הקוראן סורה 63 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)

חזון החנפים[1][עריכה]

נגלה במדינ"ה ובו אחד עשר פסוקים בשם אלה הרחמן והרחום.

(א) בבוא אליך החנפים, אומרים: מעידים אנחנו, כי שליח אלהים אתה; ואלהים יודע, כי אתה שלוחו! אך אלהים עד, כי החנפים אנשי כזב המה.
(ב) הם שמים את שבועותיהם לכסות פשעיהם, למען התעות בהן את אחיהם מדרך ד'; אך רעים כל מעלליהם!
(ג) היום מאמינים הם, ומחר יבגדו; אלהים חתם את לבם; לא ישובו לבצרון.
(ד) בראותך אותם, ייטבו מראיהם בעיניך; ובשמעך את דבריהם, ימצאו חן בעיניך; הם כקורה הסומכת את הקיר הנטוי[2], לכן לא ירימו את קולם[3]; אויביך הם, לכן השמר מפניהם! אלהים יצמיתם על סורם מהדרך הטובה.
(ה) ובהאמר אליהם: שובו אל ד', ושליח ד' יכפר בעדכם! יניעו את ראשם; ותראה בשובם מאחריך בזדון לבם.
(ו) שוה להם אם תעתיר בעדם אם אין; לא יאבה ד' סלוח להם, כי הוא לא ינחה את העם הבוגד.
(ז) הם אומרים: אל תתמכו מהונכם את ידי ההולכים אחרי שליח ד', למען ישובו מאחריו! אך לאלהים כל אוצרות השמים והארץ, והחנפים לא יבינו זאת.
(ח) הם אומרים: לא נשוב אל מדינ"ה, כי אז הגבורים יגרשו את החלקים[4]! אך העוז לאלהים ולשלוחו ולמאמינים, והחנפים אינם יודעים זאת.
(ט) אתם המאמינים! אל נא ישיבוכם הונכם וזרעכם מאחרי זכרון אלהים; וכל עושה זאת יספה.
(י) פזרו מהונכם, אשר נתנו לכם, בטרם יגיע המות את אחד מכם; אז יאמר: ד'! אחר נא את יום מותי מעט ימים, למען אעשה טוב ואהיה ממספר התמימים!
(יא) אמנם לא יאחר אלהים לכל נפש בבוא עתה, ואלהים יודע את מעלליכם.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה מענין החנפים הנזכרים בו פסוק א'.
  2. ^ בחלקלקות לשונם מכסים את לבם המשחת.
  3. ^ יודעים, כי אין אמת אתם.
  4. ^ ידוע, כי יושבי מדינ"ה היו המאמינים הראשונים במחמד; ואחרי מלחמת אהוד, אשר בה ניגפו אנשי מחמד, רבים מהם מאנו לשוב אתו אל מדינ"ה באמרם, כי יושביה יגרשום משם.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).