משנה אבות ג רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) עקביה בן מהללאל אומר:

הסתכל בשלשה דברים - ואין אתה בא לידי עבירה -
דע מאין באת,
ולאין אתה הולך,
ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון.
מאין באת - מליחה סרוחה.
ולאין אתה הולך - למקום רימה ותולעה.
ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון - לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.


(ב) רבי חנניה סגן הכהנים אומר:

הוי מתפלל בשלומה של מלכות -
שאלמלא מוראה - איש את רעהו, חיים בלעו.


רבי חנניה בן תרדיון אומר:

שנים שהיו יושבין,
ואין ביניהן דברי תורה - הרי זה מושב לצים,
שנאמר: "ובמושב לצים לא ישב" (תהלים א א).
אבל, שנים שהיו יושבין,
ועוסקין בדברי תורה - שכינה עמהם,
שנאמר: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע" (מלאכי ג טז) וכו'.
ומנין לאחד שיושב ודורש,
כאילו קיים את כל התורה? -
שנאמר: "ישב בדד ויידום" (איכה ג כח) וכו'.


(ג) רבי שמעון אומר:

שלשה שאכלו על שולחן אחד,
ולא אמרו עליו דברי תורה - כאילו אכלו מזבחי מתים,
שנאמר: "כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום" (ישעיהו כח ח).
אבל, שלשה שאכלו על שולחן אחד,
ואמרו עליו דברי תורה - כאילו אכלו משולחנו של מקום ברוך הוא,
שנאמר: "וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'" (יחזקאל מא כב).


(ד) חנניה בן חכינאי אומר:

הניעור בלילה,
והמהלך בדרך יחידי,
והמפנה לבו להבטלה - הרי זה מתחייב בנפשו.


(ה) רבי נחוניה בן הקנה אומר:

כל המקבל עליו עול תורה -
מעבירין ממנו - עול מלכות, ועול דרך ארץ.
וכל הפורק ממנו עול תורה -
נותנין עליו - עול מלכות, ועול דרך ארץ.


(ו) רבי חלפתא איש כפר חנניה אומר:

עשרה שהיו יושבין,
ועוסקין בתורה - שכינה עמהן,
שנאמר: "אלוהים ניצב בעדת אל" (תהלים פב א).
ומנין שאפילו חמישה?
שנאמר: "ואגודתו על ארץ יסדה" (עמוס ט ו).
ומנין שאפילו שלשה?
שנאמר: "בקרב אלוהים ישפוט" (תהלים פב א).
ומנין שאפילו שנים?
שנאמר: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו" (מלאכי ג טז).
ומנין שאפילו אחד?
שנאמר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך ובירכתיך" (שמות כ כ).


(ז) רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא אומר:

תן לו משלו -
שאת ושלך - שלו,
וכן הוא אומר בדויד: "כי ממך הכל, ומידך נתנו לך" (דברי הימים א כט יד).


רבי יעקב אומר:

המהלך בדרך, ושונה -
ומפסיק משנתו, ואומר: "מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה" -
מעלין עליו - כאילו הוא מתחייב בנפשו.


(ח) רבי דוסתאי ברבי ינאי אומר, משום רבי מאיר:

כל השוכח דבר אחד ממשנתו -
מעלין עליו - כאילו הוא מתחייב בנפשו,
שנאמר: "רק הישמר לך, ושמור נפשך מאוד, פן תשכח את הדברים" (דברים ד ט).
יכול, אפילו תקפה עליו משנתו?
תלמוד לומר: "ופן יסורו מלבבך" (שם),
הא אינו מתחייב בנפשו - עד שיישב לו, ויסירם מלבו.


(ט) רבי חנניה בן דוסא אומר:

כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו - חכמתו מתקיימת.
וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו - אין חכמתו מתקיימת.


הוא היה אומר:

כל שמעשיו מרובין מחכמתו - חכמתו מתקיימת.
וכל שחכמתו מרובה ממעשיו - אין חכמתו מתקיימת.


(י) הוא היה אומר:

כל שרוח הבריות נוחה הימנו - רוח המקום נוחה הימנו.
אין רוח הבריות נוחה הימנו - אין רוח המקום נוחה הימנו.


רבי דוסא בן הרכינס אומר:

שינה של שחרית, ויין של צהרים,
ושיחת הילדים, וישיבת כנסיות של עמי הארץ -
מוציאין את האדם מן העולם.


(יא) רבי אלעזר המודעי אומר:

המחלל את הקדשים, והמבזה את המועדות,
והמפר בריתו של אברהם אבינו,
והמלבין פני חברו ברבים, והמגלה פנים בתורה -
אף על פי שיש בידו מעשים טובים - אין לו חלק לעולם הבא.


(יב) רבי ישמעאל אומר:

הוי קל לראש,
ונוח לתשחורת,
והוי מקביל את כל האדם - בשמחה.


(יג) רבי עקיבה אומר:

שחוק, וקלות ראש - מרגילין לערווה.
הוא היה אומר:
מסורת - סייג לתורה.
נדרים - סייג לפרישות.
סייג לחכמה - שתיקה.


(יד) הוא היה אומר:

חביב אדם - שנברא בצלם,
חיבה יתרה נודעת לו - שנברא בצלם,
שנאמר: "כי בצלם אלוהים, עשה את האדם" (בראשית ט ו).
חביבין ישראל - שנקראו בנים למקום,
חיבה יתרה נודעת להם - שנקראו בנים למקום,
שנאמר: "בנים אתם לה' אלוהיכם" (דברים יד א).
חביבין ישראל - שניתן להם כלי שבו נברא העולם,
חיבה יתרה נודעת להם - שניתן להם כלי שבו נברא העולם,
שנאמר: "כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו" (משלי ד ב).


(טו) הכל - צפוי,

והרשות - נתונה,
ובטוב - העולם נידון,
והכל - לפי רוב המעשה,
אבל, לא על פי המעשה.


(טז) הוא היה אומר:

הכל - נתון בעירבון,
והמצודה - פרוסה על כל החיים,
והחנות - פתוחה,
והחנווני - מקיף,
והפנקס - פתוחה,
והיד - כותבת,
וכל הרוצה ללוות - בא ולווה,
והגבאין - מחזרין תמיד בכל יום,
ונפרעין מן האדם - לדעתו, ושלא לדעתו,
ויש להם על מה שיסמוכו,
והדין - דין אמת,
והכל - מתוקן לסעודה.


(יז) רבי אלעזר בן עזריה אומר:

אם אין תורה - אין דרך ארץ,
אם אין דרך ארץ - אין תורה.
אם אין חכמה - אין יראה,
אם אין יראה - אין חכמה.
אם אין דעת - אין בינה,
אם אין בינה - אין דעת.
אם אין קמח - אין תורה,
אם אין תורה - אין קמח.


הוא היה אומר:

כל שחכמתו מרובה ממעשיו - למה הוא דומה?
לאילן שענפיו מרובין - ושורשיו מועטין,
והרוח באה - ועוקרתו, והופכתו על פניו.
וכל שמעשיו מרובין מחכמתו - למה הוא דומה?
לאילן שענפיו מועטין - ושורשיו מרובין,
אפילו כל הרוחות שבעולם, באות ונושבות בו - אין מזיזות אותו ממקומו.


הדף הראשי של משנה אבות ג