משנה אבות ג טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ג · משנה טז | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הוא היה אומר, הכל נתון בערבון, ומצודה פרוסה על כל החיים.

החנות פתוחה, והחנוני מקיף, והפנקס פתוח, והיד כותבת, וכל הרוצה ללוות יבוא וילוה, והגבאים מחזירים תדיר בכל יום, ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתונ, ויש להם על מה שיסמוכו, והדין דין אמת, והכל מתוקן לסעודה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הוּא הָיָה אוֹמֵר, הַכֹּל נָתוּן בְּעֵרָבוֹן, וּמְצוּדָה פְּרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים.
הַחֲנוּת פְּתוּחָה, וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף, וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת, וְכָל הָרוֹצֶה לִלְוֹת יָבוֹא וְיִלְוֶה, וְהַגַּבָּאִים מַחְזִירִים תָּדִיר בְּכָל יוֹם, וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, וְיֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ, וְהַדִּין דִּין אֱמֶת, וְהַכֹּל מְתֻקָּן לִסְעֻדָּה.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

הוא היה אומר הכל נתון בעירבון והמצודה פרוסה על כל החיים והחנות פתוחה והחנווני מקיף והפנקס פתוחה והיד כותבת וכל הרוצה ללוות בא ולווה והגבאין מחזרין תמיד בכל יום ונפרעין מן האדם לדעתו ושלא לדעתו ויש להם על מה שיסמוכו והדין דין אמת והכל מתוקן לסעודה.


פירוש הרמב"ם

[עריכה]

החנוני מקיף. מי שיאריך חובו ולא יבקשהו לאלתר וזה המשל מבואר כונתו ידועה: ואמרו וכל הרוצה ללוות יבא וילוה מחזק הענין הקודם שאין שם הכרח אבל בבחירת האדם יעשה מה שירצה לעשותו: ואמרו והגבאים מחזירין תדיר הוא משל על המות ושאר עונשים הבאים על האדם:

והכל מתוקן לסעודה. כלומר תכלית כוונת כל זה חיי העולם הבא:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

הכל נתון בערבון - רגלוהי דבר נש אינון ערבין ביה [סוכה נ"ג ע"א.] לאתר דמתבעי תמן מובילין יתיה:

ומצודה פרוסה - יסורין ומיתה:

החנות פתוחה - ובני אדם נכנסים שם ולוקחים בהקפה:

והחנוני מקיף - ומאמין לכל הבא ליטול. כך בני אדם חוטאים בכל יום והקב"ה ממתין להם עד בא עתם:

והפנקס פתוח - לכתוב בה ההקפות כדי שלא ישכח:

והיד כותבת - שלא תאמר אף על פי שהפנקס פתוח פעמים שהחנוני טרוד ואינו כותב הכל, לכך אמר והיד כותבת:

וכל הרוצה ללוות וכו' - היינו והרשות נתונה דלעיל, שאין שום אדם מוכרח ללוות שלא ברצונו:

והגבאים - יסורים ופגעים רעים מט:

לדעתו - פעמים שזוכר את חובו ואומר יפה דנתני:

ושלא לדעתו - פעמים ששכח וקורא תגר כנגד דינו של מקום ברוך הוא:

ויש להם על מה שיסמוכו - על הפנקס, ועל החנוני שהוא נאמן על פנקסו. כך היסורים הללו הן נסמכים על מעשיו של אדם הנזכרים לפני המקום ברוך הוא, אף על פי שהם נשכחים מן האדם:

והדין דין אמת - שאין הקב"ה בא בטרוניא נא עם בריותיו [ע"ז ג' ע"א]:

והכל מתוקן לסעודה - אחד צדיקים ואחד רשעים נב יש להם חלק לעולם הבא לאחר שגבו מהן את חובן:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

הוא היה אומר הכל נתון בערבון וכו' אע"פ שגם זו המשנה נשנית על כל העולם ונמשכת לדבריו הראשונים שאמר חביב אדם וכו' שאמרו על כל האדם שבעולם וכמו שפירשתי שם בס"ד ושלפיכך שנה הכל צפוי וכו' בלא הוא היה אומר. שאין כאן שני דברים אלא הכל נמשך זה מזה כמו שכתבתי גם שם בס"ד. והנה גם זו המשנה בכל באי עולם מדברת. אפ"ה נשנה בה הוא היה אומר לפי שמשנה זו אינה אלא תוספת ביאור למשנת הכל צפוי וכו' שלא בא עכשיו לומר אלא משל על שהעולם נדון בטוב. וכן פירש הר"ב על כל הרוצה ללות וכו' דהיינו והרשות נתונה דלעיל. וקאמר הוא היה אומר. כלומר בעצמו היה אומר ביאור דבריו. או הכי קאמר הוא היה אומר בלשון אחר. ובמד"ש בשם החסיד ז"ל דהכל נתון בערבון הוא כנגד הכל צפוי. כלומר שאע"פ שהכל צפוי ויודע הש"י בעושי רע לא משלם כדי רשעתו מיד כי הכל נתון בערבון כלומר שיש לו ערבות שלא ימלט מידו. וכן יש לפרש לפי פי' הר"ב דרגלוהי דאיניש אינון ערבין.

והגבאים. לשון הר"ב יסורים ופגעים רעים. ולשון הרמב"ם משל על המות ושאר עונשים וכו' כלשון הר"ב במצודה פרוסה:

מדעתו ושלא מדעתו. ובמד"ש בשם הרשב"ם דאית דגרסי מדעתן ושלא מדעתן. והיא עיקר ושב אל הגבאים וכגון ההיא דחגיגה [פ"ק דף ד'] [ע"ב] היכי יכלת להו כו'. א"כ ליהוי במנינא. היינו מדעתן ושלא מדעתן אלא במצות הקב"ה. ע"כ.

והדין דין אמת. פי' הר"ב שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. פי' הערוך בכח ובעלילה. ע"כ. ובמד"ש בשם הרשב"ם דבמשניות כתיב והדן דיין אמת. ובשם הר"ר אפרים דיש גורסין והדן דין אמת. ויש גורסין והדיין דיין אמת:

והכל מתוקן לסעודה. פירש הר"ב אחד צדיקים ואחד רשעים וכו' מלבד השנויין לעיל משנה י"א ובריש פרק חלק. ועיין בספ"ב דעדיות.

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(מט) (על הברטנורא) ולשון הר"מ, משל על המות ושאר עונשים, כלשון הר"ב במצודה פרוסה:

(נ) (על המשנה) מדעתו כו'. אית דגרסי מדעתן ושלא מדעתן. והוא עיקר. ושב אל הגבאים. וכגון ההיא דחגיגה דף ד', היכי יכלת לה כו', א"כ להוי במנינא. היינו מדעתן ושלא מדעתן אלא במצות הקב"ה. הרשב"ם:

(נא) (על הברטנורא) בכח ובעלילה. ערוך. ונוסחא אחרינא, והדן דיין אמת. וי"ג והדן דין אמת. וי"ג והדיין דיין אמת:

(נב) (על הברטנורא) מלבד השנויין לעיין משנה י"א, ובריש פרק חלק:


פירושים נוספים