משנה אבות ב טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ב · משנה טז | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

הוא היה אומר, לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה.

אם למדת תורה הרבהנב, נותנים לך שכר הרבה.

ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתךנג.

ודע מתן שכרן נד של צדיקים לעתיד לבוא.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הוּא הָיָה אוֹמֵר:

לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר,
וְלֹא אַתָּה בֶּן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה.
אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה,
נוֹתְנִים לָךְ שָׂכָר הַרְבֵּה.
וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ,
שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתְךָ.
וְדַע,
מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא:

נוסח הרמב"ם

הוא היה אומר לא עליך כל המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל אבל אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך ודע שמתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא.

פירוש הרמב"ם

לעתיד לבא. רצה לומר לעולם הבא וכבר בארנו ענין העולם הבא בפרק העשירי מסנהדרין במה שראוי לזכרו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

לא עליך המלאכה לגמור - לא שכרך הקב"ה לגמור את כולה כדי שתפסיד שכרך אם לא תגמרנה. ושמא תאמר איני לומד ואיני נוטל שכר, ולא אתה בן חורין ליבטל. על כרחך העול מוטל עליך לעבוד:

לעתיד לבוא - לעולם הבא:

פירוש תוספות יום טוב

אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה. לפי שאמר לעיל והשכר הרבה וימשך לאדם מזה לומר הנה אקבל שכר הרבה כשאלמוד שעה א' ואח"כ אני יושב בטל מתורה כי כבר יש לי שכר הרבה לקבל לכך אמר אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה. דאל"ה לא. שהרי אדרבא יש עליך עונש בעון בטול תורה. כ"כ מד"ש. ומתיישב בזה הא דתנן בסוף מנחות [דף ק"י] . נאמר בעולת העוף אשה ריח ניחוח ובמנחה אשה ריח ניחוח ללמדך אחד המרבה ואחד הממעיט וכו' דהיינו זה שמקריב מנחה מסתמא עני הוא כדפירש"י בפרשת ויקרא נפש כי תקריב קרבן מנחה מי דרכו להתנדב מנחה עני ע"כ. ובזה הוא שאומר התנא שהן שוין לפי שהעני עושה כפי כחו וממונו. לפיכך שוה מיעוטו לפני הש"י כמו המרובה של העשיר. אבל ודאי מי שבכחו לעשות הרבה ועושה מועט. ודאי שאינו שוה לעושה מרובה. וכן נמי כשהעני עושה יותר ממנחה. ודאי ששכרו ג"כ יותר גדול. ולא אמרן ששוין המרובה והמועט אלא כשנעריך ג"כ המנדבים מה ערכם וכדאמרן. ובמתני' נמי דאמרן אם למדת תורה הרבה ביכול הוא אומר. וכיוצא בזה פי' בדרך חיים ועיין פ"ד מ"י. נותנים לך שכר הרבה. אצל תשלומין לא שייך לומר הרבה כי אין התשלומין רק מה שראוי לשלם. ולא הרבה. דרך חיים.

ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. ולא תעלה על דעתך שכשתקבל המתנה הרמוזה במתן ובהרבה שינוכה משכרה. מד"ש.

ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא. כלומר מה שאני אומר לך ונאמן וכ:ו'. אין הכונה כדי שתעבוד ע"מ לקבל פרס רק כונתי היא זאת שתדעהו דרך ידיעה לבד וכדלעיל. ויש גורסין שמתן שכרן בשי"ן. ולאותה גירסא י"ל דאתא למימר דאפי' מתן שהיא המתנה בהאי עלמא ליכא ולכך אל תתמה בראותך הצדיקים אם מרעה אל רעה יצאו. כך כתוב במד"ש:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(נב) (על המשנה) הרבה. לפי שאמר לעיל' והשכר הרבה נמשך לאדם מזה לומר הנה אקבל שכר הרבה כשאלמד שעה אחת ואח"כ אני יושב בטל מתורה כי כבר יש לי שכר הרבה לקבל. לכך אמר אם למדת הרבה כו' דאל"ה לא שהרי אדרבה יש לך עונש בעון ביטול תורה. מד"ש. ולא אמרו אחד המרבה ואחד הממעיט כו' אלא כשנעריך ג"כ המנדבים מה ערכם, היינו שהעשיר מרבה והעני ממעיט, אבל לא כשיש ביכלתו להרבות והמעיט. ועתוי"ט:

(נג) (על המשנה) שכר כו'. ולא תעלה על דעתך שכשתקבל המתנה הרמוזה במתן ובהרבה, שינוכה משכרך. מד"ש:

(נד) (על המשנה) ודע כו'. בלומר אין הכוונה כדי שתעבוד ע"מ לקבל פרס. רק כוונתי היא זאת שתדעהו דרך ידיעה לבד וכדלעיל. ויש גורסים שמתן, בשי"ן. ולפ"ז י"ל דאתא למימר דאפילו מתן שהיא המתנה, בהאי עלמא ליכא, ולכך אל תתמה בראותך הצדיקים אם מרעה אל רעה יצאו. כ"כ במד"ש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

לא עליך המלאכה לגמור:    ביד ספ"ג דהלכות ת"ת סימן וי"ו: ואיתה בתוספות פ' שתי הלחם (מנחות דף צ"ט:) וכל דברי ר"ט איתנהו בפי' הרב ר' משה אלשיך ז"ל בפי' מצורע דף קע"ח ודקדק ט' דקדוקים ותרצם שפיר ע"ש:

תפארת ישראל

יכין

הוא היה אומר לא עליך המלאכה לגמור:    דאף שהמלאכה מרובה וכדאמרן, אפ"ה לא תתיאש אם לא תוכל לגמור כולן:

ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה:    שלא תחשוב מפני שהמלאכה מרובה כל כך, בוודאי ישחררני הקב"ה מלקיים כולן, ואם אחטא, הקב"ה ימחול לי [חגיגה דט"ז א']. אבל הקב"ה חפץ שתעשה בהמלאכה הרבה הזאת כל שביכלתך:

אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה:    בעה"ז ובעה"ב:

ונאמן הוא בעל מלאכתך:    מלאכת פרנסתך:

שישלם לך שכר פעולתך:    כשתעשה המצות בשלימות האפשרי, דרק אז נקראת פעולה. דאל"כ נקרא רק מעשה:

ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא:    שכשתעשה הכל כאשר צויתיך, ואעפ"כ תסבול צער ודוחק, דע כי כאן אינו עולם השכר או העונש, רק עולם הנסיון, ולפעמים תתנסה פה, ואם תעמוד בהנסיון, שכרך הרבה מאד לע"ל דאז תקבל שכר אמיתי גדול ורב מאד [והיינו דקאמר שמתן שכרן, ר"ל תשלומי עוה"ז יכונה שכר. אבל תשלומי עוה"ב הוא מתנה, ר"ל יותר ויותר מאשר יקווה דמה רב טובך אשר צפנת ליראיך כתיב]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

מגן אבות (רשב"ץ)

[עריכה]


הפירוש זאת המשנה קצרוה בסדור תפלות ולא כתבו ממנה אלא ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא וחברוה עם המשנה הקודמת ומהמשנה הראשונה גם כן קצרו ובעל הבית דוחק וזה המאמר בא שלא יתיאש האדם מהגיית התורה אחר שאינו יכול לגומרה וזה משלימות זה החכם כי במאמר הראשון הזהיר הרבה שלא יתעצלו הפועלים והיה אפשר שיגיע ממאמרו יאוש לבני אדם כי אחר ששמעו ממנו שאי אפשר לגומרה אולי יאמרו למה נתחיל מה שלא נוכל לגמור על כן בא המאמר הזה לומר להם שלא יתיאשו מהשכר אם לא ישלימו פעולתם שהדין הוא כן בשכירות פועלים כי אע"פי שאין השכר משתלם אלא לסוף כמו שנזכר בפרק המקבל ובפרק איזהו נשך ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף כמו שנזכ' בשלישי מקדושין ובפרק הגוזל עצים ובא' מע"ז ואלו לא אמר זה החכם אלא זה המאמר היה נותן עצלה לבני אדם והיה מספיק להם ללמוד באקראי בעלמא ודרך טיול אחר שיש להם שכר באותו עמל על כן באו שני המאמרים האחד לזרז הרבה והשני שלא להתיאש ואמר ולא עליך המלאכה לגמור ולא שכרך לגמור את כולה שתפסיד שכרך במה שתעשה כי יודע הוא שאי אפשר לך לגומרה אם מפני קוצר הזמן אם מפני צורך המלאכה ואפילו לא תתעצל כלל ואם תאמר מה יועיל לי להתחיל מה שלא אוכל לגמור אל תאמר כן כי לכך נוצרת שתעשה כל אשר בכחך לעשות ואין אתה בן חורין לעמוד בטל כי העול הוטל עליך לעבוד וכן אמרו בפרק שתי הלחם תנא דבי רבי ישמעאל דברי תורה לא יהיו עליך חובה ואי אתה רשאי לפטור את עצמך מהם. לבטל הוא על משקל לשכב והוח מקור מפעל קל כי לא מצינו ממנו כי אם פעל קל ובטלו הטוחנות. וכיון שאין אתה בן חורין עשה מה שתוכל בין תשלים המלאכה בין לא תשלים כי אין ההקפדה להשלימה שהרי אי אפשר אבל ההקפדה היא על הביטול. ואם תאמר מה הפרש יש בין העמל בתורה לשאינו עמל בה לא זה ולא זה השלימו המלאכה. דע כי אם למד תורה הרבה נותנים לו שכר הרבה וזה הוא היתרון אשר בין העובד הזריז לעובד השפל כי זה זריז ונשכר וזה שפל ונפסד כמו שאמרו בפרק מקום שנהגו ואל תחוש לפירעון השכר שתהיה כמי שעובד בעל הבית ואומר לו לך ושוב ומחר אתן כי הקב"ה שהוא בעל מלאכתך הוא נאמן לשלם לך שכר פעולתך ואל תצטרך להביאו בבית דין שיפסקו לך שכרך כפי עמלך כי הוא נאמן ולא יקפח שכרך ולא הוצרך החכם להוסיף תנאי אחר שהוא יש לו ממה שישלם כי זה דבר ידוע הוא שהעולם כולו שלו הוא ובידו לספק לכל בריה די מחסורה:

ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא. אמר זה שלא יתיאש מתשלום שכרו אם בעולם הזה אינו משתלם כי דרכו של בעל הבית הוא לפרוע אחר תשלום המלאכה ומלאכת ה' היא כל ימי האדם ואם כן מתן שכרו אינו בחייו אלא אחר מותו וכמו שאמרו רז"ל בראשון מע"ז ובשני מעירובין היום לעשותם ולא היום ליטול שכרן וכן אמרו בראשון מקדושין ובפרק שילוח הקן שכר מצות בהאי עלמא ליכא שהרי התורה נתנה בשתי מצות אריכות ימים כיבוד אב ואם ושילוח הקן והיה מעשה באחד שאמר לו אביו הבא לי גוזלו' מהשובך ועלה בסולם ושלח האם ולקח בנים וברדתו מהסולם נשבר הסולם ומת ועל דבר זה יצא אלישע אחר לתרבות רעה ואמר היכן טובתו של זה והיכן אריכות ימיו עד שבא רבי יעקב בר קודשאי בן בתו של אחר ודרש למען ייטב לך בעולם שכולו טוב והארכת ימים בעולם שכולו ארוך ואמרו שם אלו דרשיה אחר להאי קרא דרבי יעקב בר ברתיה לא נפק לתרבות רעה ועל כן אמר המשורר בראת שני עולמות ונתת ביניהם גבול הראשון למעש' והשני לגמול. ומה שאמר מתן שכרן של צדיקים הוא לומר שמתן שכרן של צדיקים הוא לעתיד לבא אבל מתן שכרן של רשעים בעולם הזה שנא' ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו ותרגם אנקלוס ומשלם לשנאוהי טוובן דאינון עבדין קדמוהי בחייהון לאובדיהון בעלמא דאתי לא מאחר עובד טב לשנאוהי טוובן דאינון עבדין קדמוהי בחייהון משלם להון והרבה פירש לנו אנקלוס בזה לסלק מעלינו קושיית רשע וטוב לו. וגם הצדיקים אם יש להם ייסורין בעולם הזה הוא למרק קצת עונות שעשו ובזה מסתלקת קושיית צדיק ורע לו והכתוב צווח כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וזה הוא שורש גדול סמכו עליו רז"ל כמו שנזכ' בפ' נגמ' הדין ובפ' חלק ומוטב שיתמרקו בייסורין בעולם הזה כדי שישאר שכרם שלם בעולם הבא וכן אמרו בירושלמי של מסכת פאה ובראשון מקדושין וכן בראשון מתענית ובראשון מע"ז. ומה שאמר מתן שכרן ולא אמר פרעון שכרן לומר כי השכר ההוא מתת אלהים הוא בחסדו וברחמיו לא שיהיה לנו עליו חיוב אבל הוא ברחמיו נותן משלו שכר ליריאיו מבית גנזיו. וענין לעתיד לבא פירושו העול' הבא ושם הוא שכר הצדיקים כמו שאנו אומרים זכרונו לחיי העולם הבא. ורבינו משה ז"ל פירש אחר המות והוא עולם הנשמות. ורבינו משה בר נחמן ז"ל פירשו אחר עולם הנשמות בתחיית המתים שיבוא אותו עולם אחר זה העולם וכבר פירשנו זה בחלק שלישי מזה הספר: