הקוראן סורה 52 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

חזון ההר‏[1][עריכה]

נגלה במיכ"ה ובו תשעה וארבעים פסוקים בשם אלה הרחמן והרחום.

(א) בהר‏[2],
(ב) בספר הגלוי
(ג) הכתוב על גויל‏[3],
(ד) בבית המפואר‏[4],
(ה) בגג הרקיע,
(ו) ובים ההומה,
(ז) נשבעתי, כי יבוא גמול אדונך‏[5].
(ח) איש לא יאחרהו;
(ט) ביום ההוא יתחלחלו השמים,
(י) וההרים ימוטו.
(יא) אוי ביום ההוא לאנשי כזב,
(יב) למתענגים על הריבם באלהים!
(יג) ביום ההוא יודחו אל אש הגיהנם,
(יד) ואלהים יאמר: הא לכם האש אשר כחשתם בה!
(טו) הקסם זאת היא? הלא תראוה?
(טז) בערו בה! שוה לכם, אם תסבלוה או אין! פרי מעלליכם יושב לכם!
(יז) אך מושב התמימים בגנות נעימים;
(יח) יתענגו על מתת ד', ואלהים יצילם מאש הגיהנם.
(יט) ואלהים יאמר אליהם: אכלו ושתו והתענגו על פרי מעלליכם!
(כ) שם ישבו סרוחים על מטות שן, ובתולות שחורות עינים תהיינה להם למנה.
(כא) ואת המאמינים ומדריכים את זרעם באמונתם, נקבץ עם זרעם בגן העדן, ולא נגרע להם מאומה משכר פעולתם. כל איש עירבון למעשיו הוא.
(כב) שם ניתן להם כל פרי נחמד ובשר נעים כאות נפשם.
(כג) שם יושיטו איש אל אחיו כוס, אשר אין ריק ואין אשם בו‏[6].
(כד) בחורים אדומי עצם מפנינים יסובבום.
(כה) אז יקרבו איש אל אחיו, וידרשו לשלומם.
(כו) יאמרו: הן דאגנו מקדם למשפחותינו‏[7],
(כז) ועתה היטיב אלהים לנו ויצילנו מאש הגיהנם,
(כח) יען כי לא עבדנו אחר מבלעדו; אך טוב ורחום הוא!
(כט) ואתה‏[8] הזהירם, כי ברחמי אלהיך לא קוסם קסמים ולא משוגע אתה!
(ל) ואם יאמרו: אך ממשל משלים הוא! נחכה לעת‏[9]!
(לא) אמור: חכו! גם אנכי מן המחכים.
(לב) המדברים בחלום, או בוגדים המה?
(לג) היאמרו: הוא בראהו? אמנם לא יאמינו.
(לד) יביאו ספר כמוהו, אם צדיקים המה!
(לה) המאין נבראו, או ההם בראו את נפשם?
(לו) הבראו את השמים ואת הארץ? אך לא ייטיבו את דרכם.
(לז) היש להם אוצרות אדוניהם, או השליטים הם בארץ?
(לח) היש להם סולם, אשר ישמעו בו את רזי השמים? יביאו מופת!
(לט) הלאלהים הבנים ולכם הבנות‏[10]?
(מ) המבקש אתה שכר מהם? אך נשייהם יכבדו עליהם‏[11].
(מא) היודעים הם את הרזים למען כתבם?
(מב) הם מתנכלים בך; אך אנחנו נתחכם להם.
(מג) היש להם אל מבלעדי אל? חלילה לו את אשר ידמו אליו!
(מד) גם בראותם את השמים נופלים עליהם יאמרו: אך ענן כבד זה!
(מה) הניחם עד בוא יומם, אשר יספו בו!
(מו) ביום ההוא לא תועילם ערמתם ולא יושעו.
(מז) לבוגדים הוכן עונש מבלעדי ענשם; אך רבם לא יבינו זאת.
(מח) חכה למשפט אדונך; הן נשים את עינינו עליך. ספר את תהלת אדונך בקומך,
(מט) בלילה ובאסוף הכוכבים את נגהם!

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה מהמלה הראשונה אשר בו.
  2. ^ זה ההר סיני.
  3. ^ תורת משה.
  4. ^ הקאאבא אשר במיכ"ה.
  5. ^ גבריאל מדבר אל מחמד.
  6. ^ יהיה בו משקה אשר לא ישכיר.
  7. ^ מה יעשו אחרי מותנו.
  8. ^ מחמד.
  9. ^ היבוא דברו אם אין.
  10. ^ עיין לעיל חזון ט"ז, נ"ח.
  11. ^ הערביים, אשר בימי מחמד, עניים היו, והחיו את נפשם מגזל וממרעה צאן.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).