משנה אבות ג טז

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ג · משנה טז | >>

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

הוא היה אומר, הכל נתון בערבון, ומצודה פרוסה על כל החיים.

החנות פתוחה, והחנוני מקיף, והפנקס פתוח, והיד כותבת, וכל הרוצה ללוות יבוא וילוה, והגבאים מחזירים תדיר בכל יום, ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו^נ, ויש להם על מה שיסמוכו, והדין דין אמת, והכל מתוקן לסעודה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הוּא הָיָה אוֹמֵר:

• הַכֹּל נָתוּן בְּעֵרָבוֹן,

וּמְצוּדָה פְּרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים:

• הַחֲנוּת פְּתוּחָה,
• וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף,
• וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ,
• וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת,

וְכָל הָרוֹצֶה לִלְווֹת – יָבוֹא וְיִלְוֶה.

וְהַגַּבָּאִים מַחֲזִירִים תָּדִיר בְּכָל יוֹם,

וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ,

וְיֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ.

וְהַדִּין דִּין אֱמֶת,

וְהַכֹּל מְתֻקָּן לִסְעֻדָּה.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

הוא היה אומר:

הכל - נתון בעירבון,

והמצודה - פרוסה על כל החיים,

והחנות - פתוחה,

והחנווני - מקיף,

והפנקס - פתוחה,

והיד - כותבת,

וכל הרוצה ללוות - בא ולווה,

והגבאין - מחזרין תמיד בכל יום,

ונפרעין מן האדם - לדעתו, ושלא לדעתו,

ויש להם על מה שיסמוכו,

והדין - דין אמת,

והכל - מתוקן לסעודה.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

החנוני מקיף - מי שיאריך חובו ולא יבקשהו לאלתר. וזה המשל מבואר, וכוונתו ידועה.

ואמרו וכל הרוצה ללוות, יבא וילוה - מחזק העניין הקודם שאין שם הכרח, אבל בבחירת האדם יעשה מה שירצה לעשותו.

ואמרו והגבאים מחזרין תדיר - הוא משל על המות ושאר עונשים הבאים על האדם.

והכל מתוקן לסעודה - כלומר תכלית כוונת כל זה חיי העולם הבא:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

הכל נתון בערבון - רגלוהי דבר נש אינון ערבין ביה [סוכה נ"ג ע"א.] לאתר דמתבעי תמן מובילין יתיה:

ומצודה פרוסה - יסורין ומיתה:

החנות פתוחה - ובני אדם נכנסים שם ולוקחים בהקפה:

והחנוני מקיף - ומאמין לכל הבא ליטול. כך בני אדם חוטאים בכל יום והקב"ה ממתין להם עד בא עתם:

והפנקס פתוח - לכתוב בה ההקפות כדי שלא ישכח:

והיד כותבת - שלא תאמר אף על פי שהפנקס פתוח פעמים שהחנוני טרוד ואינו כותב הכל, לכך אמר והיד כותבת:

וכל הרוצה ללוות וכו' - היינו והרשות נתונה דלעיל, שאין שום אדם מוכרח ללוות שלא ברצונו:

והגבאים - יסורים ופגעים רעים ^מט:

לדעתו - פעמים שזוכר את חובו ואומר יפה דנתני:

ושלא לדעתו - פעמים ששכח וקורא תגר כנגד דינו של מקום ברוך הוא:

ויש להם על מה שיסמוכו - על הפנקס, ועל החנוני שהוא נאמן על פנקסו. כך היסורים הללו הן נסמכים על מעשיו של אדם הנזכרים לפני המקום ברוך הוא, אף על פי שהם נשכחים מן האדם:

והדין דין אמת - שאין הקב"ה בא בטרוניא ^נא עם בריותיו [ע"ז ג' ע"א]:

והכל מתוקן לסעודה - אחד צדיקים ואחד רשעים ^נב יש להם חלק לעולם הבא לאחר שגבו מהן את חובן:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

הוא היה אומר הכל נתון בערבון וכו' אע"פ שגם זו המשנה נשנית על כל העולם ונמשכת לדבריו הראשונים שאמר חביב אדם וכו' שאמרו על כל האדם שבעולם וכמו שפירשתי שם בס"ד ושלפיכך שנה הכל צפוי וכו' בלא הוא היה אומר. שאין כאן שני דברים אלא הכל נמשך זה מזה כמו שכתבתי גם שם בס"ד. והנה גם זו המשנה בכל באי עולם מדברת. אפ"ה נשנה בה הוא היה אומר לפי שמשנה זו אינה אלא תוספת ביאור למשנת הכל צפוי וכו' שלא בא עכשיו לומר אלא משל על שהעולם נדון בטוב. וכן פירש הר"ב על כל הרוצה ללות וכו' דהיינו והרשות נתונה דלעיל. וקאמר הוא היה אומר. כלומר בעצמו היה אומר ביאור דבריו. או הכי קאמר הוא היה אומר בלשון אחר. ובמד"ש בשם החסיד ז"ל דהכל נתון בערבון הוא כנגד הכל צפוי. כלומר שאע"פ שהכל צפוי ויודע הש"י בעושי רע לא משלם כדי רשעתו מיד כי הכל נתון בערבון כלומר שיש לו ערבות שלא ימלט מידו. וכן יש לפרש לפי פי' הר"ב דרגלוהי דאיניש אינון ערבין.

והגבאים. לשון הר"ב יסורים ופגעים רעים. ולשון הרמב"ם משל על המות ושאר עונשים וכו' כלשון הר"ב במצודה פרוסה:

מדעתו ושלא מדעתו. ובמד"ש בשם הרשב"ם דאית דגרסי מדעתן ושלא מדעתן. והיא עיקר ושב אל הגבאים וכגון ההיא דחגיגה [פ"ק דף ד'] [ע"ב] היכי יכלת להו כו'. א"כ ליהוי במנינא. היינו מדעתן ושלא מדעתן אלא במצות הקב"ה. ע"כ.

והדין דין אמת. פי' הר"ב שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. פי' הערוך בכח ובעלילה. ע"כ. ובמד"ש בשם הרשב"ם דבמשניות כתיב והדן דיין אמת. ובשם הר"ר אפרים דיש גורסין והדן דין אמת. ויש גורסין והדיין דיין אמת:

והכל מתוקן לסעודה. פירש הר"ב אחד צדיקים ואחד רשעים וכו' מלבד השנויין לעיל משנה י"א ובריש פרק חלק. ועיין בספ"ב דעדיות.

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(מט) (על הברטנורא) ולשון הר"מ, משל על המות ושאר עונשים, כלשון הר"ב במצודה פרוסה:

(נ) (על המשנה) מדעתו כו'. אית דגרסי מדעתן ושלא מדעתן. והוא עיקר. ושב אל הגבאים. וכגון ההיא דחגיגה דף ד', היכי יכלת לה כו', א"כ להוי במנינא. היינו מדעתן ושלא מדעתן אלא במצות הקב"ה. הרשב"ם:

(נא) (על הברטנורא) בכח ובעלילה. ערוך. ונוסחא אחרינא, והדן דיין אמת. וי"ג והדן דין אמת. וי"ג והדיין דיין אמת:

(נב) (על הברטנורא) מלבד השנויין לעיין משנה י"א, ובריש פרק חלק:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

הכל נתון בערבון וכו':    כולה מתניתין מבוארת יפה בערוך ערך סעד. ואית דגרסי בערבים:

וכל הרוצה יבא וילוה:    ס"א וכל הרוצה ליטול בא ונוטל ממשנת הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

הוא היה אומר הכל נתון בערבון:    כל מה שיש לו לאדם בעולמו, אינו בטוח בקיומו, דהרי נתנום לו במתנה רק כדי שימצאו דבר למשכנו בהן, דהכל ממושכן להקב"ה המאריך אפו ומלוה לו לאדם טובות שאינן ראויין לו, על הבטחון שאולי שבאורך הזמן ישוב מחטאיו, ויפרע ע"י הטובות ההם בזה חובתו למקום. וכוונת התנא להודיע, שהאדם מסוגל בעולמו למרעין בישין יותר מלהצלחה, אפשר לו בנקל יותר להתהוות עני מלהתהוות עשיר, להתהווה חולה מלשוב להבריא, נקל לו להמית א"ע יותר מלהחיות, להשאר סכל מלהתחכם, וכן כל צרה נקל לו יותר ליפל לתוכה מלהנצל ממנה. ורק להצליח א"ע ברוחניות בעשותו רצון שמים נקל לו, מדמונח רק בבחירתו. וזה משום שזהו תכליתו. וזהו לפע"ד פי' מ"ש חז"ל [מגילה כ"ה א'] דלגבי משה יראה מלתא זוטרתא היא, דתמוה דעכ"פ האיך קאמר לישראל מה ד' שואל מעמך כ"א ליראה. אבל לפי דברינו באמת היראה מצ"ע מלתא זוטרתא היא ונקל לו לאדם להשיגה יותר מכל טובות הזמניות. ואפ"ה ירבו החוטאים משום דלפתח חטאת רובץ, ועל שאין נעשה פתגם מעשה הרע מהרה לכן מלא לב בנ"א לעשות רע. אמנם לגבי משה, ר"ל אותו הדור שהיה אצל משרע"ה, אשר עין בעין נראה אתה ד', וכל פעם שחטאו, והנה כבוד ד' נראה בענן, וראו עד כמה החטא גורם, אז באמת הוה מלתא זוטרתא לירא את ד' ולקיים מצותיו:

ומצודה פרוסה על כל החיים:    דלא זו בלבד שעלול בעצמו לנזק יותר מלהשתכר, כי גם עולמו לפניו כמצודה שמפזרין עליה גרעינין, והעוף עומד ומשתוקק לעוף לתוכו. כן יש ג"כ באדם עצמו נטייה להכריע א"ע לרעתו יותר מלטובתו, ומתוקים לפניו הסבות שיוכל בהן להתרושש, ולהחליא א"ע, ולהמית א"ע, ולהשאר סכל, עד שבתשוקה נמרצה ימהר אל פחו:

החנות פתוחה:    ר"ל לא בלבד עלול נזק גופו, אלא גם הפסד נשמתו עלולה לו יותר מהשלמתה, דאע"ג שיש לו בחירה חפשית, עכ"פ יש לו נטייה יותר להתהוות רשע מלהיות צדיק, כל חטא מזומן לפניו בחנות פתוח ובה יין מתוק, כי העבירה גופה תפתהו כאשר יראה מתיקותה החצונית:

והחנוני מקיף:    היצה"ר הוא התאוה שבאדם הוא החנווני המקיף ומקרב האנשים אל סחורתו [כמו מקיפין בבני מעים חולין ד"נ]. דגם אם לא יראה האדם הדבר שמחטיאו, יצרו יפתהו לילך לשם, וכמ"ש חז"ל [תנחומא ס"פ שלח]. עינא ולבא סרסורי דעבירה:

הוא ספר הבריאה [כמ"ש לעיל פ"ב סי' י"א], אשר שם כל מעשיו לטוב או לרע יעשו רושם, והוא מונח תמיד פתוח, שבנקל מאד יהיה נכתב שם כל מעשיהו. וכפי הרשום שם בכתב יושר דברי אמת, כן לפיהו ישוב להשתלם ממנו, עבור כתובת קעקע שכתב בספר אלהים זה:

והיד כותבת:    שאין שכחה לפניו ית':

יבא וילוה:    אפילו לזמן מרובה הקב"ה מאריך לו אפו. ואפילו עשה עבירה החמורה ביותר, אפ"ה אינו נענש עליה מיד, ולא נעשה פתגם מעשה הרע מהרה, כאילו אין משגיחין במעשיו:

והגבאים מחזירים תדיר בכל יום:    ר"ל הפרענות ממקריים שלוחי הקב"ה, שמשתלמין מהאדם כפי שנהנה מן חנות החטא, הם כל עת ורגע מצויין ועפים בחוצות, לתפוס פעם בע"ח זה ופעם בע"ח אחר:

ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו:    ר"ל בין שסיבב הסבה בדעתו וברצונו בעצמו לבוא להצרה. כגון שהלך לים והסתכן, נסע לשוק ונגנב סחורתו, הלוה לאדם ולא פרע לו, אכל דבר והוחלה. ולפעמים גם שלא מדעתו, רק מעצמה באה הצרה, כגון שאש שרף ביתו, או גנבים חתרו אוצרו, או תל נפל עליו, וכדומה. א"נ מדעתו ושלא מדעתו אע"ג שכבר שכח לגמרי חטאו ושואל למה נענש. ואת"ל א"כ מה הועיל העונש. להכי השיב יש להן על מה שיסמוכו דבידעו שלא לחנם נענש יגמר בלבו מעכשיו לדקדק טפי במעשיו וישוב אל ד' וירחמהו וגו':

ויש להם על מה שיסמוכו:    שגם אם תראה שח"ו צדיק סובל צרות, לא תהרהר ח"ו, רק דע כי יש סבות ליסוריו שעליו יסמכו, והכל בצדק. דאו שהוא הרע לעצמו בעצמו, ולא נשתמר יפה, ולא היה צדיק כל כך שיעשה לו נס. או שבעבור מיעוט צדקתו היה צרוך עדיין לנסיון. או שבאמת נשתלם על חטא שלא ידעת. והקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה [כב"ק ד"נ ע"א]. או שאבות אכלו בוסר ושני בנים תקהינה [כברכות ד"ז א']:

והדין דין אמת:    שמשתלם רק כחיובו ולא יותר:

והכל מתוקן לסעודה:    ר"ל לא לבד בצדיקים יסוריהן בעה"ז הוא כדי להתקינן לסעודות לויתן בג"ע [ר"ל ממה שהכינו בני אדם לעצמן בעת שנתלוו גופן ונשמתן יחד], דלפום צערא אגרא. וכמו כן טובת רשעים שיתנו להן משמים בעה"ז, הוא כדי להתקינן לג"ע, שהקב"ה מאריך אפו להם אולי ישובו ביני ביני. אבל גם עונשי עה"ב שלהן אינן נקמה ח"ו, רק כדי שאחר שהלבינו יפה יפה כתמי הנשמה שהביאה עמה מעולם לעולם ע"י חטאיה, תשוב לחזות בנועם ה' בחסד. ואם לא עלתה, עכ"פ לא תרד:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

מגן אבות (רשב"ץ)

[עריכה]

הפירוש זה המשל להקב"ה עם בריותיו שהוא כחנוני הפותח חנותו למכור סחורותיו והוא מוכר להם בהקפה והמתנה ע"י ערבים וכותב הכל בפנקסו ואח"כ גובה מהם על ידי שלוחיו יש פורע ברצונו ויש על כרחו בבית דין. והקב"ה הוא החנוני המוכר והקונים ממנו הם בני אדם והסחורות שלוקחים הם מעשיהם ואמר כי כל מה שמוכר הקב"ה לבני אדם הוא נתון בערבון שכל ישראל ערבים זה לזה כמו שאמרו במסכת סוטה בפרק ואלו נאמרין וכן אמרו במדרש רבי תנחומא ובמדרש חזית ובמדרש משלי ובמדרש תלים כשנתן להם הקב"ה לישראל תור' אמר להם תנו לי ערבים שתקיימו אותה אמרו לו אבותינו יהיו ערבים לנו ואמר להם אבותיכם כבר הם חייבים לי אמרו לו בנינו הקטנים יהיו ערבים אמר להם על ידי ערבותם אתן לכם התורה שנא' מפי עוללים ויונקים יסדת עוז וכשאדם חוטא גובים ממנו בניו הקטנים כאדם שגובה חובו מערבים שנא' ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני. ואמרו בפרק במה מדליקין בעון ביטול תורה בנים מתים וכן אמרו שם בזמן שצדיקים בדור נתפשין על הדור אין צדיקי' בדור קטנים נתפשין על הדור והוכיחו זה מהכתוב אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים גדיים מתמשכנים על הרועים וכן אמרו בראשון מכתובות וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו דור שאבותיהן מנאצין להקב"ה כועס בבניהם ובנותיהם כשהם קטנים. והגאונים ז"ל פירשו מלמד שהאדם על ידי ערב משנולד שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו מלמד ששני מלאכים מהלכים עמו ביום ושני מלאכים מהלכים עמו בלילה כותבים ביום מה שהוא ביום ובלילה מה שהוא בלילה ובאין ומעידין לפני הקב"ה וכן הוא מפורש בא' מתענית ובפ' אין דורשין:

ומצודה פרושה על כל החיים. זו היא המיתה והייסורין שאי אפשר לאדם להנצל מהם וכמו שנאמר אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח. וכתיב כי לא ידע האדם עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה. וכן אמרו בפרק במה מדליקין אדם יוצא לשוק יהא נדמה כאלו נמסר לסרדיוט חש בראשו יהא דומה כמי שנתנוהו בקולר עלה למטה ונפל יהא דומה למי שהעלוהו לגרדון לידון וצריך פרקליטין גדולים והם תשובה ומעשים טובים וכבר כתבתי מה שאמר הפייט יונה פותה תועה במדבר רואה את הככר ואינה רואה את המכבר כן בני אדם חוטאים ואינם זוכרים יום המיתה והמצודה פרושה עליהם:

והחנות פתוחה. ובני אדם נכנסים לשם ולוקחים ואינם מעלים על לבם כי בהגיע תור הפירעון יגבו מהם אלא שמאחר שרואים החנות פתוחה לוקחים כרצונם להנאתם לפי שעה ואינם רואים את הנולד כן בני האדם רואים שהעולם לפניהם פתוח נכנסים בו ונהנים ממנו בעבירה:

והחנוני מקיף. ומאמין לכל מי שבא ולוקח בהלואה כיון שיש לו ערבים שיכול לגבות חובו מהם כן הקב"ה מניח בני אדם לחטוא אחר שיש לו ערבים לגבות מהם:

והפנקס פתוחה. זהו המשל כי לפי שהחנוני טרוד להקיף לזה ולזה מניח הפנקס פתוחה כדי שתהא מזומנת כדי לכתוב ההקפות ושלא ישכח פרוטה אחת וכן הוא הקב"ה אין שכחה לפני כסא כבודו וכל מעשה האדם הן נכתבין לפניו:

וכל הרוצה ללוות בא ולווה. זהו לפי מה שכתוב במשנה הראשונה והרשות נתונה שאין האדם מוכרח במעשיו אלא הרשות בידו ללוות או שלא ללוות שהרשות בידו שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים וגו' ובחרת בחיים ואמרו ברביעי מע"ז בא ליטמא פותחין לו וביומא פרק אמר להם הממונה:

והיד כותבת. כי הכל הוא נכתב מיד שלא תאמר אע"פי שהפנקס פתוחה מרוב הטרד' אינו כותב הכל על כן אמר והיד כותבת מיד ואפילו שיעור פתיחת הפנקס אין מאחרין לכתוב אלא מיד הכל הוא נכתב שנאמר גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו וכתיב ביד כל אדם יחתום ואמרו במדרש שכל מעשיו של אדם נכתבין משעה שנולד שנאמר כולם יכתבו כתובים לא נאמר אלא כולם יכתבו ואע"פי שהלוה הזה דעתו לפרוע לאחר שילך לביתו ויביא מעות החנוני אינו נמנע מלכתוב ואפילו הלוואה דלפי שעה. והמשל הזה הוא שאע"פי שהאדם אחר שחטא נתחרט ושב בתשובה אינו דומה למי שלא חטא כלל וכן אמרו בפרק הכונס חבול ישיב רשע גזילה ישלם אע"פי שהוא משלם רשע הוא ויותר טוב הוא מי שלא חטא ולזה אמר דוד ע"ה אשרי נשוי פשע כסוי חטאה אבל יותר טוב הוא מי שלא חטא וזהו שאמר אחרי כן אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה והקדים בעל תשובה לצדיק שלא חטא כי זהו רוב העולם ומועטים הם מי שלא חטאו ואע"פי שאמרו רז"ל בפרק אין עומדין ובפרק חלק מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד כבר אמרו שם שאין זה דברי הכל ולפי דעתם גם כן מעלת בעלי תשובה היא מפני שטעמו טעם חטא ומצערין עצמן לפרוש ממנו יש להם שכר גדול בזה:

והגבאין מחזירין תדיר כי החנוני שולח שלוחיו לגבות בכל יום חובו מאוהבו מעט כמו שנזכר בראשון מע"ז וכן מן השמים שולחין ייסורין באדם לגבות ממנו חובו ונותנין שלום לרשעים ואלו הן פירות מעשיהם של רשעים שהם עושים בעולם הזה והקב"ה פורע מהם שנא' ויאכלו מפרי דרכם וממועצותיהם ישבעו:

ונפרעין מן האדם לדעתו כיצד לדעתו כמי שמודה בחובו ואומר לנושה בו הדין עמך כי האדם הצדיק אומר אלו הייסורין מרוב עונותיו ואומר להקב"ה יפה דנתני כמו שאמרו בראשון מתענית וכמו שאמר דוד ידעתי ה' כי צדק משפטיך ואמונה עניתני. ושלא מדעתו כיצד כמי שהרויח לו הנושה הזמן ושכח חובו וכשבא ליפרע ממנו קורא תגר ואומר לא לויתי ממך כלום והרי זה משיב רעה תחת טובה שהנושה בו המתין לו וכשבא ליפרע ממנו היה ראוי לו להחזיק לו טובה על ההמתנה והוא קורא תגר כנגדו על הפירעון כן הקב"ה הוא ארך אפים בין לצדיקים בין לרשעים כמו שנזכר בפרק חלק ובפ' עושין פסין ומאריך אפים ולבסוף גבי דיליה כמו שאמרו בילמדנו ובבראשית רבה ובפרק הפרה והרשע שוכח עונותיו וקורא תגר כנגד דינו של הקב"ה ואינו מהרהר תשובה בלבו והוא מת בעונו מתוך רשעו:

ויש להם על מי שיסמוכו. כי הגבאים אומרים יש לנו על מי שנסמוך והוא מה שכתוב בפנקס והחנוני נאמן על פנקסו כן הייסורין הבאין על האדם הם לפי המעשים הנשכחים מהאדם ונזכרים אל זוכר הנשכחות ברוך הוא:

והדין דין אמת. אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו כמו שאמרו בראשון מע"ז ואינו גובה יותר ממה שחטאו שאינו נפרע אלא מה שייתחייב על פי הדין:

והכל מתוקן לסעודה. כי כל הדברים סופן ואחריתן הם להכשר סעודה כמו החנוני שכל מה שגובה אינו אלא לעשות סעודה כי כל עמל האדם לפיהו כן כל מעשה האדם הם מתוקנים לחיי העולם הבא הוא תחיית המתים שאפילו הרשעים יש להם חלק בה אחר שיגבה מהם מה שלוו בעה"ז ולטוב להם גובים מהם כדי שיזכו לטוב יותר גדול מזה העולם ואע"פי שמקרה אחד לצדיק ולרשע זה מת וזה מת אבל שכרן ופורענותן חלוקין דומה לנכנסים לסעודה הכל נכנסין בפתח אחד וכשיושבין כל אחד ואחד יושב לפי כבודו ולפי מעשיו כמו שדרשו במדרש קהלת בפסוק כי הולך האדם אל בית עולמו ובשבת פרק שואל:

דרך חיים (מהר"ל)

דרך חיים למהר"ל מפראג

הוא היה אומר הכל נתון בערבון וכו'. אחר שהתחיל לדבר מן הדין שאמר ובטוב העולם נדון והכל לפי רוב המעשה, אמר עתה הנהגת דינו של הקב"ה איך העולם נדון. ואמר הכל נתון בערבון וכו', פירוש הנשמה שהיתה בידו של הקב"ה כדכתיב (איוב, יב) כי בידך נפש כל חי הוא הערבון שיש לאדם ביד הקב"ה, כמו האדם שנותן ערבון לאחד עד שאי אפשר לסור מן אשר בידו הערבון, וכן כל הנמצאים ברשותו יתברך דהיינו נפשם ביד הש"י. ואמר עוד ומצודה פרוסה על כל חי, המצודה הזאת היא הרשות ור"ל שהכל תחת רשותו יתברך כי מי שהוא במצודה הוא ברשות אחר, וכך כל החיים הם ברשותו של הקב"ה. והנה מצד שני פנים אין לנבראים המלט מן הש"י, הן מצד הערבון, שהוא הנפש בפרט ביד הקב"ה שנאמר נפש כל כי בידך, הן מצד המצודה שהיא פרוסה על כל החיים והכל הוא ברשותו. ולפעמים גובה הש"י מן הערבון אשר הוא אתו והוא נטילת נפשו שהוא ערבון אצל הש"י, ולפעמים אינו רוצה לגבות מן הערבון אשר הוא אצל הש"י שאינו רוצה ליטול נפשו אשר הוא ביד הש"י, והוא גובה מצד המצודה כי הכל הוא ברשות הקב"ה ליסר אותו ביסורין ואין המלט. ויותר יש לפרש הפך זה, כי הכל נתון בערבון ר"ל כל הנמצאים בעולם הם בידו של הקב"ה ואין שום נמצא שהוא ברשות עצמו, והערבון הזה שכל הנמצאים תלוים בו, אבל החיים יש להם ענין אחר בפני עצמו וזה שאמר ומצודה פרוסה על כל החיים ר"ל שכל הבריות החיים, נתונים תחת המיתה והוא ההעדר שהוא נקרא מצודה רעה וכאשר רוצה ילכדו במצודה זאת שפרוסה עליהם ואין להם יציאה מזה ומקבלין העדר. וזה יותר נראה ולכך אמר הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה על כל החיים:

ואמר והחנות פתוחה ר"ל שאין מניעה לאדם מצד המעשה בעצמו, וזה שאמר החנות פתוחה שאין ננעל מלפני האדם דבר שיכול לעשות הרע, ומעשה הטוב גם כן אין ננעל מלפני האדם שכל מעשה אפשר לו ליקח ואין מניעה מצד המעשה. ואמר והפנקס פתוח והיד כותבת, ר"ל כי מעשי האדם נרשמים לפני הקב"ה כמו שכבר בארנו כי אין האדם כמו שאר ב"ח, כי האדם עיקר המציאות בעולם וציור המציאות הן לטוב הן לרע הוא על ידי האדם, אם האדם עושה טוב יש ציור טוב ואם רע יש כאן ציור רע, ודבר זה נקרא הפנקס פתוח והיד כותבת וכמו שבארנו למעלה אצל וכל מעשיך בספר נכתבין ע"ש. והיד הוא יד האדם שעושה המעשה כותבת, כי כל מעשה אדם נרשמים כדלעיל. ואמר וכל הרוצה ללות וכו' דבר זה נאמר על שאין הש"י נפרע מיד מן האדם, אבל הוא מלוה לזמן ונפרע ממנו לבסוף. ואמר והגבאין מחזירין תדיר וכו' פירוש הם שלוחי המקום אשר על ידיהם נעשה הדין, כי על ידי הכל הקב"ה עושה שליחתו להיות נפרע מן הרשעים ואלו נקראו שלוחי המקום. ואמר שנפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו, כי האדם אשר הוא צדיק מקבל עליו מדת היסורין שהם פרעון על חטא באהבה וזה נקרא פרעון מדעתו, ופרעון שלא מדעתו כאשר אין רוצה ואינם חביבין עליו היסורין דבר זה נקרא פרעון שלא מדעתו. ואמר שיש להם על מה שיסמכו, לומר כי הם שלוחי הקב"ה כי כך סדר הש"י את העולם שיהיו שלוחים להיות נפרעין מן האדם, ואל יאמר אדם אף כי הם גובים מן האדם מ"מ אין דבר זה בא מן הש"י שיהיה שליח בכך, שדבר זה אינו כי הדבר הזה הוא בא מן הש"י, ולפיכך אל יחשב האדם שאם ירצה ישמור עצמו מן הגבאים שמחזירין תמיד כי אין מסודר מן הש"י להיות הם שלוחים רק מעצמם עושים, ואם היה הדבר הזה כך אפשר שיהיה האדם שומר עצמו מן הרע, ועל זה אמר כי יש להם על מה שיסמכו כי הם שלוחים שלו ואותו שסומכין עליו הוא יתברך פועל הכל ואין מציל מידו. ואמר והדין דין אמת, ר"ל בלא תוספות ובלא גרעון נפרעין ואין פוחתין ואין מוסיפין על מה שראוי רק הדין דין אמת. ומפני שהזכיר ר' עקיבא מן הנהגת העולם שהאדם ניתן לו רשות לחטא והש"י נפרע אחר כך מן האדם, ודבר זה חסרון בעולם בודאי ואין ראוי לומר שזה תכלית העולם, כי הוא יתברך שהוא שלם בתכלית השלימות אי אפשר לומר שברא את העולם לתכלית זה כי אין זה תכלית טוב ומן הטוב לא יצא רק הטוב, ועל זה אמר והכל מתוקן לסעודה, והסעודה הזאת היא השלימות לגמרי כי האדם כאשר יסעוד על ידי הסעודה משלים חסרונו עד שלא נמצא אצלו חסרון, ולכך אמר והכל מתוקן לסעודה הוא השלמת העולם עד שיהיה שלם בלא חסרון, ותהיה הסעודה איך שתהיה הכונה בזאת הסעודה השלמת המציאות עד שיושלם בלא חסרון, וזהו בודאי לעולם הבא שאז יהיה העולם בשלימות בלא חסרון, וזה פירוש הסעודה הנזכרת כאן:

וזה אמרם בפ"ק דברכות (דף יז.) מרגלא בפומיה דרב העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פרי' ורבי' ולא משא ומתן ולא קנאה ושנאה רק צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו ע"כ, ורצה לומר כי האדם בעולם הבא אין צריך להשלמה, לא כמו שהוא בעולם הזה שהאדם צריך לקבל השלמה אבל יהיה האדם שלם במעלה יותר עליונה, ולכך לא יהיה צריך לאכילה ושתיה להשלים עצמו, ולא יהיה צריך לפריה ורביה להשלים עצמו בתולדות כי התולדות הם השלמה לאדם, ולא יהיה כאן משא ומתן שצריך האדם להשלים חסרונו על ידי משא ומתן לקנות מה שצריך לו, ולא יהיה קנאה ושנאה שדבר זה בעצמו חסרון גמור כאשר האדם שונא אחר או מקנא באחר, כי הנפש השלימה אין מקנא באחר וכן השונא בודאי שונאו נחשב אליו חסרון, אבל העולם הבא יהיה שלם בלא חסרון. ואמר אלא צדיקים יושבים כלומר שהעולם הבא אינו בעל תנועה כמו שהוא בעולם הזה, אבל העולם הבא יש שם ישיבה והנחה. ודבר זה מורה על כי האדם בשלימות בפועל ואינו מתנועע אל ההשלמה, רק כבר הוא שלם וכל אשר הוא שלם הוא נוח ויושב. ואמר ועטרותיהם בראשיהם כלומר שהמעלה שיהיה להם אין מעלה על זאת, וזה שאמרו ועטרותיהן בראשיהן כי העטרה על הראש מורה שלא ישלוט על ראשם לא מלאך ולא שום נמצא זולת הש"י ולכך ראוי לעטרה, כמו המלך אשר יש לו עטרה על הראש שהוא קשוט הראש, שמורה הקשוט והכבוד הזה שיש בראשו כי אין אחר שולט על ראשו, ודבר זה הוא העטרה שיהיה להם כי לא ישלוט עליהם אחר. ולא אמר וכתריהן על ראשיהם שהיה ח"ו משמע שלא יהיה עליהם הש"י מלך ויהיו כמו המלך לגמרי, אבל אמר ועטרותיהם בראשיהם כי העטרה מורה שהם בני חורין ולא ישלוט בהם אחר על ראשם שאינו מלך, אבל אל המלך יש לו הכתר אבל להם יהיה העטרה. וזה אמרם בפ"ק דר"ה (דף ח:) אמר רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה מר"ה ועד יום כפורים לא היו העבדים נפטרים לבתיהם ולא היו משתעבדין אלא אוכלין ושותין ועטרותיהן בראשיהן וכו' הרי כי מי שאינו משועבד לאחר ואין אחר משתורר עליו יש לו עטרה על הראש. ועיקר העטרה הזאת, כי לא יהיה להם השעבוד המיוחד אל דבר שהוא בעל חומר שיש לאדם לעבדים שהם חמרים כמו שאמרנו כמה פעמים כי זהו ענין העבדים שנאמר עליהם שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור, ועטרה מורה שיהיו נבדלים ולא יהיו בעלי חומר שיש לו שעבוד:

ואמר ונהנין מזיו השכינה, רצה לומר כי האדם על כל פנים מצד שהוא עלול אי אפשר שיהיה שלם לגמרי מצד עצמו, ועל זה אמר שיושלם האדם על ידי העלה עצמה שיהיו נהנים מזיו השכינה והוא יתברך יהיה משלים אותם, וזהו שאמר שיהיו נהנים מזיו שכינה. והנה אין למעלה ממדריגה זאת, כאשר יהיה השלמת האדם על ידי הש"י בעצמו שיושפע עליהם זיו שכינה, ר"ל שיהיה הש"י משלים את מציאותם והוא יתברך צורה להם. וכבר התבאר לך כי המציאות הוא מתיחס אל האור כמו שהתבאר בפרק זה באריכות והאור הוא שמוציא את העין מן הכח אל הפעל לגמרי עד שהוא רואה ואז מציאותו בפעל, וזה מה שאמר שיהיו נהנין מזיו שכינתו שמן האור של השם יתברך הוא מציאותו יתברך יושלם מציאות הצדיקים שיהיו בשלימות בפעל, ודבר זה הוא התענוג העליון כאשר דבר אחד בשלימות. ודבר זה רמז בפסוק (קהלת, יא) ומתוק האור וטוב לעינים, רצה לומר כי הנבדל שמתיחס לאור הוא במתיקה ובטובה והוא משלים את אחרים וזהו וטוב לעינים עד שהם בטובה ג"כ, וזהו מה שאמר ונהנין מזיו שכינה. ופירוש זה ברור, כי רמזו בכאן כי הוא יתברך בעצמו צורת הצדיקים משלים את מציאותם ולפיכך יהיו נהנין מזיו שכינתו, וזהו הסעודה שרמזו עליה כאן שהכל מתוקן לסעודה. ואולי יקשה לך מה שאמרו במסכת בבא בתרא (דף עד:), שעתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן שמשמע שיש אכילה ושתיה. בודאי לא קשיא כי זה יהיה קודם עיקר עולם הבא שתהיה אותה סעודה, אבל לעולם הבא הוא כמו שאמר שיהיו נהנין מזיו שכינה. ומכל מקום כאן לא רמז על אותה סעודה של לויתן כי אין זה שלימות אחרון לצדיקים, רק סעודת עולם הבא הוא שיהיו נהנים מזיו שכינתו. אמנם בלאו הכי לא קשיא כי מה שאמרו העולם הבא אין בו אכילה ושתיה היינו אכילה גופנית, אבל סעודת לויתן אינו אכילה ושתיה גופנית רק כמו שבארנו במקומו כי הוא אכילה בלתי גופנית, ואין להאריך במקום הזה. רק נראה כי צריך לפירוש שאמרנו, כי אין הלויתן סעודת עולם הבא שהרי סעודת עולם הבא שיהיו נהנין מזיו שכינה ודבר זה סעודתן. מ"מ יש ליישב כי הא והא איתא שיהיו סעוד' מן הלויתן כמו שבארנו במקומו, וגם יהיו נהנין מזיו שכינה ודבר זה נכון ואין להאריך יותר כי דברים אלו עמוקים:

מדרש שמואל (אוזידא)

פירוש מדרש שמואל

הכונה לפי שהאדם כשיסתכל בפרשת אם בחקותי אפשר שישיב אחור ימינו מדרך הישר ופעמיו ירחץ בדם הרשע וזה מפני שהקב"ה שם תנאי קודם למעשה ואמר אם בחקותי תלכו הרי חוקים ואת מצותי תשמרו הרי מצות לא תעשה כי השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה ועשיתם אותם הרי מצות עשה ואח"כ אמר ונתתי גשמיכם בעתם דנראה כי אחר שתקיימו כל מה שאמרתי אף גם אני אקיים את שלי ונתתי גשמיכם וגו' ולפי זה יתייאש האדם מלעבוד את השי"ת בחשבו כי לקיים את כל המצות בשלמות צריך שיחיה ימיו של מתושלח ולא ירצה אפי' להתחיל במצות בחשבו כי לא יזכה לשכר עד שיקיים את כל התורה, ולזה אמר הכל נתון בערבון כלומר כל הטובות והצלחות וההבטחות שהבטיח הקב"ה לצדיקים הכל נתון בערבון כלומר אף אם עדיין לא קיים אלא מצוה אחת לבד והוא כמו שנותן ערבון על המקח כי אין לו כל המעות עתה ונותן פרח אחד לערבון והוא הבטחה שאחר כך יתן השאר כי זה נקרא ערבון בדין מקח וממכר כמו כן לצדיק הכל נתון מאתו יתב' בערבון שיתן הצדיק מצוה אחת לשם יתב' לערבון ולתחלת פרעון והבטחה שיתחיל וישלים לפרוע שאר החוב כי מצוה גוררת מצוה ולכן תיכף השי"ת נותן הגשמים ומקיים ונתתי גשמיכם וגו' אף אם בדיני מקח וממכר בין אדם לחבירו המקח אינו נקנה בערבון עם כ"ז במקח וממכר זה שבין אדם למקום נקנה המקח בערבון וז"ש הכל נתון בערבון. ואמר ומצודה פרוסה וכו' ע"ד מה שמפורש אצלי פסוק כי השתות יהרסון צדיק מה פעל ויפורש שתות מל' רשתות כמו שפירשו המפרשים ואמר על היצר הרע וסיעתו אשר הם רשתות ומצודות לצוד את בני האדם לפתותם והענין הוא כי בא לתרץ למה ברא השי"ת יצר הרע בעולם ויותר טוב היה שלא נברא והיו בנ"א כמלאכים גבורי כח עושי דברו לזה תירץ ואמר כי השתות יהרסון צדיק מה פעל ויהיה פירוש מלת כי כמו אם שהוא אחד מן השמושים שלו ואמר אם השתות והם כחות היצה"ר וסייעתו אם היו נהרסין מן העולם צדיק מה פעל כלומר לא היה הצדיק ראוי לשכר על היותו צדיק כי מה פעל שאם יש לו שכר הוא לפי שבכל יום ויום לוחם עם יצרו. אמנם המלאכים שאין להם יצר הרע אין להם שכר בפעלם ולכו מדרגת הצדיקים הוא יותר למעלה ממדרגת המלאכים ולכן קרא אותו התנא מצודה ואמר ומצודה פרוסה על כל החיים כלומר אף אם כבר נתת ערבון לא תבטח בעצמך שכיון שכבר התחלת כמצוה א' בודאי שתגמור ותקיים את כולם לפי שיש מצודה אחת פרוסה על כל החיים לצוד ציד להביא הלא הוא היצה"ר כי הוא נקרא רשת ומצודה כי ציד בפיו ואפשר שאע"פ שכבר נתת ערבון יפתה אותך כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו לפי שהיצה"ר אינו פורס המצודה על אותם שהם מתים והם הרשעים אשר בחיים קרואים מתים כי כבר הם מתים רק הוא פורס על כל החיים והם הצדיקים שהם קרואים חיים:

החנות פתוחה והחנוני מקיף הכונה זה העולם הוא כמו חנות פתוחה ובה מכל מיני מגדים תענוגות העוה"ז ותמרוקי הנשים. והחנות פתוחה לכל מי שירצה לקנות יבא ויקנה כי הבא ליטמא פותחין לו והחנוני שהוא בעל החנות הוא היצה"ר שהוא בעל החנות שכל תאוות העולם הזה הם בידו ואינו מסתפק היצה"ר בזה לישב בחנותו וכל מי שירצה לבא לקנות ממגדיו כי המתאוה תאוה יבא ויקנה רק החנוני שהוא היצה"ר מקיף פעם בחוץ פעם ברחובות ואצל כל פנה יארוב סובב סובב לשוט בארץ ולהתהלך בה לפתות ולרמות את בני האדם ואף למי שמעולם לא התאוה תאוה הוא מקיף בשווקים וברחובות ומפתה ונותן לו תאוה ורוח חדשה להתענג בתענוגי העולם וז"ש והחנוני מקיף כמשמעו לשון הקפה, ואל תחשוב שבעוד שהחנוני מקיף בעיר ואם יבא אדם ויקח איזה דבר מחנות לא ירגישו בו כי שם יש פנקס פתוח והיד כותבת כלומר כי שם פסא די ידא כתבא כי שם מניח החנוני בחנותו הפנקס וסופר א' שכותב כל מה שלוקחין ממנה וכל זה משל על האדם אשר יתעדן מתענוגי העוה"ז כי הוא משל כי כל מעשיו בספר נכתבים. וכל הרוצה ללוות יבא וילוה הכונה על האדם אשר לפעמים הוא עני ולעשות העבירה אשר יועץ אותו לעשות צריך מעות כמו רועה זונות וכיוצא אז אומר לו היצה"ר לא מפני זה שאין לך מעות תמנע מהלוך אלי כי אני אלוך מעות כדי שתעשה העבירה וכבד אכבדך מאד. והגבאין מחזירין תמיד בכל יום שהם היסורין שמחזירין תמיד בכל יום ונפרעין ממנו ואמר שהפרעון הוא בכל יום על דרך ואל זועם בכל יום וזה הוא בצד מה חסד לו לאדם שאינם מניחים הדבר להפרע ממנו בפעם אחת. ונפרעין מן האדם בין מדעתו וכו' כלומר בין ממה שעבר מדעתו שהיה יודע שהיה אסור ועבר עליו ובין שלא מדעתו כלו' שלא היה יודע שהיה איסור בדבר עם כל זה נפרעין ממנו. ויש להם על מה שיסמוכו כלומר אע"פ שלכאורה נראה כי אין ראוי ליפרע ממנו על מה שעבר בשוגג עם כל זה יש להם על מה שיסמוכו ליפרע אפי' מן השוגג והדין דין אמת וזה לפי שידוע ששגגת תלמוד עולה זדון כלו' מי ששגג בשביל שלא למד ולא ידע נחשב עליו לזדון לפי שהיה לו ללמוד ולידע מה הוא אסור ומה הוא מותר ולזה עולה לזדון וראוי ליפרע ממנו ועל זה אמר ויש להם על מה שיסמוכו והדין דין אמת:

ואמר עוד והכל מתוקן לסעודה כלומר בזה הענין שנפרעין מן האדם בזה העולם בכל יום הוא סבה שהכל מתוקן לסעודה וכולם הם מזומנים לחיי העולם הבא לאכול מאותה הסעודה המזומנת לחיי העולם הבא כי כבר פרעו את חובן על ידי הגבאין ומירקו עונותיהם:

ואפשר עוד לפרש שזאת המשנה היא מקושרת עם מה שאמר למעלה שניתן להם כלי חמדה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם. אמר שהתורה והמצוה לא ניתנו אלא בערבון שיצאו ערבים זה לזה אשר הערבות הזה היא מצודה לצוד את בני האדם ולהמיתם כדגים הנאחזים במצודה ואמר שהיא פרוסה על כל החיים והם הצדיקים אשר הם קרואים חיים כי נתפשים על עון הדור ונפרעין מן הערב תחלה. החנות פתוחה והחנוני מקיף כלומר אף שהם ערבים זה לזה ובהכרח יש בכל דור ודור מכעיסין לפניו יתברך עם כל זה החנות שהוא זה העולם אשר בראו השי"ת להטיב עם בריותיו כי עולם חסד יבנה פתוחה שברא בה כל צרכי האדם לחם לאכול ובגד ללבוש. ואמר והחנוני מקיף כלו' השי"ת שהוא החנוני והוא בעל החנות מקיף לאדם ונותן לו בהקפה לסמך שיעשה אחר כך מצות ומעשים טובים לפרעון הטובות אשר כבר קבל מאתו יתברך, ואמר והפנקס פתוח והיד כותבת כלו' אין זמן שההשפעה והטובה שבאה להם ראוים אליה כדי שנאמר שאינן צריכין ליקח בהקפה שכבר הקדימו הם מצות ומעשים טובים ויהיה הפנקס סגור כי אין פתיחת הפנקס רק לכתוב מה שנותנים בהקפה כי לעולם הם צריכין ליקח בהקפה כי מי הקדימני ואשלם, ולכן אמר פתוח שהוא בינוני ולא אמר והפנקס נפתח שהיה משמע שהיה שום זמן שהיה סגור ועתה נפתח כי לעולם ועד הפנקס פתוח והיד כותבת. אמר עוד וכל הרוצה ליטול וללוות יבא וילוה השמיענו כי אף אם האדם עדיין לא פרע מהחוב הראשון כלל ואיך ישאל עוד מהשי"ת ואף אם ברצונו היה לשאול שילווהו עוד הוא מתבייש לשואלו בפיו בפירוש והשי"ת אשר הוא יודע כי רצונו היה לשאול עוד בהלואה אלא שמתבייש ממלא משאלות לבו ורצונו אף אם לא שאלו בפיו, וז"ש הכתוב פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון כלומר אפי' מה שהוא ברצון האדם והוא בוש מלשאלו בפיו אתה פותח את ידך ומשביעו, וז"ש כאן וכל הרוצה ללוות יבא וילוה כלומר כיון שהוא ברצונו ללוות אף אם יש לו בושה לשאלו בפיו יבא וילוה ולא אמר וכל הבא ללוות יבא וילוה לרמוז אל מה שאמרנו, והגבאין מחזירין תמיד בכל יום הכוונה על מלאכי שלום אשר הם גבאי השי"ת שגובים מה שפורעים בני האדם במצות ומעשים טובים שהוא פרעון מה שלקחו בהקפה והם מחזירין תמיד בכל יום ונפרעין מן האדם ומעלים אותם המצות לפני אבינו שבשמים. ואמר שנפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו כלומר בין אם אותם המצות והמעשים טובים עשאם האדם מדעתו או שעשאם שלא מדעתו כלומר בהיסח הדעת. והמשל נפל לו לאדם מכיסו פרוטה ומצא אותה עני מעלין עליו כאלו הוא זן אותו העני אפי' שהיה הדבר שלא מדעתו, וגם אפשר שמ"ש ושלא מדעתו הכוונה בעל כרחו כלומר שאם עשה אותה המצוה מפני כי הבושה הביאתו בעל כרחו לעשותה עם כל זה תחשב לו לצדקה, וז"ש ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו כלומר הגבאים מקבלין אותם לפרעון. ואמר ויש להם על מה שיסמוכו והדין דין אמת כלומר כי יש להם טוב טעם על מה שיסמוכו הלא הוא מה שאמרו ז"ל מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה ואף אם זה האיש מחשבתו היתה רעה שלא לתת צדקה כיון שלא באה לכלל מעשה רק נעשית הצדקה אף אם נעשית על כרחו לצדקה תחשב לו והדין דין אמת. ואמר והכל מתוקן לסעודה כלומר במה שעשה השי"ת שמחשבה רעה אינה מצרפה למעשה ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו בזה והכל מתוקן לסעודה, והוא על דרך מה שאז"ל בפסוק חטאת נעורי ופשעי אל תזכור כחסדך זכר לי אתה למען טובך ה'. משל למלך שעשה סעודה גדולה ואמר לאפוטרופוס שלו זמן לי בני אדם תגרים ואל תזמן לי בעלי מלאכה אמר לו אדוני המלך סעודתך גדולה ותגרים לא יספיקו לך אלא עם בעלי מלאכה ואם לאו תפסד סעודתך וז"ש למען טובך ה' שימצאו אוכלים אותה, וז"ש כאן והכל מתוקן לסעודה כלומר במה שנפרעין מן האדם אפילו שלא מדעתו וכל העולם מתוקן ומזומן לסעודה מזומנת לעתיד לבא ולא תפסיד:

ואפשר עוד לפרש מ"ש הכל נתון בערבון שדרך הערבון שהוא המשכון הוא שהלוה נותן למלוה ערבון ומשכון משלו להבטחת הלואתו והשי"ת שהוא נותן לו ומלוה לאדם משלו עושר ונכסים ובנים כדי שיהיו לו לערבון שאם יכעיסנו יקחם ממנו, וז"ש הכל נתון בערבון כי הכל נתון מאתו יתברך לנו והוא בערבון כלומר כדי שיהיו לערבון ולפי שלפעמים יאמר האדם וכי לקח שום דבר משלי משלו לקח כי ה' נתן וה' לקח, לז"א ומצודה פרוסה על כל החיים כלומר כי גם יש לו מצודה פרוסה על כל החיים והוא המות ואם לא ישוב גם עליו יעבור כוס ויגע אל עצמו ואל בשרו:

או יאמר כפי דרך זה ומצודה פרוסה על כל החיים כלומר שכמו שהמצודה אשר רוצים לצוד כל בעל כנף משימים בתוכה שום מאכל והעוף חושב כי אותו המאכל הושם שם בדרך מקרה וחנם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף ולא ידע כי בנפשו הוא כן חושב האדם שכל הטובות הבאות אליו הם להטיב עמו ואין הדבר כן כי כלם לא ניתנו רק כדי שיהיה לו יתברך ערבון מן האדם ואפ"ה מצודה זו פרוסה על כל החיים כי חושב שהם נתונים לטובתו ולא ידע כי בנפשו הוא להטעימו בהם טעם מיתה בלוקחו הוא יתב' כל הטובות ממנו כי טוב הוא ממנו המות:

ורבינו יונה ז"ל כתב הכל נתון בערבון כל מה שהוא לוקח בזה העולם וכל הממון שיש לו הוא ובניו ערבים בדבר ועתיד הוא המלוה שהוא השי"ת ליפרע ממנו. ומצודה פרוסה המיתה. החנות פתוחה ביד האדם וסופו להפרע מהם על מעשיהם אם טוב ואם רע ולכן הפנקס פתוח והיד כותבת, והכוונה כי אין שכחה לפניו יתב' ומיד אחר גמר המעשה כבר הוא כתוב כדי שלא יעבור רגע שלא נכתב עליו העון ואף שיתכפר לו אם ישוב מ"מ יותר טוב היה שלא יכתב כלל אף אם נמחל אח"כ ולא קשה ממה שאמרו במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד כי הכוונה שהבעל תשובה צריך לקדש עצמו במותר לו כדי לתקן מה שעוות אם בעריות לקדש עצמו באשתו והצדיקים אינם צריכים לזה. והגבאין מחזירין שהם המחפשים במעשה האדם לידע ולהודיע מה הם עושים. ונפרעין ממנו מדעתו כלומר כשיודע וזוכר העון ומשגיח שהפורענות הזה שבא עליו מפני העון ההוא בא ואשריו שזה חוזר בתשובה. ושלא מדעתו שבאין עליו יסורין ואינו זוכר עונותיו וחושב שהוא שלא כדין, עכ"ל:

וה"ר יוסף קארו ז"ל כתב הכל נתון בערבון נשמתו ערב על כל האברים וכל צרכיו נתונים לו ע"י ערב זה. מצודה פרוסה משל לתאוות זה העולם אינו מביט אלא בהנאת העבירה כמו העוף שאינו מביט אלא בחטה. החנות העולם הזה. החנוני הקב"ה. הגבאין יום המיתה והפורעניות הבאות לאדם בחייו. והכל א' צדיקים וא' רשעים יש להם חלק לעולם הבא וזו היא הסעודה. וי"א הסעודה יום המיתה כי הכל למיתה הם עומדים עכ"ל:

ורשב"ם ז"ל כתב הכל נתון בערבון כל מה שהקב"ה מקיף את האדם הוא ע"י ערב נשמתו של אדם ערב לכל האברים זכו זכתה היא לא זכו נדונית עמהם, כמ"ש הכתוב יקרא אל השמים מעל ואל הארץ וגו'. והיד כותבת דכתיב ביד כל האדם יחתום. מדעתו ושלא מדעתו ואית דגרסי מדעתן ושלא מדעתן והוא עיקר ואפי' מאן דגריס מדעתו שב אל החנוני דרישא מדעתן שב אל הגבאים וכגון ההיא דחגיגה היכי יכלת לה וכו' א"כ להוי במנינא היינו מדעתן, שלא מדעתן אלא במצות הקב"ה. ומאן דגריס מדעתו והוא חוזר אל האדם כגון מ"ש הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים שהוא גורם הדבר ומדעתו הוא ושלא מדעתו שאינו גורם, במשניות כתיב והדן דיין אמת עכ"ל. וי"מ הכל נתון בערבון כי כל בני האדם נתונים ביד המלאכים הממונים עליהם והם כמו ערביהם בענין שלא יסורו מהם ימין ושמאל עכ"ל:

ורבינו עובדיה ז"ל פי' הכל נתון בערבון רגלוהי דאינש אינון ערבין ביה לאתר דמתבעי תמן מובילין יחיה, עכ"ל:

וה"ר מנחם לבית מאיר ז"ל כתב החנות פתוחה העוה"ז שיש בו דברים רבים כחנות, והחנוני מקיף שהוא ארך אפים, הפנקס פתוח והיד כותבת לומר שאף שמאריך אפים לסוף גבי דיליה ואין החטא נמחק בלא עונש אם לא ישוב. והגבאין מחזירין וכו' היסורין. מדעתו ושלא מדעתו בין שיקבלם בשמחה למירוק עון ויתודה או לא. ויש להם על מה שיסמוכו היא התשובה שאף אם נשתקע זמן רב בדרכיו הרעים התשובה אינה נמנעת ממנו והיא לו למשען. והדין דין אמת שאחר שהבטיחו על התשובה ולא התבונן לשוב ראוי הוא לעונש על זה ויהיה הדין דין אמת כענין הגנב שהיתה מחתרת חתורה בבית האסורים וחבריו ברחו והוא לא ברח. והכל מתוקן לסעודה כמו שהאדם ימצא סעודתו מוכנת ממה שקנה אם בשר אם גבינה וכיוצא כן ימצאו הנפשות סעודה מוכנת לעולם הבא ממה שקנו בעולם הזה אם מר ואם מתוק, עכ"ל:

ובביאור ה"ר אפרים ז"ל כתב הגבאין נפרעין ממנו אחר שנתמלאה סאתו, מדעתו ושלא מדעתו רוצה או אינו רוצה וכמ"ש באיוב במלאת ספקו יצר לו. והדין דין אמת יש גורסין והדן דין אמת כל מה שהקב"ה דן הוא דין אמת ויש גורסין והדיין דיין אמת והכל מתוקן לסעודה כל מעשיו מתוקנים ליום הדין ליתן לרשע רע וכו' וי"מ סעודה יום המיתה שהוא כמו הסעודה שהכל נכנסים בפתח א' וכו':

וי"מ כל אדם מתוקן לסעודה ממש יש לכבודו ויש לגנותו כדאיתא במס' שבת בסוף פרק שואל שהקב"ה מזמן הצדיקים והרשעים הללו שמחים והללו עצבים כדכתיב הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו. ואני צבי הצעיר נ"ל לסעודת ההבראה שמברין עם המתנחמים כי באותה שעה כל מעשיו של הנפטר מתוקנים לפני הנשמה בין לטובה ובין לרעה עכ"ל. ולא ידעתי צבי זה שנכנס לבית ונעל בפניו:

וה"ר משה אלשקאר ז"ל כתב ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו הכוונה בין שנזכר האדם ההקפה שהקיפו לו בין שלא נזכר, ויש להם על מה שיסמוכו כלומר משל על הגבאין שכשישאל הניקף ויכחיש ההקפה והיא העבירה אז יוציאו לו הפנקס וימצא פלוני עשה עבירה ביום פלוני בשעה פלונית וזה רמז שעציו ואבניו הם המעידים עליו כמו שאמר כי אבן מקיר תזעק וג"כ נפשו של האדם מעידה עליו כד"א משוכבת חיקך שמור פתחי פיך ועוד שהכל נחתם בידו כד"א ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו עכ"ל:

וה"ר יצחק אברבנאל ז"ל פי' והכל מתוקן לסעודה רוצה לומר שאם יראה האדם שיש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים בעוה"ז ובהפך שהרשעים עתקו גם גברו חיל זרעם נכון לפניהם ויתר הטובות, שאין בזה עוות הדין כי הדין דין אמת אבל הכל מתוקן לסעודה שהיא סעודת העולם הבא כי הכל מתוקן ומתורץ במה שיגיע אל הנפש שמה, ומזה הענין פירש הרב רבי חסדאי ז"ל אומרו משפטי ה' צדקו יחדו כי עונשי העוה"ז עם עונשי העוה"ב הם משפטי ה' ובכל א' מהעולמות בתגמולו כבר יוכל המספק לספק אבל בהתחבר המשפט אשר בכאן אל המשפט הרוחני אשר שם יהיו צודקים שני המשפטים וזהו צדקו יחדו. ולפי שתכלית הדברים כולם הוא העולם הבא על כן אמר והכל מתוקן לסעודה עכ"ל:

והחסיד ז"ל פירש והגבאין מחזירין תדיר בכל יום הוא כי דרכי האדם מתנהגים ע"פ הגלגלים ברצון בוראם והצדיקים הדבקים בבוראם נצולים מהרעות המוכנות לבא עליהם והרשעים יכשלו בעת פקודתם יאבדו כאחד וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי כשיהפך הגלגל עליהם לרע יזכור עונם ועל אלו הגבאין המחזירין בכל יום אמר שהמע"ה אם עושק רש וגזל וגו' אל תתמה איך חפץ השי"ת בכך כי ידוע כי אין הויה בעולם זולת חפצו ורצונו ואיך יחפוץ בזה, והתשובה כי אין השי"ת כבשר ודם אשר קצרה ידו וכאשר מצאה ידו להפרע מאויבו אינו מאחר לשלמו פן ישתנה הזמן ההוא כי גבוה מעל גבוה שומר והוא השי"ת אשר אין אדם שלא יבא אל ידו בצאת נפשו מגופו משל לעומד על הגשר אשר בהכרח שמה יעברו הכל אינו מטפל על אויבו עד בואו שמה. ז"ש הכל נתון בערבון וגבוהים עליהם מלבד זה יש שלוחים למקום ונפרעין מן האדם גם טרם יגיע לגשר וז"ש והגבאים מחזירין תמיד וא"כ נמצא לפי זה דתנא אקרא קאי. ונפרעים מן האדם מדעתו ושלא מדעתו פי' הר"י ן' שושן ז"ל כי היה טוב מוכן עליו לבא והאל ית' מנעו ממנו והוא לא ידע, ויש מי שפירש כי התורה סם חיים וסם המות ופועלת בטבע כי הסם פועל שלא מדעתו של אדם. והכל מתוקן לסעודה יש מי שפירש כי הכל רוצה לומר הדברים הנזכרים למעלה הכל נתון בערבון כולם מתוקנים לכשיקח האדם ההכרחי מהם לעבוד בוראו ולכן אין ליקח יותר ממה שצריך ולכן נקראת סעודה מלשון וסעדו לבכם. ובאה המשנה הזאת לתוספת ביאור לקודמת, כנגד מ"ש הכל צפוי ביאר הכלל נתוו בערבון כדי שלא יקשה לך והיאך אנו רואים צדיק ורע לו רשע וטוב לו, וכנגד מה שאמר והרשות נתונה ביאר החנות פתוחה וכל הרוצה ליטול בא ונוטל, וכנגד מה שהניח מענין הדין ביאר ונפרעין, וכנגד מ"ש והכל לפי רוב המעשה שהורה בזה כי אין ענין הדין לפי החכמה כי לא יתכן להעמיד הטפש והשכחן בדין עליה רק ענינו לשאול על המעשה אמר ויש להם על מה שיסמוכו והדין דין אמת כי היה נראה לכאורה אם אמת שהכל צפוי שהדין אינו אמת ע"כ אמר אחר שביאר קושיית רשע וטוב לו שהדין דין אמת. אמנם קושיית צדיק ורע לו ביאר באמרו והכל מתוקן לסעודה כי כשילקח העוה"ז לפרוזדור אין כאן קושיא כלל, אמנם התרעומות למי שעושה מהעולם הזה טרקלין. והמשל הנמרץ המן כי בטן רשעים תחסר ולא היה מתפייס ממנו אמנם הצדיקים אשר כל כוונתם להדבק ביוצרם לא ימצאו בעוה"ז מין מזון כמוהו, וכבר ביאר זה דהמע"ה המה יניעון לאכול אבל אני אשיר עוזך על שהיית משגב לי שהצלתני מאויבי ונתת לי נפשי לשלל להודות את שמך וזה תקות הצדיקים מן העולם הזה, ולז"א הכל מתוקן ומקובל אם תערוך העוה"ז להיות סעודה לבד מלשון וסעדו ואז"ל שבר רעבון בתיכם וכבר ידעת מה שעשה חסיד אחד מחסידי אומות העולם אשר שבר הדלעת היבשה בראותו הרועה שותה בידיו עכ"ל החסיד ז"ל:

וה"ר משה אלמושנינו ז"ל כתב והגבאין מחזירין תמיד בכל יום הלא הם שלוחי ההשגחה השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה כי כולם הם משרתיו עושי דברו הם נפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו רוצה לומר שמביאין יסורין לצדיקים ונותנים שלוה לרשעים כי בזה נפרעין משניהם נפרעין מהצדיקים על קצת עונות שעשו כדי שישארו נקיים לעוה"ב כי אין צדיק בארץ אשרי יעשה טוב ולא יחטא ומאלה נפרעין שלא מדעתם מפני שהם סיבות ביטול תורה על דרך שאמרו לאותו שלם חביבין עליך יסורין והשיב לא הן ולא שכרן ונפרעין מן הרשעים במה שעוזבים טובם בידם ובזה נפרעים מהם מדעתם כי אם היה לו איזה זכות מצד איזו מצות שעשו מקבלים פה שכרם והוא להתפרע מהם מכל חטאתם לעוה"ב ונמצא שבמה שעוזבים אותם בהצלחתם ושלותם נפרעין שלוחי ההשגחה מהם מדעתם שהם שמחים בזה, עכ"ל: