית. הבט אל אחרית הבוגדים!
(פג) ואל המדינים שלחנו את אחיהם שעיב‏[58] לאמר: עמי! עבדו את ד' כי אין לכם אל זולתו; הן בא אליכם אות מאת אדונכם‏[59]. איפת צדק ומאזני צדק יהיו לכם; אל תונו את האנשים בהונם, ואל תשחיתו את הארץ באשר נרפאה. אז ייטב לכם, אם מאמינים אתם.
(פד) אל תארבו בדרך‏[60] ואל תחשכו את המאמינים מדרך האמונה ואל תעותו אותה! זכרו, כי מתי מספר הייתם, ואלהים הרבה אתכם. הביטו באחרית המשחיתים בארץ!
(פה) ואם קצתכם יאמינו באשר שולחתי וקצתכם לא יאמינו, חכו עד ישפט ד' בינינו, כי הוא הטוב מכל המוכיחים.
(פו) ויאמרו זקנו עמו בגאון לבם: שעיב! נגרש אותך ואת המאמינים כמוך מעירנו, או שובו לדתנו! ויען: ואם לא נאבה ללכת?
(פז) לו נשוב אל דתכם, כי אז נדבר כזבים אחרי הצילנו אותנו; מה יהיה לנו בשובנו אל דתכם מבלעדי ד' אלהינו? הוא יכיל בחכמתו את כל הדברים. בד' בטחנו; אדונינו! שפטה נא בינינו ובין עמנו באמת, כי אתה הטוב מכל השופטים!
(פח) ויאמרו זקני עמו הבוגדים‏[61]: אם תלכו בעצת שעיב, תאבדו כלכם.
(פט) ותאחזם הרעש; וימצאו נופלים על פניהם מתים.
(צ) ויעבר על פניהם ויאמר: עמי! מלאתי דברי אדוני, ואיעצכם; ואיך אתאבל על עם בוגד?
(צא) האנשים העונים שקר בשעיב יחשבו כלא היו; האנשים העונים שקר בשעיב השחיתו את נפשם.
(צב) לא שלחנו נביא אל עיר בלתי אם עינינו את יושביה בצרה וצוקה למען יכנעו‏[62]; אז הוספנו להיטיב להם תחת הרעה אשר גמלנום, וירם לבם, ויאמרו: גם אבותינו צרה וששון השיגו; ונשב להם נקם פתאום‏[63].
(צג) לו האמינו אנשי העיר הזאת ויראו את ד' כי אז פתחנו להם את ברכות שמים וארץ; אמנם הם ענו שקר ונכחידם על מעשי ידיהם.
(צד) ההיו אנשי העיר הזאת שאננים לבלתי בוא אליהם רעה בלילה בעת שכבם?
(צה) או ההיו שאננים לבלתי בוא אליהם רעה ביום בשחקם?
(צו) ההיו שאננים מערמת אל‏[64]; אך עם המוכן לרעה לא יאמין בערמת אל. הלא נודע לעם היורש את הארץ תחת יושביה מקדם, כי נוכל ליסרם על רעתם אם נחפץ? אכן נחתם את לבם למען לא ישמעו.
(צז) על הערים האלה נספר לך הרבה.
(צח) נביאינו באו אליהם באותותינו; אך לא האמינו את אשר כחשו בו מקדם. כן יחתם אל את לב הבוגדים. את רבם מצאנו מפירים את בריתנו ועושי עול.
(צט) אחריהם‏[65] שלחנו את משה באותותינו אל פרעה ואל עמו; אך אלה כחשו בהם. אמנם תראה את שלמת הרשעים.
(ק) משה אמר: פרעה! אדון העולמים שלחני.
(קא) נאוה לי להגיד את האמת באל; הן באתי אליכם באותות מאת אדונכם; לכן שלח עמי את בני ישראל! ויען פרעה; אם באת באותות, הראם, אם כנים דבריך!
(קב) וישלך משה את מטהו, ויהי לנחש.
(קג) ויוציא את ידו‏[66] ותראה לבנה.
(קד) ויאמרו ראשי עם פרעה: הן יודע זה קסם קסמים.
(קה) בלבו לגרשכם מן הארץ‏[67]; מה תחשבו? ויענו‏[68]: שלח אותו‏[69] ואת אחיו ושלח אנשים אל הערים,
(קו) למען יקראו אל כל היודעים לקסם קסמים. ויבאו המכשפים אל פרעה ויאמרו: היהיה לנו שכר אם תעז ידנו‏[70]?
(קח) ויען: כן הדבר; קרובים תהיו אל כסאי.
(קט) ויאמרו: השלך את מטך; או נשליך את מטינו!
(קי) ויאמר: השליכו אתם! ויעורו את עיני ראיהם‏[71].
(קיא) ויפחידום; כי ידעו קסם קסמים.
(קיב) ונאמר אל משה: השלך אתה את מטך; וישלך; ויבלע מטהו את אשר השליכו‏[72].
(קיג) ותגבר יד האמת, ומעשיהם‏[73] היו לתהו.
(קיד) ויכנעו הבוגדים ויהיו לחרפה.
(קטו) ויקדו המכשפים וישתחוו.
(קטז) ויאמרו: מאמינים אנחנו באדון העולמים.
(קיז) אלהי משה ואהרן.
(קיח) ויאמר פרעה: התאמינו בו בלתי אם רצוני?
(קיט) אין זאת‏[74] כי אם ערמה אשר חשבתם על הערים, למען גרש מהן את יושביהן.
(קכ) הן תדעו בקצותי את ידיכם ואת רגליכם זאת הפך האחרת‏[75] ואתלכם יחד.
(קכא) ויאמרו‏[76]: תמימים אנחנו עם ד' אלהינו.
(קכב) הן תשיב לנו נקם על אשר האמינו באותות הבאים אלינו מאל; ד' חזק את רוחינו למען נמות באמונתך!
(קכג) ויאמרו ראשי עם פרעה אליו: התשלח את משה ואת עמו למען ישחיתו בארץ ויעזבו אותך ואת אלהיך‏[77]? ויען פרעה: הבה נמית את בניהם ונחיה את בנותיהם; כן נוכל להם.
(קכד) ויאמר משה אל עמו: התחננו אל ד' וחכו לו, כי לו הארץ והוא ינחילה לעבדיו היקרים בעיניו; מה טובה אחרית יראי ד'!
(קכה) וישיבו אותו דבר‏[78]: הן רוצצנו טרם באכם אלינו, וגם עתה אחרי בואכם. ויאמר משה: אולי יגרש אלהיכם את אויבכם מפניכם, וינחילכם תחתיו את הארץ, למען ראות את מעשיכם‏[79].
(קכו) הן פקדנו מקדם את עם פרעה ברעב וחוסר כל, למען יזכרוני.
(קכז) בהיות הרוחה אמרו: זה לנו‏[80]: ובבא אליהם שואה גללו את אשמתם על משה ועל עמו. התבא רעה מבלעדי אל? אך רבם לא יבינו.
(קכח) גם אמרו אל משה: בכל האותות, אשר תביא אלינו להחרידנו, נכחש, ולא נאמין בהם.
(קכט) ונשלח עליהם שבלת מים, ארבה, כנים, צפרדעים ודם, אותות גדולים; אמנם הקשו את לבם ויבגדו.
(קל) ובבוא עליהם הנגע אמרו: משה! התפלל אל אלהיך בברית אשר כרת לך! ואם תסיר מעלינו את הנגע הזה, נאמין בך ונשלח עמך את בני ישראל; ואחרי הסירנו מעליהם את הנגע ובכלות המועד הקשו את לבם.
(קלא) ונשב להם נקם וננערם בתוך הים על ענותם שקר באותותינו.
(קלב) וננחיל את העם הנדכה את מזרח ואת מערב הארץ המבורכה, ויקם אלהים את דברו אשר הבטיח ברחמיו את בני ישראל, על אשר חכו לו; ונפר את עצת פרעה ועמו ונשחית את מבצריהם‏[81].
(קלג) ונבקע לבני ישראל את הים, ונביאם אל עם משתחוה למעשי ידיו‏[82]; ויאמרו: משה! עשה לנו אלהים כאלהי הגוי הזה! ויען: אך עם סכל אתם!
(קלד) אין בצע באליליהם, ושוא כל פעולתם.
(קלה) האעשה לכם אל זולתי אלהים אשר בחר בכם מכל העמים?
(קלו) הן הצלנו אתכם מיד פרעה ועמו אשר הכבידו את עלכם וימיתו את בניכם ואת בנותיכם החיו. זאת היתה מסה מאת אלהיכם.
(קלז) ונקרא אל משה צום שלשים ימים ונוסף עליהם עשרה עד תם מועד אדוניו בארבעים לילה. ויאמר משה אל אהרן אחיו: היה לי משנה בעם הזה! חזק ואמץ ואל תלך בדרך הבוגדים!
(קלח) בבוא משה לעת המועד ובדבר אליו אדוניו, ויאמר: הראה נא לי‏[83]! ויענהו ד': לא תראה את פני; הבט אל ההר הזה‏[84]! אם יעמד על מקומו אז תראני. בעבר ד' על ההר וישימהו עפר; ויפל משה ארצה כאיש נדהם.
(קלט) ובהתעוררו אמר‏[85]: יהולל שמך! שבתי אליך‏[86] ואהיה הראשון מהמאמינים בך.
(קמ) ויאמר אלהים: משה! בחרתי בך מכל בני האדם בשליחותי ובדברי; קח את אשר נתתי לך ותן לי תורה!
(קמא) ונכתב לו על הלוחות תורה ומשפט כל הדברים.
(קמב) ונאמר אליו: קחהו ברעדה וצו את עמך למען יחזיק בו; אז אראה אתכם את מושב הבוגדים‏[87].
(קמג) וארחיק מאותותי את כל גבהי לבב ואת כל המשחיתים בארץ.
(קמד) גם אם יראו את הדרך הישרה, לא ילכו בה; אכן אם יראו את דרך התועים ידבקו בה.
(קמה) זה גמולם על כחשם באותותי ויעפילו.
(קמו) שוא תהיה פעולת המכחשים באותותי ובעולם הבא; הלא יעשה להם גמול ידיהם.
(קמז) ונגד רצון משה עשה עמו עגל שורק‏[88] מנזמיהם.
(קמח) הלא ראו כי לא ידבר אליהם‏[89] ולא ידרכם בדרך?
(קמט) ובכל זאת דבקו בו ויחטאו לד'.
(קנ) ובהשקט ידיהם‏[90] הכירו את שגגתם ויאמרו: לולי ד' ירחמנו ויכפר לנו כי אז נאבד כלנו.
(קנא) בשוב משה אל עמו חרה אפו וימלא חימה.
(קנב) ויאמר: חטאתם חטאה גדולה בעת הרחקי מאתכם; העברתם את פי ד'!
(קנג) וישלך את הלוחות, ויאחז בראש אחיו ויגרהו אליו.
(קנד) ויאמר אהרן: בן אמי! העם הזה גבר עלי; עוד מעט והרגוני.
(קנה) אל תעליץ בי את איבי ואל תחשבני לבוגד!
(קנו) ויאמר משה: ד'! כפר לי ולאחי, והשיבנו אליך ברחמים, כי רחום אתה.
(קנז) המשתחוים לעגל רעה תבוא עליהם מאת אדונם וכלימה תשיגם בעולם הזה; כן נשיב גמול לטופלי שקר.
(קנח) וכל עושי רע השבים מפשעם ומאמינים באל, להם אל סלח ורחום הוא.
(קנט) כשך חמת משה וישב ויאחז בלוחות אשר נכתבו עליהם קו הישר ורחמים ליראי ד'.
(קס) ויבחר מעמו שבעים איש לעת מועד; ובאחז אותם הרעש‏[91] אמר: אדוני! לו חפצת כי אז המתה אותם מקדם; התשחיתנו על מעשה הכסילים?
(קסא) הן מסה היא מאתך; תתעה בה את הרע בעיניך ותנחה בה את הטוב בעיניך.
(קסב) אתה מושיענו; כפר לנו ורחמנו, כי אתה הטוב מהמרחמים!
(קסג) כתוב עלינו טובה בעולם הזה ובעולם הבא, כי שבנו אליך! ויען ד': גמולי יבוא לכל אשר אחפץ, ורחמי יכילו את כל הדברים, אכתב טובה על יראי וחונני דלים ומאמינים באותותינו.
(קסד) ועל ההולכים אחרי נביאי גם אם בער‏[92] הוא; עליו ימצאו כתוב בתורה ובעוואנגעליאום. הוא יצוָם את הטוב ויזהירם על הרע. אז יאכל להם כל הטוב אשר נאסר עליהם מקדם‏[93] , ויאסר עליהם הרע אשר לא נמנע מהם מקדם‏[94]; הוא יקל את עלם אשר היה עליהם; אשר המאמינים בו ומכבדיו ועוזריו וההולכים אחרי האור אשר הופיע בבואו.
(קסה) אמר: בני אדם! אני שלוח מאת אלהים אל כלכם יחד.
(קסו) לו מלוכת השמים והארץ; אין אל מבלעדו: הוא מחיה וממית. האמינו באלהים ובשלוחו הנביא הבער המאמין באלהים ובדברו, ולכו אחריו למען תלכו בדרך הטוב!
(קסז) גם בעם משה יש אנשים המדריכים בדרך האמת והולכים בה.
(קסח) ונחלקם לשנים עשר שבטים וגויים, ונורה את משה בהריב עמו עמו‏[95] ונאמר: הך במטך על הסלע! ותצאנה ממנו שתים עשרה עינות מים למען יכירו כלם איש עינו‏[96]; וניתן להם את העבים לצל יומם, ונשלח אליהם את המן ואת השליו לאמר: אכלו את הטוב אשר נתנו לכם. אמנם הם לא השחיתו אותנו כי אם את נפשם‏[97] .
(קסט) ובהאמר אליהם: שבו בעיר הזאת ואכלו מטובה כטוב בעיניכם ואמרו: חטתון‏[98] , והצניעו לכת אל השער! אז נכפר בעד חטאתכם ונרים את קרן הצדיקים.
(קע) וימירו הבוגדים את הדבר הזה באחר אשר לא צוינום; ונשלח עליהם את חרון אפנו מהשמים על חטאם.
(קעא) שאל נא אותם על העיר הקרובה אל הים‏[99] אשר חטאה ביום השבת, בהראות אליהם הדגים ביום שבתם; אך ביום אשר חללו את השבת, לא נראו הדגים. בן בחנו אותם על פשעם.
(קעב) ובאמר קצת העם‏[100]: למה תזהירו את עם אשר אררו ד' ויכינהו לענש גדול? ויענו אחיהם: זה ייטב בעיני אלהיכם אולי ייראו‏[101].
(קעג) ועל שכחם את אשר הועד בהם הצלנו את מזהיריהם מכל רע וניסר את הבוגדים על מרים.
(קעד) ובהחזיקם במרים אמרנו אליהם: היו קפים והבדלו מבני האדם‏[102]! זכור את אשר אמר אלהיך, כי יביא על היהודים גוי אשר ירוצצם ואשר יענם עד יום התקומה‏[103]! כי אל נוקם הוא, אמנם גם סלח ורחום.
(קעה) ונפיצם על פני כל הארץ. יש מהם תמימי דרך ויש מהם לנגדם; זננסם בטוב ורעה למען ישובון אל ד'.
(קעו) ויקם אל תחתיהם את זרעם וינחילם את הכתב; אמנם אלה רודפים רק אחרי אוצרות התבל ואומרים: זאת תכופר לנו; ואם יגיעם עוד מותר כזה‏[104], יאחזוהו. הלא כרת להם אלהיהם ברית בתורתו, כי לא יגידו באל כי אם האמת‏[105]? ובכל זאת הוגים בה‏[106] . אך מושב העולם הבא טוב לצדיקים; הלא תבינו? –
(קעז) לדבקים בכתב ומתפללים לא נחשך את שכרם אשר יאה לתמימי דרך.
(קעח) בהרימנו עליהם את ההר ככפרת‏[107] , וידמו בנפשם כי יפל עליהם. ונאמר: קחו את אשר נתנו לכם ברעדה וזכרו את אשר בה למען תיראו!
(קעט) בהוציא אל בנים מבין חלצי בני אדם ויעידם בנפשם לאמר: הלא אנכי אדונכם? ויאמרו: מעידים אנחנו: למען לא תאמרו ביום התקומה: נסתרה זאת ממנו‏[108]!
(קפ) או תאמרו: אבותינו עובדי אלילים היו, ואנחנו הלכנו בעקבותיהם, התשחיתנו על מעשה אנשים רקים?
(קפא) כן נראה את אותותינו למען ישובו אל ד'.
(קפב) ספר להם את קורות האיש אשר גלינו לו את אותותינו‏[109] , ויסר מאחריהם; והשטן ארב לו ויסיתו:
(קפג) לו חפצנו הרמנוהו; אמנם הוא שם את עיניו ארצה‏[110] וילך בשרירות לבו. דמיונו ככלב חורץ לשונו אם תגרשהו או תניחהו; כן העם הבוגד באותותי. ספר נא להם את המעשה הזה למען יתבוננו!
(קפד) מה רע משל העם הבוגד באותותינו וחוטא על נפשו‏[111]!
(קפה) כל איש אשר ינחהו אל, בדרך הטובה הוא; וכל איש אשר יתעהו אל, יספה.
(קפו) הן בראנו אנשים ושדים הרבה לגיהנם. לב להם ולא יתבוננו; עינים להם ולא יראו, אזנים ולא ישמעו, נמשלו כבהמות: גם שוגים יותר מאלה, כי ממששים באפילה‏[112].
(קפז) לאלהים שמות נאים‏[113]; קראוהו בהם והבדלו מהמחללים אותם; הם ישאו עונם!
(קפח) הן בראנו עם‏[114] מדריך בנתיב האמת והולך בו.
(קפט) ואת המכחשים באותותינו נוריד מטה מטה בלי דעתם.
(קצ) אמלא את ימיהם כי קמה עצתי‏[115] .
(קצא) הלא יבינו‏[116] כי אין בריעם רוח רעה? איננו כי אם מזהיר.
(קצב) הלא יביטו על ממלכת השמים והארץ ועל כל אשר ברא אל, ויבינו כי קרובה אחריתם לבוא? איה אפוא החזון אשר יאמינו בו? – כל איש אשר יתעהו אל, אין לו מדריך; הוא יזנחם אל שגגתם.
(קצג) ישאלוך על תחיית המתים; אמור אליהם: לא ידעה איש בלתי אלהי; הוא יגלה את עתה. תכבד ידה בשמים ובארץ‏[117] , ופתאם תבוא.
(קצד) הם יחקרוך כאם ידעַתה היטב; אמור אליהם: אין איש יודעה מבלעדי אל, אך רב האנשים לא ידעו זאת. לא אוכל להיטיב או להרע לי בלי רצון אל. לו ידעתי את רזי אל, הרביתי את הוני, וכל רע לא יבאני. אינני כי אם מזהיר ומבשר לעם המאמין.
(קצה) הוא בראכם מנפש אחת‏[118] , ויוציא ממנו אשה אשר יבוא אליה. ואחרי בואו אליה חבליה נפלו לה בנעימים ותוכל שאתם; אך בכבד עליה המשא ויתפללו אל ד' אלהיהם: אם תצליחנו‏[119] נודה לך! אמנם אחרי הצליח אל אותם דמו אליו אלהי נכר; חלילה לו את אשר דמוהו אליו!
(קצו) הידמו אל אלהים יצורים אשר לא בראו כי אם נבראו? לא יושיעום ולא יושיעו את נפשם; אם תתחננו אליהם למען ידריכוכם, לא ישמעוכם; שוה לכם אם תעבדום או תעזבום.
(קצז) אכן כל אשר אתם עובדים אך עבדים‏[120] הם כמוכם; קראום ויענוכם, אם צדקו דבריכם! הרגלים להם ללכת או ידים למשש או עינים לראות או אזנים לשמוע? קראו את אלהיכם וטימנו לי פחים! לא יושיעוכם‏[121] .
(קצח) כי אלהי אשר גלה לי את הכתב, מגן בעדי; הוא מושיע את החסים בו. ואליליכם אשר אתם עובדים אותם מבלעדי אל לא יעזרוכם ולא יעזרו את נפשם.
(קצט) ואם תקראום למען ינחוכם לא ישמעוכם. ראה נא איך יביטו בך ולא יוכלו לראות את פניך! שא את עונם ודבר אליהם כמשפט והבדל מתוך הבערים!
(ר) ואם יפתך השטן, נוס לעזרה אל ד' כי הוא שומע ויודע כל.
(רא) כל היראים את ד' יבינו את ערמת השטן ויזכרו את אלהיהם ויפקחו את עיניהם
(רב) אמנם אחיהם הבוגדים יפלו ברשת השטן ולא ינצלו ממנה.
(רג) ואם תבוא אליהם בלי אותות, יאמרו: הלא בללת זאת‏[122]? אמור אליהם: אני הולך בדרך אשר נחני אלהי. הספר הזה חקה מאת אלהיכם, קו הישר ורחמים לעם המאמין.
(רד) בהקרא הקורן שמעוהו‏[123] ודומו למען תרוחמו!
(רה) וזכור בלבך את בוראך‏[124] באימה וברעדה, ואל תקרא בקול גדול בבקר ובערב‏[125] , ואל תרף ידיך‏[126]! –
(רו) גם המלאכים העומדים על ימין אדונך לא ירימו את לבבם מעבדהו, כי אם יהללוהו וישתחוו לו.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה מהמחיצה אשר בין גן העדן ובין הגיהנם הנזכרת לקמן פסוק מ"ג.
  2. ^ כך במקור, בפועל 206
  3. ^ אולי האותיות האלה ראשי תיבות: אמר לי מחמד צדיק.
  4. ^ גבריאל מדבר אל מחמד.
  5. ^ בלילה.
  6. ^ לדעת הישמעלים אלהים ישקול ביום תחית המתים את מעשי כל איש במאזנים; בפלס האחד יתן את מעשיו הטובים, ובאחר את מעשיו הרעים.
  7. ^ פלס מעשיהם הטובים.
  8. ^ עיון לעיל חזון ב', ל"ג.
  9. ^ לדעת הישמעלים אלהים ברא את המלאכים מאש, יען כי האש הוא אך כח טבעי בלי גוף, כמו כן המלאכים. גם החכם הנוצרי אויגוסטינוס מסכים לדעה הזאת, ואומר, כי במאמר ה"ק"ב"ה יהי אור, בראשית א' ג', מוכנים המלאכים ולא אור השמש ואור הירח, באשר אלה נבראו ביום הרביעי.
  10. ^ מגן עדן.
  11. ^ כי אז תראה במעללי בני האדם כי לא טובים הם ממני.
  12. ^ בכל מקום אשר יהיו אשיאם לחטא לך.
  13. ^ כלומר יאיר את עיניהם ויגיד להם את אשר לא ידעו עד הנה.
  14. ^ זמן בלתי קצוב.
  15. ^ בתחית המתים.
  16. ^ את מעטה הצדקה.
  17. ^ השטן אורב לכל האנשים, והם לא יוכלו תמיד להשמר מפניו,
  18. ^ בתי התפלה אשר לישמעלים נקראים מסגד; ובכל אחד מהם יש בכותל מראה מקום מול מיכ"ה למען השים שמה את פניו בתפלה.
  19. ^ את ה"ק"ב"ה.
  20. ^ מנהג הישמעלים קודם בוא מחמד היה להסיר את בגדיהם מעליהם בהקיפם את הקאאבא.
  21. ^ עובדי האלילים צמו ביום עלותם אל החג.
  22. ^ כלומר האיש הישר לא יאסר אסר על נפשו אשר לא צוהו אל ולא יתענג יותר מדי על תענוגי התבל; יאחז בעולם הזה ואל יניח ידו מהעולם הבא.
  23. ^ כוכבים ומזלות.
  24. ^ אל הגיהנם.
  25. ^ את הגוי האחר אשר הסיתו לעשות את הרע.
  26. ^ על חטאם ועל החטיאם.
  27. ^ כלומר לעולם; והמשל הזה תמצא בבבא מציעה פרק הזהב אשר שם אמרו רבותנו על נהרדעו: דמיילי פילא בקיפא דמחטא; גם בעוואנגעליאום מאטהעי י"ט, כ"ד כתוב, כי ישו אמר על עשיר כילי: נוח להכניס גמל בנקב המחט מהביא עשיר כזה אל גן העדן.
  28. ^ בעולם הבא אין קנאה ושנאה ותחרות.
  29. ^ בין הצדיקים ובין הרשעים.
  30. ^ לדעת מחמד יש מחיצה בין גן העדן ובין הגיהנם, ועליה עומדים האנשים אשר מספר זכיותיהם עולה למספר חובותיהם, ויביטו כה וכה.
  31. ^ את הצדיקים ואת הרשעים, כי ממספר שניהם היו.
  32. ^ אל גן העדן.
  33. ^ אל הרשעים.
  34. ^ הצדיקים.
  35. ^ זאת יאמרו אנשי המחיצה בפנותם את פניהם אל הצדיקים.
  36. ^ ה"ק"ב"ה מדבר.
  37. ^ הרשעים.
  38. ^ נתקן את אשר עותנו.
  39. ^ הצועקים בתפלתם ומדמים בנפשם כי יענם על זאת.
  40. ^ במתן הקורן.
  41. ^ את המטר.
  42. ^ פה מדמה את המות אל הרעם; בבוא הקולות והברקים יחרדו כל יצורי התבל, ואחרי כלותם תגל ערבה ותפרח חבצלת; כן המות מחריד את בני האדם בקרבו אליהם, ואחרי כלותו יקיצו בשמחה וגיל משנת העפר ביום תחית המתים.
  43. ^ כלומר הזורעים צדקה לרב בעולם הזה, יקצרו הרבה בעולם הבא, וכן בהפך.
  44. ^ המבול; רבותינו פירשו על מאמר: והיו ימיו מאה ועשרים שנה, בראשית ו', ג', כי נח עסק במלאכת התיבה ק"כ שנה, ובהשאלו מאנשי דור מה טיבה של תיבה זו, הוכיחם על מעלליהם והזהירם על הענש הבא עליהם.
  45. ^ במאמר: יסגר ד' בעדו, בראשית ז', ט"ז פירשו רבותינו, כי בבוא המבול על הארץ דור נח פצר בו ליכנס אתו אל התיבה, ולולי ד' היה בעזרו, כי אז הרגוהו.
  46. ^ שם גוי מדור הפלגה.
  47. ^ זה עבד בן שלח בן ארפכשד בן שם בן נח; לדעת חכמינו ז"ל הוכיח עבד את אנשי דורו על בנותם את המגדל, והזהירם על הענש הבא עליהם.
  48. ^ עיין בראשית ז' ד'.
  49. ^ לאלהים אחרים אשר דמיתם אל אלהים.
  50. ^ גוי מדור הפלגה.
  51. ^ ליום בוא דברו.
  52. ^ לדעת מחמד אנשי תמוד אמרו אל שלח: אם נביא אלהים אתה, הוציא לנו גמלה הרה מהסלע הזה! ואחרי עשותו את המופת הזה, קצתם האמינו בו.
  53. ^ אל אנשי סדום.
  54. ^ משכב זכר; עיין פירוש רש"י על מאמר הכתוב: הוציאם אלינו ונדעה אותם, בראשית י"ט ה'.
  55. ^ את לוט ואת משפחתו.
  56. ^ זאת אמרו אנשי סדום איש אל אחיו.
  57. ^ היתה נציב מלח.
  58. ^ זה יתרו.
  59. ^ במטה משה. לדעת המדרש ובעלי הקבלה אדם הראשון קטף ענף מעץ החיים אשר בגן עדן, וינחילו את שת וזה את בניו עד נח; נח הנחילו את שם וזה את ארפכשד וזה את עבד וזה את בניו עד אברהם; אברהם הנחילו את יצחק וזה את יעקב וזה את יוסף. אחרי מות יוסף הגיע המטה את יתרו אשר היה בימים ההם כהן במצרים. בנסע יתרו ממצרים למדין, לקח עמו את המטה ויעש בו אותות לעיני מדין; ויתרו נתנו למשה אשר עשה בו מופתים לעיני פרעה ולעיני כל ישראל; ומשה נתנו אל ארון העדות; והמלך יאשיהו גנזו עם הארון. עיין בספר פרקי דברי אליעזר פרשה מ' ובשלשלת הקבלה ז' א'.
  60. ^ המדינים לסטים היו.
  61. ^ אל המאמינים בדברי יתרו.
  62. ^ כלומר הרשעים לא שמעו מעולם בקול הנביא טרם בוא אליהם ענש ד'.
  63. ^ הק"ב"ה ברחמיו יחן את הרשעים אחרי ענשו אותם; אך בראותם כי היתה הרוחה יכבידו את לבם ויאמרו: הרעה אשר באה עלינו אך מקרה טבעי היה ולא ענש אל; אז ישוב וייסרם אל כפלים בכל חטאתיהם.
  64. ^ ה"ק"ב"ה מיסר את הבוגדים בהיותם שלוים ושקטים ולא ידאגו מאומה.
  65. ^ אחרי הנביאים הנזכרים.
  66. ^ בתורת משה לא כתוב כי משה עשה את המופת השני, אשר הראהו ד' לפני פרעה.
  67. ^ זאת אמרו ראשי העם אל המצרים. פה מערבב מחמד את דבריהם עם מאמר פרעה: ונלחם בנו ועלה מן הארץ, שמות א' י'.
  68. ^ המצרים.
  69. ^ את משה.
  70. ^ אם יודע כי קסמינו גדולים מקסמי משה.
  71. ^ בלטיהם.
  72. ^ את מטיהם.
  73. ^ של החרטמים.
  74. ^ אלה דברי פרעה אל משה ואל אהרן.
  75. ^ יד הימנית ורגל השמאלית או להפך.
  76. ^ משה ואהרן.
  77. ^ את היאֹר אשר השתחוו לו המצרים.
  78. ^ בני ישראל.
  79. ^ אם לא תעזבו את ד' בעת טובתכם.
  80. ^ כלומר לא ד' פעל כל זאת.
  81. ^ את הרכב ואת הפרשים.
  82. ^ זה עמלק.
  83. ^ הראני נא את כבודך; עיין שמות ל"ג, י"ח–כ"ג.
  84. ^ בהר הזה מכון את הגוף; כלומר כל עת היות נשמת האדם בתוך הגוף, לא יוכל האדם להכיר את הבורא; אמנם אחרי שוב הגוף אל העפר אשר לוקח משם, אז תעלה הנשמה מעלה מעלה ותכיר את הבורא.
  85. ^ משה אל ד'.
  86. ^ נחם על בקשתו לראות את ד'.
  87. ^ את ארץ כנען אשר בה ישבו עובדי אלילים.
  88. ^ שורק מענין שריקות עדרים שופטים ה' ט"ז.
  89. ^ העגל.
  90. ^ כלומר בהניח להם יצרם הרע להסיתם.
  91. ^ בחרוד הר סיני.
  92. ^ בזה מכון מחמד את עצמו, כי לא ידע קרא וכתב עד הורהו גבריאל.
  93. ^ כמו בשר הגמל ושאר מאכלים אסורים.
  94. ^ כמו היין.
  95. ^ בבקשם מים לשתות.
  96. ^ כנגד י"ב שבטים.
  97. ^ באכלם יותר מדי שבעם.
  98. ^ עיין לעיל חזון ב', נ"ד.
  99. ^ לא נודעה העיר הזאת.
  100. ^ קצת המאמינים אל האחרים.
  101. ^ כלומר עלינו לדבר; השומע ישמע והחדל יחדל.
  102. ^ עיין לעיל חזון ב', ס'.
  103. ^ עיין דברים כ"ח, מ"ט.
  104. ^ באוצרות התבל.
  105. ^ כי קנא ונוקם הוא.
  106. ^ היהודים הגים בתורה אך אינם שומרים אותה.
  107. ^ עיין לעיל חזון ב' נ"ט.
  108. ^ כלומר למען לא יהיה פתחון פה לרשעים לומר כי לא הזהרו.
  109. ^ זה בלעם.
  110. ^ רדף אחרי תענוגי התבל.
  111. ^ פה יתנצל מחמד על דמותו את היהודים לכלבים באמרו, כי לא ימצא להם דמיון אחר.
  112. ^ כלומר האנשים הרודפים רק אחרי תענוגי התבל הם למטה מהבהמה, כי היא תשיג את שלמותה בארץ.
  113. ^ הישמעלים ערכו לאלהים צ"ט כנוים.
  114. ^ המאמינים במחמד.
  115. ^ הק"ב"ה מאריך את ימי הרשעים למען השלם את עונם או אולי ישובו מפשעם.
  116. ^ באמור מחמד אל אוהביו כי אלהים שמהו לנביא, אמרו, כי רוח רעה מבעתתו.
  117. ^ במתים ובחיים.
  118. ^ זה אדם.
  119. ^ אם יקלו ציריה בלדתה.
  120. ^ כל ברואי תבל אך משרתי אל המה ועושי רצונו.
  121. ^ התפללו לאליליכם למען ירעו לי.
  122. ^ היהודים והנוצרים אמרו אל מחמד, כי ספרו אך עירבוב מדברי התורה והעוואנגעליאום וכזבים אשר בדא מחמד מלבו.
  123. ^ מחמד מדבר אל המאמינים.
  124. ^ גבריאל מדבר אל מחמד.
  125. ^ התפלל בלחש ואל תצעק בתפלתך.
  126. ^ אל תאחר ואל תשכח את עת התפלה.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).