משנה אבות ג דפוסים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה אבות ג: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

משנה א[עריכה]

עקביא בן מהללאל אומר, הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה.

דע, מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון.

מאין באת, מטפה סרוחה.

ולאן אתה הולך, למקום עפר רמה ותולעה.

ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

משנה ב[עריכה]

רבי חנינא סגן הכהנים אומר, הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו.

רבי חנניא בן תרדיון אומר, שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה, הרי זה מושב לצים, שנאמר (תהלים א), ובמושב לצים לא ישב.

אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה, שכינה שרויה ביניהם, שנאמר (מלאכי ג), אז נדברו יראי יי איש אל רעהו ויקשב יי וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי יי ולחושבי שמו.

אין לי אלא שנים.

מנין שאפלו אחד שיושב ועוסק בתורה, שהקדוש ברוך הוא קובע לו שכר, שנאמר (איכה ג), ישב בדד וידם כי נטל עליו.

משנה ג[עריכה]

רבי שמעון אומר, שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאלו אכלו מזבחי מתים, שנאמר (ישעיה כח), כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום.

אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה, כאלו אכלו משלחנו של מקום ברוך הוא, שנאמר (יחזקאל מא), וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'.

משנה ד[עריכה]

רבי חנינא בן חכינאי אומר, הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי והמפנה לבו לבטלה, הרי זה מתחייב בנפשו.

משנה ה[עריכה]

רבי נחוניא בן הקנה אומר, כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ.

וכל הפורק ממנו עול תורה, נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ.

משנה ו[עריכה]

רבי חלפתא בן דוסא איש כפר חנניה אומר, עשרה שיושבין ועוסקין בתורה, שכינה שרויה ביניהם, שנאמר (תהלים פב), אלהים נצב בעדת אל.

ומנין אפילו חמשה, שנאמר (עמוס ט), ואגודתו על ארץ יסדה.

ומנין אפילו שלשה, שנאמר (תהלים פב), בקרב אלהים ישפוט.

ומנין אפילו שנים, שנאמר (מלאכי ג), אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע וגו'.

ומנין אפילו אחד, שנאמר (שמות כ), בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך.

משנה ז[עריכה]

רבי אלעזר איש ברתותא אומר, תן לו משלו, שאתה ושלך שלו.

וכן בדוד הוא אומר (דברי הימים א כט) כי ממך הכל ומידך נתנו לך.

רבי שמעון אומר, המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר, מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו.

משנה ח[עריכה]

רבי דוסתאי ברבי ינאי משום רבי מאיר אומר, כל השוכח דבר אחד ממשנתו, מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו, שנאמר (דברים ד), רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך.

יכול אפילו תקפה עליו משנתו, תלמוד לומר (שם) ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, הא אינו מתחייב בנפשו עד שישב ויסירם מלבו.

משנה ט[עריכה]

רבי חנינא בן דוסא אומר, כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת.

וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקיימת.

הוא היה אומר, כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת.

וכל שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת.

משנה י[עריכה]

הוא היה אומר, כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו.

וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו.

רבי דוסא בן הרכינס אומר, שינה של שחרית, ויין של צהרים, ושיחת הילדים, וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ, מוציאין את האדם מן העולם.

משנה יא[עריכה]

רבי אלעזר המודעי אומר, המחלל את הקדשים, והמבזה את המועדות, והמלבין פני חברו ברבים, והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא.

משנה יב[עריכה]

רבי ישמעאל אומר, הוי קל לראש ונוח לתשחורת, והוי מקבל את כל האדם בשמחה.

משנה יג[עריכה]

רבי עקיבא אומר, שחוק וקלות ראש, מרגילין‏[1] לערוה.

מסורת, סייג לתורה.

מעשרות, סייג לעשר.

נדרים, סייג לפרישות.

סייג לחכמה, שתיקה.

  1. ^ בחלק מכתה"י ובמחז"ו: את האדם


משנה יד[עריכה]

הוא היה אומר, חביב אדם שנברא בצלם.

חבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר (בראשית ט), כי בצלם אלהים עשה את האדם.

חביבין ישראל שנקראו בנים למקום.

חבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר (דברים יד), בנים אתם לה' אלהיכם.

חביבין ישראל, שניתן להם כלי חמדה.

חבה יתרה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, שנאמר (משלי ד), כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו.

משנה טו[עריכה]

הכל צפוי, והרשות נתונה, ובטוב העולם נדון.

והכל לפי רוב המעשה.

משנה טז[עריכה]

הוא היה אומר, הכל נתון בערבון, ומצודה פרוסה על כל החיים.

החנות פתוחה, והחנוני מקיף, והפנקס פתוח, והיד כותבת, וכל הרוצה ללוות יבוא וילוה, והגבאים מחזירים תדיר בכל יום, ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו, ויש להם על מה שיסמוכו, והדין דין אמת, והכל מתוקן לסעודה.

משנה יז[עריכה]

רבי אלעזר בן עזריה אומר:

אם אין תורה, אין דרך ארץ.

אם אין דרך ארץ, אין תורה.

אם אין חכמה, אין יראה.

אם אין יראה, אין חכמה.

אם אין בינה, אין דעת.

אם אין דעת, אין בינה.

אם אין קמח, אין תורה.

אם אין תורה, אין קמח.

הוא היה אומר, כל שחכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה, לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו, שנאמר (ירמיה יז), והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב.

אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה, לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו, שנאמר (שם), והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חם, והיה עלהו רענן, ובשנת בצורת לא ידאג, ולא ימיש מעשות פרי.

משנה יח[עריכה]

רבי אליעזר בן חסמא אומר: קינין ופתחי נדה, הן הן גופי הלכות.

תקופות וגמטריאות פרפראות לחכמה.

משנה אבות ג: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב