משנה אבות ג ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ג · משנה ד | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

רבי חנינא בן חכינאי אומר, הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידיטו והמפנה לבו לבטלה, הרי זה מתחייב בנפשו.

משנה מנוקדת

[עריכה]

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן חֲכִינַאי אוֹמֵר:

הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה,
וְהַמְּהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי,
וְהַמְּפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה,
הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ.

נוסח הרמב"ם

חנניה בן חכינאי אומר:

הניעור בלילה,
והמהלך בדרך יחידי,
והמפנה לבו להבטלה - הרי זה מתחייב בנפשו.

פירוש הרמב"ם

[הנעור משנתו בלילה וההולך בדרך יחידי ומפריד בנפשו ללא תכלית אלא לבטלה מתחייב מאת ה'.]


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי - ומחשב בלבו דברי הבאי:

הרי זה מתחייב בנפשו - לפי שלילה הוא זמן למזיקים, והמהלך בדרך יחידי הוא בסכנה מפני הליסטים וכמה פגעים רעים, ואם היה מחשב בדברי תורה היתה משמרתו:

פירוש תוספות יום טוב

והמפנה לבו לבטלה. ונ"א ומפנה. והיא גי' הר"ב שכ"כ הנעור וכו' ומחשב וכו'. וכ"כ במדרש שמואל על לשון הר"ב דגרס ומפנה ול"ג והמפנה. וכתב עוד בשם החסיד ז"ל שטעות הוא שנפל בספרים שכתוב והמפנה כי לא ימנע או הנעור מפנה או לא. אם מפנה היינו המפנה. ואי לא למה יתחייב. ולית נגר דיפרקיניה ע"כ. ובשם הרשב"ם כתב הנעור בלילה ואפי' בבית והמהלך בדרך אפילו ביום. ובשניהם ביחידי עסקינן. אבל אין גורסין הנעור בלילה יחידי. ומסתכן לפי שמזיקין פוגעים בו. ע"כ. ולדבריו יש לקיים גרסת והמפנה. וכן לפירוש הר"ר מנחם שבמדרש שמואל ואין להאריך ובדרך חיים עשה לגירסא זו עקרית ומפרש הנעור בלילה ניזוק דלא אברי ליליא אלא לשינתא. או לגרסא. כדאמרינן בעירובין (דף ס"ה. ). והמפנה לבו לבטלה ואפי' ביום. וכלומר שהוא נמשך אחר הבטלה ומבקש הבטול אבל הנעור בלילה היינו אע"פ שאינו מבקש הבטול כל שאינו ישן או לומד או עיסק במלאכתו שכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה. ולגרסת ומפנה צריך לדחוק דהא דלא קאמר רק והמפנה לבו לבטלה. בלילה. משום דאי הכי הוה משמע שמפנה לבו לבטלה כדי שיישן. ע"כ. ועיין מה שכתבתי במשנה ח':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טו) (על המשנה) ומפנה. והוא גירסת הר"ב. וגירסת והמפנה טעות הוא, דא"כ הנעור אינו מפנה ולמה יתחייב. והרשב"ם מפרש הנעור בלילה ואפ' בבית. והמהלך בדרך ואפילו ביום. ובשניהם ביחידי עסקינן. ולדבריו יש לקיים גירסת והמפנה. וע. תוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ר' חנינא בן חכינאי:    בירושלמי דחגיגה דף ע"ז חנניה וכמו שכתבתי בריש פירקין בשם הרי"א ז"ל:

ומפנה לבו לבטלה:    גרסי' וכתב עוד הרב הנזכר ז"ל ומפנה לבו לבטלה לפי הגרסא נ"ל שכך פירושה של משנה זו שמפנה לבו לבטלה חוזר על שתיהם וה"ק הניעור בלילה או המהלך בדרך ומפנה לבו לבטלה באחד משניהם ה"ז מתחייב ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

והמהלך בדרך יחידי:    מלת יחידי אנעור בלילה נמי קאי, דנעור בלילה אפילו בעיר, והוא יושב שם יחידי, או מהלך בדרך אפילו ביום והוא יחידי ומפנה וכו':

והמפנה לבו לבטלה:    שאינו חושב בעבודת ה' ותורתו:

הרי זה מתחייב בנפשו:    אבל בב' לטיבותא דנער ביום בעיר, אפילו הוא יחידי, אולי טרוד בעסקיו הוא, מדהוא ביום בעיר. וכ"כ בהולך בדרך בחברת מרעים, אפילו בלילה, אולי חביריו טרדוהו. [ויש גורסים והמפנה וכו'. וא"כ ג' מילי תני, דהנעור בלילה יותר מדאי, מסתכן בגופו ושכלו. והמהלך בדרך יחידי מסתכן רק בגופו. והמפנה לבו לישב תמיד בטל, מסתכן רק בשכלו, דבטלה מביאה לידי שעמום [ככתובות נ"ט ב']. בכולן מתחייב בנפשו. וה"ה לכל המסתכן. כנפשו, אף שניצל, מקרי חוטא [כתענית ד"כ ע"ב]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

מגן אבות (רשב"ץ)

[עריכה]


הפירוש כתב רבינו משה ז"ל הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי ומחשב לבו בדברי הבאי. ונוסחתו היא להבטלה וכן היא במשניות שלנו כלו' מבטלו מדברי תורה שהוא פועל יוצא לאחר כלומר להבטיל לבו מדברי תורה נראה שדעתו ז"ל לומר כי אינם שלשה דברים ומפנה לבו לבטלה הוא שב אל הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי. וכתב רבינו יונה ז"ל כי הנעור בלילה אותן שעות הן רצויות ואין לו לחשב בהן כי אם בדברים רצויים לפני המקום והם דברי תורה שאותן שעות הם חשובות וראויות לדברי תורה כי אין מלאכה לעשות ואיננו שומע קולות בני אדם ואם יפנה לבו לבטלה מתחייב בנפשו שמפסיד זמן כי תוכל להיות לו מחשבה ברורה ונכונה ומפנה לבו למחשבה בטלה ומסירה אותו מהרהור דברי תורה עכ"ל. ורבינו משה ז"ל בספר מורה הנבוכים קרא השעות שהאדם נעור בלילה שעות מבורכות והזהיר הרבה שלא יאבד אותם אלא במחשבת התורה. וכן המהלך בדרך יחידי אם מחשב בדברי תורה מסיר פחד מלבו ואין לו חברה ולויה יותר טוב ממנה כמו שדרשו בפרק כיצד מעברין המהלך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה שנאמר כי לוית חן הם לראשך וכן בסוטה בפרק עגלה ערופה ובראשון מתענית אמרו שני תלמידי חכמים המהלכין בדרך ואין ביניהם דברי תורה ראויין לישרף שנאמר ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם:

דרך חיים (מהר"ל)