הקוראן סורה 40 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

חזון המאמין‏[1][עריכה]

נגלה במיכ"ה ובו חמשה ושמונים פסוקים בשם אלה הרחמן והרחום.

(א) ח' מ'‏[2] הספר הזה גולה מאת האלהים העזוז ויודע כל.
(ב) הוא עובר על פשע ומקבל שבים; אך נורא הוא ביסרו.
(ג) ארך אפים הוא; אין אל מבלעדו, ואליו תשובו כלכם.
(ד) אך הבוגדים מריבים באותות אל; ואל יתעה אותך שלומם בארץ!
(ה) גם האנשים, אשר היו לפניהם, כמו דור נח וכל הקושרים אשר אחריהם ענו שקר בשלוחיהם; כל עם הערים סוד על שלוחיו למען הכחידם ולעות את האמר בדברי ריק; לכן אחזתים, ואיך היתה אחריתם!
(ו) ויקם דבר אלהיך על הבוגדים, כי יהיו רעי הגיהנם.
(ז) נושאי כסא ד' ומקיפיו מגידים את תהלת אדונם ומאמינים בו, ומפילים את תחנתם בעד המאמינים לאמר: אדוננו! אתה מכיל את כל הדברים ברחמיך ובחכמתך; סלח נא לשבים אליך ולהולכים בדרכיך, והסר מעליהם את עונש הגיהנם!
(ח) אדוננו! הובילם נא אל גנות עדן, אשר הכינות להם ולאבותיהם ולנשיהם ולזרעם המטיבים לכת, כי עזוז אתה וחכם לב!
(ט) הצילם נא מכל רע, ואת אשר תציל ביום ההוא מרעה, חנות אותו. מה גדול הששון הזה!
(י) ואל הבוגדים יאמר: שנאת ד' אליכם גדולה משנאתכם איש את אחיו, יען כי בגדתם גם בהקראכם אל האמונה.
(יא) יענו: אדוננו! הן המתה והחיית אותנו פעמיים‏[3], ועתה הננו מודים את פשעינו; האין לנו מפלט לצאת מזה?
(יב) אז יאמר אליהם: זאת באתכם על בגדכם באלהים האחד אחרי הקראכם אליו; אך בהזכר שם אלהים אחרים האמנתם; אמנם המשפט לאלהים העליון והנשגב.
(יג) הוא מראה אתכם את אותותיו, ומשפיע עליכם את ברכתו מן השמים; אך השבים אליו יבינו זאת.
(יד) לכן קראו אל ד' ודבקו באמונתו גם בהתקומם הבוגדים!
(טו) הוא עליון על כל המדרגות ואדון הכסא הנורא; הוא שופך את רוחו על עבדיו היקרים בעיניו למען הזהיר על יום התקומה,
(טז) יום אשר בו יתעוררו מעפר ולא יכחדו מאלהים דבר. למי הממלכה ביום ההוא? לאלהים היחיד והאדיר.
(יז) ביום ההוא יושב לכל נפש גמול מעלליה; לא יעשה עול לכל איש, כי אלהים יודע לחשב.
(יח) לכן הזהירם על היום הממהר לבוא, אשר בו הלב יעלה עד הגרון ויציקהו.
(יט) לא יהיה לבוגדים עוזר ומושיע או מליץ עליהם.
(כ) הוא יודע את העין המשקרת ואת כל חדרי הלב.
(כא) הוא ישפוט בצדק; והאלילים, אשר הם עובדים מבלעדו, לא ישלטו בכל; אך אלהים שומע ויודע כל.
(כב) הלא יעברו באר ויראו את אחרית האנשים אשר היו לפניהם? גדולים היו מהם ויפרצו מאד בארץ; ובכל זאת אחזם אלהים על פשעם, ולא הצילם איש מידו.
(כג) יען כי באו אליהם שלוחינו באותות מובנים, ויכחשו בהם; לכן אחזם אלהים, והוא נורא ביסרו.
(כד) הן שלחנו את משה באותותינו ובממשלה גדולה,
(כה) אל פרעה ואל המן ואל קורח‏[4]; ויאמרו: אך קוסם קסמים אתה ומדבר כזב!
(כו) ובבואו אליהם באמת מאתנו ויאמר: הרגו את בני המאמינים בו, ואך את בנותיהם החיו! אמנם אנחנו הפרנו את עצתם.
(כו) ויאמר פרעה: הניחו לי ואהבר את משה! אז יקרא אל אלהיו. יראתי, פן ימיר את דתכם או ישחית בארץ.
(ל) ויאמר משה: אנוסה לעזרה אל אדוני ואדונכם מכל גבה לבב המכחש ביום החשבון.
(כט) ויאמר איש מאמין מעם פרעה‏[5], אך מעלים את אמונתו, לאמר: התהרגו איש על אמרו: ד' הוא אלהי? הלא בא אליכם באותות מאת אדוניו? אם איש כזב הוא, הוא ישא את כזביו; ואם בא באמת, קצת העונש אשר הזהירכם עליו, תבואכם. אלהים לא ינחה את הבוגדים ואנשי כזב!
(ל) עמי! היום אתם שליטים ונגידים בארץ; אך מי יושיענו בבוא עלינו שואה מאת ד'? ויאמר פרעה: לא אראה אתכם כי אם את הישר בעיני, ולא אנחכם כי אם בדרך הישרה.
(לא) ויאמר המאמין הלז: עמי! יראתי, פן יבואכם גמול היום הנורא,
(לב) כאשר בא אל עם נח, עאדף תמוד,
(לג) ואל האנשים היו אחריהם, כי אלהים לא יעות את עבדיו בריבם!
(לד) עמי! יראתי פן יקרכם ביום התוכחה,
(לה) יום אשר בו תושלכו מאחורכם אל הגיהנם,ואין לכם מציל מיד אלהים; כי כל איש אשר ישגהו אלהים, אין לו מנהל.
(לו) הן בא אליכם יוסף מקדם באותות מובנים, ואתם לא חדלתם מהריב באשר הביא אליכם, עד כי אמרתם בשעת מותו: לא ישלח עוד אלהים אחיו שליח אלינו! כן מתעה אלהים את עושי עול ואת המריבים בו.
(לז) המריבים באותות אל בלי תבונה, תועבת ד' והמאמינים המה; כה יחתום אלהים בעד כל גבה לב וקשה עורף.
(לח) ויאמר פרעה: המן! בנה לי מגדל, למען אעלה השמימה.
(לט) ואפתח שעריו למען ראות את אלהי משה; כי לאיש כזב חשבתיו.
(מ) כן הכנו לפרעה את רוע מעלליו, ונסירהו מאחרי הדרך הטובה; וכל נכליו אך לרעתו היו.
(קי) ויוסף עוד דבר המאמין: עמי לכו אחרי ואדריככם במעגל הטוב!
(מב) עמי! מחמדי התבל אך הבל המה; העולם הבא הוא מושב קים לעד.
(מג) לכל עושה רע יושב כפי מעלליו; ולכל עושה טוב , אם איש או אשה, והוא מאמין, מושב גן העדן יהיה; שם ינחל ברכה עד בלי די.
(מד) עמי! אני קורא אתכם אל שלום נפשכם, ואתם קוראים אותי אל אש הגיהנם.
(מה) אתם מסיתים אותי לבגוד באלהים ולעבוד אלהי נכר מבלעדו, אשר לא ידעתים; ואני קורא אתכם אל האלהים העזוז והרחום.
(מו) אין ריב, כי אין שלטון לאלילים אשר אתם קוראים אותי אליהם, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, וכי יום אחד נשוב אל אלהים, וכי הבוגדים עדת הגיהנם המה.
(מז) אז תתבוננו על דברי; ואני הנני גולל אל ד' את ריבי, כי הוא משגיח על עבדיו.
(מח) ויציליהו אלהים מנכליהם, ויקם את דברו הרע אשר דבר אל עם פרעה.
(מט) בבוקר ובערב יוסגרו אל אש הגיהנם; וביום התקומה יאמר אליהם: בואו אל ענשכם הנורא, עם פרעה!
(נ) באש הגיהנם יריבו איש את אחיו, ורכי הלבב יאמרו אל הגאים: באשר שמענו לקולכם, הקלו מעלינו מעט מאש הגיהנם!
(נא) אז יענו הגאים: הן גורל אחד לכלנו, כי אלהים שפט בין עבדיו.
(נב) והאנשים אשר בגיהנם יאמרו אל שומריו: העתירו בעדנו אל אדונכם למען יקל מעלינו את ענשנו אך יום אחד!
(נג) יענו: הלא באו אליכם שלוחיכם באותות מובנים? יאמרו: כן הדבר. והשומרים יענו: קראו אותם! אך שוא תהיה תפלתם.
(נד) אך אתשלוחינו ואת המאמינים נושיע בעולם הזה וביום העד עדים,
(נה) יום, אשר בו הבוגדים לא יצילו את נפשם; מארת ד' תרבץ עליהם, ורע יהיה מושבם.
(נו) למשה נתנו את קו הישר, וננחיל את בני ישראל את הספר, שביל אמונה וזכרון למתבוננים.
(נז) לכן חכה לד', כי הוא יקים את דברו; כפר את פניו על עונך, והשמיע את תהלתו ערב ובוקר!
(נח) המריבים באותות אלהים בלי תבונה, אין בלבם כי אם זדון ולא ישיגו את חפצם. לכן שים את כסלך בד', כי הוא שומע ויודע כל.
(נט) בריאת השמים והארץ גדולה מבריאת האדם; אך רב האנשים לא יבינו זאת.
(ס) לא ישוו העורים אל הפקחים, ולא המאמינים ועושי טוב אל הבוגדים. אך מעט יבינו זאת.
(סא) אין ריב כי תגיע השעה האחרונה; אך רב האנשים לא יבינו.
(סב) אדונכם אומר: קראוני ואשוב אליכם! והמקשים את לבם מעבדני ינחלו את הגינם וישבעו בחרפה!
(סג) אלהים נתן לכם את הלילה למרגוע ואת היום להאיר לכם, כי חנון הוא לבני האדם. אך רבם לא יתנו לי תודה.
(סד) כן הוא; ד' הוא אדונכם; הוא בורא כל היקום; אין אל מבלעדו, ואתם סרים מאחריו?
(סה) אך המכחשים באותותינו ממרים את פיו.
(סו) אלהים שם לכם את הארץ לרקיע ואת השמים לגג; הוא יצרכם במכלל יופי וישפיע עליכם כל טוב.
(סז) הוא חי לעולם; אין אל מבלעדו; לכן עבדוהו ודבקו באמונתו! תהלה לאל אדון העולמים!
(סח) אמור: אחרי היות לי המדע מאת אדוני, החרמתי לבלתי עבוד את אלהי הנכר אשר אתם עובדים מבלעדו, והאמרתי להשלים את אדון העולמים.
(סט) הוא בראכם מעפר, או מזרע, או מדם קפוא; ויוציאכם מרחם בעודכם טף ויגדילכם ויזקינכם. יש מכם ימותו אנשים ויש מכם יאריכו ימים עד העת הידועה, למען תתבוננו.
(ע) הוא מחיה וממית; ואם יגזר אומר, יאמר: יהי! ויהי.
(עא) האינך רואה את המריבים באלהים ושבים מאחריו?
(עב) המכחישים בספרנו ובשלוחים אשר שלחנו אליהם,ידעו באחריתם. (עג9 בשימנו שרשרות ברזל על צואריהם ונשליכם בזיקים אל הגיהנם למען צלות באש.
(עד) אז ייאמר אליהם: איה אפוא אלהי הנכר אשר עבדתם מבלעדי אל? יענו: סרו ממנו; אך אל הכל קראנו מקדם! כך יתעה אלהים את הבוגדים.
(עה) זה גמולכם, יען כי ששתם בשקר מדי היותכם בארץ ותתענגו על ריק.
(עו) אז תבואו אל שערי הגיהנם, ולעד תשבו בו; מה רע יהי מושבה הזדים!
(עז) ואתה חכה לד', כי דברו אמת! אם נראה אותך את קצת ענשם או נמיתך, אין לך לדעת; דיך! אלינו ישובו!
(עח) הן שלחנו לפניך נביאים; על קצתם הגדנו לך ועל קצתם לא הגדנו; לא לנביא לעשות מופתים, כי אם ברצון אודניו. ובבוא דבר אלהים, הוכיח באמת, וכל המכחשים באלהים ספו.
(עט)אלהים נתן לכם את החיות למרכבכם ולמאכלכם.
(פ) עוד לכם תועלת בהן להשיג בהן את אות נפשכם: הן נושאות אתכם כאניות על גיון.
(פא) כן מראה אתכם אלהים את אותותיו; ובאי זה מהם תכחשו?
(פב) הלא יעברו בארץ למען ראות את אחרית האנשים אשר היו לפניהם? עצומים היו מהם ויפרצו בארץ; ובכל זאת לא הועילום מעשיהם.
(פג) בבוא אליהם שלוחינו באותותינו, התענגו על שרירות לבם, ויקם להם אלהים את אשר לעגו לו.
(פד) אך בראותם את גמולנו, אמרו: מאמינים אנחנו באלהים האחד, ומכחשים אנחנו באשר דמינו אליו.
(פה) אך בבוא אליהם שואה לא הועילתם עוד אמונתם. כבר הקים אל את דברו לעבדיו, בהצמיתו את הבוגדים.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה מענין המאמין הנזכר בו פסוק כ"ט-מ"ח.
  2. ^ לא נודע ענין האותיות האלה.
  3. ^ בזה יכון את המות הטבעי ואת המות הנצחי בגיהנם; את חיי התבל ואת חיי עד.
  4. ^ עיין לעיל חזון כ"ח, ל"ה.
  5. ^ תמצא במדרש רבא שמות א', כי אחד מחרטומי פרעה דבר אליו לטובת היהודים באמרו: אלולי יוסף, לא היינו חיים.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).