משנה אבות ג טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ג · משנה טז | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

הוא היה אומר, הכל נתון בערבון, ומצודה פרוסה על כל החיים.

החנות פתוחה, והחנוני מקיף, והפנקס פתוח, והיד כותבת, וכל הרוצה ללוות יבוא וילוה, והגבאים מחזירים תדיר בכל יום, ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתונ, ויש להם על מה שיסמוכו, והדין דין אמת, והכל מתוקן לסעודה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הוּא הָיָה אוֹמֵר, הַכֹּל נָתוּן בְּעֵרָבוֹן, וּמְצוּדָה פְּרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים.
הַחֲנוּת פְּתוּחָה, וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף, וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת, וְכָל הָרוֹצֶה לִלְוֹת יָבוֹא וְיִלְוֶה, וְהַגַּבָּאִים מַחְזִירִים תָּדִיר בְּכָל יוֹם, וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, וְיֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ, וְהַדִּין דִּין אֱמֶת, וְהַכֹּל מְתֻקָּן לִסְעֻדָּה.

נוסח הרמב"ם

הוא היה אומר הכל נתון בעירבון והמצודה פרוסה על כל החיים והחנות פתוחה והחנווני מקיף והפנקס פתוחה והיד כותבת וכל הרוצה ללוות בא ולווה והגבאין מחזרין תמיד בכל יום ונפרעין מן האדם לדעתו ושלא לדעתו ויש להם על מה שיסמוכו והדין דין אמת והכל מתוקן לסעודה.


פירוש הרמב"ם

החנוני מקיף. מי שיאריך חובו ולא יבקשהו לאלתר וזה המשל מבואר כונתו ידועה: ואמרו וכל הרוצה ללוות יבא וילוה מחזק הענין הקודם שאין שם הכרח אבל בבחירת האדם יעשה מה שירצה לעשותו: ואמרו והגבאים מחזירין תדיר הוא משל על המות ושאר עונשים הבאים על האדם:

והכל מתוקן לסעודה. כלומר תכלית כוונת כל זה חיי העולם הבא:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הכל נתון בערבון - רגלוהי דבר נש אינון ערבין ביה [סוכה נ"ג ע"א.] לאתר דמתבעי תמן מובילין יתיה:

ומצודה פרוסה - יסורין ומיתה:

החנות פתוחה - ובני אדם נכנסים שם ולוקחים בהקפה:

והחנוני מקיף - ומאמין לכל הבא ליטול. כך בני אדם חוטאים בכל יום והקב"ה ממתין להם עד בא עתם:

והפנקס פתוח - לכתוב בה ההקפות כדי שלא ישכח:

והיד כותבת - שלא תאמר אף על פי שהפנקס פתוח פעמים שהחנוני טרוד ואינו כותב הכל, לכך אמר והיד כותבת:

וכל הרוצה ללוות וכו' - היינו והרשות נתונה דלעיל, שאין שום אדם מוכרח ללוות שלא ברצונו:

והגבאים - יסורים ופגעים רעים מט:

לדעתו - פעמים שזוכר את חובו ואומר יפה דנתני:

ושלא לדעתו - פעמים ששכח וקורא תגר כנגד דינו של מקום ברוך הוא:

ויש להם על מה שיסמוכו - על הפנקס, ועל החנוני שהוא נאמן על פנקסו. כך היסורים הללו הן נסמכים על מעשיו של אדם הנזכרים לפני המקום ברוך הוא, אף על פי שהם נשכחים מן האדם:

והדין דין אמת - שאין הקב"ה בא בטרוניא נא עם בריותיו [ע"ז ג' ע"א]:

והכל מתוקן לסעודה - אחד צדיקים ואחד רשעים נב יש להם חלק לעולם הבא לאחר שגבו מהן את חובן:

פירוש תוספות יום טוב

הוא היה אומר הכל נתון בערבון וכו' אע"פ שגם זו המשנה נשנית על כל העולם ונמשכת לדבריו הראשונים שאמר חביב אדם וכו' שאמרו על כל האדם שבעולם וכמו שפירשתי שם בס"ד ושלפיכך שנה הכל צפוי וכו' בלא הוא היה אומר. שאין כאן שני דברים אלא הכל נמשך זה מזה כמו שכתבתי גם שם בס"ד. והנה גם זו המשנה בכל באי עולם מדברת. אפ"ה נשנה בה הוא היה אומר לפי שמשנה זו אינה אלא תוספת ביאור למשנת הכל צפוי וכו' שלא בא עכשיו לומר אלא משל על שהעולם נדון בטוב. וכן פירש הר"ב על כל הרוצה ללות וכו' דהיינו והרשות נתונה דלעיל. וקאמר הוא היה אומר. כלומר בעצמו היה אומר ביאור דבריו. או הכי קאמר הוא היה אומר בלשון אחר. ובמד"ש בשם החסיד ז"ל דהכל נתון בערבון הוא כנגד הכל צפוי. כלומר שאע"פ שהכל צפוי ויודע הש"י בעושי רע לא משלם כדי רשעתו מיד כי הכל נתון בערבון כלומר שיש לו ערבות שלא ימלט מידו. וכן יש לפרש לפי פי' הר"ב דרגלוהי דאיניש אינון ערבין.

והגבאים. לשון הר"ב יסורים ופגעים רעים. ולשון הרמב"ם משל על המות ושאר עונשים וכו' כלשון הר"ב במצודה פרוסה:

מדעתו ושלא מדעתו. ובמד"ש בשם הרשב"ם דאית דגרסי מדעתן ושלא מדעתן. והיא עיקר ושב אל הגבאים וכגון ההיא דחגיגה [פ"ק דף ד'] [ע"ב] היכי יכלת להו כו'. א"כ ליהוי במנינא. היינו מדעתן ושלא מדעתן אלא במצות הקב"ה. ע"כ.

והדין דין אמת. פי' הר"ב שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. פי' הערוך בכח ובעלילה. ע"כ. ובמד"ש בשם הרשב"ם דבמשניות כתיב והדן דיין אמת. ובשם הר"ר אפרים דיש גורסין והדן דין אמת. ויש גורסין והדיין דיין אמת:

והכל מתוקן לסעודה. פירש הר"ב אחד צדיקים ואחד רשעים וכו' מלבד השנויין לעיל משנה י"א ובריש פרק חלק. ועיין בספ"ב דעדיות.

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(מט) (על הברטנורא) ולשון הר"מ, משל על המות ושאר עונשים, כלשון הר"ב במצודה פרוסה:

(נ) (על המשנה) מדעתו כו'. אית דגרסי מדעתן ושלא מדעתן. והוא עיקר. ושב אל הגבאים. וכגון ההיא דחגיגה דף ד', היכי יכלת לה כו', א"כ להוי במנינא. היינו מדעתן ושלא מדעתן אלא במצות הקב"ה. הרשב"ם:

(נא) (על הברטנורא) בכח ובעלילה. ערוך. ונוסחא אחרינא, והדן דיין אמת. וי"ג והדן דין אמת. וי"ג והדיין דיין אמת:

(נב) (על הברטנורא) מלבד השנויין לעיין משנה י"א, ובריש פרק חלק:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הכל נתון בערבון וכו':    כולה מתניתין מבוארת יפה בערוך ערך סעד. ואית דגרסי בערבים:

וכל הרוצה יבא וילוה:    ס"א וכל הרוצה ליטול בא ונוטל ממשנת הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

הוא היה אומר הכל נתון בערבון:    כל מה שיש לו לאדם בעולמו, אינו בטוח בקיומו, דהרי נתנום לו במתנה רק כדי שימצאו דבר למשכנו בהן, דהכל ממושכן להקב"ה המאריך אפו ומלוה לו לאדם טובות שאינן ראויין לו, על הבטחון שאולי שבאורך הזמן ישוב מחטאיו, ויפרע ע"י הטובות ההם בזה חובתו למקום. וכוונת התנא להודיע, שהאדם מסוגל בעולמו למרעין בישין יותר מלהצלחה, אפשר לו בנקל יותר להתהוות עני מלהתהוות עשיר, להתהווה חולה מלשוב להבריא, נקל לו להמית א"ע יותר מלהחיות, להשאר סכל מלהתחכם, וכן כל צרה נקל לו יותר ליפל לתוכה מלהנצל ממנה. ורק להצליח א"ע ברוחניות בעשותו רצון שמים נקל לו, מדמונח רק בבחירתו. וזה משום שזהו תכליתו. וזהו לפע"ד פי' מ"ש חז"ל [מגילה כ"ה א'] דלגבי משה יראה מלתא זוטרתא היא, דתמוה דעכ"פ האיך קאמר לישראל מה ד' שואל מעמך כ"א ליראה. אבל לפי דברינו באמת היראה מצ"ע מלתא זוטרתא היא ונקל לו לאדם להשיגה יותר מכל טובות הזמניות. ואפ"ה ירבו החוטאים משום דלפתח חטאת רובץ, ועל שאין נעשה פתגם מעשה הרע מהרה לכן מלא לב בנ"א לעשות רע. אמנם לגבי משה, ר"ל אותו הדור שהיה אצל משרע"ה, אשר עין בעין נראה אתה ד', וכל פעם שחטאו, והנה כבוד ד' נראה בענן, וראו עד כמה החטא גורם, אז באמת הוה מלתא זוטרתא לירא את ד' ולקיים מצותיו:

ומצודה פרוסה על כל החיים:    דלא זו בלבד שעלול בעצמו לנזק יותר מלהשתכר, כי גם עולמו לפניו כמצודה שמפזרין עליה גרעינין, והעוף עומד ומשתוקק לעוף לתוכו. כן יש ג"כ באדם עצמו נטייה להכריע א"ע לרעתו יותר מלטובתו, ומתוקים לפניו הסבות שיוכל בהן להתרושש, ולהחליא א"ע, ולהמית א"ע, ולהשאר סכל, עד שבתשוקה נמרצה ימהר אל פחו:

החנות פתוחה:    ר"ל לא בלבד עלול נזק גופו, אלא גם הפסד נשמתו עלולה לו יותר מהשלמתה, דאע"ג שיש לו בחירה חפשית, עכ"פ יש לו נטייה יותר להתהוות רשע מלהיות צדיק, כל חטא מזומן לפניו בחנות פתוח ובה יין מתוק, כי העבירה גופה תפתהו כאשר יראה מתיקותה החצונית:

והחנוני מקיף:    היצה"ר הוא התאוה שבאדם הוא החנווני המקיף ומקרב האנשים אל סחורתו [כמו מקיפין בבני מעים חולין ד"נ]. דגם אם לא יראה האדם הדבר שמחטיאו, יצרו יפתהו לילך לשם, וכמ"ש חז"ל [תנחומא ס"פ שלח]. עינא ולבא סרסורי דעבירה:

הוא ספר הבריאה [כמ"ש לעיל פ"ב סי' י"א], אשר שם כל מעשיו לטוב או לרע יעשו רושם, והוא מונח תמיד פתוח, שבנקל מאד יהיה נכתב שם כל מעשיהו. וכפי הרשום שם בכתב יושר דברי אמת, כן לפיהו ישוב להשתלם ממנו, עבור כתובת קעקע שכתב בספר אלהים זה:

והיד כותבת:    שאין שכחה לפניו ית':

יבא וילוה:    אפילו לזמן מרובה הקב"ה מאריך לו אפו. ואפילו עשה עבירה החמורה ביותר, אפ"ה אינו נענש עליה מיד, ולא נעשה פתגם מעשה הרע מהרה, כאילו אין משגיחין במעשיו:

והגבאים מחזירים תדיר בכל יום:    ר"ל הפרענות ממקריים שלוחי הקב"ה, שמשתלמין מהאדם כפי שנהנה מן חנות החטא, הם כל עת ורגע מצויין ועפים בחוצות, לתפוס פעם בע"ח זה ופעם בע"ח אחר:

ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו:    ר"ל בין שסיבב הסבה בדעתו וברצונו בעצמו לבוא להצרה. כגון שהלך לים והסתכן, נסע לשוק ונגנב סחורתו, הלוה לאדם ולא פרע לו, אכל דבר והוחלה. ולפעמים גם שלא מדעתו, רק מעצמה באה הצרה, כגון שאש שרף ביתו, או גנבים חתרו אוצרו, או תל נפל עליו, וכדומה. א"נ מדעתו ושלא מדעתו אע"ג שכבר שכח לגמרי חטאו ושואל למה נענש. ואת"ל א"כ מה הועיל העונש. להכי השיב יש להן על מה שיסמוכו דבידעו שלא לחנם נענש יגמר בלבו מעכשיו לדקדק טפי במעשיו וישוב אל ד' וירחמהו וגו':

ויש להם על מה שיסמוכו:    שגם אם תראה שח"ו צדיק סובל צרות, לא תהרהר ח"ו, רק דע כי יש סבות ליסוריו שעליו יסמכו, והכל בצדק. דאו שהוא הרע לעצמו בעצמו, ולא נשתמר יפה, ולא היה צדיק כל כך שיעשה לו נס. או שבעבור מיעוט צדקתו היה צרוך עדיין לנסיון. או שבאמת נשתלם על חטא שלא ידעת. והקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה [כב"ק ד"נ ע"א]. או שאבות אכלו בוסר ושני בנים תקהינה [כברכות ד"ז א']:

והדין דין אמת:    שמשתלם רק כחיובו ולא יותר:

והכל מתוקן לסעודה:    ר"ל לא לבד בצדיקים יסוריהן בעה"ז הוא כדי להתקינן לסעודות לויתן בג"ע [ר"ל ממה שהכינו בני אדם לעצמן בעת שנתלוו גופן ונשמתן יחד], דלפום צערא אגרא. וכמו כן טובת רשעים שיתנו להן משמים בעה"ז, הוא כדי להתקינן לג"ע, שהקב"ה מאריך אפו להם אולי ישובו ביני ביני. אבל גם עונשי עה"ב שלהן אינן נקמה ח"ו, רק כדי שאחר שהלבינו יפה יפה כתמי הנשמה שהביאה עמה מעולם לעולם ע"י חטאיה, תשוב לחזות בנועם ה' בחסד. ואם לא עלתה, עכ"פ לא תרד:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

מגן אבות (רשב"ץ)


פירוש מגן אבות (רשב"ץ)