הקוראן סורה 80 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

חזון עקם את מצחו‏[1][עריכה]

נגלה במיכ"ה ובו שנים וארבעים פסוקים

בשם אלה הרחמן והרחום.

(א) הנביא עקם את מצחו והלך לו,
(ב) בבוא אליו העור‏[2];
(ג) ומי הודיעך, אם אין בלבו להיטהר‏[3]?
(ד) או לשמוע את זכרונך לטוב לו?
(ה) אל העשיר
(ו) אתה מדבר בפנים יפות,
(ז) ואינך מתבונן, אם נקי הוא מעון;
(ח) ולעני המצפה לישועתך,
(ט) וירא את אלהים,
(י) אתה פונה את ערפך?
(יא) הסכלת עשות!
(יב) הקוראן הזה זכרון הוא; מי יחפוץ, יזכרהו.
(יג) נכתב על גליון יקר הערך,
(יד) נקי וטהור,
(טו) מידי סופרים נכבדים וצדיקים.
(טז) חרב הועדה לבני האדם המכחשים בו.
(יז) ממה ברא אלהים את האדם?
(יח) מטיפת זרע;
(יט) הוא בראו ויצרו,
(כ) ויישר את דרכו;
(כא) אז ימיתהו ויורידהו אל הקבר,
(כב) וברצונו ישוב ויחיהו.
(כג) ובכל זאת האדם ממאן להקים את דבר אל!
(כד) הלא יתבונן בן האדם על מאכלו?
(כה) אנחנו מורידים את הגשם,
(כו) ומבקעים את הארץ,
(כז) ומוציאים מקרבה דגן,
(כח) ענבים ועשב,
(כט) זיתים ותמרים,
(ל) גנות צומחי עצים,
(לא) כל פרי וכל עשב,
(לב) לאכלכם ולמאכל בהמתכם.
(לג) ביום התקע בשופר,
(לד) ינוס כל איש מאחיו,
(לה) מאמו ומאביו,
(לו) מאשת חיקו ובניו;
(לז) כי כל איש ידאג לנפשו ביום ההוא.
(לח) יש אנשים אשר יצהלו פניהם ביום ההוא,
(לט) וילבשו ששון וגיל;
(מ) ויש אשר פניהם ילבשו קדרות,
(מא) עפר וצלמות;
(מב) אלה הבוגדים והחוטאים.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה מענין עקימת מצח הנזכרת בו פסוק א'.
  2. ^ מחמד דבר בשוק אל איש נכבד מאנשי מיכ"ה; ויתפשהו בבגדו עני עור, אשר בקש לחבק את דת מחמד לאמר: הנביא! הורני נא את אשר הורך אדונך! וירע בעיני מחמד, ויעקם את מצחו וילך לו בלי השיב דבר את האביון הלז. וגבריאל מוכיחו על זאת בחזון הזה.
  3. ^ לקבל את דתך.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).