הקוראן סורה 32 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

חזון ההשתחויה‏[1][עריכה]

נגלה במיכ"ה ובו שלושים פסוקים בשם אלה הרחמן והרחום

(א) א"ל"מ הספר הזה, אשר אין ריב בו, שולח מאת אדון העולמים.
(ב) העוד יאמרו: הוא‏[2] בראהו? לא כי באמת הוא מאת אדונך, למען הזהיר בו עם‏[3] אשר עוד לא היה לו מזהיר, ולמען ילכו בדרך הטובה.
(ג) אלהים ברא את השמים ואת הארץ בששת ימים, אז ישב על כסאו; אין לכם עוזר ומושיע מבלעדו; הלא תבינו זאת?
(ד) הוא השליט בכל הדברים מהשמים עד לארץ; אז ישובו אליו ביום הגדול כאלף שנים למספרכם.
(ה) כן הוא, כי הוא יודע את הנסתרות והנגלות; עזוז ורחום הוא.
(ו) הוא ברא את כל הדברים מכלל יופי, וייצר את האדם מחומר.
(ז) ואת זרעו מזרע וממים רעים‏[4].
(ח) וייצרהו ויפח בו מרוחו, ויתן לכם אזנים לשמוע ועינים לראות ולב להבין. אך מעט מכם יתנו לו תודה!
(ט) הם אומרים: איך נשוב ונחיה אחרי שכננו עפר?
(י) כן מכחשים בתשובתם אל אלהים.
(יא) אמור: מלאך המות, אשר הושם עליכם, ימיתכם; אז תשובו אל אדונכם!
(יב) לו חפצנו, כי אז נתנו לכל איש קו הישר; אך יצא הדבר: אמלא את הגיהנם משדים ובני אדם יחד!
(יג) לו תראה בנקוד הבוגדים את ראשיהם לפני אדונם‏[5] לאמר: אדוננו! ראינו ושמענו; העלנו נא ארצה למען נעשה טוב ונדבק בך!
(יד) אז נאמר אליהם: הא לכם ענשכם על שכחכם את תשובתכם אלינו! היום הזה נשכחכם; קחו את גמולכם עדי עד על פעלכם!
(טו) אך אלה הם המאמינים באותותינו: המשתחוים בהקרא אליהם דברינו, ומגידים את תהלת אלהיהם, ולא ירימו את לבם,
(טז) ומתפללים אל אדוניהם ברעדה ובגילה בקומם ממטתם בבוקר, ומפזרים מאשר נתנו להם.
(יז) לא ידעה נפש את מחמד עיניהם ואת ששונם על שכר פעלם.
(יח) הישוו המאמינים אל הבוגדים? לא ישוו.
(יט) המאמינים ועושי טוב ישבו לעד בגן העדן; זה גמולם על פעלם.
(כ) ומושב הבוגדים אש הגיהנם יהיה; ובבקשם לצאת ממנה יודחו בה; אז יאמר אליהם: קחו את עונש אש הגיהנם אשר כחשתם בו!
(כא) אמנם נטעימם מלבד העונש הגדול‏[6] גם עונש קל ממנו‏[7]; אולי ישובו מדרכם הרעה.
(כב) ומי רע מחשב מאחרי זכרון אל אחרי שמעו אותו? הן נשיב נקם לבוגדים!
(כג) למשה נתנו את הכתב – אל תריב בו, כי הוא מאתנו! – ונשימהו קו הישר לבני ישראל.
(כד) וניתן להם מנהלים מקרבם, אשר ינחו אותם בדברנו; גם הם‏[8]סבלו וידבקו באותותינו.
(כה) הן יוכיח אדונך ביניהם ביום התקומה על אשר הריבו עליו.
(כו) האינם יודעים כמה דורות השחתנו לפניהם, אשר עתה עוברים על מושבותיהם?
(כז) גם בזה אות, הלא יבינוהו? הלא יראו, כי אנחנו מורידים מים על ארץ עיפה להוציא מקרבה זרע למאכלם ולמאכל בהמתם? הלא יבינו זאת?
(כח) יאמרו: מתי יבוא יום התוכחה, אם כנים דבריך?
(כט) אמור: ביום הדין; אז לא תועיל האמונה את הבוגדים; לא יושעו.
(ל) הפרד מעליהם, וחכה כאשר הם מחכים!

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה מענין ההשתחויה הנזכרת בו פסוק י"ד.
  2. ^ מחמד.
  3. ^ את הערביים.
  4. ^ מטיפה סרוחה; עיין פירקי אבות ג', א'.
  5. ^ בתחיית המתים.
  6. ^ בעולם הבא.
  7. ^ בעולם הזה.
  8. ^ הנביאים.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).