משנה אבות ג א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ג · משנה א | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

עקביאא בן מהללאל אומר, הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה.

דעב, מאין באת, ולאןג אתה הולךד, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון.

מאין באת, מטפה סרוחה.

ולאן אתה הולך, למקום עפר רמה ותולעהה.

ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבוןו, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

משנה מנוקדת

[עריכה]

עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר:

הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים,
וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה.
דַּע,
מֵאַיִן בָּאתָ
וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ
וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן.
  • מֵאַיִן בָּאתָ?
מִטִּפָּה סְרוּחָה;
  • וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?
לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה;
  • וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן?
לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

נוסח הרמב"ם

עקביה בן מהללאל אומר:

הסתכל בשלשה דברים - ואין אתה בא לידי עבירה -
דע מאין באת,
ולאין אתה הולך,
ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון.
מאין באת - מליחה סרוחה.
ולאין אתה הולך - למקום רימה ותולעה.
ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון - לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

פירוש הרמב"ם

זה ההסתכלות, מביא האדם לידי ענוה בזכרון מאין בא. והסתכלו באחריתו, יביאהו לבזות בענייני העולם. והסתכלו לגודל המצוה, יביאהו למהר לשמוע מצותיו. וכשיעלו בידו אלו השלשה דברים, לא יחטא כלל:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

עקביא - מטפה סרוחה. טפת שכבת זרע. ואע"פ שבשעת העבור אינה סרוחה, שאינה מסרחת ברחם האשה עד לאחר שלשה ימים וכשתסריח אינה ראויה להזריע, מכל מקום קרי לה טפה סרוחה מפני שהיא קרובה להסריח מיד כשהיא חוץ למעי האשה. והמסתכל שבא מטפה סרוחה, ניצול מן הגאוה. והמסתכל שעתיד לילך למקום עפר רמה ותולעה, ניצול מן התאוה והחמדה אל הממון. והמסתכל שעתיד ליתן דין וחשבון, פורש מן החטא ואינו נכשל בעבירה:

פירוש תוספות יום טוב

עקביא בן מהללאל אומר וכו'. בזמן הבית היה כדתנן במ"ו פ"ה דעדיות שאין העזרה ננעלת בפני כל אדם מישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל. אפ"ה לא רצה להפסיק בין שלשלת הלל עד רבי ובנו ואח"כ חוזר לסדר הקבלה והזכיר מאמרי הלל כדי להסמיך אליו ר' יוחנן בן זכאי שקבל ממנו ואח"כ הזכיר מאמרי תלמידיו וסמך להן מאמר ר' טרפון שהוא דומה למאמר רבי אלעזר אחרון התלמידים:

דע. חזר ואמר מלת דע לפי שלפני מי אתה עתיד וכו' אינו בהסתכלות וראיה מוחשת כי אם שיאמין זה בדרך ידיעה. מד"ש:

מאין באת ולאן אתה הולך. שאלת המקום שבא משם בל' אין כמו מאין באו האנשים. ושאלת המקום שיבא לשם בל' אנה. כמו אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח (תהלים קל"ט ז') ובפסוק אחד שניהם בפלגש בגבעה. אנה תלך ומאין תבא. דרך חיים. ומלת לאן האלף קמוצה.

אתה הולך. כי האדם הולך לבית עולמו ומתקרב אל המיתה כי יום המות מיום הולדו הוא. שמיום שנולד הוא מתקרב והולך אל המיתה וע"כ נקט לשון הוה ולא לשון עתיד. מד"ש.

למקום עפר רמה ותולעה. ולא אמר שיהיה עפר רמה ותולעה. שכך אמר הכתוב (בראשיח ג') כי עפר אתה ואל עפר תשוב. דרך חיים.

לתת דין וחשבון. תחלת דין קאמר ולפיכך הקדים דין לחשבון. ואמר לתת דין שאם יעשה חטא מתחייב מזה דין. לכך שייך לומר שהוא נותן הדין. כי מי שבא על הערוה מתחייב מזה דין. ולכך אמר ליתן הדין וכן מ"ש בב"ב בפ' הספינה [דף ע"ג] גבי [הנהו])(תרי) אווזי עתידין ישראל ליתן דין עליהם. ד"ח:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) עקביא. בזמן הבית היה. ועתוי"ט:

(ב) (על המשנה) דע. חזר ואמר מלת דע לפי שלפני מי אתה עתיד כו' אינן בהסתכלות וראיה מוחשת כי אם שיאמין זה בדרך ידיעה. מד"ש:

(ג) (על המשנה) מאין כו'. שאלת המקום שבא משום בל' אין כמו מאין באו האנשים ושאלת המקום שישוב לשם בלשון אנה כמו אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח:

(ד) (על המשנה) אתה הולך. כי האדם הולך לבית עולמו ומתקרב אל המיתה כי יום המות מיום הולדו הוא. שמיום שנולד הוא מתקרב והולך אל המיתה וע"כ נקט לשון הווה ולא לשון עתיד. מד"ש:

(ה) (על המשנה) למקום כו'. ולא אמר שיהיה רמה ותולעה שכך אמר הכתוב כי עפר אתה, ואל עפר תשוב. ד"ח:

(ו) (על המשנה) דין וחשבון. תחלת דין קאמר, ולפיכך הקדים דין לחשבון ואמר לתת דין שאם יעשה חטא מתחייב מזה דין לכך שייך לומר שהוא נותן הדין כו'. ד"ח:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מאין באת ולאן אתה הולך:    והגיה הר"ר יהוסף ז"ל ולאין גם הגיה מאין באת מליחה סריחה שוב הגיה לפני מלך מלכי המלכים ב"ה וכתב כן מצאתי ומריש פירקין עד סוף סימן ג' מפורש יפה בדרשות הרב ר' משה אלשיך ז"ל בפ' אחרי מות דף קפ"ב וקפ"ג וכתוב שם דמניינא דעקביא בן מהללאל דקתני אתא לאשמועינן שחולק על בן עזאי שמנה ד' במסכת כלה שהוסיף על שלש אלה ולאן אתה הולך למקום חשך ואפלה לז"א הסתכל בשלשה ובהם לבד תהיה מובטח שלא תבא לידי עבירה ואילו לא מיעטו באמרו שלשה היה אפשר לחשוב שבכלל דבריו שהוא הרביעית שהוסיף בן עזאי כאשר חשב בעל נחלת אבות ז"ל ודחה אותה התנא להיות שאותה הרביעית לא תורה פחיתות וגירעון באדם רק גירעון המקום שימצא בו ושהוא חשך ואפלה ולא תורה על פחיחות האדם כאשר לא יגרע גדר המרגליות בהיותה במקום גרוע או אפל על כן לא הזכיר כי אם מה שהוא בעצמות האדם ע"כ והאריך בפי' על המשניות ע"ש. וכתוב עוד שם שבדברי בן עזאי במסכת כלה כך מאין באת מטפה סרוחה מקום שאין העין יכולה לראות חפשתי דברי בן עזאי בענין זה במס' כלה שבידינו ולא מצאתי לא מינה ולא מקצתה:

תפארת ישראל

יכין

עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה:    ר"ל לסיבה המביאה לעבירה, שהיא כמו היד להכלי לאחזה בה:

ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון:    אורחא דתנא דתני והדר מפרש, כמו יש נוחלין וכו' [ב"ב פ"ח מ"א] וכדומה לרוב:

מטפה סרוחה:    דג' סבות הן שיחטא האדם, (א) משום גאותו ולהיטתו לכבוד המדומה, שמתבושש כשלא יתנהג כקלי הדעת המלעיגים על עבודת הבורא. (ב) משום להיטתו אחר תאוות הארציות, באכילה ושתייה ומשגל. או שאהבת הבצע עוור עיניו. (ג) בעבור כי הוכה בסנוורי האפיקורסת, וחושב כי אין חשבון ודעת בשאול. אולם כל הג' סבות מקור משחת א' להם, שיחשוב ויפעול פעולותיו כאילו הוא בעולם נצחי, שלא יחליפנו ולא ימיר אותו. וישכח כי כל חייו הוא כחלום יעוף בהזמן שמתחלקת, לעבר. הווה, עתיד. לכן אם אוד הגאות דולקת בלבבו, מזכירו התנא העבר, מאין באת. מטפה סרוחה, ואם כל הווייתך מיוסד על צואה רותחת, איך תוכל להתגאות. ואת"ל בזה שוים כל אדם, כולה מרקק כזה נבראו, עכ"פ כדי בזיון וקצף, שהמלך והלך כולם שוין. מתוך הטינופת הוציאו הוייתם להעולם, ואיך יתגאו תולעים כאלה:

ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה:    ואם אש התאוות הגופניות בערה בך, אז התבוננות ההווה ישקיע בך הלהב הזר הזה. ולכן ראה לאן אתה בעצמך הולך ומוריד א"ע מטה מטה לצלול כעופרת למקום רמה ותולעה, דרדיפתך אחר התאוות ההם, הוא הוא שיקצר חייך, ולא תרוויח רק למלא ביותר חור קברך עם חמת זוחלי עפר קטנים עם גדולים [רמה, הם הקטנים, [מאדען]. ותולעים, הם הגדולים]:

ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא:    ואם מימי ארס האפיקורסת רתחה בך, הבט לתוך העתיד, שתתן די וכו', ואולי תטעה בחשבונך, ואבדת במזיד כל ההצלחה הגדולה ההיא. ואמר לפני ממה"מ, ולא לפני הקב"ה. אלא ר"ל מי שיצא חייב לפני השופט עדיין רשות בידו להעתיק משפטו לפני המלך או לבקש חסדו. ואם אבד משפטו גם לפני המלך יעתיק משפטו לפני הקיסר שהוא מלך מלכים. ואם גם לפני הקיסר אבד משפטו, ימסור דין לשמים, דבאין דין בארץ מותר לומר ירא וישפוט. אולם כל זה במשפט הארצי, אבל אז במשפט השמיימי הממה"מ כ"י יושב למשפט עליך והוא קדוש שאין אנחנו יכולים לפרש המלה כמו שנרגישו בפנימיותינו. הוא האמיתית הגמור בהרוחנית, שאין דרך לך להנצל בשום עניין בעולם:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

מגן אבות (רשב"ץ)

[עריכה]


הפירוש עד כאן היה סדר אל המשנה, מכאן ואילך אין שם סדר, לא לפי זכירת החכמים בדורותיהם ובמעלתם ולא לפי סדר הדברים. ואין זה קשה כלל שהרי אמרו אין סדר למשנה. ואע"פי שבפרק הגוזל עצים וכן בפרק ראשון מע"ז העלו דבחדא מסכתא יש סדר -- זהו לענין אם יש שם מחלוקת ואח"כ סתם, או סתם ואחר כך מחלוקת, להודיענו על איזה מהם נסמוך לפסוק הלכה, אבל למסכתא זו שאין בה מחלוקת בענין הדינין לא הקפיד המסדר בסדור המאמרים.

ועקביא בן מהללאל הוא מגדולי התנאים הנזכרים בשמותם כמו הזוגות הנזכרים בפרק ראשון. והיה גדול מאד כמו שאמרו במשנת עדיות והביאוה בפסחים פרק תמיד נשחט ובברכות פרק מי שמתו "חס ושלום לא נתנדה עקביא בן מהללאל", שהיו אומרים עליו שנתנדה מפני כבוד שמעיה ואבטליון שאמר אותה שפחה שהשקוה והיתה סוטה "דוגמא השקוה", כלומר שהיתה גיורת כמותם, ואמרו שחס ושלום לא נתנדה ולא היו דברים מעולם, "שאין עזרה ננעלת על כל אדם בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל", שכשהיו שוחטין הפסח בשלש כתות, כשנכנסה כת אחת היו נועלין העזרה, וכשהיה עקביא בעזרה לא היה אדם יותר גדול בעזרה בחכמה וביראת חטא ממנו.

ואע"פי שחלק על חכמי ישראל בארבעה דברים, והאחד מהם דם הירוק כמו ששנינו בפרק כל היד -- כבר צוה לבנו בשעת מיתתו שיחזור בו. וכשאמרו לו חכמים "חזור בך ונמנה אותך אב בית דין", אמר להם "חס ושלום אל אחזור בי. מוטב לי לקרות שוטה כל ימי ולא ליעשות רשע שעה אחת לפני המקום, שלא יאמרו מפני שררה חזר בו". וכשאמר לו בנו למה תצוה אותי לחזור בי ואתה למה לא חזרת בך. אמר לו "אני שמעתי מפי מרובים והם שמעו מפי מרובים, אני עמדתי בשמועתם‏[1] אבל אתה שמעת מפי יחיד ומפי המרובים, מוטב לעזוב דברי יחיד ולאחוז דברי המרובים". וכשאמר לו בנו "פקד עלי חביריך" אמר לו "לא אפקד עליך, מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך". כל זה נזכר במס' עדיות:

הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. כבר נזכר בפרק שני בדברי רבי ההסתכלות בשלשה דברים להציל האדם מן העבירה. ואותן השלשה דברים הם עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין. וכל אלה השלשה הם נכללים בדברי עקביא בן מהללאל:

לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, כי הדין והחשבון הוא אחד הראייה והשמיע' והזכירה למעשים וזה מספיק להזהיר האדם מהדיבור המגונה והמעשה הרע. וזה התנא הוסיף שני דברים אחרים והם "מאין באתה ולאן אתה הולך", להוסיף לאדם ענוה כשידע שאין יסודו אלא דבר בזוי ושלא ישתדל להרבות בשר ונכסים כי סופו עפר רמה ותולעה. ובזה ההסתכלות לא יבוא לידי עבירה, כי רוב האכילה מביא לידי גאוה, והגאוה מביאה לידי עבירה שנאמר "פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך", ואמרו בפרק אין עומדין "מלי כריסיה זיני בישי שנאמר כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני, ונאמר ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים, וכן וישמן ישורון ויבעט":

מאין באתה מטיפה סרוחה. היא טיפת שכבת זרע. וקראה טיפה סרוחה כדי שלא יתגאה האדם. אע"פי שבשעת ההריון אינה סרוחה שאינה מסרחת במעי האשה אלא לאחר שלשה ימים, וכשתסריח אינה ראויה להזריע כמו שנזכר בפרק רבי עקיבא בשבת ובפרק בנות עכו"ם -- אבל היא סרוחה אם תעמוד שעה אחת חוץ לרחם, כי כן טבעה להסריח מיד כשהאויר מקיף בה כמו שזכרו זה חכמי התולדות לפי שהיא בתכלית השווי, כי לולי זה לא היתה ראויה להזריע הצורה היותר נכבדת שבצורות בעלי חיים והוא האדם. ולפי שהיא בתכלית השווי, והיא נעשית ממותר הדם הזך אחר העכול האחרון שהלך התמצית כולו אל כלי הצואה והשתן והזיעה ולא נשאר אלא הזך הנקי -- אם כן כשישנה אותה האויר ויוציא אותה מהשווי מיד תסריח ולא תצלח להזרעה. ולפי שהיא מוכנת להסריח אם לא הזריעה קראה "טפה סרוחה".

וכן מה שאמר "טיפה סרוחה" ולא הזכיר גם כן זרע הנקבה שגם היא מזרעת בשעת תשמיש‏[2] חלק בהולדה, שהרבה נשים הן מתעברות ולא הזריעו, שאין אותו זרע אלא כעין ריר היוצא מרוב התענוג, ואם אינן מתענגות אינן מזריעות והן מתעברות, אבל העובר הוא הנוצר מזרע הזכר והדם המתקבץ בפי הרחם בעת גמר תשמיש. וזהו שאמרו חכמים ז"ל בפרק המפלת "האיש מזריע לובן והאשה מזרעת אודם". ובזה נחלקו חכמי העכו"ם, אם מתערב זרע הזכר עם דם הנקבה ומשניהם נוצר הולד -- וכן היה נראה דעת חכמי ישראל, או אם זרע הזכר אינו מתערב בדם הנקבה אלא שהוא מחממו ומקפיאו, ומהדם ההוא אחר שנקפה בחום זרע הזכר נוצר העובר, דומה לקיבה שנותן בה חלב להקפיאו לעשותו גבינה. וכבר הארכנו בזה בחלק ג' מזה הספר. ותקננו דעת חז"ל על הדעת האחרון. ומה שלא זכר התנא כ"א הטיפה ולא זכר דם הנקבה -- זכר היותר חשוב שבהם, וקל וחומר אל הגרוע שבהם:

ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה. והמסתכל בזה לא ישתדל להרבות בשר ולא נכסים אחר שיודע כי גופו יהיה מאכל לרמה ותולעה ומה יועילוהו נכסיו. וכן הכתוב אומר "אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה". וסוף האדם לשוב אל העפר כמו שנא' "וישוב העפר אל הארץ כשהיה", ואמר שלמה על זה "כי בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכוסה". ובראשון מברכות אמרו "אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו יזכור לו יום המיתה":

ולפני מי אתה עתיד ליתן את החשבון. כשיסתכל האדם שעתיד ליתן את הדין מכל מעשיו יזהר קודם עשייה שלא יכשל בעבירה ואפילו מי שהוא עומד לפני מלך בשר ודם הוא מתיירא מהדין כל שכן מי שעתיד לעמוד לפני האל ית' וכמו שאמרו בראשון מחגיגה ר' אליעזר כי מטא להאי קרא בכי ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו ומה תוכחה של בשר ודם כך תוכחה של הקב"ה על אחת כמה וכמה שאפי' הגדולים ביראת חטא הם יראים מיום הדין כמו שאמרו שם ר' אליעזר כי מטי להאי קרא בכי ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי ומה שמואל הצדיק מתיירא מיום דין אנו על אחת כמה וכמה ופירשו שם כי חשב שעלה לדין והעלה עמו משה רבינו להעיד עליו אם עבר על התורה וזהו שנא' אלהים ראיתי עולים מן הארץ והם שמואל ומשה. יש ספרים שאין בהם אלא ליתן את החשבון ונראה שהוא טעות ובפרק רביעי הוא שאין שם דין אלא על כרחך אתה עתיד ליתן את החשבון אבל במשניות קדומות מצאתי שיש ליתן את החשבון והוצרך לומר כאן דין וחשבון אם כך הגירסא לפי שאין ההסתכלות אלא מפני הדין אחר החשבון ומה שאמר שהאדם עתיד ליתן את הדין כן הוא לשון חכמים עתידין הם ליתן את הדין והוא כמי שלוה מחבירו והוא מחייבו ליתן מה שעליו מן הדין והרי הוא נותן את הדין ולמטה לא הוצרך לומר אלא על כרחך אתה עתיד ליתן את החשבון כי כבר הוזכר באותה משנה שהאל הוא הדיין המחייבו ליתן את הדין על פי החשבון:

לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. כדי להגדיל היראה הזכיר כל אלה התארים שאפילו העומד לדין לפני מלך קטן מתיירא כל שכן לפני מלך מלכי המלכים ואפילו היה בשר ודם כל שכן לפני האל ית' שהוא קדוש ואין לפניו שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד וברוך הוא כי כן אנחנו חייבים לברכו בשעה שמזכירין אותו וכמו שכתבתי בפרק שני וכן בפ' תפלת השחר כשחלה רבן יוחנן בן זכאי ונכנסו תלמידיו לבקרו מצאוהו בוכה ואמרו לו מפני מה אתה בוכה אמר להם אלמלא לפני מלך בשר ודם מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם ואם מיסרני אין יסורו יסור עולם ואם ממיתיני אין מיתתו מיתת עולם ואני יכול לשחדו בממון ולפייסו בדברים אע"פי כן הייתי מתיירא עכשיו שמוליכין אותי לפני מלך מלכי המלכי' הק"ה שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים שאם כעס עלי כעסו כעס עולם ואם מיסרני יסורו יסור עולם ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם ואיני יכול לשחדו בממון ולפייסו בדברים ולא עוד אלא שיש לפני שתי דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנם ואיני יודע באי זו מוליכין אותי ולא אבכה. ובפרקי בן עזאי שנינו כל הנותן ארבעה דברים אל לבו שוב אינו חוטא לעולם מאין הוא בא ולאן הוא הולך ומה עתיד להיות ומי הוא דיינו מאין הוא בא ממקום טומאה ולאן הוא הולך לטמא אחרים ומה עתיד להיות רמה ותולעה ומי הוא דיינו אדון כל המעשים. ומלך מלכי המלכים הם מלכי הארץ כי כמו שהוא שליט בעליונים כן הוא שליט בתחתונים שנאמר לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפוץ יטנו ואמר דניאל לבלשצר הוא אלה אלהין ומארי מלכין ומשם למד אנקלוס לתרגם אלהי האלהים ואדוני האדונים אלה אלהין ומארי מלכין. ורבינו משה ז"ל בספר המורה כתב כי אלהי האלהים המלאכים ואדוני האדונים הגלגלים. וכבר פירשתי בחלק הראשון מזה הספר כי באלהי האלהים נכללו כל העליונים כי גם הם נקראו אלהים והבאתי ראיה לזה מהפסוקים ונשאר אדוני האדונים אל השליטים התחתונים ועליהם נקרא מלך מלכי המלכים הקב"ה. ובמדרש קהלת וכן בירושלמי פרק שני דסוטה אמר רבי יהושע בן לוי דסכנין שלשה דברי' אלו דרש עקביא מתוך תיבה אחת מהפסוק שאמר וזכר את בוראך בורך בארך בוראיך. בורך זו לחה סרוחה. בארך זה רמה ותולעה. בוראך זה מלך מלכי המלכים הקב"ה ומכאן אמר עקביא בן מהללאל הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה:


  1. ^ נלע"ד דצ"ל בשמועתי - ויקיעורך
  2. ^ היה נראה שחסר כאן מילים, וחסר משהו כמו "כי אין לה חלק בהולדה וכו'" -- ויקיעורך